עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור
יורה דעה · סימן לג
נדרשתי מן רב גדול א' שנשאל מן עיר א' במדינת אמעריקא אשר יש שם כמה בתי רופאים ומצטרכים לגופים מתים לחותכם ונודע כי הוצאו כמה מתים מקבריהם למאות ולאלפים והעשירים שוכרין שומרים על איזה ימים וזהו הוצאה גדולה וגם אין זהו לתועלת לפי דגם אחר שלשה שבועות יכולין לעשות כמעשיהם והנה האינו יהודים קוברין במערות ובכוכין ושואלים אם מותר לבני ישראל ג"כ לעשות כן היינו לעשות בית באדמה מרוצף באבנים וגם לעשות דלת ברזל ולעשות כמו כוכין ולהניח הארון בתוך הכוכין עד ימות הקיץ ואח"ז לקוברם באדמה לפי שבתוך זמן זה יתקלקלו המתים ולא יהיו ראוין למלאכתן בבתי הרופאים וכן בימות הקיץ יחזיקו אותן איזה משך עד שיתקלקלו ולא יהיו ראוין כו' ונשאל כת"ר ע"ז דהא הנותן מת בארון ולא קברו בקרקע עובר עליו משום מלין המת כמבואר ביו"ד סי' שס"ב סעי' א' ושקיל וטרי כת"ר בהסוגיא דב"ב (דף ק') ובשארי סוגיות דיש להוכיח דלא היו נותנין עפר בכוכין והביא לדברי הרמב"ם פ"ד ה' אבל ה' ד' שכתב וחופרין בעפר מערות ועושין כוך כו' ומחזירין העפר והאבנים עליו ויש להם לקבור בארון של עץ כו' עכ"ל הרמב"ם. דמשמע מהרמב"ם דהיו נותנין עפר בהכוכין והאריך כת"ר בדברים נכונים:
א
ולענ"ד נראה בזה לדון ע"פ דברי הטור יו"ד סי' שס"ב שהביא בשם רב נטרונאי שכתב דלא כל הארצות שוות בזה יש מקום שיש שם ברד גדול כמו בא"י [פירושו קור גדול כמש"כ הב"ח שם] מכניסים אותו לכוך ואין נותנים עליו עפר כל עיקר כו' אבל בבבל שאין שם ברד קוברין אותו בארון ונותנים עפר על פניו ועיניו כו' ומכסין פניו בבגדיו ונותנין עפר על בגדיו כו' עכ"ל הטור. ע"כ יש לומר דמה דמשמע באיזה מקום בש"ס דלא היו נותנין עפר בהכוכין דזהו בא"י דשם לא היו נותנין עפר אבל בבבל ושארי מדינות היו מחזירין עפר בהכוכין ובזה מיירי הרמב"ם דכתב דהיו מחזירין עפר בהכוכין. ובנ"ד אין אני יודע אם שולט שם הקרירות רב או לא ובעיקר שאלתו לדעתי שיתנו עפר על פניו. וחרסין על עיניו ופיו ועל בגדיו בכל גופו יפזרו עפר מלמעלה ומלמטה ובתוך הארון דגם בזה יהיו יוצאין ידי נתינת עפר לטובת המת וכמש"כ הש"ך בסי' שס"ב ס"ק א' בשם הדרישה וכמש"כ הפרישה בס"ק ו' דמה שנותנין מקצת עפר על פניו אין זה גנאי ויכסו פניו בבגדיו ועל בגדיו שבכל גופו יפזרו עפר קצתו וכמש"כ הטור בשם רב נטרונאי כנ"ל. ומהראוי להשתדל אחר עפר אה"ק וכמש"כ הש"ך מזה בסי' שס"ג ס"ק כ' ואם לא יוכלו להשיג עפר אה"ק אזי יותר טוב ליתן סיד בארון כנ"ל וכמש"כ הרשב"א והובא ביו"ד סי' שס"ג סעי' ב' בהרמ"א והובא בהרדב"ז ח"א סי' תפ"ד ע"ש דע"י הסיד יתעכל בשרו במהרה:
ב
והנה כת"ר כתב דמן הנכון אשר קרקעות הכוך לא יהי' מרוצף באבנים כי אם קרקע ממש הנה לדעתי יש לדון דגם עצם הכוכין אף שהם מרוצפים באבנים או בלבנים דגם זה מקרי בשם מין עפר וכעין הך דחולין (דף פ"ח) דאבנים שחוקין ולבנה כתושין מקרי מין עפר לגבי כיסוי וכמבואר ביו"ד סוף סי' כ"ח אך התם בעינן שיהי' שחוקין וכתושין אבל גבי מה שמצריכין עפר לגבי המת לא בעינן שיהי' שחוקין וכתושין דהא התם גבי כיסוי גם רגבי אדמה כ"ז שלא נכתשו אין לכסות בהם וכמש"כ התב"ש בסי' כ"ח בסופו ע"ש. ואילו הכא הא חזינן דמה שמניחין את המת על האדמה מלמטה הא אינו נכתוש ונשחוק ומחובר לארץ ומ"מ מקרי עפר לגבי זה וכן הא כתב הדרישה דגם מה שנותנין חרסית על פיו ועיניו דגם זהו מקרי עפר לגבי מה שמצריכין עפר על המת לתועלת המת דכתיב כי עפר אתה ואל עפר תשוב וכמש"כ הטור וכמש"כ הש"ך בשם הדרישה. וכן הא כתב הרמב"ם בפ"ד ה' אבל דמחזירים אבנים עליו הרי דאף במה דנותנים אבנים על המת אף שלא נשחקו דגם כן מקרי מין עפר וסגי בזה וכמו כן י"ל במה דהכוכין עשויים מן אבנים ולבנים דגם זה מקרי מין עפר לגבי המת ומה שהם מחוברין לקרקע לא איכפית לן דהא כל עפר שתחת המת הם מחוברים לארץ כן נ"ל בזה. ובקצרה כי הנני מסכים לדעת מעכ"ת בזה שישימוהו בארון ולהכניסו בכוך וע"פ האופן שנתבאר ולאח"ז יקברוהו בקרקע ממש דהא בנתנוהו ע"מ לפנותו מותר לפנותו וכמבואר בסי' שס"ג סעי' א' ויש לי אריכות דברים בכ"ז ועת לקצר: