עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור
יורה דעה · סימן טז
נשאלתי ע"ד אשה אחת מן הישוב בחלותה את חולי' הראתה לשכינתה שהכתונת שלה מלוכלכת בדם הרבה והחליטו שתיהן שע"י הרפואות שלקחה נתקלקלה ובא לה האורח שלא בזמנו ולמחרת היום ההוא הראתה האשה החולה הנ"ל עוד הכתונת בדם לאשה אחרת משכינותי' והוחזקה עי"ז בעיני עצמה ובעיני שתי השכינות הללו לטמאה. ואחר שהאשה חזרה לבריאותה ראוה הנשים הללו שהיא נוהגת עצמה כטהורה עם בעלה וגם הרגישו בה ששמשה עם בעלה וגם הבעל אומר כן והתחילו לצעוק עלי' ואמרה להן שנתוודע לה שדם זה הי' מחמת המכה שנפלה ונפצעה ברגלה ונעשה חבורה. והנשים הכחישוה בפני' יען כי המעשה שנפלה הי' ביום ג' והיא הראתה להן הדם מקודם ביום ש"ק וביום א'. וכאשר הרבו לצעוק עלי' ולפרסם הדבר לא ידעה לתת עצות בנפשה והלכה וטבלה וצעקו הנשים גם ע"ז שהרי לא מנתה ה' וז' וגם לא הפסיקה בטהרה. והיא השיבה להן שכבר עבר הזמן הראוי. אבל תשובתה נשארה מעל דכיון דהחזיקה עצמה בטהורה לבעלה א"כ לא עשתה הפסק טהרה וגם הנקיים שלה אינם כלום כיון ששמשה ואח"כ באו האשה הנ"ל עם שתי שכינותי' הללו לפני כת"ר והאשה הודית להן על כל הנ"ל רק שאמרה אמתלא אחרת שאח"כ כשהתחילה לחזור לבריאותה נתוודע לה שהדם הי' בא מן התחתונית ומה שאמרה לפני הנשים הללו שהוא מן החבורה שברגל לא רצתה להגיד להן האמת ומה שטבלה אח"כ הוא רק לשכך מעלי' צעקת הנשים ובאמת היא טהורה. ואמר לה כת"ר שתברר ע"י נשים שיש לה מיחוש התחתונית והשיבה שאי אפשר לה לברר זה. ועכשיו צועק הבעל עלי' ששלשה ימים קודם טבילתה שמשה עמו וע"כ אינו רוצה להיות עמה בשום אופן זהו קוטב השאלה. וכת"ר שקיל וטרי בדברים נכונים אם להאמין לה באמתלא זו או לא. וביקש ממני לעיין בזה.
א
תשובה בעז"ה והוא דלכאורה נראה דמה שהראתה הכתונת לשכינותי' דהוי זה כמעשה דמבואר ביו"ד סי' קפ"ה דאינה נאמנת לומר טהורה אני אף בנותנות אמתלא. אכן לפי דברי הש"ך שם שכתב דאם לא הי' אפשר לה מחמת האמתלא רק ללבוש בגדי נדות דמהני אמתלא. א"כ באמתלא דסבורה הייתי להיות נדה אבל עכשיו בדקתי ומצאתי חבורות מהני להש"ך וכמש"כ הש"ך שם ס"ק ג' דנאמנת בזה. וכמש"כ בחידושים לחוות דעת שם ס"ק ג'. אמנם הכרו"פ כתב דאף אמתלא זו לא מהני היכא דהוחזקה נדה בשכינותי' וכ"כ התבואות שור בסי' א' בס"ק ע"ח לחלוק על הש"ך בזה. ובאמת תקשה על הש"ך דס"ל דבאומרת סברתי שאני טמאה וטעיתי דנאמנת אף בהוחזקה נדה וכמו בנ"ד. דא"כ תקשה בראיות הרשב"א והרמב"ן דלא מהני אמתלא היכא דעשתה מעשה מהא דהוחזקה נדה לוקה ואם הי' מהני אמתלא לא הי' לוקה. א"כ עדיין קשה דהא גם בהוחזקה נדה בשכינותי' יכולה לומר אמתלא דמצאתי חבורות ופצעים דלא ידעתי מקודם וכמש"כ הש"ך. א"כ לא ה"ל למלקי עלי' וכמו שהקשה זה התבו"ש שם. ובאמת דברי הטור ביו"ד סי' קפ"ה דס"ל דאף בהוחזקה נדה בשכינותי' נאמנת באמתלא דתקשה דאיך אמרו דלוקה הא ה"ל התראת ספק שמא תאמר איזה אמתלא. [ועיין ברמב"ם ה' איסורי ביאה פ' כ' ה' י"ג במ"מ שם]. ואפשר לומר בטעמו דס"ל כעין סברת התוס' גיטין (דף ל"ג) בד"ה ואפקעינהו כו' דבנזיר ששתה יין אף דהוי התראת ספק שמא ישאל על נזירותו מ"מ לוקה משום דמוקמינן לי' על חזקתו דלא ישאל ע"ש. הרי דאף דלא הוי החזקה רק על הדיבור ג"כ מוקמינן על החזקה דלא יהיה דבר מחודש של הדיבור. ואף דאם ישאל יעקור הנזירות למפרע ולא שייך חזקת נזירות והא בידו להציל את עצמו מן עונש מלקות עכ"ז דיינינן לחזקה זו דיהי' בשב ואל תעשה ולא ישאל על נזירותו לאח"ז. וכמו הא דח"מ סוף סי' רמ"א גבי תנאי של קום ועשה דאינו נאמן לומר שקיים תנאו מה"ט וכמש"כ הקצה"ח שם. וה"ה יש לומר הכא דמוקמינן על החזקה דלא תגיד להאמתלא לאח"ז כמו שלא הגידה עד הנה ולכן לא מקרי זה התראת ספק.
ב
אכן שיטת הרשב"א והרמב"ן שהוכיחו כן י"ל דס"ל דלא דיינינן להנך חזקה כלל משום דהוי חזקה בחשש דלהבא דביארתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' א' ענף ד' בשם שיטת הרבה פוסקים דלא מהני חזקה בכה"ג יע"ש. אך זהו באמתלא דשכיחא אבל באמתלא דאינה שכיח כ"כ בזה י"ל דלא הוי התראת ספק משום דהא ברובא סמכינן אף על בירור בלהבא ע"י הרוב וכמש"כ בספרי שם להוכיח מן התוס' נדה (דף מ"ו ע"ב) ד"ה ריו"ח ור"ל כו' דרוב מהני אף בחשש דלהבא. א"כ ה"ה בהך אמתלא דאומרת דלא ידעתי מן המכה וחבורה שיש לי עד היום שנודע לי זה הנה זה הוי אמתלא גרוע. ואף דבאומרת כן נאמנת. מ"מ לא חיישינן לאמתלא זו וכעין דברי הראשונים דמיגו דאינו יודע לא הוי מיגו משום דזהו טענה גרוע. וה"ה הכא דאומרת דלא ידעה מהמכה שיש לה עד היום זהו טענה גרוע וכן אמרו בכ"ד דטעיתי הוי טענה גרוע ובפרט היכא דה"ל למידע לזה מיד. וע"כ דוקא באומרת לאמתלא זו נאמנת. אבל לחוש שמא תאמר האמתלא זו לזה אין לנו לחוש משום דהוי בגדר רובא דמהני הרוב אף בחשש דלהבא וע"כ לא מקרי זה התראת ספק ושפיר אמרו דהוחזקה נדה לוקה. כן י"ל ולהסביר לדברי הש"ך דלא יהי' מוקשה כ"כ.
ג
ולדינא הוי ספיקא אם כהש"ך דמהני אמתלא דנודע לי שיש לי מכה אף היכא דהוחזקה נדה או דהלכה כהתב"ש והכרו"פ דלא מהני אמתלא זו ג"כ היכא דהוחזקה נדה כו'. ועכ"ז בנ"ד דאנו דנין מצד מה דהראתה /הכתונת/ הכותנת לשיכנותי' דיש לדון דזה לא מקרי מעשה דהא עיקר הטעם דהרשב"א והרמב"ן בהוחזקה נדה בשכינותי' דלא מהני אמתלא משום דלעשות מעשה כולי האי ללבוש בגדי נדה אין אשה עושה כלל. די"ל דזהו ע"פ סברת החוות יאיר בסי' קל"ח משום דאין אשה מנוולת עצמה ללבוש בגדי נדה כי מאוסים הם ע"ש. וזה הטעם אינו שייך כ"ז דלא לבשה עלי' בגדי נדות רק שהראתה הכותנת לשכינותי'. וי"ל דבכה"ג מהני אמתלא אף להרשב"א והרמב"ן כיון דהטור ס"ל דבכל גווני מהני אמתלא ע"כ מנלן להרבות במחלוקת בין הרשב"א והרמב"ן ובין הטור. ואף דמן החמדת שלמה שהובא בפ"ת לאה"ע סי' קנ"ב בס"ק ו' נראה דלא ס"ל להחילוק של החוות יאיר הנ"ל. עכ"ז מידי ספיקא לא נפקא זה גופא א"כ הוי ס"ס להיתירא ספק א' שמא כהש"ך דאמתלא כמו בנ"ד מועלת להתיר אף בהוחזקה נדה ואת"ל כהתב"ש והכרו"פ אכתי ספק שמא כהחוות יאיר דס"ל לחלק דדוקא במעשה דלבישת בגדים מנוולים לימי נדותה זה מקרי הוחזקה נדה אבל באופן אחר שאינו דומה לדהתם אין זה מקרי הוחזקה במעשה ומהני אמתלא כמו בכל אמירה דמהני אמתלא. ובפרט דהטור ס"ל דבכל גווני מהני אמתלא. וע"פ דברי החוות יאיר הללו יש לדון בקושיות הט"ז ביו"ד סי' א' ס"ק כ"ב וכתב דאין לחלק בין מעשה למעשה. ובאמת מצינו דמחלקים בין מעשה למעשה עיין בתב"ש סי' א' ס"ק ע"ז. ובלא"ה אין זה דומה כלל להוחזקה נדה דהא כן הדרך מן הנשים המוצאות דם כל זמן שאינם יודעים אם זהו דם נדות שמראות לשכינותן לשאול דעתם בזה ואח"כ כשנתברר לה שאין זה דם נדות אין זה מקרי הוחזקה נדה כלל מעולם.
ד
ומה שטבלה בשלשה ימים לאחר ששמשה ג"כ אין זה מקרי מעשה כ"כ וכעין דברי הנו"ב במ"ק סי' י"א שכתב כי אין לנו להחמיר רק בלבישת בגדי נדה והבו דלא לוסיף עלה. וגם בזה יש לדון לסברת החוות יאיר הנ"ל וכנ"ל ויש בזה ג"כ דין ס"ס הנ"ל. ועוד דהא לא מצינו הוחזקה רק להחזיק מן אותו זמן ולהלן אבל לא על למפרע. וגם הא כיון ששמשה עמו מקודם ג' ימים לטבילתה א"כ זה דומה למה שכתב הט"ז ביו"ד סי' קפ"ה ס"ק ב' במעשה באשה א' כו' דכיון דגילתה דעתה קודם שהוחזקה לנדה דאין זה בכלל הוחזקה נדה. וה"ה בנ"ד דשמשה ג' ימים קודם הטבילה וקצרתי. ועיין בנו"ב במ"ק סי' י"א ובשיבת ציון שאלה ע"ד. וכן הא כתב כת"ר דהשכינים ידעו מזה דלכן הלכה לטבול כדי להשקיטם וע"כ אין לחוש לזה כנ"ל.
ה
אכן עדיין יש לחוש בנ"ד משום דהא כבר שמשה עם בעלה ומבואר ביו"ד סי' רל"ב סעי' י"ב ברמ"א דנאמן אדם לומר ששבועתו הי' באונס או על תנאי ודוקא קודם שעבר אבל אם כבר עבר א"נ לפטרו ממלקות בב"י בשם הרשב"א עכ"ל. והובא זה בחתם סופר ח' יו"ד סי' ט' לכלל דהיכא דעבר כבר אינו נאמן ליתן אמתלא וחזינן דלוקה אף דקודם שעבר הי' נאמן שם מ"מ כיון דלא נתן אמתלא עדיין לכן לוקה. א"כ בנ"ד דעברה ושמשה עם בעלה הדין נותן דאינה נאמנת ליתן אמתלא. אך אפשר לחלק דשאני היכא דעבר ועשה העבירה בפני עדים כמו דמיירי התם הרמ"א בשם הרשב"א דכתבו דאם עבר א"נ לפטור ממלקות הרי דמיירי בעבר לפני עדים. ע"כ אמרינן דכיון דעבר כן בפני עדים ולא אמר להם אז בעת שעובר דיש לו איזה אמתלא ע"ז לכן הוי כמו דאומר אז בפירוש דאין לו שום אמתלא כלל. משא"כ היכא דאינו עובר בפני עדים רק דשמשה עם בעלה כמו בנ"ד אפשר דלא מחלקינן בזה ולעולם נאמנת ליתן אמתלא.
ו
ועוד נלע"ד להעיר ולהוכיח מן הרמב"ן והרשב"א דאף לאחר שעבר ג"כ נאמן ליתן אמתלא. והוא דהא ראיות הרמב"ן והרשב"א דס"ל דבהוחזקה אינה נאמנת ליתן אמתלא הוא ממה שהוכיחו כן מהא דאמרו דהוחזקה נדה בשכינותי' בעלה לוקה עלי' ואם איתא דנאמנת ליתן אמתלא לא הי' לוקה. וכמש"כ התב"ש בסי' א' מזה. וכמו דפי' בחוט השני סי' י"ז סברתם דאם איתא דנאמנת ליתן אמתלא לא הי' לו ללקות ע"י כיון דאין זה איסור ברור. וכן הוכיחו עוד מהך דכתובות (דף ע"ב) דמוקי הש"ס דמיירי בהוחזקה נדה דבעלה לוקה דמוכח מזה דא"נ ליתן אמתלא. וכוונתם בזה דאי נימא דנאמנת ליתן אמתלא רק דמיירי התם באינה נותנת אמתלא כלל דא"כ תקשה דל"ל לאוקמי דמיירי בהוחזקה נדה בשכינותי' והיינו דלבשה בגדי נדות הא ה"מ למימר דמיירי באמרה לפני השכינים דהיא טמאה נדה ואח"כ הודיעו זה להבעל. וע"כ מוכח דהש"ס רוצה למימר דמיירי באופן שאין מועיל לה שום אמתלא בעולם כלל. וזה אינו רק בהוחזקה נדה בשכינותי' דאז א"נ לחזור אף ע"י אמתלא.
ז
ויהי' איך שיהי' בכוונת הוכחתם עכ"פ חזינן דפירשו להא דהוחזקה נדה ובא עלי' דלוקה ואינו מועיל אמתלא זהו משום דבהוחזקה נדה א"נ באמתלא והוכיחו כן לדינא כמבואר בסי' קפ"ה בשמם. ואי נימא כדברי הרשב"א והרמ"א דיו"ד סי' רל"ב הנ"ל דאחר שעבר א"נ לומר אמתלא ולחזור מדבריו א"כ תקשה דמנלן להרשב"א והרמב"ן להוכיח ממה דאמרו הוחזקה נדה בשכוניתי' /בשכינותי'/ דלוקה דזהו משום דבהוחזקה נדה א"נ לומר שום אמתלא וכטעמם משום דלעשות מעשה לא עבדה כו' הא י"ל דהא דהוחזקה נדה בשכינותי' דלוקה בבא עלי' ולא אמרינן כמש"כ החוט השני דכיון דיכולה לחזור אין זה דבר ברור למלקי עלי' כנ"ל. הא י"ל שא"ה כיון דעבר ובא עלי' א"כ א"נ לחזור ע"י איזה אמתלא בעולם וכמבואר בהרשב"א והרמ"א יו"ד סי' רל"ב הנ"ל דאחר שעבר א"נ לפטור ממלקות ואף דהתם קודם שעבר הי' נאמן מ"מ לוקה כיון דאח"ז לא יהי' נאמן כלל וכמבואר בסי' רל"ב שם.
ח
ובאמת י"ל בשיטת הטור דס"ל ביו"ד סי' קפ"ה דאף בהוחזקה נדה נאמנת ע"י אמתלא לומר טהורה אני. ותקשה עליו דאמאי אמרו בהוחזקה נדה דבעלה לוקה דאיך לוקה הא אין זה איסור ברור וכפי דברי החוט השני הנ"ל. אכן לפי מש"כ לחלק דהיכא דעברה שאני ע"כ י"ל דהטור ס"ל לחלק דאין ראי' מהך דהוחזקה נדה דלוקה דשא"ה דעברו ושמשו ע"כ א"נ בשום אמתלא כלל. ודומה זה להך דסי' רל"ב הנ"ל דאף דהי' נאמן שם מקודם דעבר עכ"ז לוקה מדאינו נאמן שוב. משא"כ התם ביו"ד סי' קפ"ה דמיירי קודם שבא עלי' ואנו דנין אם מותר לו לבא עלי' א"כ שפיר ס"ל להטור דאף בהוחזקה נדה נאמנת לומר טהורה אני ע"י אמתלא וא"ש דברי הטור. וראיתי בהט"ז לאה"ע סי' קט"ו ס"ק ב' שהביא בשם הפרישה שהקשה דבטור שם משמע דבהוחזקה נדה א"נ לחזור ע"י איזה אמתלא ואילו בטור יו"ד סי' קפ"ה ס"ל להטור דנאמנת לחזור ע"י אמתלא אף בהוחזקה נדה. ותי' הפרישה די"ל דשאני אחר שבא עלי' דמשקרת כדי שלא תפסיד הכתובה. וע"ז הקשה הט"ז שם דגם בלא בא עלי' י"ל דמשקרת בשביל חשקה לבעלה כו' עכ"ל הט"ז. אכן לפי מש"כ אתי שפיר /בפשיטות/ בהשיטות דברי הטור די"ל בטעמו דשאני בבא עלי' דלא מהני אמתלא משום דלאחר שעבר אינו מועיל אמתלא כלל כנ"ל.
ט
אכן עדיין תקשה מן דברי הרשב"א דיו"ד סי' רל"ב על דברי הרשב"א והרמב"ן בראייתם מן הא דהוחזקה נדה ובא עלי' דבעלה לוקה דהוכיחו מזה דאחר שהוחזקה נדה אינו מועיל אמתלא דהא י"ל דשא"ה דעבר כבר ולוקה כמו הך דיו"ד סי' רל"ב הנ"ל. ולכן נלע"ד להוכיח מזה להסברא שכתבתי לעיל דלכן בעבר על השבועה א"נ לפטור ממלקות משום דכיון דעבר בפני העדים ה"ל להגיד להם האמתלא שלו כדי שלא יחוייב מלקות וכיוצא בו ובפרט היכא דהתרו בו. ועיין בש"ך ליו"ד סי' רל"ב ס"ק כ"ז. א"כ לפ"ז יש לדון היכא דהתרו העדים להבעל שלא יבא על אשתו נדה משום דהוחזקה נדה בשכינותי' ולהאשה עצמה לא התרו או באופן שבא הבעל על אשתו באונס שאנסה ובעלה. דאז שפיר יש לדון עדיין דיהי' מועיל האמתלא של אשתו שתאמר לאחר זמן. דאין לומר בכה"ג להסברא שכתבתי דהיכא דעבר אינו מועיל אמתלא. משום דזה אינו שייך רק להבע"ד דיודע האמת. אז שייך לומר דה"ל להגיד לפניהם האמתלא איך הוא האמת. אבל הבעל הא אינו יודע מן האמתלא שיש לאשתו ע"כ לא שייך לומר דה"ל להגיד לפני העדים כו'. והנה אמרו בגמ' דהוחזקה נדה בשכינותי' בעלה לוקה. והא דלא אמרו היא לוקה כבר העיר בזה הרמ"א בתשובה סי' ב' והט"ז יו"ד סי' קפ"ה ס"ק ב'. והתבואות שור בחידושיו לקידושין (דף פ') ע"ש. ומדאמר בעלה לוקה ולא אמרו בסתמא דלוקין משמע דאף היכא דהאשה אינו לוקה עכ"ז הבעל לוקה. א"כ שפיר הוכיחו הראשונים הללו מזה דבהוחזקה נדה אינה מועיל אמתלא משום דאם הי' מועיל אמתלא בזה. הא מבעי להיות דאף דבא עלי' הבעל ג"כ לא יהי' לוקה היכא דהאשה אינה במלקות משום דלא התרו לה וכיוצא בזה כנ"ל. דהא אז ביד האשה לומר איזה אמתלא ונאמנת כיון דלא שייך אז הטעם דכיון דעבר שאני דהא הבעל לא ידע מן האמתלא דנאמר דה"ל להגיד להעדים. ע"כ הוכיחו שפיר מהא דהוחזקה נדה דהטעם דלוקה ולא מהני אתמלא /אמתלא/ שלה משום דהיכא דהוחזקה נדה שאני דלא עבידה לעשות מעשה כזה אם הי' לה איזה אמתלא. וא"ש דלא סתרי דברי הרמב"ן והרשב"א דיו"ד סי' קפ"ה לדברי הרשב"א והרמ"א דיו"ד סי' רל"ב הנ"ל. וזהו מילתא חדתא ומוכרחת.
י
ע"כ בנ"ד דשמשה עם בעלה דלא שייך לדון בנ"ד דהי' לגלות לפני העדים כידוע. וגם הא הבעל לא ידע אז ממה שהוחזקה נדה ע"כ לא שייך לומר דה"ל לגלות לו את האמתלא בעת שבא עלי' ע"כ שפיר נאמנת על האמתלא דאומרת היום וסמכה מעיקרא על מה שבידה לומר לו האמתלא כשיוודע לו ממה שהראתה הכתונת לשכינותי'. ומש"כ כת"ר דכיון דעשתה מעשה שלא כפי הד"ת אף לפי האמתלא שלה דה"ל לשאול את פי החכם ע"ז וזה דומה למש"כ הנו"ב. הנה כסברת הנו"ב הנ"ל כן כתב החוט השני בסי' י"ז. אבל באמת אין כ"ז דומה לנ"ד דשא"ה דמשום דאין אדם משים עצמו רשע אתי עלה. אבל בנ"ד דאם לא נאמין לה עשתה אז איסור חמור ועכשיו אם נאמין לה לא עשתה איסור חמור. ע"כ לא שייך סברתם בנ"ד. ובלא"ה אין זה מקרי שלא כהד"ת דהא לדברי' דיש לה דם תחתוניות לאו כ"ע גמירי לילך ולשאול ע"ז להחכם וסמכה על דעתה בזה. והנה כל השקלא וטריא שלנו הוא לענין אם להחזיקה לחשודה על איסור נדות דלא תהי' נאמנת כ"ז דלא תעשה תשובה וכמש"כ ההפלאה בק"א סי' קט"ו ס"ק יו"ד /י'/ ע"ש. גם י"ל דנפ"מ לענין דלא תפסיד הכתובה דאף דצריכה התראה. ועיין בב"ש סי' קט"ו ס"ק י"ז מש"כ בשם שי' רש"י סוטה ובהפלאה שם ואכמ"ל. עכ"ז הא כתבו האחרונים דבענין איסור נדה דזהו ידוע לכל הנשים דאף בלא התראה הפסידה כתובתה וקצרתי. והעיקר תלוי בראות עיני הב"ד אם יש ממש בהאמתלא דאומרת וכמבואר באה"ע סי' מ"ז סעי' ד' ובחוט השני בסי' י"ז בשם הרמב"ם פ"ד ה' א"ב ע"ש. ודעתי מסכמת דאמתלא מהני בנ"ד אם יהי' ממש לפי ראות עיני כת"ר והב"ד וכנ"ל.