עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור
אורח חיים · סימן כז
מהשהקשה כת"ר במש"כ בספרי באר יצחק ח' או"ח סי' כ"ד לתרץ קושיות הר"ן וכל הראשונים בנדרים (דף מ"ה) בנדרו הנאה זה מזה דמותר כ"א לכנוס בחצר השותפין שהקשו הא קיי"ל בדאורייתא אין ברירה ותירצתי בארוכה כיון דע"פ דין מבעי לאוקמי על חזקת היתר רק מדרבנן אסור ובדרבנן הא יש ברירה וע"ז הקשה כת"ר מהא דסוף מעילה בפרוטה בכיס זה הקדש דס"ל לר"ע כיון שהוציא ראשונה מעל משום דמחייב על ספק מעילות אשם תלוי אלמא דגם מה"ת לא סמכינן על חזקת היתר בזה משום דאם הי' שייך בזה חזקת היתר מה"ת. א"כ איך שייך כלל מעילה בזה. ע"כ תורף קושייתו:
א
הנני להשיבו בזה כי הלא עיקר דברי שכתבתי שם הוא באמת נגד הראשונים דשם כדחזינן בקושייתם שם בנדרים רק אני לעצמי חדשתי בעז"ה סברא מחודשת לתרץ כמה קושיות הראשונים עפ"ז ובאמת לולא דברי התוס' דסוף מעילה שם בד"ה פרוטה כו' דהקשו לבטיל האי פרוטה של הקדש ברוב וכ"ת דבר שיל"מ הוא הא ליכא למגמר דדבר שיל"מ דרבנן הוא ותירצו דליכא אלא חד בכיס א"נ מטבע חשיב ולא בטל עכ"ל. אלמא דהתוס' הא ס"ל דאין סברא לומר דהאי מעל דהתם הוא מדרבנן. אכן לולא דבריהם י"ל דהאי מעל דאר"ע הוי מדרבנן כדמצינו בריש מעילה (דף ב') דאמרו שם מאי מועלין מדרבנן וכן מאי דשנינו במתניתין במעילה (דף י"ח) דהנהנה מחטאת כשהיא מתה כיון דנהנה מעל לא הוי אלא מדרבנן וכמבואר במעילה (דף ב') וברש"י שם ובמעילה (דף ט"ו) ועיין בתוס' שם (דף ב') ד"ה ומי איכא מעילה כו' דאיכא טובא דמועלין דלא הוי רק מדרבנן ע"ש ובאמת אם נימא דהאי מעל דאר"ע בסוף מעילה הוי רק מדרבנן הי' מתורץ קושיית התוס' דסוף מעילה שם דהקשו דניבטל ברוב די"ל דלא בטל משום דהוי דשיל"מ כמש"כ התוס' והכ"מ סוף ה' מעילה ואף דדשיל"מ אינו רק מדרבנן עכ"ז מעל מדרבנן. והא דאמרו חכמים שם דלא מעל עד שיוציא כל הכיס הנה להסוברים ביו"ד סי' ק"ט דביטול ברוב הוי מצד רוב המברר א"כ הכא בהוציא כל הכיס לא שייך רוב המברר דהא חד פרוטה הוי ודאי של הקדש וכמו הא דבכורות (דף כ"ג) בנבלה בשחוטה דמטמא במשא כמש"כ המל"מ פ"א ה' מטמאי משכב ומושב בשם חד שיטה דמה"ת מטמא במשא:
ולהסוברים דנהפך איסור להיתר היכא דנתבטל ברוב י"ל דגם מעל דרבנן דאמרו שם הוי ג"כ רק מדרבנן וס"ל לרבנן דאינו חייב מדרבנן אלא בהוציא כל הכיס ועיין בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' י':
ב
ובאמת זהו מוכרח לשיטת רוב פוסקים דהא דמטבע חשיב ולא בטיל אין זה רק מדרבנן וכמש"כ המל"מ פ"ז ה' מעילה ה' ו' ופשטיות המשנה דתנן שם עד שיוציא את כל הכיס משמע דהי' יותר משנים בכיס ולא כתי' קמא של התוס' שם א"כ תקשה דיובטל ברוב ומשום ממונא לא בטל לא שייך בזה לפמש"כ בקונטרסי הקודם דהיכא דלא הוי הקדש רק ע"י אמירת פיו והוי ביד הבעלים לשאול עליו אין זה בגדר ממונא לא בטל א"כ התם באומר פרוטה בכיס זה הקדש קשה לומר בזה משום ממונא לא בטל אתינין עלה וכן כמה פוסקים חולקים על כללו של המרדכי דס"ל במעורב מכבר דלא בטל. אלא ס"ל דגם זה בטל. א"כ תקשה אמאי מעל בהא דסוף מעילה כקושיות התוס' והכ"מ ומה דתי' בתוספת חדשים סוף מעילה אין זה ברור לדעתי. וע"כ העיקר דהאי מעל דמעילה דהתם אין זה רק מדרבנן א"כ ממילא אינו קשה על שיטתי דחידשתי לדון בכה"ג משום חזקת היתר מה"ת. די"ל דבאמת כ"ז הוא רק מדרבנן:
הגה"ה
ואגב אכתוב מה שראיתי להמל"מ שם שכתב באה"ד וז"ל וראיתי למעכ"ת שרצה להכריח כו' והבאתי את השלישית אההיא דפ' ולד חטאת כו' עכ"ד. ולא ירדתי לסוף דעתו דמה ענין ביטול בכאן דביטול לא שמענו אלא לבטל האיסור להתירו לאכילה לכתחילה אבל אם הרוב הוא איסור נהי דאיסורא איכא אבל לחייבו מלקות או כרת או קרבן זו לא שמענו כו', ואף שאיסור הוא רוב מעולם לא שמענו שאם אכל א' מהתערובות שיחויב שום עונש כו' עכ"ל המל"מ וכתב מסברא דנפשיה דאם הרוב הוא איסור דלא בטל לי' ההיתר בהאיסור. וכן ראיתי כעין זה בפרמ"ג ליו"ד בשער התערובות סוף פ"א שהביא בשם א' שכתב בפשיטות דאין היתר נהפך לאיסור ע"ש], ובאמת כבר הקדימו הר"ן בזה דבנדרים (דף נ"ט ע"ב) בר"נ ד"ה ועד כאן לא שמעת לרשב"ג כו' שכתב באה"ד גדל בפטור פטור אלמא אע"פ שאין גידולין כעיקר אין מבטלין אותו דהכא ה"ט משום דהיתירא לא בטל שהאיסור דרכו להתבטל ולא ההיתר. ועוד דלא טרח לבטולי עיקר כו' עכ"ל הר"נ אלמא דהר"נ בתירוץ קמא כתב בפי' כסברת המל"מ דהיתר לא בטל בהרוב אכן התוס' בב"מ (דף ו') בסוגיא דתקפו כהן בד"ה קפץ כו' כולן פטורין. תימא ליבטל ברוב ולחייבו כולהו במעשר כו' וכן כמה ראשונים הקשו כזה בשמ"ק שם. אלמא דס"ל לכולהו ראשונים הללו דאף פטור בהחיוב בטל דהא הקשו כן בפשיטות אלמא דלא כהמל"מ בזה ובמק"א הארכתי בזה וקצרתי. (ע"כ הג"ה):
ג
נחזור לענינינו כיון די"ל דהאי מעל הוי מדרבנן א"כ שפיר כתבתי בספרי הנ"ל והתוס' דס"ל דהאי מעל הוי מה"ת באמת הא לא ס"ל להך כללא שכתבתי בהא דנדרים ר"פ השותפין לתרץ שם קושיות הר"נ דאמאי מותר לכנוס לחצר השותפין כיון דמהר"נ אין ברירה דהא התוס' שם בר"פ השותפין הקשו ג"כ לקושיות הר"נ הנ"ל ותירצו דמותר משום דוויתור מותר במודר הנאה או משום דמה"ת אמרינן ג"כ יש ברירה והובא שיטתם בהר"נ שם אלמא דס"ל דאף דיש שם חזקת היתר אפ"ה אמרינן בזה דאורייתא אין ברירה ולכן כתבו בסוף מעילה דהאי מעל דהתם הוי מה"ת:
ד
ובאמת דברי התוס' דסוף מעילה דכתבו להקשות דניבטל ברובא ואף דהוי דשיל"מ הא זה אינו רק מדרבנן צריך ביאור דאמאי לא ניחא להו לומר דהאי מעל דהתם הוי רק מדרבנן כדמצינו בכ"ד כנ"ל ואפשר לומר בכוונתם דהא מבואר במעילה (דף ב' ע"ב) דנפ"מ בין מעילה דאורייתא למעילה דרבנן דבמעילה דרבנן אינו חייב אלא קרן ולא אשם וחומש ובכריתות (דף כ"ב) אי' דר"ע דמחייב על ספק מעילות א"ת דמודה דאינו מביא את מעילתו דפטור מקרן וחומש ואינו מביא רק האשם על ספק א"כ לא מצינו למימר דהאי מעל דקאמר ר"ע הכא בסוף מעילה הוי מעל מדרבנן דהא על מעילה דרבנן אינו מביא קרבן כמבואר בריש מעילה. אינו חייב על ספק מעילות אף לר"ע ואף דבמעילה מועטת ס"ל לר"ע שם כר' טרפון דמביא הקרן על ספק מעילה היינו משום עצה טובה כדי שלא יהי' צריך לאח"ז כשיזכור להביא אשם וודאי וכמש"כ התוס' בשבת (ד' ע"א ע"ב) ד"ה מאן דאמר אשם וודאי כו' דר' טרפון לאו עצה טובה קאמר אבל לר"ע אין זה אלא עצה טובה ע"ש. א"כ מצד עצה טובה לא שייך באומר פרוטה בכיס זה הקדש דהא לא שייך בזה לומר דלמא יזכור לאח"ז דהוציא פרוטה של הקדש ואף לר"ע דמחייב על ספק מעילות א"ת הדין הוא דאינו מביא את הקרן בפרוטה בכיס זה הקדש ומזה הוכיחו התוס' בסוף מעילה דהאי מעל דהתם ע"כ הוי מה"ת:
ה
אבל כעת מצאתי בסוף מעילה בהש"ס החדשים בתוס' ד"ה פרוטה של הקדש כו' במה דהקשה התוס' שם תימא וליבטל האי פרוטה של הקדש שנפלה ברובה וכ"ת דשיל"מ הוא הא ל"ל דדבר שיל"מ מדרבנן הוא כו' ונרשם שם בצידו בשם הצ"ק דגרס בזה"ל ול"ל דליכא אלא חד בכיס כו' דא"כ מאי עד שיוציא את כל הכיס דקאמרי רבנן הכי הל"ל עד שיוציא את השני' וי"ל דמעילה מדרבנן קאמר א"נ מטבע חשוב כו' עכ"ל אלמא להדיא כמש"כ די"ל דהאי מעל דהתם הוי מדרבנן. והא דתקשה אליבא דר"ע דס"ל דאף בהוציא הראשונה מעל משום ספק מעילות. הא אינו חייב קרבן על מעילה דרבנן כנ"ל י"ל בזה דהא הטעם מבואר במעילה (דף ב') ברש"י ובתוס' שם דלכן במעילה דרבנן ליכא קרבן משום דהוי חולין בעזרה ולכן לא מייתי נמי חומש ונראה לי לומר דזה אינו שייך אלא למאן דס"ל חולין בעזרה דאורייתא ע"כ אינו יכול להביא קרבן על מעילה דרבנן אבל למאן דס"ל חולין בעזרה לאו דאוריי' יכול להביא אשם מעילות אף על מעילה דרבנן כדמצינו בנזיר (דף כ"ט) על הא דאיש מדיר את בנו בנזיר ומייתי קרבן אף דאינו אלא כדי לחנכו במצות אפ"ה מייתי קרבן משום דקסבר חולין בעזרה לאו דאורייתא:
ו
ובחולין (ד' י"ז) אמרינן דכי ירחק ממך המקום וזבחת מבקרך ר"ע אומר לא בא הכתוב אלא לאסור להם בשר נחירה כו' ר"ע סבר בשר תאוה לא איתסר כלל ר"י סבר בשר נחירה לא אישתרי כלל ופי' רש"י ד"ה בשר נחירה לא אישתרי כו' וזביחה דכתיב בהאי קרא כו' אי נמי לאסור שחיטת חולין בעזרה כדדרשינן בקידושין (דף נ"ז) כי ירחק וזבחת בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקירוב מקום עכ"ל אלמא דס"ל לרש"י בחד תירוצא דדוקא ר"י ס"ל הך דרשא דכי ירחק וזבחת על איסור חולין בעזרה. אבל לר"ע דס"ל דכי ירחק וזבחת אתי לאסור בשר נחירה:
א"כ אין לו שום דרש לאסור חולין בעזרה מה"ת ע"כ נראה דר"ע ס"ל דחולין בעזרה לאו דאורייתא. לכן י"ל דדוקא למאן דס"ל חולין בעזרה דאורייתא לכן אמרו בריש מעילה דעל מעילה דרבנן אינו חייב קרבן משום דהוי חולין בעזרה דהא חולין בעזרה אסור מה"ת אבל לר"ע דס"ל חולין בעזרה לאו דאורייתא שפיר יש לחייב קרבן אשם אף על מעילה דרבנן כמו הא דנזיר (דף כ"ט) כנ"ל. לכן שפיר י"ל דהאי מעל דסוף מעילה דקאמר ר"ע הוי מעל מדרבנן משום דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון וחייב להביא קרבן כמו על דאורייתא כיון דליכא חשש דחולין בעזרה דהא לא הוי חולין בעזרה דאורייתא אליבא דר"ע ועפ"ז יש לדון בשי' הרמב"ם לפי מש"כ המל"מ פ"ב ה' נזירות ה' י"ג ובמש"כ הרמב"ם פ"א ה' מעילה ה' ו':
ז
ועוד י"ל אליבא דר' אליעזר דס"ל מתנדב אדם א"ת בכל יום כמבואר בכריתות (ד' כ"ה) ואליבא דר"א י"ל דאף על מעילה דרבנן מייתי אשם ואין בו חשש חולין בעזרה דהא יכול להתנות דאם לא מעל יהי' נדבה כדמצינו בכריתות (ד' י"ח ע"ב) ועיין ביו"ד סי' ה' ובאו"ח סי' א' ומצינו בחולין (דף מ"א) על סתם משנה דאמרו דהא מני ר"א היא ע"כ י"ל דהך מעל דסוף מעילה הוי רק מדרבנן ואפ"ה חייב קרבן משום דיכול להתנות דאתי כר"א הנ"ל. והא דריש מעילה דאינו מביא קרבן על מעילה דרבנן וכן פסק הרמב"ם פ"א מה' מעילה היינו משום דהרמב"ם ס"ל כרבנן דאין מתנדב אשם תלוי ולכן שפיר כתבתי בספרי לדון בכה"ג דמה"ת סמכינן על אוקי אחזקת היתר. ובזה רק מדרבנן אסור ולכן מעל מדרבנן כמו דאסרו חז"ל להנות ע"כ חייב לר"ע א"ת. דהא אף במעילה דרבנן הי' חייב א"ת רק משום חולין בעזרה לא מייתי כפי' רש"י ותוס' בריש מעילה א"כ ז"א שייך לר"א דא"ת בא בנדבה כנ"ל וכמו דמוכרח לומר כן לתירוץ א' של התוס' דסוף מעילה כפי גירסת צ"ק הנ"ל. ע"כ שפיר כתבתי בספרי לתרץ שיטת הרמב"ם כמו דהארכתי שם בסברא מחודשת כנ"ל:
ח
ולכאורה יש להעיר ע"פ מש"כ בספרי דאם יש חזקת היתר אז מוקמינן לכ"א על חזקת היתר מה"ת רק מדרבנן מחמרינן ואמרינן בזה יש ברירה מהא דע"ז (דף מ"ז ע"ב) שלו ושל כו' נידן מחצה על מחצה כו' וכתב רש"י והר"נ והרע"ב שם דבאינו מכיר האבנים הכל אסור דאין ברירה אכן לפמש"כ כנ"ל א"כ ג"כ התם הא י"ל אוקי על חזקת היתר מה"ת ובדרבנן הא יש ברירה. אבל באמת אינו קשה כלל דהא באמת שיטת הרמב"ם שם והובא בתוספת חדשים שם פ"ג משנה ו' דכתב דהמחצה מותר משום דבדרבנן יש ברירה. והר"נ דלא כתב כן י"ל דאזיל לשיטתו בנדרים ר"פ דלא ס"ל להכלל שכתבתי כנ"ל ועוד י"ל דשא"ה ע"פ מש"כ התויו"ט שם פ"ג משנה ו' בד"ה אבניו ועציו ואפריו כו' דמשום חומרא כו' החמירו התם כמו בדאורייתא ע"כ אין מזה שום סתירה להכלל שכתבתי לתרץ כמה קושיות הראשונים מן הרמב"ם כמבואר בספרי בארוכה ועוד י"ל התם לפי מש"כ התוס' בתמורה (דף ל') דהיכא דניכר האיסור מקודם התערובות לא שייך לדון בזה ענין ברירה כלל א"כ התם גבי הכותל מע"מ דהי' ניכר האיסור מקודם תערובות לא שייך לדון התם כלל ענין יש ברירה וכן מצאתי בגליון של רע"א זצ"ל על המשנה דשם שהקשה שם בשם התה"ד סי' של"ז ע"ש ע"כ לפ"ז וודאי דלא הוי סתירה כלל למה שכתבתי:
ט
ומה שהקשה כת"ר על מש"כ בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' י"ג לתרץ קושיות דגול מרבבה ע"פ מש"כ שם דאף לר' יהודה דמין במינו לא בטל עכ"ז היכא דהאיסור הבטל. לא הי' ניכר והמבטל הוא ניכר בזה מודה ר"י דבטל והקשה ע"ז מן חולין (דף ק"ח) דקאמרי בגמ' שם חלב אמאי מותר חלב נבלה הוא. והא החלב הנאסר לא הי' ניכר עכ"ל אין זה קשה כלל דגם החלב הנבלע בהחתיכה בשר ונאסר מקרי ג"כ ניכר דהא ניכר ונראה לנו כל החתיכה בשר וכל הבלוע בה דהוי הכל אסור וכדמצינו ביו"ד סי' ק"ב דכמה פוסקים ס"ל שם דאף טעם היוצא מביצה שנולד ביו"ט ושארי דשיל"מ אוסר ג"כ ולא בטל והא הטעם לא הי' ניכר מעולם ומובדל בפ"ע וע"כ מוכח כיון דכל החתיכה הי' עליה שם איסור והיה ניכר כל החתיכה לנו ע"כ אף טעם היוצא ממנו שם איסור עליו לאסור כדין דשיל"מ וה"ה בהחלב הנבלע בחתיכה בשר כיון דבעת שנבלע החלב בהבשר הי' אז לפנינו ניכר ונראה החתיכה עם כל הבלוע בה. והיה הכל אסור ושאני הא דגיגית דזהו המקור בהמרדכי. דבעת דלא יצא היין הי' כל הענבים בשם היתר ואימת מתחיל האיסור בעת שיוצא היין מענבים ואז אינו ניכר האיסור א"כ זה מקרי לא הי' ניכר האיסור מעולם בפ"ע. וע"כ לא אסרו בזה לדשיל"מ. וה"ה מין במינו לר"י דלשיטת הר"נ תלוי חד בחברתה כמש"כ הר"נ שם דבעי דומיא דדם הפר ודם השעיר וע"כ ה"ה דבעי דיהי' כ"א ניכר בפ"ע כמו בדם הפר ושעיר ולכן פסקו דאם לא היה ניכר מעולם האיסור בטל אף בדבר שיל"מ ושפיר כתבתי בספרי באר יצחק וזה פשוט ועיין במל"מ ה' מטמאי משכב ומושב ה' י"ד פ"א שהביא בשם ר' משולם במרדכי סוף חולין שכתב בהא דהמפלת דהולד היה ניכר קודם שנימוח ואכמ"ל:
י
ומה שהקשה על מש"כ שם די"ל כיון דספק דאורייתא מיתסר רק מדרבנן לשי' הרמב"ם וכן לרב דס"ל דוקא חתיכה משני חתיכות חייב א"ת. וע"כ בטל אף מין במינו כמו כל דרבנן לר"י ואח"ז דחיתי שם זה והקשה כת"ר מחולין (דף ק"ט) דר"י חייש שמא לא ניער יפה ולכן אוסר משום מין במינו. אלמא דלא כמש"כ אינו די"ל בהך דחשו שמא לא ניער יפה דיש שם חזקה לומר כמו דנבלע הטיפה בתחילה כן מונחת שם עכשיו ואוקי אחזקה דלא יצא משם הך טיפת חלב וכאן נמצא כאן מונח עכשיו ואף בחזקה העשוי להשתנות ס"ל לכמה פוסקים דחזקה דמעיקרא עדיף מחזקה דהשתא ובמקום דאיכא חזקה דמעיקרא מיתסר הך ספק מה"ת אף בתורת וודאי. ועפ"ז יש לדון הרבה בדברי הט"ז דיו"ד סי' ס"ט גבי אשה דנסתפקה אם מלחה ואכמ"ל:
יא
ועוד דהא רבי קאמר התם בחולין להך מילתא דנראין דברי ר' יהודה כו' ולרבי הא מצינו דס"ל דעל חתיכה א' חייב. אשם תלוי וכ"כ התוס' בסנהדרין (דף ד') ובכריתות (דף י"ח) וי"ל דר"י ס"ל ג"כ כן ולפ"ז מיתסר כל ספק דאורייתא מה"ת כמבואר כלל זה בפר"ח יו"ד סי' ק"י דמאן דס"ל חתיכה א' חייב א"ת ס"ל דספק דאורייתא לחומרא מה"ת וע"כ שפיר חיישו להחמיר משום מין במינו לא בטל דהוי כמו דאורייתא אך באמת לפי המבואר בחולין שם ברש"י ד"ה שמא לא ניעור מתחילה יפה כו' ובהא גזירה לא ס"ל רבי כוותי' עכ"ל משמע דהא דחייש ר"י שמא לא ניער מתחילה יפה דאין זה מצד ספק רק משום גזירת חז"ל ודלא כמש"כ כעת מוכח מזה דאף באיסור דרבנן ס"ל לר"י דמין במינו לא בטל כיון דיש לו עיקר בדאורייתא וכמש"כ בספרי שמה. וגם י"ל דרש"י לשיטתו כמש"כ שם בשם רש"י חולין (דף קט"ז) דס"ל דאף באיסור דרבנן ס"ל לר"י דמין במינו לא בטל ע"ש ברש"י ועפ"ז ניחא הא דביצה (דף ל"ח) גבי עיסה דליבטל מים ומלח דאמרו שם חטים בחטים לר' יהודה לא בטיל ושם קאי באיסור תחומין דהוי מדרבנן והא בדרבנן בטיל אף לר' יהודה אמנם לפמש"כ דהיכא דיש לו עיקר בדאורייתא ס"ל לר"י דלא בטיל וכיון דכתב רש"י [הרא"ש] בפ' מי שהוציאוהו סי' ח' דס"ל לר"י תחומין דאורייתא ואף דכליו ובהמתו דכ"ע מדרבנן כמש"כ המג"א סימן ת"ד ס"ק א' זולת שיטת ר"מ אלשקיר דאין לחלק ע"ש. עכ"ז כיון דעיקר תחומין הוי דאורייתא אליבא דר"י לכן אמרו שם שפיר דחטים בחטים לא בטיל אליבא דר"י ויש להאריך בזה:
יב
ומה שהקשה על מש"כ בח' יו"ד סי' י' להסוברים דאין איסור נהפך להיתר דלכן בגד שאבד בו כלאים אינו בטיל משום דהאיסור הוי בעינא והקשה ע"ז מסוגיא דסוף תמורה דמוקי להא דאורג מלא החוט מצמר בכור דעבד צפרתא אלמא דבטיל אי לא הוי חשוב עכ"ל. אינו קשה כלל דהלא כתבתי שמה לעיין במל"מ פ"א ה' מטמא משכב ומושב שכתב ג"כ כזה וכן כתבתי שם לעיין בפרמ"ג או"ח בפתיחה לסי' תמ"ב שכתב ג"כ כן בשם הכסף משנה שכתב בסוף פ"ג ה' בכורות דלכן הרמב"ם לא הביא להא דתמורה דמוקי בעבד צפרתא משום דס"ל דהך סוגיא דתמורה דלא כהלכתא לפי מאי דקיי"ל בגד שאבד בו כלאים לא בטיל ומה שיש להקשות לפי מה דמשמע גבי צמר בכור דבעינן דוקא מלא הסיט משום דאם לא הוי מלא הסיט הוי כמו דליתא איסורא בעיני' א"כ אמאי בבגד שאבד בו כלאים אינו מחלק הרמב"ם בין מלא סיט או לא וכבר הקשה זה הלח"מ בסוף פ"ב ה' בכורות ה' י"ג ע"ש:
יג
ומה שהקשה מצמר גמלים וצמר רחלים שטרפן דמותר לערבו בפשתן אם הרוב צמר גמלים והא נהנה בבת אחת זו הקושיא תסוב ג"כ על שיטת הרשב"א דיו"ד סי' ק"ט דאין איסור נהפך להיתר ובאמת גם זה ניחא לפי מש"כ הנו"ב במ"ת ח' יו"ד סי' קפ"ו בד"ה עיקר הראי' לומר דהיתר כו' דשאני הא דצמר גמלים דשם חדש לא יחול על המיעוט ועל שם הרוב נקרא כו' עי"ש ועל הר"נ דס"ל בפת שאפה עם צלי דאסור לאכול בכותח אלמא דס"ל דכיון דהיתר בהיתר לא בטיל ע"כ אף שם חדש דנתהוה אח"כ היינו איסור בשר וחלב דחל עליו בזה שפיר הקשה הגאון רע"א זצ"ל ותירצתי היטב זה שם בסי' הנ"ל לחלק בין לח ליבש ויותר אין לי להאריך בזה:
יד
ומה שהקשה בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' ט"ז ענף א' גבי יש מקצת שליא בלא וולד דיש לדון שם חזקת מעוברת והשתא הוא דילדה א"כ ל"ל לרש"י והתוס' לפרושי שם דאם יש מקצת שליא בלא וולד איכא ס"ס תיפוק לי' משום חזקת מעוברת כו' הנני להשיבו עפ"י מש"כ רע"א זצ"ל בכתבים סי' קנ"ח להקשות דלמה אמרו לחוש שמא יצא הולד תיפוק לי' דא"א לפתיחת הקבר בלא דם ותירץ דנפ"מ אם ראתה דם מקודם ו' ימים כו' ע"ש. ע"כ נגד חזקת מעוברת יש חזקת טומאה הסותרתו. ובפרט לשיטת רש"י דס"ל בכולהו ש"ס דמחזיקין מאיסור לאיסור וכעין שכתבו התוס' בכתובות (דף ע"ה) ד"ה ספק טמא כו' דכיון דהי' בו נגע אחר כו' דמקרי חזקת טומאה. לפי דמחזקינן מנגע לנגע אף דנולד לנו כעת ספק בנגע אחר כיון דשם נגע אחד הוא וידוע מש"כ הנו"ב במ"ק סי' מ"א דבימי ליבונה מקרי חזקת טומאה וכמש"כ התוס' בזבחים (דף כ"ט) ד"ה וכיון שראו סתרו כו' והדברים ארוכים ע"כ יפה כתבתי:
טו
מה שהקשה במה שכתבתי בספרי ח' אה"ע סי' ג' ענף ב' דר"מ ס"ל טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה כ"ע מודו דחייב והקשה ע"ז הלא מבואר בשבת (דף קל"ז) דר"מ ס"ל דנחלקו ר"א ור"י בתינוקות א' למול אחר השבת וא' למול בשבת דר"א מחייב ור"י פוטר אלמא דס"ל לר"מ דפליגי בזה ר"א ור"י הנני להשיבו דכוונתי הי' לפי מה דמוקי רב ביבמות (דף ל"ד) למתניתין דהתם דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה פטור כר"מ ושאני הא דתינוקות דזמנו בהול כמבואר שם בלשון ואבע"א לחלק דשאני הא דתינוקות דזמנו בהול ובתי' קמא אמרו שם דמתניתין מיירי אליבא דר"מ וכר"א דמחייב בלא עשה מצוה א"כ שפיר כתבתי די"ל דהאי סוגיא דיבמות דמקשו והא אינו מנוקה מעון ס"ל ג"כ לשיטת ר"מ כהך ואבע"א דיבמות דמחלקי דשאני תינוקת דזמנו בהול אבל היכא דאין זמנו בהול ס"ל לר"מ דאף ר"י מודה לר"א דחייב בטעה ולא עשה מצוה א"כ שפיר כתבתי אך קצרתי בלשוני בספרי הנ"ל שם:
טז
ומה שכתבתי שם בהא דסוטה (דף מ"ד) לתרץ אמאי לא אמרו שם לימא דלא כר"י משום דלר' יוסי י"ל דשאני התם דהוי טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה דס"ל בסוכה (דף מ"ב) דפטור עכ"ל ספרי שם. ואין להקשות דהא י"ל דשאני התם בסוכה דהוי זמנו בהול כמבואר בפסחים (דף ע"ב). די"ל דהא בזה"ל אמרו בפסחים שם דילמא שאני התם גבי הא דר"י פוטר במי ששכח והוציא הלולב לר"ה משום דזמנו בהול אלמא דהגמ' נסתפק בזה מדאמרו לשון דילמא וכדחזינן ביבמות שם דלישנא קמא לא ס"ל לחלק בין זמנו בהול או לא רק אבע"א ס"ל לחלק בזה א"כ י"ל דלכן לא אמרו בסוטה שם לימא דלא כר' יוסי משום די"ל דס"ל להסוגיא בסוטה כל"ק דיבמות דלא מחלקי בין זמנו בהול או כיון דיש מקום לדחות ולומר כל"ק הנ"ל ע"כ לא אמרו בפשיטות רק לימא דלא כר' יוסי הגלילי וקצרתי: