אור ברסלב
עין יצחק חלק א יורה דעה › סימן לד [א]

עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור

יורה דעה · סימן לד [א]

סימן לג

מה שהשבתי לרב גדול א' מן חו"ל ע"ד קהי' אשר הבה"ק שלהם לא יחזיק מקום קבורת המתים רק על ערך משך עשרה שנים וע"כ משתדלים אלופי הקהל דמחנם להשיג מקום לבה"ק אבל אינם משיגים לקנות אחוזת קבר לצמיתות רק ע"פ תנאי מן אדוני המדינה שבאם שלא יקברו מתיהם שם אז גם מתי ישראל אף מן הנקברים לא ישארו שמה רק יצטרכו לפנותן משם למקום אחר וכפי שהאריך כת"ר במכתבו ודעת כת"ר שלא להתיר זה וביקש ממני לחוות דעתי בזה:

ענף א

א

והנני להשיבו בעז"ה והוא כי לדעתי אין מקום להתיר שיקנו מקום בה"ק על אופני תנאים שלא יהי' בבטח במנוחת שלום שם וכמו דהעיר כת"ר מהא דב"ב (דף קי"ב) דזבן מיזבן לא מצית אמרת דא"כ כמצאס שדה חוזרת ביובל ונמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו וכמש"כ החתם סופר ח' יו"ד סי' של"א מזה ואף דאמרו בגמ' בלשון צדיק קבור כו' עכ"ז הא עלינו החיוב להחזיק לחבירו בשם מעלת צדיק כמו דמצינו באו"ח סי' תקפ"ב סעי' ט' בהג"ה בט"ז ומג"א שם ובפרט בעדה שלימה דהם עדת קדושים אין לנו לעשות מעשה ח"ו דיהי' נגד כבודם ויהי' לגנאי להם ח"ו ועוד דבנ"ד דאחר כלות הזמן יצטרכו לפנותן למקום אחר. וזהו אסור ע"פ דין כמבואר ביו"ד סי' שס"ג דאין מפנין המת והעצמות מקבר לקבר. ואף לפי דברי הנו"ב בהמתים שיקברו סמוך לאותו הזמן וגם עיקר דברי הנו"ב בזה מוקשים וכמו שהקשה עליו בנו הגאון מוהר"ש זצ"ל בספר שיבת ציון סי' ס"ג מהך דיו"ד סי' הנ"ל דמבואר בטור וב"י שם בשם הירושלמי דגם בעצמות אין מפנין מקבר לקבר משום חרדת הדין וע"כ בהא דב"ב דאמרו ונמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו משום דהתם למי שתחזיר השדה ביובל לא יפנהו למקום אחר לכן לא אמרו שם רק לטעם הזה אבל בנ"ד דיש לחוש שיצטרכו לפנותן למקום אחר. ע"כ בוודאי אסור זה מן הדין אף בלא טענה דנמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו כנ"ל:

ב

והנה ראיתי בספר שיבת ציון שם שכתב לתרץ לקושיות הנו"ב שם ממה שהביא הטור בסי' שס"ג שנשאל רבינו האי על מה שמלקטין העצמות ומערבין אותן ומניחין אותם בגומא במערה כו'. וכן למה שהקשה הנו"ב שם מן ב"י שהביא שם דברי הרמב"ן בספר תולדת אדם שכתב דמקום שנהגו לשנותם לאחר עיכול בשר כו' דהוכיח משם הנו"ב דבעצמות לא שייך חרדת הדין וע"ז כתב השיבת ציון דשאני התם דהוי כמו דנתכוהו שם ע"מ לפנותו למקום אחר דמותר כמבואר שם ע"ש בספר שיבת ציון הנה לדעתי אינו ברור לדברי השיבת ציון הנ"ל במה שכתב דכה"ג הוי כמו נתנו שם ע"מ לפנותו. דהא לשון הטור בסי' שס"ג שם בזה"ל אם מתחילה הי' דעתם שלא נתנוהו שם אלא לפי שעה או שנוהגין לקבור במהמורות כו' הרי שלא התיר בנתנו ע"מ לפנותן רק בנתנוהו שם לפי שעה ולכן היכא דנוהגין לקבץ העצמות לאחר שנתעכל הבשר כמו הך דנשאל רבינו האי והך דהרמב"ן בספר תולדות אדם שכתב השיבת ציון דלכן לא אסרו שם משום אין מפנין כו' משום דהוי כמו נתנו שם ע"מ לפנותו דמותר הנה לדעתי זה אינו דהא בעינן דנתנו שם לפי שעה וכמש"כ הטור א"כ היכא דממתינין לאחר כלות הבשר בוודאי על זה לא קרינן לפי שעה ע"כ אין להתיר מטעם זה ואף דהמחבר שם בשו"ע סי' שס"ג סעי' א' כתב בקצרה ואם נתנוהו שם ע"מ לפנותו מותר מ"מ הא הטור כתב להדיא שלא נתנוהו שם אלא לפי שעה דמשמע דזה ההיתר הוא דוקא בנתנוהו לפי שעה ובלא זה לא מקרי זה ע"מ לפנותו והמחבר קיצר בזה:

ג

ועיקר קושיות הנו"ב מן הרמב"ן בספר תולדות האדם. נלע"ד דאינו קשה דהא הטעם שם כמש"כ הביאור הגר"א זצ"ל בסי' שס"ג ס"ק ב' דהיו קוברין במהמורות כו' משום כפרה דניחא לי' וכמש"כ הב"י שם בשם התה"ד שהטעם שהיו קוברים במהמורות בלא ארון כדי שיתעכל הבשר משום דסימן יפה לו שינוחו עצמותיו מן הדין עכ"ל הב"י שם וזהו כמבואר במחבר בסי' שס"ג סעי' ד' מקום שנוהגין לקבור במהמורות בלא ארון כו' א"כ במקום שנהגו כן טעמם דכיון דקוברין אותו מתחילה בשוחות עמוקות בלא ארון דיתעכל הבשר במהרה ואז לאחר דילקטו העצמות משם דלא יהי' שום בשר עליהם ואצלם דינוחו עצמותיו בשלום א"כ זהו לכפרתו וניחא לו זה ע"כ אין ראי' להוכיח משם דבעצמות לא שייך חרדת הדין דיהי' מותר לפנות העצמות מקבר לקבר וכמו שהוכיח מזה הנו"ב:

דבאמת אין זה ראי' לנידן הנ"ל ובנידן ראיות הנו"ב מהא דנשאל ר' האי דמערות שיש בהם כוכין שמכניסין המתים וכן הבה"ק דאחר שנתמלא ואין להם מקום דמלקטין העצמות למקום א' דהוכיח מזה הנו"ב דבעצמות ליכא איסור לפנותן ובאמת לדינא ז"א כנ"ל:

ד

אך מש"כ השיבת ציון בהיתר דהתם. דזהו לפי דהוי כמו דנתנוהו ע"מ לפנותו כו'. לדעתי זה אינו דהא זה לא מקרי לפי שעה וכמש"כ למעלה ע"כ נלע"ד דלכן לא אסרו התם משום אין מפנין עצמות די"ל דמיירי התם באופן דלא הי' להם קרקע או מקום כוכין בהרחבה רק על אופן דאחר שיתמלא הקברות או הכוכין דיפנו משם העצמות לעת שיתמלאו א"כ בעת שיתמלא הקברות והכוכין ויצטרכו אז לפנות העצמות למקום אחר על מקום בה"ק הא יעשו אז כפי הדין דהא מותר לפנות אף ממכובד לבזוי לתוך שלו כמבואר שם בטור ובשו"ע סי' שס"ג ואף דפירשו שם הט"ז והש"ך והפרישה דלתוך שלו היינו למקום ששוכבים בני משפחתו עכ"ז גם ממקום שאינו שייך לו ולפנותו למקום שלו ג"כ מותר דגם זהו בכלל לתוך שלו וע"כ כיון דמיירי שם רבינו האי דלא הי' להם רשות ויכולת להיות שם קבר עולמית רק קבר לזמן לפי דלולי זה לא יהי' להם מקום לקבור מתיהם כי לא הי' להם קרקע רחבה ע"ז וכיון דלא הי' הרשות להמתים להשאר שמה במקום קבורתם לאחר שיתמלאו הבה"ק. ע"כ מותר אז לפנותן להעצמות לקוברן ביחד במקום אחר בבה"ק שהי' להם במיוחד ע"ז רק דלא הי' נצרך להם קרקע גדולה ע"ז וממילא הוי זה כמו לתוך שלו ממש דמותר לפנותן ולכן אינו קשה ע"ז מהא דאין מפנין עצמות מקבר לקבר דהא אף במקום קבר הראשון הוי כמו מקבר שאינו שלו כיון דלא הי' רשות להניחן שם עולמית והוי מקבר שאינו שלו לקבר שלו ע"כ לא שייך שם סברא זו. ומתורץ קושיות והוכחות הנו"ב הנ"ל:

ה

ולכן בנ"ד דמי יודע אם לעת שיצטרכו לפנות המתים והעצמות מן בה"ק למק"א דיהי' להם אז בה"ק לאחוזת עולם דהא יכול להיות דגם לאותו זמן לא ישיגו מקום לאחוזת עולם רק לקנין לזמן א"כ לא יהי' שייך אז לדון דהוי לתוך שלו דהא גם אז לא יהי' זה מקרי לתוך שלו ממש ומנלן להתיר בכה"ג וגם יכול להיות דיצטרכו לפנות להעצמות גם ממקום בה"ק השני וכל ימות עולם יהי' בחשש פינוי העצמות כמה פעמים ובוודאי זהו לבזיון להמתים. ושייך הנך ב' טעמים בזה היינו חרדת הדין וניוול המתים וכמו הא דב"ב (דף קנ"ד וקנ"ה) ואף לפי דברי השיבת ציון דכתב דנידון כזה מקרי נתנוהו ע"מ לפנות דמותר עכ"ז אינו שייך כן רק היכא דיש להקהילה מקום השייך להם לאחוזת עולם שהיכולת בידם לקבור המתים והעצמות שמה לאחר שיפנו אותן מקבריהן. ע"כ קרינן בזה דהוי זה כמו נתנו ע"מ לפנות דהא יש להם מקום מזומן ומיוחד לפנות העצמות לשם למנוחת עולם משא"כ היכא דהקהל אין להם בה"ק רק על זמן או על תנאי שאינו בידם ע"כ לא מקרי זה ע"מ לפנות דהא אין להם מקום היכן לפנותן כלל כעת ולכן אין זה דומה לנתנו ע"מ לפנותו ובפרט לפי מה דנתבאר למעלה דהטור כתב להדיא דיהי' נתנו ע"מ לפנותו לפי שעה. ע"כ אין מקום להתיר כלל לקנות מקום לבה"ק על זמן או על תנאי שיהי' תמיד בחשש שיצטרכו ח"ו לפנות להמתים או להעצמות ושייך שפיר בזה הנך ב' טעמים א' משום חרדת הדין ב' משום ניוול וכנ"ל:

ו

ולדעתי ברור דאף דכתב הנו"ב בסי' פ"ט בעובדא דקהל שקנו מקום הקברות למאה וחמשים שנה כו' דנ"ל ברור דוודאי אם הי' להם עצה אחרת לא הי' מתירין להם לקבור המתים על בה"ק שאינו לאחוזת עולם וכפי הטעמים שכתבתי רק בעובדא דהנו"ב הנ"ל י"ל דהי' אז באותו הזמן שקנו להבה"ק על משך זמן מוכרחים לזה. משום דלא הי' להם אז שום עצה אי' לקבור המתים וע"כ הוכרחו לקנות בה"ק אף שאינו רק לזמן מוגבל ואפשר לומר במה שכתב הנו"ב שם בסוף התשובה דמכאן ולהבא כיון דיש בידם לקנות קרקע לחלוטין לא יקברו במקום הזה עכ"ל הנו"ב וי"ל דזה קאי גם על מש"כ הנו"ב שם מקודם אם יהיו בטוחים על אחר כלות הזמן יהי' להם רשיון לפנות העצמות כו' דגם באופן הזה שיש להם בטוחות על אחר כלות הזמן כו' דמ"מ לא יקברו עכשיו במקום הזה כיון דיש בידם לקנות קרקע עולמית עכשיו ואיך שיהי' כוונת הנו"ב הנ"ל נלע"ד ברור לדינא דאין להתיר כלל לקנות בה"ק על זמן מוגבל וכש"כ דאין לקנות על איזה תנאי שאינו בידינו וכל יום ויום אנו בחשש פנוי המתים ח"ו ולכן כיון דיש להם לע"ע מקום לקבור לכל הפחות על משך עשרה שנים ע"כ אין לקבור המתים במקום שאינו לאחוזת עולם ותשועת ד' בקרוב ויהי' ד' בעזרתם ליתן אותם לחן ולחסד בעיני השרים שישיגו מקום בה"ק לאחוזת עולם בעז"ה:

ז

וגם יש עצה בידם לשפוך עפר על הביה"ק הישן ויהי' שיעור ו' טפחים קרקע מפסיק בין קברים התחתונים להעליונים כמבואר בטושו"ע סי' שס"ב ועיין מזה בתשב"ץ ח"ג סי' קי"ט ולדברי השו"ע אנו שומעין דמצריך ו' טפחים:

וכן עושין בכמה קהלות קדושות ששופכין עפר על בה"ק הישן לקבור המתים שמה אם אין להם מקום בה"ק כנכון והגידו לי אשר בק"ק קאליש במדינת פולין שפכו מכבר עפר על הבה"ק הישן רק מקום הקבר של רבינו מגן אברהם זצ"ל. ומקום הקבר של רבינו בעל אלי' רבא זצ"ל הניחו קברי הגאונים הצדיקים נ"ע הללו שלא לשפוך עליהם עפר כדי שיהי' יכולים לילך על קבריהם. וכיון שיש האפשרות עדיין שיהיו המתים קבורים במקום בה"ק שהיא אחוזת עולם ע"כ אין להתיר לקנות מקום קבורת על זמן או על איזה תנאי:

ובתוך הזמן יהי' ד' בעזרתם שיקנו מקום אחוזת עולם או שיזכינו ה' בקרוב לתחיית המתים ויקויים בנו בלע המות לנצח כו' ונעלה לציון ברננה בבא"ס:

ענף ב

ח

תשובה שני' בענין הזה אחדשה"ט יקרת מכתבו הגיעני בדבר שאלתו אשר הבה"ק הישן אינו מחזיק מקום קבורת המתים ונתנו להם מן הממשלה מקום בה"ק החדש ובאופן כי בעת שיצטרכו לעצם המקום של הבה"ק לצרכי עניינים שמחוייבי' הקהי' לפנות את המתים משם וזה ערך ששה שנים שנדרשתי מן כת"ר בזה והשבתי אז כי מחוייבין ראשי הקהי' ולהשתדל ולקנות מקום לחלוטין ואחוזת עולם על בה"ק החדש וכמש"כ בנו"ב במ"ק ח' יו"ד סי' פ"ט בקצרה בסוף תשובתו בזה"ל דמכאן והלאה כיון שיש בידם לקנות קרקע לחלוטין לא יקברו במקום ההוא עכ"ל הנו"ב שם וכמו שהארכתי אז בתשובתי וכעת נדרשתי מאת כת"ר כאשר יש רבים המונעים מלקבור את המתים על בה"ק החדש ויש הרבה אשר קוברים שם המתים ונסתפק מעכ"ת אם מותר ע"פ דין להתעסק בצרכי המתים שנקברים בבה"ק החדש כמו לטהרם וללוותם וכיוצא. כי יש בזה חשש מסייע ידי עוברי עבירה וביקש כת"ר ממני לחוות דעתי בזה והנני להשיבו ב"ה בקצרה והוא כי לכאורה נראה דאף היכא דלא שייך לפני עור וכמו בנזיר דלא קאי בתרי עברי דנהרא דלא שייך לפני עור דמ"מ אסור לסייע ידי עוברי עבירה וכמש"כ התוס' בשבת (דף ג' ע"א) ד"ה בבא דרישא כו' וברא"ש שם וביו"ד סי' קנ"א סעי' א' בהג"ה ובש"ך ס"ק ו':

ועיין מזה במג"א סי' שמ"ז ס"ק ד' כן הי' נראה לכאורה:

ט

ועכ"ז נראה לע"ד לדינא דלא שייך בנ"ד לאסור משום מסייע ידי עוברי עבירה דהא עיקר התעסקות בצרכי המת הוא למען כבוד המת. והנה המת עצמו לאו בר עובר עבירה הוא ומה יעשה המת שהוא מוטל כאבן דומם שאין לו הופכים [ועיין באורים ותומים סי' ק"ז סעי' ב' באורים ס"ק י"ג ואין לנו לבזות את המת בשביל קרוביו ובניו שאין מוליכין אותו למקום בה"ק הקנוי לחלוטין וכי נפקוד עון בנים על אבות בתמי' וע"כ אין לנו לאסור בזה משום מסייע ידי עוברי עבירה דבכל המקומות דאסרו משום מסייע ידי עוברי עבירה הוא היכא דמסייע ידי העוברי עבירה עצמם משא"כ הכא דעיקר המעשה הוא בשביל כבוד המתים. והמת עצמו לאו בר עובר עבירה הוא עכשיו. ועלינו מוטל לבקש צדדי דהיתירא בענינים כאלה דיש בזה דרכי שלום וההיפוך הוא חשש מחלוקת ח"ו ומי יודע שלא תהיה אגודות אגודות ע"י זה וכדמצינו בגיטין (דף ס"א) ובשבועות פ"ה משנה ט' דמשאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית נפה וכברה ורחיים ותנור מפני דרכי שלום ומבואר בתוס' שם ובר"ש ובר"מ לשביעית ובתויו"ט שם דתלינן מה"ט אף בדבר שאינו מצוי כי גדול כח דרכי שלום וכמש"כ המג"א בסי' שמ"ז ס"ק ד' בקצרה להך כללא:

י

וכש"כ בנ"ד דיש לנו סברא מעליא כנ"ל וע"כ וודאי אין לנו להחמיר בכזה משום חשש מסייע ידי עוברי עבירה דיש לנו לצדד ולהקל מפני דרכי שלום רק היכא דידוע לנו כי המת עצמו בעודו שהי' בחיים חיותו הוא הי' מן המעכבים מן השתדלות השגת קניות מקום בה"ק לחלוטין ובאמת הי' ביכלתו לעזור ע"ד קניות הבה"ק הנ"ל רק דלא רצה בזה יש לדון לכאורה דיש בזה חשש כמו מסייע ידי עוברי עבירה אבל באמת זה גם כן אינו דהא עכשיו שמת לאו בר עובר עבירה הוא וגם י"ל כיון דהי' בידו להשתדל בעצמו ולא השתדל א"כ מסתמא אינו חושש בהנך שני טעמים דאמרו על הא דאין מפנין את המת מקבר לקבר אחר משום שני טעמים א' משום ניוול המת ב' משום חרדת הדין וכמש"כ הבית יוסף בסי' שס"ג והובאו בשו"ת שיבת ציון סי' ס"ג א"כ לכאורה י"ל דכיון דלא חשש בעצמו לכל זה דאין לנו לחוש בעבורו אך בזה י"ל דהא מצינו בסנהדרין (דף מ"ו ע"ב) דאי משום בזיונא לאו כל כמיני' דבזיון הוא לקרוביו וה"ה בחשש ניוול המת ובהך איבעיא דסנהדרין שם נקטינן לחומרא וכמבואר ביו"ד סי' שמ"ח:

ועכ"ז נראה דאף באותן שהי' בידם להשתדל ולהשיג מקום בה"ק שיהי' קנוי לחלוטין דמ"מ אנחנו מעצמינו אין לנו לקנוסם בכזה ורק היכא דקנסו בפירוש כזה אז שאני:

וכעין המבואר ביו"ד סי' של"ד סעי' ו' ע"ש ובאה"ע סי' קנ"ד סעי' כ"א בהגהת הרמ"א ע"ש וכיון דעכשיו שמת לאו בר עובר עבירה הוא אין לנו לחוש משום מסייע ידי עוברי עבירה כיון דבעת התעסקות עבורו אין זה מקרי עוברי עבירה:

יא

וכש"כ במי שיש לנו להסתפק דשמא לא הי' ביכלתו בעודו הי' בחיים חיותו להשתדל על קניות בה"ק החדש לחלוטין דמספיקא וודאי אין לנו לחוש משום מסייע ידי עוברי עבירה וכמו דכתבו התוס' בגיטין (דף ס"א) ובר"ש והר"מ ובתויו"ט לשביעית פ"ה משנה ט' דהיכא דהוי ספק איסורא או דהיתירא דאין בכזה לאסור משום מסייע ידי עוברי עבירה ומשום דרכי שלום אף בשביל ספק היתירא בדבר שאינו מצוי ג"כ מותר וה"ה בנ"ד דאם לימא להסתפק דהמת בחיים חיותו אולי לא הי' ביכולתו על ההשתדלות השגת מקום בה"ק שיהי' לאחוזת עולם וכיוצא א"כ אז מקרי דהיתירא דאין בכזה חשש לאסור משום מסייע ידי ע"ע ויהי' מאיזה טעם שיהי' כיון דאין בזה חשש איסור משום מסייע ידי כו' ומקרי זה היתירא להתעסקות בצרכי המת עכ"פ ע"כ מה"ט ה"ה אף במקום לידת ספק בזה עצמו ואף בחשש רחוק דג"כ אין לנו לחוש משום איסור מסייע כו' ומותר לנו להתעסק בכל צרכי המת ומשום דרכי שלום:

יב

והנה התם בהך דמשאלת לחברתה חשודה על השביעית דמפני דרכי שלום התירו שם. ולא דיינינן לומר דשמא אם היינו מרחיקין את עצמינו מן שאלת כלים להחשודה על השביעית וכיוצא דאז אולי תחזיר מדרכה הרעה אלא אמרו דאין לנו להרחיק עצמינו ממנה כי חז"ל ראו דגדול השלום כיון דיש לנו למתלי אף בצד רחוקה וטעמם דראו דע"י השלום יכול להיות שתחזור מן דרכה ותתן אוזן קשבת לדברינו ולא יהיה אגודות אגודות ח"ו וכדאמרו בחגיגה (דף כ"ב ע"א) כעין זה דכמאן מקבלין האידנא סהדותא כו' דחיישינן לאיבה]. ויהי' מאיזה טעם שיהיה כיון דמצינו משום דרכי שלום ובאיכא למתלי אף בדבר הרחוק אמרו דאין לנו לחוש משום מסייע ידי עוברי עבירה וה"ה בנ"ד כנ"ל והנה רש"י בגיטין (דף ס"ח) פירש על הא דאמרו שם דלא תבור ותטחון דזהו מפני שמסייע ידי עוברי עבירה בשעת העבירה כו' ולפ"ז י"ל דה"ה במה שהוכחנו מהך דמשאלת לחשודה נפה כו' דרק בהתעסקות בטהרת המת וללוותן וכיוצא דאין זה מקרי בשעת העבירה על זה יש למילף משם דמותר היכא דהוי ספק כנ"ל אבל להניח את המת בקבר דזה הוי כמו שעת העבירה עצמה יהי' אסור. אבל באמת הא לשיטת התוס' והר"ש והתויו"ט הנ"ל כפי שנתבאר בשמם אין הכרח לחלק כן. דהא עיקר הטעם דמשאלת לחברתה החשודה כו' הוא לפי שיש לתלות באיזה צד דהיתירא וכפי שהביאו בשם הירושלמי ע"כ י"ל דלכן לא תבור ולא תטחון לפי דשם אין לנו במה לתלות כלל והוי איסור וודאי וגם י"ל דזהו כוונת דברי רש"י במש"כ דשעת העבירה שאני דזהו היכא דאין לנו שום ספק בעצם העבירה והוי עבירה וודאית. ע"כ מקרי זה בשעת העבירה ויש לי עוד להאריך בזה אך מפני חולשתי הוכרחתי לקצר כעת:

יג

קוטב דברי לדינא בנ"ד דאין לנו להחמיר בכ"ז. רק יש לנו לצדד להיתירא והנכון להודיע לכל בפרסום כי עצם בה"ק החדש אין מן הנכון לפי הדין לקבור שם את המתים והחיוב על כל הקהי' להשתדל ולהשיג מקום על בה"ק לחלוטין ורק מה דמתעסקין בצרכי המתים אשר נקברים על בה"ק החדש זהו לפי דמה יעשו המתים והם עצמם לאו בני העבירה הם. ובאמת אין רוח חכמים נוחה מן הבה"ק החדש וכפי הדין באמת ויכול להיות כי מחמת השלום יתקרבו כל הדיעות ויתן ה' בלב כל ראשי ומנהיגי הקהי' שישתדלו להשיג מקום אחוזת עולם על בה"ק החדש וה' יהיה בעזרם ויתברכו ברוב חיים ושלום נצח כנפשם לטובה:

תוכן העניינים

עין יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה