עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן טו
מה שהשבתי לרב גדול א' בשאלה דהיה בגט הנכתב ביום ונחתם בלילה:
ענף א
א
הנה בעיקר מילתא דנכתב ביום ונחתם בלילה הוא באה"ע סי' קכ"ז סעי' ב' דדיעה קמייתא ס"ל דפסול אף אם היו עסוקים באותו ענין ודיעה בתרייתא בשם י"א דבשעת הדחק כשר אף אם אין עסוקים באותו ענין דס"ל להלכה כהך דר' יהושע בן לוי דגיטין (דף י"ט) דכדאי ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק וכמבואר בהרא"ש פ"ב דגיטין סי' מ' ובשארי פוסקים. ולכאורה נראה להוכיח דנכתב ביום ונחתם בלילה פסול אף בעת הדחק מהא דגיטין (דף פ"ז) על משנה דחמשה שכתבו כלל כו' היכי דמי כלל ה"ד טופס. א"ר יוחנן זמן א' לכולן זהו כלל זמן לכל או"א זהו טופס כו' ומקשה הגמ' ותו לריו"ח דאמר זמן לכ"א זהו טופס מאי איריא משום טופס ותיפוק ליה דהוי ליה נכתב ביום ונחתם בלילה כו'. ואי נימא דנכתב ביום ונחתם בלילה כשר בעת הדחק. א"כ מאי מקשו. הא י"ל דאי משום נכתב ביום ונחתם בלילה היה כשר בעת הדחק. אבל משום פסול דנכתב טופס לכאו"א דעליונים פסולים דשמא לא העידו אלא על האחרון ומדפריך ליה הש"ס כן בפשיטות מוכח דס"ל לסתמא דגמ' לדינא דנכתב ביום ונחתם בלילה פסול. וקשה מזה על הפוסקים דס"ל להכשיר בנכתב ביום ונחתם בלילה. ויש לתרץ זה דהא מבואר בגיטין שם (דף פ"ו) על משנה דשנים ששלחו ב' גיטין ונתערבו נותן שניהם לזו ושניהם לזו כו' וזהו הרישא דהך משנה דחמשה שכתבו כלל כו'. ואמרו בגמ' שם מאן תנא כו' א"ר ירמי' דלא כר' אלעזר כו'. אביי אמר אפי' תימא ר"א כו' א"כ לר' ירמי' דמוקי להך משנה דלא כר"א ע"כ לא מצינן לומר דהא דאמרו במשנה שם בסיפא דטופס לכאו"א את שהעדים ניקרין עמו כשר אבל עליונים פסולים מספיקא דשמא לא העידו עליו. אבל מן פסול דנכתב ביום ונחתם בלילה לא מיפסל משום דנפ"מ בעת הדחק. דז"א דהא עיקר הטעם דמכשירין בעת הדחק זהו משום דסמכינן על ר"ש דאמר דכיון שנתן עיניו לגרשה אין לו פירות וכמש"כ הבית שמואל בסי' קכ"ז ס"ק ד'. והנה התוס' בגיטין (ד' י"ז ע"א) ד"ה ריש לקיש כו' כתבו דלכן ס"ל לר"ש דנכתב ביום ונחתם בלילה כשר משום דס"ל כר"א דעדי מסירה כרתי ע"כ ראוי לגרש בו מיד אע"ג דלא נחתם כו' וכיון דהך משנה לא אתי כר"א ע"כ ודאי פסול נכתב ביום ונחתם בלילה דהא לפי הך משנה ודאי דמיפסל זה. אבל לדינא דקיי"ל כר"א דעדי מסירה כרתי שפיר יש להכשיר נכתב ביום ונחתם בלילה:
ב
וכן י"ל לפי מש"כ הפני יהושע בגיטין (ד' י"ט) והבני אהובה על הרמב"ם ה' גירושין פ"א ה' כ"ה שהשיגו על הב"ש הנ"ל דכתב הטעם משום דכיון דנתן עיניו לגרשה כו' דהא לא פסקינן כן אף בשעת הדחק. והעלו דלכן ס"ל להנך פוסקים דבשעת הדחק סמכינן על ר"ש בנכתב ביום ונחתם בלילה כשר משום דלא חיישינן לפירי בזה לפי דאם אין המסירה בעת הכתיבה יש לו קול ואין לחוש בזה לטריפת פירות שלא כדין כו'. וכמש"כ התוס' בגיטין (דף י"ז ע"ב) ד"ה עד שעת נתינה כו' ע"ש. א"כ ז"א שייך רק אם עדי מסירה כרתי משום דהעדים מפקי לקלא וכמש"כ התוס' שם. משא"כ אם אין עדי מסירה כרתי בשעת נתינת הגט אז לא שייך לומר דיש לו קול למילתא ע"כ שפיר הקשו בגמ' דתיפוק לי' דהו"ל נכתב ביום כו' לשיטת ר' ירמיה הנ"ל דס"ל דהך משנה לא אתי כר"א א"כ אף בעת הדחק פסול כיון דליכא עדי מסירה בעת נתינת הגט. ואף לאביי דמתרץ שם אפי' תימא ר"א כו' עכ"ז הא מצינו בגיטין (דף ל"ו ע"א) על הא דעדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם דמקשה הגמ' מפני תיקון העולם הא דאורייתא היא ומתרץ רבה לא צריכא לר"א כו' ורב יוסף אמר אפי' תימא ר"מ כוי ואף דרב יוסף ס"ל דהלכה כר"א וכמש"כ התוס' בגיטין (דף ד') ד"ה דקיימא לן כו' מהא דסנהדרין (ד' כ"ח) כו'. עכ"ז חזינן דמהדר רב יוסף לתרץ לסתם משנה דיהא אתי כר"מ ג"כ [משום דהא סתם משנה ר"מ] וה"ה י"ל בהא דמקשה הגמ' דתיפוק ליה דה"ל נכתב ביום כו' משום דרוצה לתרץ דיהא אתי המשנה כר"מ ג"כ וכן מצינו בכמה סוגיות. ומה דמצינו בתוס' גיטין (דף ד' ודף י"ז) דס"ל בשם ר"ת אליבא דר"מ דגם ר"מ מצריך עדי מסירה בעת נתינת הגט באמת לאו כ"ע ס"ל כן וכמבואר בר"ן פ' המגרש ובאה"ע סי' קל"ג והדברים ארוכין. וגם בעיקר השגת הפ"י ובני אהובה על הב"ש הנ"ל יש לתרץ אך אין כאן מקום להאריך:
ג
ועוד י"ל דהא מצינו בירושלמי גיטין פ"ט ה"ד ר' יוחנן אמר הלכה כר"מ דע"ח כרתי ובא מעשה לפניו ובעא למיעבד עובדא כר"מ וכפי גירסת הפ"מ שם ועיין בש"ק שם. אך כדשמע דרב ושמואל פליגי וס"ל דהלכה כר"א דעדי מסירה כרתי התחיל לפסוק הלכה כר"א ע"ש. ובש"ס דילן בגיטין (דף פ"ו ע"ב) איתא דהש"ס מסתפק בזה"ל לימא ר' יוחנן לית ליה דר"א ה"ק לרבנן אף ריח הגט אין בו. א"כ לפ"ז י"ל דשפיר פריך הש"ס על ר' יוחנן דאמר זמן לכאו"א זהו טופס דתיפוק ליה דה"ל נכתב ביום ונחתם בלילה. ותירצו דהכי אמרינן משמיה דריו"ח דכתוב בהו בחד בשבתא בחד בשבא משום דהא ריו"ח היה ס"ל מעיקרא דהלכה כר"מ. ואי נימא דהך משנה ס"ל דנכתב ביום ונחתם בלילה כשר בודאי ס"ל כר"א דעדי מסירה כרתי. א"כ הא אמר ריו"ח הלכה כסתם משנה. א"כ תקשה איך ס"ל מעיקרא דהלכה כר"מ דע"ח כרתי הא ה"ל מחלוקת ואח"כ סתם. וע"כ הוכרח הש"ס לתרץ דמיירי בחד בשבא כו' כדי דיהא אתי שפיר מה דהיה ס"ל לריו"ח מעיקרא דהלכה כר"מ. אבל לדינא לפי מה דקיי"ל הלכה כר"א דעדי מסירה כרתי שפיר יש להכשיר נכתב ביום ונחתם בלילה בשעת הדחק:
ד
ויש להעיר בסוגיא זו דמקשה הגמ' תיפוק לי' דה"ל נכתב ביום ונחתם בלילה דהא הוי נפ"מ רבתא בין פסול טופס לכאו"א דאז הוי ספק פסול דאורייתא וכמש"כ הרמב"ם והשו"ע באה"ע סי' ק"ל סעי' ט' ועיין בב"ש שם ס"ק ט"ו ואז אם ניסת תצא וגם הולד הוא ספק ממזר. משא"כ בפסול נכתב ביום כו' אינו רק פסול דרבנן ואם ניסת לא תצא כמבואר באה"ע סי' קכ"ז וסי' ק"נ. ואף להר"ן דפסק דתצא בגט מוקדם עכ"ז אם יש לה בנים לא תצא כמבואר שם. א"כ תקשה מאי מקשה הגמ' בפשיטות תיפוק ליה כו' הא הוי נפ"מ רבתא ביניהם. ואפשר דמחומר הקושיא הנ"ל הוציא הרא"ש בתשובה כלל מ"ה סי' ו' והובא בטור מי' קכ"ז דגט מוקדם הוי פסול כמו פסול דאורייתא וא"צ גט משני. והובא בביאור הגר"א זצ"ל סי' קכ"ז ס"ק ה' וב"ש שם ס"ק ה'. וי"ל דהרא"ש הוכיח כן מקושית הגמ' הנ"ל וע"כ מוכח דס"ל להש"ס דגט מוקדם דינו כפסול דאורייתא והוי מזה הוכחה רבתא לשי' הרא"ש התמוהים. אך עיקר סברת הרא"ש הוא תמוה כמו דתמה הג"פ בסי' קכ"ז ס"ק ו'. והעלה הגט פשוט שם בביאור סברת הרא"ש דס"ל דכיון דצוה הבעל להסופר לכתוב גט כשר וכתבו בפסול מוקדם הוי זה שינוי בשליחות וע"כ הגט בטל מה"ת כדמצינו בסי' קכ"ב דאף פסול דרבנן אמרו דלא עשו עדים שליחותן ע"ש בנ"פ. וכן מצינו גבי שליח דתורם דאם פיחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו תרומה דאיכא למימר בהכי אמדתיך. אבל אם פיחת יותר מי' או הוסיף יותר מי' דנפק לי' משיעורי' דעין רעה אז אין תרומתו תרומה כלל. ואף דמה"ת אין שיעור כלל לתרומה דחטה א' פוטרת הכרי אפ"ה הוי שינוי בשליחות דיהי' בטל השליחות אף מה"ת ואינה תרומה כלל אף לזרים. וכן מצינו בב"ב (דף קס"ה) וקדושין (ד' מ"ט) באתרא דנהיגי בגט פשוט ועבד מקושר או באתרא דנהיגי במקושר ועבד פשוט לכ"ע הוי קפידא. אלמא דהמשנה מן המנהג הוי שינוי בשליחות ובטל השליחות. כש"כ מה שתקנו חכמים דזהו אסור כמו גט מוקדם וכה"ג ודאי דזהו מקרי שינוי בשליחות ובטל מה"ת. ע"כ שפיר כתב הרא"ש שם בתשובה בצוה לסופר לכתוב הגט והיה לו לכתוב שנת פ"ט וכתב כ"ט דזהו הוי שינוי בשליחות והוי בטל מה"ת. ולא מבעיא להסוברים דבעי שליחות בכתיבת הגט. ואף להסוברים דלא בעי שליחות בכתיבת הגט. עכ"ז הא היכא דצוה לסופר לכתוב בתורת שליחות ונתבטל השליחות אז לכ"ע בטל הגט. וכמש"כ התוס' בגיטין (דף ס"ו ע"ב) ד"ה הא כתב הגט כשר כו' בתי' השני שם. והובא בספרי באר יצחק חלק או"ח סי' א' ענף ג' והארכתי שם בכעין זה ע"פ דברי התוס' קידושין (דף כ"ג). ועיין במשנה למלך ה' אישות פ"ז ה"כ מה שנסתפק בשינה השליח וקידשה קידושין דרבנן ע"ש ואכמ"ל]:
ענף ב
ה
ואפשר דזהו שיטת רש"י בגיטין (דף ע"ט ע"ב) והובא בתוס' שם ד"ה וצריכה גט מזה כו' שכתבו שם בשם רש"י גבי היה במזרח וכתב במערב כו' דצריכה גט מזה ומזה דמה"ת קידושי השני לא הוי קידושין וא"צ גט משני. והתוס' השיגו שם על רש"י דהא לא הוי רק פסול דרבנן. אבל לשיטת הרא"ש הנ"ל וכפי' הגט פשוט הנ"ל יש להעמיס כ"ז בכוונת שיטת רש"י הנ"ל דס"ל דשם הוי ע"י תקנת חז"ל דתקנו דפסול א"כ הוי ממילא שינוי בשליחות היכא דצוה לסופר לכתוב הגט והוי ע"י השינוי פסול מה"ת. שוב מצאתי כן בפני יהושע שם על דברי התוס' הנ"ל שתי' דברי רש"י הנ"ל ע"פ דברי הגט פשוט הנ"ל והאריך לפרש שם דהא דמצינו לקמן (ד' פ"ו) בכמה פסולי דהולד כשר ולא אמרו דהוי שינוי בשליחות להיות בטל מה"ת ותי' שם דהיכא דהי' הפסול בידיעת הבעל לא שייך כן ע"ש וקצרתי. א"כ לפי מה דנתבאר בשיטת הרא"ש דפסלו לגט מוקדם מה"ת דזהו משום דהוי שינוי בשליחות. א"כ זהו דוקא במוקדם אבל בנכתב ביום ונחתם בלילה דלא שינה הסופר כלל דהא כתבו כדין רק דהפסול הוי ממה שהחתים הבעל העדים לאח"ז א"כ לא הוי זה שינוי בשליחות כלל. וגם להרא"ש אינו בטל מה"ת רק מדרבנן. א"כ תקשה גם על הרא"ש דמה פריך הש"ס שם תיפוק ליה דה"ל נכתב ביום כו' הא נפ"מ בין פסול דרבנן לפסול מה"ת וקשה מזה על כל השיטות. ועיין בח"מ סי' מ"ח מה שכתבו בסוגית הש"ס דב"מ (דף י"ז) דהקשו תיפוק ליה דה"ל מוקדם כו' וקצרתי:
ו
ויש לתרץ דהכי כוונת הגמ' שם. דהא ברמב"ם פ"ד ה' גירושין ה' י"ח כתב בפסול חמשה שכתבו גט א' לחמש נשותיהן דאם כתוב טופס לכאו"א ה"ז ספק מגורשת וכן כתב השו"ע סי' ק"ל סעי' ט'. וכן פי' רש"י שם במשנה דאת שהעדים נקרין עמו כשר היינו תחתון אבל עליונים פסולים שמא לא העידו אלא על אחרון עכ"ל רש"י. וכן אמרו שם בגיטין (דף פ) בעדים החתומין על שאלות שלום בגט פסול חיישינן שמא על שאילת שלום חתמו דזהו פסול מספיקא. וכן מוכח שם במשנה דקאמר היה כותב טופס לכאו"א והעדים מלמטה את שהעדים נקרין עמו כשר ולא קתני דאותן שאינן נקראות עם העדים פסולים וכמו דתני שם ברישא בחמשה שכתבו כלל כו' דכולן כשרים. כמו כן ה"ל למתני בסיפא הפסול בעליונים דהא עיקר הרבותא הוי בעליונים דהתחתון בודאי כשר. ומדתני דאותן שהעדים נקרין עמו כשר מוכח מזה דכך הוא כוונת המשנה לאשמועינן דאותן שהעדים נקרין עמו כשר בודאי. אבל אותן שאין נקראין עם העדים הוי ספק פסול. וע"ז מקשה הש"ס שפיר ותיפוק ליה דה"ל נכתב ביום כו' דכיון דנכתב ביום ונחתם בלילה פסול. א"כ שייך בזה לומר חזקה על העדים שעשו וחתמו כהוגן רק על התחתון ולא על העליון. וכדאמרינן בכולי ש"ס בכ"ד דחזקה על העדים דעשו כהוגן דאי נימא דחתמו על העלמן א"כ עבדי איסורא דחתמו על פסול מוקדם דהגט מיפסל מדרבנן. א"כ מכח הך חזקה נימא דבודאי לא חתמו על העליונים ויפסלו העליונים מה"ת בפסול ודאי ועיקר קושית הש"ס דאמאי אינו פסול רק מספק וע"כ הוכרחו לתרץ דכתב בחד בשבא בחד בשבא כו'. ומתורץ קושיא הנ"ל:
ז
ובדברי הרא"ש בתשובה שהובא לעיל דס"ל דפסול מוקדם א"צ גט מאחר ודינו כמו פסול מה"ת. נלע"ד להעיר בזה ע"פ המבואר בב"ב (דף קס"ח) דבזמן המשנה הבעל נותן שכר הסופר והאידנא שדיוה רבנן על אשה מפני תק"ע כמבואר בגיטין (דף כ') ובשו"ע אה"ע סי' ק"כ. ולפ"ז י"ל דהיכא דהגט פסול מדרבנן אז באופן זה לא הקנוהו חז"ל השכר הסופר להבעל. א"כ ממילא הוי בטל מה"ת כיון דאינו קלף של הבעל ודוקא היכא דהגט הוא כשר בזה שייך שפיר להקל מפני תק"ע אבל היכא דעדיין תהיה מעגנא ויתבא מחמת פסול דרבנן א"כ לא שייך להקל בזה מפני תק"ע. וע"כ אוקמינן בזה אדאורייתא. וגם יש לדמות זה למה שכתב הר"ן בתשובה והובא במל"מ פ"ט ה' זכיה ה"י דבמקום איסורא לא תיקנו חז"ל לתקנתם ע"ש. וה"ה בזה דכיון דנימא דתקנו חז"ל אף במקום פסול דרבנן דיהיה מועיל הקנאת חז"ל א"כ יהיה מזה איסורא אף דעדיין לא ניסת עכ"ז הא עיקר הך מילתא דנימא דתקנו כן יהיה מזה תועלת להכשיר הגט ולהתירה להנשא לאחר. א"כ כיון דבמקום איסורא לא תקנו חז"ל לתקנתם שייך גם בזה לדון כן דכיון דלא תקנו א"כ הוי ממילא בטל מה"ת מחמת דלא הוי וכתב דילפי מזה דבעי קלף ודיו של הבעל. [והא דמבואר בסי' י"ז במסל"ת במשאל"ס דניסת לא תצא אינו קשה מזה על הר"ן הנ"ל משום דהא שם בניסת לא הוי עבירה כלל]. וגם יש לדון בזה ולומר דיכולה לומר אי אפשי בתק"ח דעיקר תק"ח הוי כן משום תק"ע ולטובת האשה. ע"כ היכא דיהיה טובה להאשה דיהיה פסולו של הגט כמו פסול דאורייתא דלא תצטרך גט מן האחר דניסת לו כמו דפסק הרא"ש בתשובה הנ"ל א"כ יכולה לומר כן וממילא הוי בטל מה"ת. ועיין בספרי באר יצחק חלק אה"ע סי' א' ענף ב' במה דדנתי שם אי יכולים לומר במקום איסורא א"א בתק"ח. והדברים ארוכין. וכן יש לדון במה דקיי"ל בזרק קרוב לה דכשר הגט אף דלא הוי ברשותה משום תק"ע וכמש"כ הרא"ש בגיטין פ"ח סי' ו'. א"כ י"ל דהיכא דהוי ביה פסול דמוקדם וכה"ג דכיון דמדרבנן אסורה להנשא א"כ כיון דלא שייך בזה לומר מפני תק"ע ע"כ י"ל דלא תקנו חז"ל לתקנתם להכשיר בקרוב לה והוי ממילא פסול דאורייתא. ולפ"ז ה"ה בשאר פסולים דאסרו חז"ל בגט דנכתב שלא כהוגן יש לדון דהיכא דלא שילם הבעל להסופר רק האשה נתנה השכר משלה להסופר יש לדון דכה"ג בטל הגט מה"ת וכמו שכתב הרא"ש כנ"ל והדברים ארוכין ואכמ"ל:
ח
ועדיין יש להקשות בהאי סוגיא דמקשה ותיפוק ליה דה"ל נכתב ביום ונחתם בלילה הא מצינו כמה ראשונים דס"ל להכשיר אף גט מוקדם ע"י שליח כמבואר בסי' קכ"ז וב"ש שם. א"כ י"ל דנפ"מ ע"י שליח דמחמת פסול נכתב ביום ונחתם בלילה כשר ע"י שליח ואלו משום פסול טופס פסול אף ע"י שליח ותקשה כן. ואפשר ליישב זה דהא התם בגיטין מיירי דלא ידעינן אם נמסר להראשונה ולכן היכא דלא הוי כולל רק טופס פסול משום ספק מגורשת כנ"ל כמבואר בסי' ק"ל סעי' ט' משום דספק שמא לא חתמו רק על האחרון. וע"כ אם הי' השליח בפנינו והיה מעיד דהעדים חתמו על הראשונים ג"כ בודאי נאמן דהא כיון דהוי ספק מגורשת כמו שכתבו הרמב"ם והשו"ע ולא מוקמי אחזקת איסור א"א כמו בכל ספיקא דא"א היכא דאתחזק איסורא דא"א משום דס"ל דזהו הוי כמו בחזקה דאיתרעי וע"כ הוי רק ספק מגורשת כמבואר שם. וע"כ הטעם משום דנגד חזקת א"א יש סברא לומר להיפך דמסתמא חתמו גם על העליונים וע"כ הוי רק ספק. וידוע מש"כ הפוסקים דהיכא דליכא חזקת איסור א"א נאמן ע"א אף בדבר ערוה. ועיין מזה בתשובת רע"א זצ"ל סי' קכ"ד וסי' קכ"ה וסי' צ"ז בסופו. א"כ אם השליח מעיד דחתמו על הראשונים ג"כ בודאי נאמן בזה. וכיון דהוי על הגט פסול דנכתב ביום ונחתם בלילה אין לנו להכשירו עד שיתברר דהיה מסירת הגט ע"י שליח. ע"כ אם לא תברר דהגיע לה הגט ע"י שליח ודאי פסול הוא משום פסול מוקדם. ואם תברר דהגיע לה הגט ע"י השליח א"כ ממילא היה השליח נאמן לומר דהעדים חתמו על הראשונים. ואף אם אינו בפנינו עכ"ז כיון דיודעים דמסר לה השליח א"כ חזקה דעשה כהוגן ומסתמא ידע דהעדים חתמו ג"כ על העליונים. ועוד דהא אם נמסר לה ע"י ע"מ אז אף בטופס לכ"א כשר כמבואר שם בשו"ע. א"כ אמרינן דעשה כהוגן ומסתמא מסר ע"י ע"מ וכשר. וכיון דמהימן השליח בזה כנ"ל ע"כ שייך בי' לומר חזקה דעשה כהוגן. ועיין בח"מ סי' נ"ו סעי' ג' גבי שליש שיצא שלישותו מת"י כו' דדיינינן דמסתמא עשה כהוגן בעת שהיה נאמן דהיה ת"י כו'. ואף בשליח קרוב ואשה לפי שיטת הסוברים דהיכא דלא איתחזק איסורא נאמן ע"א וכמו באיסורין. ע"כ כמו דאשה וקרוב נאמנים באיסורין וה"ה בזה לכן לא משכחת ליה הך דינא בגט ע"י שליח. ולכן הקשו שפיר ותיפוק ליה דה"ל נכתב ביום כו' משום דקשה לאשכוחי גוונא כו'. ובאמת יהיה מוכח מזה האי דינא שכתבתי דבידעינן דהשליח מסר הגט להראשונה דהיא מגורשת ודאי דאל"כ אז תקשה למה שהקשיתי כנ"ל. שוב ראיתי בפני יהושע לגיטין (ד' פ"ז) בסוגיא זו דהקשה ג"כ דהא נפ"מ ע"י שליח ונשאר בצ"ע. אכן לפי מה שכתבתי א"ש:
ענף ג
ט
והנני לבאר ביתר ביאור למה שכתבתי בישוב קושיא זו. דהא נפ"מ ע"י שליח. דתירוצי אתי שפיר ביותר לפי המבואר דאף בכתבו טופס לכאו"א אם נתן לראשונה ע"י עדי מסירה ה"ז מגורשת כמבואר בסי' ק"ל סעי' ט' וברמב"ם כנ"ל. א"כ י"ל דהא לפי מה דנתבאר לעיל בשם הירושלמי דלבסוף ס"ל לריו"ח כר"א דע"מ כרתי וכן אמרו בש"ס דילן (דף פ"ו) בלשון לימא דריו"ח לית לי' דר"א כו' א"כ כיון דקיי"ל כר"א דע"מ כרתי ולשיטת הרמב"ם והרא"ש בשם ר"ת המובא בסי' קל"ג דס"ל דע"ח לא מהני לר"א רק בעי ע"מ. ע"כ כיון דידעינן דשליח מסר להראשונה הגט משום דבלא בירור דהיה ע"י שליח לא מהני מחמת חשש מוקדם כנ"ל ולכן כיון דהשליח מסר לראשונה א"כ יש בזה חזקה דיעשה כהוגן ומסרו לה בעדי מסירה דהא ע"מ מעכב. והיכא דנמסר לה בע"מ אז הגט כשר אף בהראשונה כנ"ל ע"כ יש לסמוך אם ידעינן דהשליח מסר לה דחזקה דמסר לה בע"מ כמו דאמרינן בכל ע"ח דחזקה דנמסר לה בע"מ וכיון דע"י ע"ח החתומים הוי גם העליונים בספק מגורשת ע"כ נאמן השליח בזה ושייך שפיר להקל מחמת חזקה דנמסר לה בע"מ כדין. וכמו בכל גט הנמסר ע"י שליח דסמכינן ג"כ על חזקה זו דבודאי היה ע"מ ואז מגורשת בודאי כיון דאמרינן דהיה ע"מ מחמת חזקה כנ"ל. וכבר נתבאר דבזה כיון דהוי ספק מגורשת דנאמן השליח אף דהוי דבר ערוה וכמו בכל איסורין. וזהו דלא כמש"כ לעיל דהסוגיא אתי כמו דהיה ס"ל לריו"ח מעיקרא דהלכה כר"מ דע"ח כרתי. אלא י"ל דהאי סוגיא ס"ל דכיון דלמסקנא אמרו דריו"ח ס"ל כר"א וכן הירושלמי דלבסוף ס"ל לריו"ח כר"א א"כ מסתמא ס"ל כן להסתם משנה דריו"ח לא יפלוג על סתם משנה. וע"כ מקשה הש"ס בפשיטות ותיפוק ליה דה"ל נכתב ביום כו'. כן י"ל לשיטת הפוסקים המקילים בגט מוקדם ע"י שליח כדי דלא תקשה עלייהו מסוגיא זו:
י
וע"פ מש"כ בישוב קושייתי דהא הנפ"מ בנתן הגט ע"י שליח כו' כנ"ל בזה יש לתרץ דברי הרמב"ם התמוהים דכתב בפ"ו ה' גירושין ה"ז דמי שהוא פסול בעבירה לא מצי להיות שליח על הגט אף היכא דנתקיים הגט בחותמיו. ותמהו כולם דמנלן לו זה. וס"ל לכל החולקים עליו דדוקא בלא נתקיים הגט פסול לפי דאינו נאמן לומר בפ"נ ובפ"נ. והובאו באה"ע סי' קמ"א סעי' ל"ג ע"ש. וביאור הגר"א זצ"ל שם ס"ק ע"א כתב דהרמב"ם שם מיירי באין לו עדים שעשאו לשליח ע"ש. אבל לפי מש"כ לעיל בישוב קושיא זו דהקשיתי לעיל דלהכי לא קאמר דנפ"מ ע"י שליח ומקשה בפשיטות תיפוק ליה דה"ל נכתב ביום כו' משום דאם היה נתברר לנו דהשליח מסר הגט לעליונה אז היתה מגורשת משום דהא נאמן השליח לומר דיודע דהעדים חתמו על העליונים. או דמסתמא מסר לה בע"מ דאז בודאי מגורשת כמבואר בסי' ק"ל סעי' ט' וחזקה דנעשה כהוגן ואף דהשליח לא הוי רק ע"א עכ"ז הא היכא דלא איתחזק איסורא ס"ל לכ"פ דגם ע"א נאמן וגם קרוב ואשה. וכמבואר בתשובת מהרי"ק סי' ע"ב ובתשובת מיימוני ה' אישות סי' ג'. ועיין בש"ש שמעתא ו' פ"ג ובשער משפט סי' ל"ג ס"ק א' מזה. ועיין בר"ן פ' התקבל מה שכתב שם בשם הרמב"ן בקרובות נאמנות לומר לא נתקדשנו והר"ן השיג עליו. והרשב"א וריטב"א הסכימו שם לדברי הרמב"ן דנאמנות הקרובות ולא ס"ל לקושית הר"ן שהקשה שם דהא ה"ל דבר בערוה ואין פחות משנים משום דס"ל דכיון דלא איתחזק איסורא נאמנות אף הקרובות אף בדבר ערוה. והדברים ארוכין:
יא
ע"כ ה"ה הכא בחמשה נשים דכיון דלא הוי רק ספק מגורשת כנ"ל א"כ לא הוי זה איתחזק איסורא דא"א ע"כ היה נאמן השליח בזה רק האשה בעצמה אינה נאמנת בזה לפי דהוי בע"ד או משום דיבורה דאומרת דהבעל מסר לה ויש בזה חזקה דאין הבעל חשוד לקלקלה כמו בריש גיטין בתוס' שם דעי"ז נסתלק החזקת א"א והוי ע"י זה ספק השקול אבל לולי אמירתה היתה בחזקת א"א ודאית. וע"כ כשיש לנו אמירת השליח נאמן השליח כע"א היכא דלא איתחזק איסורא בפרט דיש בזה חזקה אין אדם חוטא ולא לו כמבואר בכ"ד. וע"כ מתורץ קושיא זו. ושפיר הקשה הגמ' תיפוק ליה דה"ל נכתב ביום כו'. אבל עדיין יש להקשות דהא נפ"מ עדיין בהיה השליח פסול משום עבירה דאז אינו נאמן להעיד. ועיין ביו"ד סי' קכ"ז בש"ך ס"ק כ' מה שכתב שם בשם הר"ן פ' האומר בפסולי עדות אי נאמנין. עכ"פ בעדות אשה ודאי אינו נאמן פסול מה"ת מחמת עבירה כמבואר ביבמות (דף כ"ה) ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעי'ג'. ואף בעדות שבוי' לא הימנוהו רק לאשה וקרוב ולא לפסול מה"ת. א"כ משכחת עדיין נפ"מ במסר ע"י שליח דהוי פסול מה"ת להעיד מחמת עבירה דפסול משום פסול טופס לכאו"א. ואלו משום נכתב ביום היה כשר כיון דהוי ע"י השליח ולא שייך ביה לומר תירוץ הזה שכתבתי דהא אינו נאמן בעדות אשה. ולא שייך בי' לומר דחזקה דעשה כהוגן. ומזה הוכיח הרמב"ם דינו דאף דנתקיים בחותמיו פסול להיות שליח רשע. ע"כ שפיר כתבתי משום דבשליח רשע הא מיפסל להיות שליח מצד תקנת חז"ל. וע"כ מיירי בשליח כשר להעיד א"כ שפיר כתבתי דע"י שליח היה כשר בחמשה נשים בטופס לכאו"א משום דהא נאמן להעיד כנ"ל ויש בו חזקה דעשה כהוגן כנ"ל. ועיין בטור אה"ע סי' קכ"ז ובית יוסף שם מה שכתבו בשיטת הרמב"ם בנכתב ביום ונחתם בלילה אי מצי להיות ע"י שליח. והגט פשוט שם ס"ק י"ג כתב בשם הרדב"ז דהרמב"ם מכשיר בגט הנכתב ביום ונחתם בלילה ע"י שליח ע"ש. ע"כ שפיר הוכיח הרמב"ם דינו דכתב דפסול מחמת רשעו פסול מדרבנן להיות שליח על הגט מן הך קושיא דהקשיתי כנ"ל:
יב
וטעם הרמב"ם דס"ל דפסול מחמת רשעו פסול מדרבנן להיות שליח על הגט אף בנתקיים הגט נלע"ד טעמו משום דהא אמרו בגיטין (דף י"ח) דגיטין ע"י שליח כשרים אף דהוי נכתב ביום ונחתם בלילה משום דאית להו קלא ופי' הרא"ש והרשב"א והטור משום דיש קול להליכת השליח וביאתו ע"ש. ובאמת י"ל בזה ע"פ מה שכתבו הפוסקים. וכמו שכתב התומים בסי' קי"ז ס"ק ז' בשם תשובת הרא"ש סי' פ"ו שכתב בביאור הא דאמרו עשה עבדו אפותיקי ומכרו גובה משום דאית ליה קלא. ופירשו דהעבד בעצמו יוציא קול דהוי אפותיקי וע"ש בסמ"ע סי' קי"ז. וה"ה הכא י"ל דגט ע"י שליח לכן יש לו קול משום דהשליח בעצמו יוציא הקול לכל שלא נמסר ביום הכתיבה וע"כ הכשירו בגט ע"י שליח לנכתב ביום כו' משום דהשליח בעצמו יוציא הקול כדי להכשיר הא דנכתב ביום ונחתם בלילה וחזקה לא שבק היתירא כו' ואין אדם חוטא ולא לו דלא יהיה ביה פסול מוקדם דפסלו חז"ל דהא השליח לא הוי בע"ד לחושדו משא"כ הבעל בעצמו יש לחוש דיחפה עליו בצנעא כמש"כ התוס' שם. ע"כ ז"א שייך רק בשליח כשר אבל בשליח רשע אז נחשד הוא דלא יוציא הקול דלא יהיה איכפת ליה במה דיש בו חשש מוקדם ע"כ פסלוהו חז"ל להיות שליח. [ומה"ט אפשר אף היכא דנכתב ונחתם באותו יום פסלו חז"ל לשליח רשע משום לא פלוג להיות שליח על הגט. דהא ע"פ רוב גיטין הבאין ע"י שליח המה נכתבין ביום ונחתמין בלילה א"כ יהיה ברשע שליח חשש מוקדם דלא יוציא הקול כנ"ל]. ומזה שכתבתי יליף הרמב"ם שפיר לדינו המחודש הנ"ל. וראיתי לספר תורת גיטין סי' קמ"א שכתב דלכן פסל הרמב"ם להיות רשע לשליח משום דיש ביה חשש נפילה מדרבנן וע"כ פסלוהו חז"ל ע"ש ולא הביא ראיה כלל לזה והעיקר כמש"כ בהסבר טעמו והוכחתי כן מהש"ס:
יג
ומה דהקשה מעכ"ת על האי סוגיא דגיטין (דף כ"ז) דהקשה דתיפוק ליה דה"ל נכתב ביום כו' דאיך שייך בחמשה נשים הנ"ל לומר דה"ל נכתב ביום הא כיון דהזמן הוא של האחרונה כתוב בגט. א"כ מוכח שלא נמסר ביום הנכתב בראשונים כיון דעדים חתמו אחר זמן הנכתב בגט של האחרונה ונדחק ליישב זה. וכן מצאתי בתשובת משכנות יעקב ח' אה"ע סי' כ"ג שהקשה כן. אבל בספר תורת גיטין בחידושיו לגיטין (דף פ"ז) הקשה כן. ותי' בטוב טעם דיכולה למחוק זמן של האחרונה וניחא זה בפשיטות ע"ש:
יד
נחזור לענינינו דבגט הנכתב ביום ונחתם בלילה אף דדחיתי לראיה דהבאתי מגיטין הנ"ל ותירצתי למה שהקשיתי על הסוברים להכשיר נכתב ביום ונחתם בלילה עכ"ז כיון דבשו"ע הביא דעה ראשונה בסתם דנכתב ביום ונחתם בלילה פסול אף אם עסוקין באותו ענין. ודעת המכשירים הביאו בשם יש אומרים ע"כ אף בשעת הדחק אין להקל. וכש"כ בנ"ד דהחולץ לפנינו דבזה לא קרינן עת הדחק כדמוכח מן מה שהקשה הב"ש באה"ע סי' קל"ו ס"ק ז' על שיטת התוס' דס"ל בהאי עובדא דגיטין (דף ע"ז) בשכ"מ דאמרו תיזל ותיחוד ותפתח דמיירי דנכתב הגט בע"ש. והקשה הא ה"ל נכתב ביום כו' ולא תירץ דהתוס' ס"ל כשיטת הסוברים דמקילים בעת הדחק והתם הא הוי הדחק כדי לפטר מחליצה. ובע"כ מוכח דחליצה לא הוי עת הדחק. וכדמצינו בשו"ע אה"ע סי' קס"ד סעי' ז' דמבואר שם דאם אין היבם כאן לא תצא מבעלה. משא"כ אם היבם בפנינו אף תחת בעלה חולצת. ועיין בפני יהושע (כתובות דף ג') על תוס' ד"ה וסברה דאניס כו' דתמה על התוס' דהא יבום לא הוי בי' עגון דהא אפשר דתחלוץ וע"ש. ועיין בהפלאה בכתובות (דף ג') שם. והא דגיטין (דף כ"ח) דאמרו תרומה אפשר גט לא אפשר. ופי' רש"י דאי חייש למיתה אין לך שולח גט לאשתו והן עגונות. י"ל דזהו היכא דאין היבם לפנינו. ואף דהב"ש כתב בסי' קל"ז בס"ק ז' דשכ"מ שאני דיש לו קול וכשר נכתב ביום ונחתם בלילה. ובנ"ד היה עובדא דנא בשכ"מ עכ"ז הא המג"א באו"ח סי' של"ט הקשה ג"כ לקושיא זו ותירץ דמיירי דכתב בשבוע או בחודש. וגם הב"ש תירץ זה לתי' ב' וגם הלבוש לא תי' כן. מוכח דס"ל להחמיר אף בשכ"מ ואף לחלוץ היכא דאפשר בחליצה לפי דזה לא הוי דחק כלל. אך לפי דבנ"ד הוי ספק אי נכתב ביום ונחתם בלילה מחמת דנתאחר עד בין השמשות והוי ספק שמא בה"ש יום הוא. א"כ יש לצרף לספק ספיקא האי פלוגתא דנכתב ביום כו' כשר בעסוקים באותו ענין והוי ס"ס להקל ומותרת בנ"ד. וכן מצאתי בפר"ח לאה"ע סי' קכ"ג שהיקל בניתן בה"ש וע"ש:
ידידו יצחק אלחנן בהרב מ' ישראל איסר זצ"ל החופ"ק