עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור
אבן העזר · סימן עא
נשאלתי ע"ד האשה דיש ע"א כשר המעיד שזינתה ועוד עדים פסולים המעידים דזינתה והאשה מכחישתם והבעל מאמין את העדים ודעת כת"ר דהאשה אסורה לו אף כשיחזור הבעל ויתן אמתלא וביקש ממני לחוות דעתי:
א
והנני להשיבו בקצרה והוא דבאה"ע סי' קע"ח סעי' ט' מבואר ברמ"א פלוגתת הפוסקים דבזמה"ז שיש חר"ג כו' דס"ל לחד דיעה דאין הבעל נאמן לומר שמאמין לדברי העד ויש חולקין דס"ל דנאמן אף בזה"ז וכבר האריכו האחרונים בזה ולענ"ד נראה דעיקר מילתא דנא תלוי בהטעמים המבוארים בהר"ן סוף נדרים דהא מסקנת הר"ן שם דעיקר הטעם דאינה נאמנת לומר טמאה אני הוא משום דמשועבדת לבעלה א"כ זה הטעם אינו שייך גבי הבעל דהא בידו לגרשה ולהפקיע שיעבודה ומה"ט נאמן הבעל לומר פ"פ מצאתי וכמש"כ במקום אחר וכן אמרו בקדושין דף ס"ו אי מהימן לך כבי תרי כו' דהא אף בזה"ז שיש חר"ג שלא לגרשה בע"כ מ"מ אם עבר וגירשה מגורשת וכמש"כ הנו"ב במ"ת סי' קכ"ט בד"ה ומעתה כו' דהביא דברי הכנה"ג שכתב דאם גירשה בע"כ גיטו גט כו' ע"ש וכיון דבדיעבד אם עבר וגירשה בע"כ מגורשת אף בזה"ז ממילא מקרי זה דבר שבידו ויהי' הבעל נאמן לומר שזינתה וכיוצא בו משום דהא בידו להפקיע שעבודה שיש לה עליו:
ב
ואף דלכתחילה אסור לו לגרשה בע"כ מ"מ מקרי זה דבר שבידו וכמש"כ השער המלך פ' י"ח ה' איסורי ביאה ה' כ"ד ע"פ הך דקידושין דף ס"ד דפריך הגמ' והרי בידו להשיאה לממזר כו' דמה דבידו אלים טפי ומהני אף במקום שמשים א"ע רשע כו' וכ"כ השער המלך סוף ה' מכירה ע"ש ובספרי באר יצחק ח' או"ח סי' ט"ו ענף ה' הוכחתי דאף באיסור מדאורייתא מקרי דבר שבידו:
כיון דבדיעבד מהני מעשהו ועיין בקידושין דף ס"ד ע"ב בתוס' ד"ה רבי סבר מה לי לשקר כו' בתוס' ישינים באה"ד שם שכתבו דכיון דדיעבד מהני חשיב שפיר מיגו ע"ש וע"כ נלע"ד לומר דלפי כל זה יש לומר דמהימן הבעל לומר דטמאה היא דהא אף בזה"ז יש לו נאמנות משום המיגו דבידו לגרשה אף דלכתחילה אסור לו לגרשה בע"כ אך להטעמים שכתבו הראשונים דלכן אין האשה נאמנת לומר טמאה אני משום דחז"ל ראו למיגדר מילתא לתקן דלא תהא נאמנת ה"ה מה"ט אמרו דאף הבעל אינו נאמן לומר דטמאה היא ועיין בנו"ב במ"ת סי' י"ב בד"ה ובדין אם הבעל יכול לומר שמאמינה כו' וע"כ מספיקא יש לנו להחמיר ולומר דנאמן הבעל לומר דמאמין לדברי העד שזינתה בפרט דהא רבו הסוברין לומר בהטעם דמשנה אחרונה דאינה נאמנת לומר טמאה אני לך דזהו משום דמשועבדת לבעלה. א"כ בשעבוד הבעל דמשועבד לאשתו דיש לומר דיהי' נאמן במיגו דבידו לגרשה בע"כ כנ"ל ע"כ ממילא יש לנו להחמיר ולדון דאסורה עליו והא דר"פ המדיר דאמרו כיון דמשועבד לה כו' כתבתי במק"א לבאר זה ולכאורה יש לנו לדון כמה ספיקות דדינא ולהיפירא בנ"ד. והוא דהא המל"מ פ' כ"ד ה"א דין י"ז הביא בשם הרשב"א דכתב דבמכחישתו אינו חייב להוציאה אף במאמין הבעל להעד אך בתשובת רע"א ז"ל סי' צ"ט הביא בשם תשובת מיימוני דחולק ע"ז עכ"פ הוי ספיקא דדינא בזה ועוד ספיקא דדינא דהא הרמ"א בסי' קט"ו סעי' ז' שכתב דבאינו מאמינו רק בדבר זה לא נאסרה משום זה והובא שם כן בלא שום חולק רק רע"א בתשובה סי' ק"א הביא חולק ע"ז ועכ"פ הוי זה ג"כ ספיקא דדינא. א"כ ממילא יש לנו הרבה ספיקות להקל היינו ספק א' שמא הלכה דבזה"ז אין הבעל נאמן לומר כו' וספק ב' דשמא במכחישתו לא נאסרה עליו וספק ג' דשמא היכא דאין הבעל מאמינו בשארי דברים לא נאסרה עליו וע"פ השלשה ספיקות הללו הוי ספק ספיקא מעליא להיתירא בנ"ד. וידוע דגם ספיקא דדינא הוי ספק ספיקא מעליא ועכ"ז מצד חומר האיסור וכמש"כ כת"ר וע"פ אומדנא שיש לו בזה ע"כ דעתי מסכמת דכל זמן שהבעל אומר דמאמין לדברי העד דהאשה אסורה עליו אכן אם יחזור בו הבעל באמתלא טובה כפי שיוכשר האמתלא בעיני מכ"ת אז אין לנו כח לאוסרה על הבעל כי אין כח בעדות ע"א לאוסרה: