עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן ז · ענף ב
ה
ובעיקר טעם שטת הסוברים דבע"ח וע"ש מהני בדיקה באמת צריך ביאור לסברתם דאמאי לא ניחוש שמא אחר הבדיקה נתקלקל כיון דהוחזק בע"ח וע"ש. ואפשר דטעמם הוא דכיון דאחר הבדיקה מיד שאמרו לו נכתוב גט לאשתך השיב שיכתבו גט לאשתו וציוה לכתוב אף שזה אינו בכלל הבדיקה מ"מ הא חזינן שהוא מדבר כהוגן עכ"פ ע"כ לא חיישינן שמא מיד אחר הבדיקה נתקלקל משום דאם איתא דהי' מתקלקל מיד לא הי' מדבר כהוגן ואף דע"ז לחוד לא סמכינן בשוטה אף במדבר ומשיב כהוגן כ"ז שלא נבדק בבדיקות המבוארות בש"ס מ"מ הוי תועלת ממה שמשיב כהוגן להצטרף להבדיקה דהי' באותו מעמד בלא שהוי זמן כלל. אך אין זה מספיק עדיין דהא יש לחוש שמא בעת כתיבת הגט נתקלקל וכמש"כ העיטור דלעולם יהא צריך בדיקה עד שיגיע הגט לידה דהא אין כותבין עד שישתפה וכמש"כ הב"י בשם העיטור ואפשר דהסוברים דמהני בדיקה בע"ח וע"ש אף דאין לו זמן קבוע משום דס"ל כשיטת הרמב"ם דהובא בב"ש בסימן קכ"א דאם הי' פקח בעת שצוה לכתוב ונתקלקל בעת הכתיבה דאינו רק פסול מדרבנן א"כ הא ספק בדרבנן קיי"ל להקל. אך גם זה איננו מספיק דהא קי"ל ביו"ד סימן ק"י בש"ך בכללי ס"ס דספק בדרבנן שיש לו חזקת איסור אסור. ואף לשיטת הרמב"ם פ' י' ה' מקואות הלכה ו' הא מבואר בכ"מ שם דדוקא בטומאה קלה פסק הרמב"ם דספיקו טהור אבל בספק טומאה באב הטומאה מדרבנן מודה הרמב"ם דספיקו טמא ומעמידין אותו על חזקת טומאה ועי' מזה בחות דעת סימן ק"י בכללי ס"ס ס"ק כ' במה שמשיג על הכרו"פ והפר"ח שם. א"כ ה"ה בנ"ד שנולד לנו ספק בהגט אם הי' פקח בעת שנכתב הגט או לא אף דאינו רק פסול מדרבנן לשיטת הרמב"ם מ"מ הא איתחזק אסורא דא"א וספק דרבנן להחמיר במקום חזקת איסור וכש"כ בעניני אישות ע"כ הדעת נוטה כשיטת הסוברים דלא תהא הבדיקה מועלת בע"ח וע"ש כ"ז שאין לו זמן קבוע אף לשיטת הרמב"ם דס"ל דבעת הכתיבה אם נשתטה אז דאינו פסול רק מדרבנן ג"כ הדעת נוטה להחמיר כנ"ל ועי' בב"ש סימן קכ"א ס"ק ג' וס"ק ה' מה שיש לדון עפ"ז שם וקצרתי:
ו
ואם ידוע לנו בהאיש שאנו דנים עליו שברוב ימיו הוא חלים אך מעוט ימיו הוא שוטה ואף שהוא ע"ח וע"ש שאין לו זמן קבוע מ"מ כיון דרוב ימיו הוא ימי חלימתו א"כ יש לנו לדון בנ"ד למיזל בתר רוב ימיו וכעין הא דנדה (דף נ"ז ע"ב) דאמרו שם דאם רוב ימי' טמאין טמאה ואם רוב ימי' בהרגשה חזיא טמאה דאימור ארגשה ולאו אדעתא ועי' בתוס' שם ד"ה ובמגעות כו'. ולפ"ז ה"ה הכא אם מוחזק לנו דהוא חלים ברוב ימיו אז במה שנולד לנו הספק אם הי' חלים בעת שנכתב הגט או דהי' שוטה הדין נותן דאזלינן בתר רוב ימיו דמסתמא הי' אז חלים. והא שכתב המגן אברהם באו"ח סימן שד"מ בס"ק א' בההולך במדבר ואינו יודע מתי הוא שבת דאסור לו לעשות מלאכה דאע"ג דרוב ימים הם ימי חול זה מקרי קבוע עכ"ל שא"ה דהא יום השבת ניכר לכל ע"כ דינו כמו כל קבוע דאם ניכר האיסור לאיזה איש אז דינו כקבוע דהוי כמע"מ כמבואר בתוס' וביו"ד סי' ק"י משא"כ בנ"ד דלא ניכר לשום איש מתי הוא שוטה כיון דאין לו עת קבוע ע"כ אין זה מקרי בשם קבוע והדין הוא למיזל בכה"ג בתר רובא. ובאמת בלא"ה אין זה דמיון להך דמג"א כמש"כ לקמן בסוף בהשמטה. ויש לנו הרבה לעי' בזה הפרט ובמה שלא הובא הך דינא דאמרו בנדה הנ"ל דהולכין בתר רוב ימים דהפוסקים לא הזכירו זה הדין דהוי נפ"מ לכמה ענינים אך לפי דבנ"ד אינו מבורר לנו אם רוב ימיו בחלימתו או לא ע"כ קצרתי בזה הפרט. וגם י"ל דשאני בגט דהא הוי חזקת א"א וסמוך מעוט לחזקה ובפרט בעניני אישות דהחמירו באיזה דוכתי שלא לסמוך על הרוב וקצרתי:
ז
ונתבאר לנו בקצרה דהעיטור ס"ל דכ"ז שאין לו עת קבועה בע"ח וע"ש לא מהני בדיקה. אבל הגהות מיימוני בדעת הרי"ף ס"ל דמהני בדיקה וכ"כ הפר"ח. אבל בלא בדיקה כ"ע מודו דחיישינן להחמיר כ"ז שאין לו עת קבוע א"כ בנ"ד דאין לו זמן קבוע לחלימתו וכמה וכמה פעמים קרה שהוא עושה מעשה שטות וכעין הא דאמרו בחגיגה (דף ג'). ואף בעת שאינו עושה מעשה שטות עכ"ז הוא בחולי מרה שחורה. דגם בזה יש לדון הרבה כפי המבואר בספר אור הישר וספר אור ישראל ע"כ יש לנו לחוש שמא בעת שסדרו לו הגט בד"צ בבאברויסק הי' אז שוטה כיון שלא נבדק אז. והנה לסמוך על מה ששואלין הב"ד ממנו ע"פ הנוסח דסדר גטין הנהוג אצלינו וכמש"כ בשו"ת מוהרי"ם זהו דבר קשה מאד וכמש"כ בשו"ת מוהרי"ם בעצמו דאין לסמוך ע"ז לדינא. ועוד דהא הגט נשלח ע"י שליח לעיר אחרת א"כ עדיין יש לחוש שמא נתקלקל בעת הנתינה. אך בזה אפשר לומר דכיון דלשיטת הרמב"ם אם הי' בריא בעת שמצוה לכתוב וליתן אף שנשתטה בעת הכתיבה והנתינה אינו פסול רק מדרבנן א"כ יש לדון בזה ספק ספיקא וכמו בציר דגים דביו"ד סימן ק"י בכללי ס"ס בס"ק ט"ז דאם יש ספק ספיקא בדאוריי' וספק אחד בדרבנן דמקלינן. וה"ה בנ"ד דאם נאמר דמה דמשיב ע"פ נוסח דסדר הגט הנהוג אצלנו דזה מועיל כמו בדיקה א"כ במה שנסתפק אם נשתטה בעת הכתיבה והנתינה הוי בזה ס"ס מעליא ספק שמא לא נשתטה אז ואת"ל דנשתטה אז אכתי יש ספק שמא הלכה כהרמב"ם דס"ל דבכה"ג אינו פסול רק מדרבנן ואף דהו"ל ספק ספיקא במקום חזקה כנגדו מ"מ הא כיון דספק אחד הוא ספיקא דדינא דיינינן ס"ס גם בכה"ג וכמש"כ הפרמ"ג ביו"ד סימן כ"ג ס"ק ח' והובא בשו"ת רע"א זצ"ל סימן ל"ז אך אכתי יש לנו להחמיר דאף לשיטת הרמב"ם הא הוי ספק דרבנן במקום חזקת איסור דספיקו להחמיר וכמש"כ לעיל. ולפי מה שיבואר לקמן דחזקה דאיתרע לא מהני א"כ ה"ה הכא הא איתרע לנו עכ"פ החזקת איסור דא"א כיון דהי' הגט לפנינו עכ"פ. ואף דיבואר לקמן דחזקה דאיתרעי דלא מהני אין זה רק מדרבנן. מ"מ הא בנ"ד יש לנו מה"ת ס"ס מעליא ורק מצד דרבנן יש לנו להחמיר מצד חזקת איסור אף לשיטת הרמב"ם דס"ל דהוי פסול מדרבנן א"כ הא מדרבנן לא מהני חזקה דאתרעי עכ"פ. וע"כ אף דהוי ספק דרבנן במקום חזקת איסור דא"א ג"כ יש לנו מקום להקל לכאורה:
ח
אך באמת זה אינו ברור. בפרט דהעיקר הוא דאין לסמוך על מה שמשיב ע"פ סדר גטין דהאידנא וכמש"כ מוהרי"ם בעצמו. ועוד יש לנו מקום לחוש ביותר בנ"ד לפי מה שכתבו הבד"צ דק"ק באברויסק דהם לא ידעו כלל שהמגרש הוא בחשש ספק שוטה א"כ זה דומה למש"כ הש"ך ביו"ד סימן ל"ו ס"ק ל"ד דאם לא הרגישו בעת שנפחו להריאה שיש שם מחט לא סמכינן ע"ז משום דהוי אז מלתא דלא רמיא עליו לדקדק כ"כ בזה. וכמש"כ הפרמ"ג שם דדמיא לשומן בפסח וכה"ג טובא. אך יש לחלק דשא"ה במחט בהריאה כיון דלא ידעו מן המחט א"כ לא היו צריכים לדקדק כ"כ בעת שנפחוה דהא מה שנפחו להריאה אין זה מן הצורך כ"כ רק מצד חומרא בעלמא וכמבואר ביו"ד סימן ל"ט סעיף א'. אבל בהשאלות שבסדר הגט הא זהו ע"פ דין דמחויבים לשאול ממנו כל השאלות שבסדר הגט ע"כ כיון דאומרים דהי' משיב על הכל כהוגן א"כ ממילא סמכינן ע"ז להיות נחשב זה לבדיקה להוציא מן חשש ספק שוטה ג"כ ואין זה מקרי מלתא דלא רמיא כו'. ועוד דהא כתב בבית אפרים לי"ד סימן ל"ו ס"ק רכ"ז לחלק דאם היו שני בודקים מעידים שבדקוה יפה אז עדיף יע"ש וכה"ג כתבתי בספרי נחל יצחק סימן ל"ו סעי' א' לחלק בכה"ג בין ע"א לשני עדים והארכתי עפ"ז בהא דראש השנה (ד' כ"ד) כו' ע"ש. א"כ ה"ה בנ"ד דהב"ד מעידים דהשיב על כל השאלות דסדר גיטין כהוגן. ע"כ יש לאמר דזה מועיל כמו הבדיקות המבוארות בש"ס אף דלא ידעו שהוא ע"ש וע"ח. אבל לדינא קשה לסמוך ע"ז משום דהדעת נותנת דלא יוכל להחשב מה דמשיב כראוי על השאלות שבסדר הגט כבדיקה המבוארת בגמרא וכמש"כ הבית מאיר בסי' קכ"א שמביא דברי הנו"ב והירושלמי והשיג עליו ע"ש בארוכה. א"כ לא הי' שום בדיקה כלל בעת שצוה לכתוב וליתן הגט וא"כ הו"ל ספק בדאורייתא וגם הא אתחזק איסורא דאשת איש ע"כ קשה לסמוך על הגט שהי' בבאברויסק. וכן הגט השני שהי' בפאריטש הא על בדיקת הפירות השיב שלא כהוגן א"כ הא מבואר בטור סימן קכ"א דאם השיב "הן" בימי החורף דה"ז שוטה ואין מועיל לו אח"כ שום בדיקה וכמש"כ הט"ז שם סעי' ז' וכמש"כ הרשב"א בחדושיו לגיטין (ד' ע' ע"ב) והובא בבית יוסף סימן קכ"א. א"כ בנ"ד מיד שהשיב כי אצלי ימות החורף והקיץ שוים א"כ דינו כשוטה ולא מהני לי' שום בדיקה אח"ז. ע"כ ננעלו דלתי ההיתר מן שני הגטין שנתן לה ואין בכחי לדון להיתרא לכאורה: