עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור
יורה דעה · סימן כו
בענין טלי גיטך מע"ג קרקע בשחרור.
ענף א
א
בספרי באר יצחק ח' ח"מ סי' א' הבאתי בשם הריטב"א בקידושין (דף כ"ג ע"ב) ד"ה איבעיא להו עבד מהו שיעשה שליח לקבל גיטו כו' דגם גבי גט שחרור לא מהני טלי גיטך מע"ג קרקע וכמו בגט אשה ע"ש. אכן הנתיבות בסי' קפ"ה ס"ק א' הוכיח דבשחרור מועיל אף טלי גיטך מע"ג קרקע מהא דגיטין (ד' י"א) דאמרו שם גבי תן שחרור זה לעבדי דאינו חוזר ש"מ התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קנה ומדחי דשא"ה דתנו כאומר זכי דמי והר"נ שם פי' דזהו לפי דעושה השליח לעצמו להיות שליח לקבלה עבור העבד לאחר שמסר לו האדון את השטר שחרור בתורת שליח להולכה לס"ד דהמקשה דלא ידע דתן כזכי דמי והוי כאילו עשהו האדון לשליח להולכה ואח"ז א"ל העבד שיהיה בשבילו שליח לקבלה דבאשה אינו מועיל זה משום הספק דלא חזרה שליחות אצל הבעל כמבואר בגיטין (דף ס"ג) אבל בעבד נראה דאין שייך זה משום דמועיל בעבד גם טלי גיטך מע"ג קרקע ואף דאיתקש לאשה היינו בגוף כתיבת השטר שיהי' לשמה ובתלוש אבל בנתינת השטר לא מקשינן כו' עכ"ל הנתיבות וכ"כ בספרו תורת גיטין לגיטין (דף ט') בתוס' ד"ה לא יתנו כו', ומה שכתב הנתיבות דפסול לא חזרה שליחות זהו משום דה"ל טלי גיטך מע"ג קרקע ולכן אינו שייך זה רק בגט אשה אבל בממון דאף טלי מע"ג קרקע כשר ע"כ לא בעינן שיהי' חזרה שליחות כו' כן מצאתי בריטב"א גיטין (דף ס"ג) שכתב להדיא כן וז"ל וטעם דלא חזרה שליחות הוי משום דחזרה ה"ל כטלי גיטך מעג"ק וכדפיר' ובגט הוא דבעי כן משום דבעי ונתן בידה אבל במתנה לא איכפת לן. עכ"ל הריטב"א בגיטין שם:
ב
והנה לפמש"כ בשם הריטב"א לקדושין דגם בש"ש פסול טלי גיטך מעג"ק א"כ תקשה לפ"ז לקושית הנתיבות הנ"ל והנלע"ד לתרץ זה משום דבלא"ה יש להוכיח דטלי גיטך מעג"ק כשר בשחרור מהא דב"מ (דף י"ט ע"א) דמבואר שם דאי זכות הוא לעבד שיוצא מת"י רבו לחירות ולאביי דעדיו בחתומיו זכין לי' מהני השטר שחרור אף דנכתב בניסן ולא ניתן עד תשרי וקשה הא בזכוי העדים להש"ש אין בזה נתינה מיד האדון ליד העדים והעדים אחר שחתמו על ש"ש שבידם זוכין עבור העבד א"כ ה"ל טלי גיטך מעג"ק ולכאורה י"ל דאף טלי גיטך מעג"ק פסול בשחרור עכ"ז זה אינו רק להתירו בב"ח משום דקנין איסור של העבד לא פקע כי אם ע"י שחרור כדין אבל קנין ממון שיש להאדון בהעבד אפשר דפקע אף ע"י ש"ש אף היכא דהוי טלי גיטך מעג"ק. וכמו דמצינו בגיטין (דף ל"ט) דקנין ממון של העבד פקע ע"י הפקר וכה"ג וכדמצינו ביו"ד סי' רס"ז בש"ך ס"ק מ"ד שהביא בשם הטור בשם הרמ"ה דחליפין לא מהני אלא לאפקועי שעבודי' אבל לא לאפקועי איסורא עי"ש א"כ י"ל דהא דב"מ (דף י"ט) גבי מצא ש"ש דיחזיר להעבד משום דהא עיקר החשש התם הוא דילמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואזיל עבדא וקנה נכסין מניסן ועד תשרי ואזל הרב וזבנינהו ומפיק לי' לשחרור וקא טריף לקוחות שלא כדין כו' וכיון דעיקר החשש הוי בכתב ש"ש בניסן ולא נתן עד תשרי משום חשש טירפא שלא כדין וכיון דבממון קני' לי' העבד קנין ממון של אדונו אף ע"י טלי גיטך מעג"ק א"כ אין שייך חשש זה התם ע"כ שפיר מחזירין להש"ש במצאו בשוק כן י"ל לכאורה:
ג
אבל לדינא זה ליתא דא"כ תקשה בש"ש היכא דנכתב שלא לשמה או במחובר דקיי"ל דפסול קשה דיקנה א"ע לקנין ממון שלו בתורת שטר דמועיל לקנין שדה אף שלא לשמה ובאמת משמע דפסול לגמרי ואינו קונה א"ע כלל אף לקנין ממון שלו והאמת ברור הוא דכיון דקיי"ל בח"מ סי' נ"א דעדות שבטל מקצתו בטל כולו וכן קיי"ל בח"מ סי' ק"ץ סעי' ט"ז בקנין שטר דאם נתבטל דבר א' דאין שטר קונה לחצאין א"כ י"ל בש"ש כיון דלשון גט שחרור הוא הרי את בן חורין הרי את לעצמך ובזה הלשון נכלל גם קנין איסור של העבד דהא מתירו בבת ישראל ג"כ היכא דנכתב כד"ת בלשון זה. ע"כ היכא דלא נכתב כד"ת ולא מועיל הש"ש לקנין איסור שלו ונתבטל השטר לחצאין ע"כ ממילא נתבטל השטר כולו אף לקנין ממון שלו ולכן בנכתב שלא לשמה פסול הש"ש לגמרי א"כ ה"ה בהך טלי גיטך מעג"ק כיון דלא מהני ש"ש גבי קנין האיסור שלו ונתבטל משמעות השטר לחצאין ממילא נתבטל הש"ש גם גבי קנין ממון. ואף דפסול טלי גיטך מעג"ק הוא לאחר כתיבת הש"ש מ"מ אין לחלק בסברא קלושה כזה וכמו התם בח"מ סי' ק"צ סעיף ט"ז הנ"ל ג"כ הביטול מקצתו דשם נתהוה אחר כתיבת השטר ואפ"ה אמרו כן. או משום דעדות דבטל מקצתו בטל כולו. ועיין בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ט"ז ענף ג' שכתבתי דבגוף א' אם בטל מקצתו בוודאי בטל כולו א"כ יש להוכיח לכאורה מהא דב"מ (דף י"ט) דאמרו בש"ש עדיו בחתומיו זכין לי' דמוכח דטלי גיטך מעג"ק כשר בש"ש וכשיטות הנתיבות ומצאתי בקצה"ח סי' ר' ס"ק ה' שהקשה ג"כ על שטר שלא לשמה בש"ש כנ"ל וכן בא"ע סי' ל"ב וסי' קל"ט:
ד
אך אפשר לומר לפמש"כ התוס' בב"מ (דף כ') ד"ה שובר בזמנו טורף כו' דהך עדיו בחתומיו זכין לו גבי ש"ש זהו מדרבנן משום דיש כח ביד החכמים לעקור דבר מה"ת ע"ש א"כ י"ל דאף דמן הדין לא שייך זכיי' בש"ש משום דה"ל טלי גיטך מעג"ק תקנו חז"ל דיועיל משום לא פלוג בין שטרי מכר ומתנה כמש"כ התוס' שם. ועיין במהרש"א שם שכתב דהך תקחז"ל אינו שייך רק לר"א דס"ל עדי מסירה כרתי אבל לר"מ דס"ל עדי חתימה כרתי זוכין לו מה"ת עכ"ל אבל לפמש"כ ה"ל תקחז"ל בש"ש אף לר"מ משום דהוי לי' טלי גיטך מעג"ק ולא מהני מה"ת רק מצד תקחז"ל ולפ"ז אין ראי' מהא דגיטין כהוכחת הנתיבות דאמרו ש"מ התופס לבע"ח קנה משום דאי נימא תופס לבע"ח קנה י"ל דלא שייך בזה טלי גיטך מעג"ק. דהא לאביי דס"ל עדיו בחתומיו זכין ליה א"כ כבר זכו העדים עבורו בעת שחתמו למאן דס"ל זכות הוא לעבד כמבואר בב"מ הנ"ל רק אי' בב"מ (דף י"ג) דלא אמרו עדי' בחתומי' זכין לו אלא במטא לידי' דהעבד ע"כ אי נימא תופס לבע"ח קנה א"כ ה"ל כמו מטא לידי' דהעבד משום דהשליח זכה עבור העבד אבל אי נימא דתופס לבע"ח לא קנה א"כ ה"ל לא מטא לידי' דהעבד דלא יצא עדיין מרשות האדון דדינו כמו שליח להולכה אבל אי תופס לבע"ח קנה א"כ מטא לידי' דהעבד ובקיום התנאי דמטא לידו בוודאי לא בעי בזה נתינה מידו ליד העבד ועי' בקצה"ח סי' קפ"ח וכיון דנתקיים התנאי דמטא לידי' א"כ זכו עבורו למפרע בעת דחתמו לאביי דס"ל עדיו בחתומיו זכין ליה ואף דבעינן דלא יהי' טלי גיטך מעג"ק בש"ש מ"מ גבי עדיו בחתומיו זכין לו אינו מעכב זה משום דתקחז"ל הי' דנימא זכין לי' ויהיה מועיל בש"ש:
ה
ולא מבעיא להפוסקים כאביי דעדיו בחתומיו זכין לו והובא בח"מ סי' ל"ט ואף להסוברים דלא כאביי מ"מ י"ל דהאי סוגייא דגיטין ס"ל כאביי דעדיו בחתומיו זכין לו אך עכשיו דאתינן להכי לומר די"ל דהסוגיא אתי כחד מ"ד שלא אליבא דדינא י"ל בקצרה דהאי סוגיא דגיטין והסוגיא דב"מ ס"ל כרב נחמן דאמר בגיטין (דף ס"ג) דאף שליח להולכה יכול להעשות שליח קבלה ואף היכא דלא חזרה שליחות אצל הבעל ג"כ לא מיקרי טלי גיטך מע"ג קרקע אך אכתי יש למידק דאמאי לא אמרו בגיטין (דף י"א) הנ"ל ש"מ דלא בעי חזרה שליחות אצל הבעל ע"כ דוחק לומר כן אבל להסוברים כאביי בוודאי מורווח הסוגיא דס"ל כאביי וכפי הדין דקיי"ל כוותי' וידעתי דיש לומר דדוקא היכא דאם הי' זכיי' גמורה הי' מועיל מן הדין אז י"ל דאף היכא דלא ציוה בפירוש להעדים לזכות עבור העבד דהי' בזה תקנת חז"ל דיזכו בחתימתן כמו זכות גמור באופן המועיל משא"כ היכא דאף אם הי' מצוה בפירוש להעדים לזכות עבור העבד דלא הי' מועיל משום דה"ל טלי גיטך מעג"ק אי נימא דפוסל זה בש"ש ע"כ לא תקנו חז"ל בזה לומר עדיו בחתומיו זכין לו אבל זהו דוחק דכיון דמן הדין ס"ל להתוס' דלא שייך עדיו בחתומיו זכין לו ועכ"ז תקנו חז"ל מאיזה טעם לומר כן וכמש"כ התוס' דמשום לא פלוג תקנו כן אף באיסור א"כ ה"ה אף היכא דיש פסול דטלי גיטך מעג"ק ג"כ תקנו חז"ל כן ועיין מזה בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ט"ז ענף ג' בד"ה ואין לומר דכמו דתקנו חז"ל להכשיר לפסול דמפי כתבם כו' ועוד דהא מצינו דפסול עדות שבטלה מקצתה כו' עכ"ל ספרי ויש להאריך בזה רק לפי שנראה לי לומר תי' אחר ומורווח בעז"ה לתרץ קושיות הנתיבות הנ"ל ע"כ קצרתי בזה:
ענף ב
ו
והוא דבעיקר קושיות הנתיבות נלע"ד לומר בהקדם מש"כ הפני יהושע בגיטין (דף מ"א ע"ב) על המבואר בגמ' שם מחלוקת בשטר אי משחרר חצי עבד אם מהני השיחרור והקשה הפני יהושע האיך אפשר לשחרר חצי עבדו בשטר מי מקבל השחרור דע"י קבלת עצמו של העבד א"א כיון דחצי גופו קנוי לו א"כ הא אגיד גבי' ולא שייך בזה גיטו וידו באים כאחת וע"י קבלת אחרים שלא מדעתו א"א דנהי דקיי"ל ע"י אחרים שלא מדעתו היינו כשמשחררו לגמרי דזכות הוא לו משא"כ בחציו ע"כ חוב הוא לו כיון דאסור בשפחה ובבת חורין וכל היכא דאיכא צד חוב לא מצי לשחרר ע"י אחרים כו' עכ"ל הפני יהושע והנה מש"כ דבחצי עבד לא שייך לומר גיטו וידו באין כ"א תמהני עליו הלא מבואר להדיא בתמורה (דף כ"ה ע"ב) דתניא המשחרר חצי עבדו יצא לחירות גיטו וידו באין כאחת עכ"ל הברייתא הרי להדיא דאף בחצי עבד שייך לומר גיטו וידו באין כאחת וכמו דפירש רש"י בתמורה שם דאע"פ דלא שיחררו כולו יש לו יד לקבל גיטו דגיטו וידו באין כאחד עכ"ל רש"י הרי להדיא דאף במשחרר חצי עבד כמו בשותפין דאף לדידן דקיי"ל כרבנן דפליגי על רבי וס"ל דלא מהני שחרור חצי עבד מ"מ בשותף מודו כמבואר בגיטין (דף מ"ב ע"א). א"כ מהני אף בנתנו ליד העבד משום דגם בזה שייך גיטו וידו באין כאחד ומה"ט סתמו הפוסקים ביו"ד סי' רס"ז סעי' סמ"ך וכתבו סתמא בעבד של שותפין דמשחרר א' את חלקו אף בשטר קנה והוא חצי ב"ח ומשמע דאף ע"י קבלת עצמו משתחרר ודלא כהפני יהושע ועיין בגיטין (דף כ"ג ע"ב) תוס' ד"ה ונעשה כמו שהקנה כו':
ז
ובמה דפשיטא לי' להפני יהושע דע"י אחרים היכא דלא ידע העבד מן זכות שחרור חצי עבדות שלו דלא שייך בזה זכות הוא להעבד כיון דנאסר בשפחה ובב"ח:
גם בזה נלע"ד לדון דהא כיון דקיי"ל בחצי עבד וחצי ב"ח דכופין את רבו לשחררו א"כ גם זה מקרי זכות ודיינינן בזה זכין שלא בפניו כיון דבעצם הענין אמרינן זכות הוא לעבד שיוצא מתח"י רבו לחירות לפי דיפטר מן העבדות שלו ואף דבלא נתינת שטר שחרור מהאדון לא יצא לחירות עכ"ז כיון דמחויב רבו לשחרר חציו השני ע"פ דין וביד ב"ד לכופו ע"כ הוי זה זכות וכדמצינו בפסחים (דף פ"ח ע"א) ברש"י ד"ה כמשנה אחרונה שכתב הואיל ובידינו לשחררו הרי הוא כבן חורין ואוכל משל עצמו עכ"ל רש"י וכן בחגיגה (דף ב' ע"א) דפי' רש"י שם בחצי עבד וחצי ב"ח כיון דיש על ב"ד לכוף את אדונו לשחררו הוי כאילו משוחרר כבר וחייב בראי' עכ"ל רש"י בחגיגה (ולכאורה יש להעיר מן דברי התוס' בסוטה (דף כ"ה ע"ב) ד"ה לאו כגבוי דמי שכתבו דהכא כ"ע מודו דאמרינן לאו כגבוי דמי כו' ולאו בידו כדאמרו בקידושין (דף ס"ב) מי יימר דמזדקקין לי' כו' אך יש לחלק דבחצי עבד וחצי ב"ח דמשום מצוה רבה דפ"ו יזדקקו בוודאי לזה וע"כ אמרו כמשוחרר דמי וקצרתי וכן מוכח מהא דב"מ (דף י"ג) דכותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו ומקשו דלמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי כו' ומתרץ רב אסי בשטרי הקנאה ואביי א' עדיו בחתומיו זכין לי'. הרי דשטר הלואה מקרי זכות אף די"ל דילמא לא ירצה המלוה ליתן מעות הלואה עכ"ז כשנתרצה אח"ז המלוה מקרי זה זכות למפרע וזכה אז. בעת שחתמו העדים. וה"ה בעבד דאם לא יתרצה לזה כשישמע. הא אין מזכין לו בע"כ. ואף דהרב המגיד פ' ד' ה' זכיי' כתב בשם הרמב"ן דבמה שהוא חובה אפילו נתרצה אח"כ לאו כלום הוא והובא בש"ך ח"מ סי' קכ"ג ס"ק ל"ג ע"ש עכ"ז במה דלא הוי חובה עכ"פ דיינינן דזה מקרי זכות במה דהברירה ביד המלוה וכן בהך דכותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו ולא חיישינן כו' דזהו ג"כ משום עדיו בחתומיו זכין וכמבואר בסי' רל"ח ועיין בסמ"ע שם ס"ק ב']. והמוכר אם ירצו ליתן המעות יזכו בהקניי' או בהשיעבוד של הלוה כיון דזה תלוי ברצונם ע"כ מקרי זה זכות ודוקא במזכה גט במקום יבם דיבמות (דף קט"ו) דאיבעי להו אי הוי חובה ולא אמרינן אם תתרצה לאח"ז על הגט דיהי' נחשב לזכות משום דשא"ה אי נימא דרחמא להיבם א"כ הוי הגט חובה לה ע"כ לא מהני הריצוי שלה לאח"ז וכמש"כ הרמב"ן והמ"מ הנ"ל משא"כ במה דלא הוי חוב ברור בזה כיון דמוסר הברירה לו ע"כ מקרי זה זכות ולכן כותבין שטר ללוה או למוכר אע"פ שאין המלוה והלוקח עמו משום עדיו בחתומיו זכין לו:
ח
וי"ל דמזה הסוגיא הוכיח הרמב"ם והשו"ע בח"מ סי' רל"ה סעי' כ"ג המוכר שמכר קרקע או מטלטלין וזכה בהם ללוקח שלא מדעתו יד הלוקח על העליונה אם רצה הלוקח אין המוכר יכול לחזור בו ומשמע דאף בזבינא דרמי על אפי' הדין כן והמ"מ שם כתב דזה פשוט שהמוכר אינו חוזר ולא הביא ראי' לזה ובאמת מוכח כן מהך דב"מ דאמרו בזה עדיו בחתומיו זכין לו ולא אמרינן שמא לא יתרצה המלוה והלוקח ליתן מעות הלואה או דמי המכירה. ומוכח מזה דכיון דמוסר הברירה ביד הלוקח והמלוה מקרי זה זכות וכמש"כ הנתיבות בסי' קצ"ה ס"ק א' להסביר דברי הרמב"ם והמחבר הנ"ל מה"ט דכיון דמוסר הזכות הברירה לחבירו דיינינן זה לזכות כו' עיי"ש. ומהא דב"מ ראי' גמורה לדבריהם ואף לרב אסי דלא ס"ל עדיו בחתומיו זכין לו. טעמו משום דס"ל דכיון דלא אמר בפיו להעדים שיזכו עבורו לכן לא דיינינן בזה זכין שלא בפניו אבל היכא דאמר להעדים בפירוש שיזכו עבורו כותבין מיד כמבואר בח"מ סי' ל"ט בש"ך ס"ק ל"ט וכן בשטרי הקנאה דקיבל קנין אף דלא אמר בין ילוה בין לא ילוה וכשיטת הרי"ף שם והובא בש"ך בסי' ל"ט סס"ק ל"ט דמשעת קנין שיעבד נפשי' וזכה אז המלוה אף שלא ידע בעת שכתבו השטר וזהו ראי' לשיטת הרמב"ם והמחבר הנ"ל ואף דהמלוה יצטרך ליתן מעות מזומן וכן הלוקח לדמי המכירה כפי שווי' וזבינא דרמי על אפי' דג"כ מקרי זה זכות כיון דהברירה בידו כנ"ל ויש להאריך בכ"ז ולא באתי רק במה דנצרך לענינינו:
ט
ומהך דעדיו בחתומיו זכין לו בשט"ח מוכח דאף היכא דלא מצי להשיג לחפצו כי אם ע"י ב"ד והדבר הוא ביד אחרים והוי מחוסר גוביינא אף דעיקר זכותו להשטר הלואה הוא השעבוד הא אם לא ירצה הלוה לשלם יהי' מוכרח לבא לב"ד שיגבהו את נכסי הלוה ואמרו בפסחים (דף קי"ג) כל אגב גבי' בעי וכל אשראי ספק אתי. ועכ"ז דיינינן זה לזכות כשנתרצה המלוה ע"ז לבסוף ולא אמרינן דשמא לא ירצה הלוה לשלם ולא יציית דינא ולא יהי' הב"ד מזומן וכדמצינו כה"ג בב"ב (דף מ') דכתבינן מודעא על מאן דלא ציית דינא וכמש"כ הרשב"ם שם משום דאמרינן הכא כיון דע"פ דין מצווה הלוה לשלם לו ועל הב"ד החיוב להשתדל שיבא לידי גוביינא ע"כ הוי זה זכות אם נתרצה המלוה ליתן המעות לאח"ז ולכן אמרו עדיו בחתומיו זכין לו בשטר הלואה אף דהוי מחוסר גוביינא ואף דאמרו דשט"ח לא הוי כגבוי וכמש"כ התוס' בסוטה (דף כ"ה) משום הסברא דשמא לא יזדקקו לו וכמו בקידושין (דף ס"ב) מ"מ הכא גבי עדיו בחתומיו זכין לו נחשב זה לזכות אם נתרצה המלוה ע"ז לבסוף כיון דהי' הברירה מתחילה בידו כנ"ל. ועיין בספרי נחל יצחק סי' י"ב סעי' ח' מה שכתבתי הרבה לדון בשט"ח ברור אי הוי כגבוי ואכמ"ל:
י
ולפ"ז נראה לע"ד לדון בשותף ששחרר לחצי עבדו דאף בשטר ע"י אחרים ג"כ נחשב זה לזכות ומהני השחרור לחצי עבדות משום דהא החיוב מוטל על האדון השני לשחרר לחצי השני ועל הב"ד חייב לכוף לאדונו שיכתוב ש"ש משום מצוה רבה כמבואר ע"כ בוודאי דיינינן זה לזכות ודנין בזה זכין לאדם שלא בפניו משום דסמכינן דבוודאי יקיים האדון המצוה רבה נשחררו וגם הב"ד יזדקקו בוודאי לכפותו וכמו דאמרו בחגיגה (דף ב') ובפסחים (דף פ"ח) גבי קרבן פסח דאוכל משל עצמו משום דדינו כמשוחרר משום דבידינו לכפותו כו' ולא אמרינן דילמא לא יזדקקו הב"ד לכפותו וכמש"כ התוס' בסוטה (דף כ"ה) כנ"ל אלא אמרינן בפשיטות כיון דסופו להשתחרר דינו כמשוחרר מעכשיו וידעתי מה שכתב הטורי אבן בר"ה (דף כ"ט ע"א) ד"ה מי שחציו עבד כו' ובריש חגיגה ויש לפלפל הרבה בדבריו אבל באמת אין נצרך לנו לכתוב יותר בזה דהא עכ"פ דומה זה להא דאמרו דעדיו בחתומיו זכין לו גבי שט"ח אף דהוי מחוסר גוביינא ולאו כגבוי דמי מ"מ מקרי זה זכות אם נתרצה ע"ז בעת שנודע לו זה:
יא
ולכן אף דבהא דכופין את אדונו לכתוב גט שחרור הדין הוא דכותבין לו שטר על חצי דמיו כמבואר:
עכ"ז כיון דבדיני זכיי' קיי"ל דאם לא נתרצה כששמע הזכיי'. יכול לבטל הזכי' ואין מזכין לו בע"כ וכמש"כ בארוכה בספרי באר יצחק ח' או"ח סי' ב' ענף ד' וכן קיי"ל ביו"ד סי' רס"ז סעי' מ"ח גבי זכיית ש"ש דאם העבד מוחה נתבטל הזכיי' משום דאין מזכין להעבד בע"כ וכמש"כ התוס' בגיטין (דף י' ע"א) בד"ה בשליחות בע"כ כו' א"כ כיון דהברירה ביד העבד אם יהי' צווח על הזכיי' של ש"ש שלו ממילא יתבטל הזכיי'. ע"כ כיון דהדבר תלוי ברצונו דומה זה לשטר הלואה דכותבין בלא ידיעת המלוה משום דכיון דנתרצה אח"ז הוי זה לזכות אליו אף דיהי' מחוסר גוביינא א"כ ה"ה בזכיית ש"ש כיון דמצינו דאמרו בזה דבידינו לכופו על השחרור דהוי כמשוחרר כנ"ל וודאי דזה מקרי זכות אם יתרצה העבד על הזכיי' לאח"ז ודיינינן בזה זכין לו שלא בפניו:
יב
ובקצרה י"ל כ"ז דכיון דמצינו דאמרו עדיו בחתומיו זכין לו גבי שט"ח אף דבאמת אין שם שום ריוח להמלוה דנותן מעות ההלואה במזומן ואין מקבל מחירו רק ש"ח גבי מחוסר גוביינא דעכ"ז נחשב זה לזכות כשנתרצה ע"ז לאח"ז כיון דלא הוי חובה עכ"פ א"כ כש"כ גבי שחרור חצי עבד דהא זה הוי בעצם הזכות אליו ואף דיהי' עדיין חצי עבד וחצי ב"ח מ"מ אם יתרצה ליתן שט"ח על חצי דמיו יכופו את אדונו לכתוב לו גט שחרור א"כ הוי זה בעצם זכות גמור ביותר מן הך עדיו בחתומיו זכין לו גבי שט"ח וזהו פשוט. ולכל מה שהארכתי בענין זה אין זה רק לרווחא דמילתא ע"כ נראה לי ברור דגם בשחרור חצי עבד יכול לזכות הש"ש ע"י אחרים ודלא כהפ"י:
ענף ג
יג
ויצא לנו מכ"ז דין מחודש דהיכא דמזכה שטר שחרור עבור העבד באופן דיש בו ספיקא דדינא אם מועיל השחרור או לא דנלע"ד דכה"ג מועיל הזכיי' אף שלא בפניו ולא אמרינן כיון דאסור בשפחה ובב"ח משום ספק דאורייתא אם דינו כעבד או כב"ח. א"כ מקרי זה חוב לגבי' אלא מבעי לן למימר כיון דמצד ספק לישא שפחה אינו יכול וכן לישא ב"ח אינו יכול ע"כ מפני תיקון העולם כופין את רבו לשחררו וכיון דאחר הזכיי' יהי' ספק עבד או ב"ח ויהי' מחוייב רבו לשחררו ע"כ דיינינן בזה זכין לו שלא בפניו ובפרט דכה"ג לא יצטרך העבד ליתן דמיו לרבו כמו בחצי עבד וחצי ב"ח דכותבין שטר על חצי דמיו משום דזהו דוקא בחצי עבד דהוי חצי עבד וודאי ע"כ מחוייב לשלם לרבו דמיו משא"כ בספק עבד או ב"ח כיון דלשחרור קאי ואף אם לא יתן דמיו במזומן ג"כ מחוייב לשחררו אלא כותבין שטר על חצי דמיו ואחר שישחררו הוי העבד מוחזק אז בעצמו וא"צ ליתן המעות משום דהממע"ה. ויכול לומר דילמא ב"ח אני מכבר וא"צ לשלם מעות וזה דומה להא דב"ב (דף כ"ד ע"ב) גבי ספק אילן קדם קוצץ ואינו נותן דמים כיון דלמיקץ קאי אמרינן זיל קוץ ואי משום דמי אייתי ראי' ושקיל. ועיין בח"מ סי' ק"ג סעי' ט' בט"ז שם ובהגהת הט"ז והקצה"ח ע"כ בספק אי מועיל זכיית השחרור או לא כיון דיהי' מחוייב רבו לשחררו הוי זה זכות למידן בזה זכין לו שלא בפניו לא מבעיא לפמש"כ הנתיבות בסי' פ"ח ס"ק ד' דאם נולד ספק בעבד אם יצא לחירות דהוי העבד מוחזק בעצמו ואין לך תפיס יותר ממנו בוודאי הוי זה זכות דהא מיד דנולד הספק בי' פקע שעבוד האדון ממנו ואף לפמש"כ הקצה"ח בסי' פ"ח ס"ק ט' דבספק עבד או ב"ח אין העבד נקרא מוחזק ותפיס כיון דגופו קנוי לבעלים והוי ספק אם תפיסתו תפיסה יעו"ש עכ"ז נראה לי ברור דכופין רבו לכתוב לו גט שחרור כיון דלישא שפחה אינו יכול ולישא ב"ח אינו יכול דבאיסור לא מהני חזקת בעלים הראשונים ומוחזקות לברור הספק וכמבואר ואף דעיקר זכותו לא יהי' אלא אחר הכפיי' דזה ג"כ מקרי זכות וכמו בהך דעדיו בחתומיו זכין לו כשנתרצה ע"ז לבסוף ואמרינן בזה זכין לו שלא בפניו ולא שייך לחלק דשאני בעדיו בחתומיו זכין לו דלוה מקיים במלוה תומת ישרים תנחם כמבואר בב"מ (דף ל"ה) משום דהא זכיות השעבוד של השטר דאמרו עדיו בחתומיו זכין לו זהו רק משום טריפת משועבדי' ובמשועבדי' לא שייך גבייהו לומר תומת כו':
יד
ולכאורה יש להעיר בזה בתוס' גיטין (דף ט') ד"ה שוו למוליך ומביא וא"ת בשלמא באשה הוי משום עיגונא אבל בעבד מה עיגון יש דאי משום דאסור בב"ח ושפחה לא ליתבי' האי שליח לעבד גט זה שהביא ממדינת הים ולא יאסר בשפחה כו'. והקשה הפני יהושע שם דלמ"ד הולך כזכי דמי וזכות הוא לעבד שיוצא לחירות אין מקום לקושייתם כיון דמה"ת כנחקרה עדותן בב"ד א"כ כבר זכה השליח להשחרור עבור העבד א"כ אף דלא ימסור השחרור להעבד כעת ג"כ אסור בשפחה משום זכות דזכה לו בעת קבלת השחרור מהאדון. ותי' הפ"י כיון דמעיקר הדין בגט שלא נתקיים אסור בב"ח תו לא הוי זכות לעבד ומשו"ה לא זכה בו השליח מעיקרא עכ"ל הפ"י וכ"ז הוא לשיטת הפ"י בגיטין (דף מ"א) הנ"ל אבל לפמש"כ דהיכא דאסור בב"ח ושפחה כיון דהדין לכפות לרבו הוי זה זכות ג"כ ולומר בזה זכין שלא בפניו א"כ נשאר קושיות הפ"י הנ"ל על התוס'. אך כבר כתב הפ"י שם דבלא"ה י"ל דהתוס' הקשו כן למ"ד דהולך לאו כזכי אי למ"ד חוב הוא לעבד שיוצא לחירות. אכן לפמש"כ לעיל דבזכיות העבד יכול העבד למחות כששמע הזכייה ולבטלו דאין מזכין לו בע"כ בלא"ה אין מקום לקושיות הפ"י הנ"ל ושפיר הקשו התוס' דלא ליתבי' השליח להעבד את השחרור ולא יהי' נאסר בשפחה ואי משום הזכיי' הלא יכול למחות ולבטל הזכיי' בעת שיודיעו לו הזכיי' א"כ יתבטל הזכיי' ויהא מותר בשפחה ולפי מה דנתבאר דלא כהפ"י בכ"ז. שפיר הקשה הנתיבות בריש סי' רע"ג ונדחה מש"כ מכבר לתרץ קושייתו. והוא בספר נחל יצחק סי' ס"ו סעי' ט' ע"ש.
טו
ועכשיו דאתינן להכי יש לתרץ קושיות הנתיבות בהא דגיטין (ד' י"א) דאמרו ש"מ התופס לבע"ח קנה והקשה דהא לא חזרה שליחות כו' וה"ל טלי גיטך מע"ג קרקע ולפי כל מה שכתבתי א"ש והוא די"ל דהך סוגיא דגיטין (דף י"א) הנ"ל ס"ל כדקיי"ל לדינא בגיטין (דף ס"ג) דמספקא להו אי אמרינן דבעינן חזרה שליחות אצל הבעל או לא [והנה מאן דס"ל דבעי שיהיה חזרה שליחות אצל הבעל י"ל דטעמו משום דזה הוי כמו טלי גיטך מעג"ק:
ומאן דס"ל דלא בעינן טעמו דזה הוי כמו נתינה מידו לידה וכעין סברת התוס' בגיטין (דף ע"ז ע"ב) ד"ה ותיזיל איהי כו' שכתבו דלא הוי כמו טלי גיטך מעג"ק כיון דהגט בא מרשותו לרשותה עכ"ל התוס' שם וקצרתי וי"ל דגם התנא במשנה מספקא לי' בהך דינא כדמצינו בב"ב (דף קכ"ז) דאמרו תנא ספוקי מספקא לי' וכהנה בשארי דוכתי מספקא לי' ועיין בגיטין (ד' כ"ד) תוס' ד"ה חצרה כו' וכיון דמספקא לן אי מועיל זכיית השליח עבור העבד והוי ב"ח או לא מהני משום דלא חזרה שליחות אצל הבעל והוי עבד וכיון דספיקא דאורייתא לחומרא ואסור בשפחה ובבת חורין וכופין לרבו לכתוב לו ג"ש וגם א"צ העבד ליתן דמיו וכמש"כ לעיל:
בוודאי הוי זה זכות דזכין אף שלא בפניו ואף דהדבר תלוי אכתי בדעת האדון עכ"ז מקרי זכות כיון דמחויב האדון בזה ובידינו לכופו וכמו הא דעדיו בחתומיו זכין לו אף דהוי מחוסר גוביינא כיון דהברירה הי' בידו כנ"ל ולכן תנן במשנה דאינו חוזר בתן גט שיחרור אף אי נימא דתן לאו כזכי בס"ד דהש"ס וכפי' הר"נ דזהו משום דלא מהני חזרתו כיון דמספקא לן בזה וממילא כופין לרבו לכתוב ג"ש ויהי' ב"ח בוודאי וע"כ מקרי זכות ואין זה דוחק דהא אמרו בגיטין (ד' ס"ג) בזה"ל כי היכי דמספקא להו לדידהו הכי נמי מספקא לן לדידן. ע"כ שפיר י"ל דכיון דמצינו כן בפירוש דאמרו זה על הא דאי בעינן חזרה שליחות כו' דכמו כן י"ל דגם בזמן המשנה הי' מספקא להו ג"כ זה וע"כ שפיר כתבתי ולכן אף לפי פירוש הר"נ בהא דגיטין (ד' י"א) כמו שהובא בנתיבות שם ג"כ אין מקום להוכחת הנתיבות הנ"ל לפי די"ל דהסוגיא הלז אתי שפיר לדינא כדקיי"ל ולכן עדיין י"ל דכמו דבגט אשה פסול טלי גיטך מעג"ק כמו כן בשחרור דאין גז"ש למחצה וכמש"כ הריטב"א בקידושין (ד' כ"ג):
ענף ד
טז
ובמש"ב לעיל דאף היכא דנאסר בשפחה ובב"ח ג"כ מקרי זכות לעבד כיון דכופין רבו לשחררו ודלא כהפני יהושע בגיטין (ד' מ"א) ראיתי כעת מה דיש להעיר ע"ז מן הר"נ גיטין על משנה דפ"ק (ד' ט') דשוו גיטי נשים לשחרור במוליך ומביא והקשה הר"נ דהא לקמן (ד' י"ט) אית' דבשחרור עבדים ליכא משום עיגון ותי' דבמביא גט ממדינת הים איכא עיגון דפעמים שהאדון שולחו בע"כ של העבד ומשנתנו השליח לידו לישא שפחה אינו יכול לישא בת חורין אינו יכול כו' עכ"ל הר"נ והתוס' בגיטין בסוגיא זו ג"כ הקשו כעין זה ותי' דזה חשיב עיגון מה שאינו מתחייב במצוות אבל אכתי לדברי התוס' תשאר קושיות הר"נ הנ"ל מלקמן (ד' י"ט) וע"כ מחלק הר"נ כנ"ל א"כ לכאורה מוכח מהר"נ כשיטת הפני יהושע דהיכא דנאסר בשפחה ובב"ח לא מקרי זכות ואפשר לחלק דשא"ה כיון דהבעל הוא במדינת הים ואינו בפנינו לכופו ע"כ לא מקרי זה זכות משא"כ היכא דהאדון הוא בפנינו ויש יכולת ביד ב"ד לכופו ע"כ מקרי זכות וכמו דהוכחתי מהא דעדיו בחתומי' זכין לו וכן למאן דאמר דס"ל בב"מ (ד' י"ג) דהא דכותבין ללוה אע"פ שאין מלוה עמו מיירי בשטרי אקנייתא ופי' הרי"ף בשטר שיש בו קנין וכהכרעת הש"ך בסי' ל"ט סוף ס"ק ל"ט ואף לשיטת רש"י בין ילוה בין לא ילוה כתב הנתיבות שם ס"ק י"ד בשם הריב"ש דמ"מ באם אינו לוה לאח"ז לא מועיל השטר רק דנפ"מ דיהי' נאמן המלוה לומר דהלוהו א"כ לדברי הכל מוכח דמקרי זכות אף במה דמחוסר גוביינא בב"ד כי כל שעבוד נכסי הוי מחוסר גוביינא וצריך לב"ד א"כ אף בקנין שלא בפניו דמועיל לד"ה הוי זה מטעם זכות ואי דיש לחוש בש"ש דלמא ילך האדון למדינת הים ולא יהי' בפני הב"ד לכופו א"כ ה"ה יש לחוש בשט"ח דמקרי זכות דהא לכמה אמוראי דס"ל בכתובות (ד' פ"ח (דלב"ח אין יורדין לנכסיו שלא בפניו א"כ לשיטת הנך אמוראי דס"ל כן יש לחוש דלמא יברח הלוה למדינת הים ולא יהי' יכולים הב"ד לירד לנכסיו המשועבדים לב"ח א"כ אמאי מקרי זכות בכתיבת שט"ח וביש בו קנין לד"ה וע"כ מוכח דלזה לא חיישינן כיון דהוא כעת בפנינו ודוקא בדברי הר"נ דמיירי בשולח גט ממדינת הים דאינו לפנינו שפיר כתב דזה חשיב עיגון. א"כ אין סתירה מן הר"נ לדברי שכתבתי דלא כהפני יהושע. ומן דברי הר"נ הנ"ל יש ללמוד דה"ה בשולח גט לאשתו בע"כ מתגרשת דהא כתב הר"נ דשולח גט שחרור לעבדו בע"כ משוחרר ג"כ אלמא דזה לא מקרי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ודלא כהנו"ב וכמש"כ מזה בספרי ח' אה"ע סי' י"ד ענף ב' ובדברי הר"נ בגיטין (ד' ט') הנ"ל יש להאריך עוד ובלשונו שם וקצרתי.
יז
והנה הנתיבות שם בסי' קפ"ה כתב דכן מוכח מהתוס' גיטין (ד' י"ג) ד"ה לא יתנו כו' דבשחרור אינו פסול טלי גיטך מעג"ק וראיתי בתוס' ד"ה הנ"ל ולא מצאתי שום משמעות שם רק אפשר דטעות סופר הוא בנתיבות וצ"ל תוס' ד"ה האומר תנו גט כו' שכתבו התוס' דמיירי שאינו מוסרו מיד ליד אלא מראהו לו ומצוה ליתנו ונטלו לאלתר ואפ"ה לא זכה העבד משום דלא אמרינן תן כזכי אלא במוסר השליח מיד ליד כו' עכ"ל התוס' הרי דדוקא משום דלא הוי תן כזכי באינו מוסר מיד ליד אבל אם הוי תן כזכי אף באינו מוסר מיד ליד או באמר בפי' זכי הי' מהני השחרור אף בלא מסר האדון השחרור מידו ליד השליח א"כ מוכח מדברי התוס' דאף טלי גיטך מעג"ק כשר בג"ש וכן ראיתי בתורת גיטין לגיטין (ד' ט') שהוכיח כן מדברי התוס' הללו עיי"ש אבל באמת אין זה ראי' דהא התוס' בגיטין (ד' ע"ז ע"ב) ד"ה ותיזל איהי כו' כתבו דבמה דזוכה האשה בחצירה שהי' מונח שם ברשות הבעל הגט ואח"ז כשזכתה האשה בהחצר לא הוי זה כמו טלי גיטך מעג"ק דכיון דהגט בא מרשות הבעל לרשותה הוי כאילו נתנו לה עכ"ל התוס' ומה"ט גם לעיל מיני' בגיטין (ד' כ"א) א' רבא כתב לה גט ונתנו בחצירו וכתב לה שטר מתנה עלי' קנאתו ומתגרשת בו דלא הוי טלי גיטך מעג"ק ג"כ הוא משום ה"ט דכתבו התוס' הרי דהיכא דבאתה האשה ונוטלת הגט בידה מחצירו דהבעל בוודאי מהני ולא הוי זה טלי גיטך מעג"ק כנ"ל א"כ י"ל דכוונת התוס' במש"כ דמיירי דאינו מוסרו מידו ליד השליח דמיירי בהי' הגט מונח בחצר דהאדון וציווה להשליח ליטלו לידו. דמצד טלי גיטך מעג"ק לא הי' נפסל כיון דנטלו מרשות האדון רק כיון דאינו מוסרו בידי' ממש ליד הזוכה לא הוי בזה תן כזכי אף להסוברים דחצירו משום ידה אתרבאי מ"מ אין זה דומה כ"כ לידו ממש וע"כ לא אמרינן בי' תן כזכי ודוקא במוסר מידו ליד השליח דהוי בעין יפה בזה אמרו תן כזכי דמסתמא נתכוין לזה וכש"כ להסוברים דחצירו משום שליחות אתרבאי. א"כ אין ראי' מדברי התוס' הללו:
יח
ומה שכתב הנתיבות שם דדוקא בכתיבת השטר גבי לשמה ומחובר ילפינן לש"ש מגט אשה בגז"ש לה לה אבל לענין הנתינה לא ילפינן מגט אשה ע"כ כשר טלי גיטך מע"ג קרקע בש"ש לענ"ד נראה דמוכח דאף לענין הנתינה ילפינן מגט אשה דהא בקידושין (דף כ"ג ע"א) אמרו דטעמו דרשב"א דס"ל בשטר שחרור ע"י אחרים ולא ע"י עצמו משום דגמר לה לה מאשה מה אשה עד שיוציא גט לרשות שאינה שלו אף עבד עד שיוציא גט לרשות שאינו שלו וטעמייהו דרבנן דס"ל בשטר שחרור ע"י עצמו וגיטו וידו באין כאחד פי' רש"י התם דס"ל למילף מאשה באופן אחר דמה אשה מקבלת גיטה אף עבד מקבל גט יעו"ש. אלמא דכ"ע ס"ל למילף אף לענין הנתינה דשטר שחרור בגז"ש לה לה מאשה רק רשב"א יליף בזה האופן ורבנן ילפי באופן אחר אבל כ"ע ילפי גם לדין נתינת ש"ש מגט אשה איך יהי' דהא התם הוי הילפותא בדין נתינה לאיזה רשות:
א"כ ה"ה בדין נתינה דטלי גיטך מעג"ק בעינן למילף בהאי גז"ש ועיין שם בקידושין (דף כ"ג ע"ב) דעבד מהו שיעשה שליח לקבל גיטו כו' ויליף שם לה לה מאשה כו':
יט
וראיתי בנתיבות שם שכתב להסביר דלכן לא ילפינן בדין נתינת ש"ש מגט אשה משום דדוקא בלשמה ומחובר ילפינן בגז"ש משא"כ בדין נתינה דינו כדין קנין שדה עכ"ל ולפ"ז אפשר לומר דאינו קשה עליו מהא דרשב"א דיליף בשטר ע"י אחרים בגז"ש לה לה. דמה אשה עד שיוציא גט לרשות שאינה שלו כו' משום דהא גם בקנין שדה בעינן דיוציא השטר קנין לרשות דאינו שלו ולא אמרינן בקנין שדה מתנה וחצירו באין כאחד וכמש"כ הקצה"ח בסי' ר' ס"ק ה' יע"ש אבל היכא דמהני בקנין שטר מתנה דממון ה"ה דמהני בש"ש כמו טלי גיטך מע"ג קרקע:
כ
אבל אכתי אינו מספיק זה לתרץ קושייתי עליו מהא דקידושין הנ"ל דאכתי תקשה דל"ל לרשב"א למילף מגט אשה דמה אשה עד שיוציא לרשות שאינה שלו כו' הא לענין נתינה דינו כמו דין שטר מתנה דבעינן דיוציא לרשות דאינה שלו א"כ בלאו הגז"ש ילפינן זה מן דין נתינה דממון דאין לחלק בזה בין קולא או חומרא בדין נתינה דיליף משדה ולרבנן דס"ל בשטר שחרור ע"י עצמו פי' רש"י משום דילפי מגט אשה דמה אשה מקבלת גיטה אף עבד נמי ואי נימא דלדיני נתינה לא ילפינן בגז"ש כי אם דינו כמו דין קנין שטר מתנה א"כ מבעי לן לומר דש"ש לא יהיה מהני ע"י עצמו ולא אמרינן בי' גיטו וידו באין כאחד כמו בשטר מתנה כמש"כ הקצה"ח ולא למילף מגט אשה דיהי' מועיל ע"י עצמו דהא בנתינת השטר שחרור לא ילפינן מגט אשה כי אם דינו כמו נתינת שטר מתנה ובנתינת שטר מתנה כתב הקצה"ח שם דבעי שיכניסנו לרשות שאינו של בעלים וכ"ז שלא בא השטר מתנה ליד הזוכה ממש אינו זוכה בהמתנה וכיון דחזינן דרבנן ס"ל דש"ש מועיל בי' נתינה ליד העבד משום דיליף מגט אשה מוכח דגם בנתינה של השטר שחרור ילפינן מן גט אשה ודלא כהנתיבות וכן כתב הרמב"ן ביבמות (דף מ"ה ע"ב) דלכן קיי"ל דעבד מקבל גיטו משום דיליף לה לה מאשה ע"ש וס"ל להרמב"ן כשיטת רש"י בקידושין (דף כ"ג):
כא
וברשב"א בחידושיו לקדושין (דף כ"ג) בסוגי' זו כתב בד"ה מ"ט דר"ש יליף מאשה כו' ואע"ג דרבנן נמי לה לה מאשה גמרי ס"ל דלאו לכולהו מילי דעבד גמרי לי' אלא לגופו של גט שיהא גיטו של זה כגיטה של אשה כו' עכ"ל הרשב"א א"כ מדברי הרשב"א הנ"ל מבואר כשיטת הנתיבות דרק בכתיבת הש"ש ילפינן ש"ש מגט אשה אבל לא לנתינת ש"ש אבל ממש"כ רש"י שם דרבנן גמרי ג"כ מאשה דמה אשה מקבלת גט אף עבד נמי מוכח דלא ס"ל כהנתיבות ובאמת רש"י כיוון לתרץ קושית הרשב"א דהקשה דהא רבנן ג"כ גמרי לה לה מאשה ומתרץ במתק לשונו דג"כ רבנן גמרי להאי מילתא בגז"ש לה לה מאשה רק דילפי בזה הפירוש דכיון דאשה בעצמה מקבלת גט דה"ה עבד נמי ולא פרכינן ע"ז דמה לאשה דזהו רשותה משא"כ בעבד דהוי רשות רבו משום דהא הוי גז"ש מופנה ואין משיבין ולשיטת הרשב"א בפירושו דרבנן לאו לכולי מילתא גמרי מגט אשה כו' יש להעיר דהא אף דלא ילפי בזה מגט אשה מ"מ הא הסברא נותנת בזה דלא יהי' מועיל נתינת הש"ש היכא דמכניסו לרשות של אדונו וכמש"כ הקצה"ח דבממון בעינן שיהא ברשות שאינו של בעליו א"כ אף דלא גמרי רבנן מגט אשה. ג"כ מבעי להו לומר דלא יהי' מועיל ע"י עצמו מצד הסברא וכמו בשטר מתנה אבל לשיטת רש"י אתי שפיר דס"ל דזהו גופא ילפינן מגט אשה ע"פ הגז"ש. ור' שמעון בר"א ס"ל דיש מקום למילף ביותר מן גט אשה דלא יהי' מועיל נתינת הש"ש ע"י עצמו ולא למילף מגט אשה ועיין ביו"ד סי' רס"ז בט"ז ס"ק י"ח ובשער המלך ה' עבדים פ' ו' ה' ו' [ועיין בגיטין (ד' ל"ט ע"ב) בגמ' דאמר ר' יוחנן מ"ט דרבי גמר לה לה מאשה מה אשה איסורא ולא ממונא אף עבד כו' ורבנן פליגי עליה דרבי שם ובתוס' שם ד"ה מה אשה ויש לחלק וקצרתי]:
ענף ה
כב
והנה הרמב"ם פ"ו ה' עבדים ה' ו' כתב בזה"ל בגט אשה הוא אומר וכתב לה לשמה ובגט שיחרור אומר או חופשה לא ניתן לה עד שיכתוב לשמה. בגט אשה הוא אומר וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא נתינה יצא הכותב במחובר ואח"כ קצץ שהרי מחוסר קציצה ונתינה ובגט שיחרור אומר ונתן לה לא יהיה מחוסר אלא נתינה ועיין בלח"מ שם דגרס בדברי הרמב"ם הנ"ל בגט שיחרור אומר לא ניתן לה לא יהא מחוסר אלא נתינה ונראה מפירוש הרמב"ם דהא דידעינן פסול שלא לשמה ומחובר בשטר שיחרור זהו משום פשטיה דקרא דכתיב בשטר שיחרור או חופשה לא ניתן לה וכמש"כ הט"ז ליו"ד סי' רס"ז ס"ק כ' ולא משום גז"ש דלה לה מאשה וכיון דלא יליף הרמב"ם דיני גט שחרור מגז"ש דלה לה א"כ בפסול טלי גיטך מעג"ק דלא כתיב בפירוש בשטר שחרור רק בגט אשה כתיב ונתן בידה. לפי זה מוכח לכאורה מהרמב"ם דטלי גיטך מעג"ק כשר בש"ש אבל באמת עיקר דברי הרמב"ם הם תמוהים כמה שתמה הלח"מ שם דמנא ליה להרמב"ם לחדש מעצמו ילפותא זו שאין לו רמז בש"ס ובאמת י"ל בפשטיות דפסול שלא לשמה ומחובר בש"ש הא על פי גז"ש לה לה מאשה כמש"כ רש"י בגיטין (ד' ט' ע"ב) ד"ה הא איכא מחובר דפסול מחובר יליף בגז"ש דלה לה מאשה ולכן נדחק הלח"מ שם לפרש כוונת הרמב"ם דגם הוא יליף מגז"ש דלה לה כדכתב רש"י אך סיים הלח"מ דאין זה במשמע לשונו ודברי הרמב"ם הנ"ל הובאו במחבר ליו"ד סי' רס"ז סעי' מ"ח ומ"ט:
וע"ש בט"ז ס"ק כ"א שנדחק בזה ג"כ:
כג
ונלע"ד לתרץ דברי הרמב"ם הנ"ל דהוכיח הרמב"ם להאי דרשא לפסול מחובר ושלא לשמה בשחרור מהא דגיטין (דף מ"א) דס"ל לרבי במשחרר חצי עבדו בשטר קנה וחכ"א לא קנה וא' רבה מחלוקת בשטר דרבי סבר והפדה לא נפדתה או חופשה לא ניתן לה מקיש שטר לכסף מה כסף בין כולו בין חציו אף שטר נמי כו'. ורבנן גמרי לה לה מאשה אבל בכסף דברי הכל קנה כו' דמר סבר גז"ש עדיפא ומר סבר היקישא עדיפא דכו"ע גז"ש עדיפא ושא"ה דאיכא למיפרך כו' ובתוס' ד"ה מה לאשה כו' כיון דאיכא למיפרך שבקינן לה משום היקישא ויש להקשות לרבי דס"ל דיותר יש למילף מהיקישא שטר לכסף ולא בגז"ש מאשה א"כ מנלן לרבי לפסול שלא לשמה ומחובר בשטר שחרור ובוודאי לכו"ע פסול שלא לשמה ומחובר בשחרור דלא מצינו בזה שום פלוגתא כי אם במשחרר חצי עבד פליגי רבי ורבנן ולא איתמר פלוגתתם בלשמה ובמחובר. ולכן פריך הש"ס לעיל (דף ט') הא איכא לשמה ומחובר. בשלמא לרבה כו' אלא לרבא קשיא כו' א"כ תקשה דמנלן לרבי לפסול שלא לשמה ומחובר בש"ש. הא מסתבר יותר למילף בהיקישא דכסף גבי לשמה כדמצינו כה"ג בקידושין (ד' ט' ע"ב) דאמרו או דילמא הויות להדדי מקשינן מה הוי' דכסף לא בעי לשמה שתהא צורת דינר טבועה לשמה אף הוי' דשטר לא בעינן לשמה כו'. א"כ ה"ה לשיטת רבי דס"ל להיקישא שטר לכסף בחצי עבד אי משתחרר בשטר. ה"ה דיש למילף הך היקישא להכשיר שלא לשמה ומחובר בשטר כמו כסף דמהני אף במחובר ולא לשמה ואפשר לדחוק ולחלק דהיכא דהפסול הוא משום עצם השטר דלא ניכתב כדין בזה לכ"ע ילפינן בגז"ש לה לה מאשה. רק במשחרר חצי עבדו דהשטר בעצמותו נעשה ונכתב כדין רק דהפסול הוי מצד אחר דלא שיחרר רק חצי עבדו וכיון דהפסול הוא מצד אחר ולא פסול בעצם השטר והוי כמו דבר אחר גרם לו ובזה ס"ל לרבי דהיקישא עדיף אבל באמת זהו דוחק לחלק בזה וגם הא כיון דפסול משחרר חצי עבד בשטר דוקא הוא אבל בכסף כשר לכו"ע ומועיל שחרור חצי עבדו א"כ הוי פסול משחרר חצי עבדו בשטר ג"כ פסול בעצם כתיבת השטר מחמת שלא נכתב שחרור שלם על כל העבד. א"כ דומה זה לפסול שלא לשמה דהוי פסול בעצם כתיבת השטר דלכו"ע ילפינן לפסול מגז"ש לה לה:
כד
ומקושיא זו הוכיח הרמב"ם דבאמת על פסול שלא לשמה ומחובר אין אנו צריכין למילף בגז"ש לה לה מאשה כי יש למילף זה מפשטי' דקרא אחר דידענו לפירוש הפסוק דאו חופשה דקאי על שטר וכמש"כ התוס' בגיטין (דף ל"ט ע"ב) ד"ה מה אשה אסורה כו' וז"ל שטר כתוב בהדי' בקרא או חופשה לא ניתן לה כו' דמקרא מלא דיבר הכתוב עכ"ל התוס' [ועיין בגיטין (דף מ"א) ברש"י ד"ה חופשה לא ניתן כו' וקצרתי וכיון דידעינן דכוונת הפסוק דאו חופשה קאי על שטר ממילא ידעינא דפסול שלא לשמה ומחובר מן פשטי' דקרא דאו חופשה לא ניתן לה דמן לה נפקא לן בפסול שלא לשמה כמש"כ הט"ז בסי' רס"ז ס"ק כ' בכוונת הרמב"ם ומן ניתן לה נפקא לן דפסול מחובר וכמש"כ הרמב"ם ע"כ אף לרבי דס"ל דהיקישא עדיפא. עכ"ז נפקא לן דפסול מחובר ושלא לשמה בשטר שחרור מפשטי' דקרא רק על משחרר חצי עבדו דלא נפקא לן מפשטי' דקרא בזה ס"ל לרבי דהיקישא עדיפא ורבנן ס"ל דגז"ש עדיפא ומזה הוכיח הרמב"ם האי דרשא דכתב הרמב"ם אף דלא נזכר בפי' בש"ס והא דמהדר הרמב"ם על זה ולא כתב בקצרה דילפינן דמחובר ושלא לשמה פסול מגז"ש לה לה מאשה לדידן דקיי"ל כרבנן דפליגי על רבי. י"ל דהרמב"ם לטעמי' אזיל דס"ל דכל גז"ש וכל הנלמד מן י"ג מדות מקרי דברי סופרים וכמבואר באריכות בש"ך ח"מ סי' ל"ג ס"ק א'. ע"כ יותר טוב למנקט לדרש דכתיב בגופי' דזהו מקרי דאורייתא וכיון דס"ל להתוס' דפשטי' דקרא דאו חופשה לא ניתן לה מיירי בשטר שחרור וכנ"ל בשם התוס' ע"כ יותר טוב להביא הדרש דמוכח מן הש"ס דדרשי מן חופשה לא ניתן לה דקאי על ש"ש למיפסל מחובר ושלא לשמה ובמה דמוכח דרבי ס"ל למילף מחובר ושלא לשמה מפשטי' דקרא. בזה אין להרבות במחלוקת בין רבי לרבנן. א"כ מתורץ דברי הרמב"ם על נכון:
כה
ועכשיו דאתינן להכי נדחה מה שכתבתי להוכיח מהרמב"ם להכשיר טלי גיטך מעג"ק בש"ש. די"ל דגם הרמב"ם ס"ל למילף בגז"ש לה לה מאשה ליתן על ש"ש כל הדינים דשטר קידושין כדמוכח ממש"כ לעיל רק יותר טוב לי' למנקט להדרש דכתיב להדיא בש"ש והא דלא כתב הרמב"ם למיפסל טלי גיטך מעג"ק בש"ש. י"ל דכן דרך הרמב"ם שלא לכתוב מה שלא מבואר בש"ס בפירוש כי אם מה דמוזכר בש"ס בפירוש וכיון דלא איתמר בש"ס להדיא למיפסל טלי גיטך מעג"ק בש"ש ע"כ לא הביא הרמב"ם זה ובאמת לדינא י"ל כיון דקיי"ל למיפסל שטר שחרור במשחרר חצי עבדו וכמו שפסק הרמב"ם פ"ז ה' עבדים ה' ד' ה"ה דיש למילף האי גז"ש על טלי גיטך מעג"ק בש"ש לפסול ואין לחלק בין דיני כתיבת השטר לדיני נתינת הש"ש כמו דהוכחתי מקידושין (דף כ"ג) כנ"ל א"כ נדחה מה דהוכחתי מן שיטת הרמב"ם וע"כ מוכח ממש"כ לעיל דש"ש פסול בטלי גיטך מעג"ק כמו בגט אשה:
כו
והנתיבות בסי' קפ"ה שם הביא בשם הרמב"ם ה' עבדים פ"ו ה"ה להוכיח דטלי גיטך מעג"ק כשר בשחרור דהא כתב הרמב"ם שם בששה דברים שוו גיטי נשים לשחרורי עבדים ובשאר דברים ה"ה ככל השטרות אלמא דבשארי דברים זולת ששה דברים דמנה שם דינם ככל השטרות א"כ ה"ה בטלי גיטך מעג"ק דינו של ש"ש כמו כל שטרות דמועיל בי' טלי גיטך מעג"ק אך גם בזה י"ל דכוונת הרמב"ם שם במש"כ דבשארי דברים שוו לכל השטרות דז"א אלא במה דנתבאר להדיא בגמ' כמו במה דמבואר בגיטין שם (דף ט' ע"ב) דא' רשב"ג דבשחרור וכל השטרות אם יודעין לקרות ולחתום חותמין וכמש"כ הרמב"ם פ' כ"ד ה' מלוה אבל במה דלא נתבאר בגמ' להדיא כמו טלי גיטך מעג"ק בשחרור דלא נתבאר בגמ' דינו. ע"ז לא כיוון הרמב"ם כדרכו שלא להביא מה דאינו מוזכר בגמ' להדיא ובאמת בע"כ מוכח דהאי דכתב הרמב"ם דבא"ד שוו שחרורי עבדים לכל השטרות הוא לאו דוקא דאי נימא דהאי כללא הוא דוקא א"כ תקשה מצינו ברמב"ם דפסק בפ"ז ה' עבדים ה' ד' דהמשחרר חצי עבדו בשטר לא קנה העבד חציו וכרבנן דפליגי ארבי דגיטין (דף מ"א) אלמא דגם בזה שוו שחרורי עבדים לגט אשה כמו דמבואר שם דילפי בגז"ש לה לה מגט אשה ולכאורה קשה דאמאי לא מני התנא בהא דגיטין שם דתני בשלשה דברים שוו גיטי נשים לשחרורי עבדים דה"ל לממני עוד במה דמשחרר חצי עבדו לא מהני ואילו בשאר שטרות מהני אף חצי השדה. ואפשר לומר דהברייתא ס"ל כרבי דס"ל המשחרר חצי עבדו הוי משוחרר ועיין בתוס' גיטין (דף ט' ע"ב) ד"ה בעדי מסירה ור"א היא כו':
כז
ועדיין תקשה לרב יוסף דס"ל בגיטין (דף מ"א) דמחלוקת בכסף אבל בשטר ד"ה לא קנה א"כ לכו"ע שוו שחרורי עבדים בשטר לגיטי נשים ותקשה דה"ל לתנא לממני גם זה ואפשר לומר לפי מה דמסיק הש"ס שם (דף ט') דמלתא דאיתא בקידושין לא קתני וכיון דהמקדש חצי אשה אינה מקודשת כמבואר בקידושין (דף ז') א"כ ה"ל מילתא דאיתא בקידושין ולכן לא קתני לזה הדין דשחרר חצי עבדו אבל לשיטת הרמב"ם דחשב ששה דברים ששוו גיטי נשים לשחרורי עבדים ומני שם מחובר ולשמה אף דאי' בשטר קידושין א"כ קשה דה"ל להרמב"ם למחשב להאי דמשחרר חצי עבדו בשטר דלא קנה ובזה שוו ג"כ לגיטי נשים ואפשר לומר דכיון דאמרו בגיטין (דף מ"ב) דשחרר חציו ומכר חציו או נתן במתנה חציו כיון דקנפק מיני' כולי' ד"ה קנה ופי' רש"י בד"ה והניח חציו דבעיא דניפוק כולי' מיני' כאשה א"כ משכחת לי' בשחרור דיהי' מועיל אף שחרר חציו משא"כ באשה דלא משכחת לעולם דיהי' כשר גט אשה בגירש חציו וע"כ לא חשב להך דשוו גיטי נשים לשחרור בשחרר חציו דהא באמת אינן שווין כ"כ אבל באמת ז"א מספיק לתרץ קושייתי לפי דהא באמת שוו גיטי נשים לשחרור עבדים היכא דגירש ושחרר חציו ושייר לעצמו חצי השני דלא מהני בגט ובשחרור רק בשחרור דמשכחת בי' עבד של שותפין וכן מכר חציו ושחרר חציו דאז נפק מיני' כולו דמהני זה בש"ש משום דבכזה דנפק כולי' אף דדינו כגט ג"כ מהני ובקידושין לא משכחת גווני כזה א"כ לעולם שווין גט לשחרור בזה וע"כ שפיר הקשיתי:
ענף ו
כח
והנראה לי בזה די"ל דלכן לא מני הרמב"ם להך דמשחרר חצי עבדו בשטר משום דכיון דמני התם להאי דכל השטרות בעש"ג כשרים חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים ופי' רש"י בגיטין (דף ט' ע"ב) ד"ה חוץ מגיטי נשים כו' דלאו בני כריתות נינהו ולא שייכי בתורת גיטין וקידושין כו' לכן שחרורי עבדים דבכל פסולי דאורייתא שוה שחרור לגט אשה דגמרי לה לה עכ"ל רש"י. ועיין בתוס' שם ד"ה אע"פ שחותמיהן כו' א"כ לפי' רש"י דהא דמיפסל שחרורי עבדים בעש"ג משום דגמרי בגז"ש לה לה א"כ ממילא ידענא דבכל פסולי הנוהג בגט אשה דילפינן ע"פ גז"ש דלה לה לפסול בשחרור. והא דחשב הרמב"ם לפסול לשמה ומחובר י"ל דשאני זה לפי מש"כ לעיל דהרמב"ם יליף זה מן מה דכתיב בפי' בשחרור ולא מן גז"ש דלה לה:
וזה עדיף משום דגז"ש ס"ל להרמב"ם דמקרי דברי סופרים כנ"ל בארוכה ע"כ מני זה הרמב"ם בפי' כי היכי דלישמעינן דפסול לשמה ומחובר מקרי דאורייתא ממש וכבר הבאתי לעיל בשם הש"ך בח"מ ריש סי' ל"ג דהביא שיטת הרמב"ם שם דדרכו לבאר מה דהוי דאורייתא ומה דלא נפיק פירושו אלא מגז"ש וכל י"ג מדות כמבואר שם בקידושי כסף וכה"ג:
ואף דלא הוי נפ"מ לדינא בינייהו מזה (וי"ל דהרמב"ם הוכיח לדרשתו מן הא דמקשה הגמ' והא איכא לשמה ומחובר ואמאי לא נימא דלכן לא חשב בחשבון הדברים לפסול לשמה ומחובר משום דממילא ידענא זה ממה דתני כבר התם בשחרור העולה בעש"ג פסול והטעם הוא משום גז"ש לה לה ע"כ ממילא ידענא לזה וע"כ מוכח דפסול לשמה ומחובר מוכח מן מה דכתיב בפי' ולא מן גז"ש דזה עדיפא משום דזה מקרי דאורייתא והוי מילתא דכתיבה בפירוש ולא דברי סופרים אך בלא"ה כתבתי לעיל בראיה נכונה בעז"ה להוכיח מן הש"ס להאי דרש דכתב הרמב"ם בפסול מחובר ולשמה בש"ש]:
כט
ולכן מונה הרמב"ם לפסול לשמה ומחובר בפירוש משום דאשמעינן דזה הוי מילתא דכתיב בפי' ובזה שוה ממש וביותר לגט אשה דשניהם הוי מילתא דכתיב בפי' משא"כ בשטר בעש"ג אינו שוה ממש דהא בגט הוי דאורייתא ובש"ש לא הוי רק מדברי סופרים כנ"ל ולכן למשחרר חצי עבדו בשטר כיון דלא נפק אלא מגז"ש דלה לה ע"כ לא הוצרך למנותו לפי דממילא ידעינן זה מגז"ש לה לה:
וכיון דחזינן דלא מני הרמב"ם למשחרר חצי עבדו דלא קנה רק כתב סתמא דבשאר דברים דינו ככל השטרות ומשמע דזולת הששה דברים דינו בכולי מילי כשטרות וקשה הא מצינו במשחרר חצי עבדו בשטר דאין דינו בזה ככל השטרות ואיך סתם הרמב"ם לכתוב דדינו בשאר דברים ככל השטרות וזהו בעצם השטר דהא בכסף מהני אף בחציו ע"כ מקרי זה בעיקר השטר. וע"כ מוכח מזה דכוונת הרמב"ם הוא דבמה דיש למדרש בגז"ש לה לה מאשה בפסולי דאורייתא ממילא ידענא דפסול בשחרור כמו שטר שחרור בעש"ג א"כ י"ל דה"ה לענין טלי גיטך מעג"ק כיון דדרשינן גז"ש לה לה ממילא ידעינן דפסול טלי גיטך מעג"ק בש"ש כמו בגט אשה. ויהי' איך שיהי' עכ"פ מוכח דהך כללא שכתב הרמב"ם דבשארי דברים דינו ככל השטרות הוא לאו דוקא ע"כ נסתר ראיות הנתיבות בזה:
ל
וכן מוכרח לפי מה דפסק הרמב"ם פ' ז' ה' עבדים דגט שחרור צריך להיות דבר הכורת בינו לבינה משום דפסק כת"ק דר"ש דגיטין (דף ט' ע"א) בשייר קרקע כ"ש לא יצא ב"ח משום דלאו כרות גיטא הוא א"כ הא דלא מני הרמב"ם לי' בחשבון הדברים דשוו גיטי נשים לשחרורי עבדים מוכח משום דממילא ידענא זה ממה דילפינן גז"ש לה לה מאשה כפי' רש"י בגיטין (דף ט' ע"א) ד"ה התם כו' דהאי דאמרינן שם דלאו כרות גיטא הוא זה ילפינן מגז"ש לה לה יעי"ש. א"כ מוכח מזה ג"כ דהאי כללא שכתב הרמב"ם דבשארי דברים שוה גיטי נשים לשחרורי עבדים. הוא לאו דווקא דאל"כ קשה הא מצינו בהך מילתא דבעי כרות גיטא דשוה גיטי נשים לשחרורי עבדים משא"כ בשארי שטרות. וע"כ מוכח דהאי כללא של הרמב"ם הוא לאו דוקא. וממילא ה"ה בטלי גיטך מעג"ק דנילף מגט אשה. והא דחשב למחובר ולשמה ולא סמך על האי גז"ש דמוכח מהא דש"ש בעש"ג פסול י"ל דזהו עדיף מן הגז"ש כיון דפסולייהו כתיב בפי' כנ"ל. ובפסול מחובר ושלא לשמה שוה ביותר שחרור לגט אשה דשניהם הוי פסולי דאורייתא משא"כ במה דנפקא לן מן הגז"ש לא שוה ממש לגט אשה דהא בגט אשה מיפסל מדאורייתא ואילו בש"ש דלא נפקא אלא מגז"ש לא מקרי אלא דברי סופרים כנ"ל. וע"כ לא סמך הרמב"ם בזה על האי גז"ש דידעינן ממילא מן שטר בעש"ג משום דהא דגם פסול מחובר ולשמה לא נפקא לן אלא מן גז"ש א"כ לא הוי זה רק מדברי סופרים ע"כ מנה זה בפי' וכתב להך דרשא דמני שם כי היכי דיהי' דאורייתא ממש וס"ל כמש"כ התוס' בגיטין (דף ל"ט) המובא לעיל דפשטי' דקרא דאו חופשה מיירי בש"ש ע"כ נדחה ראיות הנתיבות הנ"ל מהרמב"ם כנ"ל:
לא
וראיתי בט"ז יו"ד סי' רס"ז ס"ק י"ח שכתב דר' מאיר דס"ל בקידושין (דף כ"ג) בשטר ע"י עצמו ולא ע"י אחרים לא ס"ל לדרש דגז"ש לה לה מאשה:
ותמהני עליו דהא מבואר בגיטין (דף ט' ע"א) ברש"י ד"ה התם משום דלאו כרות גיטא הוא כו' וכפי' רש"י אליבי' דר' מאיר דמיירי שם אליבי' דס"ל למדרש להך מילתא בגז"ש לה לה יע"ש אלמא דר"מ ס"ל ג"כ להך דרשא דגז"ש לה לה מאשה ועיקר דברי הט"ז תמוהים בלא"ה כמו דתמה שם בגליון רע"א יע"ש וקצרתי:
ענף ז
לב
ובני המנוח הרב הגדול מהו"ר חיים ארי' זצ"ל אמר מכבר להוכיח מסוגיא דגיטין (דף ט') דתני בשלשה דברים שוו גיטי נשים לשחרורי עבדים ואי נימא דטלי גיטך מעג"ק פסול בשחרור א"כ ה"ל למנות בארבעה דברים היינו בטלי גיטך מעג"ק דשוו תרווייהו לפסול:
וע"כ מוכח דטלי גיטך מעג"ק כשר בשחרור והשבתי לו דכיון דמסקינן התם דלכן לא תני לשמה ומחובר משום דמילתא דאיתא בקידושין לא קתני ע"כ ה"ה בטלי גיטך מעג"ק דזהו פסול בשטר קידושין דאף דמבואר בבית שמואל סי' כ"ז ס"ק ג' בשם הש"ך דטלי קידושין מעג"ק הוי ספק קידושין ע"ש בב"ש ז"א רק בקידושי כסף כדקיי"ל דבכסף אף במחובר לקרקע מקודשת כמש"כ הרשב"א והר"נ ריש קידושין והובא בב"ש ריש סי' כ"ז משום דבקידושי כסף לא מקשינן הוי' ליציאה אבל בקידושי שטר דמקשינן הוי' ליציאה כמבואר בקידושין (דף ט' ע"ב) גבי לשמה וה"ה במחובר כמבואר באה"ע סי' ל"ב סעי' ד' ברמ"א וכמש"כ הח"מ שם ס"ק ז' והב"ש וכדמוכח בגיטין (דף ט'). א"כ ה"ה בטלי קידושי שטר מעג"ק ג"כ מקשינן הוי' ליציאה ופסול וכיון דזה הוי מילתא דאי' בקידושין לכן לא קתני וכן מוכח לומר במה דלא תני דשוו גיטי נשים לשחרור במשחרר חצי עבדו בשטר וע"כ ג"כ הטעם כמש"כ לעיל דזה הוי מילתא דאי' בקידושין והא דלא קתני דשוו במה דבעי כרות גיטא כמבואר בגיטין (דף ט' ע"א) דשייר קרקע לא יצא לחירות משום דלאו כרות גיטא הוי י"ל דאתי האי סוגיא כר"ש דס"ל שם דשייר קרקע יצא ב"ח ואף דאמרינן שם בסוגיא הנ"ל והא מדקתני סיפא ר"ש א' אף אלו כשרין מכלל דת"ק סבר לא כו' אלמא דלא אתי כר"ש מ"מ י"ל דהאי תנא ס"ל בזה כר"ש כמבואר כה"ג שם בתוס' ד"ה בעדי מסירה כו' דאע"ג דתני כדברי ר"מ כו' למאן דס"ל כר"מ קאמר עכ"ל וה"ה בזה:
לג
ובאמת יש לתמוה מאד על שיטת הסוברים דשטר קידושין כשר במחובר כמבואר פלוגתת הפוסקים בזה באה"ע סי' ל"ב סעי' ד' והובא ברמ"א שם. וקשה עליהם מסוגיא דגיטין הנ"ל דאמרו מילתא דאי' בקידושין לא קתני אלמא דמחובר פסול בשטר קידושין וזהו תמי' רבתא כאשר תמה המהרי"ט בחידושיו על הרי"ף לקדושין בריש קידושין ומחומר הקושיא נלע"ד לומר דטעם הסוברים להכשיר בשטר קידושין אף במחובר ואף דפסול שלא לשמה מבואר בקידושין (דף ט') דילפינן מן היקש הוי' ליציאה דמה יציאה בעי לשמה ה"ה הוי' דשטר בעי לשמה ולא מקשינן הויות להדדי כדפי' רש"י שם. כיון דעיקר מילתא דשטר נפקא לן מן היקש בו ליציאה א"כ מה"ט הוי לן למילף אף על פסול מחובר מהאי היקישא אך לפמש"כ הנתיבות לדון בשחרור דאף דילפינן מן גז"ש לה לה עכ"ז לא ילפינן אלא בפסול דכתיבה אבל בדיני נתינת הש"ש לא ילפינן ומה"ט כתב להכשיר בטלי גיטך מעג"ק בשחרור ה"ה דיש להסביר עפ"ז שיטת הסוברים להקל בשטר מחובר בקידושין. משום דהא דפסול מחובר נכלל שני אופנים פסול א' במה דיקצוץ בין כתיבה לנתינה כמבואר בגיטין (דף כ"א) דכתיב וכתב ונתן יצא זה שמחוסר קציצה בין כתיבה לנתינה ועוד פסול אחד נוהג במחובר היכא שנכתב על עציץ נקוב ויהב לה כולי' עציץ דמה"ת כשר אלא מגזירה שמא יקטום פסול וכדאמר רבא בגיטין (דף כ"ב) ופי' התורת גיטין שם ובאה"ע סי' קכ"ד דדוקא דפוסקת היניקה כולו דנעשה כמטלטלין אז כשר היכא דעושית משיכה או הגבהה אבל בקנין חזקה לא מתגרשת משום דבעי ונתן בידה היינו קנין הניתן מיד ליד כמו משיכה והגבהה ולא בקנין חזקה ולא כמש"כ הב"ש שם ס"ק י"ב כן הוכיח התו"ג שם מן התוס' דגיטין (דף כ"א ע"ב) ד"ה יצא זה כו' ולפ"ז היכא דנכתב הגט על עלה של עציץ נקוב ויהב לה כולו ואח"ז פוסקת היניקה ועושית קנין משיכה והגבהה כשר הגט מה"ת דזה לא מקרי מחוסר קציצה כמש"כ התוס' שם. אבל ע"י קנין חזקה לא מתגרשת כלל משום דבעי קנין מיד ליד כדכתיב ונתן בידה כמש"כ התורת גיטין שם. א"כ פסול זה אינו מצד עצם הכתיבה דנעשה בפסול דהא אם עושית משיכה כשר הגט אלא הפסול זה הוא מצד דלא הוי הנתינה כדינו דזה לא מקרי ונתן בידה:
לד
א"כ י"ל דהדעה דמכשיר מחובר בשטר קידושין טעמם דס"ל כעין סברת הנתיבות הנ"ל דלא ילפינן בש"ש מגז"ש לה לה כי אם על דיני כתיבת השטר ולא על דיני נתינה. וה"ה במה דילפינן בהיקישא דויצאה והיתה ג"כ לא ילפינן רק על פסול כתיבה כמו בלשמה ולא על פסול מחובר כגון מה דנתבאר דפסולו אינו רק מצד הנתינה דבעי ונתן בידה דיהי' דבר הניתן מיד ליד דע"ז לא ילפינן מן היקישא זו [ועיין בגיטין (דף מ"א) דגז"ש עדיפא מהיקישא ובתוס' שם ד"ה דכו"ע גז"ש עדיפא כו' ובתוס' זבחים (דף מ"ח) ויבמות (דף נ"ט) מזה ע"כ יש להכשיר מחובר כזה היכא דיהב לה כולי מילתי' דמחובר בשטר קידושין ומסתימות דבריהם דמשמע דבכל מחובר מכשירין בקידושין לפי דאפשר לומר דה"ה אף במה דקיימא למיקצץ בין כתיבה לנתינה לידה. ג"כ יש לדון מה"ט להקל בשטר קידושין כיון דעיקר הפסול בגט הוי משום דבעי ונתן תיכף אחר הכתיבה ולא יהי' מחוסר מעשה אחר הכתיבה בין הנתינה א"כ י"ל דפסולו ג"כ הוא משום הנתינה דלא יהי' יכול לעשות אחר הכתיבה. וכיון דפסול מחובר הוא משום דבעי תיכף ונתן בידה אחר הכתיבה ולא יהי' מחוסר מעשה בנתיים ע"כ כיון דלא ילפינן דיני נתינה בהיקישא ע"כ ס"ל להפוסקים הנ"ל להכשיר מחובר לשטר קידושין:
לה
אבל זה אינו רק לשיטת חכמים דפליגי על רשב"א בקידושין (דף כ"ג) וס"ל דשטר שחרור ע"י עצמו ופי' הרשב"א בחי' שם והובא לעיל דס"ל לחכמים דלא ילפי בגז"ש לה לה מאשה כי אם על גופו של גט שחרור דיהי' כגופו של גט אשה ולא על דיני נתינה וה"ה יש לדון לסברא זו על שטר קידושין במחובר מה"ט להכשיר [ומן דברי הרשב"א בחידושיו הנ"ל הוי סייעתא לעיקר דברי הנתיבות הנ"ל] אבל לרשב"א דס"ל שם למילף בגז"ש לה לה מאשה על דיני נתינה ג"כ דמה אשה עד שיוציא לרשות שאינו שלו ה"ה בשחרור א"כ חזינן דס"ל למילף בגז"ש גם על דיני נתינה והמשנה בקידושין שם ס"ל ג"כ כרשב"א כמבואר שם ע"כ י"ל דה"ה הך ברייתא דמני בשלשה דברים שוו גיטי נשים כו' ולא תני מחובר ולשמה משום דמידי דאיתא בקידושין לא קתני דזהו לפי דס"ל ג"כ כרשב"א בזה כיון דילפינן גם על דיני נתינה בגז"ש דלה לה ע"כ ה"ה דבשטר קידושין ג"כ יש למילף בהיקישא דויצאה והיתה על פסול מחובר בשטר קידושין והוי מילתא דאיתא בקידושין אבל למאי דקיי"ל לדינא כרבנן דרשב"א דש"ש על ידי עצמו משום דס"ל דלא ילפינן בגז"ש רק על דיני כתיבה שיהא גופו של ש"ש כגופו של גט וכמש"כ הרשב"א א"כ ה"ה דמה"ט יש להכשיר מחובר בשטר קידושין כן יש לומר לשיטת הסוברים להכשיר מחובר בשטר קידושין כדי שלא יהי' תמוהין כ"כ:
לו
ובאמת יש לתמוה לפ"ז על שיטת הנתיבות דס"ל להכשיר בש"ש טלי גיטך מעג"ק משום דלא ילפינן לדיני נתינה בגז"ש לה לה לבד ממה שנתבאר לעיל דרש"י בקידושין לא ס"ל כן דלפ"ז תקשה דאמאי אמרו בגיטין (דף ט') ובפוסקים להשוות גיטי נשים לשחרורי עבדים לענין פסול מחובר בשלמא בפסול מחובר היכא דלא יהב לי' כולי מילתא ופסול משום דהוי מחוסר קציצה א"כ י"ל דזה מקרי פסול בעצם כתיבת השטר כיון דמחוסר קציצה ובעינן שיהי' וכתב סמוך לונתן. [ודלא כמש"כ לעיל להכשיר שטר מחובר לקידושין]. ובזה ילפינן בגז"ש לה לה אבל בפסול מחובר היכא דיהב לי' כולי מילתא רק אינו עושה קנין משיכה משום דאינו פוסק היניקה בעציץ נקוב ובקנין חזקה לא מהני חזקה בגט אשה כמש"כ התורת גיטין בעל הנתיבות בעצמו כנ"ל ופסולו הוי מדאורייתא משום דבעי ונתן בידה דיהא דבר הניתן מיד ליד ולא הוי הנתינה כד"ת וכיון דלא גמרינן דיני נתינה בגז"ש א"כ מחובר כזה הוי לי' לאכשורי מה"ת בשחרור ואיך אמרו דשוו גיטי נשים לשחרורי עבדים בפסול מחובר מדמקשי והא איכא מחובר דשוו גיטי נשים לשחרור ומשמע לכולי דיני מחובר דאל"כ מאי פריך הש"ס:
וע"כ מוכח מזה דאף לדיני נתינה גמרינן בגז"ש לה לה וע"כ אף מחובר כזה פסול מה"ת ואף דאין זה פסול בעצם הכתיבה דהא אם עושית משיכה או הגבהה כשר הגט:
אלמא דאין זה פסול בעצם כתיבת השטר רק מצד דיני נתינה דבעי ונתן בידה דיהא דבר הניתן מיד ליד ואפ"ה פסול בש"ש א"כ ה"ה טלי גיטך מעג"ק ג"כ יש למילף לפסול בש"ש כיון דבעי ונתן בידה:
לז
ועפ"ז יש לתרץ ג"כ הוכחת הנתיבות מהרמב"ם דלא קחשב דיני טלי גיטך מעג"ק רק סתם דבשאר דברים שוו לכל השטרות ולעיל דחיתי ראי' זו וכעת נלע"ד לומר עוד בזה די"ל דכיון דכתב הרמב"ם דשוו גיטי נשים לשחרור בפסול מחובר א"כ כיון דידעינן דאף היכא דיהב לי' כולו מילתא כמו עציץ נקוב ג"כ מיפסל מה"ת כמו בגט אשה היכא דלא עושית רק קנין חזקה כמש"כ התו"ג להוכיח ודלא כהב"ש בס"ק י"ב כנ"ל. וזהו משום דבעי דבר הניתן מיד ליד א"כ ממילא ידעינן על טלי גיטך מעג"ק דפסול בש"ש ולכן לא מנאו הרמב"ם להך דטלי גיטך מעג"ק אף דחשב לשמה ומחובר דהוי גם בקידושין משום דאחר דמנה מחובר ממילא ידענא דבעי בש"ש ג"כ דבר הניתן מיד ליד וכל דיני נתינה כיון דפסול זה הוא מן ונתן לה כנ"ל דמאי שנא ועיין בט"ז יו"ד סי' רס"ז ס"ק כ"א שכתב בכוונת הרמב"ם דיליף בגז"ש לה לה מאשה על פסול מחובר ולא כמש"כ לעיל בשם הלח"מ וכל מה שכתבתי לשיטת התו"ג בסי' קכ"ד כמו כן יש לדון לשיטת הב"ש בסי' קכ"ד ס"ק י"ב שכתב דבעציץ נקוב אם עשתה חזקה מגורשת דהא קנתה בחזקה וניתן מיד ליד ול"ד לשאר מחובר דלא ניתן מיד ליד. רק לשיטת הרשב"א דילפינן מספר כו' א"כ פסול מחובר היכא דלא ניתן מיד ליד זהו פסול משום דלא מקרי נתינה. וכיון דזה פסול גם בש"ש דהא שוו לג"נ א"כ מוכח גם משיטת הב"ש הנ"ל דילפינן על ש"ש בגז"ש לה לה גם על דיני נתינה. ויש מה להאריך בזה רק מאפס הפנאי הוכרחתי לקצר באמצע וידעתי מה דיש לדחוק ולומר דדוקא פסול מחובר דאף דפסולו הוא משום דלא הוי בי' דיני נתינה כדין. עכ"ז כיון דנשתנה גופו דשם מחובר עליו משום זה הוי כמו גופו של גט דזה ילפינן מגז"ש לה לה כמו שהבאתי בשם הרשב"א לקידושין כנ"ל אבל באמת זהו מהדוחק מאוד דמ"ש דכיון דאי נימא דלדיני נתינה דינו כמו בשארי שטרות כמו שכתב הנתיבות בשם הרמב"ם א"כ לפ"ז אין שם פסול על מחובר כנ"ל ובלא"ה כבר הוכחתי לעיל כהריטב"א לפסול טלי גיטך מעג"ק בשחרור:
ענף ח
לח
שוב ראיתי בעיקר ראיות הנתיבות מהרמב"ם פ' ו' ה' עבדים שכתב בששה דברים שוו שחרורי עבדים לגט אשה ובשא"ד שוו לכל השטרות דהוכיח מזה דס"ל להרמב"ם דטלי גיטך מעג"ק כשר בשחרור ולענ"ד אדרבה מוכח מן הרמב"ם שם דס"ל לפסול טלי גיטך מעג"ק בשחרור והוא דהא כתב הרמב"ם פ"ו ה' ח' שם בזה"ל כל הכשר להביא גט אשה כשר להביא גט העבד והובא ביו"ד ה' עבדים סי' רס"ז סעי' נ"ד וכתב הכ"מ שם דזה נלמד מן הא דתני שוו גיטי נשים לשחרורי במוליך ומביא. וכ"כ הבאר הגולה ביו"ד שם א"כ למדנו מדברי הרמב"ם דאותן שאין נוהג בהם דיני שליחות כמו חש"ו וא"י וכה"ג דכיון דפסולים להביא גט אשה ה"ה דפסולים בשחרור. ובספרי באר יצחק ח' או"ח סי' ג' ענף א' הבאתי שמה בשם הנתיבות בסי' קפ"ב ס"ק ב' שכתב דאף אותן שאין דין שליחות בהם מ"מ כשרים להיות שלוחים למכור או ליתן מתנה משום דמעשה קוף בעלמא סגי להו כיון דיודע הדבר לאמיתו שהבעלים רוצים למכור את החפץ ממילא זכה בהו הקונה וכ"כ הנתיבות בסי' רמ"ד והבאתי בספרי שם ראי' לזה מירושלמי סנהדרין יעי"ש א"כ לפ"ז הא דבעינן דיני שליחות בגט הוי הטעם משום דבעי נתינה מידו לידה וטלי גיטך מעג"ק פסול בגט אשה וכן הא דבעי דיני שליחות בקידושין אף בקידושי כסף דמהני טלי קידושך מעג"ק כמבואר באה"ע סי' כ"ז ואפ"ה בעי דיני שליחות. משום דהא דבעי בקדושין אמירת הבעל שיאמר הרי את מקודשת וכיון דאין דיני שליחות עליו ע"כ אינו נעשה שליח לאמירתו והוי קידושין בלא אמירה ועיין באבני מלואים סי' ל"ה ס"ק ט' בסופו יעי"ש ועיין מזה בספר קהלת יעקב מהגאון מליסא על אה"ע סי' למ"ד ס"ק א' בשם המהרי"ל דהוכיח מהא דבעי דיני שליחות בקידושין דע"כ טלי קידושך מעג"ק פסול ומטעם הנ"ל ואי נימא דטלי שחרור כשר מעג"ק ג"כ א"כ קשה למה בעי דיני שליחות בשחרור הא אף ע"י א"י וחש"ו ג"כ כשר ליתן הגט שחרור לו כיון דמועיל בי' אף טלי גיטך מעג"ק ולא בעי נתינה מידו ליד העבד רק גילוי מילתא בעלמא סגי להודיע דרוצה לשחררו כמו במכירה ומתנה שכתב הנתיבות עצמו דמועיל וע"כ מוכח מהרמב"ם דכתב דבעי דוקא דיהא בו דיני שליחות דטלי שחרור מעג"ק פסול בשחרור ע"כ ס"ל לפסול באם אינו נוהג בהשליח דיני שליחות א"כ מוכח אדרבה להיפך מהרמב"ם דס"ל כשיטת הריטב"א דטלי מעג"ק פסול בשחרור ולכן לא מני הרמב"ם והגמ' להך מילתא דשוו גיטי נשים לשחרור עבדים בטלי מעג"ק וכמו דהקשיתי לעיל משום די"ל דזהו נכלל במאי דתני שם דשוו למוליך ומביא ונכלל בזה דמי שאין דינו שליחות נוהג בו פסול לשחרור ג"כ כמו בגט אשה א"כ ממילא ידענא מזה דטלי גיטך מעג"ק פסול אף בשחרור דאל"כ לא שוו במוליך ומביא לגיטי נשים דהא בגיטי נשים פסול להוליך הגט מי שאינו בן שליחות ואילו בשחרור כשר וע"כ ממילא מוכח ממה דתני דשוו במוליך ומביא לגיטי נשים דה"ה טלי מעג"ק פסול בשחרור ג"כ:
לט
ולכאורה רציתי לדחות זה ע"פ מה דמבואר ברמב"ם פ"א ה' גירושין ה' י"א דהמגרש צריך שיאמר ה"ז גיטך ואם לא אמר ה"ז גט פסול. ומבואר בלח"מ שם ובאה"ע ריש סי' קל"ו דמה"ת כשר רק מדרבנן פסול רק שיטת הטור והר"נ שם דמה"ת בטל והובא שם בב"ש ס"ק א' וכיון דאף לשיטת הרמב"ם אם לא אמר ה"ז גיטך פסול מדרבנן ע"כ אפשר דאף דנימא דטלי גיטך מענ"ק כשר בשחרור מ"מ בעי דיני שליחות להוליך שחרור משום דכמו דבעי אמירת המגרש בנתינת הגט ה"ה אפשר דבעי אמירת האדון להעבד בעת שמוסר לו השחרור דיאמר לו בע"פ הרי את ב"ח או הרי את לעצמך והא דלא חשב ליה הגמ' שוה שחרור לג"נ גם לזה דצריך שיאמר כמו בגט י"ל דכיון דהוי בקידושין לא קתני ובקידושין לכו"ע צריך אמירתו מה"ת כמש"כ הלח"מ והב"ש שם וכיון דעכ"פ מדרבנן בעי אמירה אף להרמב"ם ע"כ פוסל בזה מי שאינו בר שליחות משום דהוי כלא אמר כלל:
מ
ועכ"ז ראיתי דאין בדחיי' זו ממש כלל חדא דהא כיון דחזינן דהתנא כלל זה הדין דבעי דיני שליחות להוליך שחרור במה דתני שוו למוליך ומביא לגיטי נשים כמש"כ הלח"מ והבאר הגולה ובגט מיפסל מה"ת משום דאי לא הוו בי' דיני שליחות הוו כטלי מעג"ק ואילו בשחרור דטלי גיטך מעג"ק כשר א"כ מועיל מן התורה אף ע"י מי שאינו בר שליחות רק מדרבנן מיפסל משום אמירה דאינו רק מדרבנן. א"כ לא שוו לגמרי דבגט פסול מה"ת ובשחרור אינו פסול אלא מדרבנן. ועוד והוא העיקר דהא מבואר בקידושין (דף ו') וברמב"ם פ"א ה"ג ובאה"ע סי' קכ"ו דאם הי' מדבר עמה על עסקי גיטה ונתן בידה ולא אמר כלום ה"ז גט א"כ היכא דהי' מדבר עמה על עסקי הגט באותו מעמד לאשתו ע"י מי שאינו בן שליחות דבגט בטל מה"ת משום דה"ל טלי גיטך מעג"ק וכיון דאמרו דשוו בזה שחרור לגיטי נשים וכל מי שאינו כשר בגט אשה אינו כשר בשחרור א"כ מוכח מכלל הזה דלעולם מי שפסול לשליחות הגט מיפסל לשחרור. א"כ אי נימא דטלי מעג"ק כשר בשחרור א"כ הא משכחת למי שפסול בגט אשה כמו הך גוונא ואפ"ה כשר בשחרור דהא משום אמירתו אינו מעכב כיון דהי' מדבר עמה על עסקי גיטה וע"כ מוכח מהכלל הלז דנקטו דאף טלי מעג"ק פסול בשחרור ועוד נלע"ד דאי נימא כשיטת הנתיבות דלא גמרינן בגז"ש לה לה מאשה רק בכתיבת שטר שחרור ולא בדיני נתינה א"כ ה"ה באמירת הבעל דבעי בגט אשה ג"כ לא גמרינן לשחרור דבעי אמירתו וכש"כ בדין אמירה דאף בגט לא בעי אלא מדרבנן להרמב"ם ע"כ מוכח מהא דהצריכו לשלוח ע"י בר שליחות את ש"ש דע"כ בעי נתינה מידו ליד העבד וכשיטת הריטב"א דטלי גיטך מעג"ק פסול בש"ש:
מא
וזה כמה שנים שאמרתי ע"פ שיטת הנתיבות דטלי גיטך מעג"ק כשר בשחרור לתרץ קושיות רע"א בסי' קצ"ד דאי אמרינן דהיכא דהוי שליח לדבר עבירה השליחות בטל א"כ איך יכול לעשות שליח להוליך שחרור לעבדו כדתנן שוו למוליך ומביא והא המשחר עבדו עובר בעשה יע"ש ולשיטת הנתיבות הלז ניחא דהא כיון דטלי גיטך מעג"ק כשר בש"ש א"כ לא בעי דיני שליחות בש"ש:
וכמש"כ הנתיבות הנ"ל גבי מתנה ומכירה לא בעי דיני שליחות ומכבר הבאתי ראי' לדבריו והוא דאיתא בירושלמי פ"ז דסנהדרין הלכה י' וז"ל טבח ולא מכר חזקיה אמר חייב ר' יוחנן אמר פטור ומבואר התם בסוגיא דפליגי בטביחה ע"י שליח דמאן דפוטר משום דאין שליח לדבר עבירה ומאן דמחייב היינו כש"ס דילן בב"ק (דף ע"א) וכמש"כ הפני משה שם אך בזה שאמרו לא מכר נדחק הפ"מ שם לפרש היינו דבמכירה לא פליגי דע"כ ע"י אחר אלא בטביחה פליגי אם מקשינן טביחה למכירה כמו בש"ס דילן דמה מכירה ע"י אחר אף טביחה ע"י אחר ע"ש. ופירושו תמוה מאד דלמה להירושלמי לומר דלא מכר דהא נאמר בתורה ומכרו והא כל מכירה ע"י אחר היא ולכן נראה לי לפרש כוונת הירושלמי הנ"ל דדוקא בטביחה ע"י שליח פליגי אם מועיל שליחות בזה או לא אבל במכירה ע"י שליח כו"ע מודי דמועיל דאף היכא דלא חל השליחות כגון בדבר עבירה כדהתם. אפ"ה חלה המכירה דהא כיון דהבעלים הסכימו על המכירה. לכן חייב ד' וה' וקרינן ביה ומכרו אלא בטבח ע"י שלוחו פליגי. וזהו ברור בכוונת הירושלמי ואפשר דזהו כוונת הגמרא דמה מכירה ע"י אחר דכמו דמכירה ע"י שליח מועיל ה"ה בטביחה ועיין ברש"י כתובות (דף ל"ג) בד"ה מכירה אי אפשר כו' א"כ ה"ה אף בשליח חרש שוטה וקטן ג"כ חלה המכירה וכה"ג איתא במעילה (ד' י"א) ואכמ"ל וזהו ראי' ברורה לדברי הנתיבות הנ"ל א"כ מבואר בירושלמי דמכירה אף היכא דהוי עבירה ג"כ אהנו מעשה השליח וכפי סברת הנתיבות. והנה הנו"ב והובא בקצה"ח סי' קפ"ב ס"ק ב' הקשה בשם הגאון מ' יצחק הלוי ז"ל מן האומר תן שחרור לעבדי והא אין שלד"ע וע"ז תמה הנו"ב הלא הזוכה הוי שליח של העבד כו' והקצה"ח האריך בזה והא דלא הקשו קושיא זו על הא דשוו ג"כ לשחרורי עבדים למוליך ומביא זהו לפי די"ל דכיון דטלי גיטך מעג"ק כשר וכדברי הנתיבות ע"כ לא הקשו קושיא זו רק על הך דתן שחרור זה לעבדי כו' אך לפי מש"כ והבאתי דברי הרמב"ם דבעי דיני שליחות להוליך ש"ש ע"כ שפיר הקשה רע"א זצ"ל ויש לי הרבה גווני לתרץ קושייתו ולהאריך בכ"ז והוכרחתי לקצר:
ענף ט
מב
ובעיקר דברי הריטב"א בקדושין (דף כג) הנ"ל שכתב דטלי גיטך בשיחרור פסול יש לעיין עדיין בראייתי מהריטב"א דז"ל שם על פסקא עבד מהו שיעשה שליח לקבל גיטו לרשב"א וכ' דאף הגיע הגט לידו לא מהני דה"ל טלי גיטך מעל גבי קרקע שהרי שליח זה לא זכה לו שהרי כיון דלא נתן להשליח בתורת זכיי' אלא בתורת שליחות ולא הגיע הגט לידו של עבד לא בתוך ידו של האדון ולא מידו של השליח. עכ"ל הריטב"א א"כ י"ל דכיון דמיירי הריטב"א לרשב"א א"כ כיון דרשב"א ס"ל שם ע"י אחרים ולא ע"י עצמו טעמו משום דגמר לה לה מאשה עד שיוציא הגט לרשות שאינו שלו כו' אלמא דיליף רשב"א אף על דיני נתינה בג"ש לה לה וכמש"כ לעיל בארוכה ע"כ ס"ל לרשב"א דטלי גיטך מעל ג"ק פסול בשחרור ג"כ ע"פ הך ג"ש אבל לרבנן דלא גמרי שם להך ג"ש וכתב הרשב"א שם והובא לעיל בטעמייהו דס"ל דלא ילפינן הג"ש כי אם על גופו של גט א"כ י"ל דה"ה דטלי מעג"ק בש"ש כיון דלא ילפינן על דיני נתינה וכמש"כ הרשב"א והנתיבות א"כ אין להקשות מהריטב"א הנ"ל על דברי הנתיבות ושיטתו. אך בלא"ה הבנת הריטב"א הנ"ל קשה דכיון דמיירי לרשב"א וכיון דרשב"א ס"ל ע"י אחרים ולא ע"י עצמו משום דבעי שיוציא לש"ש לרשות שאינו שלו א"כ ה"ל לאמר דלכן אף בהגיע הש"ש ליד העבד לא מהני משום דהא לא נפק מרשות האדון וכשיטת רשב"א דלא ע"י עצמו ואפשר דלרוחא דמלתא כתב כן הריטב"א הטעם דה"ל טלי גיטך מעג"ק ואי נימא דס"ל להריטב"א דהך פסול דטלי גיטך מעג"ק אינו רק לרשב"א ולא לרבנן. א"כ לא שייך בזה לומר דנקט הטעם הלז לרווחא דמילתא. וע"כ שפיר כתבתי בספרי ב"י בשם הריטב"א דס"ל דטלי גיטך מעג"ק לא מהני בש"ש ובלא"ה כבר הוכחתי בראיות אחרות דטלי גיטך מעג"ק פסול בש"ש. וכן ראיתי להמקנה בקידושין (דף ס"ג) על תוס' ד"ה כגון שכתב לה כו' שכתב דטלי גיטך מעג"ק לא מהני בש"ש ע"ש:
מג
והנה עיקר דברי הנתיבות בשיטתו דטלי גיטך מעג"ק פסול בש"ש וכן מה שהראיתי להוכיח דלא כדבריו נראה לע"ד דזהו פלוגתת הט"ז והב"ח והוא דביו"ד סי' רס"ז סעי' ע"ו בט"ז ס"ק מ"ד שכתב דהיכא דאמר לאחד זכה בגט שחרור זה לעבדי יצא לחירות דאין צריך בזה שימסור מיד ליד דוקא אך באומר תנו ולא מסרו מיד ליד השליח לא הוה כאומר זכה אבל באומר זכי שאני ואין צריך מסירה מידו ליד הזוכה ואף אם הי' כבר בידו מהני ויוצא לחירות כו' והב"ח ז"ל כתב דאף בזכי צריך מסירה מיד ליד ומשמע כן מדברי הרא"ש ותמה הט"ז עליו דאין שום הוכחה מהרא"ש לזה עי"ש בט"ז וכוונת הט"ז הוא דלכן לא בעינן מסירה מיד האדון ליד הזוכה משום דס"ל דאף טלי גיטך מעג"ק כשר בש"ש וכסברת הנתיבות אבל הב"ח דס"ל דאף בזכי בעינן מסירה מיד האדון ליד הזוכה טעמו משום דאם לא מסרו מיד ליד ה"ל טלי גיטך מעג"ק דזה פסול בש"ש ועיקר ראיות הט"ז כבר כתבתי לעיל בשם התורת גיטין לגיטין (ד' ט') שהוכיח כן מן התוס' גיטין (דף י"ג) בתוס' ד"ה האומר תנו גט כו' וכבר דחיתי לעיל ראי' זו וכמבואר שם בארוכה ותמהני על הנתיבות והתו"ג דלא הביאו לדברי הט"ז הנ"ל אבל הב"ח דכתב לומר דאף בזכה ש"ש זה בעי שימסרנו מידו ליד הזוכה טעמו משום דגם בש"ש פסול טלי גיטך מעג"ק וע"כ כתב לומר דגם באומר זכה בעינן מסירה מיד ליד. וכבר העליתי להוכיח דגם בש"ש פסול טלי גיטך מעג"ק והעיקר כדברי הב"ח אך הב"ח קיצר בזה מאד וכן בראייתו מן הרא"ש שפיר תמה עליו הט"ז כנ"ל אבל בעיקר סברת הב"ח דעתי מסכמת אליו ומצאתי בקצוה"ח סי' קכ"ה ס"ק ד' שכתב בפשיטות ג"כ דטלי מעג"ק פסול בשחרור דהא איתקש לאשה עי"ש:
מד
ואחר כותבי כ"ז ראיתי בחתם סופר ח' אה"ע סי' פ"ב שכתב ג"כ דטלי גיטך מעג"ק פסול בשחרור וכתב דמ"ש בגירושין דכתיב ונתן ולא שתיטול מעצמה וה"נ בשחרור כתיב או חופשה לא ניתן לה כו' עכ"ל הח"ס:
ולדעתי זה אינו דא"כ גבי מתנות כהונה דכתיב תתן לו גבי ראשית הגז וכן גבי זרוע ולחיים וקיבה כתיב ונתן לכהן וכן כתיב בפ' אמור ונתן לכהן את הקודש ובכל הנך אף טלי מעג"ק יוצא י"ח וכן בצדקה כתיב נתון תתן לו ולא בעינן נתינה מיד ליד ועי' בתוס' גיטין (דף כ') ד"ה דילמא כו'. וע"כ מוכח דשאני גט אשה דכתיב ונתן בידה ע"כ פסול טלי גיטך מעג"ק אבל היכא דלא כתיב רק נתינה בלבד אף בטלי מעג"ק יוצא ובב"מ (דף י"א ע"ב) גבי מתנות כהונה דאמר ר"ג דמקומו מושכר לו ואי נימא דמצות נתינה דמתנות כהונה בעי מיד ליד א"כ איך מהני שם שכירות המקום לצאת ידי נתינה בשלמא לשיטות הש"ס דב"מ דמשום תורת חצר הי' ניחא וכמש"כ התוס' בגיטין (דף ע"ז) גבי תיזיל איהי ותיחוד כו' אבל לשיטות הש"ס בקידושין (דף כ"ו) דבתורת אג"ק הי' תקשה הא לא הוי בזה נתינה מידו לידה רק לשיטות רש"י דריש פ' הזורק גבי תיזיל ותיחוד כו' דכתב דבתורת אג"ק היתה מתגרשת וס"ל לרש"י דע"י אג"ק הוי כמו נתינה מידו לידה אינו ראי' אך לפי מש"כ הר"נ ריש פ' הזורק שם לחלוק על שיטת רש"י משום דהא בעי ונתן בידה ע"כ לא מהני אג"ק בגט עי"ש א"כ שפיר כתבתי ועוד דהא בב"מ (דף י"א) שם מקשו דאמאי לא הקנה ר"ג בחליפין ומסיק דמתנות כהונה נתינה כתיב בהו חליפין דרך מקח וממכר הוא ועיין ברש"י שם. ואי נימא דבעינא נתינה מידו ליד הכהן א"כ אף אם לא הי' בחליפין שם דרך מקח וממכר ג"כ לא מהני בפשיטות משום דע"י חליפין לא הוי נתינה מידו ליד הכהן וברור ופשוט דבמתנות כהונה יצא אף ע"י טלי מעג"ק ועיין בגיטין (דף למד) גבי המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני כו' ובגמ' שם דבמכירי כהונה מיירי כפי' רש"י שם וכן לחד מ"ד דעשו שאינו זוכה כזוכה ועיין ברש"י ובפני יהושע שם והא בזה לא הוי נתינה מידו לידה ואפ"ה יצא ועיין בחולין (דף קל"א) ההוא ליואה דהוי חטף מתנתא כו' ושם (דף קל"ג) גבי רבי יוסף חטף מתנתא דונתן ולא שיטול מעצמו אבל טלי מעג"ק לא הי' קפידא דהך ולא שיטול מעצמו היינו בלא רשות הבעלים כמבואר שם אבל אם נוטלו מרשות הבעלים לא קפדינן על טלי מעג"ק ובאמת למותר להאריך ע"ז בראיות דבל"ז ברור ופשוט דבמתנות כהונה ובצדקה לא בעינן נתינה מיד ליד ואף דכתיב לשון נתינה בהו עכ"ז כיון דלא כתיב ונתן ביד אינו מעכב אף טלי מעג"ק ודלא כהח"ס:
מה
והנה ראיתי בלח"מ פ' ה' הלכות מכירה ה' ז' שהקשה על מה שכתב הרמב"ם שם גבי חליפין דאם אחז פחות משלש והי' יכול לנתק כל הכלי דמועיל זה גבי חליפין והקשה דגט נמי היכא דהגט בידו ומשיחה בידה והיא יכולה לנתקו ולהביאו אצלה תהא מגורשת דהא חשיב נתינה כיון דיכולה לנתקו ולהביאו אצלה וי"ל דשאני התם דכתיב ונתן בידה משמע דיהא הגט בידה אבל הכא לא כתיב אלא ונתן לרעהו ולא כתיב בידו עכ"ל הלח"מ וסברתו מבואר כן בירושלמי גיטין פ' א' סוף הלכה א' שאמרו שם דבגט אפי' כל הגט בידה וחוט בידו אינו גט דכתיב ונתן בידה כו' עי"ש ובאמת י"ל טעם אחר ולחלוק דשאני בגט כדאמרו בב"מ (דף ז') דשאני גט דבעי כריתות משא"כ בחליפין דבעי נתינה והא איכא עכ"ל הגמרא בב"מ שם ויש להאריך בזה. עכ"פ מצינו בלח"מ שכתב ג"כ לחלק דשאני גט דכתיב ונתן בידה משא"כ בחליפין דלא כתיב כי אם ונתן לרעהו ומן כל זה מוכח דמש"כ רש"י גיטין (דף ע"ח ע"א) ד"ה טלי גיטך מעג"ק לא מהני דבעינן ונתן עכ"ל דרש"י קיצר בזה ועיקר סברתו הוא משום ונתן בידה כמבואר בגמ' שם על הא דשלפתו הא בעי ונתן בידה וליכא ועיין באבני מלואים סי' קל"ט ס"ק י"ג, וקצרתי בכ"ז לפי שלא נצרך זה לענינינו כ"כ והעיקר הוא דטלי גיטך מעג"ק פסול בשחרור משום גז"ש לה לה מאשה וכשיטת רש"י בקידושין (דף כ"ג) דכ"ע ס"ל להך גז"ש ואף שלא בענין כתיבת הש"ש רק בענין נתינתו וכמש"כ לעיל בארוכה: