אור ברסלב
עין יצחק חלק א יורה דעה › סימן כ

עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור

יורה דעה · סימן כ

סימן יט

בתשובת משכנות יעקב ח' יו"ד סי' מ"ג העלה במקוואות הסמוכים לנהר כל שיש לספק שאין למעיין מקור בפ"ע רק נמשך מהנהר אין להקל בנפלו שם ג' לוגין מים שאובין כמבואר ביו"ד סי' ר"א סעי' מ' משום דאין עלי' שם מעין ופסול לזבין כמבואר בתוספתא פ"א ה' מקוואות וז"ל החופר בצדדים בצד הנהר במקום הביצים ה"ה כמי תמצית החופר בצד המעין כל זמן שהם באים מחמת המעין אע"פ שפוסקין וחוזרים ומושכין ה"ה כמעין פסקו מלהיות מושכין ה"ה כמו תמצית עכ"ל התוספתא והובא בר"ש פ' א' דמקוואות משנה ו' ודוקא כ"ז שמחוברים כשפה"נ למעין שם מעיין עליהם לכל דיני מעין ולא מיפסל בנפלו בו ג' לוגין שאובין כמו דין מעיין אבל בבאים דרך חפירה בקרקע פסק שם מעין שהרי אין חיבורם כשפה"נ רק דרך חלחול הקרקע נקבים דקים לכן שם מקוה עליהם ונידונין כתמצית כו' וע"כ מיפסל בנפלו בו ג' לוגין שאובין ולא נקב הכלי וכ"פ הרמב"ם פ' ט' ה' מקואות ה' ג' ד' וחלק על המהרי"ק והמחבר והרמ"א ע"ש ונשאלתי מכמה רבנים גדולים לחוות דעתי בזה:

ענף א

א

ולענ"ד נראה לומר דאין ראי' מהתוספתא הנ"ל. דהא מבואר ברמב"ם ה' פרה פ' ו' ה' י' דדעת הראב"ד שם דנהרות כשרין לקדש מהם מי חטאת משום דמקרי מים חיים. רק ימים פסולים לטבילת זבים ולקדשו מהן מי חטאת כמבואר בפ"ח דפרה משנה ח' דהלכה כר"י דימים מטהרים בזוחלין ופסולים לזבים ולקדש מהן כו' כמש"כ הרע"ב שם וכמש"כ התוס' בשבת (דף ק"ט) בד"ה ר' יוסי אומר כו' טעמי' דר' יוסי יע"ש. ובתוספתא פ"ח פרה אי' דכל הנהרות פסולין לקדש ועיין בראב"ד שם שכתב דאף דבהתוספתא מבואר דנהרות פסולין לקדש עכ"ז סמכינן על מתניתין דמבואר דנהרות כשרים לקדש יע"ש. ע"כ י"ל דלכן אמרו בתוספתא דחופר בצד הים ובצד הנהר אין שם מעין עליו משום דדברי המשכנות יעקב הנ"ל הם דחוקים בטעמו דהא בחופר בצד המעיין מבואר בתוספתא דכ"ז שהם באים מחמת המעיין אע"פ שפוסקין וחוזרים ומושכין דינו כמעין אלמא דמיירי אף בידוע שאין לחפירה זו מקורו מעצמו רק הוא נמשך מן המעיין שאצלו דינו כמעיין א"כ מה לי בבא ממעיין או נמשך לחפירה מים מן הנהר דהא במעיין ג"כ מיירי התוספתא אף דאין בו כשפה"נ רק דרך הנקבים דומי' דחופר בצד הנהר ע"כ אין טעם לחילוק בין נהר ומעין בזה:

ב

ע"כ נלע"ד הפי' של התוספתא והוא דהתוספ' אזלא לטעמי' דהא התוספתא בפרה פ"ח ס"ל דכל הנהרות פסולים לקדש א"כ ס"ל דנהר אין דינו כמעין משום דחיישי שמא רבו מי גשמים כמש"כ הראב"ד שם. ע"כ שפיר אמרו בתוספתא החופר בצד הים וצד הנהר מקרי מי מקוה משום דחיישי דילמא אין לחפירה זו מקור נובע מעצמו רק כיון דהוא סמוך להנהר וים חיישינן דילמא מי ים ונהר נמשכין לחפירה דרך נקבי הקרקע ע"כ פסולים דהא מי ים בוודאי אין דינו כמעין דהתורה קראן מקוה. רק בזוחלין מטהרין כמש"כ התוס' בשבת (דף ק') דכיון דכל שעה ושעה הולכין ושבין מכאן לכאן דינם כזוחלין אבל באמת דינם כמקוה לפי דהתורה קראן מקוה וכ"כ הר"ש והרע"ב פרה פ"ח מ"ח וה"ה נהר דאין דינו כמעיין לשיטת התוספתא הנ"ל ואפשר דהוא ג"כ מה"ט דר"י דהתורה קראה לימים מקוה וס"ל להתוספתא דה"ט שייך גם בנהרות דאין לחלק בין נהרות לימים וכיון דנהרות אין דינם כמעיין לשיטת התוספתא ויהי' מאיזה טעם שיהי' ע"כ בחפירה בצד הנהר ג"כ חיישינן שמא אינו נובע ממקורו כי אם מן הנהר הוא נמשך וע"כ אין דינו כמעיין כיון דנהר גם כן אין שמו מעיין וכש"כ ים אבל לדידן דקיי"ל דנהרות כשרים למי חטאת וכמש"כ הראב"ד שם להוכיח מן משנה דפרה ויש שם מעיין על הנהר בעצמו. ע"כ אף אם ניחוש דמי החפירה הוא נמשך מן הנהר ג"כ דינו כמעיין וכמו בחופר בצד המעיין דדינו של החפירה כמעיין אף שידוע שאין לו מקור בעצמו כי אם מן המעיין שאצלו הוא בא דינו כמעיין כמבואר בתוספתא הנ"ל אם כן ה"ה בחופר בצד הנהר ונמשך שם מי הנהר דינו ג"כ כמעיין כמבואר במשנה מקוואות פ"ה משנה ה' דהזוחלין כמעיין ופירש שם הר"מ והר"ש דהזוחלין מן המעיין ונהרות גדולים ונחלים משפטן ומשפט המעיין אחד הוא וכן כתב הרמב"ם בעדיות פ"ז משנה ג' דהזוחלים כמעיין והם המים הנגרים בנחלים ונהרות ע"ש ועיין ביו"ד סי' ר"א סעי' נ' בהג"ה שם שכתב דמקוה הבא מן המעיין דין מעיין עליהם כמש"כ הש"ך שם ס"ק ק"ח כל זמן שלא נפסק א"כ לשיטת הראב"ד הנ"ל אין ראי' מהתוספתא הנ"ל ובשיטת הרמב"ם דפסל נהרות למי חטאת כבר תמה שם הכ"מ דהא בפ"ח דפרה משנה י' מבואר דארבע נהרות דא"י פסולות לקידוש מפני שהם מי ביצים ומי תערובות אבל שאר נהרות משמע דכשר ע"ש:

ג

אך עדיין נשאר לנו ראיות המשכנות יעקב הנ"ל מהרמב"ם שהביא דינו של התוספתא בחופר בצד הנהר וים דדינו כמקוה אך באמת י"ל דלדינא אין לנו הכרח להחמיר בנפלו בו ג' לוגין שאובין משום דהא ביו"ד סימן ר"א סעי' ב' הובא שם מחלוקת הראשונים אם טובלין בנהרות או לא ושיטת הרמב"ם פ"ט מקוואות ה' י"ג דאין לטבול בנהרות משום חשש דרבו מי גשמים והכ"מ כתב שם דאף ביומי תשרי איכא למיחש שירבו נוטפין על זוחלין ואפשר דמה"ט כתב הרמב"ם ה' פרה פ"ו ה' יו"ד דכל הנהרות פסולים לקידוש דזהו משום דחיישינן שמא רבו מי גשמים על הזוחלין ולא ס"ל למימרא דשמואל נהרא מכיפי' מיברך. וע"כ לא חשש הרמב"ם להוכחת הראב"ד שם ממשנה דפרה דהוכיח דנהרות כשרים למי חטאת משום דהרמב"ם ס"ל כאבוה דשמואל דעביד מקוואות לברתי' ביומי ניסן. והר"ן בנדרים (דף מ' ע"ב) כתב שם דזהו פלוגתא דתנאי בבכורות (דף נ"ה) א"כ הך משנה דפרה דהוכיח הראב"ד שם דס"ל דנהרות דינן כמעיין הוא משום דס"ל להך משנה כמאן דס"ל להכשיר אף ברבו נוטפין על זוחלין ודינו כמעיין משום דנהרא מכיפי' מבריך ואין לך כל טפח וטפח יורד מלמעלה שאין תהום עולה לקראתו דלטפח גשמים יש טפחיים של מעיין ע"כ דינו כמעיין וכמש"כ הר"ן בנדרים (דף מ') ע"ש משא"כ להרמב"ם דפסק להחמיר וברבו מי גשמים אין דינו כמעיין א"כ שפיר פסק להחמיר בנהרות למי חטאת משום חשש דרבו מי גשמים:

ד

ולפ"ז שפיר פסק הרמב"ם בחופר בצד הנהר דדינו כמקוה משום דס"ל דנהר אין דינו כמעיין ופסול למי חטאת וכמש"כ הרמב"ם ה' פרה כנ"ל ואף דבהלכות מקוואות פ"ט ה' י"ג כתב בזה"ל לפיכך צריך להקיף מפץ וכיוצא בו באותו הנהר המעורב עד שיקוו המים כו':

דמשמע דרק בנהר המעורב כו' אך בהלכות פרה פ"ו כתב בזה"ל דכל הנהרות פסולות לקידוש הרי דחשש בכל נהרות משום חשש דרבו מי גשמים ועיין בראב"ד בפרה שם שכתב בזה"ל דנהרות לא פסול מפני שאין מתערב בהן מי גשמים מחצה אולי מפני שראה שאין המים מטהרים בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי והוא סבר שעל הנהרות שבעולם אמרו כו' ע"ש בראב"ד הרי דס"ל להראב"ד בכוונת הרמב"ם דלכן פסל נהרות לקידוש מפני חשש דרבו מי גשמים משום דאין לומר בכוונת הרמב"ם דלכן פסול נהרות לקידוש לפי דכל הימים דינן כמקוה וכמש"כ לעיל דהא בפ"ו הלכות פרה כתב הרמב"ם שם דרק ים הגדול דינו כמקוה ולא כל הימים (והכ"מ כתב לתמוה מהך דלקמן דכתב דכל הימים דינן כמקוה). ועכ"ז כתב שם דנהרות פסולות לקידוש ע"כ בע"כ טעמו משום חשש דרבו מי גשמים וכמש"כ הראב"ד בשיטת הרמב"ם ובאמת מש"כ הכ"מ שם ה' פרה דלכן פסל הרמב"ם נהרות לקדש משום דחייש שמא נתערבו מים פסולים שם זהו דוחק גדול דהא במשנה פ"ח דפרה מבואר דרק בארבע נהרות דא"י חשו למי הבצים ומי תערובות ולא בשארי נהרות וכמו שהקשה הראב"ד באמת. ע"כ יותר נכון לומר כמש"כ דהרמב"ם ס"ל לדינא כאבוה דשמואל דעביד מקוואות לברתי' ולא ס"ל לדשמואל דאמר נהרא מכיפי' מיברך א"כ חיישינן בנהרות משום חשש דרבו מי גשמים אבל המשנה דפרה ס"ל נהרא מכיפי' מיברך. ע"כ אין לחוש למי גשמים לכן אינו פסול רק ד' נהרות דמונה שם משום מי בצים ומי תערובות ולא משום מי גשמים והוכיח הרמב"ם כן מקושית הר"ש בפרה פ"ח משנה יו"ד דהקשה למה להו להטעם שהם מי בצים תיפוק ליה משום חשש מי גשמים ותירץ הר"ש דלאו דווקא פרת ביומי תשרי לא חייש דה"ה שארי נהרות ביומי תשרי כו' ע"ש ובתוס' בכורות (דף נ"ו) הקשו התוספ' ג"כ כקושיות הר"ש הלז דל"ל לטעמא שהם מי בצים כו' תיפוק לי' מהחשש שמא רבו נוטפין על הזוחלין וה"ל מי גשמים רובא ולא ניחא להו בתי' הר"ש הנ"ל ע"כ הוכיח הרמב"ם מקושיא זו דבאמת המשנה דפרה ס"ל דלא חיישינן למי גשמים משום דנהרא מכיפי' מיברך. אבל אנן לא קיי"ל כן משום דהא ס"ל לרב כאבוה דשמואל וכמבואר בנדרים (דף מ') ובכורות (דף נ"ה) ושבת (דף ס"ה) והלכה כרב באיסורי ואין להקשות על רב ואבוה דשמואל מן המשנה דפרה הנ"ל דהא כבר כתב הר"ן בנדרים שם דמצינו בזה פלוגתא דתנאי והם ס"ל כחכמים דר"מ ע"ש והא דאמרו בבכורות (דף נ"ה) דמן ר"מ דאמר למה נקרא פרת שמימיו פרין ורבין מסייע לשמואל כו' ולא אמרו דמשנה דפרה פ"ח דלא פסל כ"א ד' נהרות מסייע לדשמואל כמש"כ י"ל כיון דר"מ אמר להדיא דמימיו פרין ורבין דנהרא מכיפי' מיברך ע"כ אמרו דר"מ מסייע לו ביותר כדרך סוגית הש"ס ויש להאריך בכ"ז:

ה

ע"כ הרמב"ם לשיטתו דס"ל דנהרות פסולות לקדש ומשום דחייש שמא רבו מי גשמים וכן בכל הימים פסק בפ"ט למקוואות דפסולים לקדש משום דאין דינם כמעיין וכן כתבו בתוספתא פ"ח לפרה דכל הנהרות פסולות לקידוש ע"כ שפיר כתבו בתוספתא והרמב"ם דחופר בצד הים והנהר דינו של החפירה כמקוה משום דחיישו שמא אין להחפירה מקור נובע מעצמו רק שמא מן הנהר הוא נמשך וכיון דדינו של הנהר והים כמקוה ולא כמעיין כנ"ל לשיטתם ע"כ גם החפירה דינו כמקוה אבל לפי מה שהכריע הרמ"א ביו"ד סי' ר"א סעי' ב' דאין למחות ביד הנוהגים להקל לטבול בנהרות משום דיש להם על מה לסמוך דדין הנהרות כמעיין דנהרא מכיפי' מיברך אף ברבו מי גשמים דלטפח של גשמים עולים טפחיים דמעיין וכמש"כ הר"נ בנדרים (דף מ') וכיון דדין הנהרות כמעיין ע"כ גם החפירה בצד הנהר דינו כמעיין דהוי כמו שנמשך מי החפירה מן המעיין דכתבו בתוספתא והרמב"ם דדינו כמעיין א"כ ה"ה בחפירה אצל הנהר דהא נהרות דינם כמעיין לדידן ומקילינן משום זה בחשש זוחלין דהוי חשש דאורייתא כש"כ בחשש ג' לוגין שאובין דהא כל זמן דלא הוי רוב שאובין אין בו כי אם חשש דרבנן ודאי דיש לסמוך על הסוברים וכהכרעת הרמ"א דנהרות דינם כמעיין אף ברבו מי גשמים:

ע"כ אף היכא דיש לחוש שמא מי החפירה נמשכו מן הנהר ג"כ כשר משום דדינו כמו חפירה בצד המעיין ונמשך מן המעיין דמבואר בתוספתא להדיא דדינו כמעיין:

ענף ב

ו

ולכאורה יש מקום לחוש בזה לפי מה שכ' הרמב"ם בפירוש המשניות מקוואות פ"ה מ' ה' ובעדיות פ"ק מ"ג דמה דמבואר במשנה שם זוחלין כמעיין ונוטפים כמקוה היינו באם שאינו יורד המים מן המעיין כי אם טיפין טיפין בהפסק יש לו דין מקוה אא"כ יורד בקילוח בלי הפסק וכן פסק בשו"ע יו"ד סי' ר"א סעי' י"ג:

א"כ ה"ה בחפירה אצל הנהר אף דנמשך מי הנהר לתוכו:

עכ"ז יש לחוש דלמא אינם יורדים לתוכו כ"א טיפין טיפין ולא בקילוח בלא הפסק א"כ אין דינו כמעיין אך באמת אין זה חשש דא"כ קשה אמאי כתבו בתוספתא וברמב"ם דחופר אצל המעיין דינו כמעיין דניחוש ג"כ שמא אינם יורדים המים לתוך החפירה כ"א טיפין טיפין ואז אין דינו כמעיין וע"כ מוכח דדוקא באם שראינו דאין המים יורדין בקילוח כ"א טיפין טיפין אז אין דינו כמעיין משא"כ בחפירה אצל הנהר דיורדים המים דרך נקבי הקרקע כמבואר בחגיגה (דף כ"ב) דארעא חלחולי מחלחלא. א"כ מן הסתם יורדין והולכים המים בקילוח בלי הפסק כ"א בראינו דנפסק קילוח המים משא"כ כל זמן דלא ראינו דנפסק תלינן במצוי דמסתמא יורדים בקילוח בלא הפסק דרך נקבי הקרקע א"כ ה"ה בחפירה אצל הנהר תלינן ג"כ דמסתמא הולכין המים דרך נקבי הקרקע בלא הפסק וזוחלים כמעיין כנ"ל. ע"כ שפיר פסקו להקל ודלא כהמשכנות יעקב ועיין ברמב"ם פ"ט ה' מקוואות ה' י"א וביו"ד סי' ר"א סעי' י"א וסעי' ב' וט"ז ס"ק י"א ובר"נ (דף מ' ומ"א) ובפ"א מקוואות משנה ו' וקצרתי:

ז

ובבכורות (דף נ"ה) אי' אמר ר' יוחנן אין ירדן אלא מבית יריחו ולמטה למאי הילכתא אילימא לנודר כו' אלא למעשר בהמה ופי' רש"י שם והובא בתוס' שם בארוכה דמבית יריחו ולמעלה בטל חשיבותו ולמטה הולך ויוצא בלא תערובות כדאמרו במדרש דהדין ירדן הולך במלחא דימא ולא מתערב כו' ע"ש ויש להקשות לפי מה דכתבתי בשם הראב"ד דכל נהרות כשרים לקדש ולטבילת זב דמקרי מים חיים וכמש"כ לעיל א"כ קשה דהוי מצי למימר דנפ"מ רבתא לטבילת זב ולמי חטאת ולטהרת מצורע דמבית יריחו ולמטה דלא מתערב בימים דינו כמו נהר דכשר לכל הנ"ל ומבית יריחו ולמעלה דבטל בימים אינו כשר לכל הנ"ל וכר' יוסי דס"ל דכל הימים פסולים לזב ולמי חטאת משום דהתורה קרא' מקוה וכדקיי"ל כנ"ל ואף לשיטת הרמב"ם דפסל נהרות. ג"כ קשה דהא כבר כתבנו בשם הראב"ד פ"ו הל' פרה שכתב בכוונת הרמב"ם דלכן פסול נהרות משום חשש דרבו מי גשמים א"כ למאן דס"ל נהרא מכיפי' מיברך אין מקום לחשש זה א"כ י"ל דריו"ח ס"ל ג"כ כשמואל דאמר נהרא מכיפי' מיברך א"כ הוי נפ"מ רבתא לטבילת זב לכל הנ"ל ומאי מקשה הגמ' אבל באמת אין זה קשה כלל דהא מבואר בפרה פ"ח משנה יו"ד דירדן הוא מארבע נהרות דא"י דפסול למי חטאת מפני שהם מי תערובות א"כ אף מבית יריחו ולמטה מיפסל למי חטאת ע"כ לא מצי למימר האי נפ"מ:

ח

אמנם אכתי תקשה לפמש"כ התוס' בבכורות (דף נ"ו) בד"ה אין המים מטהרים בזוחלין כו' דהקשו התוס' שם דלרב ואבוה דשמואל דאמרי אין המים מטהרים בזוחלין אלא פרת כו' דבמה מטהרין מצורעין ובמה מקדשין מי חטאת בע"פ כו' והלא הי' רחוקים מפרת ומיהו לפי מה שפירש דהנך ד' נהרות מדליין ואין נשארין שם מי גשמים לא קשה מטבילת זבין ומצורעין אבל מקדוש מי חטאת קשה דפסולים למי חטאת כו'. עכ"ל התוס' ועיין בר"ש פרה פ"ח משנה יו"ד מזה הרי דס"ל להתוס' לחלק דדוקא למי חטאת פסולים הנך ד' נהרות אבל לטבילת זב ומצורע כשרים. והטעם הוא דס"ל להתוס' דהא דאמרו במשנה פרה הנ"ל דמי קרמיין ומי פיגה פסולים מפני שהם מי ביצים. ומי ירדן ומי ירמוך פסולים מפני שהם מי תערובות ומי ביצים פירש שם הר"ש דהם מי בצעים ועפר וטיט מעורב בהם וכתיב מים חיים אל כלי והכא איכא חציצה בין מים לכלי:

ומי תערובות דמיפסל ירדן פי' דמים פסולין מתערבין בהם היינו מי פסולים ממי ביצים ע"כ לא שייך חשש זה אלא במי חטאת דכתיב מים חיים אל כלי' אבל טבילת זב וטהרת מצורע דלא כתיב אלא מים חיים סתמא גם ירדן וכל הני ד' נהרות דא"י מקרי מים חיים וכשר לטבילת זב ומצורע. ובב"ב (דף ע"ד) בתוס' ד"ה ארבע נהרות כו' כתבו בשם ר"ת דמפרש ג"כ כפירש הר"ש הנ"ל דמי ביצים היינו עפר מעורב בהם ואין כאן מים חיים אל כלי משום חציצה וכ"כ התוס' בסנהדרין (דף ה' ע"ב) בשם הר"ת. [ועיין בתוס' יו"ט פרה פ"ח משנה י' שהביא לשני פרושים הללו]. ובבכורות בתוס' הנ"ל הקשו התוס' זה בשם ר"ת כמבואר שם ע"כ שפיר כתבו לחלק בין מי חטאת לטבילת זב ומצורע כנ"ל א"כ עדיין תקשה דהוי מצי הגמ' לומר דהוי נפ"מ לטבילת זב ומצורע דהנך ד' נהרות וירדן בכללם כשרים לזב ומצורע משא"כ מבית יריחו ולמעלה דמתערב בימים פסולים לזב ומצורע:

ט

ויש לתרץ דהא באמת מבואר בתוס' בכורות שם (ד' נ"ה) ד"ה אין ירדן כו' דפליגי על פי' רש"י הנ"ל אלא ס"ל לפרש דבאמת יש מקומות מבית יריחו ולמעלה דאין הירדן מתערב בים רק גזה"כ ומקרא קא דריש דאין קרוי ירדן אלא מבית יריחו ולמטה עכ"ל ע"כ לשיטת התוס' לא הוי מצי למימר נפ"מ לטבילת זב ומצורע דהא גם מבית יריחו ולמעלה במקומות דלא מתערב בים ג"כ מבעי להיות כשר לכל הנך ואיך קאמרי אין ירדן אלא מיריחו ולמטה ע"כ הוצרכו לומר נפ"מ אחריתי ולפי רש"י דפירש דמבית יריחו ולמעלה בטל חשיבותו של ירדן בשאר ימים אינו קשה דהוי מצי למימר נפ"מ לטבילת זב ומצורע כנ"ל די"ל דס"ל לרש"י כפי' קמא של התוס' ב"ב (דף ע"ד) ד"ה ד' נהרות כו' שכתבו דמי ביצים היינו שאינם נובעים ומי תערובות שמתערבים באגמים ואין חיותן חיות גמור ולא מקרי מים חיים. א"כ מיפסל גם לטבילת זב וטהרת למצורע הנך ד' נהרות והירדן בכללם ואף מבית יריחו ולמטה מיפסל לכל הנך א"כ שפיר הוכרחו להדר אחר נפ"מ אחריתי ואינו קשה לכל השיטות הללו כ"ז כתבתי מכבר וכעת ראיתי דזה אינו דהא בסנהדרין (ד' ה' ע"ב) פירש רש"י על מי ביצים דאין כאן מים חיים אל כלי א"כ אכתי תקשה דלמה לא אמרו בגמ' נפ"מ לענין טבילת זב ואפשר לומר דאף דס"ל לרש"י דפסול מי ביצים לא הוי אלא לקדש מי חטאת כפי' רש"י אבל מה דמבואר במשנה פ"ח דפרה דמי ירדן פסול מפני שהם מי תערובות י"ל דיפרש רש"י דזהו לפי דמים פסולים ממים המוכין או מים המכזבים נתערבו בהם א"כ מה"ט מיפסל אף לטבילת זב משום דלא מקרי מים חיים והתוס' בבכורות (ד' נ"ה) ס"ל דמי תערובות הייני מי ביצים נתערבו בהם לכן כשרים לטבילת זב כמ"ש התוס' שם. אבל על שיטת רש"י ליכא לאקשוי' די"ל דיפרש כנ"ל ואתי שפיר אף לשיטת רש"י והא דלא קאמרי שם נפ"מ וענין מה דמבואר בכריתות (ד' ה') דאין מושחין המלך אלא ע"ג המעיין די"ל דכיון דירדן נפסל לקידוש מה"ט נפסל גבי משיחת המלך לפי דאין שם מעיין עליו גם לזה וזה כמה שנים שרציתי להוכיח מסוגיא זו דבגט ששינה בו שם הנהר דהגט כשר. וכמש"כ הרמ"א באה"ע סי' קכ"ח דאל"כ קשה דמאי מקשה הגמ' למאי נפ"מ הא המ"ל דנפ"מ לגיטי נשים כדמצינו בשבת (ד' ל"ו) ובסוכה (ד' ל"ד) דבבל בורסיף נפ"מ לגיטי נשים ופי' רש"י בחד לישנא דנפ"מ לשינה שם העיר. א"כ הכא ג"כ י"ל דנפ"מ לשינה שם הנהר בגט וכש"כ לשיטת התוס' דיש מקומות דמבית יריחו ולמעלה דאין הירדן מתערב בהם ויכול להיות לפ"ז איזה עיר סמוכה שם להירדן א"כ נפ"מ בזה לגיטי נשים וכעת ראיתי דאין זה ראי' לפי מה דאמרו בבכורות שם אלימא לנודר הלך אחר לשון ב"א וכל היכא דקרו לי' ירדן איתסר לו הרי דאף מבית יריחו ולמעלה מקרי ג"כ בלשון ב"א בשם ירדן. ע"כ אין זה מקרי שינו שם הנהר דהא בגיטי נשים ג"כ אזלינן בתר לשון בני אדם וע"כ נדחה ראי' זו:

ענף ג

י

נחזור לענינינו דלדידן דסמכינן להקל ולטבול בנהרות אף בשעת הגשמים והפשרת שלגים דרבו בוודאי הנוטפין על הזוחלין משום דעיקר גידול הנהר הוא ממקום מקורו וכמש"כ הרמ"א בסי' ר"א סעי' ב' ואף דהוי חשש בדאורייתא כש"כ דיש לסמוך ע"ז ולהקל במקוואות הסמוכים להנהר דדינם כמעיין גבי חשש נפלו בתוכו ג' לוגין שאובין היכא דמקילינן בזה במעין כמבואר בסי' ר"א סעי' מ' בהרמ"א שכתב להקל במעיין בחשש ג' לוגין שאובין היכא דיש טורח גדול בדבר או בדיעבד שלא עשו כן דיש לסמוך אמקילים דסוברין דאין שאיבה פוסלת במעיין כו' עכ"ל הרמ"א שם דכן יש על מה לסמוך גם במקוואות הסמוכות להנהרות דדינן כמעיין דהיכא דיש טורח גדול או בדיעבד כו' דאין לנו להחמיר בהך דשלשה לוגין דאינן רק מדרבנן וזהו כש"כ מהך דחשש זוחלין דמיקל הרמ"א בסעי' ב' אף דהוי חשש דאורייתא וכש"כ לשיטת הר"ת בבכורות ד' נ"ו דכתב דאף לדברי רב ואבוה דשמואל דאסרו לטבול בנהרות משום חשש דרבו מי גשמים דאין זה רק חשש דרבנן משום דמה"ת אמרינן קמא קמא בטל ע"ש ובדרבנן הא אזלינן בתר המיקל דנהרות דינם כמעיין וע"כ בחפירה נמשכת מן המעיין דינו ג"כ כמעיין:

יא

וכן יש להוכיח לכאורה מהא דיומא (ד' ל"א) דאמרו דטבילת כה"ג בחול הי' ע"ג שער המים וש"מ עין עיטם גבוה מקרקע עזרה כ"ג אמות ופי' רש"י דמשם בא אמת המים לבית הטבילה כו' ומבואר בתוס' ישנים שם דהי' דינו כמעין וכ"כ התוס' בבכורות (ד' נ"ה ע"ב ד"ה שמא ירבה נוטפין כו', ואף דהיתה נמשכת ברחוק ממעין עין עיטם להמקוה של ביהמ"ק מ"מ דינו כמעיין:

אך זה יש לדחות לפמ"ש הגט פשוט בסי' קכ"ח ס"ק נ"ג דהמעיין סמוך למקדש נמשך שרשו מן עין עיטם רחוק מירושלים ערך ג' וד' שעות והומשך המים מזמן מלכי בית דוד ע"י צינור רחב מתחת לארץ עד ירושלים כו' א"כ י"ל דהי' רחב כשפה"נ ע"כ דינו של המקוה כמעיין וכן אית' בירושלמי יומא פ"ג ה' ח' דאמת המים היתה מושכת לו מעיטם והי' רגלו בדרום פתוחין כרימון ועיין שם בשירי קרבן משא"כ אם אין הנקב כשפה"נ עדיין י"ל דע"י נקבי הקרקע דחלחולי מחלחלא אין דינו כמעיין אך באמת אין אנו צריכין בזה להוכחות דהא כן מבואר בתוספתא להדיא דאם נמשך החפירה ממעיין דינו כמעיין וגם המשכנות יעקב מודה בחפירה הנמשכת ממעיין דרך נקבי הקרקע דינו כמעיין אף דאין בנקבי הקרקע כשפה"נ וכמבואר ביו"ד סי' ר"א סעי' נ"ב ברמ"א שם. רק המשכנות יעקב כתב לדון ע"פ תוספתא והרמב"ם לחלק בין נמשך מנהר לנמשך ממעיין. אבל לפמש"כ אין לחלק ביניהם ונדחה יסודו ואף דלשון הרמ"א בסי' ר"א בסעי' ב' דכתב דאין למחות ביד הנוהגים לטבול בנהרות ומשמע דלכתחילה אין לטבול בנהרות אם בא לימלך ז"א אלא בחשש זוחלין דהוי חשש דאורייתא משא"כ בחשש שאובין היכא דהרוב אינן שאובין יש לסמוך גם לכתחילה היכא דקשה לנקות המקוה כמבואר שם בסעי' מ' ברמ"א:

יב

עוד נלע"ד ברור ופשוט דאף לפי חומרת המשכנות יעקב עפ"י התוספתא ג"כ אין מקום להחמיר היכא דהחפירה רחוק ד' אמות מן הנהר ולא חיישינן דשמא מי הנהר נמשכין שם רק תלינן דמן הסתם יש לו מקור נובע לבדו דהא לשון התוספתא והרמב"ם כן הוא דהחופר בצד הנהר וצד הים ובמקום הביצים הם כמו תמצית וחופר בצד המעיין ה"ה כמעיין הרי דתני בלשון בצד ומצינו בע"ג (דף נ') בהא דתנן שם בצד מרקוליס אסורות אמרו בגמ' שם במקורבות ד"ה דאסורות כי פליגי במרוחקות ופריך והא בצד מרקוליס קתני ומשני מאי בצד בצד ד' אמות דידי' ופי' רש"י במרוחקות היינו בארבע אמות ועיין בתוס' שם. וע"ז מקשה הגמ' והא בצד קתני הרי דלשון בצד פירושו הוא בתוך ארבע אמות אבל ברחוק ד' אמות לא שייך לומר בזה לשון בצד א"כ ה"ה הכא דתני בתוספתא בלשון בצד הים ובצד הנהר ובמקום ביצים כו':

משמע להדיא דרק תוך ד' אמות מן הים והנהר יש לחוש דמי נהרות נמשכים שם אבל ברחוק ד' אמות לא חיישינן לזה ורק במקום הביצים שאני והנה המשכנות יעקב כתב דבמקום נהרות יש לחוש דאין שם מעיין עליו וסתם בזה אבל באמת חזינן דהתוספתא והרמב"ם אמרו במי ביצים נקטו בלשונם במקום ביצים ובנהרות אמרו בצד ולא אמרו החופר במקום נהרות ובמקום הביצים אלא אמרו מקום ביצים וצד נהרות א"כ מוכח דאף במקום נהרות לא חיישינן אף להתוספתא והרמב"ם כי אם בצד נהרות היינו בתוך ד' אמות לנהרות אבל ברחוק ביותר מד"א מהנהר לא חיישינן אלא תלינן דמן הסתם יש לו מעיין בעצמו לכן אם המקוה רחוק ביותר מד"א מהנהר אין מקום להחמיר אף לפי פירוש המשכנות יעקב והתוספתא והרמב"ם ובלא זה כבר נתבאר דאין ראי' מהתוספתא לדינא וכן מהרמב"ם אין ראי' לדידן כפי שכתב הרמ"א בסעי' ב' ע"כ דעתי מסכמת להקל אם המקוה רחוקה ביותר מן ארבע אמות מן הנהר דכמו דהקילו במעיין דנפלו שם ג' לוגין שאובין דאם אפשר לנקותה כו' טוב להחמיר אבל אם יש טורח גדול בדבר או בדיעבד שלא עשו כן יש לסמוך אמקילין דסוברין דאין שאיבה פוסלת במעיין וכמבואר כלשון הזה בסי' ר"א סעי' מ"ם בהגהת הרמ"א דהך קולא יש לנהוג גם במקוואות הסמוכים להנהר ועכ"פ ברחוקה ארבעה אמות מהנהר גם לדברי התוספתא יש להקל כן וכיון דעיקר חשש ג' לוגין שאובין אינו אלא דרבנן יש לנו לסמוך ולהקל ע"פ כל מה שנתבאר בעז"ה:

יג

וחכם א' רצה לומר דכוונת התוספתא דחופר בצד הנהר היינו שהמשיך מים מן הנהר דרך שפת הבור בעת התפשטות הנהר ונשארו בבור אחר שנפסקו מהנהר ע"כ יש להם דין מקוה אבל בנובע דרך נקבי הקרקע וודאי דין מעיין להחפירה עכ"ל וזה גרם לו שלא ראה בתוספתא עצמו וברמב"ם אלא ראה באחרונים שהביאו בקצרה דברי המשכנות יעקב אבל אילו ראה בתוספתא ובלשון הרמב"ם לא הי' כותב כן. דהא מבואר בתוספתא וברמב"ם דחופר בצד הנהר וצד הים הם כמו תמצית אבל חופר בצד המעיין דין מעיין להחפירה. ואם מיירי בבא דרך שפת הבור ונפסקו א"כ גם בסיפא בבא מהמעיין דרך שפת הבור ונפסקו ג"כ אין דינו כמעיין כמבואר בתוספתא בפירוש ובמשנה פ"ה מקוואות מ"א דאם הופסק מהמעיין אין דינו כמעיין ע"ש וע"כ מוכח דמיירי בבאו דרך נקבי הקרקע ע"כ אין מקום לדברי החכם הנ"ל:

תוכן העניינים

עין יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה