אור ברסלב
עין יצחק חלק ב סימן ב › ענף ב

עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן ב · ענף ב

ענף א

ה

ולפ"ז ה"ה בנ"ד דה"ל ספק במקום הטביעה אם הי' רחוק מן היבשה או לא דספק א' הוי שמא הי' הטביעה רחוק מן היבשה דבכה"ג ה"ל רובא מעליא דרוב נטבעים מתים. ויצאנו בודאי מחשש דאורייתא. ואת"ל דהטביעה לא הי' רחוק מן היבשה ויש להסתפק שמא ניצול ועלה להיבשה. בכל זה אכתי לא הוי זה אלא ספק כמו דאמרו בגיטין (ד' כ"ח) בספינה שאבדה בים דנותנין עליהן חומרי חיים וחומרי מתים וכדאמרו בב"ב (דף קנ"ג) דבספינה שרובן לאבד דנותנין עליהן חומרי חיים וחומרי מתים ופירשו הפוסקים הראשונים דמיירי בלא שהו עליו כשיעור שתצא נפשו. ואף דרובן לאבד מ"מ אסורה וכמש"כ הריב"ש בטעם המחמירין בלא שהו כדי שת"נ דאסורה מה"ת אף דאיכא רובן לאבד משום דיש שני חזקות לאיסורא חזקת חי וחזקת א"א ואין כח בהרוב להכריע נגד שני חזקות וכמש"כ הנו"ב במ"ק סי' מ"ג בשם הריב"ש אך בשהו עליו שיעור שת"נ דהמיעוט הוי מיעוט שאינו מצוי בזה הכח ביד הרוב להכריע אף נגד שני חזקות. ולשיטת הנו"ב החולק שם בטעמו על הריב"ש דהנך שני חזקות דינן כחד חזקה. או דאף נגד שני חזקות היכולת ביד הרוב להכריע נגדן. אך הטעם הוא דמה דאמרו בספינה שרובן לאבד. זה הוא משום דה"ל זה רוב שאינו גמור ומבואר בכתובות (דף ט') בתוס' בסוגיא דפ"פ דרוב שאינו גמור לא עדיפא מן חזקה וה"ל ספק השקול. משא"כ בשה שת"נ דה"ל רוב גמור וע"כ עדיפא מן חזקת א"א וחזקת חי ויצאנו ע"י הרוב מחשש דאורייתא היכא דשהה עליו עד שת"נ:

ו

ובקצרה הוא דאם לא נודע מקום הטביעה יש לנו ס"ס מעליא ספק רוב וספק פלגא דהא אף אם הי' הטביעה קרוב להיבשה לא הוי ודאי איסור רק ספק השקול דהא נותנין עליהם חומרי חיים וחומרי מתים וה"ל ספיקא דאורייתא וכמש"כ בביאור הגר"א זצ"ל בסי' י"ז ס"ק קי"ג. יהי' הטעם איך שיהי'. ודומה ממש לדברי הריטב"א והרשב"א בקידושין (דף ע"ג) דספק אזלו אינהו לגבה וספק דילמא אזלא איהי לגבייהו ה"ל ס"ס מעליא וכמש"כ התוס' בעירובין (דף ו') ובחולין (דף כ"ח) בשם ה"ר שמעיא שכתבו לדון ספק ספיקא כזה. וכן מצינו בב"ש סי' ע"ז ס"ק י"ז שכתב לדון ספק ספיקא כזה. וכעין זה כתב המהריב"ל שהובא בקונטרס עגונות להב"ש סי' י"ז ס"ק ל"א בעד מפי עד דתלינן להקל דהוי כעין ספק ספיקא ספק ראשון שמא נתברר להעד הראשון דמת תוך ג' ימים ואת"ל דלא נתברר לו אכתי הוי ספק שמא מת תוך ג' ימים. והנה הנו"ב במ"ק ח' אה"ע סי' מ"ט תמה על המהריב"ל. אכן בספרי שם השבתי על נכון לדברי המהריב"ל וביארתי שם היטב ב"ה דזה לא מקרי ס"ס משם א' וכמו שהארכתי שם מזה. וע"כ ה"ה בנ"ד היכא דה"ל ספק במקום הטביעה אם רחוק מן היבשה או קרוב דיש לנו ס"ס מעליא ויצאנו מחשש דאורייתא בודאי. וכש"כ לפי דברי הפרמ"ג ביו"ד בכללי הס"ס ס"ק י"א שהעיר לדון בס"ס משם א' דאפשר דמה"ת הוי גם ס"ס משם א' לס"ס מעליא. אך אין אנו צריכים לזה לפי מה שנתבאר ע"פ דברי הראשונים הללו וכמש"כ בספרי מזה בכמה מקומות כנ"ל:

ז

ולא שייך בזה לדון דהא ה"ל ס"ס כנגד חזקת א"א דהא נתבאר דנגד החזקה יש לנו רוב דאמרו בב"ב (דף קנ"ג) גבי ספינה שאבדה דמיירי בלא שהו עד שת"נ דרובן לאבד וע"כ ה"ל ספיקא דאורייתא א"כ בכל הצדדים כבר נסתלק החזקת א"א וחזקת חי כנ"ל וע"כ שפיר ה"ל ס"ס מעליא בספק מקום הטביעה איכן הי' אם רחוק או קרוב להיבשה. אך לפ"ז יש להעיר לכאורה דאף בהי' הטביעה קרוב להיבשה ובכל מקום שאמרו דבלא שהו עד שת"נ דאסורה מה"ת כמו דפסקו בטושו"ע. דהא לעולם יש לנו ספק ספיקא כזה היינו ספק א' שמא הלכה כשיטת הסוברים דאף בלא שהו עד שת"נ ג"כ יצאנו מחשש דאורייתא וכשיטת כמה פוסקים החולקים על שיטת הראשונים של השו"ע. וספק שני דאף לשיטות הראשונים וכפי פסק השו"ע אכתי אינו אלא ספק כנ"ל אכן בזה יש לומר כיון דלא הובא שיטה זו בדברי השו"ע והרמ"א ע"כ אין לדון ולצרף שיטתם להסתפק כלל כידוע דהשיטה שלא הובאה בשו"ע לא מצרפינן זה לספיקא כלל. אבל בנ"ד דהוי ספק שמא רחוק מהיבשה שפיר יש לדון לס"ס מעליא ויצאנו עפ"ז מחשש דאורייתא:

תוכן העניינים

עין יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה