עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן ו · ב
אך כעת ראיתי בירושלמי שם ביותר. וראיתי כי בסוף הירושלמי שם מבואר בזה"ל על התוספתא דהובא שם לעיל מינה דאינו גט עד שישמעו קולו אבל כתב בכת"י לסופר ועדים אינו גט. דאמר ר' אבדומי דהתוספתא קאי בחרש אבל בבריא מהני כתבו. ור' יוסי ב"ר בון אמר דאף בבריא לא מהני כתבו לפי דאני אומר מתעסק בשטרותיו הי'. ופי' המפרש מוהרא"פ בירושלמי פ"א דתרומות שם דבריא דהי' יכול לדבר לסופר ולעדים ולא דיבר ע"כ תלינן דאולי מתעסק הי' ע"ש. וי"ל דהאי מתעסק הכוונה כמבואר בח"מ סי' ס"ט דלהתעסק כתבתי. ופי' מתעסק הי' בשטרותיו דבירושלמי. י"ל דזהו כעין הא דמבואר בירושלמי ב"מ פ"א ה"ח שובר היוצא מת"י המלוה פסול אני אומר מתעסק הי' בשטרותיו הכוונה שהכין ליתן ולא נתן. כמו כן י"ל הכוונה הכא דהכין לכתוב ולא גמר בדעתו בל"ש ע"ז. ולפ"ז י"ל כיון דר' אבדימי ס"ל דבבריא מהני כתבו והתוספתא קאי על חרש דווקא. וגם ר' יוסי בר' בון דס"ל דאף דבבריא לא מהני כתבו מ"מ הא פי' הטעם דתלינן שמא מתעסק בשטרו הי' לפי שהי' יכול לדבר להסופר והעדים עצמם ולא דיבר להם וכיון דהוי ריעותא ע"כ חיישי שמא מתעסק הי'. וכפי' המפרש הנ"ל. וע"כ היכא דהבעל הוא במקום רחוק שלא בפני הסופר והעדים ולא הי' יכול לדבר להם כלל ע"כ אף לר' יוסי ב"ר בון כשר ליתן הגט ע"פ כתבו. וזהו דלא כמש"כ בתורת גיטין להיפך מזה וקצרתי. וכיון דר' אבדומי מיקל בבריא ע"פ כתבו וגם לר' יוסי מוכח לפי טעמו דבכה"ג גם איהו מכשר ולא מחמיר רק היכא דקאי בפני הסופר והעדים עצמם דהי' יכול לדבר להם ובזה החמירו ולא כמו בנ"ד: