עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור
אבן העזר · סימן עז
שלשה סימנים הללו הם של בני היקר הרב הגאון המפורסם מו"ה צבי הירש שיחי'. בעזהי"יש כ"ד סיון תרמ"ג מיטויא. כבוד א"א מו"ר הגאון נ"י שלום וכל טוב סלה.
הנני בזה לבקש את כבוד א"א אשר יואיל בטובו להשיבני בהחוזר ולהודיעני דעתו הגדולה והרחבה בדבר הלכה אשר בא לידי למעשה. והשאלה מבוארה לכל פרטיה בהגליון המוסגר פה והנני להציע לפני כ"א את הנראה לענ"ד בדבר הזה ואם שגיתי באיזה דבר יורני בחסדו משוגתי ויעמידני על האמת ויחיש בטובו את תשובתי בהקדם האפשרי כי הדבר נחוץ למאד כאשר יראה נחיצות הענין מתוך השאלה ולתשובתו הרמה איחל בכליון עינים ומדברי קדשו לא אסור ימין ושמאל וקוטב השאלה הובא בספרי עין יצחק ח' אה"ע סי' י"ד:
וזה החלי בעזהש"י
א
הנה מתחילה נחקור אם נ"ד יחשב למקום רוב כשרים או למקום רוב פסולים הב"ש סי' ו' ס"ק ל"ד העלה כשהיא במקום זה ונתעברה לא חיישינן שמא זינתה במקום אחר דאמרינן כאן נמצא כאן היתה הזנות וראיתי בספר נתיבות לשבת להגאון בעל המקנה באהע"ז שם שהשיג על הב"ש בזה מהא דקופה שנשתמשה בה טהרות בזוית זו ונמצא שרץ בזוית אחרת דפסק הרמב"ם בפי"ז מהלכות אבות הטומאה כר' יוחנן דמטמא הטהרות. דנראה דאין אנו סומכין על כאן נמצא וכאן היה לגבי טומאה להקל ומה גם דספק איסור חמור טפי מספק טומאה כדאמרינן בחולין פ"ו ע"ב דאם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר ומחלק שם מהא דאי' בא"ח סי' תס"ז גבי כרוב שנמצא בו חמץ ובסוף דבריו מסיק דכאן דלא הוי רק ספק. דגם אם זינתה במקום אחר לא הוי רק ספק שמא לפסול נבעלה ובמקום שיש רק ספק איסור סמכינן אנו על הא דכאן נמצא כאן היה אף להקל:
ב
ולענ"ד אם ידוע שהזונה תבלה רוב ימיה בישיבתה בביתה ורק לעתות רחוקות הולכת היא ברחובות קריה בוודאי יש לתלות שזינתה בביתה ברוב הימים ולא לחוש דזינתה במקום אחר במיעוט העת מהא דכתב התבואת שור ביו"ד סי' ט"ז ס"ק ט"ז בכ"מ שמסופקים אנחנו על איזה מעשה מתי היתה נעשית דתלינן שהיה ברוב הימים עש"ה אף כי בער אנכי ולא אבין איך יפרש הסוגיא מפ"פ בספק תחתיו דלמה לא נאמר לפי דבריו להלך אתרי רוב הימים דזינתה טרם שנתארסה משום דרוב הימים היה מקודם ומיעוט הימים אחרי האירוסין] ובנ"ד דהבתולה שזינתה יושבת כמעט תמיד בביתה ולעתות רחוקות תהלך בחוץ בודאי יש לנו לומר דהזנות היתה ברוב הימים אשר ישבה בביתה כדברי הת"ש הנ"ל ואם כן גם הנתיבות לשבת יודה בכאן לתלות הזנות בביתה ולא לחוש שמא זינתה במקום אחר:
ג
ואחרי כי נחזיק לודאי שזינתה בבית דירתה יש לנו לדון על המקום הזה אם הוא רוב כשרים או רוב פסולים ולכאורה החצר שדרה בביתה בתוכו הוא רוב פסולים אביה ואחיה בן י"ד שנה ושני נכרים הדרים שם והכשרים המה השני שכנים עברים והשלישי החתן הכהן וידוע מש"כ הגאון רע"א זצ"ל בדו"ח כתובות. דמי שרוצה לישא אותה לא נחשב בין הרוב כשרים אחרי כי הוא יודע בעצמו שהוא לא בח עליה. וא"כ נ"ד הוי רוב פסולים הקרובים והשני נכרים והכשרים הוי רק מיעוט מהשני עברים. והחתן לא נחשב בין הכשרים כדברי רע"א הנ"ל:
ד
אבל לפי דעתי הקלה נראה דלא נוכל לחשב אביה בין הפסולים לחוש שמא זינתה עמו לבד מש"כ הברית אברהם סי' ט"ו אות ד' בחלק אהע"ז שכיון דמותרת להתיחד עמו לא נכנס כלל לתוך הספק אמנם הביא בשם הנ"י יבמות דגם אביה ואחיה נחשבו בין הפסולים:
ה
הנה בנ"ד לענ"ד גם הנ"י יודה דלא נחשב אביה בין הפסולים ולא לחוש כלל שמא זינתה עמו מפני שתמיד היה ישן בביתו במקום שגם בתו ישנה שם ואשתו היתה ישנה ג"כ תמיד שם וכבר מבואר באהע"ז סי' כ"ב דאם אשתו עמו מותר להתיחד דאשתו משמרתו וכפי המבואר בתוס' קדושין פ' ע"ב ד"ה ר"ש אומר דגם עם אשה אחת מותר להתיחד במקום שאשתו עמו וגם לישן בלילה מותר כמבואר שם וישן עמהם בפונדק. מפני שאשתו משמרתו וראיתי בספר זכור לאברהם באות יחוד שמביא בשם הפמ"א דבאשתו עמו מותר להתיחד עם נשים גם בקביעות עיי"ש ולפי"ז אין לחשוב בנ"ד אביה בין הפסולים גם לדעת הנ"י. ולהלן אדבר דאין לנו לחוש שמא זינתה עמו בעת שהלכה אשתו מביתו ונשאר לנו לדון על אחיה בן י"ד שנה אם לחשוב אותו בין הפסולים מפני כי אח עם אחותו אסור להתיחד בקביעות:
ו
ונ"ל מטעם אחר לומר דלא נחוש להספק שמא זינתה עם אחד מהפסולים מהא דמבואר ביו"ד סי' קכ"ח סעי' ב' דבמקום שמתירא הנכרי מהפסד ממונו. מותר היין של ישראל גם בלי חותם כמבואר שם ובסי' ק"ל סעיף ב' שבמקום שמוליכין את היין כמה ימים בספינה מותר והטעם כמש"כ שם הט"ז והש"ך דכיון שהוליך את היין למרחוק בטורח גדול והוצאה מרובה יחוש לטרחו ולהוצאתו ולא יזייף וכעין זה בע"ז דף ל"ט דמן ההפתק מותרין וכן לתרומה. וכן בפודה את השבוי' דמותר לישאנה משום דלא שדי אינש זוזי בכדי כמבואר באהע"ז סי' ז' ויש לעיין שם בדברי הט"ז ס"ק ד' וביותר מצינו בכתובות כ"ז ובאהע"ז סי' ז' דע"י ממון מותרת לבעלה משום דהאנס מירתת דלמא יפסיד עי"ז ממונו וכן איתא בע"ז כ"ג ע"א בסוגיא דחיישינן לרביעה וכו' עיי"ש ולהלן אי"ה אדבר בפרט הזה יותר באריכות אי"ה ומכל אלה המקומות יצא לנו לדעת דבמקום שיש הפסד ממון בעשיית האיסור מירתת וימנע לעשותו וא"כ בנ"ד דהורי המשודכת הוציאו הוצאה מרובה על החזקת החתן בביתם והיה להם טרחה מרובה ממנו וידעו היטב אם תזנה בתם עם איזה פסול תאסר להנשא לו ומה גם שהחתן הזהיר אותה מקודם טרם כתיבת התנאים בודאי שמו עיניהם לשמור את בתם שלא תזנה בביתם עם איזה פסול שיהיה עי"ז כל עמלם לריק ולהפסד ממון רב וא"כ בודאי לא זינתה גם עם אחיה והוי זה כמו המובא בפ"ת סי' כ"ב סס"ק ב' דהבן מקפיד שלא תזנה אמו וכן בודאי השגיחו הורי המשודכת שלא תזנה עם בנם:
ז
ולענ"ד נראה דיראת הפסד ממון הוי כמו החמשה נשים השונאות זו את זו המבואר בסי' הנ"ל סעיף י' דמותרת להתיחד עם איש משום דשונאות זא"ז ואינה מחפות על חברתה וראיתי בספר זכור לאברהם אות הנ"ל דמביא בשם הפמ"א דאלו מותרין להתיחד גם בלילה ובקביעות ואף דלכאורה יש לאסור בלילה דדלמא תישן צרתה ולא תראה כשזינתה חברתה לא חשו לזה משום דמתיראת לזנות באותו הבית שתישן צרתה דשמא תקיץ משינתה פתאום או בכונה לחפש אחריה ולמצוא איזה מקום לבזותה אם תראה דבר מכוער בה וא"כ בנ"ד שידוע להמשודכת שע"י זנותה עם איזה פסול יפסידו אביה ואמה ממון רב ותעשה כל עמלם ויגיעם לריק והבל בודאי תתירא לנפשה ליזנות באותו הבית שישנים הוריה ומה גם שהחתן ישן שם ג"כ תמיד ובודאי יראה לנפשה לזנות שם עם איזה פסול אשר יאסור אותה להנשא לו:
ח
ולכאורה יש מקום לומר דניחוש שמא זינתה עם איזה פסול במקום אחר אשר לא יביטו עיני הוריה אחרי מעשיה ונעלם גם מעיני החתן או ג"כ בביתה בעת שהוריה והחתן הלכו מביתם אבל לענ"ד נראה דאין לחוש גם לזה מהא שהבאתי למעלה דברי הב"ש דבמקום שרואים אנחנו שנתעברה אמרינן דשם היתה הזנות. וא"כ אין לחוש שמא הלכה מביתה לזנות במקום אחר. ומה גם לדברי הטור סי' ו' דאמרינן שהבועל הלך אצלה ואין דרך הנשים לילך אל הבועל ומה גם לדברי הת"ש הנ"ל יש לנו לתלות הזנות ברוב הימים וברוב השעות מהיום. אשר ישבה כמעט תמיד בביתה ולעתות רחוקות הלכה לחוץ מביתה ולחוש שמא זינתה בביתה רק באיזה עת שלא היו הוריה והחתן בביתם הנה לדעת התוס' בבעלה בעיר מותרת לכתחילה להתיחד עם אחר בודאי אין לחוש בנ"ד שמא זינתה בביתה בעת שלא היו הוריה והחתן דודאי יראה לנפשה שמא יבאו פתאום לביתם. ואף לדעת רש"י דאוסר לכתחילה להתיחד גם אם בעלה בעיר מ"מ בנ"ד יש לומר דכיון שצריכה לירא מפני שלשה אנשים בודאי תתירא לזנות בהבית אשר מפחדת דלמא יבוא בעת הזנות אחד מהשלשה אביה או אמה או החתן אשר שלשתן מקפידים מאד על זנותה. כמו שבארתי למעלה:
ט
ומה גם אשר זה היה רק במקרה רחוקה למאד. שילכו מהבית שלשתן ביחד ולרוב נשאר אחד מהם תמיד וא"כ לדברי הת"ש בודאי לנו להלוך אחרי רוב הימים ולא נחוש למיעוט שמא זינתה במיעוט העת שהלכו שלשתן מהבית וגם לנו לפלפל בסוגיא דיוצא ונכנס גבי יין. ובדברי הפנ"י ריש חולין שכתב דבמקום שיש חזקת היתר מועיל בוודאי יוצא ונכנס ובנ"ד יש לה חזקת היתר לכהונה. מכל אלה אין לנו לחוש שמא זינתה עם פסול בבית אחר. או בביתה בעת שהיתה לבדה:
י
ומכל אלה הדברים אזדא לנו החשש מספק פסולים מקרוביה היינו אביה ואחיה ונשאר לנו לדון שמא זנתה עם אחד מהשכנים הנכרים בבית הנכרי. ואף לדעת הטור דאין לומר שמא הלכה היא אל הבועל וכפסק השו"ע בסס"י ו' וסתמא נמי שאין ידוע מי הלך למי תנשא לכתחילה אבל כאן יש מקום לחוש משום הטעם שכתבתי למעלה שאין מקום לתלות הזנות בביתה משום דתתירא מפני אביה ואמה והחתן ולפי"ז י"ל דיראה לזנות גם עם כשר כיון דהחתן הזהיר אותה על זנות קודם התנאים ולא פירש לה שמקפיד דוקא על פסול וא"כ בנ"ד גם הטור והשו"ע יחמירו ויותר יש לתלות הזנות בבית אחר מבביתה ובמקום דאזלה היא אליו הוי קבוע אשר בודאי לא תנשא לכתחילה גם בטוענת ברי שמכשר נתעברה:
יא
ואף אם נימא כדעת הנוב"י המובא בח"ס אהע"ז ח"א סי' י"ח דבית המיוחד ליהודים הוי בעיר בפני עצמה וגם כדברי הב"ש שם ס"ק ל"א דמקיל בשכונה מיוחדת לישראל וכפי המבואר בברית אברהם חאהע"ז סי' י"ב ובנ"ד העיר שקרה שם המעשה הוי רוב נכרים אבל הבתים הסמוכים לבית המשודכת מיושבים מרוב ישראל וגם העוברים ושבים ברחוב הזה הוי רוב ישראל אבל בהענין אשר לפנינו תקנתה היא קלקלתה. דהא כתבתי למעלה להסיר החשש מקרוביה כיון דהחתן כמעט תמיד בביתם ייראו לזנות עם משודכתו בביתה וא"כ דהוא אומר דלא בא עליה כדרך כל הארץ אשר יוכל לתלות ההריון ממנו וחושש הוא שמא זינתה עם אחר במקום אחר חוץ מביתה וא"כ אף אם נחשב השכונה והרחוב לרוב כשרים הא כאן הוי ספק קבוע גם לדעת הטור והשו"ע משום דיותר יש לתלות שזינתה בבית אחר מבביתה. ובזה ננעלו שערי היתר גם בטוענת ברי ואחדל עתה מפרט הזה ואדבר בטענתה. אם להחשיבה לברי או לא:
יב
היא טוענת שנתעברה מהחתן הכהן אף שמודית לדבריו שלא בא עליה כדרך כל הארץ אבל אומרת שמהש"ז שיצאה כמה פעמים ממנו בשכבו עליה נכנסה לגופה ומזה נתעברה ועודנה היום היא בתולה. וכבר האריך המ"ל בפט"ו מהלכות אישות ה' ד' ובפ"ט מה' אי"ב ה' י"ג והעלה שאין לחוש לדשמואל ולשמא באמבטי נתעברה אמנם מהח"מ והב"ש אהע"ז סי' א' ומהט"ז יו"ד סי' קצ"ד נראה דיש באפשריות שאשה תתעבר מש"ז היוצאות מגופו גם בלי ביאה גמורה והגאון חיד"א בספרו ברכי יוסף סי' י"ג האריך בפרט הזה עי"ש ובספרו יעיר אוזן אות א' סי' י"ג ד"ה אשה יכולה להתעבר באמבטי העלה דבתולה יכולה להתעבר ומביא תשובת התשב"ץ ח"ג סי' רס"ג דכתב ג"כ בפשיטות שיכול להיות הדבר הזה וראיתי בתשב"ץ ובהגה"ה שם שמביא משם רופאים מומחים שהאמיתו ג"כ דבר זה וגם ראיתי מה שדיבר בזה הגאון יעב"ץ בספרו אגרת בקורת שמסביר אפשריות הדבר הזה עפ"י חכמת הטבע וכן הראני חכם אחד מש"כ האבן עזרא על הקרא בפרשה חיי שרה בתולה ואיש לא ידעה שיתכן שתהיה הנערה בתולה וישכב איש עמה גם תהר:
יג
ומצינו בטענת מוכ"ע דג"כ זה דבר שאינו שכיח כמו שהאריכו כל הראשונים בכתובות בסוגיא דפ"פ:
ומ"מ כתב הב"ש להלכה בסי' ו' ס"ק כ"ט ובסי' ס"ח ס"ק ט"ו דאם טוענת שהיא מוכת עץ מותרת לבעלה כהן וזה הוי רק בדיעבד לאחר הנשואים ולא גרע מרוב פסולים בטוענת ברי שלכשר נבעלה דאם נשאת לא תצא כמבואר בסי' ו' ולכתחילה בעינן לכל הפחות רוב אחד עם טענת ברי שלה כמבואר בשו"ע סי' ו' וכיון שטוענת מילתא דלא שכיחא הוי כמו שטוענת לכשר נבעלתי במקום רוב פסולים דאסורה לכתחילה להינשא ואינה מהימנת בטענה שנגד הרוב:
וא"כ בנ"ד דאף אם נאמר שיש אפשריות אשר יכולה אשה להתעבר באופן הזה כדעת הגאונים הנ"ל. מ"מ לא יהיה זה יותר ממיעוט וא"כ אין לנו שום נ"מ לחשוב על המקום שזינתה אם להחזיקו לרוב כשרים או לרוב פסולים כיון שטענתה הוי נגד הרוב בטענתה שעודנה בתולה היא:
ונתעברה מהש"ז שיצאה מגופו אשר לכל הדיעות הוי זה מילתא דלא שכיחא ולא עדיף מטוענת מוכ"ע דמועלת רק בדיעבד אבל לא להנשא לכתחילה כנראה מכל הפוסקים:
יד
ולולא דמסתפינא מרבותי הייתי אומר דברובא דליתא קמן מהימנת אף לכתחילה בטענת ברי שנגד הרוב מהא שכתב התה"ד סי' שי"ד ומובא בח"מ סי' רצ"ב דדוקא ברובא דל"ק לא אזלינן בממונא בתר רובא והטעם משום דהמוחזק יכול להגיד קים לי שהוא מן המיעוט אבל ברובא דאיתא קמן אזלינן גם בממונא בתר רובא משום דנגד רובא דאיתא קמן לא יוכל לומר שהוא מן המיעוט ולפי"ז אפשר לומר גבי מעלת יוחסין מה דגזרו שלא תנשא לכתחילה בטענת ברי דזה דוקא אם טענת ברי שלה תתנגד לרובא דאיתא קמן כמו באומרת שלכשר נבעלה ברוב פסולים דהרוב פסולים הוי קמן ויענה כחשה בפניה מה שאומרת שהיא מן המיעוט נבעלה לזאת גזרו משום מעלת יוחסין שלא תועיל טענת ברי שלה גם בשיש לה חזקת היתר לכהונה אבל אם טענת ברי שלה סותרת רובא דליתא קמן לא גזרו ומותרת גם לכתחילה להנשא בטענת ברי שלה בצירוף החזקת היתר לכהונה שיש לה ושפיר יכולה לטעון שהיא כשרה לכהונה אף אם טענתה נגד הרוב:
טו
ואין סתירה לזה מהא דכתובות י"ג ע"ב השבתני על המעוברת מה תשיבני על המדוברת דכל הראשונים פירשו שם משום דלמעוברת אין לה מגו ולפי דברי אלה הא גם בזה יש לה מגו דאמבטי או באופן אחר כזה נתעברה זה אינו מהא דכתבו כל הראשונים דמגו בטענה דלא שכיחא לא אמרינן כמו שהאריך הש"ך בכללי מגו והמקור לזה מהא דאינה נאמנת במגו דמוכ"ע הוא:
אבל בטוענת מפורש מהימנת גם בדבר דלא שכיחא:
טז
הנה לבד שזה דבר חדש שלא מצאתי לאחד מגדולי האחרונים שיעירו בזה וגם בטוענת מוכ"ע מועיל רק בדיעבד וזה ג"כ רובה דליתא קמן ומה גם שנראה להדיא בנבעלה בעיר שרובה נכרים והלכה היא אליו דהוי קבוע ואינה נאמנת גם בטוענת ברי אלמא דצריכין דוקא שיסייע רוב לטענת ברי שלה וכש"כ היכא שיתנגד לה רובא גם דליתא קמן בודאי אסורה היא להנשא:
יז
אמנם שמתי על לבי לבקש לה שערי היתר בעזהש"י מהא דיבמות קי"א וקי"ב המבואר באהע"ז סי' קס"ז סעי' ו' דלאחר שלשים יום לא מוקים אינש אנפשיה ומחזיקינן שבודאי בא עליה וא"כ בנ"ד שהי' דרים החתן והכלה ביחד קרוב לשתי שנים ומודים שהיו ישנים הרבה פעמים לאין מספר במטה אחת קרוב לשתי שנים בקירוב בשר ובכל מעשה חדודין. בודאי מחזיקינן שבא עליה ולא מוקים אנפשיה ואשר היא אומרת שלא בא עליה כדרך כל הארץ יכול להיות שמחמת בושה אמרה כן כמו שכתבו הראשונים בהא שאינה טוענת כי מוכ"ע היא מחמת שברצונה להגיד שבתולה שלמה היא נבעלה לבעלה אחר נשואיה. וכמו כן כתב השמ"ק בכתובות ט' שהביא מהא דמדוברת מפני שברצונה להנשא לאיש בתורת בתולה לזאת איננה אומרת שמוכ"ע היא ומדברי השמ"ק הזה נראה דאם טענה מפורש שמוכ"ע היא היתה מותרת לכהונה גם לכתחילה ויש לעיין הרבה בדבריו בזה וא"כ בנ"ד נמי נוכל לומר שטוענת שעודנה היא בתולה כי מפחדת אולי יבוטל השידוך. ותצטרך להנשא לאחר ואומרת בכונה שעודנה היום היא בתולה ולא נבעלה לאחר רק מש"ז של החתן נתעברה אשר סוברת כי זה לא לחרפה יחשב לה כמו אם נבעלה וגם אם יודעת בבירור שתנשא אליו ג"כ יש לה בושה להגיד שבא עליה כמו שראיתי בשמ"ק כתובות ד"ה הא בגליל שכתבו דביהודה אפי' אם טוענת היא בתולה הייתי מהימנא דאנן טענינן בעבורה שבא עליה באירוסין ואע"ג דהיא אינה טוענת זאת אמרינן דמפני הבושה לא אמרה כן ולהלן אדבר בעזהש"י בזה וכן כתב הגרע"א זלל"ה בשו"ת סי' ק"ו דאף אם היא לא טענה דמנכרי נתעברה אנן טענינן עבורה ואומרים שמחמת דגנאי הוא לה אומרת דמבעלה הולד:
יח
והא דצריכה חליצה ביבמות ושו"ע הנ"ל באומרת שלא בא עליה הוי משום דשוי' אנפשה חתיכה דאיסורא כמבואר שם מפורש וכמו כן כתב הב"ש בסי' ס"ח ס"ק כ"ה דבאומר שלא בא עליה גם לאחר שלשים יום מהימן להשוית עליו חתיכה דאיסורא אבל כאן שבאמירתה אינה משוית עליה שום חתיכה דאיסורא כיון שאומרת שלא בא עליה שום אדם בעולם לבד מה ששכבה עם החתן הכהן וגם הוא אינו משוי עליו שום חד"א באמירתו שלא בא עליה כדרך כל הארץ כיון שאומר מפורש שאינה חשודה בעיניו שזינתה עם אחר וזה כש"כ מהא שכתב הח"ס אהע"ז סימן כ"ט דכיון דאינו טוען מפורש שמפסול נתעברה לא משוי אנפשיה חתיכה דאיסורא וא"כ בנ"ד שייך שפיר החזקה דלא מוקים אינש אנפשיה ואמרינן שבודאי בא עליה וחזקה זו אלימתא למאד גם להוציא ממון מהא דטענת בתולים כל שלשים יום לדברי ר"מ ביבמות קי"א ובכתובות ט' ע"ב דביהודה אינו יכול לטעון ט"ב ובתוס' שם ד"ה מאי לאו כתבו הטעם משום דלא מוקים אינש אנפשיה ומוציאין ממון מטעם הזה וגם הרמ"א אהע"ז סי' קי"ז גבי מומין מביא בשם המהרי"ק דאם שהה עמה שלשים יום אינו נאמן לומר שלא בא עליה והב"ש שם ס"ק כ' האריך קצת והעלה בסוף דבריו אבל שהה שלשים יום אז בודאי לא אוקמי אנפשיה ובעל ומחל. אלמא גם בטענת מחילה שבכל מקום היא טענה גרועה נחשבת לנו החזקה הזאת לאלימתא ומחזיקינן אותו שבודאי בא עליה ומחל והתחייב בכתובתה והכנה"ג בח"מ סי' פ"ב כתב לתרץ קושיות התוס' ב"ב ה' ע"ב ד"ה מי אמרינן. דחזקה זו אלימתא למאד ועדיפא מחזקה דאין אדם פורע תוך זמנו. אלמא דחזקה זו אלימתא מאד ונחשבת לדבר ברור גם להוציא ממון וכש"כ לסייע להחזקת היתר שלה:
יט
ולדעתי הקלושה עדיף חזקה זו הבאה מכח סברא יותר מרובה כמו שהאריכו גדולי האחרונים בחזקה דאין אדם פורע תוך זמנו דמוציאין ממון על ידה. דעדיפא מרוב דאינו מועיל להוציא ממון וא"כ גבי מעלת יוחסין דמקילינן בחד רובא בטענת ברי שלה כמבואר בשו"ע סי' ו' ססעי' י"ז בודאי מועלת טענת ברי שלה במקום שמסייע לה החזקה הבאה מכח סברא מהא דלא מוקים אינש אנפשיה:
כ
ועתה אדבר קצת אם אמרינן החזקה הזאת במקום איסורא הב"ש קס"ז ס"ק ו' הביא בשם המ"מ דאם גירש ואח"כ שהה עמה גם לאחר שלשים יום. אז אמרינן דלא בעל אותה כיון דאיכא איסורא אבל הב"ח בהטור שם כתב להדיא דגם במקום איסורא אמרינן להחזקה הזאת ולענ"ד נראה גם מדברי התוס' כתובות ט' ע"ב ד"ה מאי לאו דפירשו הטעם מה שביהודה אינו נאמן משום החזקה דלא מוקים אינש אנפשיה ושם הוי במקום איסורא. הא אסור לבוא על ארוסתו מ"מ אנו דנין כי היה עמה בודאי משום החזקה הזאת ואולי י"ל דלכן לא פירש"י שם משום הטעם הזה ופירש משום שמא שכח או הערה בה משום שסובר כסברת המ"מ דבמקום איסורא לא אמרינן החזקה הזאת אבל באמת יש לומר פשוט דלכן לא הוי לדעת רש"י רק ספק ולא חשיב שבודאי בא עליה כד' התוס' שסובר שרק לאחר שלשים יום אמרינן להחזקה הזאת ולא קודם השלשים יום ואינו סובר כדעת התוס' שם ד"ה מאי לאו שכתבו לדון להחזקה הזאת גם קודם השלשים יום עיי"ש:
כא
וגם נראה מפלוגתא דר"מ ור"י ביבמות קי"א גבי נסתרה דאין לו טענת בתולים דגם במקום איסור אמרינן להחזקה הזאת דהא שם מיירי בארוסה שאסורה אליו עד אחר החופה ואולי יחלק המ"מ בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן:
כב
ולדעתי הקלה נראה דבנ"ד גם המ"מ יודה לומר החזקה הזאת גם במקום איסורא דנ"ל טעמו אשר לא יאמר החזקה הזאת במקום איסורא משום החזקת כשרות שיש לשניהם והחזקת כשרות מרעי להחזקה דלא מוקים אינש אנפשיה ואף שעברו על איסור יחוד שאחר הגירושין מ"מ האיסור יחוד קיל הרבה נגד האיסור דעריות ורק בסוטה דקינא לה אז איתרע על ידי היחוד החזקת כשרות שלה אבל לא בסתם אשה אבל בנ"ד שעשה עמה כל מעשי חדודין בבא עליה כמה פעמים דרך אברים וגם מובן מדבריהם שלא נזהרו משלא כדרכה בודאי אבדו שניהם החזקות כשרות שלהם והוי זה כמש"כ הפ"י בגיטין י"ז בסוגיא שמא יחפה על בת אחותו דכיון שגם אם זנתה בעת שהיתה פנויה עשתה ג"כ איסורא לכן לא מוקמינן אותה בחזקת כשרות לתלות כי לא זנתה בעת שהיתה אשת איש:
כג
ולענ"ד נ"ד דמי להא שכתבו גדולי האחרונים גבי החזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דבמקום שעושה איזה איסור בביאתו לא אמרינן החזקה הזאת ואפושי פלוגתא לא מפשינן גם המ"מ יודה באופן כזה לדברי הב"ח לדון החזקה דלא מוקים אינש גם במקום איסורא ואין סתירה לדברי מה שרציתי לדון בנ"ד להחזקה דלא מוקים אינש אנפשיה לומר שבודאי בא עליה. מהא דכתב הרמ"א סי' קמ"ט סעי' ב' דבמשודך עם משודכתו אע"ג דלבו גס בה לא אמרינן שבא עליה דזה רק ביחוד בעלמא אבל לא במקום שנהגו כאיש ואשתו בקביעות ומה גם לדברי הרדב"ז המובא בבאה"ט סי' י"ז ס"ק קס"א. נראה דגם במשודך עם משודכתו יש לדון להחזקה הזאת. ובנ"ד דדרו ביחד קרוב לשתי שנים והתנהגו זמן רב כאיש עם אשתו בודאי אנו אמרינן לכל הדעות להחזקה הזאת שבודאי בא עליה ויש לעיין בכתובות י"ב בהא דאמר רבא דאם נהג מנהג יהודה בגליל א"י לטעון ט"ב וכן יש לעיין בדברי הב"ש סימן ס"ח סק"א ובדברי הפלאה בקו"א סימן ס"ח ס"ק ב' מה שכתבו בזה:
כד
ועתה אדבר קצת בהא דהוא והיא אומרים שלא בא עליה כדרך כל הארץ דנראה שהחזקה דלא מוקים אינש אנפשיה מועלת רק במקום שהיא אומרת שבא עליה אבל לא במקום ששניהם אומרים דלא בא עליה. וכן נראה מפורש מדברי התוס' כתובות ט' ע"ב ד"ה אבל בגליל דכתבו באומרת שבתולה היתה דביהודה נאמנת במגו דאי בעי אמרה באירוסין בא עליה דנראה להדיא דרק משום מגו מהימנא אבל אין דנין אנחנו להחזקה מדלא מוקים אינש שבא עליה במקום שאינה טוענת מפורש כן. אבל מדברי השמ"ק שם שהבאתי למעלה נראה דביהודה אנו דנין אותה לודאי בעולה ממנו כמו שכתב להדיא אפילו אי טענה איהי בתולה הייתי ביהודה מהימנא דאנן טענינן בעבורה שבא עליה באירוסין אע"ג דאיהי לא טענה כן אמרינן שמפני הבושה אמרה כן וא"כ בנ"ד נמי יש לדון לדברי השמ"ק להחזקה דלא מוקים אינש אנפשיה גם בדלא טענה מפורש שבא עליה כדרך כל הארץ:
כה
ומצאתי בהפלאה שם תוס' ד"ה אבל בגליל כתב בסוף דבריו א"כ י"ל דביהודה כיון דהתוס' כתבו לקמן דודאי בא עליה א"כ אין צריך אפילו לברי דידה ושפיר נאמנת אף באומרת בתולה הייתי ובק"א סי' ס"ח ס"ק ב' האריך קצת והעלה דלרש"י שפירש להא שאינו מהימן ביהודה משום דאמרינן שמא בא עליה ושכח או הערה בה ולא ידע בעינן דוקא שתטעון מפורש שבא עליה אבל באומרת בתולה הייתי או בשותקת גם ביהודה מהימן אבל לטעם התוס' שפירש משום דלא מוקים אינש אנפשיה ודמי לנסתרה אחר החופה גם בטוענת בתולה הייתי אנו דנין להחזקה דלא מוקים אינש אנפשיה ואמרינן שבודאי בא עליה באירוסין וכן כתב שם בסק"ג. וא"כ לפי"ז בנ"ד ג"כ יש לדון להחזקה דלא מוקים אינש אנפשיה. ולהחזיק שבודאי בא עליה כדרך כל הארץ:
כו
ונראה לי לומר שגם רש"י יודה בנ"ד להחזיקה שבודאי נבעלה ממנו גם באינה טוענת מפורש מהא שכתבתי למעלה לומר דלכן פירש רש"י טעמו בהא שביהודה אינו מהימן משום דאמרינן שמא בא עליה ושכח כו' ולא פירש לטעם התוס' משום החזקה דלא מוקים אינש וכו' דרש"י סובר כדעת המ"מ דבמקום איסורא לא אמרינן להחזקה הזאת או שאינו סובר לדון החזקה בנתיחדו פחות משלשים יום אבל במקום שאומרים להחזקה הזאת גם רש"י יסבור לדון אותה גם בשותקת או באומרת שבתולה היא וכבר כתבתי למעלה שגם המ"מ יודה בנ"ד לדון להחזקה דלא מוקים אינש וכו' גם במקום איסורא וגם זה קרוב לשתי שנים שמתנהגים כמו איש עם אשתו דודאי שייך להחזקה דלא מוקים אינש גם באינם טוענים מפורש כמש"כ ההפלאה המובא למעלה:
כז
והנה יש מקום לחלק נ"ד מהא שהבאתי מההפלאה. דדוקא לענין ממון מהני החזקה דלא מוקים אינש גם בלא טענת ברי שלה כמש"כ ההפלאה בעצמו בכתובות ט' ע"ב תוס' ד"ה אבל בגליל המובא למעלה דהא דאמרינן לקמן ע"ה דטעמא דר"ג ביש שהות אחר החופה דנאמנת לומר משארסתני נאנסתי במגו שנאנסה אחר החופה אע"ג דהוי מגו להוציא משום דאין צריך לברי שלה כיון דאיכא חזקת הגוף כאן נמצא וכאן היה א"כ ביהודה דהתוס' כתבו דודאי בא עליה א"כ א"צ אפילו לברי שלה וכמו כן כתב בקו"א המובא למעלה סק"ג:
וכיון דלא בעינן טענת ברי שלה לכן מהני החזקה דלא מוקים אנפשיה גם בדלא טענה האשה זאת אבל לא יועיל זה לענין יוחסין דגם בתרי רובא צריכין אנחנו לטענת ברי שלה כמבואר בשו"ע סי' ו' ואולי גם בנ"ד דטוענת שמהש"ז נתעברה תהא נאמנת ג"כ במגו דאי בעי אמרה שבא עליה כדרך כל הארץ כמבואר בתוס' די"ג ד"ה השבתנו וכו' ודף י"ד ע"ב ד"ה כמאן והפ"י כתובות ד"ט ד"ה בא"ד וי"ל דאי איתא במוכ"ע היא כו' כתב דמגו מועיל גם לענין איסור וכאן לא שייך דבריו דשוויה אנפשיה חד"א עי"ש. דהא היא אינה אומרת שעם פסול זינתה ואפשר לומר דזה לא הוי מגו משום שיראה לטעון שבא עליה כדרך כל הארץ אולי תקניטנו בזה ולא יתרצה לישאנה אף אם תהיה מותרת לו מצד הדין:
כח
אבל באמת נראה לי בפשיטות דגם לענין יוחסין מועיל החזקה דלא מוקים אינש אנפשיה דטוענת שלא נבעלה לפסול מהא שכתבו גדולי האחרונים לתרץ בהא שמחמת החזקה דאין אדם פורע תוך זמנו וכדומה מוציאין ממון ורובה דעדיף מחזקה אינו מועיל להוציא ממון משום דחזקה הבאה מכח סברא הוי כמו אנן סהדי והוי כמו עדים להוציא ממון וא"כ גבי יוחסין שאמרו מפורש בדף י"ג במשנה הרי זה בחזקת בעולה לנתין ולממזר עד שתביא ראיה לדבריה ואין לנו ראיה אלימתא מהא דלא מוקים אינש אנפשיה דהוי כמו עדים ומה גם לדברי הב"ש ס"ק ל"א דבתרי רובה מותרת גם לכתחילה בלי טענת ברי שלה דבודאי מועלת החזקה דלא מוקים אינש גם בשותקת והא דלא טענה מפורש שבא עליה כדרך כל הארץ הבאתי למעלה בשם הראשונים גבי מוכ"ע דניחא לה לומר שבתולה שלמה היא וכן מה שהבאתי דברי השמ"ק דביהודה מהימנא גם בדלא טענה מפורש שבא עליה דמפני הבושה לא אמרה כן ומה שהחתן אומר שלא בא עליה כדרך כל הארץ כבר כתבתי למעלה שאינו משוי בזה חד"א עליו. כיון שאינו אומר שחשודה בעיניו שזנתה עם פסול וגם יש לפלפל בזה בדברי הראשונים בכתובות י' דמחלק שם הגמ' בין בחור לנשוי. דכמה מהם סוברים דבחור אינו מהימן גם לאוסרה עליו משום דאינו בקי ולא משוי עליו חד"א וכמו כן בדברי רש"י בהא שביהודה אינו נאמן משום שמא בא עליה ושכח או הערה בה מתוך חיבה ולא ידע שש"ב. ובנ"ד אף שנתעברה דקשה לומר דשכח או הערה בה ולא ידע הא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה וכמו כן אינה יכולה להתעבר אם הערה בה בלבד ובודאי בא עליה ביאה גמורה איזה פעמים אשר קשה מאד לתלות בשכחה. מ"מ כיון דמודה ששכב עליה ועשה בה מעשה חדודין יכול להיות כי בא עליה איזה פעמים ב"ג ומתוך חיבתה לא ידע או שכח:
כט
וביותר יש לנו לומר דלכן אינו אומר מפורש שבא עליה כדרך כל הארץ משום דירא שמא יבוטל השידוך ע"י שהרתה ממנו לזנונים קודם נשואיה ויתחייב בהודאתו בטיפול הולד ואף כי גם עתה מחויב הוא מטעם החזקה דלא מוקים אינש אנפשיה שמועלת להוציא ממון הא לאו כולה עלמא דינא גמירי ואולי בנ"ד אף אם היה מודה בפירוש שבא עליה ב"ג היה פטור לטפל בהולד כיון שהיא אומרת אשר לא בא עליה כדרך כל הארץ והוי כתרי הודאה דסתרי אהדדי דאיננו מתחייב בהודאתו להוציא ממון ואולי כיון שהדבר נוגע להולד אינה מועלת הודאת האם לפטור את האב מהודאתו ויש לעיין בזה ולכן לא הודה מפורש שבא עליה כדרך כל הארץ. אבל בעינינו דבר ברור שבא עליה בודאי:
ל
וגם נראה לי בנ"ד להחזיק שבודאי בא עליה מטעמא אחריתא דעדיפא מחזקה דלא מוקים אינש אנפשיה דכיון דהודו שניהם ששכבו כמה פעמים לאין מספר במטה אחת ובא עליה דרך אברים הוי כאנן סהדי דודאי בא עליה ב"ג כמבואר באהע"ז סי' י"א גבי עדי כיעור:
ומי יוכל להאמין באש בנעורת שלא יבעיר ואם ראו עדים בחייבי מיתות בזמן הסנהדרין כמבואר במכות ז' היו מחייבין אותו באופן כזה ומיחשב זה כראיית עדים מכל אלה נחשב בעיני נ"ד כמו שהודו שניהם שממנו נתעברה:
לא
ועתה עלינו לבאר אם הכשר מודה שממנו נתעברה אם מותרת להנשא לו דהגאון מליסא ז"ל בספרו קהלת יעקב סי' ו' העלה דגם ברוב פסולים וכשר מודה לדבריה שבא עליה מותרת להנשא לכהן. ומביא ראיה מהא דאמרו במשנה שם שתביא ראיה לדבריה וכן כתוב בספר הפלאה והגרע"א בתשובה סי' פ"ה כתב ג"כ כזה והדגול מרבבה סי' ו' העלה והעיר על הב"ש שם ס"ק ל"א דבשניהם מודים דגם בדליכא רוב כשרים מותרת לכתחילה להנשא לכהן. והנוב"י מהד"ת סי' כ"ח העלה להלכה דגם בדליכא רובא מותרת להנשא לכהן בהודה שבא עליה ולא חיישינן שמא זנתה גם עם אחר ומחלק מהא שהחמיר הרמב"ם גבי יבום וכן הברית אברהם בחאהע"ז בסי' י"ב י"ג י"ד ט"ו העלה להלכה להקל בשניהם מודים גם בדליכא רובא כשרים וכל הגדולים האלה האריכו בהחשש שחידש ספר הפלאה לשמא עיניו נתן בה דתהיה אסורא להנשא לאותו האיש שמודה לדבריה כמו גבי שבויה והג' רע"א סי' פ"ה והקהלת יעקב סי' הנ"ל העלו להקל ואינם חוששין לשמא עיניו נתן בה והברית אברהם סי' ט"ו כתב ג"כ להקל בשכונה ישראל ואין שם פסולי קורבה ואין לחוש שמא עיניו נתן בה:
לב
ובנ"ד בודאי אינו שייך החשש משמא עיניו נתן בה דכיון דאביה ואמה העידו שהיו ישנים תמיד במטה אחת והנוב"י בסי' הנ"ל כתב דבזה אין אנו צריכין שיעידו כשרים וכיון שלעדות זו גם אשה כשרה להעיד לכן גם קרוב מהימן וכן הגרע"א בתשו' סי' פ"ה כתב דזה לא הוי דבר שבערוה ולכן עד אחד מהימן בזה אמנם בהשמטות העיר דחללה לכהן מקרי דבר ערוה וכן הח"ס אהע"ז ח"א סי' כ"ב הטיל ספק בנאמנות האבות אבל העלה להלכה דע"י הטלת חרם עליהם שיגידו האמת המה נאמנים ומפני הגדת הורי המשודכת בנ"ד שהיו ישנים תמיד במטה אחת אין אנו צריכים לפלפל בדברי הברית אברהם שהאריך בסי' הנ"ל בהא דאין אדם משים עצמו רשע דכיון שלבד הודאתו אנו יודעין רשעו מפי הורי המשודכת ואין לנו לפסול עדותן מטעם שהם נוגעין בדבר ויפסידו אם תאסר בתם להנשא להחתן הא באיסורין במקום שלא איתחזק איסורא גם נוגע מהימן כמבואר ביו"ד סי' קי"ט וברא"ש גיטין פרק הניזקין דלא גרע מבעל דבר בעצמו וכן אין לפסול עדותן על מה שעברו על לאו דלא תתן את בתך להזנותה ועל שהיו עוקבים אחר הניאוף הא המה אומרים כי מתחילה מיחו בידם וצעקו על זה אך לא שמעו לקולם ואז שמו מחסום לפיהם משום כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע ויש להעיר בזה מהא שמביא המג"א בסי' תר"ח ס"ק ג' בשם הס"ח דבמקום הפסד אינו מחויב איש להוכיח את חבירו וזולת כל אלה לא הוי זה לאו שיש בו מלקות דאינם נפסלים לעדות. וכן יש לדמות זה לקושר ומתיר בשבת דהאיסור זה לא נודע לכל וא"כ אין שום מקום לפסול עדות הורי המשודכת ולא מפי החתן והכלה אנו חיים ורק מפי אביה ואמה אנו מחזיקים שבודאי בא עליה:
לג
וגם זולת הגדת האב והאם לדעתי היינו יכולים לסמוך על הגדת החתן כולן שהבאתי למעלה בשם הברית אברהם דבשכונה ישראל וליכא חשש קרובים כיון דליכא ס"ס לחומרא אין אנו חוששין לשמא עיניו נתן בה ובנ"ד בארתי בתחילת תשובתי דאין לנו לחוש לשמא זנתה עם קרוביה הפוסלין אותה לכהונה והרחוב שדרה בה היא רוב ישראל א"כ גם בלי הגדת אביה ואמה היה מהימן החתן בעצמו כדברי הברית אברהם הנ"ל. וגם יש לצרף דעת הח"ס סי' י"ח שהעלה להלכה דאין לנו לחוש שמא הלכה לבית נכרי דאין בנות ישראל דעתן מעורבת עם הנכרים ויש לעיין מש"כ הגרע"א בתשובה סי' ק"ו מה שמפלפל שם בדברי הב"ש סי' ד' דכתב שאין לתלות הזנות בהנכרי להכשיר הולד ואנכי בארתי בתחילת דברי שבנ"ד אין מקום לומר שזנתה עם אחר בביתה מפני כי הוריה משמרים אותה ואם זנתה עם אחר אנו חוששין שמא הלכה לבית הנואף ולדברי הח"ס הנ"ל אין לנו לחוש שמא הלכה לבית נכרי וכיון דאזדא מאתנו הספק פסולי נכרים נשאר לנו רוב כשרים אשר לפי פסק הברית אברהם הנ"ל אין לנו לחוש ברו"כ שמא עיניו נתן בה ולזאת החתן בעצמו נאמן בהודאתו ואין לנו צורך בהגדת הוריה ומפני זה אין לנו להחמיר כדעת הח"ס להטיל חרם עליהם שיגידו האמת:
לד
ובאמת בנ"ד אינו שייך כלל החשש דשמא עיניו נתן בה דהא הוא טוען דלא בא עליה כדרך כל הארץ ובא לשאול אם מותרת היא אליו או לא:
רק אנו אומרים דלפי הגדתו מותרת אליו אבל בשעה שהגיד לא היה יודע שהב"ד יתירו אותה להנשא אליו וכעין זה כתב הגרע"א בסי' פ"ה:
לה
וגם נראה לי להקל בנ"ד מהא שהאריך הברית אברהם בסי' הנ"ל בחשוד על הקל אינו חשוד על החמור דכיון שהיתה בנ"ד הזנות אחרי התנאים עם כהן וזאת ידעה שאם תזנה עם אחר תהיה אסורה להנשא לו כמו שהזהירה החתן קודם התנאים ולכן דאף אם עברה על איסור נדה וקדשה לזנות עם החתן בזמן קצוב ועובר אינה חשודה לזנות עם פסול אשר תעבור כל ימיה על איסור זונה לכהן בהנשא להחתן וזה מקרי איסור חמור כמ"ש הר"ן גבי שוחט לחולה בשבת ואם עברה על איסור נדה בזמן קצר ומוגבל. אינה חשודה לעבור על איסור חמור להיות עם בעלה כל ימיה באיסור זונה לכהן וכמו זה מצינו בגיטין דף ל"ה ע"ב תוס' ד"ה אבל נשאת שאינה חוששת אלא בנדר שע"י עומדת באיסור כל ימי' אבל אינה חוששת לעבור רק זמן קצוב:
לו
וגם יש לצרף דברי הברית אברהם סי' י"א דבנבעלה אליו כמה פעמים אין אנו חוששין לשמא זנתה עם אחר. ובנ"ד לפי הטעם דלא מוקים אינש אנפשיה ולפי הגדתם ששכבו יחד הרבה פעמים כדרך המנאפים הוי כמו שהודו שנבעלה הרבה פעמים ממנו וכן יש לצרף מה שמביא שם בשם המהרי"ט דבנבעלה לכשר אין אנו חוששין שמא נבעלה לאחר פסול. כל אלה יורו לנו שאין לחוש לשמא זנתה עם אחר ומותרת להנשא להחתן הכהן:
לז
גם נראה לדעתי הקלה לצרף להיתר בנ"ד הא דאיתא בכתובות כ"ו ובשו"ע אהע"ז סי' ז' דאשה שנחבשה בידי עכו"מ ע"י ממון מותרת לבעלה גם אם הוא כהן משום דהנכרי מירתת לאנס אותה דירא להפסיד ממונו עי"ז והב"ש סי' ז' ס"ק כ"א העלה דגם פנויה מותרת לכתחילה להנשא לכהן והב"ח סעי' ד' בפירושו על הטור שם מביא בשם המ"מ דגם לכתחילה מותרת להנשא לכהן ובפנויה שזנתה סובר המ"מ דבעינן לכתחילה תרי רובא כמו שהביא הב"ש סי' ו' ס"ק ל"א משמו:
ובזה הוא מקיל. וכבר כתב הקהלת יעקב סי' ו' דאיסור שבויה חמור טפי מאיסור זונה בעלמא דבשבויה גם בדיעבד תצא וא"כ בנ"ד דאם תזנה עם אחר פסול אשר תהיה עי"ז אסורא להנשא להחתן תפסיד ממון רב והדבר נוגע עד נפשה בודאי נוכל לדמות להא דנחבשה ואם האנס השטוף בזימה ירא לעשות המזימתה משום הפסד ממונו ק"ו בת ישראל בודאי תתירא משום הפסד ממונה וכל עמלה ועמל הוריה שלא יהיה לריק ולבהלה:
לח
ולכאורה יש לחלק משום דשמא ירא האנס שלא תגלה אח"כ האשה אבל כאן זנתה בסתר וסוברת שלא יודע להחתן הנה גם היא יש לה לירא שמא תתעבר ותהיה כריסה בין שיניה כמו שאיגלאי מלתא למפרע שמעוברת היא ומה גם שמוזהרת היא ממנו באזהרה יתירה על הזנות בודאי הוי כמו אשה שנחבשה הנ"ל דמותרת אף לכתחילה ויש לפלפל בזה ביבמות ס"ט ע"ב גבי ארוסה שנתעברה. ובשו"ע סי' ד' סעי' כ"ו וכן בדברי גדולי האחרונים החוששים שמא זינתה עם אחרים מיירי באופן שלא היתה להפנויה ממה לירא בעת הזנות כמו המעשה בברית אברהם שהיתה חשודה בהגדתה כי רצונה לבטל התנאים עם משודכתה. ולפי"ז אין לנו לחוש בנ"ד לחשש הח"ס ח"א סס"י י"ח עיי"ש ועפ"י הסברא הזאת יש לדון בנ"ד גם הסברא דבודקת ומזנה. כי בדקה אחר כשר שלא תפסיד ממונה וראיתי בנוב"י מהד"ת סי' ל"ג דשואל אחד רצה לחדש דגם ביבום יש להקל ולא לחוש לדעת הרמב"ם במקום שאהבת הנואף עם הזונה גדלה למאד ורוצים להנשא זא"ז והנוב"י דחה את דבריו ומחלק מהא שהביא הטור בסי' ק"ג בשם הרא"ש לאחד שהיה לו משרתת בביתו והיתה מיוחדת לו מפני כי אהבת זנונים לא תמנע אותה מלזנות עם אחר ואפי' משודכת לא היתה לו עיי"ש אבל בנ"ד שהיתה משודכת לו והוציאה עליו כמה ממון בודאי יש לדון להסברא הזאת להתירה להנשא לו אבל לא לענין יבום שלא תצטרך חליצה אם ימות אחר הנשואין בלי ז"ק אחר כמו שהאריך שם הנוב"י מבלי לסמוך על זה באיסור יבמה לשוק:
ולדעתי יש לצרף זה לסניף להתירה להנשא להמשודך הכהן:
לט
וגם יש לסמוך בנ"ד על הבית מאיר בסי' ו' והובא ג"כ בח"ס סי' ט' שכתב דבשניהם מודים מותרת אף בעיר שרובא נכרים מטעם ס"ס שמא לא נבעלה לאחר ואם נבעלה שמא לכשר ואף ר"י מתיר בס"ס והנוב"י סי' כ"ז מהד"ת הזכיר גם הס"ס הזה אך החמיר במקום שיש רוב פסולים. וכן הגאון מליסא העיר לדון להיתר מטעם הס"ס הזה. והח"ס סי' ט' החמיר ברוב פסולים מטעם שאין אנחנו סומכין על ס"ס שהוא נגד הרוב וגם בספק אם אזלא איהי להבועל החמיר הח"ס מפני שעפ"י הרוב הבועל הולך אצלה ולא הזונה הולכת אליו:
אבל בנ"ד שביארתי למעלה שמפני יראתה מהוריה ומהחתן היושבים עמה יחד בבית אחד שמרה עצמה מלזנות בביתה. ואם זינתה עם אחר לבד מהחתן אנו חוששין שמא הלכה אצל הבועל וזינתה חוץ לביתה וא"כ הוי שפיר הס"ס להקל כדעת הבית מאיר וגם הח"ס יודה שבנ"ד יש לנו ס"ס מעליא לקולא ספק שמא לא זינתה עם אחר ואפי' אם זינתה שמא הלכה אצל הכשר:
מ
ואף אם לא נסמוך על הב"ש סי' ו' ס"ק ל"א ועל הברית אברהם והח"ס שהאריכו לדון בשכונה מיוחדת שיהיה נחשב למקום בפני עצמו ונהלך בתר רוב העיר אשר היא רובא נכרים יש לנו ג"כ הס"ס להקל גם לדעת הח"ס משום דבנ"ד אין לתלות הזנות בביתה כמ"ש למעלה וא"כ לא הוי ס"ס נגד הרוב:
מא
ועפ"י ס"ס הנ"ל יש להעיר בדברי ההפלאה והנוב"י שמדמים איסור שבויה לאיסור זונה וחששו גם בזונה לשמא עיניו נתן בה כמו גבי שבויה הא בשבויה לא הוי רק ספק אחד שמא עיניו נתן בה ומשקר ולא נוכל לומר שאף אם הוא משקר יש ספק אחר דבכ"ז יכול להיות שלא אנס אותה האנס ולא זינתה הא כבר כתבו גדולי הפוסקים שבמקום שאסרו חז"ל מפני ספק כמו גבינה של נכרי לא נוכל לדון לס"ס ולכן הוי זה רק ספק אחד דלמא לא זנתה כלל והוי זה כמו שכתבו התוס' כתובות ט' דשם אונס חד הוא אבל במעלת יוחסין יש שפיר ספק ספיקא שמא אומר אמת ואפי' אם הוא משקר מחמת שעיניו נתן בה שמא לכשר נבעלה וזה לא הוי משם אחד דנ"מ בין ספק הראשון להשני בחיובו על טפול הולד וכן לא זכיתי להבין דברי הנוב"י במה שכתב בסי' כ"ז. ואמנם מה שמבואר בסי' ד' סעי' כ"ו שאפילו מודה אותו פלוני כו' והרי גם שם יש ס"ס שמא לא נבעלה לאחר כלל ואת"ל נבעלה שמא גם האחר ממזר הוא ואפ"ה אין הולד אלא ספק ממזר היה קצת ראי' דלא מהני ס"ס בער אנכי ולא אבין דברי קדשו הא זה הוי ס"ס נגד הרוב דהא רוב העולם אינם ממזרים ונחיצס הענין לא יתנני להאריך בכל פרט ופרט מכל אלה אשר העליתי בשכלי הדל נראה לי להקל בנ"ד ולהתירה להנשא להחתן הכהן אבל אדע אנכי את מך ערכי ולא מלאני לבי לעשות מעשה בלי הסכם הדר"ג וכעל יורה ומלקוש איחל למי בארו אשר ממנו ישקו לרויה כל בית ישראל ודברי קדשו יהיה לי לתורה להוריני דעת ותבונה:
מב
ועתה אדבר קצת באיסור מעוברת ומינקת חבירו אם להתירה להנשא בימי עבורה עוד טרם שתלד הולד הב"ש סי' י"ג ס"ק כ"ג כתב בפשיטות דבאם הוא והיא מודים שממנו נתעברה אין חוששין שמא זינתה גם עם אחר ומותרת להנשא אליו גם בימי עבורה וכן כתב הנוב"י מהד"ת ססי' כ"ח דלהמתנת כ"ד חודש כבר פשט המנהג להתיר ולא לחוש שמא זינתה עם אחרים וכן האריך הרבה הפ"ת סי' י"ג ס"ק י"ח והביא הרבה שו"ת מגדולי האחרונים המדברים בזה וכמעט כלם מתירים והגאון מליסא בספרו קהלת יעקב סי' ו' סעי' י"ז כתב ג"כ בפשיטות דלענין מעוברת חבירו באם שהוא מודה מותר לכתחילה לישאנה בימי עבורה ולא לחוש שמא זנתה עם אחר:
מג
אבל בנ"ד יש מקום להחמיר ולאסור הנשואין בימי עבורה ובתוך כ"ד חודש דימי הנקת הולד מטעם אשר אפרש אחרי כי שניהם אומרים מפורש שלא בא עליה כדרך כל הארץ ואנו דנים דלא להאמינם ע"ז. מטעם דלא מוקים אינש אנפשיה או משום שהודו ששכבו יחד כדרך המנאפים לזאת אנו מחזיקים שממנו נתעברה. ולא הוי אמירתה חד"א מטעם שהיא אומרת מפורש שלא נבעלה לשום פסול בעולם וגם הוא לא השוה עליו חד"א באמירתו יען כי אינו אומר עליה שזינתה עם איזה פסול כמש"כ הח"ס המובא לעיל אבל לענין מעוברת חבירו השוו שניהם עליהם חד"א וביחוד החתן באמירתו שלא בא עליה כדרך כל הארץ ומבואר באהע"ז סי' קס"ג וס"ח ובכתובות ט' גבי טענת בתולים ביהודה דבאומר מפורש שלא בא עליה שוי אנפשיה חד"א ואסורה עליו גם במקום החזקה דלא מוקים אינש אנפשיה משום דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי:
מד
אבל לדעתי יש לנו לדון דלא יהא חד"א באמירתם גם לענין מעוברת חבירו מהא שכתב הנוב"י במה"ק סי' י"ג וסי' י"ח והובא בקצרה במהד"ת סי' ל"ג:
דגם אם הוא בעצמו בספק אם הולד ממנו או מאחר שאין בזה חשש איסור מעוברת ומינקת חבירו דגם על ספק בנו הוא חייס וליכא טעמא דדחסא. וא"כ בנ"ד שהחתן אינו אומר שידוע אליו בבירור שהולד אינו ממנו ורק הוא מסופק אם יכולה אשה להתעבר באופן כזה. לא הוי אמירתו זאת חד"א ועתה כשאנו מתירין אותו לישאנה הוא רואה שמוחזק הדבר בעינינו שמעוברת היא ממנו ואין אנו חוששין לשמא זינתה עם אחר א"כ בעת הנשואין יחשב גם הוא לדבר ברור שהולד הוא ממנו א"כ בודאי חייס עליו כאב על בנו ודאי:
ומותרת להנשא אליו גם בימי עבורה וגם לדעתי באיסור מעוברת ומינקת חבירו שהוא מדרבנן יכולים אנחנו לסמוך על התשב"ץ חלק ג' סימן רס"ג המובא למעלה ואם הוא סומך ע"ז באיסור דאורייתא להתיר יבמה לשוק יכולים אנחנו לסמוך עליו באיסורא דרבנן כמו מעוברת ומינקת חבירו:
מה
וגם בעיני פשוט כי הגדתו לב"ד שמסופק הוא אם יכולה אשה להתעבר באופן זה ובא לשמוע ממנו דעת חכמים עפ"י דיני התורה אם באפשירות הדבר הזה אז גם הוא מאמין כי לא זינתה עם אחר ומעוברת היא ממנו והוי כמו אחד דבא לשאול שאלות חכם ואינו יודע הדין אם מותר לו הדבר או אסור לו ולא שוי' אנפשיה חד"א אם טעה בהדין והטריף את הדבר מחסרון ידיעתו ויש לצרף גם דעת גדולי הפוסקים המקילים בזונה באיסור מעוברת ומינקת חבירו. ולענ"ד יש להתיר להם החתונה גם טרם שתלד. וגם להתיר להם להיות עמה אחרי החתונה כאיש את אשתו כי אם נחמיר כדעת הח"ס סי' י"ח להפריש אותם אחר החופה עד שתלד יש לנו חשש גדול שהחתן לא יתרצה לזה וירחיק נדוד ותשאר שכולה וגלמודה לעולם והוריה דלים ועניים אשר אין ידם מחזקת להחזיקה בביתם ומי יודע מה יולד מזה ומה יהיה גורל הילד כידוע בענינים כאלה וכמה נפשות תלוים בזה לזאת כחה דהיתירא עדיפא אבל חלילה לי לסמוך על דעתי הקלושה ודברי קדשו יורני גם בזה ומה יהיה משפט הילד לכשיולד אם להחזיקו לבנו גמור לכל דבר או לא ויש לי הרבה לדון בדברי גדולי האחרונים שהאריכו בזה אמנם נחיצת הענין בל יתנני להאריך ולעיין היטב ג"כ לא עלתה בידי. לזאת מנעתי עצמי מזה כעת ואחרי אשמע דעת קדשו ומשפטו על החתן והכלה אז אבוא אי"ה בדברי לדון לפניו בקרקע כתלמיד לפני רבו באשר נוגע להילד ועוד חזון למועד. לתשובת כ"א אחכה בהחוזר בו"ת השותה בצמא את דברי קדשו צבי הירש:
ולעיל בספרי עין יצחק ח' אה"ע מבואר קוטב השאלה דנא ומה שהשבתי ע"ז לדינא: