עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור
אורח חיים · סימן טז
כבוד הרב הנ' וכו' שי'
ענף א
מכתבו הגיעני במה שביקש ממני להודיעו טעמי במה שהשבתי לרב א' ממדינתם ע"ד קמח פסח של בתי הרחיים שנמצא עיסה בדופני הליוונטארין והי' תשובתי בקצרה כי מותר הקמח הזה באכילה בפסח וע"ז יצא כת"ר לערער וביקש ממני להודיעו טעמי:
והנני להשיב בקצרה:
א
והוא כי כעין זה כתב הנשמת אדם ה' פסח סי' כ"א והעלה להתיר ע"פ דין ספק ספיקא ספק א' שמא הוי הזיעה כמו מי פירות ואת"ל כו' שמא לא נתערב בו כלום כו' ועיקר דין זה הוא באו"ח סי' תס"ו סעי' ג' דהמחבר הביא דיעה הראשונה בסתם דזיעת החומה אינה מחמצת ודיעה שניי' בשם יש אוסרים. והמג"א כתב דצ"ע כו' אבל האלי' זוטא כתב דדעת המתירין עיקר וכן נראה מדברי המחבר וע"כ מידי ספיקא לא נפקא בזה ובפרט בכותל של עץ וכמש"כ המג"א והנשמת אדם ולכן לכל הפחות הוי ספק השקול. ואף דמן הקרבן נתנאל בפסחים פ"ב אות קכ"ו נראה דס"ל להחמיר בזה מן דין ודאי איסור עכ"ז הא יש לנו דעת הא"ז וכפי שנראה מן לשון המחבר דנוטה להיתירא. ע"כ הנכון עם הנשמת אדם דה"ל עכ"פ ספיקא דדינא אם הוי חמץ ולא ודאי חמץ:
ב
ועדיין יש לבאר דאף דנימא דהלכה כהסוברים דהך זיעה אינו מחמץ עכ"ז הא כשנילושה אח"כ במים א"כ הא במי פירות עם מים קיי"ל דממהר להחמיץ אך כבר כתב הנשמת אדם שם ובסי' כ"ב שם דיש להסתפק דזיעת החומה הוי כמו זיעת אדם דלא הוי אפי' מי פירות וכמש"כ החק יעקב בסי' תס"ו ס"ק ז' והובא בקצרה במקור חיים סי' תס"ו ס"ק ד' והנה החק יעקב בסי' תס"ו ס"ק י"ג כתב בשם הא"ז והדרישה דהיכא דאיכא לספוקי אם מן מי פירות או מדברים המחמיצין דיש להתיר ע"פ דין ס"ס כו' והמקור חיים ה' פסח סי' תר"ו ס"ק ג' הקשה ע"ז דהא מי פירות עם מים ג"כ הוי חמץ וממהר להחמיץ ונשאר בצ"ע והנה הנשמת אדם כתב דהא אכתי הוי ספק שמא הלכה כהרי"ף והרמב"ם דמי פירות עם מים אינו ממהר להחמיץ וע"כ ה"ל ס"ס מעליא:
ג
אבל לדעתי יש לפקפק עדיין ע"ז מהא דכתבו התוס' בכתובות (דף ט' ע"ב) בד"ה אי למיתב לה כתובה כו' וי"ל דלא חשוב ס"ס כה"ג משום דהאי ספיקא שמא באונס הי' לא חשיב ספיקא גמורה למיתב כתובה דאימור קודם שנתארסה נאנסה כו' הרי מבואר להדיא דאם לצד הספק א' אינו ברור עדיין כי יש עוד להסתפק בזה משום דלא ברירא ע"כ אין מצרפין זה הספק להספק השני ולא מהני ס"ס כזה א"כ ה"ה בנ"ד בהך ס"ס שמא מן מי פירות וספק שני שמא לא נתערב בו:
הא בהך ספק שמא מן מי פירות לא הוי ברור לדינא להיתירא דאכתי הוי ספק שמא הלכה כהפוסקים החולקים על הרי"ף והרמב"ם וס"ל דמ"פ עם מים ממהרים להחמיץ ובפרט כי כן הוא דעת השו"ע בסי' תס"ב סעי' ב' לאיסור ולא הביא כלל דעת הרי"ף והרמב"ם אף בשם י"א ע"כ עדיין יש לפקפק על מש"כ הפוסקים לדון בספק מי פירות דהוי ספק ספיקא:
ד
ועכ"ז נראה לי דשפיר כתבו לדון זה בדין ס"ס ולהיתירא משום דהך דין שכתב החק יעקב בסי' תס"ב ס"ק ג' דאף דנתייבש המי פירות אם אח"כ באו למים דמחמצת. עכ"ז אין זה וודאי לאיסורא דהנה הפר"ח בסי' תס"ב ס"ק ד' הביא בשם הרשב"א והרמב"ן דמוכח דס"ל דבכה"ג אינה מחמצת והובא בבאר היטב סי' תס"ב ס"ק ד' ע"כ אף דנימא דמ"פ עם מים ממהר להחמיץ וכשיטת הפוסקים החולקים על הרי"ף והרמב"ם. עכ"ז אין זה וודאי חמץ רק ספק חמץ משום דהא הוי ספיקא דדינא בנתייבשו המ"פ מקודם כנ"ל ע"כ יש לנו לצרף הך ספיקא שמא במ"פ ולדון עפ"ז דין ס"ס משום דאם הי' מ"פ אז יש לנו היתר וודאי משום הס"ס דיש לנו אז בזה היינו ספק ראשון שמא הלכה כהפר"ח שהוכיח דבנתייבשו המ"פ מקודם שבאו המים עליהם דאין זה חמץ כלל ואת"ל כהסוברים דגם בנתייבשו המ"פ מקודם דינו כמו מ"פ עם מים ביחד עכ"ז אכתי ספק לנו שמא הלכה כהרי"ף והרמב"ם דמ"פ עם מים אינו ממהר להחמיץ וכמש"כ הנשמת אדם להסתפק בזה א"כ יש לפנינו דין ס"ס גמור להיתירא אם הי' זה מן מ"פ וכיון דאנו סומכין על ס"ס להיתירא משום דהס"ס מברר לנו ההיתר ע"כ אין זה דומה להך דכתובות (ד' ט') בתוס' הנ"ל ושפיר כתבו לדון להיתירא בספק מ"פ או מים משום הס"ס:
ה
ועוד נלע"ד להוסיף ולדון דאף לשיטת המחבר דסותם כהסוברים דמ"פ עם מים יאפה מיד דממהרים להחמיץ דעכ"ז אין זה חמץ וודאי רק דינו ככל ספק חמץ רק דאי אפשר לשומרו שלא יחמיץ כמש"כ רש"י והתוס' בפסחים (ד' ל"ה וד' ל"ו) אבל וודאי חמץ לא הוי ועיין במהרש"א פסחים (ד' ל"ח ע"ב) שכתב דהיכא דהוי זריזים אין לחוש במ"פ עם מים וכעין זה מצינו במג"א סי' תס"ז ס"ק י"ב במה שאמרו דהיכא דמינח נייח כ"ע מודו דאסור דעכ"ז אין זה וודאי חמץ אלא ספק ולכן מתירין התבשיל ע"ש וכמו כן יש לדון הכא וקצרתי וע"כ לצד הספק שמא מן מ"פ הוי דיש בזה שלשה ספיקות להיתירא. ספק א' שמא הלכה כהרי"ף והרמב"ם דמ"פ עם מים דינן דאינו ממהר להחמיץ ואז אין בזה שום ריעותא כלל ואת"ל כהחולקים אכתי ספק שמא לא מיהר להחמיץ עדיין כ"כ וכנ"ל ועוד ספק שלישי שמא הלכה כהפר"ח דבנתייבשו המ"פ מקודם אינן מחמיצות יותר וע"כ לצד הספק שמא מן מ"פ הוי יש לנו היתר ברור ע"פ שלשה ספיקות להיתירא ולכן שפיר כתבו האחרונים לדון להיתירא ע"פ ס"ס אם הוי ספק שמא מן מ"פ כו' ולא שייך לדון במש"כ דהא הוי ס"ס משם א' דז"א דהא זה דומה לספק על הארי כו' ועיין בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ו' ענף ט' ובספרי נחל יצחק סי' ל"ח ענף ז' ובפרט במידי דרבנן וכעין דברי הפרמ"ג יו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס ס"ק ט"ו דבדרבנן לא בעינן ס"ס מתהפך וה"ה בס"ס מש"א וקצרתי בכ"ז:
ענף ב
ו
ויהי' איך שיהי' כיון דכתבו הפוסקים לדינא להיתירא בספק נתלחלחו ממי פירות דדיינינן ס"ס להיתירא וע"כ ה"ה בנ"ד. והנה נ"ד עדיפא טפי. דהא בעיקר דבריהם שכתבו להקל באכילה ע"פ ס"ס יש להעיר ע"ז מהא דסי' תס"ז סעי' ב' ברמ"א דכתב דלא מהני ס"ס להתיר באכילה והחק יעקב בסי' תס"ו ס"ק י"ג העיר בקצרה בזה והנה הט"ז בסי' תס"ז ס"ק ד' הקשה דאמאי לא סמכינן להתיר באכילה ע"פ הס"ס וכן העיר החק יעקב שם בס"ק י'. והמקור חיים להגאון מליסא בסי' תס"ז ס"ק ג' כתב דלק"מ דטעם הרמ"א הוא משום דס"ל כשיטת הרמב"ם דחמץ הוי דשיל"מ דלא מהני ס"ס כו' וכן ראיתי בביאור הגר"א שם ס"ק ה'. אבל לדעתי יש להקשות עליהם דהא לדינא קיי"ל דחמץ בפסח לא מקרי דשיל"מ כמו דמבואר בסי' תס"ז סעי' ב' דחמץ בערב פסח בטל בששים ובמחבר ורמ"א שם בלא שום חולק ע"ז כלל וכמש"כ המג"א בסי' תמ"ז ס"ק מ' וכן יש לתמוה על הלבוש בסי' תס"ז סעי' ט' דכתב דלכן אסרינן התבשיל שנמצא בו חטה שאינה מבוקעת משום דהוי דשיל"מ וכן ראיתי באלי' זוטא שם שתמה כן על הלבוש מהא דחמץ בע"פ דבטל בששים הרי דקיי"ל לדינא דחמץ לא הוי דשיל"מ:
והנה כסברת הלבוש שם ראיתי כן בספר אור זרוע הגדול חלק ב' ה' פסחים סי' רנ"ו שכתב ג"כ כמו שכתב הלבוש והקשה ע"ז דהא המאכל מתקלקל א"כ לא שייך בכה"ג להחמיר שם בלא נתבקעה משום דשיל"מ ע"ש ובמקום אחר הארכתי בזה ואכמ"ל:
ז
ועכ"ז נראה לענ"ד לתרץ דברי הרמ"א וכפי הטעם) שכתב המק"ח והגר"א זצ"ל דלכן החמיר הרמ"א לאסור באכילה ולא מהני ס"ס משום דהוי דשיל"מ:
והא דקיי"ל בתערובות בע"פ להיתירא דלא הוי חמץ בשם יש לו מתירין יש לחלק ביניהם והוא דהר"נ בפסחים פ"ב כתב הטעם דלכן לא הוי חמץ דשיל"מ דהא נאסר בעיני' מדרבנן לאחר הפסח ע"ש והנה בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' י' כתבתי בטעמו של הר"נ לנדרים (דף נ"ב) שכתב דלכן דשיל"מ אינו בטל משום דהיתר בהיתר לא בטיל וכמו דם הפר ודם השעיר כו' והעליתי משם דהא דלא רצה הר"ן בטעמו של רש"י דאתי עלה משום דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר משום דהר"נ ס"ל דכיון דתערובות איסור ברוב היתר נהפך האיסור להיתר א"כ אין כאן איסור כלל בעולם ולא שייך כלל לדון בזה עד שתאכלנו באיסור כו' וע"כ כתב הר"ן טעם אחר לאיסור דשיל"מ בתערובות דזהו משום היתר בהיתר לא בטל ולכן שפיר ס"ל להמחבר והרמ"א בחמץ בתערובות דאין להחמיר בי' באיסור דשיל"מ דהא שייך לפ"ז טעמו של הר"נ בפסחים פ"ב דכיון דחמץ בעיני' נאסר עכ"פ מדרבנן א"כ אין שם היתר עליו כלל:
ובזה אזלינן בתר שמא ועיין בכרו"פ ובחוות דעת ליו"ד סי' ק"ב סעי' ב' וקצרתי וכיון דאין שם היתר על החמץ ע"כ לא שייך להחמיר בתערובות חמץ משום דבר שיש לו מתירין אבל לענין ס"ס בדשיל"מ שפיר יש לדון דאף בחמץ בפסח דינו כמו כל דשיל"מ דלא מהני ס"ס משום דשייך גם בחמץ לדון להסברא עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר. דאף דחמץ לאחר הפסח מיתסר מ"מ הא לא נאסר אז רק מדרבנן א"כ אף בקלות האיסור מדאורייתא לדרבנן ג"כ שייך לדון להטעם הזה ועיין בתשובת צמח צדק סימן ס"ט ובתשובת רע"א סי' ס"ה ובספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' כ"ח ענף ה']. וקצרתי כן י"ל בשיטת הרמ"א בטעמו דכתב דלא מהני ס"ס להתיר באכילה בחמץ אף דס"ל דבתערובות חמץ אין דינו כמו שיל"מ ומתורץ קושייתי מעל המק"ח והביאור הגר"א זצ"ל ועיין ביו"ד סי' ק"ב סעי' ד' בהג"ה ובט"ז ס"ק י"ג ובש"ך ס"ק י"ד וכן יש לתרץ עפ"ז לדברי הלבוש ומתורץ קושיות אלי' זוטא הנ"ל ויש לי עוד מה לתרץ לקושיות אלי' זוטא הנ"ל מעל הלבוש ואכמ"ל יותר:
ח
ועכשיו דנתבאר דמה דהחמיר הרמ"א לאסור באכילה בפסח אף דיש ספק ספיקא משום דזה הוי ככל דשיל"מ דלא סמכינן על ס"ס א"כ לפ"ז בנ"ד דהספיקות הם בדין ולא בהמעשה ספק א' שמא הלכה כהסוברים דזיעת החומה אינו מחמץ וכש"כ בזיעת העץ. ועוד ספק שני שמא הלכה דהפירור שיוצא דרך נקבי הנפה דינו ככל לח בלח דבטל בששים קודם פסח וכשיטת הסוברים כן וכמש"כ החק יטקב בסי' תנ"ג ס"ק י"ז בשם הכלבו וכמו שהביא בנשמת אדם פלוגתת הפוסקים הללו בה' פסח סי' כ"ב ע"ש והשאגת ארי' בסי' צ' כתב דספיקא דדינא אף בדשיל"מ אזלינן לקולא וכ"כ הפר"ח לאו"ח סי' תצ"ו ס"ק ג' והובא בתשובת ר"ע איגר סי' ס"ה ע"ש. ובספרי באר יצחק מזה א"כ לפ"ז בנ"ד דהשני ספיקות הם הכל ספיקא דדינא בוודאי יש לנו למנקט ולסמוך על הך ס"ס ולהיתירא אף דהוי דשיל"מ ובאמת לפי טעם זה יש מקום להתיר אף בחד ספק כיון דהוי מדרבנן אכן מחמת חומרא דחמץ קשה לסמוך להיתירא על חד ספק אבל אם יש שני ספיקות בדינא בוודאי יש לנו לסמוך להיתירא אף באכילה כיון דלא שייך בכה"ג להחמיר משום דשיל"מ וכיון דעיקר מה דאמרו בסי' תס"ז דאין להתיר באכילה ע"י ס"ס הוא משום דהוי דשיל"מ או משום חומרא בעלמא וכמש"כ הט"ז והחק יעקב. ע"כ בנ"ד דהוי ספיקא דדינא אין לחוש לאיסור דשיל"מ וכן מצד חומרא בעלמא אין לחוש באיסור משהו ודוקא בהא דסי' תס"ז סעי' ב' דהוי חשש דאין שם ששים נגד החמץ בזה מצינו דהחמירו אף בס"ס משא"כ באיסורי משהו לא מצינו דהחמירו בס"ס וכעין זה מצינו בסי' תס"ז סעי' י"ב בהג"ה להתיר בתרנגולים מכח ס"ס. ספק שמא עתה נפלה וספק ב' שמא הלכה דדיינינן עיכול אף באיסור וכמש"כ המג"א שם ס"ק כ"ב. והנה המ"ז שם ס"ק י"ז העיר דאמאי מהני שם ס"ס. אכן לפי מש"כ א"ש. דשא"ה דחד ספק הוי ספיקא דדינא וע"כ אין לחוש בזה משום דשיל"מ וכן הא הוי איסור משהו דקילא ביותר:
ט
והנה לעיל כתבתי להעיר בנ"ד בהזיעה דאף דנימא דהוי מ"פ מ"מ הא יש לחוש דממהר להחמיץ ע"י המים דיבוא לאח"ז והארכתי שם לסתור זה החשש. אבל בנ"ד באמת אין לחוש לזה כלל דהא מבואר במג"א סי' תס"ב ס"ק א' דאם המ"פ הוי דבר מועט אין לחוש לחומרא זו כלל וכעין זה כתב המהרש"א בפסחים (ד' ל"ח ע"ב) בד"ה רביעית היא כו' דכיון דלא הוי רק רביעית לכמה חלות אינו ממהר להחמיץ בשביל דבר מועט כו' עכ"ל [ועפ"ז יש ליישב דברי הירושלמי פסחים פ"ב סוף ה"ד וליישב קושיות מה"פ שם בד"ה אותו כזית שאדם יוצא בו י"ח בפסח צריך שלא יהא בו משקין כו' ויש להאריך בכל הסוגיא בירושלמי שם והוכרחתי לקצר כעת]. וע"כ בנ"ד בהזיעה דלא הוי רק דבר מועט בוודאי אין לחוש כלל לחומרת המ"פ עם מים אך אף במה שכתבו האחרונים בנתלחלח השק ואיכא לספוקי שמא מן מ"פ כו' דיש שם ס"ס אף דנימא דהוי הרבה ג"כ ביארתי לעיל דאין לחוש דמ"פ עם מים ימהרו להחמיץ וכמו שכתבתי לעיל:
י
ומש"כ כת"ר לחוש שמא בא הזיעה מן החטים שהחמיצו במחובר ע"י רבוי גשמים זה אינו דהא מבואר בסי' תס"ז סעי' ד' שנה שרבו גשמים כו' אין חוששין לסתם חטים של אותה שנה ודוקא אם אנו רואין דאחמיץ במחובר לפנינו בזה אוסרין אבל לא בסתם. ואין זה דומה כלל לדברי הקרבן נתנאל בפסחים פ"ב סי' קכ"ו ופשוט:
יא
ונתבאר דשפיר נהיגי עלמא לאכול המצות בפסח אף מן מה שטוחנין בבתי הרחיים של הקיטור וכן ברוב קהילות ועיירות במדינתנו כל הטחינות הם רק ע"י בתי הרחיים הללו ואין שום פוצה פה ומערער ע"ז כלל ובאמת בקהילתי דרכי לצוות שיהיו פתוחים הליווענטארען בעת הטחינה ועי"ז אין מוצאין שם עיסה. וכן הנני מזהיר לכל הטוחנים חטי דפסחא שיהדרו שיהיו הצילענדער כיס נקי וחדש שלא בא עליו חמץ כלל מעולם וכמש"כ השערי תשובה בסי' תנ"ג ס"ק י"ד בשם שאילת יעב"ץ אך בדיעבד אין לחוש בזה כלל וגם יש לצרף בכ"ז דעת הראבי' שהובא במג"א סי' תס"ז ס"ק ד' וקצרתי. ודעתי מסכמת להרבנים דמדינתם שהתירו ודברי המערערים הם בטלים יותר אין בכחי לכתוב ונא בל יטרידני יותר בזה: