עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן ב · ענף ג
ח
אמנם העומד לנגדינו הוא דברי הרמ"א בסי' י"ז סעיף ל"ד שכתב דאם לא העידו ששהה כדי שתצא נפשו תצא כו' שמא קרא לדברים כאלו טביעה כו' ותצא אא"כ העיד ששהה כדי שת"נ ב"י בשם תשובת הרמב"ן בסי' קכ"ח. ומשמע מזה דאף בספק שמא שהה עד שת"נ ג"כ תצא ויש בזה חשש דאורייתא. ואלו לפי מה שכתבתי לדון ס"ס ספק שמא רוב וספק פלגא דיצאנו מדאורייתא א"כ מבעי להיות בספק שמא שהה עד שת"נ. ג'"כ הך ס"ס ספק א' שמא שהה עד שת"נ א"כ יש לנו רוב מעליא ואת"ל דלא שהה כו' אכתי לא הוי רק ספק א"כ יש לנו ס"ס הנ"ל ומדחזינן דהחמירו בכה"ג ואמרו דתצא. הרי דלא ס"ל לדון להך ס"ס הרי דלא כמש"כ. ובכל זה כיון דיש שיטת הפוסקים החולקים וס"ל דאף בוודאי לא שהה עד שת"נ ג"כ אין בו חשש דאורייתא. וגם יש לנו שיטת הרשב"א והריטב"א בקידושין (דף ע"ג) הנ"ל דס"ל לדון לס"ס מעליא בספק רוב וספק פלגא וכן שיטת ה"ר שמעי' בעירובין ובחולין וכמש"כ לעיל ע"כ שפיר יש לנו לדון דהיכא דהוי ספק שמא הי' הטביעה רחוק מן היבשה דיש לנו לדון ס"ס מעליא הזה ויצאנו מחשש דאורייתא:
ט
ואף דמן הרמ"א בשם הרמב"ן לא משמע כן מ"מ יש לדו כן מעצמינו וכפי שיטת הראשונים הרשב"א והריטב"א בקידושין הנ"ל. ואין לחלק דשאני בחשש א"א דאיתחזק איסורא דזה אינו לפי מש"כ לעיל דבנ"ד על כל האופנים אין לנו בכ"'ז חזקת איסור דא"א משום דהא יש לנו תמיד בזה הך רובא דרוב נטבעים מתים וכדאמרו בב"ב (דף קנ"ג) אף בלא שהו עליו כדי שת"נ וכמש"כ לעיל להסביר דלכן הוי ספק השקול משום דהוי רוב שאינו גמור ומנגד להחזקת איסור דא"א וכמש"כ התוס' בכתובות (דף ט') וממילא אין לנו החזקת איסור בתורת וודאי. וכן לפי מש"כ לעיל ובספרי שם בשם המהריב"ל בקונטרס עגונות להב"ש בס"ק ל"א בעד מפי עד דתלינן להקל באיסור א"א משום ספק שמא נתברר לו כו' וכמו דהסברתי זה בטוב טעם. וכש"כ לשיטת ר' שמעי' בעירובין (דף ו') ובחולין (דף כ"ח) דכתב לדון כעין ס"ס הזה אף דהוי בענין שחיטה דיש לנו חזקת איסור. ובמק"א כתבתי לדון בזה במש"כ הפוסקים בס"ס נגד חזקה ואכ"מ:
י
ובמה דמשמע מן הרמ"א והרמב"ן להיפך יש לחלק לפי דברי החוות דעת בכללי הספק ספיקא דלכן בספק על וספק לא על וספק דרס הוי ס"ס מעליא אף דהוי ס"ס משם א' משום דהוי ספק בעיקר הריעותא ע"ש. א"כ ה"ה בהך ספק שמא הי' הטביעה רחוקה מן היבשה ע"כ מיד דראוהו שנטבע לא הי' אז שום מקום לידת הספק כלל דמיד הוי כמו נתברר שמת ולא יצא מן הים כיון דהוי רחוק משא"כ בנידון של הרמ"א והרמב"ן בספק שמא שהה עליו כו' דהא מיד דנטבע נולד לנו הספק שמא יעלה מן הים בתוך שיעור שת"נ ואף אם יש ספק לאח"ז שמא שהה עד שת"נ מ"מ הא הי' לנו ריעותא בעת לידת הספק מקודם שהי' ראוי להסתפק שמא שהה עליו. ע"כ עכ"פ מן שם ריעותא לא יצאנו וכיון דהוי במקום ריעותא בזה לא מהני הך ס"ס כיון דהוי משם א'. משא"כ בנ"ד בספק רחוק מן היבשה דהוי ספק בעיקר הריעותא ודומה ממש להך דהרשב"א והריטב"א בקידושין בס"ס דספק אזלו לגבה ואת"ל כו' משום דאם אזלו לגבה ויש לנו רוב המברר להיתירא מיד בעת שהי' המעשה והוי כמו ספק בעיקר הריעותא ע"כ מהני הך ס"ס אף דהוי ס"ס משם א' וכמש"כ בספרי להסביר דבריהם. ולפ"ז אין לנו סתירה מן הרמ"א והרמב"ן על מה שכתבתי לדון להך ס"ס להיתרא בספק שמא הי' הטביעה רחוק מן היבשה וע"כ יצאנו בנ"ד מן חשש דאורייתא בודאי. ולכן ממילא יש לנו לדון להכלל שכתבתי בעז"ה לדון דאין בזה אף חומרא דמשאל"ס דהחמירו חז"ל משום דיש לנו תרי רובי הללו בנודע להאשה אחר זמן רב וכמש"כ לעיל:
יא
ואחר כותבי כ"ז הגיע לי מכתב כי נודע להם בבירור אשר מקום הטביעה הי' רחוק מן היבשה וע"כ ודאי יש לנו לדון להיתירא ע"י הכלל של הנך תרי רובי: