עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור
יורה דעה · סימן יא
נשאלתי ע"ד מה שאירע בקהילתו אשר קצב א' שחט שני שוורים גדולים פטומים אוקריינער מחיר כ"א סך תשעים רו"כ ויותר משקל כ"א ערך ששה עשר פוד ומחצה ויותר וקצב השני שחט שור א' קטן ופרה אחת מחירה שלושים ושבעה רו"כ משקלם שנים עשר פוד. בעד האברים הפנימים הגדולים לקחו עבור כל א' שמונה עשר רו"כ. ובעד האברים הפנימים מהשור הקטן והפרה ביחד לקחו סך שבעה עשר רו"כ וזולתם לא נשחט בלילה אז ומכרו כל ההמסות שלהן לאדם אחד ולמחר לעת ערב הביאו לפני כת"ר כל ההמסות שנים מהם גדולים ועבים ושמנים ביותר ושנים קטנים דקים וכחושים והנה בהמסס גדולה ועבה ושמנה מצאו מחט וקורט דם ונקב מפולש ותפירה סביב הנקב. והשו"ב המובהק ראש השו"ב אמר כי הוא מכיר היטב אשר זה ההמסס הנטרף הוא מהשוורים הגדולים נראה וניכר לעין כל אשר ההמסס הנטרף הוא מהשוורים הגדולים וכן העידו שני קצבים בקיאים כי בוודאי ההמסס הנטרף הוא מהשוורים הגדולים שמכירים בעובה וגדלותה ושמוניתה והורה כת"ר כי שני השוורים הגדולים טרפה והפרה והשור הקטן כשרים ואח"ז עמדו מערערים והתירו גם השוורים הגדולים לפי שאמרו כי שמעו מאיזה קצבים שאי אפשר להכיר בזה א"כ גם הפרה והשור הקטן הם בכלל הספק ודיינינן בזה על כל א' דכל דפריש מרובא פריש כיון דלקחו הבע"ב את הבשר קודם שנודע הספק והאריך כת"ר לבאר סברתו בטוב טעם ובקצרה הוא כי הרי נראה וניכר לעין כל שהמסס הגדולה והעבה והשמנה הוא מהשוורים הגדולים והפטומים. כי מי יאמר להיפך אשר זה מהקטנים. וגם הא אומרים שנים כי מכירים בטבע אשר ההמסס הנטרף הוא מהשוורים הגדולים והפטומים וכמבואר ביו"ד סי' פ"ו גבי ביצים. ומה שמבואר בשו"ת מהר"י בן לב ח"ג סי' מ"ה דהיכא דשני עדים מעידים דמכירין אותו בטב"ע דזהו בעלה וכולהו בני מתא דילי' אינן מכירין אותו דלא מהמנינן להני תרי סהדי דמעידין דמכירין אותו בטב"ע:
זהו לפי שכל בני מתא היו מכירין את האיש הזה שאנו דנין עליו בחיים חיותו וכעת אין מכירין אותו משא"כ כאן כו':
זהו קוטב דברי כת"ר וביקש ממני לחוות דעתי:
א
לענ"ד נראה דיפה הורה כת"ר כיון שמכירים את ההמסס בטב"ע דזהו משור הגדול ואף טב"ע כל דהו מהני כמבואר בתוס' חולין (דף צ"ו) וכפי שהאריך בזה הנו"ב במ"ק ח' אה"ע סי' ל"ט ובמ"ת ח' אה"ע סי' ס"ב יע"ש והנה הב"י ליו"ד סי' ס"ג הביא בשם הרשב"א והר"נ לחולין (דף צ"ו) דלא מהני טב"ע אלא בחתיכה ששבעתו העין אבל לא שבעתן העין לא וכמו שאמרו בב"מ (דף כ"ג) גבי מציאה שסבור להיות מכיר ואינו מכיר וכ"כ הש"ך ביו"ד סי' ס"ג ס"ק ז' דבעינן דווקא שראה אותן מתחלה היטב וכ"כ הנו"ב שם. מ"מ נלענ"ד דלהחמיר כמו בנ"ד יש לחוש דמהני טב"ע אף היכא דלא שבעתן העין והוא דהתוס' בב"מ (דף כ"ד ע"א) בד"ה ומודה ר"ש בכלים ששבעתן העין כו' כתבו שם להוכיח דרבנן דר"ש ס"ל דאף בלא שבעתן העין חייב להכריז וראי' לזה מהא דב"מ (דף י"ט) דמהני טב"ע בגט. וגט לא שבעתו העין כו' א"כ תקשה למה דקיי"ל כר"ש דבלא שבעתן העין אינו חייב להכריז וכמש"כ הרא"ש וכמבואר בח"מ סי' רס"ב:
א"כ אמאי מהני טב"ע בגט וכמבואר באה"ע סי' קל"ב ובהראשונים דהא גט הוי לא שבעתן העין וכמש"כ התוס' כן בפשיטות ומצאתי בחידושי אנשי שם למהר"ש מטיקטין סביב הנימוקי יוסף לב"מ פ"ב בסוגי' דלא שבעתן העין שהקשה על מה שכתב שם הנ"י דהלכה כרשב"א דא"כ לפ"ז אמאי מהני טב"ע על גט לפי דברי התוס' הנ"ל דגט הוי לא שבעתן העין ונשאר בקושיא:
ב
ובעיקר מילתא נלענ"ד דמוכח באמת דגם בלא שבעתן העין מהני טב"ע וכמש"כ התוס' בסברתם בפשיטות דגט מקרי לא שבעתן העין ולא מצינו חולק בפירוש על סברת התוס' הנ"ל וע"כ מוכח דמה דקיי"ל לדינא במציאה אשר לא שבעתן העין אינו חייב להכריז. דהטעם הוא שם כיון דהוי כלים חדשים שלא שבעתן העין אמרינן דמסתמא אינן מכירין אותן הבעלים שלהם והם בחזקת שאינן מכירין אותן ע"כ אינו חייב להכריז דמסתמא אין להבעלים שלהם שום טב"ע וכן נראה מלשון הרמב"ם פ' י"ד ה' גזילה ואבדה אבל היכא דהבעלים בפנינו ואומרים דמכירין אותו בטב"ע אז מהני בהו הטב"ע אף בלא שבעתן העין ולפ"ז יש להעיר באמת בעיקר ראיות התוס' בב"מ הנ"ל שהוכיחו דרבנן פליגי על רשב"א בלא שבעתן העין מהא דמהדרינן גיטא בטב"ע דלפי מה שכתבתי אין הכרח לראייתם. אך התוס' לא נחתו לחלק כן אך לדינא למאי דקיי"ל בח"מ סי' רס"ב כרשב"א דבלא שבעתן העין אינו חייב להכריז וגם קיי"ל באה"ע סי' קל"ב דמהני טב"ע בגט דע"כ מוכח דמחלקינן ע"פ הסברא שנתבאר וזהו פשט הגמ' דב"מ שם (דף כ"ג ע"ב) דבלא שבעתן העין לא קים לי' בגוייהו ולא מהדרינן לי' דזהו כיון דלא קים לי' בגוי' ה"ה בחזקת שאינו מכירו דהוי כמו דבר שאין בו סימן דאינו מכריז כן י"ל לפי סברת התוס' דגט הוי דבר דלא שבעתו העין ואחר כותבי זה ראיתי בספר משכנות יעקב ח' יו"ד סי' ל"ה שהעיר כן והעלה לדינא דגם בלא שבעתו העין מהני טב"ע ואף דלדינא ולהקל ע"י זה קשה לסמוך על זה לפי דזהו נגד הר"נ והרשב"א בחולין כנ"ל וכן מורה פשט דברי הר"נ בחי' לב"מ (דף ק"ג והנימוקי יוסף שם. מ"מ להחמיר כמו בנ"ד בודאי יש לחוש ולדון דיהא מהני טב"ע גם בלא שבעתן העין כמו דמהני בגט וכמש"כ התוס' בסברתו שוב מצאתי בתוס' רע"א זצ"ל למשניות בב"מ פ"ב אות י"ז שהעיר ג"כ על דברי התוס' בב"מ הנ"ל ע"ש:
ג
ומה שכתב בת' מהר"י בן לב בסי' מ"ה בח' ג' דלא סמכינן על טב"ע דמעידין ב' עדים היכא דכל בני העיר אומרים דאינן מכירין אותו זהו משום שבאמת היו כולם מכירים אותו בחיותו ועכשיו אומרים דאינן מכירים אותו הוי זה שפיר כמו דבר הגלוי לכל ולא סמכינן אהנך ב' סהדי וכמו דשקיל וטרי שם ביבמות (דף פ"ח) משא"כ הכא בנ"ד בהכרת ההמסס דאינו מוטל על כולם להכירו בטב"ע ע"כ אם יש ב' עדים האומרים דמכירים אותו בטב"ע בוודאי סמכינן עליהם להחמיר וגם למי שיראה בגוף תשו' מהר"י בן לב שם יראה דזה גופא לא הוי ברירא ליה רק כתב בלשון א"נ אפשר כיון דכל בני מתא אין מכירין אותו כו' וע"כ להחמיר כמו בנ"ד שפיר יש לחוש כיון דזה אינו ברור כ"כ וגם ע"א המעיד על טב"ע לברר איזה מהתערובות נאסר נאמן וכמבואר בתוספתא דפסחים ס"ו פ"ה דחמשה שנתערבו פסחיהן נאמן א' מבני החבורה לומר דפסח זה של אותה חבורה הוא. אף דיש נגדו הרוב לדון על כ"א דזהו מרובא ועפ"ז העירותי מכבר על דברי הנו"ב בסי' ס"ט ובדברי הפני יהושע לקידושין (דף ס"ג) יע"ש והדברים ארוכים ואכ"מ:
ד
אך באמת אין אנו צריכין לכל זה בנ"ד דהא כיון דהמסס שנטרף הוא המסס גדולה ורחבה ושמנה א"כ הוא בוודאי מהשוורים הגדולים דאין סברא לומר כלל דההמסס העבה והגדולה והשמנה הוא מהשור והפרה הקטנים וההמסס הקטן והכחוש והדק יהי' מהשוורים הגדולים דאין זה מן הטבע כלל כי בוודאי האברים הם לפי ערך הגוף כדמצינו כעין זה בבכורות (דף מ"ד ע"א) דגופו גדול מאבריו או קטן מאבריו חוטמו קטן מאבריו או גדול מאבריו ה"ז מום הרי עפ"י הטבע מדת האברים הם לפי מדת הגוף ואין סברא לחלק בזה בין איברים הפנימים לאברים החיצונים וכעין זה מצינו בחולין (דף מ"ד ע"א) בתוס' ד"ה כדי תפיסת יד כו' וברא"ש לחולין פ"ג סי' ה' וסי' יו"ד וביו"ד סי' כ' סעי' ב' וסי' ל"ד סעי' ד' ובסי' מ"א סעי' ב' ובסי' מ"ו סעי' ה' ובסי' נ"ה סעי' ב' דמשערינן בהו בגדול לפי גדלו ובקטן לפי קטנו הרי מבואר דגם באברים הפנימים משערינן הכל לפי גדלותו וקטנותו כי הוא הטבע מצד הבריאה וע"כ אין סברא לומר דההמסס הגדול הוא מן הקטנים וההמסס הקטן והדק והכחוש הוא מהשוורים הגדולים העבים והשמנים. ובאמת אין אנו צריכים לראיות על כל זה. כי האמת ברור ופשוט כי הנכון עם כת"ר דאסר לשני השוורים הגדולים והתיר להשור הקטן והפרה ודברי הרבנים המערערים בטלים המה ואין להאריך בזה יותר: