עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור
יורה דעה · סימן יח
ב"ה יום א' ג' אלול תרי"א נאווהרדק.
נשאלתי מן שני רבנים גדולים ע"ד אשה שנתגרשה מבעלה משום קטטות שהי' ביניהם וניסת לשני ועכשיו היא רואה מחמת תשמיש שלשה פעמים ואומרת שהיתה בתולה בעת שניסת לשני ויש לה כאב בעת תשמיש אם נאמנת ע"ז או לא:
א
תשובה בקצרה הנה ביו"ד סוף סי' קפ"ז מבואר דבבתולה תולין בדם בתולים ובמרגשת כאב ואין דינה כרואה מ"ת. ע"כ ה"ה בנ"ד כיון דמרגשת כאב ואומרת דהיתה בתולה בעת שניסת והתורה האמינה מן וספרה לה ומותרת וראיתי בנודע ביהודה במ"ת סי' צ"ב שכתב ג"כ כעין הך עובדא שנאמנת משום דיש לה מיגו דלא היתה אומרת שהיא רואה מחמת תשמיש והפה שאסר כו' אך העובדא דבנו"ב שם מיירי דטוענת האשה שלא הי' לבעלה הראשון גבורות אנשים אבל בנ"ד נראה ממכתבם דאומרת דמחמת קטטות שהיה ביניהם לא נבעלה לו ומשמע ג"כ שהיתה זמן רב תחת בעלה הראשון הנה בזה הדין נותן לכאורה דלא תהי' נאמנת וכמש"כ התוס' בב"ב (דף ה' ע"ב) ד"ה מי אמרינן כו' בסה"ד דיבמה שאמרה לא נבעלתי אינה נאמנת לאחר שלשים יום משום דחזקה דלא מוקי אנפשי' טפי משלשים יום. אף דיש לה מיגו דאינו יכול לבא עלי משום דמיגו במקום חזקה לא מהני ונשארו בקושיא. והובא בש"ך בכללי מיגו וכתב לתרץ קושייתם לפי דאין כל החזקות שוות:
ב
וכן אנכי אמרתי מכבר לתרץ לקושיות התוס' בב"ב שם במה שהקשו בהאיבעיא דהתם אם אמרינן מיגו במקום חזקה דתו"ז או לא דהא בהך דיבמה שאמרה לא נבעלתי מוכח דלא מהימנא במיגו נגד חזקה. והוא דלכאורה קשה לפי מה דקיי"ל דלא אמרינן מיגו להוציא משום דחזקת ממונא עדיפא מן מעלת מיגו והנה מעלת חזקה דתו"ז עדיפא מן מעלת חזקת ממונא דהא ע"י חזקה דתו"ז מוציאין ממון מן הלוה המוחזק וכיון דחזינן דמעלת מוחזק עדיפא מן מעלת מיגו כש"כ דמעלת חזקה דתו"ז דעדיפא ממעלת מוחזק דתהא עדיפא מן מעלת מיגו וע"כ הסברא נותנת דלא יהי' מהימן במיגו נגד חזקה דתו"ז ותקשה על מה דאיבעיא להו בזה אבל באמת אין זה קשה דהא להלוה דיש לו מיגו נגד החזקה דתו"ז יש לו עוד מעלת חזקת ממונא המסייעו א"כ יש להלוה שני מעלות היינו מעלת המיגו ומעלת המוחזק וע"כ איבעי' להו דאפשר דהנך שני המעלות ביחד עדיפי מן חזקה דתו"ז או לא ולפ"ז יש לתרץ לקושיות התוס' בב"ב (דף ה') הנ"ל בפשיטות דלכן גבי יבמה שאמרה לא נבעלתי אינה נאמנת לאחר שלשים יום אף דיש לה מיגו משום דהא התם לא שייך לדון להך מעלת מוחזק בהממון. ואדרבה הא אי נימא דמהימנא בהמיגו תכוף להיבם לחלוץ ע"כ בזה י"ל דעדיף מעלת החזקה מן מעלת מיגו ומתורץ קושיות התוס' וזולת כ"ז יש לומר בקצרה דכמו דקיי"ל דלא אמרינן מיגו להוציא דה"ה מה"ט לא מהימנא במיגו לכוף להיבם לחלוץ לה ויש להאריך בזה וקצרתי:
ג
נחזור לענינינו דהא חזינן דשיטת התוס' דלא מהימנא במיגו דאינו יכול לבא עלי לפי דהוא נגד החזקה דלא מוקי אנפשי' דזה הוי חזקה אלימתא וכמש"כ הש"ך שם או דבאמת מוכח מזה דבכל החזקות לא מהימן נגדו במיגו [ובספרי נחל יצחק בכללי מיגו ס"ק ד' הארכתי בדברי הש"ך בכללי מיגו ס"ק י' שהביא לדברי התוס' בב"ב הנ"ל ע"ש]. א"כ לפ"ז הדין נותן בנ"ד דלא תהא נאמנת לומר דהיתה בתולה בעת שניסת לשני דאף דיש לה מיגו מ"מ כיון דאינה נותנת אמתלא גמורה במה דלא נבעלה לו א"כ י"ל דאינה נאמנת אף דיש לה מיגו משום דיש לנו כנגד החזקה דלא מוקי אנפשי' ובעובדא דהנו"ב טענה דלא היה לו גבורת אנשים וע"כ אין זה דומה לנ"ד אך אולי גם בנ"ד שהיה ביניהם קטטות אפשר דלא שייך כ"כ הך חזקה דלא מוקי כו':
ד
והעיקר בזה לפי המבואר בח"מ סי' ע"א סעי' א' בסמ"ע ס"ק ה' ובש"ך ס"ק ד' דחילקו בין מיגו במקום נאמנות דלא מהני לבין מיגו בעיקר הנאמנות דמהני וכ"כ ההפלאה בכתובות (דף י"ט) בתוס' ד"ה אימא כו' דמטעם זה אמרינן ג"כ מיגו בעיקר העדים וכעין דברי התוס' דב"ק (דף ע"ב ע"ב) ד"ה אין לך בו כו' דהפה שאסר כו' עדיף מן מיגו ע"ש וכ"כ הקצה"ח בסי' צ"ז ס"ק י"א דהיכא דאינו ידוע החזקה דתו"ז אלא ע"פ הודאתו דזה הוי בגדר הפה שאסר כו' דמהני מיגו כזה נגד החזקה משום דהוי מיגו בעיקר החזקה ושאני היכא דהחזקה ידוע כו' וכעין זה כתב הריטב"א לכתובות (דף י"ח) לחלק דהיכא דשייך הפה שאסר ואי בעי שתיק דזה עדיפא מן מיגו ע"ש. והבאתיו בספרי נחל יצחק סי' ל"ז סעי' ד' ענף ב' ע"ש]. ועיין בש"ך ח"מ סי' ק"ח ס"ק ז' מזה וקצרתי:
ולפי זה יש לומר דבנ"ד הוי ג"כ בגדר הפה שאסר כו' דהא היתה יכולה לשתוק ולא לגלות שהיא רואה הדם סמוך להתשעיש והיא רואה מחמת תשמיש ונאמנת שפיר לומר דהיתה בתולה משא"כ בהך דיבמה שאמרה לא נבעלתי דאף דיש לה מיגו דאינו יכול לבא עלי מ"מ הא אין זה בגדר הפה שאסר רק בתורת מיגו כו' ועיין בב"מ (דף ב') בתוס' ד"ה וזה נוטל שכתבו לחלק דשאני מיגו דאי בעי שתיק ע"ש וקצרתי וע"כ היכא דלא נמצא על העד של הבעל נאמנת האשה שלא תהי' דינה כרואה מחמת תשמיש:
ה
אכן בנמצא על העד של הבעל דאז ליכא מיגו דבכה"ג לא מהימנא לומר דהיתה בתולה בעת שניסת לשני כיון דשהתה תחת בעלה לכה"פ שלשים יום וע"ד מה שהי' ביניהם קטטות לא ביארו לי במכתבם עצם ענין סיבת הקטטות שהיה בין הזוג אם הי' זה משום דהי' מאוס בעיניה או משום סכסוך בעניני ממון וכיוצא וע"כ אם נמצא על עד של הבעל קשה להתירה ועכ"ז אפשר לדון להיתירא גם בזה והוא דבאה"ע סוף סי' ס"ח מבואר דבלא נסתרה נאמן הבעל לומר דלא בעל אף אחר זמן שלשים יום וכתב שם ההפלאה דאף בלא ידוע דנסתרה ג"כ מהימן לומר דלא בעל משום דחזקת ממונא מסייע לו לענין להפסיד כתובתה ואף דבנ"ד לא שייך הך חזקת ממונא עכ"ז הא מבואר בכתובות (דף י"ב) דנאמנת לומר משארסתני נאנסתי ולהוציא הכתובה מבעלה המוחזק וכדמסקינן שם הטעם לפי דיש לה מעלת ברי ואוקי אחזקת הגוף דהיתה בתולה עד אחר אירוסין דברי ואוקי אחזקה עדיפי מן מעלת מוחזק וכיון דחזינן דמשום סיוע דחזקת ממונא נאמן לומר דלא נסתרה עמו וכמש"כ ההפלאה כנ"ל כש"כ דהיכא דיש מעלת ברי ואוקי אחזקת הגוף ביחד דיש לה דהא אין שום אדם מכחישה דוודאי נאמנת לומר דלא נסתרה עם בעלה הראשון מעולם וע"כ היתה בתולה בעת שניסת לשני. ואין דינה כרואה מחמת תשמיש כלל:
ו
ואף דהנהוג הוא דהשושבינים מיחדים להחתן והכלה אחר החופה עכ"ז אפשר לומר אולי היה אז חופת נדה ולא היו יכולים לייחדן וכיוצא וע"כ אין זה מקרי דיש עדים דנסתרה וכיון דאין עדים שנסתרה נאמנת לומר דלא נסתרה וכפי שנתבאר ועיין באה"ע סי' ס"ח סעי' יו"ד וב"ש ס"ק כ"ה ועיין באה"ע סי' קי"ז סעי' יו"ד ובח"מ ס"ק י"ח וביאור הגר"א זצ"ל ס"ק י"ב ובכתובות (דף ט' ע"ב) בתוס' ד"ה מאי לאו דקטען טענת פ"פ כו' וקצרתי ואף אם אומרת דנסתרה ולא נבעלה נאמנת במיגו דלא היתה מודה דנסתרה דהא הוי מיגו בעיקר החזקה דנאמנת וכמש"כ לעיל ועוד יש לומר בנ"ד דאף דנימא דנבעלה מחמת החזקה דלא מוקי אנפשי'. מ"מ אין לברר ע"י זה רק לומר דנבעלה פעם אחת אליו ולא אבדו כל בתולי' ע"י ביאה אחת דהא עד שתחי' המכה תלינן ושיטת השו"ע דכמה פעמים תלינן בדם בתולים עד שתפסוק פעם א' ולא תראה א"כ אף שנבעלה תחת בעלה הראשון עכ"ז י"ל דלא פסקה מלראות וכמש"כ הסדרי טהרה דלעולם אף יותר משנה תלינן לשיטת המחבר בדם בתולים א"כ אף דנימא דאינה נאמנת לומר בתולה הייתי בעת דניסת לשני עכ"ז י"ל דמ"מ לא נבעלה רק פעם א' ולא כלו כל בתולי' דהא מחמת החזקה דלא מוקי אנפשי' אין לנו לברר רק על ביאה אחת. וגם הא הרוב נשים אינן רואות מחמת תשמיש מסייע לה דלא תהיה דינה כרואה מחמת תשמיש. וע"כ הדין ברור דנאמנת אף בנמצא על העד של הבעל ואין אנו צריכים לומר דדוקא משום מיגו נאמנת. רק דנאמנת משום דהתורה הימנה וגם אף דנבעלה כמה פעמים לבעלה הראשון מ"מ יכול להיות דלא חייתה המכה עדיין ותלינן בדם בתולים ודעתי מסכמת להיתירא דאין דינה כרואה מחמת תשמיש ומותרת לבעלה: