אור ברסלב
עין יצחק חלק א אורח חיים › סימן כ

עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור

אורח חיים · סימן כ

סימן יט

נשאלתי ע"ד מה דקיי"ל באו"ח סי' תמ"ז סעי' ד' דחמץ שנתערב קודם פסח ונתבטל בס' אינו חוזר וניעור בפסח אם התערובות לח בלח ונשאלתי בהנך קדירות שנאסרו בפסח מחמת תערובות משהו אם מותרין להשהותן ולהשתמש בפסח דשנה הבאה משום דהא בשנה הבאה בפסח אז הוי כמו תערובות דקודם פסח דמותר:

או דילמא כיון דחל עליהם שם איסור עכ"פ בפסח העבר ע"כ לא פקע שם איסור בפסח הבא לשנה הבאה וה"ה י"ל בכל תערובות שנאסרו בפסח מחמת חמץ משהו אם מותרין להשהותן ולאכול מהם בפסח דשנה הבאה וכנ"ל:

א

ולכאורה יש להוכיח זה ממה שכתב המרדכי פ' כל שעה דין תקע"ג וז"ל בשם רבינו חיים כ"ץ דבר החוזר לאיסורו מאליו כגון חמץ שחוזר לשנה הבאה לאיסורו לא שייך בי' דשיל"מ כו' עכ"ל וקשה דהא העלה הר"נ בפסחים פ"ב דעיקר הטעם הא דחמץ הוי דשיל"מ אע"ג דמדרבנן אסור לאחה"פ מ"מ כיון דהתערובות מותר ע"כ מקרי התערובות בשם יל"מ ע"ש:

וידוע שיטת המרדכי בפ"ב דפסחים דין תקנ"ד ותקנ"ה דחמץ קודם זמנו בטל בסמ"ך ואינו חוזר וניעור לאסור בפסח:

א"כ קשה במש"כ המרדכי דחמץ מקרי חוזר לאיסורו דהא בעיני' בלא"ה לא מקרי דשיל"מ דהא נאסר מדרבנן לאחה"פ:

וע"כ עיקר הטעם דהוי יל"מ ע"י תערובות. א"כ איך מקרי חוזר לאיסורו לשנה הבאה דהא נתבטל לאחה"פ ע"י תערובות ואינו חוזר וניעור כשיטת המרדכי ומוכח מזה דס"ל להמרדכי דכיון דחל על התערובות בפסח שם איסור ע"כ נאסר ממילא אף לשנה הבאה ולא שייך בזה דין דבטל ואינו חוזר וניעור משום דשאני היכא דנתערב בשעת היתר מקודם פסח ולא היכא דנאסר בתערובות בפסח:

ב

ויש לדחות ראי' זו משום דהא הביא הר"נ בפ"ב דפסחים שם דבעלי סברא האומרים דחמץ בפסח הוי דשיל"מ כמש"כ הרמב"ם פ' ט"ו ה' מ"א והרמב"ן במלחמות דאע"ג דמדרבנן אסור לאה"פ מ"מ כיון דמה"ת מותר לאחר הפסח מקרי יל"מ. רק הר"נ דחה זה הטעם כיון דהוי חומרא מדרבנן במה דאסרו לכל דשיל"מ ע"כ אין סברא להחמיר כיון דנאסר עכ"פ מדרבנן אבל באמת מצינו גם להש"ך ביו"ד סי' ק"ב ס"ק ח' בכלי שנתערב שכתב דאסור להשתמש עד אחר מעל"ע כיון דאחר מעל"ע מותר מה"ת דינו ככל יל"מ ע"ש אלמא דס"ל להש"ך כשיטת בעלי סברא זו דדחה לי' הר"נ משום דמסתבר טעמייהו וכמש"כ הצ"צ סי' ס"ט גבי ביצת טרפה שנולד ביו"ט שנתערב דמקרי יל"מ משום דכל מה דאפשר למעבד בהיתר עבדינן:

וכמש"כ מזה בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' כ"ח ענף ה' דזה הדין תלוי במה דאי' בפ"ב בבכורים מ"ב על משנה דאסורים לאכול הבכורים שנתערבו דשיטת הר"מ בפ"י וכן הרע"ב שם דאסורים אף לזרים ואע"ג דאיסור זרות אין לו מתירין עכ"ז כיון דאיסור חוץ לחומה הוי יש לו מתירין מקרי יל"מ משום דכל מה דאפשר לתקוני מתקנינן ושיטת הר"ש שם דרק לכהנים יל"מ אבל לזרים אין לו מתירין כיון דאיסור זרות לא יהי' לו היתר. ועיין במג"א סי' שי"ח ס"ק ב' שכתב טעם אחר בשיטת הר"מ והרע"ב הנ"ל. אבל לדעתי נראה כן ועיין בתשובת רע"א זצ"ל סי' ס"ה ולפ"ז י"ל דהרמב"ם דס"ל דחמץ בפסח מקרי יל"מ דאזיל לטעמי' דס"ל בפי' המשנה דבכורים פ"ב הנ"ל דאסורים אף לזרים בתערובות מחוץ לירושלים. והטעם הוא כנ"ל דכיון דיהי' בהיתר קצת מקרי יל"מ אף דלא יהי' מותר לגמרי וה"ה חמץ בפסח כיון דיהי' קל איסורו לאחה"פ:

ג

אכן לשון הרמב"ם פ' ט"ו ה' מ"א ה' ט' משמע דלכן חמץ מקרי יל"מ משום דהתערובות יהי' מותר לאחה"פ דז"ל הרמב"ם שם חמץ בפסח לפי שאין התערובות אסורה לעולם שהרי לאחר הפסח תהי' כל התערובות מותר כמו שביארנו לפיכך אוסר בכל שהו כו' עכ"ל אלמא דהרמב"ם ס"ל כשיטת הר"נ דכתב דעיקר סברתם מה דחמץ מקרי יל"מ משום דהתערובות יהי' מותר לאחה"פ ולא כמש"כ לעיל והא דבכורים הנ"ל י"ל דטעמו שם ע"פ הסבר המג"א ה' שבת כנ"ל אכן בשיטת המרדכי הנ"ל דכתב דלכן חמץ לא מקרי יל"מ משום דחוזר לאיסורו אף דס"ל דחמץ קודם פסח שנתבטל אינו חוזר וניעור עכ"ז י"ל דעיקר סברתו משום דס"ל כשיטת הסוברים המובא בר"נ הנ"ל דלכן חמץ מקרי יל"מ משום דהא מה"ת מותר לאחה"פ כנ"ל וכיון דעיקר הטעם דס"ל דהוי דשיל"מ משום דאף בעיני' יהי' מותר לאחה"פ מה"ת. ע"כ שפיר כתב המרדכי דלא הוי דשיל"מ משום דהא חוזר ונאסר בעיני' לשנה הבאה וס"ל להמרדכי ג"כ כמש"כ הר"נ שם לומר שקרוב הדבר לומר דלא מקרי יל"מ אלא כשהמין בעצתו עתיד להיות מותר אבל היכא שבעיני' יהי' אסור אע"ג דתערובתו יהי' מותר אין זה בכלל דשיל"מ ע"ש בר"נ. ע"כ עדיין י"ל דאף דהתערובות יהי' מותר בפסח דשנה הבאה משום דגם בכה"ג שייך לומר דנתבטל קודם פסח מ"מ כיון דבעיני' יהי' אסור בפסח דשנה הבאה. ע"כ אין זה בכלל דשיל"מ ונסתר ראי' זו וכן י"ל בכוונת הרמ"א דהביא ביו"ד סי' ק"ב סוף סעי' ד' דיעה קמייתא בסתמא דס"ל דחמץ לא מקרי דשיל"מ וע"ש ולפ"ז הסברא נותנת לומר דאף בנתערב בפסח מ"מ מותר לשנה הבאה משום דנתבטל לאחה"פ ואינו חוזר וניעור בפסח הבאה בלח בלח שוב מצאתי במקור חיים לה' פסח סי' תמ"ז ס"ק ה' שכתב להדיא בכה"ג בפשיטות דלא יאסר לשנה הבאה כיון שנתבטל קודם פסח אין חוזר וניעור עכ"ל המק"ח וגם כתב כנ"ל בכוונת המרדכי הנ"ל וכן מצאתי בתשובת רע"א זצ"ל סי' כ"ו באמצע התשובה בד"ה מ"ש מעכ"ת ני' דהקדירות מותרים בפסח האחר דלגבי איסור משהו סמכינן על החכ"צ דאחר י"ב חודש הוי עפרא הא מ"מ אם אירע זה בסוף הפסח יהי' הקדירות אסורים בפסח הבא תחילת ימי הפסח דעדיין לא כלו יב"ח אבל באמת א"צ לזה דהא אפי' התבשיל עצמו שנמצא בו החטה מותר בפסח הבא דבטעם לא אמרינן חו"נ עכ"ל תשובת רע"א זצ"ל שם. הרי להדיא דגדולי האחרונים הנ"ל ס"ל בפשיטות דאף בתערובות שנתערב בפסח מ"מ מותר בפסח האחר דגם בכה"ג שייך דבטל קודם פסח ואין חוזר וניעור:

ד

שוב ראיתי די"ל בזה לפי שיטת המרדכי סוף חולין המובא במל"מ ה' מטמאי משכב ומושב פ"א ה' י"ד דס"ל דדבר שלא הי' ניכר האיסור וההיתר בעת הביטול לא שייך בי' ביטול ודוקא בדבר הניכר בפ"ע מקודם שייך בי' ביטול ומבואר בדורש לציון בדרוש י"ג דאף במה דלא הי' מעורב תחילת ביאתו לעולם מ"מ כיון דבעת הביטול לא הי' כ"א ניכר בפ"ע אין בו דין ביטול וכ"כ המקנה בקידושין (דף ס"ד ע"ב) גבי קדשתי בתי סתם וא"י איזהו יע"ש וכה"ג כתב החוו"ד בסי' ק"ו ס"ק א' דלכן אפשר לסוחטו אסור משום דמתחילה מקודם שנסחט האיסור הי' על כל א' שם איסור ולסוף כשנסחט האיסור לא שייך אז דין ביטול משום דאין ניכר אז האיסור וההיתר בפ"ע ע"ש ועיין בנו"ב במ"ת ח' יו"ד סי' נ"ד וסי' נ"ה. ובספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' ל"א ענף ג'. והארכתי בכ"ז במק"א ולפי דברי המרדכי הנ"ל יש לדון בחמץ בפסח שנתערב בתוך הפסח דדינו להיות נאסר אף בפסח הבא דהא בעת שנתערב בפסח הי' דינו אז דאינו בטל וע"כ אף לאחר הפסח אין בו דין ביטול כלל:

כיון דאזי לא ניכר האיסור וההיתר כל א' בפ"ע ושאני כל חמץ קודם פסח דבטל קודם פסח ואינו חוזר וניעור משום דבעת תערובתו קודם פסח בטל אז והי' ניכר אז המבטל והמתבטל כ"א בפני עצמו וכמש"כ הר"נ בתשובה להוכיח מן צמר גמלים וצמר רחלים דבטל אף דהוי היתר בהיתר וה"ה קודם פסח אף דהוי היתר בהיתר דינו דבטל ועיין מזה בפר"ח והמק"ח ה' פסח סי' תמ"ז ס"ק ח' ואז הי' ניכר כ"א בפ"ע משא"כ בנ"ד דלאחר הפסח עיקר התחלת הביטול דהא בפסח עצמו אינו בטל כלל מחמת תקנת חז"ל דחמץ בפסח במשהו וכיון דאחר הפסח הוא כבר בתערובות ע"כ אין בזה דין ביטול כלל כיון דלא ניכר כ"א בפ"ע וע"כ נאסר אף בפסח הבא. כי אין בזה דין ביטול כלל:

ה

ועפ"ז יש מקום לתרץ קושיות המג"א סי' תמ"ז ס"ק מ"ד שהקשה על הטור דס"ל דחמץ לאחה"פ דבטל דדוקא בס' מבטל ולא ברובא והקשה המג"א עליו מהא דפסחים (דף ל') דאמרו חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור במשהו שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כר"ש ומי אמר רבא הכי והא אמר רבא ר"ש קנסא קניס ה"מ בעיני' אבל ע"י תערובות לא עכ"ל ולשיטת הטור מאי פריך וכי ס"ד דמשום קנס יהא חמור מכל איסורים דהא רבא ס"ל כל האיסורים בס' כו' עכ"ל אכן לפי מש"כ ע"פ כלל המרדכי הנ"ל וע"פ פירושי האחרונים הנ"ל דהיכא דלא ניכר המבטל בפ"ע אין בו דין ביטול. א"כ בחמץ בפסח שנתערב בפסח עצמו אז אין בו דין ביטול משום דנאסר כולו אז ועיקר התחלת הביטול מתחיל לאחר הפסח והא לאחה"פ אין ניכר אז ההיתר והאיסור כ"א בפ"ע דהא המה כבר בתערובות וע"כ שפיר פריך הגמ' כיון דאף לר"ש אסור חמץ לאחה"פ מדרבנן וכיון דבעי בי' דין ביטול ע"כ אף ס' לא מהני בי' מן הדין משום דלא ניכר אז הביטול:

וע"ז שפיר מתרץ הש"ס ה"מ בעיני' אבל ע"י תערובות לא וכיון דלא קניס בכה"ג דהוי ע"י תערובות ע"כ לא בעינן בזה דין ביטול כלל ואף היכא דבכה"ג בשארי איסורים לא בטל עכ"ז בחמץ לאח"ז בטל שפיר ועכ"ז בעי דוקא ס' לשיטת הטור משום דס"ל דפחות מששים אין עליו שם תערובות והוי כמו בעיני' ומשמעות הלשון דאמרו דשלא בזמנו מותר משמע דאף בחמץ שנתערב בזמנו מ"מ בעבר עליו הפסח והוי עכשיו שלא בזמנו ג"כ מותר ושפיר הקשה הגמ' ועפ"ז מתורץ קושי' הב' דהקשה המג"א שם דלשיטת הטור דקאי על ס' דל"ל לרבא לומר שלא בזמנו מותר כר"ש והא אף לר' יהודה ג"כ מותר כמו כל איסורים דבטל בס' ולפמש"כ אתי שפיר משום דלר"י דמן הדין אסור לאחה"פ א"כ בעי בי' דין ביטול וכיון דכה"ג מקרי לא ניכר המבטל והבטל ע"כ אין בו דין ביטול כלל ואינו מותר רק לר"ש דס"ל דעיקר איסורו הוא רק בתורת קנסא וע"י תערובות כל דהו לא קניס ר"ש וזהו לר"ש דוקא ומתורץ קושיות המג"א:

ו

אכן יש לסתור זה מהא דגיטין (דף נ"ד) דנפלו אגודי פרך ונתפצעו בשוגג יעלו וכן מבואר ביו"ד סי' ק"א דברי' וחתיכה הראוי' להתכבד אם נתרסקו לאחר שנתערב דבטל ברוב והא התם בעת שנתערב לא הי' עליו דין ביטול משום דדבר חשוב לא בטיל ואימתי מתחיל הביטול לאחר שהוא כבר בתערובות ונתרסק עכשיו א"כ הוי כמו שכתבתי לעיל דהיכא דאין ניכר המבטל בהבטל בעת התערובות דאין בו דין ביטול ומדחזינן דאף בכה"ג בטל ע"כ מוכח מזה דכיון דמה"ת אף דבר חשוב בטל ברוב והא דלא בטל אין זה רק מדרבנן ע"כ בכה"ג אינו שייך דין של המרדכי הנ"ל כי הביטול מתחיל מעת התערובות ונגמר לאחר זמן:

ז

ועפ"ז יש לתרץ קושי' הפרי תואר שהובא בספרי באר יצחק ח' או"ח סי' ל"ח ענף א' דהקשה על הסוברים דאין מבטלין איסור לכתחילה אינו אלא מדרבנן מהא דגיטין (דף נ"ד) גבי נפלו אגודי פרך דקאמ' הגמ' והא הכא דמה"ת חד בתרי בטל ורבנן גזרו כו' ואי נימא דביטול איסור אינו רק מדרבנן א"כ למה הוצרכו לומר דמה"ת חד בתרי בטל והא בלא"ה לא הוי אלא איסור דרבנן ע"ש אכן לפי מה שכתבתי אתי שפיר דכוונת הש"ס התם בגיטין להקשות על הא דס"ל לר' יהודה דנפלו אגוזי פרך אחד שוגג וא' מזיד לא יעלו מקשה הש"ס והא הכא דמדאורייתא חד בתרי בטל ורבנן הוא דגזרי וקא קניס ר' יהודה משום דהי' מקום לומר דטעמא דר' יהודה דאינו בטל אף בשוגג משום טעם הנ"ל דכיון דבעת התערובות לא הי' עליו דין ביטול, ולאחר שנתפצע דאז אינו ניכר הבטל בהמבטל לא שייך בו דין ביטול עפ"י סברת המרדכי הנ"ל ולכן קאמר הש"ס והא מה"ת בטל אף דבר חשוב ואינו אלא גזירה מדרבנן מה דאינו בטל:

ולכן בכה"ג לא שייך דברי המרדכי הנ"ל משום דהביטול מתחיל מהתחלת התערובות ונגמר הביטול בעת שנתפצע. וע"כ הא דס"ל לר' יהודה דאף בשוגג אינו בטל טעמי' משום קנס דקניס שוגג אטו מזיד ושפיר מקשה ומתורץ קושיות הפ"ת הנ"ל:

הגה"ה

ובמק"א תרצתי לקושיות הפ"ת הזה ע"פ הא דסוף תמורה דכל הנשרפים לא יקברו ורש"י וברטנורא כתבו שם דלכן לא יקברו דחיישי דמשכח אינש ואכל להו אכן התוס' בביצה (דף כ"ז) בד"ה על החלה שנטמאת כו' כתבו דלכן אסור ליתן חלה טמאה לכלבו משום דמפקיע מצות שריפה וכ"כ הר"נ שבת ר"פ מפנין ע"ש בתרומה. ורש"י דסוף תמורה הנ"ל אפשר דאזיל לשיטתו שכתב בביצה שם טעם אחר על הא דאין נותנה לכלבו ולשיטת התוס' והר"נ הנ"ל שאינו רשאי להפקיע ממצות שריפה ומה"ט הנשרפין לא יקברו ע"כ אגוזי פרך דכלאי הכרם דמצותן בשריפה כמבואר סוף תמורה דיליף מן תוקדש. א"כ ברור במה דבעי שריפה אין רשאי מה"ת לערבו ברוב היתר דהא אחר שנתבטל ברוב יתהפך איסור להיתר כמבואר ביו"ד סי' ק"מ ולא יהא יכול לקיים אח"ז מצות שריפה דהא ליכא אז שום איסור כלל אחר שנתבטל ולכן אסור מה"ת לערבו ברוב כמו שאסור מה"ת ליתנו לכלבו וע"כ הוצרך הש"ס לומר הא מן התורה חד בתרי בטל. אבל לולי זה הי' אסור מה"ת לבטל. ושפיר פסק הר"נ בחולין בסוגיא דזרוע בשלה בשם התוס' דמה"ת מותר לבטל איסור משום דלשיטת הר"נ בשבת והתוס' דביצה הנ"ל יש לחלק דשאני הא דגיטין דהוי מנשרפין כנ"ל ועוד נלע"ד לתרץ קושיות הפ"ת הנ"ל ע"פ מה שחלק החוו"ד בסי' צ"ט ס"ק ח' דאיסור הנאה אסור לבטל אף דליכא אלא איסור דרבנן משום דהא נהנה ממה שנתרבה ההיתר ע"ש א"כ כש"כ באיסור הנאה מה"ת דוודאי יש לדון דאסור מה"ת לבטל מהאי טעמא. ושם בגיטין מיירי בכלאי הכרם דאסור בהנאה לכן אסור לבטל מה"ת בעבור שיהנה במה שירבה ההיתר מדבר שהוא אסור מהנאה מה"ת וקושיות הפ"ת מתורצת (עד כאן הג"ה):

ח

נחזור לענינינו במה שכתבתי למעלה והוא דיש לחלק דשאני דבר חשוב דאינו בטל משום דיש לו דין קבוע מדרבנן כמבואר בזבחים (דף ע"ב) על הא דבע"ח חשיבי ולא בטלי דמקשה הש"ס מנמשוך חד מינייהו ומתרץ דה"ל קבוע ע"כ אלמא דמוכח מהתם דכל מה דגזרו חז"ל דאינו בטל מצד חשיבות דעשאוהו כדין קבוע ועיקר קבוע דאורייתא אינו רק היכא דניכר האיסור כמש"כ התוס' בכ"ד וכיון דחז"ל גזרו לקבוע דרבנן משום דעשאוהו כאילו הוכר האיסור כמבואר בפוסקים ע"כ אין שייכות לזה דברי המרדכי הנ"ל משום דהא עיקר דברי המרדכי הוא דאינו ניכר הבטל והמבטל כ"א בפ"ע אין לו דין ביטול וזה אינו שייך אלא ביבמה שרקקה דם וכה"ג משא"כ בדבר חשוב שנתערב דאיך תוכל לומר דלכן לאחר שנתרסק אין בו דין ביטול משום דבעת שנתרסק לא הי' ניכר הבטל והמבטל בפ"ע. דזה אינו דאם תאמר להחמיר מצד שאינו ניכר הבטל. א"כ ממילא הי' ראוי להמבטל בעת התחלת תערובות אף דהי' אז דבר חשוב ועיקר מה דגזרו חז"ל דאינו בטל משום דעשאוהו כמו קבוע דאורייתא דעיקרו הוא רק בניכר האיסור וכיון דדינו כמו דהוכר האיסור א"כ שייך בי' דין בטול לאחר שנתרסק דהא שנתרסק הי' ניכר האיסור וההיתר בפ"ע ולהחמיר ולומר דאינו בטל בתחילה משום חומרת חז"ל דהוי כהוכר האיסור ועכשיו שנתרסק הא בעת שנתרסק הוי מה"ת כמו דלא הוכר האיסור זה אינו סברא לומר כן דהא הוי תרי חומרי דסתרי אהדדי וכעין זה כתב הש"ך ביו"ד סי' נ"ה ס"ק י"ג גבי אבר הנשבר שמחובר מעט דאין להחמיר לחשבו איסור דבוק דהוי כתרי חומרא דסתרי אהדדי עיי"ש אבל ז"א שייך אלא בדברים החשובים שנתערבו משא"כ בחמץ בפסח וכה"ג שלא נתנו חכמים בהם שיעור דאינם מצד חשיבותם ע"כ אין חומרתן מצד דהוי כהוכר האיסור וכדין קבוע אלא משום חומרת האיסור ע"כ בכה"ג עדיין יש לדון לפי שיטת המרדכי הנ"ל דכיון דבעת שנתערבו לא הי' עליו דין ביטול ע"כ אף לאחר זמן אינם מתבטלין מצד דאז הוי אינו ניכר האיסור וההיתר בפ"ע ומצאתי בס' ברוך טעם בשער התערובות פ"א מש"כ בשם איסור והיתר וז"ל כתב בסמ"ק והטעם דכולהו מתניתין חשיבתו חשיבי קבועים וכל קבוע כמעמ"ד והיינו הצדדים הנ"ל אבל מש"כ הוא מצד דשיל"מ אינם מצד חשיבתו אלא משום שלא נתנו חכמים בהם שיעור כו' עכ"ל האו"ה וגוף הספר אינו ת"י כעת ועיין במנחות (דף כ"ג) בתוס' ד"ה שחוטה כו' וקצרתי ולכן שפיר כתבתי מה דיש לדון לכאורה להחמיר בנ"ד:

ט

אך כיון שמצאתי בתשובת הגאון רע"א זצ"ל סי' כ"ו באמצע התשובה בד"ה מש"כ מעכ"ת נ"י דהקדירות מותרים בפסח האחר דלגבי איסור משהו סמכינן על הגאון חכ"צ דאחר י"ב חודש הוי עפרא הא מ"מ אם אירע זה בסוף ימי הפסח יהי' הקדירות אסורין בפסח הבא תחילת ימי הפסח דעדיין לא כלו כל י"ב חודש אבל באמת א"צ לזה דהא התבשיל עצמו שנמצא בו החיטה ג"כ מותר בפסח הבא דבטעם לא אמרינן חוזר וניעור עכ"ל הגאון הנ"ל אלמא דס"ל להגאון הנ"ל בפשיטות דגם התבשיל מותר לשנה הבאה בפסח הבא וכן מצאתי בספר מקור חיים סי' תמ"ז ס"ק ה' דכתב בפשיטות דהתערובות לא נאסר לשנה הבאה בפסח:

ע"ש וכבר כתבתי לעיל כן בשמם. ע"כ מבטל אני את דעתי מפני דבריהם משום דמה שכתבתי להחמיר לכאורה עפ"י שיטת המרדכי הנ"ל באמת יש לדון דכיון דמה"ת בטל חמץ בפסח א"כ מתחיל הביטול מה"ת מהתחלת התערובות ונגמר הביטול לאחר זמן כנ"ל וגם ראיתי בספר בינת אדם בשער הקבוע פ"א שכתב בכל דברים שאינם מתבטלים כמו חמץ בפסח דעשאוהו כאילו אין כאן רוב והוי כמו קבוע דאורייתא ע"ש א"כ לפ"ז דומה שפיר לכל דברים החשובים שנתרסקו דבטלים דלא שייך בזה דין המרדכי הנ"ל כיון דמה"ת בטלים מיד ובשביל מה דאינו בטל מדרבנן לא שייך להחמיר בזה מצד דברי המרדכי הנ"ל ובלא"ה הא נתבאר בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' ל"א ענף ג' דהרבה חולקין על שיטת המרדכי בזה. ולכן בדרבנן אזלינן בתר המקיל. ולכן לדינא אני מסכים דמותר התבשיל והקדירות בפסח דשנה הבאה אם לא נאסר רק מצד תערובות משהו:

תוכן העניינים

עין יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה