עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן ו · א
אחדשה"ט מכתבו הגיעני במה שדרש ממני לחוות דעתי ע"ד העיגונא ממחנם שנשלח בעלה אל ארץ גזירה עבור פשעו מכמה שנים במקום שאין שם ב"ד שיסדרו גט. והאשה ג"כ אינה יכולה לנסוע שם מחמת ריחוק מקום מאד. ואין לו עצה לפטור אותה בג"פ רק ע"י כתב הבעל שיכתוב בכת"י להסופר והעדים דמחנם שיכתבו ויחתמו ויתנו לאשתו הגט ומעכ"ת האריך להתיר זה במקום עיגון כמבואר בתשובת מוהרי"מ פאדווא זצ"ל ובאמת אין ת"י כעת התשובה הנ"ל. ואנכי לעצמי מחמת גודל חומר הענין לא רציתי להכניס א"ע להיות תוקע בדבר הלכה זו. אכן כעת שכת"ר כותב אלי שבלתי דעתי לא יזדקק לזה וזהו עיגון גדול ע"כ הנני להשיבו בקצרה והוא כי בעיקר הענין אם מהני לכתוב גט ע"י כתב הבעל העלה הג"פ בסי' ק"כ להקל במקום עיגון וכ"כ הכנה"ג לאה"ע. אך הפר"ח לאה"ע סי' ק"כ חולק על הרד"ך בזה והד"מ שהובא בב"ש ס"ק ת' מסיים בצ"ע על דברי הרד"ך. ובאמת לכאורה הנכון עם הפר"ח דהא במש"כ שם בשם הרד"ך דאף דבתוספתא מבואר דלא מהני ע"י כתב הבעל. עכ"ז י"ל דמשבשתא היא וע"ז השיג הפר"ח כי התוספתא הנ"ל הובא בירושלמי גיטין פ"ז ה"א ובתרומות פ"א ה"א. ובאמת זהו תמי' רבתי על המקילים בכת"י פקח. ועוד דהא בירושלמי שם מבואר בלשון אינו גט ולא בלשון פסול כמבואר בתוספתא א"כ משמע דזהו פסול מה"ת. וע"כ לא רציתי להכניס א"ע בענין זה: