עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור
אבן העזר · סימן סט
נשאלתי בכהן א' שאחר כמה בעילות שבעל את אשתו אמר שאמו הגידה לו בעת לילה ראשונה שאחר החופה שלא נמצא בתולים לאשתו ואמו נאמנת לו ומה שבעל אח"ז היה זה מחמת שחשב לנסות אם אמת הדבר או לא וחשש כת"ר מחמת חשש שווי' אנפשי' חד"א כי אף דבזה"ז שמקדשין תחת החופה אין לנו לחוש שנבעלה תחתיו כמבואר בסי' ס"ח בח"מ ס"ק ח' עכ"ז יש לחוש שמא נבעלה לפסול לה וכמש"כ הבית מאיר בסי' ס"ח דלא סמכינן ע"ז רק בעיר שכולה ישראלים כשרים ואין שם קרוב הפוסל משא"כ בעיר שיש בה א"י או קרוב או פסול שוכן שם דינו מבואר באה"ע סי' ו' גבי אלמת דכיון דאינה טוענת ברי תצא אם לא דאיכא שני רובא להכשיר עכ"ל כת"ר וכת"ר הביא דברי ההפלאה בק"א סי' ס"ח ס"ק י' שכתב דכיון דאיכא חזקה בודקת ומזנה ע"כ אף ברוב פסולים לא תצא כיון דעיקר האיסור הוא מחמת שווי' אנפשי' חד"א. ובכה"ג לא החמירו חז"ל וגם הביא כת"ר בשם הבית יעקב שכתב דלכן אין לנו לחוש שמא נבעלה לפסול לה משום דהא ניסת לו ונבעלה לו א"כ הוי אז כמו דאמרה בפירוש ברי לי לכשר נבעלתי דנאמנת כו' עכ"ל כת"ר. וכן ראיתי באבני מלואים סי' ו' שכתב ג"כ כסברת הבית יעקב הזה ע"ש:
א
והנה לדעתי דברי הבית יעקב והא"מ צ"ע דא"כ גבי אשת ישראל דקידשה פחות מג' שנים דמבואר ברא"ש בסוגי' דפ"פ בשם רבינו יונה דאם אמרה נאנסתי נאמנת והובא בסי' ס"ח. דתקשה לפ"ז בכל אשה דהוא טוען פ"פ מצאתי דנאמן לאוסרה במכחישתו דנימא דכיון דנבעלת לו מסתמא הוי זה כאומרת אז ברי לי שנאנסתי, וע"כ מוכח דכל זמן דאינה אומרת ברי לי בפי' אין דינה כברי לי א"כ ה"ה בזה. וע"כ על דברי הבית יעקב והא"מ קשה לסמוך ולהקל וידעתי מה דיש לדחוק ולחלק ובעיקר דברי ההפלאה הנ"ל באמת ראיתי בשיטה מקובצת לכתובות דף ט' שכתב על דברי התוס' כתובות שם ד"ה לא צריכא כו' שהקשו וא"ת נוקמה אחזקת היתר כו' והקשה השמ"ק דהא אכתי יש לחוש שמא נבעלה לפסול לה כדס"ל לר"ג לקמן דכל היכא דאינו טוענת ברי בעינן תרי רובא ותירץ שם אלמא דס"ל להשמ"ק בפי' דלא כההפלאה והבית יעקב הנ"ל וכן הביא השמ"ק שם בשם הריטב"א שכתב להדיא דיש לחוש שמא נבעלה לפסול לה אלא א"כ ברוב כשרים כו' אלמא דאף בטענות פ"פ גם כן יש לחוש שמא נבעלה לפסול לה ומה שכתב הריטב"א דברוב כשרים אצלה ליכא למיחש זהו דלא כמבואר באה"ע סימן ו' סעיף י"ח דבאלמת תצא אא"כ איכא שני רובא כשרים ומהריטב"א משמע דבחד רובא כשרים סגי אף דאינה טוענת ברי:
ואפשר לחלק דשאני היכא דלא מתסרא רק משום שווי' אנפשיה חד"א וכסברת ההפלאה הנ"ל. רק ההפלאה ס"ל דאף ברוב פסולים כשר והריטב"א ס"ל דבעי חד רובא עכ"פ או אפשר דהריטב"א נחת בזה כשיטת הבעל המאור ורש"י ספ"א דכתובות דכתבו דהא דמסיק שם דבעיא תרי רובי זהו לר' יהושע אבל לר"ג מהני חד רובא וכמו שהאריך בזה השב שמעתתא ש"ד פ' כ' וכ"א וכ"ב ועיין בפני יהושע כתובות מש"כ בכוונת רש"י שם ובשם הרשב"א בתשובה אך באמת מבואר בריטב"א ספ"א דכתובות דס"ל ג"כ דהיכא דלא טוענת ברי בעינן אף בדיעבד תרי רובא ע"ש וע"כ מוכח דס"ל כסברת ההפלאה הנ"ל:
ב
ועכ"ז בנ"ד יש להקל מטעם המבואר בקידושין דף ס"ו שכתב רש"י שם עלה דאי מהימן לי' כבי תרי זיל אפקה הואיל ולא הכחישתו ומשמע דאם הכחישתו אף דמהימן לי' כבי תרי א"צ לגרשה והובא בדרכי משה לאה"ע סי' קט"ו וכן הוא במהרי"ק וכן הוא בתשובת הרשב"א סי' א' רל"ז והובא במל"מ ה' אישות פ' כ"ד ה' י"ז ע"ש ולפ"ז בנ"ד דהאשה מכחשת להאם שלו אף דהאם נאמנת לו כבי תרי עכ"ז הואיל והיא מכחישתו לא נאסרת על פי' ואף דהדרכי משה שם כתב דדעת הטור הוא אף במכחישתו איכא משום לזות שפתים בכה"ג עכ"ז י"ל דבמקום חשש ספק לזות שפתים כיון דלשיטת רש"י והמהרי"ק משמע דליכא בזה אף משום לזות שפתים כלל לכן בכה"ג יש לצרף סברת ההפלאה דמיקל בכה"ג אף במקום רוב פסולים כנ"ל ועיין בבני אהובה שמפלפל בדברי רש"י קידושין דף ס"ו הנ"ל שכתב דבמקום דמכחישתו לא נאסרת אף דנאמנת כבי תרי ומחמת רוב טרדתי קצרתי ודעתי מסכמת להיתירא בנ"ד ובפרט בזה"ז דיש חר"ג שלא לגרש בע"כ וכמבואר בסי' קע"ח סעי' ט' וקצרתי.
ג
ובמק"א כתבתי להעיר בהך דאה"ע סי' ס"ח בלא נמצאו לה בתולים דהחמירו וכתבתי להעיר ע"פ הך דיו"ד סי' קצ"ג דמספקינן דשמא ראתה דם וחיפהו ש"ז. דהא אין שיעור לדם בתולים והארכתי שם בזה דלא תקשה ע"ז מן הש"ס והפוסקים וקשה עלי כעת להכפיל הדברים וכעת ראיתי דיש לסתור זה מהא דנדה דף ה' ע"א בגמ' שם דאמרו שם לאחר תשמיש פשיטא מהו דתימא שמא תראה טפת דם כחרדל ותחפנה ש"ז קמ"ל עכ"ל הגמ' הרי מבואר להדיא בגמ' דאין לחוש לשמא היה דם וחיפהו ש"ז אבל באמת אין זה סתירה לדברי משום דיש לחלק דדוקא כמו דביו"ד סי' קצ"ג הנ"ל וכיוצא דדרך הבתולות למצוא דם להם לאחר בעילה הראשונה וע"כ אף היכא דלא נמצאו להן בתולים תלינן דהי' דם וחיפהו ש"ז ולא נשאר כלל שיהיה קצת דם בגלוי רק דחיפהו ש"ז על כל הדם ותלינן כן משום דהרוב דיש להן דם בתולים מסייע לי' אבל בהך דנדה דף ה' גבי חומרת דגזרו רבנן לטמאות לנשים מן עת הפקידה בזה דזהו חשש רחוק לחוש שמא ראתה דם למפרע וכותלי בית הרחם העמידוהו וכמבואר בכולי סוגיא בריש נדה ומה"ט טהורה לחולין דבחולין די' שעתה רק לקדשים ותרומה החמירו מצד חומרא לטמא למפרע וע"כ לא מספקינן לומר דשמא חיפהו ש"ז אלא אמרינן דהוי פקידה מעליא גם בבדקה לאחר תשמיש וכיון דגזירת חז"ל במה שהחמירו שם לקדשים דתהיה טמאה למפרע עד עת הפקידה ולא יותר. דגם הבדיקה לאחר תשמיש עשו חז"ל זה דיהי' דין זה כמו כל בדיקות ולכן תנן במשנה שם דהמשמשת בעדים ה"ז כפקידה ולא מספקינן דשמא היה דם וחיפהו ש"ז דכיון דהיה עכ"פ דין בדיקה ע"כ לא החמירו בכזה יותר וע"כ אין מזה סתירה לדברי כלל וע"כ שפיר כתבתי בקונטרסי במק"א לדון להיתירא עפ"ז אך בנ"ד אין אנו צריכים לזה דבל"ז נתבאר מה דיש לנו לסמוך להיתירא בנ"ד וקצרתי: