עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור
יורה דעה · סימן יב
מה שהשבתי לרב גדול א':
א
מה שהקשה כת"ר בנדה (דף ט"ו) בתוס' ד"ה לא שהתה כו' בסה"ד שכתבו דהראשון לא אכל אלא חצי' וכשאכל השני' הי' עדיין ב' החתיכות לפניו וכעין זה מתרץ הירושלמי באשה רבה עכ"ל התוס' והקשה כת"ר דא"כ לא הוי איקבע איסורא דהא יש להסתפק שמא החתיכה הגדולה הוא ההיתר א"כ בטלה חצי החתיכה האיסור ברוב היתר ע"כ קוטב קושייתו יפה העיר וכעין זה כתב הרשב"א בתשובה סי' רע"ב והובא בפרמ"ג יו"ד בפתיחה להלכות תערובות פ"א. ולדעתי י"ל דמשכחת לי' באופן דלא מיבטל ברובא והוא באופן דיש ע"א במקום א' דאנו יודעין דמכיר את החתיכה האסורה וע"א נאמן באיסורין דבכה"ג לא מהני רובא דדינו כמו קבוע דכמעמ"ד דמקרי איקבע איסורא וכמש"כ הכרו"פ ביו"ד סי' ק"י ס"ק י"ב דאף באין העד לפנינו מ"מ כיון דיש ישראל יודע מזה ניכר האיסור קרינן בי' ואינו בטל ברוב ועיין בחוות דעת סי' ק"י ס"ק ג' ובבינת אדם שער הקבוע סי' ב' והדברים ארוכין ואכמ"ל ע"כ י"ל דהכא מיירי בכה"ג דבעת דאכל חתיכה א' הי' ידוע לנו דיש א' בעולם אז המכיר להחתיכה האסורה ועכשיו מת אותו האיש א"כ הא בעת שאכל לא הי' דינו להתבטל ברוב אז כן י"ל בזה:
ב
אך באמת יש להקשות קושיות כת"ר בהא דכריתות (דף י"ז ע"ב) בתוס' ד"ה מדסיפא בשתי חתיכות כו' שכתבו בזה"ל שהרי אמרינן לקמן א"ב כזית ומחצה דלמ"ד איקבע איסורא ליכא כו' א"כ משמע מזה דדוקא בכזית ומחצה דכיון דלא הוי בחתיכה שניי' רק חצי שיעור ע"כ לא מקרי זה איקבע איסורא וכמש"כ רש"י שם בד"ה לרבא ליכא מצות דפחות מכזית כמאן דליתי' דמשמע דאילו הי' בחתיכה שניי' כזית אף דהוי חצי מן חתיכה הגדולה קרינן בזה איקבע איסורא. וקשה הא דינו להיות בטל ברוב הכפל לכ"ע א"כ אין כאן איקבע איסורא וכמו שהקשה כת"ר על התוס' נדה. והנה בגמ' שלפנינו שם אמרו האי איכא בינייהו בין טעמא דרבא דבעינן מצוות ובין ר' זירא דכזית ומחצה א"ב לרבא ליכא מצוות לר"ז אפשר לברר ומן דברי התוס' נראה דאמרו בגמ' שם להך א"ב דלמ"ד איקבע איסורא ליכא ויש להאריך בזה בדברי התוס' הנ"ל ואכ"מ. ועיין בלח"מ פ"ח ה' שגגות ה"ב ובאמת יש להקשות כעין קושיות כת"ר גם על פשטות הסוגיא כפי גירסתינו דלרבא ליכא מצות בכזית ומחצה דמשמע דאם הי' עדיין כזית אף דאינו רק מחצה מן החתיכה השניי' כעין הך דכזית ומחצה דקרינן בזה מצוות וקשה הא כיון דיש להסתפק שמא הגדולה היא ההיתר ואז ממילא בטלה החצי החתיכה השניי' ברוב דהיתירא בכפל א"כ לא קרינן בזה מצוות כיון דהוי ספק שמא אין כאן איסור כלל משום דנתבטל ברובא:
ג
ובאמת לדעתי אין זה כלל דהא שם בכריתות אמרו דלרבא פטור משום דליכא מצוות. וכן לשי' התוס' הנ"ל דלמ"ד איקבע איסורא ליכא ולר' זירא אפשר לברור איסורו ע"י חצי זית הנשאר. א"כ ממילא אינו קשה כלל למה שהקשו דהא מיבטל ברוב כו'. דזה אינו דהא זה ידוע ומבואר דאיסור שיכולין להכירו אינו בטל ברוב וכמש"כ ביו"ד ס' ק"ב ס"ק ח' בשם הרא"ה דכל היכא דניכר האיסור אין לו ביטול וכיון דאפשר להוציא האיסור מתוכו הוי כניכר האיסור כו' וכ"כ הפר"ח ליו"ד שם ס"ק ח' לחזק זה הסברא. וכ"כ הר"ן בסוכה פ"א (ד' רצ"ה ע"א) בד"ה וגרסינן עלה בגמ' כו' בזה"ל שאין לך איסור שאדם יכול להתירו ולעמוד עליו שיהא בטל כו' עכ"ל. ויש עוד מזה בכמה דוכתי וקצרתי ע"כ ה"ה הכא כיון דאמרו הכא בגמ' דקרינן בזה אפשר לברר איסורו לכן אין דינו להיות בטל ברובא כיון דאפשר לעמוד עליו דינו כמו ניכר האיסור ואינו בטל ברוב ועיין במג"א סי' תמ"ז ס"ק מ"ה ובנו"ב מ"ת ח' יו"ד סי' קפ"ו. כן זה ברור לפי דעתי ואף דעכשיו אינן יכולין לברר מ"מ כיון דבעת אכילה הי' אפשר לברר לא הי' אז דינו להתבטל ברוב וי"ל דמיירי בכה"ג וקצרתי ויש לדון עפ"ז בדברי הרשב"א בתשובה סי' רע"ב הנ"ל ובדברי הפרמ"ג יו"ד הנ"ל וכעת מצאתי בספר הפלאה לכתובות פ"א (דף ט"ו) ד"ה לא צריכא דקא אזלא כו' באה"ד שהעיר ג"כ על דברי התוס' כריתות הנ"ל במש"כ דבכזית ומחצה לא איקבע איסורא:
והא התם מטעם ביטול איסור הוא כו' ונדחק בזה כמו שיראה המעיין היטב ואין בכחי לבאר זה בארוכה. והעיקר הוא בכל זה כמש"כ. ועיין בירושלמי יבמות פ"ד ה"ב דאמרו תיפתר שהיתה חתיכה גדולה ואכל חצי' והניח חצי' והגהות ציון ירושלים שם הביא לדברי התוס' נדה (דף ט"ו) הנ"ל והעיר ג"כ כעין קושיות כת"ר על דברי התוס' נדה הנ"ל והעיקר כמו שכתבתי ב"ה:
ד
ומה שהעיר כת"ר להקשות על החוות דעת בסי' קפ"ה ס"ק א' באשה שהכשילה לבעלה באיסור נדות דאינה נאמנת לומר טהורה אני עד שתעשה תשובה אבל שלא בשעת ווסתה וכן לומר שטבלה נאמנת והקשה ע"ז מן סנהדרין (דף כ"ה) החשוד על הטריפות אין לו תקנה כו' דאמאי לא דיינינן בזה על החתיכה בשר שאנו לוקחין ממנו למיזל בתר רוב דרוב בהמות כשרות הן וע"כ מוכח דשאני בחשוד דחיישינן דבהמשך הזמן יכול להיות שיכשילנו. וה"ה בנ"ד זהו קוטב דברי כת"ר ולדעתי אין זה קשה דלא מיבעיא ביצתה נבילה מת"י דוודאי לא שייך הך רובא לדון שם. ואף דנראה דגם ביצתה טריפה מת"י ג"כ כתבו כן. ועכ"ז אינו קשה לקושיות כת"ר דהא הר"ן בחולין פ"ז בסוגיא דשולח לא"י גיד הנשה כו' בד"ה גרסינן בגמ' ההוא טבחא דאמר לחברי' כו' דכתב דבהוחזקו טריפה אסור לפי שרובן של כותים מן הטריפה לוקחין דמוזלי גבייהו עכ"ל הר"נ א"כ הך טעמא שייך ג"כ בחשוד למכור טריפות דלא שייך למיזל בתר רוב בהמות כשרות הן משום די"ל דהחשוד מהדר בתר טריפות משום דמוזלי גבי' ועוד דהא כמו דהי' התקנה דלא לקנות בשר מא"י ולא אזלי שם בתר רוב וכמש"כ הרשב"א והובא בתבואות שור ליו"ד סי' ס"ג דאותו הטעם שייך ג"כ בישראל חשוד וע"כ אין ראי' משם לסתור לדברי החוו"ד: