אור ברסלב
עין יצחק חלק א יורה דעה › סימן יט

עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור

יורה דעה · סימן יט

סימן יח

אל כבוד הרב הגאון וכו':

מכתבו הגיעני בשאלתו בענין מקוה מכפר א' אשר הם רחוקים מהעיר איזה פרסאות וקשה להם לבוא אל העיר בכל פעם ויש שם פאבריק של טערפעטין וסמוך להפאבריק יש שם באר רחב ממים נובעים אשר יש שם תמיד מ' סאה אף בעת היובש אך בעת שרוצים לחמם את החפירה הנ"ל שופכים מהקעסיל של הפאבריק את הטערפעטין ומחממין שם מים והולך אל החפירה הנ"ל ומפני זה יש תמיד להמים של החפירה הנ"ל ריח טערפעטין והמראה של המים הם געל קצת וביקש כת"ר ממני לחוות דעתי בזה:

א

והנני להשיבו והוא דהא מבואר ביו"ד סי' ר"א סעי' כ"ה דאם הדיח בו כלים ונשתנה מראיתו לא נפסל רק אם נפל להמקוה גוף הדבר המשנה את מראיתו פוסל. והנה במשנה פ"ז דמקוואות משנה ג' תנן הדיח בו סלי זתים וסלי ענבים ושינו מראי' כשר וכן הוא ברמב"ם פ"ז ה' מקוואות ה"ז אכן בטור ושו"ע אמרו סתמא הדיח בו כלים כו'. והב"ח בטור שם כתב דאף כלים שהי' בהם משקה והדיחן שם ונשתנה מראי' לא נפסל ומשמע דאף דנשאר לכלוך של המשקין על הכלים וכמו שכתב הש"ך ביו"ד סי' צ"ה ס"ק א' דכלים שמדיחין אותם מסתמא אינם מקונחים. ומדסתמו הכא משמע דאין לחלק בזה בין משקה המתדבק בדופני הכלי או לא ובכל גווני אמרו דהדיחן הכלים שם דכשר המקוה ורק אם נשארו מן הטערפעטין שם בזה יש להחמיר דמקרי דנשתנה מראהו מן גוף הדבר שנפל בתוכו וזולת זה אין להחמיר בנ"ד כיון דהמקוה הוא מן מים נובעין וכמש"כ כת"ר ומבואר ביו"ד סי' ר"א סעי' כ"ח דמעיין אינו נפסל בשינוי מראה וזהו בשם בעל הנפש להראב"ד והרשב"א בשער המים וכן ראיתי בספר האשכול ה' מקוואות סי' נ"ה ע"ש וע"כ אין לנו לחוש לקושיות המשכנות יעקב ולדברי הראשונים והשו"ע אנו שומעין וע"כ אם ידוע ששפכו את הטערפעטין כולו מן הקעסיל אף שנשאר לכלוך מן הטערפעטין על הקעסיל אין לחוש כלל מכל הלין טעמי ומחמת הריח וודאי אין לנו לחוש וכמבואר בהרמב"ם פ"ז ה' מקוואות ה' א':

ב

ומה שהקשה כת"ר בהאיבעיא דנדרים (דף ל"ה). וקידושין (דף כ"ג) הני כהני שלוחא דידן כו' דה"ל למפשט זה מן המשנה דזבחים (דף מ"ו) דלא מהני מחשבת הבעלים דזה מחשב וזה עובד לא אמרינן דלאו בדידהו תליא דכתיב המקריב אותו לא יחשב והקשה כת"ר דהא היכא דשחטו הכהנים עולה לשם עולה וכן חטאת לשם חטאת והבעלים חשבו שיהי' החטאת לשם שלמים וכן בעולה שיהי' לשם שלמים דיהי' פסול הקרבן אם הוי כהני שלוחא דידן דהא הבעלים מבטלין שליחות הכהנים הנה הפרי מגדים ליו"ד סי' ד' בשפתי דעת ס"ק ג' העיר כזה ולדעתי אין זה קשה דהא מבואר בגיטין (דף ל"ב ע"א) גבי ביטול שליחות הגט דאם אמר פסול הוא לא אמר כלום משום דהא באמת אינו פסול ואף באמר יהא פסול מבואר באה"ע סי' קמ"א סעי' ס"ד רק בשם יש מי שאומר דבטלו. ובטור שם יש דעה החולקת ע"ז והטעם הוא דכיון דבאמת אין שום פסול על הגט. ע"כ אין ממש בדבריו לבטל למה שעשהו לשליח מקודם וזהו בכלל דגילוי דעתא בגיטין לאו מילתא היא לבטל לדיבורי' הראשון ואף רבא דס"ל גילוי דעתא בגיטין מילתא היא מודה בזה וזהו ברור ופשוט וע"כ ה"ה דקרבן באמת הוא חטאת ואף דהבעלים חושבין ואומרים דיהיה לשם שלמים. עכ"ז כיון דידוע דהקרבן הוא קרבן חטאת ואינו של שלמים ע"כ אין ממש בדבריו לבטל ע"י אמירה גרוע כזה למה שעשה מתחילה לשלוחים את הכהן דמסר לו לשחוט הקרבן ואף הך דיעה דס"ל דיהי' פסול בטלו שא"ה משום דמפרשינן למה דאמר יהא פסול אף דבאמת אין עליו שום פסול משום דכוונתו הי' לבטלו וע"כ ממילא הוא פסול אבל בנ"ד לא שייך לדון כן רק באם העובד עצמו חושב על חטאת דיהיה לשם שלמים אז מקרי שלא לשמו עכ"פ וכדיליף מקראי בריש זבחים אבל לא מהני במחשבתו כזה לבטל לשליחות הכהנים דנעשו מתחילה בעת שמסר להם הקרבן דנתהוו שלוחי דידן וזהו ברור ויש אתי עוד דרכים אחרים בזה רק מפני העדר בריאותי עת לקצר ועיין במקנה לקידושין (דף כ"ג) בתוס' ד"ה דאמר רב הונא כו' ובשו"ת גבעת שאול סי' ק"ט וקצרתי:

תוכן העניינים

עין יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה