עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור
אורח חיים · סימן כא
ב"ה יום ה' ב' ר"ח אייר תרל"ב לפ"ק קאוונא.
נשאלתי ע"ד קמח קרופצטקי שעבר עליו הפסח שלא נמכר במכירת חמץ ונתווכחו הרבנים בזה דיש מהם שאמרו לדון להיתירא משום דיש ספק ספיקא להיתירא ספק שמא לא נלתתו ואת"ל דנלתתו אכתי ספק שמא לא לתתן בדרך שנתחמץ וכמבואר בסי' תנ"ג סעי' ד' ובט"ז שם ס"ק ג' ומטעם זה אף בפסח עצמו יש להקל ויש מהם שהחמירו לפי דלא ה"ל ס"ס המתהפך והאריכו בזה ובקשו ממני לחוות דעתי בזה:
א
והנני להשיבם בקצרה והוא די"ל דמהני ס"ס זה אף דלא הוי מתהפך וכפי שכתב הש"ך בסי' ק"י בכללי ס"ס ס"ק ט"ו במה דאמרו ס"ס בספק על הארי ואת"ל דלא על אכתי ספק שמא לא דרס דאף דלא הוי מתהפך מ"מ כיון דאין יכולים לדון הספק שמא דרס אלא אם נימא דעל הארי ע"כ הוי זה ס"ס מעליא. וכן הוא כלל בכל הס"ס היכא דאין אתה יכול לדון ספק ב' מתחילה אלא אם דנין מתחילה על ספק א' ע"כ מהני ס"ס זה והחוות דעת בכללי הס"ס כתב דלכן מהני ספק על ואת"ל לא על שמא לא דרס אף דהוי ס"ס מש"א משום כיון דהוי ספק בעיקר הריעותא שאני ע"ש א"כ ה"ה בנ"ד כיון דאין אנו יכולים לדון ספק שמא נתחמצו אלא אם אנו דנין דנתכבסו משום דאם לא נתכבסו הא קיי"ל דאחזוקי ריעותא לא מחזיקינן א"כ שפיר מהני ס"ס זו והוי ספק בעיקר הריעותא בנ"ד וכסברת החוו"ד:
ב
אלא מה דיש להחמיר בזה לפמש"כ הצמח צדק בסי' ל"ב דלתיתה שלנו הוא חמץ גמור דשוהין הרבה במים ולא דמי ללתיתה דש"ס. והובא בפרמ"ג סי' תנ"ג ובבאר הטיב סי' תנ"ג ס"ק יו"ד ע"כ לא שייך זה הס"ס בנ"ד וכן אם רוב מכבסין החטים אין לדון לספק שמא לא נתכבסו וע"כ אף בעבר הפסח דסגי ספק א' להקל משום ספק דרבנן מ"מ בנ"ד לכאורה יש להחמיר משום דאף ספק א' להקל לא הוי ובאמת איני יודע אם רוב מכבסין החטים במדינה שנעשה שם הקרופצטקע או לא:
ואפשר להקל בזה ע"פ מש"כ הר"נ בחולין (דף ס"ג) לתרץ קושיות התוס' שם ד"ה ודילמא דעוף טמא כו' וכתב הר"נ שם לתרץ קושיות התוס' דכיון דיש מיעוט טריפות ומיעוט טמאות א"כ מצרפינן הנך תרי מיעוטי והוי פלגא ופלגא יע"ש וכן מצינו בברכות (ד' נ"ג) דה"ל מיעוטא לכשפים ומיעוט לגמר הכלים אשתכח רובא דלאו לריחא עביד כו' וב"ב (ד' צ"ג) תוס' ד"ה איכא למימר מקמה אתא כו' וסמוך מיעוטא דמפילות למיעוט דמביעתותא כו' והוה מחצה על מחצה עכ"ל ויש להאריך בפרט זה רק אין העת גורם להאריך בכ"ז ע"כ לפ"ז י"ל ה"ה בנ"ד אף אם יבורר כי הרוב מכבסין מ"מ אכתי איכא מיעוט דאינן מכבסין וכן אף דנימא דרוב שמכבסין נתחמצו מ"מ מיעוט איכא דנתכבסו באופן דלא נתחמצו ע"כ בהצטרפות הנך תרי מיעוטי ביחד ה"ל פלגא ופלגא וה"ל ספק דרבנן בחמץ שעבר עליו הפסח ולהקל וזהו כלל חדש בענין ס"ס ולא הערו בזה האחרונים אך מ"מ גם מטעם זה קשה להקל משום דיכול להיות דאף מיעוט גמור ליכא בכ"ז וכיון דהמיעוט לא נתברר ע"כ אף לשיטת הר"נ הנ"ל אין לצרף שני מיעוטי ביחד ודוקא היכא דאיכא שני מיעוטים הידועים אז יש לדון ולצרף אותן ביחד דיהי' כמו מחצה על מחצה אבל היכא דלא נתברר לנו המיעוט גמור א"כ אין ספק מיעוט מוציא מידי וודאי רוב ע"כ לכאורה אין מקום להקל בנ"ד אף לאחר הפסח:
ג
ומ"מ נלע"ד להקל בנ"ד מטעם אחר דהא כתב כת"ר דעצם הסולת הי' עליהם שטר עיסקא לאחד שהלווה מעות לבעל הסחורה של הסולת ובעל העיסקא מכר חמצו כד"ת ולפ"ז נלע"ד לומר דלא מבעיא פלגא פקדון של הנותן העיסקא וודאי דחל הקנין של הנותן כדין כל פקדון שת"י אחרים דיכול המפקיד למוכרן ע"פ קנין אגב קרקע כמו הנהוג במכירת חמץ שמוכרין ע"י קנין אג"ק ובאמת מה שראיתי באיזה מחברים שכתבו להחמיר בקנין אג"ק על המכירת חמץ משום שקנין אג"ק הוא מדרבנן לשי' התוס' בב"ק (ד' י"ב). ובאמת יש לדון דקנין דרבנן ג"כ מהני בזה ואכמ"ל ובפרט דהתוס' בקידושין (דף ה' ע"א) ד"ה שכן פודין כו' שכתבו דמה לקרקע שכן קונין מטלטלין אגבן כו' מוכח דס"ל דקנין אג"ק הוא מה"ת. ועיין בש"ך סי' שס"ג ס"ק ב' ובמק"א הארכתי בזה. וכן הא עושין קנינים אחרים כמו קנין סימטותא וכהנה ואף היכא דלא הוי בקנין חצר ג"כ מהני מכירת חמצו כידוע. ולכן חל הקנין אגב קרקע ושארי קנינים הנ"ל אף בפלגא מלוה של העיסקא וכמש"כ הקצות החושן בסי' ס"ו ס"ק ל"ה דהאי עיסקא דהוי פלגא מלוה ופלגא פקדון דגם פלגא מלוה נקנה באגב קרקע כיון דאסור למישתי בי' שיכרא ע"כ דינו כפקדון דנקנה באג"ק. וכן כתב הנתיבות בסי' ס"ו ס"ק ל"ח:
ד
ובאמת יש בזה פלוגתת ראשונים דהנה הרב ר' עובדי' מברטנורה בכתובות פ' יו"ד משנה ג' כתב דעיסקא שביד אחרים הוי ראוי אלמא דס"ל דאין דינו כפקדון רק כמלוה וכן הוא שיטת המחבר בח"מ סי' ס"ז סעי' ג' דשביעית משמטת פלגא מלוה מהעיסקא. אכן האו"ת בסי' ס"ז ס"ק ו' הביא בשם הרדב"ז ח"א דס"ל דשביעית אינו משמט אף פלגא מלוה משום דדינו כפקדון יע"ש וזהו כמש"כ הקצה"ח הנ"ל ובאמת הרדב"ז סותר את שיטתו דהרדב"ז ח"ג סי' תקס"ד העלה דפלגא מלוה מהעיסקא מקרי ראוי משום דאין דינו כמלוה רק כפקדון. ובעצם הענין הנ"ל יש להאריך הרבה וכן בדברי הנתיבות סי' רע"ח ס"ק ד' מש"כ שם בשם תשובת דברי ריבות אך כיון דהוי פלוגתת הפוסקים אם פלגא מלוה דינו כפקדון או כמלוה ואי נימא דדינו כפקדון א"כ ממילא מהני מכירת הנותן דהא הוי כמו כל החמץ שלו דחל בו מכירתו וכן בהעיסקא דיכול למכור כדי שלא יפסיד מעותיו וע"כ הוי לכה"פ ספיקא דדינא אם חל מכירתו או לא ולכן בעבר הפסח דסגי ספק אחד להקל אזלינן לקולא ויכולים לדון דהי' זה נכלל בהלשון במכירת חמצו שמכר הנותן לכל החמץ שלו כיון דהוי כמו פקדון א"כ מקרי שלו ע"כ דעתי מסכמת להקל ואם הי' כן בפסח עצמו יש להתיישב עדיין הרבה בכ"ז אך לאחר הפסח יש להקל בוודאי, וכעת אמרו לי כי בשנים הללו יש הרבה מן קמח קרופצטקי שלא נתכבסו החטים כלל וע"כ בפשיטות יש להתיר בכה"ג וכל מה שנתבאר יש מזה תועלת להתלמד במק"א: