עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור
יורה דעה · סימן יג
נשאלתי באחד שקנה טאצין מצויירין בציור יפה מן אדון א' אם מותרין ע"י הגעלה דהא מבואר באו"ח סי' תנ"א סעי' כ"ד כלי עץ המצופים דינם ככ"ח ויש הפסד בזה והעלה כת"ר דמותרין בהגעלה וביקש ממני לחוות דעתי בזה:
א
תשובה בקצרה והוא דהא עיקר תשמיש הטאצין הוא להעמיד עליהם כוסות וכיוצא בו מן כלי שני ואף אם נשפך על הטאצין מן כ"ש אין לחוש וכמש"כ המג"א בס' תמ"ז סעי' ג' ס"ק ט' דאם נשפך מן כ"ש על צונן אין להחמיר כלל וכש"כ דאין להחמיר בטעליר אך כשהניחו עליו חתיכת בשר רותח בקערה יש להחמיר דדבר גוש דינו ככ"ר כו' עכ"ל המג"א. ואף דהפר"ח ביו"ד סי' ס"ח ס"ק י"ח לא כתב כן מ"מ לדברי המג"א אנו שומעין דהא דעת הרבה פוסקים דכ"ש אינו אוסר וע"כ בכה"ג העיקר כהמג"א ואי דניחוש שמא הניחו איזה דבר גוש על הטאץ הא העלה החוות דעת בסי' צ"א ס"ק ה' דאף להסוברים דדבר גוש דינו ככ"ר עכ"ז אין זה רק לענין שמבליע ומפליט למה שלמעלה ממנו אבל מתחתון ודאי דאינו בולע דאף כ"ר ממש אינו בולע מתתאה כו' ואף דהטאץ נאסר ע"י הנחת דבר גוש איסור רותחת עליו עכ"ז אינו נאסר רק כדי קליפה משום דהא קיי"ל תתאה גבר ואדמיקר בלע כדי קליפה ומבואר במג"א סי' תס"ז בס"ק ל"ג דהא דאמרו אדמיקר לי' בלע אין זה רק חומרא בעלמא מדרבנן ע"ש. והובא בפרי מגדים ליו"ד במשבצות זהב סי' צ"א ס"ק ה' והביא כן בשם האו"ה כלל כ"ט דין ב' דקליפה בזה לא הוי אלא חומרא בעלמא מדרבנן:
ועיין בפרמ"ג שם בס"ק ז' ובשפתי דעת שם ס"ק ח' ואכמ"ל:
ב
והנה לפי הסוברים דאזלינן בתר רוב תשמישו וכמבואר באו"ח סי' תנ"א סעי' ו' וסעי' כ"ה ודאי דאין לחוש בנ"ד דהא בנ"ד הרוב תשמישן הוא ע"י כוסות וכיוצא בו דהבאתי בשם המג"א דכתב דאף אם נשפך מן כ"ש עליהם אין בזה חשש איסור ואף להסוברים דלא אזלינן בתר רוב תשמישן כמבואר שם. עכ"ז בנ"ד גם אינהו יודו להיתירא דהא עיקר מה דיש להחמיר הוא מצד דשמא הניחו איזה דבר גוש רותחת או אפשר איזה כלי ראשון ונשפך עליו הנה זולת דז"א שכיחא הא האיסור בזה הוא רק מצד חומרא בעלמא מדרבנן וכמש"כ המג"א והאו"ה. ע"כ אין לחוש לזה כיון דאין זה רוב תשמישן וכ"ע מודו בזה דאזלינן בתר רוב תשמישן וגם הא לא נולד הספק עד אחר דהוי אינו בני יומן דלא הוי רק גזירה מדרבנן מעיקרו וע"כ הדין נותן למיזל בכה"ג בתר רוב תשמישן וספק דרבנן לקולא ועיין במקור חיים להגאון מליסא זצ"ל בסי' תנ"א ס"ק ה' מש"כ בשם תשובת מ"ע בטעם הסוברין דאזלינן בתר רוב תשמישו דזהו משום דאינו בני יומן הוי מדרבנן ע"ש ואף הסוברין להחמיר דלא אזלינן בתר רוב תשמישו היינו היכא דיש חשש דאורייתא בעת שנבלע בהכלי אבל בנ"ד דלא הוי רק חומרא בעלמא מדרבנן עיקר החשש בזה אין לנו להרבות במחלוקת ביניהם וע"כ יש לנו להתיר בהגעלה וכדין כ"ח היכא דאין לו עיקר בתורה דמהני הגעלה ג"פ וכמבואר ביו"ד סי' קי"ג ובירושלמי פסחים (פ"ג ה' א') ובשירי קרבן ד"ה ובלבד לאחר ג' תבשילין כו' ובירושלמי תרומות פ' י"א ה"ד ועיין במראה הפנים שם והובא בטור יו"ד סי' קכ"א ובבית יוסף שם וכ"ש בנ"ד דיש לנו רוב תשמישן להיתירא אין לנו לחוש למיעוט כיון דהחשש מיעוט אף דהי' כן אין זה אלא מצד חומרא בעלמא מדרבנן ע"כ מכל הלין טעמי הוי זה כדבר שאין לו עיקר בתורה דמתירין ע"י הגעלה ג"פ אף בכלי חרס וע"כ יפה הורה כת"ר להיתירא ע"י הגעלה ג"פ ומש"כ כת"ר לדון להיתירא ע"פ דברי הנו"ב מ"ת או"ח סי' ס"ו דחלב טמא אינו אוסר טעמו מה"ת משום דבאיסור עשה לא נאסר מה"ת טעם כעיקר ועיין כת"ר בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' י"ג דהעליתי להוכיח דלא כהנו"ב בזה:
ג
ומש"כ כת"ר להעיר בהרמב"ם ה' מעשה הקרבנות פ"ח ה' י"ב שכתב מריקה בחמין ושטיפה בצונן כו' והשפוד והאסכלה מגעילן במים חמין ע"ג האש כו' דמשמע מזה דמריקה בחמין דאמר שם מתחלה אינו במים של כלי ראשון והטעם הוא דשאני היכא דהיתירא בלע וכעין הך דעו"ג ד' ע"ו דמסיק הש"ס בשם רב אשי לחלק דלכן אמרו בקדשים דהשפוד והאסכלא מגעילן בחמין ולא מלבנן משום דהתם היתירא בלע כמו כן ס"ל להרמב"ם לחלק דגבי קדשים המריקה בחמין סגי אף דלא הוי בכלי ראשון משום דשאני היכא דהיתירא בלע ומזה רצה כת"ר להוכיח דין מחודש בדיני הגעלה היכא דהיתירא בלע והאריך כת"ר בזה ולענ"ד נראה דלבד דמן הפוסקים נראה דאינו כן לדינא וכן מוכח בזבחים (ד' צ"ז ע"א) דאמרו ת"ר מריקה ושטיפה בצונן דברי רבי וחכ"א מריקה בחמין מ"ט דרבנן מידי דהוה אגעולי כו' ורבי כו' אלמא דהך בחמין דקאמרי הוא כמו הגעלה דגעולי מדין וכדין הגעלה דכלים דבלעו איסורא:
ד
וכוונת הרמב"ם במש"כ דמריקה בחמין והשפוד והאסכלא מגעילן בחמין ע"ג האש דמשמע דבקדירה דלעיל מיני' אינו כן נלע"ד כוונתו ע"פ דברי הטור יו"ד סי' קכ"א סעי' ה' דיורות וקדירות מגעילן בכלי ראשון ונקרא כ"ר בעודו רותח אפילו אינו ע"ג האש וי"א דאם נשתמש בכלי בעודו ע"ג האש צריך שתהי' ההגעלה דוקא בכלי שהאש מהלך תחתיו והכי מסתבר עכ"ל הטור. והבית יוסף פירש דטעמו משום כבולעו כך פולטו ע"ש:
וכן ראיתי בהר"נ בשבת פ' כירה במשנה דהאילפס והקדירה שהעבירן מרותחין כו' שכתב כשיטת י"א הללו:
והנה הטור באו"ח סי' תנ"א כתב דכלי שנשתמשו בו ע"י האור לא סגי בעירוי שמערה מכ"ר עליו אלא צריך להכשירה בכ"ר כו' וכתב הב"ח שם דמשמע דאף בכ"ר שאינו ע"ג האש וקשה דהא ביו"ד הכריע הטור דבעי דוקא בכלי שהאש הולך תחתיו ונדחק ליישב זה ולענ"ד נראה דכוונת הטור הוא לחלק דשאני חמץ דמקרי היתירא בלע לשיטת הרבה פוסקים ע"כ סגי בהגעלה בכ"ר אף שאינו ע"ג האש משא"כ היכא דאיסור בלע החמירו בו דבעי כ"ר שע"ג האש ולפי מה שיבואר דברי הרמב"ם יהא מזה סייעתא לדברי הטור לחלק כן וע"כ לא סתרי דברי הטור אהדדי וקצרתי עכ"פ מצינו גבי הגעלה בכ"ר שכתבו לדון אם בעינן שיהי' עומד ע"ג האש או לא:
ה
והנה בעו"ג ד' ע"ו מסיק הגמ' דהא דשפוד ואסכלא מלבנן באור זהו היכא דאיסורא בלע אבל בקדשים דבלע היתירא אף בשפוד ואסכלא סגי בהגעלה בלבד ויש לומר דאף דסגי בהו הגעלה בלבד מ"מ כיון דתשמישו ע"י האש בלא רוטב כמו שפוד ואסכלא כיון דאם בלע איסורא בעי ליבון ע"כ אין סברא להקל בהו ע"י הגעלה בכ"ר שהעבירו מן האש. ובעינן דוקא שיהיו הגעלתם בכ"ר שהאש מהלך תחתיו ואף דנימא כשיטת הסוברים דביורות וקדירות שבשלו בהם איסור דסגי בהגעלה בכ"ר אף שאינו ע"ג האש מ"מ הנך דבעי ליבון בבלעו איסור שלא ע"י הרוטב אין סברא להקל בהו כ"כ דיהי' סגי הגעלתם בבלעו היתירא שלא ע"י הרוטב ג"כ ע"י כ"ר שאינו ע"ג האש ואין אנו יכולים לחלק שני דרגות חלוקים כ"כ ודי לנו לחלק ביניהם שלא להצטרך ליבון בהו. אבל עכ"פ בעינן הגעלה בכ"ר שע"ג האש אף דבלעו היתירא כיון דהי' תשמישן ע"י האש בלא רוטב:
ו
ולפ"ז י"ל דזהו כוונת הרמב"ם במה שכתב דמריקה בחמין כו' והשפוד והאסכלא מגעילן בחמין ע"ג האש דכוונתו דבקדירות שבישלו קדשים מריקה בחמין היינו דסגי בהו ההגעלה בכ"ר אף שהעבירו מן האש. וי"ל דס"ל כן דוקא בבשלו בהם קדשים דמקרי היתירא בלע וכמבואר בעבודת כוכבים (דף ע"ו) הנ"ל וכמש"כ בשיטת הטור אבל בשפוד ואסכלא דהי' הבליעה בלא רוטב ע"כ בעינן בהו הגעלה בכ"ר ע"ג האש היינו שיהי' האש הולך תחתיו אבל בבלעו ע"י הרוטב סגי ההגעלה אף שאינו ע"ג האש והרמב"ם הוכיח לזה מן מה דתנן במשנה זבחים שם (דף צ"ו) דמריקה בחמין ושטיפה בצונן וכמש"כ התוס' יו"ט בזבחים פ' י"א משנה ז' בד"ה מריקה כמריקת הכוס כו' דגירסת הרמב"ם במשנה שם הי' דמריקה בחמין ע"ש א"כ לפ"ז תקשה דאמאי פלגינהו שם במשנה לאח"ז דהשפוד והאסכלא מגעילן בחמין ומשמע דחלוקין הן מן המריקה בחמין דלעיל מיני' שם ומזה הוכיח הרמב"ם בפסקיו דהך שפוד ואסכלא מגעילן בחמין היינו בחמין ע"ג האש אבל המריקה דבקדירות סגי בחמין אף דאינו ע"ג האש אבל כ"ר בעינן וכמו כל הגעלה דעיקרו הוא בכ"ר בודאי ואף דלהוכיח מן הרמב"ם בקדירות שבלעו איסור ע"י הרוטב דיהי' מועיל ההגעלה בכ"ר שאינו ע"ג האש אין אנו יכולים להוכיח משום די"ל דמדלא כתב הרמב"ם כן רק גבי קדשים שנתבשלו דיש לחלק דשא"ה דהיתירא בלע כדאמרו בעבודת כוכבים (דף ע"ו) כנ"ל ועכ"פ זה מוכח מהרמב"ם דהיכא דהוי היתירא בלע דסגי ההגעלה בבלעו ע"י הרוטב אף בכ"ר שאינו ע"ג האש וכמש"כ לעיל בשיטת הטור או"ח סי' תנ"א:
ז
והנה מן הגמ' זבחים (דף צ"ז) דאמרו מ"ט דרבנן דמריקה בחמין מידי דהוה אגיעולי מדין:
משמע דהגמ' ס"ל שם דלגבי הגעלה לא מחלקינן בין היכא דהיתירא בלע להיכא דאיסורא בלע ויש להאריך בזה ועיין ברמב"ם ה' חמץ פ"ה ה' כ"ג ובמ"מ שם ובאו"ח סי' תנ"א וביו"ד סי' קכ"א וכן הוא כוונת הרמב"ם בפירוש המשניות זבחים פ' י"א שכתב בסוף המשנה ד"ה ר"ט אומר אם בישל כו' וז"ל וסדר המעשה הזה לתת הכלים לתוך מים רותחים כשהן ע"ג האש כו' הכוונה דשפוד ואסכלא כו' בעינן דוקא הגעלה כשהן ע"ג האש כנ"ל אבל בקדירות סגי אף שאינן ע"ג האש ורק דיהי' בכ"ר אבל מה דרצה כת"ר להוכיח מהרמב"ם דהיכא דהיתירא בלע יהי' מועיל ההגעלה אף שאינו בכלי ראשון זה אינו מוכח כלל מן הרמב"ם בפסקיו והעיקר לדינא כהפוסקים דאף היכא דהיתירא בלע ג"כ בעינן דתהי' ההגעלה בכ"ר רק אם יהי' ההגעלה בכ"ר שאינו ע"ג האש בזה יש לנו לסמוך על הרמב"ם ולהקל בזה וכמבואר בהרמב"ם ובטור: