עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן יד
ב"ה יום ג' ט"ו תמוז תרל"ח כבוד הרב הגאון וכו'
א
מכתבו הגיעני ע"ד האשה שנתגרשה מבעלה כבר במחנם בשנת תרל"ה והשמיט הסופר לפרט האמצעי של "ושלשים" מן הגט. ונשאלתי ע"ז הגט מן המנוח הרב הג' זצ"ל שהי' המסדר הגט הזה. והשבתי אז דאין לי שום היתר כעת. ועכשיו נישאת האשה לאיש. ונשאלתי מה יהי' הדין של האשה הזאת. אם תצא או לא. והנני להשיבו דהא מבואר באה"ע סי' קכ"ז סעי' י"ג בדילג פרט האמצעי דאם ניסת לא תצא. וכבר כתב בתשובת מהר"ם הובא בהגהת מרדכי סוף יבמות ובתשובת מיימוני ה"ג סי' י"א דרק במשאל"ס אמרו לחלק דדוקא בנישאת ע"פ חכם או בטעות לא תצא משום דהא לא אמרו שם בלשון אם ניסת לא תצא רק רב אשי מוכיח כן ממילתא דר"נ דשם. וכן הא אמרו שם מדיבורי' דר"נ אזלא דביתהו דחסא ואינסבא כו' עכ"ל. והובא בקצרה בח"מ לסי' י"ז ס"ק ס"ג ע"ש. הרי דהיכא דאמרו אם ניסת לא תצא אין לחלק בין שוגג למזיד רק במשאל"ס כו'. ועיין בביאור הגר"א זצ"ל לסי' י"ז ס"ק קי"ב. ואף דהדרכי משה בסי' ק"נ ס"ק ד' הביא בשם הריב"ש דאם ניסת שלא ע"י הוראת חכם דתצא מצד דראוי לקונסה. עכ"ז הא רבו עליו הנך שני פוסקים הראשונים דס"ל דלא תצא. וכן נראה דעת הק"ט הנ"ל והב"ש בסי' י"ז ס"ק ק"ד. שכתבו דלכאורה משמע דה"ה בכ"מ שאנו פוסקים לא תצא אלא כשניסת בטעות כו', אבל המעיין בגוף התשובה יראה כי יש לחלק עכ"ל ע"ש. וכן מוכח מן גיטין (דף פ"ו ע"ב) דאמרו שם זימנן אמר רב תצא וזימנן א' רב לא תצא הא כיצד יש לה בנים לא תצא כו'. ואמאי לא אמרו הא כיצד אם ניסת בהוראת חכם לא תצא ואם ניסת שלא בהוראת חכם תצא ע"כ מוכח דס"ל להש"ס שלא לחלק בזה. וכן הא אמרו שם דלוי וריו"ח אמרו לעולם לא תצא ומשמע מלשון הזה דלעולם דלא מחלקינן בזה כלל ולעולם לא תצא אם ניסת בגט שאינו פסול אלא מדבריהם:
ב
ולכאורה יש מקום להחמיר בנ"ד מצד דהא הוי מוקדם. ובפסול מוקדם הא הביא הב"ש בסי' קכ"ז ס"ק ב' בשם הר"נ והרא"ש דתצא:
אכן באמת הא חזינן הכא בשו"ע סי' קכ"ז סעי' י"ג דכתבו דאם ניסת לא תצא ואין שום חולק ע"ז רק בשם יש מי שאומר דמצריכין לה גט מהראשון ותשב תחת השני. הרי דאין בזה משום פסול מוקדם דס"ל לכמה פוסקים דתצא וגם הב"ש סתם שם כן. והטעם פשוט. דהא עיקר הדבר דהחמירו במוקדם הוא כמש"כ הר"נ בפ"ט דגיטין דבמוקדם דיש חשש טירפא מלקוחות שלא כדין דפסול ואף אם ניסת תצא או משום דאין לחלק בין מוקדם דשטרות לגיטין. א"כ ז"א שייך רק היכא דיש חשש טירפא שלא כדין ע"י זמן הנכתב בהגט. אבל בהשמיטו המאות דאינה יכולה למיטרף מלקוחות ע"י הזמן הכתוב בהגט משום דהכל יודעים דלא נכתב הגט לאשה זו באותו הזמן הנכתב בהגט ע"כ דינו כמו גט שאין בו זמן דפסול ואם ניסת לא תצא לכ"ע:
ג
ולכאורה יש לומר דכ"ז הוא רק בהשמיט המאות אבל בנ"ד דהשמיטו העשיריות דגרע וכמש"כ הש"ך בח"מ סי' מ"ג ס"ק ה' לחלק ביניהם וכן הדעת נוטה בפשיטות לחלק ביניהם. ועכ"ז בנ"ד דהאשה היא עכשיו בת ל' שנים לפי אומדנא לכל הרואים אותה וכפי שאמרו לי. דגם חזותה מוכיח עליה שהיא עדיין בערך פחות מן שלשים שנים. וכן האשה עצמה אומרת דהיא עכשיו בת כ"ח שנים. א"כ גם בנ"ד מוכח לכל דהגט לא נכתב בשנת תר"ה דהא לא נולדה אז בעולם כלל. וע"כ גם בנ"ד דומה להשמיט המאות דכ"ע ס"ל אם ניסת לא תצא ובפרט דהא הלבוש דעתו להקל מה. ואף דנ"ד הוא בעשיריות עכ"ז לפי מה שנתבאר שייך גם בנ"ד הטעם של הלבוש וכמש"כ במכתבי הקודם. ע"כ אם ניסת אף במזיד לא תצא וכמו כל גט שאין בו זמן כנ"ל. ואם היה הבעל הראשון בפה היינו מחמירין שיתן לה גט אחר. אכן כיון שאי אפשר זה בנ"ד ע"כ מותרת להיות עם בעלה. וגם הא כתב הב"ש בסי' קכ"ז בס"ק כ"ב דלדיעה קמייתא א"צ גט אחר ע"כ יש להקל בנ"ד. וזה לשון הלבוש כאן דיש אומרים דבניסת צ"ג מבעלה הראשון לרווחא דמילתא הרי דאין זה רק לרווחא דמילתא:
ד
וראיתי בג"פ בסי' קכ"ז ס"ק ו' שכתב בטעם תשובת הרא"ש דלכן פסול גט מוקדם לגמרי ולא תפסו קידושי שני משום דהוי שינוי בשליחות הסופר כו' ע"ש. וכעין סברא זו ראיתי במשכנות יעקב בסי' כ"ז. אבל לדעתי קשה לומר כן דא"כ בכל פסולי דרבנן דאמרו ניסת לא תצא דהיכא דלא נודע הפסול להבעל נימא דיהא הגט בטל מה"ת לגמרי מצד דהוי שינוי בשליחות כעין סברתם. וראיות בעל משכנות יעקב מן ב"ב (דף קס"ה) יש לדחות בנקל. והעיקר בטעם של תשובת הרא"ש כפי שהביא בשם הג"ת שם דזהו מפני פסול העדים דחתמו שקר וע"ש. אך בנ"ד דנעשה זה ע"פ הוראות הרב המסדר לא שייך זה אף לפי דברי תשובת הרא"ש. וכמו שכתב התה"ד בסי' י"ט כעין סברא זו. וגם הא הב"ש כתב בסי' קכ"ז בס"ק ה' לאפוקי מדעת הרא"ש כו' אלמא דלדינא לא קיי"ל כתשובת הרא"ש. ועוד דהא בנ"ד דלא יכול למיפק חורבא למטרף מלקוחות ע"י גט זה משום דמוכח לכל זה הטעות כנ"ל. ע"כ אין לפסול משום דחתמו שקר אף לתשובת הרא"ש:
ידידו יצחק אלחנן החופ"ק.