עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור
אורח חיים · סימן יט
ב"ה יום ג' ד' כסליו תרכ"ח לפ"ק קאוונא. אל כבוד הרה"ג המפורסמים שיחיו:
מכתבם הגיעני בשאלתם ע"ד היי"ש פסח הנעשה במחוז אוקריינא מן מי דבש הניקחים גם מן אינם יהודים שמחזיקים המי דבש בחביתין ויש שבאים מכלים חדשים ויש כלים ישנים משארי מינים ויש שהכלים המה מן יי"ש חמץ [ואין זה אותו המשקה שקורין מע"ד דבזה כבר כתב הט"ז בסי' תמ"ב ס"ק ד' דאסור לשתותן בפסח אם לא נזהרו להעמידו בשמרים שאינו של חמץ ע"ש כי לפי מה שכתבו במעשה עשיות המי דבש הללו אין לחוש בזה רק חשש כלים חמוצים כפי שכתבו כת"ר ומנהגן ע"פ גדולי הדור דמדינתם מדורות שלפנים שיצא זה בהיתר ורק באופן שהממונה להשגיח על הכשר עשייתן לפסח ישגיח שהמים הללו טרם בואן למלאכה יהי' בהם סמ"ך פעמים נגד החביות של חמץ ושלא יהי' נרגש בהמים שום טעם וריח חמץ כלל וע"פ הרוב יש יותר משני פעמים ששים כי הולכים הכלים מעורבין עם כלים חדשים או מן מינים אחרים וגם אפילו כשיעשו המים הללו מן דבש המונח בחביות חמץ לבד ג"כ לא ירגישו שום טעם וריח יי"ש ובכל הכלים מעת בא מי דבש לישראל נעשה הכל בכלים כשרים לפסח כן הוא המנהג בכל גבולם ע"פ דעת המורים הגדולים חכמי הדור שלפניהם ושותין היי"ש הזה בפסח ע"פ כתב הכשר. רק המהדרין להחמיר במילי דפיסחא בכל דבר ביתרון זהירות אינן שותין אותו בפסח עד יו"ט האחרון ש"פ ועתה בא רב א' מגבולם לערער ע"ז ע"פ שכלו במחקר הטבעי דאינו מועיל ביטול בששים נגד הכלי דנהי דבהמים יש הרבה פעמים ששים זהו דמותרים המים לשתותן בפסח אבל לעשות מהם יי"ש אסור ע"פ דין דהא צריכים דוקא דבהיי"ש היוצא לפועל מהמים יהי' בו ששים נגד הכלי הראשונה כי לפי האומד הולך מהמים חלק ששי יי"ש נקי א"כ צריך ששה פעמים ששים בהמים נגד הכלי וכפי שביאר המערער כל זה בארוכה בסברותיו וכת"ר האריכו לסתור כל סברות הרב המערער וגם כתבו אשר הגאונים המפורסמים כקש"ת מוה' יוסף שאול מלבוב נ"י ומהו' שלמה קלוגער נ"י הסכימו להיתירא ובקשו ממני להזדקק ולחוות דעתי בזה:
א
תשובה כי אף לסברת הרב המערער ע"פ ענין המחקר ג"כ דעתי מסכמת לדעתם ולהיתירא ובאתי בקצרה. והנה לפי שיטת הסוברים והובא שיטתם ביו"ד סי' צ"ט סעי' ו' דבנודע האיסור אף שנתרבה אח"ז האיסור שאין ששים בהיתר נגדו דדיינינן להיתירא כיון דכבר נתבטל ואינו חוזר וניעור האיסור וכמש"כ הפר"ח שם בס"ק כ"א. דלפ"ז ה"ה בנ"ד כיון שהיה כבר שיעור ביטול ע"כ אף דנימא דאחר עשייתו להיי"ש דנתרבה האיסור אפ"ה מותר ואף לפי דברי הרמ"א בסי' צ"ט סעי' ו' דלא שנא נודע וכו' ול"ש מין במינו הכל חוזר וניעור עכ"ז בנ"ד יש להקל אף לשיטה זו. דהא בתרומות פרק ה' משנה ט' איתא סאה תרומה שנפלה למאה וטחנן ופיחתו כשם שפיחתו כו' סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה וטחנן והותירו כשם שהותירו החולין כך הותירה התרומה ואסור אם ידוע שהחטים של חולין יפות משל תרומה מותר ומבואר בר"ש ובפי' הר"מ ובתוס' יו"ט שם דברישא לא תנן אם ידוע שהחטים של תרומה יפות משל חולין אסור משום דאף אם החטים של תרומה יפות הן ג"כ מותר דהא כבר הי' שיעור ביטול בעת שהי' מעורבין הפסולת של תרומה וחולין ביחד עם הקמח שלהם. וע"כ אף בעת שנפרד הקמח מן הפסולת לאח"ז ואז אין בהקמח חולין שיעור ביטול נגד הקמח תרומה מ"מ אינו חוזר וניעור בכה"ג האיסור וכן פסק הרמב"ם פ' י"ג ה' תרומות ה' ז' וכן הוא להדיא בירושלמי תרומות פ' ה' ה' ג' דמה שאמרו במשנה שם דכך פחתה התרומה הוא לאו דוקא דאגב סיפא הוא דנקט וכו' וכמש"כ שם בפני משה ע"ש. ועיין בגליון המשניות בתוס' ר' עקיבא א' שם ומה שהביא בשם הרשב"א ואין ת"י כעת שו"ת הרשב"א:
ב
הרי דס"ל לכל הנך דאף דנתמעט אחר מעשה הרקדה לשיעור ביטול מאה דצריך בתרומה אפ"ה כיון דהיה מתחילה שיעור ביטול שהצריכו חז"ל אמרינן דכיון דנתבטל כבר ולא נתערב איסור ממקום אחר רק מצד עצמו נתרבה האיסור אח"ז דלא החמירו רבנן בזה א"כ ה"ה בשארי איסורים גבי שיעור ביטול בששים ואין לחלק בין תרומה לשארי איסורים וכמש"כ הפר"ח ביו"ד סי' צ"ט בס"ק כ"א באה"ד של ד"ה איברא דאיכא למידק עלה מהא דקתני בתרומות סאה תרומה כו' ולא הספיק להגבי' עד שנפלה אחרת ה"ז אסורה כו' והביא שם לדברי הבית יוסף דיו"ד סוף סי' צ"ט והשיג עליו והוכיח מהא דיו"ד סי' קי"א דכמה דינים שם למדם הרשב"א מכמה משניות ותוספתות של מ' תרומות הרי דלא חילקו בין תרומות לשארי איסורים ע"ש ע"כ בנ"ד כיון דמתחלה היו בהמי דבש שיעור ביטול והיה בהיתר אז לשתותן וגם הרב המערער מודה בזה רק אח"ז כשנעשה מהם יי"ש נתרבה האיסור של בלוע יי"ש חמץ:
ע"כ שפיר י"ל דאין חוזר וניעור האיסור כיון שלא נתרבה האיסור ממק"א רק מצד עצמו:
ג
אכן יש לדון בזה דלא שייך לומר כן אלא לשיטת הרמ"א ביו"ד סי' צ"ח סעי' ב' דמין במינו אזלינן בתר שמא אם הוא שוה הוי מין במינו כו' א"כ ה"ה יי"ש חמץ ביי"ש פסח כיון דבשמא הוא שוה. שפיר י"ל כיון דמה"ת נתבטל ברוב ע"כ אף דהצריכו רבנן שיעור סמ"ך מ"מ כיון דהי' שיעור ביטול בששים מתחילה לא החמירו רבנן יותר וכמו בתרומה אבל לשיטת הש"ך ביו"ד סי' צ"ח ס"ק ו' שהעלה דהעיקר בזה הוא דאזלינן בתר טעמא דאף דהוי מין במינו בשמא מ"מ כיון דחלוקין בטעמא ונרגש הטעם ע"כ צריך ששים מה"ת א"כ בנ"ד דידוע דחלוקים בטעמם יי"ש דבש מן יי"ש חמץ א"כ צריך ששים מה"ת ולפ"ז אין זה דומה להך דתרומות שהבאתי דשא"ה דמה"ת בטל ברוב אבל לא בנ"ד דצריך ששים מה"ת:
ד
ועכ"ז גם לשיטת הש"ך יש להקל בנ"ד כיון דבאינו מינו תלוי בטעמא וע"כ היכא דיש קפילא סמכינן עליו אם אומר דליכא טעמא דמותר אף בפחות מששים וכמבואר ביו"ד סי' צ"ח ואף דהאידנא לא סמכינן על קפילא מ"מ הא כתב הש"ך בסי' צ"ח ס"ק ה' דסמכינן על טעימת ישראל. א"כ בנ"ד אם יאמרו הבקיאים שאין נרגש שום טעם כלל מחמץ בהיי"ש של פסח עלייהו סמכינן ואף דהעלה הש"ך בסי' צ"ו ס"ק ה' בצנון שחתכם בסכין בשר דאין לסמוך לכתחילה על טעימת ישראל מ"מ הא הפר"ח העלה שם דאף לכתחילה סמכינן שם על טעימה וכ"כ הכרו"פ שם ואף להש"ך הא טעמו הוא לפי דאינו מתפשט הבלוע שם גבי צנון רק כדי נטילה. אבל היכא דמתפשט הבלוע בכולו מהני אף לכתחילה לסמוך על טעימת ישראל וכמש"כ הש"ך בספרו הארוך שם וגם י"ל דאין שייך להחמיר לכתחילה בטעימה ישראל אלא מחשש שמא אינו בקי משום דזהו מסור לכל אבל היכא דנסמוך על בקיאים מיוחדים בזה אין חשש ואף הש"ך מודה בזה ובנ"ד דיש משגיחים מיוחדים ובקיאים היטב בזה ע"כ יש לסמוך עליהם אף לשיטת הש"ך:
ה
וגם הא יש בנ"ד חזקת היתר דהא ידוע מה שהקשו האחרונים בהא דיו"ד סי' צ"ח סעי' ג' במין באינו מינו דנשפך דאסור בספק ששים ככל ספק דאורייתא והקשה הכרו"פ דנימא אוקי אחזקת היתר אבל באמת אין זה קשה כלל דנהי דהתערובות שנפל בתוכו הוא היתר אבל מה שנפל בתוכו הוא בחזקת איסור ע"כ לא שייך להעמידו על חזקת היתר דהא אדרבה יש כאן חזקת איסור של האיסור דאם נימא דנתבטל בששים א"כ אזל לי' האיסור ממנו ובאמת יש לנו לומר דהאיסור הוא בחזקתו הראשונה וכמו שהיה מעיקרא [וגם בתערובת חלב ובשר שייך סברא זו דמוקמינן על חזקתו הראשונה דלא נתבטל והם בממשן כדמעיקרא וכעין זה כתבו התוס' ביבמות (דף פ"ב ע"א) ד"ה שתי קופות כו' בזה"ל דמה שנפל בקופה של חולין ספק הוא ואין לו חזקת היתר כו' ועיין מזה בספר שיבת ציון סי' ל"ב ולא הביא לדברי התוס' יבמות הזה א"כ ז"א שייך אלא היכא דהספק הוא אם היה מעולם שיעור ביטול או לא היה בו שיעור ביטול כבר אבל בנ"ד דכבר נתבטל בששים דזהו מהני מצד דאמרינן דלא נשאר בו שום איסור כלל וכמש"כ הנו"ב במ"ת ח' יו"ד סי' מ"ה ובסי' נ"ד דביטול בששים הוי מצד דלא נשאר שום איסור כלל ע"ש וע"כ אם נולד ספק שמא אחר הביטול נולד איזה ענין שיחול האיסור דיש לדון בזה להחזקת היתר דכמו דעד שנולד הענין מחודש הי' בחזקת ההיתר ה"ה לאח"ז וכיון דקודם עשיות היי"ש הי' המי דבש בחזקת היתר לכ"ע ע"כ בספק אח"ז כשעושין מהם היי"ש דשמא יחול עליהם שם חמץ בזה שפיר יש לנו לומר אוקי אחזקת היתר וכמו דעד הנה לא היה שם איסור כלל כן הוא עכשיו ובקצרה הוא כן דשאני בכל תערובות איסור דאם נימא דנתבטל א"כ אינם כבראשונה ע"כ מוקמינן אותו שהוא בממשו כבראשונה משא"כ בנ"ד דכבר נתבטל בששים והוי כמו דאינו עוד ע"כ בנפל ספק שמא חוזר וניעור היום ע"כ יש לנו להעמידו דהוא בחזקתו הראשונה דאינו בעולם כלל וכמו דנתבטל כבר כן הוא היום ובחזקת היתר:
ו
וזהו סעד נכון דלפ"ז יש לנו לסמוך אף לכתחילה על טעימת ישראל ובזה אף הש"ך מודה להפר"ח והכרו"פ דהא אף במקום ספק אם יש טעם יי"ש חמץ לאחר עשיית היי"ש פסח ג"כ יש מקום להקל משום חזקת היתר ומוקמינן לי' על חזקתו הראשונה דכמו דעד עשיות היי"ש לא היה טעם יי"ש חמץ כלל בתוך התערובות הזה דכן הוא היום לאחר עשיית היי"ש פסח וע"כ בודאי כשנותנין לבודקים משגיחין מומחים ישראלים המיוחדים שיודעים בטיב הענין ומרגישין בהטעמים דיש לסמוך עליהם וכיון שאומרים שאין בו בנו"ט כלל ודאי יש להקל בזה אף לשיטת הש"ך דס"ל דבמין במינו בתר טעמא אזלינן. דהא כיון דישראלים בודקים ומומחים המיוחדין אומרים דאינם מרגישים שום טעם יי"ש חמץ כלל הן מקודם עשיות היי"ש פסח והן לאחר עשיות היי"ש פסח דאין להחמיר בזה וכפי שכתב החוות דעת בסי' צ"ח סוף ס"ק ג' דלדעת הש"ך דסובר דתליא בטעמא דכ"ז שהקפילא מרגיש הטעם אחר בחבירו מקרי מין בא"מ אכן כשהקפילא אומר דלא נרגש טעם האיסור כלל ודאי סמכינן עליו בזה דהא לא שייך בכה"ג סברת הש"ך דתלוי בטעמא כיון דאינם מרגישין הטעם כלל. וכש"כ לשיטת הרמ"א בסי' צ"ח וכמש"כ החוות דעת שם בס"ק ג' דאין להזניח שיטת הרמ"א בסי' צ"ח וכמש"כ החוות דעת שם בס"ק ג' דאין להזניח שיטת הרמ"א דשם ותירץ שם לכל מה שהקשו על שיטת הרמ"א וע"כ יש לצרפו להיתירא כשיש לנו צדדי ההיתר בל"ז ויש לי עוד מה להאריך בכ"ז ודעתי מסכמת לדעת הרבנים הגאונים דאין לנו לאסור לשתות היי"ש הללו בפסח ושפיר נהגו העם לשתותן בפסח:
ז
וע"ד מה שכתב הרב המערער לאיסור לפי דברי הרדב"ז ח"ג סי' תקמ"ז שכתב לאסור לקנות מן הא"י דבר איסור אף שנתבטל בששים משום דבאותו העת שקנה מהם הוי כאלו מבטל איסור לכתחילה וסיים הרדב"ז שם דהרשב"א כתב שלוקחים מן הא"י מה שנותן טעם לפגם דמה שקונים מהם לא הוי לכתחילה (והוא ביו"ד סי' קכ"ב סעי' ו' ברמ"א והטעם הוא דמאחר דכבר נעשה בידם מקרי דיעבד) ואפשר לחלק דשאני בנט"ל דכיון שהוא פגום לא חיישינן שמא יאמר כו' אבל דבר שנתבטל בששים חיישינן שמא יאמר לבטלו כו' מחמיר אני עכ"ל הרדב"ז וע"פ דברי הרדב"ז יצא הרב המערער להחמיר בנ"ד הנה לדעתי אין להחמיר מטעם זה דהא כתב הרמ"א ביו"ד סי' קי"ד סעי' ו' דאסור לקנות מן הא"י אם אין במשקה סמ"ך מן השמרים. ומשמע דאם יש סמ"ך מותר לקנות מהם וכ"כ המהר"ם לובלין בתשובה סי' ק"ד והובא בפרמ"ג ליו"ד סי' ק"ג בשפתי דעת ס"ק י"ד ע"ש וכ"כ המרדכי ס"פ אין מעמידין דאם יש ששים שרי לקנות מהם וכן מוכח מהר"נ לעו"ג והריטב"א שם (דף ל"ח) במה שאסרו לקנות מהם במקום חשש תערובות יין וכה"ג והקשו דליטעמי' קפילא ותירצו דבכל דבר שאסרו חכמים לא חילקו בדבר ואסרו לחלוטין אף באין בו טעם וכ"כ הרמב"ן והראב"ד ע"ש הרי דס"ל לכל הנך ראשונים דליכא איסור לקנות מהם דבר שנתבטל בששים מצד ביטול איסור לכתחילה. רק היכא שאסרו חז"ל בפירוש לקנות מהם דבר שנתבטל בששים מצד ביטול איסור לכתחילה. רק היכא שאסרו חז"ל בפירוש לקנות מהם שאני וכמבואר בעו"ג (דף ל"ח) וביו"ד סי' קי"ד ואין למדין משם להיכא דלא אסרו חכמים בפירוש הרי דכל הפוסקים הללו ס"ל דלא כהרדב"ז אך בנ"ד אין אנו צריכים לכל זה לפי דבנ"ד גם הרדב"ז מודה דהא קודם פסח שעת היתר הוא ואין בו משום מבטל איסור לכתחילה וכן משמע מן תשובת מהר"ם מרוטנבארג סי' קפ"ג דאם לית בי' טעם חמץ מותר לקנות מהם וכמש"כ שם בטעם השני ע"ש:
ע"כ בנ"ד שקונים מהם מקודם פסח בעת שהוא בתערובות ע"כ ליכא בזה חשש מבטל איסור לכתחילה לכ"ע ובפרט דלדינא קיי"ל דלא כהרדב"ז כנ"ל וברור ופשוט:
ח
וכאשר אמרו לי הבקיאים בענינים כאלה כי יכול להיות נרגש טעם יי"ש חמץ בעת שמרתיחים המי דבש. ע"כ דעתי שיבחנו הבקיאים והמבינים בעת שירתיחו המי דבש בהיורה וגם לאחר עשיות היי"ש אם לא נרגש כלל בהשני פעמים הללו טעם יי"ש חמץ אזי דעתי מסכמת להקל ובאם שישגיחו שיהיה שני פעמים ששים וכמש"כ כת"ר כי כן המנהג שם מכמה שנים שנהגו העם לשתותן בפסח והנני מצטרף לדעת הרבנים הגאונים מקה' לבוב וקה' בראד כנ"ל ודברי הרב המערער הם בטלין כי ע"פ דין אין לנו לאסור כלל והדין עם כת"ר שיצא ג"כ בהיתירא ואין העת גורם לדון בדברי מעכת"ר ויספיק הקיצור: