עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור
אבן העזר · סימן עה
נשאלתי לחוות דעתי ע"ד אשה עתים חלומה עתים שוטה והיתה נכפית לפרקים קודם הנישואין. ובעת נישואי' לא ידע הבעל מזה ואחר הנישואין כאשר נודע להבעל מזה מיד ברח ממנה ומחמת העג"נ שהי' לה מזה גברה מחלתה ביותר כו' ועתה רוצה הבעל לגרשה ובעת חלומתה היא בדעת שלימה ומתרצית לקבל הגט ודעת הר' הג' השואלים להתירו לגרשה אף דהאחרונים החמירו בזה כמבואר בסי' קי"ט סעי' ו' ועיקר יסודם על דברי הט"ז באה"ע סי' קי"ט דבעתים חלומה ועתים שוטה דאין הזמנים שווין מותר לגרשה והיתירו הוא כי בזה"ז דאסור לו לישא שתי נשים אין לנו לגדור בעדו ויכול לגרשה בעת חלימותה. כן הוא קוטב יסודי ההיתר שלהם ובקשו ממני לחוות דעתי בזה:
א
וזהו מה שהשבתי כי לענ"ד נראה לדון להיתירא מטעם אחר והוא דנ"ל ברור דדוקא באשה שנעשית עתים שוטה בעת שהיא תחת הבעל בעודה נשואה אליו אז שפיר יש לחז"ל לחוש לטובת האשה להצילה מן מכשול איסור שלא תהי' הפקר לזנות משום די"ל נסתחפה שדהו ומזלו גרם שנעשית עתים שוטה וע"כ אסרו לו לגרשה משא"כ היכא דהיתה עתים שוטה אף מקודם דניסת להבעל א"כ מאיזה טעם נחמיר על הבעל שלא לגרשה הלא יכול לומר הלא עשיתי טובה לה במה שנשאתי אותה והצלתי אותה על ימים אחדים מן מנהג הפקר ואטו בשביל הטובה שעשה לה תגמול רעה אליו שתעגון אותו לעולם ע"כ אין סברא בכזה לעגנו לעולם ובוודאי יכול לגרשה בעת חלימותה מרצונה וה"ה בנ"ד הלא היתה בחולי נכפית אף מקודם שניסת אליו וכשנודע להבעל מזה מיד ברח והרחיק א"ע ממנה וכפי הדין דלשיטת הרא"ש הוא סכנה להיות עמה. וכמש"כ הב"ש בשמו בסי' קנ"ד ס"ק ט' ובסי' קי"ז סעי' י"א בח"מ ס"ק י"ט וב"ש שם ס"ק כ"ב ועיין בב"ש סי' ל"ט ס"ק י"ז ובח"מ סי' קי"ז ס"ק י"ב ומחמת שהבעל הרחיק א"ע ממנה נשתגעה. א"כ הלא אין זה משום מזלו דהבעל רק מצד פשיעתה שלא הודיעה אליו מן מום נכפית שלה ובוודאי לא שייך בכזה לומר נסתחפה שדהו וע"כ מצד הסברא אין לדון בכה"ג להתקנה דתקנו שלא לגרש לאשה שהיא עתים שוטה ועתים חלומה:
ב
וגם יש לדון בנ"ד לדברי הב"ש בסי' קי"ז ס"ק כ"ד שכתב דאף בשארי מומין אם הי' בה מומין מקודם שנתקדשה והבעל לא ידע דאז כופין אותה לקבל הגט כיון דעשתה שלא כהוגן וכמש"כ בתשובת הרא"ש כלל ל"ה כעין זה ומשמע דאף בבא עלי' ג"כ דיינינן כן. כיון דעכ"פ הי' ברמאות דכופין אותה וכמו שהעיר ההפלאה בסי' קי"ז ס"ק י"ח ע"ש. והנה דברי תשובת הרא"ש כלל ל"ה הנ"ל הובא באה"ע סי' ע"ז סעי' ג' ומשמע שם דאף בבא עלי' דיינינן כן א"כ ה"ה בנ"ד דהי' לה חולי נכפית לפרקים אף מקודם דניסת ונתקדשה לו ועשתה שלא כהוגן דלא הגידה לו וזהו מום גדול דלדברי הרא"ש הוי בזה חשש סכנה אף דיש חולקים על תשובת הרא"ש כמבואר בסי' קנ"ד בב"ש ס"ק ט' עכ"ז הא כיון דהוי ספיקא דדינא בזה א"כ ממילא מחמרינן דספק סכנתא לחומרא וכיון דאף בשארי מומין בלא ידע מהם הדין הוא דכופין אותה לקבל גט משום דעשתה שלא כהוגן כש"כ במום נכפית. אף לדברי החלקת מחוקק בסי' קי"ז ס"ק כ' כ"א דהא אם הי' ברמאות וודאי דכופין אותה ע"כ אינו שייך לדון בכה"ג בעתים חלומה ועתים שוטה להגזירה דאסור לגרשה משום גרירא דמאיזה טעם יהי' חל על הבעל לחוש שלא תהי' הפקר לזנות דהא עיקר הקידושין שלה היתה במה שהיא רימה אותו ואין לה זכות זה כמו דחזינן בכה"ג דאין לה זכות מצד תקנת ר"ג בגט בע"כ וכמו כן בסי' ע"ז סעי' ג' הנ"ל וכפי שכתב בתשובת הרא"ש כלל ל"ה הנ"ל כמו כן יש לדון בהזכות דתקנו חז"ל שלא לגרש לאשה עתים חלומה עתים שוטה דהיכא דעשתה שלא כהוגן והי' ברמאות דבכה"ג פקע זכותה ולא תקנו בכה"ג ועיין באה"ע סי' קי"ט סעי' ו' בשיטת הסוברים בעתים שוטה דאף דיעבד אינה מגורשת דכתב הב"ש שם בס"ק י"ב די"ל דחר"ג דמי לתקנת חז"ל א"כ שפיר יש להוכיח מהך דחר"ג לתקנת חז"ל בעשתה שלא כהוגן הסברא הוא דלא תקנו בכה"ג כנ"ל וידעתי מה דיש לחלק דשאני הך תקנה דגרירה דזהו זכות הרבים להצילם מן מכשול איסור זנות שלא תהי' הפקר. ועכ"ז אין סברא לומר דיהי' על הבעל מוטל דתהי' שמורה מן הפקר דהא עיקר נישואין שלה היתה ברמאות שהטעתו להבעל וע"פ דין יכול הבעל לגרשה בע"כ דאין בכה"ג תקנת ר"ג והנישואין הי' לחובתו ושלא מדעתו ואמרו בכזה דעשתה שלא כהוגן כנ"ל ע"כ אין שום סברא לדון בכזה ולחייב להבעל שלא יגרשה משום חשש גרירה דמאיזה טעם יהיה מוטל על הבעל החיוב ביותר מעל כל לשמור אותה מן חשש הפקר:
ג
ועוד יש לדון בנ"ד יסוד היתר אחר והוא דמבואר באה"ע סי' ל"ט סעי' ה' המקדש אשה ונמצא עליה אחד מן המומין הפוסלין ה"ז מקודשת מספק וכתב הב"ש שם ס"ק ט"ז דכן אם קידש וכנס ובעל סתם דמקודשת ואין לה כתובה ובש"ס כתובות דף ע"ג ע"ב לרבה ור"ח צריכה גט מדבריהם ולרבא הוי ספק קידושין והב"ח כתב בכוונת הטור דמספקא ליה אם הלכתא כרבה ור"ח או כרבא והב"ש השיג עליו וכיון דבמומין הפוסלין הוי ספק קידושין כש"כ במום נכפה אף בהיתה נכפית בילדותה וכמש"כ הב"ש בסי' ל"ט ס"ק י"ז ובח"מ סי' קי"ז ס"ק י"ב דיש לחוש שמא תחזור כו' ובמום נכפית הוי ביה חשש סכנה וכמש"כ לעיל דאף דהוי ספיקא דפלוגתא בזה בין המרדכי לתשובת הרא"ש כמבואר בסי' קנ"ד סעי' ה' עכ"ז הא ספק סכנתא לחומרא וכמש"כ לעיל וה"ה בנטולה אני מן היהודים כמש"כ המקנה בסי' ל"ט סעי' א' ובאבני מלואים סי' ל"ט ס"ק ט' דזה גרע מן מום איילונית וה"ה במום נכפית דאסור לו להיות עמה ולכל הפחות ה"ל זה המום כמו כל שארי מומין הפוסלין דהוי ספק קידושין וכן בכנס ובעל סתם וכמש"כ הב"ש בסי' ל"ט ס"ק ט"ז והא דסי' קי"ז סעי' י' בא על אשתו ושהה כמה ימים וטען שמום זה לא נראה לו עד עתה אין שומעין לו חזקה אין אדם שותה אא"כ בודקו הלא במום נכפית לזמן לא שייך הך חזקה דא"א שותה אא"כ בודקו וכמש"כ הב"ש בסי' קי"ז ס"ק ט"ו. וגם הא הביא הב"ש בסי' קי"ז ס"ק י"ט בשם הש"ג דאף בבא ושהה טענתו טענה ודיינינן אין אדם מתפייס במומין ומכל הלין טעמי ה"ל ספק קידושין בנ"ד:
ד
וכיון דהוי ספק בעיקר הקידושין ע"כ ממילא יש להקל בנ"ד בתקנת גרירא בעתים חלומה ועתים שוטה דתקנו חז"ל שלא לגרשה דהא קיי"ל דספק דרבנן להקל וידעתי מה דיש לדון בזה כיון דעיקר הספק נולד בדאורייתא ע"כ אף דנעשה דרבנן ע"י גלגול דדיינינן בכה"ג ספיקו לחומרא וכמש"כ הש"ך ביו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס ס"ק י"ט בשם הד"מ והאו"ה אך בנ"ד לא שייך להחמיר מה"ט דהא הספק אם היא א"א או דאין בה חשש קידושין זה הספק נוגע לאחרים אם היא קיימא עליהם באיסור א"א או לא. אבל לגבי בעלה לא שייך לדון להחמיר עליו במה דנימא דיש בזה דין קידושין רק דיש לדון ספק זו לגבי הבעל אם ירצה ליקח קרובותיו דהוי לגבי ספק דאורייתא א"כ הא הוי זה גוף אחר וכיון דבעצם האשה המתקדשת לו לא היה בזה דאורייתא להחמיר על הבעל. ע"כ עכשיו שנולד על הבעל ספק זה אם יכול לגרשה בעת חלומתה דיש לדון בזה כמו בכל מילתא דרבנן דספיקו להקל וכיון דקיי"ל כרבא דבכתובות דף ע"ג דאמר דהוי ספק קידושין בכה"ג ע"כ אין להחמיר על הבעל ויכול לגרשה אף לכתחילה וממילא מותרת להנשא כיון דהיה הגט שלה בהיתר אף לכתחילה ובכה"ג לכ"ע הדין הוא דמגורשת ומותרת לכל:
ה
ורק היכא דעבר וגירשה באיסור בזה יש סוברים דאף בדיעבד אינה מגורשת כיון דעבר על תקחז"ל כמבואר בסי' קי"ט סעי' ו' בהגהה:
משא"כ בנ"ד דנתבאר דהבעל יכול לגרשה לכתחילה כיון דלגבי' לא שייך לדון דנולד הספק לגביה בספק דאורייתא על אשתו כנ"ל ואף דרבה ור"ח ס"ל בכתובות דף ע"ג דצריכה גט מדבריהם דמשמע דס"ל דהוי עכ"פ קידושי דרבנן בוודאי עכ"ז הא לדינא קיי"ל כרבא דמספקא לנו אם היה קידושין מדאורייתא או לא היה קידושין כלל. ולדידי' אין הכרח לומר דהוי קידושין דרבנן וודאי ועיין בב"ש סי' ל"ט ס"ק ט"ז בשם הרמב"ם והטור דפסקו כרבא. וע"פ כ"ז יש מקום לדון דיהיה יכול לגרשה אף בע"כ ע"י רשות ב"ד אך לא ראיתי להזדקק לזה לפי דשאלתם הי' כעת אם יכול לגרשה מרצונה לפי דבנ"ד מתרצית האשה לקבל הגט ע"כ לא כתבתי מזה הפרט:
ו
ועוד יש לדון בזה דהא לדברי הט"ז באה"ע סי' קי"ט הנ"ל דהיכא דלא היה עתים שווים דאז יכול לגרשה אף בעתים חלומה ועתים שוטה ואף דנימא דלא ברירא כן לדינא מ"מ מידי ספיקה לא נפיק א"כ יש בנ"ד שני ספיקות להיתירא ספק א' שמא אין חשש קידושין כלל בנ"ד ואת"ל דמקודשת אכתי ספק שמא הלכה כדברי הט"ז הנ"ל ואף דלא נודעו שני הספיקות ביחד מ"מ הא במילתא דרבנן אף דנודע ספק א' מקודם ג"כ דיינינן ס"ס להיתירא וכמש"כ הש"ך ביו"ד סי' ק"י בכללי הס"ס ס"ק י"ז ע"ש ובאה"ע סי' ב' בב"ש ס"ק י"ד וגם לפ"ז יש לדון דאף בספק א' יש להקל משום דהא ה"ל ספק דרבנן דקיי"ל לקולא ואף דהוי במקום חזקת איסור א"א דהא בספיקא דדינא לא דיינינן חזקת איסור וכמש"כ הפוסקים דהא בשביל החזקה לא ישתנה הדין אך במקום ס"ס הוי מורווח לנו ביותר לדון להיתירא וזה ברור דע"פ דברי הט"ז הנ"ל לכה"פ יש לצרפו לדון לספיקא דדינא וע"כ במקום דיש עוד ספק ה"ל ס"ס מעליא בדרבנן אף דנודע ספק א' מקודם כנ"ל:
ז
ובעיקר מילתא במה שרוצה הבעל לישא אחרת יש לדון בנ"ד לסברת המהרי"ק שורש קמ"א שכתב דמילתא דפשיטא דהיכא דאסורה לו אינה בכלל שתי נשים והובא בחמדת שלמה סי' ד' ע"ש:
וע"כ בנ"ד דנתבאר דאסורה לו משום סכנתא מחמת חולי נכפית שיש לה וחמירא סכנתא כו' דיש לדון גם בנ"ד לדברי המהרי"ק הנ"ל דכיון דאינה ראויה לו לאישות דאין זה בכלל ב' נשים רק שוטה שאני דראוי' לאישות וכמבואר ביו"ד סי' קצ"ו סעי' ח' ונדה דף י"ג אך אין אנו צריכין לזה משום דנתבאר בלא"ה דיכול הבעל לגרשה בנ"ד שהיתה נכפית מקודם והטעתו כנ"ל: