עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור
אבן העזר · סימן סג
ב"ה יום ב' כ"ה אדר תר"מ
נשאלתי ע"ד בחור כהן שנשא אשה בכפר שדרים בו יהודים וא"י והא"י הם יותר מהיהודים ובעל בליל החופה ולא מצא לה בתולים והיא אומרת לא פעלתי און ולאמת דברי' הראית למעכ"ת את הכתונת שלה שנמצא עלי' ב' כתמים וראה כת"ר את הכתונת וראה שאין בהם שום מראה אדמומיות. ונסתפק כת"ר לפי דברי הבית מאיר המובא בפ"ת סי' ס"ח ס"ק ג' וכמש"כ הב"מ בסי' ס"ח סעיף ז' דבעיר שנכרי כו' שוכן בה דבאינה טוענת לכשר נבעלתי דתצא בניסת לכהן. א"כ יש לדון בנ"ד דתצא ושקיל וטרי כת"ר בדברים נכונים וראוים והביא לדברי האבני מילואים סי' ו' ס"ק ח' דהשיג על הצ"צ בסי' צ' והעלה דהנישואין נחשבת כאמרה לכשר נבעלתי והביא שם ראיה מדברי הרד"ך המובא בד"מ סי' ז'. ודברי הרד"ך הנ"ל הובא בביאור הגר"א זצלל"ה באה"ע סי' ז' ס"ק י"ב על דברי הרמ"א שם וע"כ דעת כת"ר דלא תצא בנ"ד וביקש ממני לחוות דעתי בזה:
ענף א
א
תשובה בעז"ה והוא דהחלקת מחוקק בסי' ס"ח ס"ק ח' והב"ש ס"ק י"ג כתבו דבזה"ז שמקדשין תחת החופה כו' ומסתמא כשלא נמצא לה בתולים ודאי זינתה קודם קדושין ואז י"ל דלא נאסרה על בעלה כהן עכ"ל ולא כתבו לחלק בין עיר שדרין בה גם א"י וסתמו בזה ע"כ נראה דלא ס"ל לגדולי הפוסקים הללו לדברי הבית מאיר והוא דיש להעיר במה דמבואר בש"ס ופוסקים ובטושו"ע סי' ס"ח דאם לא מצא דם בתולים אסורה עליו באשת כהן או באשת ישראל היכא דליכא אלא ספק א' דהא איתא בנדה דף ס"ה ברא"ש שם שכתב עלה דרבותינו חזרו ונמנו שהוא בועל בעילת מצוה ופורש כו' וכיון שהחמירו בביאה זו לעשותה כנדה הילכך אפי' בעל ולא מצא דם כיון דרוב נשים יש להם דם בתולים חיישינן שמא היה שם טיפת דם כחרדל ונאבד או שמא חיפהו שכבת זרע כו' עכ"ל וכן הוא בתורת הבית להרשב"א בית שביעי שער השני וכ"כ הטור ביו"ד סי' קצ"ג וכ"כ בשו"ע שם וכ"כ הבית יוסף שם בשם המרדכי והרשב"א. א"כ לפ"ז יש להעיר אמאי החמירו לאוסרה על בעלה בלא מצא לה בתולים היכא דליכא אלא ספק א' בלא מצא לה בתולים הא אכתי י"ל ולהסתפק שמא היה באמת דם בתולים וחיפהו שכבת זרע ע"י ביאתו ואין לומר דע"פ הרוב יוצא דם בתולים הרבה באופן שאין יכול הש"ז לחפות על הדם בתולים ולתלות דחיפהו ש"ז זהו לא שכיח. דזה אינו דא"כ אמאי חשו מה"ט להחמיר בדם בתולים דאף דנימא דזהו כיון דרוב נשים יש להם דם בתולים וכמש"כ הרא"ש. עכ"ז הא גם לחוש לשמא היה דם בתולים וחיפהו שכבת זרע ג"כ לא שכיחא וסותר הך רובא להדי אידך רובא ובדרבנן אין סברא להחמיר בכה"ג ועיין בכתובות דף ט"ז וב"ב ד' צ"ב דאמרו שם דרוב נשים בתולות נישאות ורוב הנשאות בתולה יש לה קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע ליה רובא. וכעין זה בחולין ד' נ"ג רוב אריות דורסין כו' אדרבה רוב שוורים מתחככין כו' איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי אוקי מילתא אחזקיה עכ"ל הגמ' וה"ה הכא אי נימא דכיון דרוב בתולות לא שכיח דיהיה דם בתולים מועט דיהיה באופן שיחפוהו ש"ז א"כ מזה מוכח דלא היה לה דם בתולים והנה מהרוב בתולות דיש להם דם בתולים שכתב הרא"ש סותר הך רוב לאידך רוב א"כ איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי וא"כ יש לדון בזה לקולא דהא הוי ספק בדרבנן וגם אוקי אותה אחזקת טהרה ולפ"ז קשה אמאי החמירו הכא גבי דם בתולים לומר בועל בעילת מצוה ופורש דכתבו הטעם משום שמא חיפהו שכבת זרע והא יש לדון להיתרא:
ב
ועוד דאף דנימא דזהו לא שכיח לומר דיחפוהו שכבת זרע רק מצד חומרא החמירו רבותינו לומר בועל בעילת מצוה ופורש מה"ט עכ"ז תקשה דכיון דאיכא עכ"פ מיעוטא דיחפוהו הש"ז להדם בתולים א"כ ממילא מבעי להיות הדין הכא גבי בעל ולא מצא דם בתולים והאשה אומרת ברי דלא נבעלתי מעולם לשום בן אדם דתהיה מותרת לבעלה אף להכהן משום דהא כתב הרא"ש בכתובות פ"ק סי' י"ח בשם ר' יונה דהא דנאמן לאוסרה היינו במכחישתו או בשותקת אבל באומרת ברי נאנסתי באשת ישראל מותרת לו מפני דטוענת ברי והבעל טוען שמא וכמש"כ הרא"ש שם להוכיח כן ממה דנאמנת אף ברוב פסולים ע"ש וכ"כ הרמ"א בשם הטור בסי' ס"ח סעיף ז' א"כ ה"ה הכא כיון דאומרת ברי לי דלא נבעלתי כלל ומה דלא נמצאו לה בתולים יכול להיות דחיפהו ש"ז ומבעי לן למתלי בכה"ג אף דנימא דזהו בגדר מיעוטא:
כיון דאומרת ברי והבעל אינו מכחישה בזה והיה לן למידן דתהיה מותרת לו מה"ט וגם משמע מהרא"ש דנדה פ' יו"ד דין א' שכתב דבהטיי' לא תלינן דמילתא דלא שכיחא הוא משמע דהחשש דשמא חיפהו ש"ז הוי מידי דשכיח ע"ש:
ג
ובפרט בבוגרת דאף לשיטת רש"י והרא"ש וסייעתם דכתבו דכל בוגרת יש להם דם בתולים וכמש"כ הרא"ש בשיטתו בכתובות פ"א סי' כ"א מ"מ הא אמרו ביבמות דף נ"ט פרט לבוגרת שכלו בתולי' ופי' התוס' שם דנתמעטו קצת והובאו בהרא"ש כתובות פ"א סי' כ"א בקרבן נתנאל שם אות נון א"כ חזינן דאף לשיטת הסוברים דגם בוגרת יש להם דמים מכ"ז מוכח דדם בוגרת נתמעטו קצת א"כ אין שיעור להדם בוגרת וי"ל דהם מועטין שהש"ז יכול לחפות על הדם והא אין שיעור להדם בתולים כמה יהיה ע"כ תקשה מפני מה חשו בבוגרות דלא נמצא לה דם בתולים לאוסרה והא לעולם יש לדון שמא היה דם וחיפהו ש"ז ויש לנו לעולם שני ספיקות היינו ספק א' שמא חיפהו ש"ז וספק שני שמא אינו תחתיו או שמא באונס וכמו כן יש להעיר בהך דכתובות דף יו"ד ההוא דאתא לקמי' דר"ג א"ל בעלתי ולא מצאתי דם כו' הביאו לו הסודר ושראו במים וכבסו ומצאתי עליו כמה טיפי דמים כו' א"ל הונא כו' לרב אשי אנן נמי נעבד הכי כו' ופי' רש"י שהי' טיפי דמים מכוסים בשכבת זרע א"כ תקשה אף בזה"ז שאין אנו בקיאים כ"כ בזה מ"מ יש להסתפק לעולם אף דלא מצאו דם דשמא חיפהו ש"ז כנ"ל וגם הא אומרת ברי שלא נבעלתי מעולם א"כ תהיה נאמנת ולמתלי דחיפהו ש"ז:
ד
וע"כ מוכח לומר דלכן לא מספקינן לעולם בהספק שמא היה דם וחיפהו ש"ז משום דהוי ספק זה בגדר ספק חסרון ידיעה דלאו שמי' ספק דהא בדורות הראשונים היו בקיאים בזה וכמבואר בכתובות דף יו"ד כנ"ל ובמרדכי שהובא בבית יוסף ליו"ד סי' קצ"ג שכתב דבדורות הראשונים היו בקיאים בזה ע"כ הוי זה ספק חסרון ידיעה דלא הוי ספק כמבואר ביו"ד סי' נ"ג בש"ך ס"ק ט"ו דספק חסרון ידיעה דאם היה חכם ובקי היה יכול להבחין כו' וכעין זה הובא בט"ז יו"ד סי' צ"ח ס"ק ו' בשם הבית יוסף בסי' ק"ץ שכתב בשם הרשב"א דספק הבא ממיעוט הכרה אינם ספק כו' והט"ז העלה שם דהיכא דכל הדור אינם בקיאים הוי זה ספק מעליא אכן הפרי מגדים שם כתב דדוקא בנשמט יש להתיר בה"מ ולא בענין אחר אף דהוי ספק לכל באי עולם ומן מה שכתבתי מוכח דאף בספק חסרון ידיעה לכל העולם ג"כ לא הוי ספק מעליא אך אפשר לומר בזה דאפשר דיכול להיות במציאות גם האידנא דמומחה יהיה יכול לבדוק אם יש דם בתולים וחיפהו ש"ז או לא עכ"פ מוכח מזה דלכן לא מצרפינן זה לספק שמא חפהו ש"ז משום דזה הוי ספק חסרון ידיעה והב"ש בסי' קנ"ה ס"ק ל"ד הוכיח דאף ספק חסרון ידיעה לכל העולם לאו שמיה ספק:
ענף ב
ה
והנה בעיקר הכלל דספק חסרון ידיעה נראה לענ"ד לדון ולחלק דדוקא כשיבורר הספק ע"פ הבקי ויהיה אז איסור וודאי בזה י"ל דהחמירו בכה"ג משא"כ היכא דלא יבורר ע"פ החכם הבקי רק ספק אחד בזה הדין נותן דמצרפינן זה לספק מעליא וחילוק זה לקחתי ממה שכתב הנו"ב במ"ק ח' יו"ד סי' נ"ז גבי ספק ספיקא שאפשר לברר דדוקא בשני הספיקות יכולים להתברר בזה יש להחמיר אבל היכא דרק ספק א' יבורר דאף לפי הבירור לא יהיה רק בספק איסור דבכה"ג א"צ לברורי. והובא דבריו בחוות דעת ליו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס בס"ק ל"ה ע"ש. וכמו כן י"ל בספק חסרון ידיעה דעיקרו להחמיר הוא דשמא יבא חכם ויכיר דהוי זה ג"כ בגדר ספק שאפשר לברר ע"כ לפי דברי הנו"ב הללו יש לחלק כן גם בספק חסרון ידיעה ומטעם זה יש לדון להיתירא גם בספק נשמט מחיים דיו"ד סי' נ"ג סעי' ד' ובש"ך שם ובנו"ב במ"ק סי' נ"ה:
והנה הנו"ב במ"ת ח' יו"ד סי' ל"ח העלה דספק שמא זינתה תחתיו היכא דטוען פ"פ מצאתי דדין זה הספק הוי כמו כל ספק סוטה דהתורה עשאה ספק כוודאי כמבואר בסוטה דף כ"ח ע"ש ועי' ביבמות דף י"א בתוס' ד"ה צרת סוטה כו' וכעין זה איתא בירושלמי כתובות פ"א ה"א שני פעמים גבי טענת בתולים דלקיימה אינה רשאי משום ספק סוטה והובא במל"מ פ' י"ח ה' איסורי ביאה ויש להאריך בכ"ז ועת לקצר וראיתי בישועת יעקב ליו"ד סי' נ"ג ס"ק ד' שכתב מעצמו לדון כנ"ל בספק חסרון ידיעה וכבר הקדימו הנו"ב במ"ק ח' יו"ד סי' נ"ז שמחלק דאם לא יבורר רק ספק א' א"צ לברר כנ"ל:
ו
ולפ"ז יש לחלק בפשיטות בין חשש שמא זינתה תחתיו דבעל דמיתסרא עליו ובין חשש דשמא נבעלה לפסול לה דנאסרה לכהן והוא דדוקא בחשש דמיתסרא לבעלה דיש בו חשש כדין ספק סוטה וכמש"כ הנו"ב הנ"ל דספיקו כוודאי איסור ועיין בהרא"ש ליבמות פ"א סי' ד' וע"כ שפיר החמירו לאוסרה בלא מצאה דם בתולים ולא מצרפינן לספק שמא היה דם וחיפהו ש"ז משום דה"ל כעין ספק חסרון ידיעה דשמא יבא איזה חכם בקי ויברר לנו שאין בו דם כלל ואז תהיה אסורה כדין ספק סוטה דספיקו כוודאי משום ונטמאה ע"כ לא מצרפינן לזה לספק משום דזה מקרי כעין ספק דאפשר לברורי דאז יהיה כמו איסור ודאי כנ"ל אבל בחשש איסור שאינו מן איסור דא"א רק בחשש שמא זינתה עם פסול דנאסרה לכהונה ובזה אף שיבורר ע"י בקי דאין לה דם כלל מ"מ מידי ספק לא נפקא דרק בספק זנות לבעלה בזה עשתה התורה ספיקו כודאי מן ונטמאה משא"כ בספק פסולי כהונה היכא דלא הוי חשש זנות דא"א וכמש"כ הב"ש בסי' ד' ס"ק נ"ב דשיטת הטור דלא אמרינן שמא מאינו יהודי נתעברה וכמש"כ החמדת שלמה בסי' א' טעמו של הטור דמחמת שינוי הדתות אינם מקורבים כ"כ ע"כ לא חיישינן לא"י כו' וע"כ אף ברוב א"י אין בזה חשש מה"ת לשיטת הטור ואף להרמב"ם החולק וס"ל דגם בזנות דא"י יש לחוש מה"ת וכמש"כ הב"ש בסי' ד' ס"ק נ"ב מ"מ לשיטת הרמב"ם יש טעם אחר דלא הוי רק ספק איסור משום דהא שיטת הרמב"ם דאף ברוב א"י הוי רק ספק שמא אזלא איהי גבייהו וכמש"כ הב"ש בסי' ד' ס"ק ל"ט ובסי' ו' ס"ק ל"ד וכמש"כ הבית מאיר מזה בסי' ד' סעי' כ"ו ובסי' ו' סעי' י"ז א"כ לעולם הוי רק ספק אף כשיבורר ע"י החכם שאין לה דם בתולים כלל ע"כ לא איכפת לן כלל במה דהוי הספק ע"י חסרון ידיעה כיון דלא יבורר האיסור בודאי ע"י החכם. ע"כ אין לנו לחוש כלל דיש לנו ספק ספיקא מעליא היינו ספק א' שמא הי' באמת דם בתולים וחיפהו ש"ז. ספק שני שמא נבעלה לכשר וע"כ אין לנו להוציאה מבעלה הכהן כיון דלא היה חשש זנות תחתיו דהבעל בנ"ד ושאני חשש זנות דא"א. ואף באשת כהן שנאנסה דבעלה לוקה משום טומאה כמבואר ביבמות דף נ"ו ע"ב ג"כ דינו בכל ספק כמו כל ספק סוטה:
ז
עוד נראה לענ"ד לדון בקצרה באופן אחר קצת והוא דיש לתרץ למה דהקשיתי דאמאי לא מסתפקינן למתלי דשמא היה דם וחיפהו ש"ז אף דלא מצא בתולים משום די"ל דלא נחשב זה הספק לספק כלל משום דהוי ספק חסרון ידיעה כנ"ל ואף לדעת הט"ז ביו"ד סי' צ"ח ס"ק ו' והובא באה"ע בב"ש סי' קנ"ה ס"ק ל"ד [ופסק דלא כהט"ז בזה ע"ש] וס"ל להט"ז דחסרון ידיעה לכל העולם הוי שמי' ספק מעליא משום די"ל דהא עיקר האיסור בטוען לא מצאתי בתולים מבואר במשנה וגמ' בפ"א דכתובות דנאסרה לבעלה היכא דליכא רק ספק א' ואז לא היה ספק חסרון ידיעה לכל העולם משום שהיו אז בקיאים לבדוק אם יש דם וחיפהו ש"ז וע"כ מקרי אז ספק חסרון ידיעה דלאו שמי' ספק ומה"ט אף האידנא נאסרת דהא קיי"ל דבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו אף דבטל הטעם כמבואר בביצה דף ה'. ונבאר ביתר ביאור דהנה עיקר האיסור שאמרו בלא נמצא לה דם בתולים אף בזמן התנאים שהיו בקיאים לבדוק אם יש דם וחיפהו ש"ז וכמו דעשה ר"ג דאמר הביאו לי הסודר ושראו במים וכבסו וכו' מ"מ יש לדון דמצד הדין יש לנו להתירה לעולם ולא תצטרך לברורי לפי דיש לנו לעולם ספק ספיקא ספק א' שמא היה דם וחיפהו ש"ז ספק שני שמא נבעלה אינו תחתיו או שמא באונס דהא נקטינן לדינא דסמכינן על ס"ס אף באפשר לברורי וכמבואר ביו"ד סי' ק"י סעי' ט' בהרמ"א וכמש"כ הש"ך בכללי הס"ס ס"ק ל"ה ובפרט היכא דלא יבורר שני הספיקות וכמש"כ הנו"ב כנ"ל ועכ"ז חזינן דהצריכו לכבס הסדין ולבדוק דשמא אין עליו דם בתולים וכ"ז דלא בדקו אסרו ולא סמכו על הס"ס דיש לנו ומוכח דהחמירו חז"ל בחשש שמא זינתה תחתיו דהוי איסור חמור ובספק סוטה דהחמירו בזה לאסור היכא דאפשר לברורי ע"י טורח. וכעין זה מצינו בפי' רש"י ריש כתובות דף ב' דלכן תקנו שתנשא ביום הרביעי לפי דע"י זה יתברר הדבר כו' ופיין בתוס' שם ד"ה שאם היה לו טענת בתולים כו' ובמק"א הארכתי לתרץ קושיות התוס' שם מעל רש"י. הרי דחז"ל השתדלו לעשות טצדקי ועצות איך שיהיה באפשרות לברר הדבר ע"י טענת בתולים ומוכח מזה דאף דלדינא קיי"ל דספק ספיקא דאפשר לברר לא מבררינן וכמש"כ הרמ"א והש"ך ביו"ד לדינא ובפרט היכא דלא יבורר רק ספק א' וגם לא איתחזק איסורא עכ"ז הכא גבי טענת בתולים במקום חשש ספק סוטה לבעלה תקנו שיבורר ועשו תקנה אף בספק שמא יתברר:
ח
וכן תקנו בטענת לא מצאתי בתולים דיהדרו לכבס את הסדין ולבדוק אם יש עליו דם בתולים:
וכן תקנו דכ"ז שלא יבורר ע"פ חכם אם יש על הסדין דם בתולים דיהי' הדין כמו [דלא] נמצא ודאי דם בתולים ולא מצרפינן להסתפק דשמא היה דם וחיפהו ש"ז והנה היכא דבדקו ע"י חכם וראו שאין עליו דם בתולים אז נאסרה מה"ת היכא דלא הוי רק ספק א' אך אף היכא שלא נבדק ע"י חכם או היכא שאין חכם ובקי לפנינו בזה ג"כ תקנו חז"ל דתהיה אסורה כ"ז דאינו לפנינו רק ספק א' דשמא אינו תחתיו או שמא באונס משום דכל זמן דלא מצאנו דם בתולים למראית העין לפנינו תקנו דיהי' דינה כמו שידוע לנו בודאי לה דם בתולים וממילא אף עכשיו בזה"ז שאין לנו חכם ובקי לבדוק את הסדין אם יש דם בתולים דג"כ אסורה ולא מצרפינן להסתפק דשמא יש דם וחיפהו ש"ז ויש לומר דזהו כמו כל דבר שבמנין. מצד התקנה דאף דבטל הטעם מ"מ צריך מנין אחר להתירו:
וכמו כן הכא דבזמן המשנה והגמ' בעת שהיו בקיאים לבדוק אם יש דם וחיפהו ש"ז דאף דמן הדין היה לנו לצרף לספיקא ג"כ דשמא היה דם וחיפהו ש"ז משום דהא לא מקרי ס"ס דאפשר לברר כיון דלא אפשר לברר שני הספיקות וכמש"כ הנו"ב כנ"ל וכש"כ לשיטת הסוברים דבס"ס דאפשר לברורי לא מצריכין לברורי [ובפרט לשיטת המשאת בנימין שהובא בש"ך יו"ד סי' נ"ה סוף ס"ק ד' והדברים ארוכים] ועכ"ז תקנו אז דלא נצרף לספיקא דשמא חיפהו ש"ז כו' משום דהחמירו אז מדרבנן במקום חומר האיסור של זנות דא"א כיון דהי' אז עכ"פ בשם ספק דאפשר לברורי אז עכ"פ לספק א' דאם הי' דם או לא ומשום זה תקנו אז לאסור להנשים שלא ימצאו לה בתולים בתקנה מיוחדת דלא משווינן לספיקא כלל דשמא היה דם וחיפהו ש"ז ויהיה דינה כמו דנתברר בודאי דלא נמצא לה דם כ"ז דלא ראינו דם להדיא למראה עינינו:
וממילא אף האידנא וכן אף בזמן אמוראים אחרונים אף דלא בקיאים כולם בבדיקה זו ולא שייך כלל הטעם דאפשר לברר וכן הטעם דספק חסרון ידיעה לא שייך כלל האידנא לפי דהוי ספק חסרון ידיעה לכל העולם וקצרתי]. מ"מ כיון דנאסרה במנין מכבר ע"כ אף דהא נשתנה עכ"פ בדורות אחרונים מ"מ כיון דקיי"ל דדבר שבמנין אף דבטל הטעם צריך מנין אחר להתירו אף דבטל הטעם וה"ה בזה דכיון דהיה התקנה בזה דלא נצטרף לספיקא דשמא היה דם וחיפהו ש"ז:
ט
וגם י"ל בקצרה דהא כיון דנתבאר דאף בזמן המשנה דהיו אז בקיאים לבדוק אם יש דם על הסדין. דהא ע"פ דין כבר נתבאר דהיכא דיש ס"ס אין עלינו החיוב לברר כלל היכא דלא יבורר השני ספיקות ועכ"ז תקנו חז"ל דלא יצטרף לספיקא דשמא הי' דם וחיפהו ש"ז ועשו אותה לודאי דם כ"ז שלא נבדקת כראוי ע"כ ממילא לא מחלקינן כלל בין התנאים לזמן האמוראים בדורות האחרונים אף דיש מקום לחלק דאז הי' עכ"פ אפשר לברר ספק א' משא"כ אח"ז והאידנא מ"מ כיון דע"פ דין אינו כן ע"כ לא מחלקינן ביניהם בזה. ולכן שפיר אסרו אף בדורות האחרונים אם לא נמצא לה בתולים היכא דאינו לפנינו שם שני ספיקות רק ספק א' משום דהך ספק שמא נמצא לה דם וחיפהו ש"ז לא מצרפינן זה לספיקא כלל מדרבנן מצד התקנה וכן מה"ט אף בזמן המשנה דאולי היו אז איזה מקומות דלא היו בקיאים בבדיקת הסדין מזה כלל ואפ"ה אסורה ולא מצרפינן לספיקא דשמא הי' דם וחיפהו ש"ז משום דהי' התקנה מיוחדת ע"ז כנ"ל וממילא ה"ה אף בזמן לדורות אחרונים וכן האידנא דלא מצרפינן זה לספיקא כלל:
ענף ג
י
והיוצא לנו כי טענת פ"פ מצאתי או טענת לא מצאתי בתולים היכא דידוע ע"פ החכם והבקי דאין דם על הסדין אז היכא דליכא רק חד ספיקא בזה מיתסרא לבעלה כדין ספיקא דאורייתא לחומרא וכמש"כ הנו"ב כנ"ל דמן דין ספק סוטה אתו עלה אבל היכא דטוען לא מצאתי דם בתולים ולא נבדק הסדין וכמו בזמן האמוראים האחרונים וכמו כן האידנא דאין לנו מומחה בקי לברר זה. דבזה עיקר איסורא אינו רק מדרבנן כמו שנתבאר ולא מצינו כן רק בחשש דזינתה תחת בעלה די"ל דזהו לפי דטומאה כתיב בה כעריות וכמבואר ביבמות דף י"א וגם באשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עלי' משום טומאה כמבואר ביבמות דף נ"ו ע"ב אבל בחשש דשמא זינתה לפסול לה דמיתסרא לכהן משום איסור זונה בזה לא מצינו דהחמירו חז"ל לחוש בלא נמצא לה דם בתולים לאחר שבעלה בעלה. ומוקמינן על הדין דיש לנו לדון ספק ספיקא ע"י מה דמצרפינן לספק דאולי הי' דם וחיפהו ש"ז וגם הא אומרת ברי לי שלא נבעלתי ואין לנו מקום להחמיר בזה רק מצד התקנה דתקנו בלא נמצא דם בתולים לפנינו דלא למתלי דהי' דם בתולים וחיפהו ש"ז כנ"ל. אבל אין לנו לדון להתקנה זו על האיסור דקילא דהא קולא מחמורה לא ילפינן ואין דנין להתקנה מעצמינו כיון דזה לא הוי בכלל דבר שבמנין הנ"ל וע"כ ממילא מוקמינן על הדין דמותרת ואין להוציאה מבעלה הכהן.
יא
ונתבאר ע"פ שני אופנים ליישב דברי הח"מ והב"ש במה שקיצרו וכתבו דהאידנא שמקדשין תחת החופה אין לנו לחוש כשלא נמצאו לה בתולים כו' ולא חילקו בזה כמש"כ הבית מאיר דזהו דוקא בכולם ישראלים כו' משום דלפי מש"כ יש לדון דמספקינן ג"כ דשמא חיפהו ש"ז כו' משום דע"פ דין יש לצרף זה לספק שני ואין זה בגדר חסרון ידיעה כיון דלא יתבררו השני ספיקות ע"י המומחה והבקי דאף כשיבורר שלא הי' דם בתולים אכתי יש להסתפק דשמא לכשר נבעלה ואף במקום דרוב א"י דרים שם מ"מ אכתי ספק שמא כשיטת הטור דמה"ת לא מספקינן למתלי דנבעלה לא"י מחמת שינוי הדתות. וגם להרמב"ם הוי ספק שמא אזלא לגבייהו וכנ"ל וכעין זה כתב הישועות יעקב ליו"ד סי' נ"ג גבי ספק נשמט מחיים דאין זה בכלל ספק חסרון ידיעה שכתבו הפוסקים שם. דהא עיקר החומרא שהחמירו בספק חסרון ידיעה הוא לפי דאם יבא החכם והבקי יבורר והוי זה בכלל ספק דאפשר לברר אבל היכא דלא יבורר רק ספק א' אין להחמיר משום ספק דאפשר לברר כו' וע"כ אין להחמיר משום ספק חסרון ידיעה בכה"ג ע"ש. ועיקר סברתו כבר הקדימו הנו"ב במ"ק ח' יו"ד סי' נ"ז גבי ס"ס דאפשר לברר וכמש"ב לעיל] משא"כ בספק זנות דא"א דאף דלא יבורר רק ספק א' דינו כמו איסור ודאי משום ספק סוטה דהוי כוודאי איסור כ"ז דליכא שני ספיקות וכמש"כ לעיל ועוד טעם דעיקר האיסור בלא נמצא דם בתולים כ"ז דלא נבדקת דרק משום דבר שבמנין אתו עלה. א"כ אין לנו להחמיר בנידון חשש איסורי כהונה היכא דאינו זנות דא"א דהא לא נמנו מעולם לתקן לזה האיסור וע"כ אין לנו להחמיר בזה [ולחוש שמא זינתה בקרובי בעלה היכא דפוסלים אותה לכהונה כבר כתבתי במק"א לברר בטוב טעם דאין לחוש לזה כלל והשב שמעתתא שמעתא ד' פ' כ"ב השיג על הנימוקי יוסף דסוף פ' אלמנה לכה"ג ע"ש ובקונטרס א' הארכתי בזה]. ואף שבטענת פ"פ מצאתי לא שייך לדון לכל מה שכתבתי עכ"ז י"ל דכוונת הח"מ והב"ש הוא דמיירי בטענת לא מצאתי דם בתולים וכדמשמע בלשונם ע"ש ואף דנימא דלא נתכוונו הח"מ והב"ש לזה מ"מ יש לדון כן בענין בפני עצמו ואין לנו להוציאה מבעלה הכהן ואף דהכתובה מפסדת ואין לה להוציא הכתובה ממנו דהממע"ה אבל אין מוציאין אותה מבעלה ויכתוב לה כתובה אחרת שלא להשהותה בלא כתובה:
יב
והנה לפי מה שכתבתי יש לדון בהא דמבואר באה"ע סי' ס"ח סעי' ח' דבטענת בתולים אף בלא מצא דם בתולים מפסדת הכתובה וגם האידנא הדין כן. וקשה דתהא נאמנת לומר בתולה הייתי ומה דלא נמצא דם זהו משום דיש לתלות דחיפהו ש"ז וכמו דנאמנת לומר משארסתני נאנסתי ליטול הכתובה כמבואר בכתובות דף י"ב ובאה"ע סי' ס"ח סעי' ט' ומוכח מזה דבאמת הך סברא דהי' דם וחיפהו ש"ז זהו טענה דלא שכיחא וע"כ אינה נאמנת להוציא הכתובה. ואף דנאמנת לומר ברי לי אף נגד הרוב ולהיות מותרת לבעלה וכמבואר בהרא"ש כתובות דף ט' דין י"ח ובאה"ע סי' ס"ח סעי' ז' ואף נגד רוב גמור נאמנת ע"י ברי שלה וכמש"כ הסדרי טהרה בסי' קצ"ג ס"ק ג' מ"מ י"ל דאינה נאמנת להוציא ממון מהמוחזק ע"י ברי שלה בצירוף אוקי אחזקה משום דמעלת הרוב גמור ובצירוף חזקת ממונא ביחד אלימא טובא דהא במה דאמרו דנאמנת לומר משארסתני נאנסתי להוציא הכתובה זהו משום דשם הרוב דהוי ברצון ולא באונס אינו רוב גמור וכמש"כ התוס' בכתובות דף ט' בסוגיא דפ"פ דהרוב שאינו רוב גמור והחזקה שקולים הם ואין מעלה להרוב ביותר מן החזקה וע"כ מצטרף הך אוקי אחזקה למעלת ברי ומוציאין עי"ז מהמוחזק אבל היכא דהוי רוב גמור הסותרו דאז הוי החזקה כמאן דליתא דרוב וחזקה רוב עדיף ונסתלק החזקה לגמרי ע"כ הוי כמו מעלת ברי בלא סיוע מן הך דאוקי אחזקה וע"י ברי בלבד אין מוציאין ממון מהמוחזק כדקיי"ל וזה אינו רק בענין הוצאות ממון מהמוחזק אבל בנ"ד לענין שתהא מותרת לבעלה שפיר י"ל דע"י מעלות ברי בצירוף חזקת בתולה יש לסמוך ולא להוציאה מבעלה וכמש"כ לעיל:
ענף ד
יג
ועוד נלע"ד לדון דאף לפי מש"כ לעיל דיש לומר דהך סברא דהי' דם וחיפהו ש"ז הוי ספק השקול א"כ יש לנו לדון לפ"ז בזה"ז דלא יהי' לעולם טענת בתולים לטעון ולהפסיד כתובתה כיון דאין אנו בקיאין לברר זה א"כ הוי לן לעולם גבי האשה דטוענת בתולה אני מעלת ברי ומעלת אוקי אחזקת בתולה כמו בטוענת משארסתני נאנסתי דנאמנת להוציא הכתובה מה"ט כמבואר בכתובות דף י"ב ע"ב ובאה"ע סי' ס"ח סעי' ט' ולפ"ז תהי' נעקר לעולם טענת בתולים האידנא גבי כתובתה ותטול לעולם מאתים ובאמת הא מבואר בגמ' ובפוסקים ראשונים ואחרונים ובטוש"ע ההיפוך מזה:
יד
ועכ"ז נלע"ד דאין זה קשה לפי דלעולם י"ל דעיקר הטעם דאסרוה לבעלה הוא משום דבזמן הש"ס בעת שתיקנו לאסור האשה שלא נמצא לה דם בתולים דהי' אז בעולם בקיאים לבדוק אם יש דם על הסדין וחיפהו ש"ז או לא והוי אז ספק חסרון ידיעה וע"כ אף אחר זה דאינן בקיאים בעולם כלל דאף דהוי חסרון ידיעה לכל העולם מ"מ אין שמו ספק משום דהוי בגדר דבר שבמנין דאף דבטל הטעם קיי"ל דנשאר באיסורו הראשון וכמו שכתבתי לעיל [ואף דלפ"ז לא הי' מעולם תקנה רק מצד הדין היתה אסורה בזמן הקודם מ"מ הא כתבתי לעיל דמן הדין אף בזמן התנאים דהיו בקיאים בעולם דמ"מ הי' יכולים לצרף לספק מה שלא נמצא דם דשמא הי' דם וחיפהו ש"ז דהא ע"י החכם לא יבורר שני הספיקות אך מצד התקנה מיוחדת דהי' על זה ע"כ אסורה ע"כ שייך שפיר לדון בזה דהוי דבר שבמנין וכו']. ומטעם זה אמרו חז"ל דאף לענין כתובתה דתפסיד כתובתה כ"ז דלא נמצאו לה בתולים ולא מספקינן כלל דשמא חיפהו ש"ז משום דאם לא הא לא קיימא הא ותהי' נעקר עי"ז לתקנתם דתקנו לאוסרה לבעלה היכא דקידשה פחות מג' שנים או בכהן אף דקידשה לאחר ג' שנים ואין זה רחוק מהסברא דכעין זה מצינו בכתובות דף י"ב ע"א בתוס' ד"ה וניחוש שמא תחתיו זינתה כו' דכתבו דלכן אמרינן התם דאין לה כתובה משום דאי נימא דיהי' לה כתובה לפי שכנסה ראשון א"כ יבוא לידי איסור שזה האיש סבור כיון שזו יש לה כו' ולכך הי' לנו להפסיד כתובתה כו' ולא יטעה לומר שמותרת לו ואפי' באשת ישראל יש לנו להפסידה גזירה שיראה כהן שזו לא תאבד הכתובה ויסבור אף בשלו כן כו' עכ"ל התוס'. הרי דמצינו דגזרו גם בענין כתובה אף היכא דיש לה ע"פ דין כדי שלא יבאו להקל גם באיסור סוטה דאסורה לבעלה. ה"ה הכא י"ל דכיון דמצינו בש"ס בכמה סוגיות דאם לא מצא דם בתולים דתפסיד הכתובה. ואף בדורות האחרונים של האמוראים דאין אנו בקיאים כלל לברר דשמא הי' דם וחיפהו ש"ז ג"כ מבואר בש"ס והראשונים דהדין הוא דמפסדת הכתובה ולא מספקינן לומר דשמא הי' דם וחיפהו ש"ז:
כע"כ מוכח דהי' התקנה גם על כתובתה דתפסיד אם לא נמצא דם בפנינו והטעם הוא ג"כ כעין סברת התוס' הנ"ל דאם נימא דיש לה כתובה אזי גם לענין איסור זנות יבא להקל מה"ט דיחזיק הבעל אותה לבתולה ממש מקודם שבא עלי' ויבאו להקל עי"ז באיסור זנות וטומאה דמיתסרא לבעלה והוי הכל בחד תקנתא דאם לא הא לא קיימא הא:
טו
ועכשיו שעשו אותה שתהי' דינה כבעולה לענין הכתובה כל זמן שלא נמצא לה דם בתולים כדי שלא יפרצו בהתקנה דתקנו לאוסרה לבעלה משום איסור טומאת סוטה לבעלה ע"כ אין לנו לתקן מעצמינו להתקנה הזאת בענין חשש איסורי כהונה כמו בנ"ד ולא יבאו להקל עי"ז כיון דדינה כבעולה לגמרי לענין בתולים וע"כ אין לנו לחוש וכמש"כ לעיל לחלק בין איסור טומאת סוטה לבעלה ובין איסור זונה דנאסרת לכהונה ואין לנו לתקן כן מדעתנו וע"כ שפיר כתבתי לעיל דבאיסורי לכהונה יש לנו לאוקמי על הדין דמשווינן זה לספק דשמא הי' דם וחיפהו ש"ז ואין לנו לאוסרה לכהן ומן דברי התוס' דכתובות דף י"ב הנ"ל בד"ה כגון שקידש ובעל כו' דכתבו בסה"ד דאם נבעלה תחת הראשון הרי נבעלה לפסול לה ואסורה לכהונה עכ"ל אין זה סתירה לדברינו משום דיש לחלק בפשיטות וקצרתי ובל"ז דברי התוס' דשם תמוהים מאד כמו דתמה שם המהר"ם שיף והפני יהושע ועיין בהפלאה שם. ואכמ"ל בזה:
טז
והנה לעיל הבאתי בשם הסדרי טהרה בסי' קצ"ג ס"ק ג' שכתב דאף נגד רוב גמור נאמנת האשה לומר ברי משום דחזקת היתר מסייעה וכמו דכתב הרא"ש בכתובות פ"א סי' י"ח ולכאורה יש להוכיח להיפך מהך דחגיגה דף ט"ו גבי בתולה שעיברה כו' דאמרו דשמואל לא שכיחא דמשמע מזה דאינה נאמנת לומר ברי לי אף דחזקת היתר מסייעה כיון דיש רוב גמור כנגדה. והא שהוכיח הרא"ש בכתובות שם מהא דכתובות דף י"ג דנאמנת ברוב פסולים באמת יש לחלק דשאני התם ברוב פסולים דעיקרו הוא משום דכל דפריש מרובא פריש דזה אינו רוב דתליא בסברא כו' משא"כ שארי רובא דתליא בסברא וכמש"כ הש"ש שמעתא ב' פ' ט"ז ובשמעתא ו' פ' ז' ע"ש וכעין זה כתבתי בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' ט"ז בענין נאמנות ע"א נגד הרוב דהיכא דיש עכ"פ מיעוט לפנינו דבזה נאמן ע"א נגד הרוב אף דיש לנו לדון כל דפריש מרובא פריש ואף דזהו עדיף משארי רובא משום דיש בזה מעלת רוב דאי' קמן גבי שארי ענינים משא"כ רובא דתליא בסברא משום דלא שכיחא דכיון דלא הוי מיעוט לפנינו בזה אינו נאמן ע"א נגד הרוב ע"ש בספרי שהארכתי שם בזה. ולפ"ז י"ל דלכן אמרו בהך דחגיגה דשמואל לא שכיחא ואינה נאמנת נגד הרוב משום דהתם הוי רובא דתלי בסברא דלא שכיח הך מיעוט וליכא המיעוט לפנינו ע"כ אינה נאמנת אף באומרת ברי דבתולה אני כיון דהוי רוב גמור משא"כ הך דמשארסתני נאנסתי דהוי רוב שאינו גמור כנ"ל כן יש לדון לכאורה:
יז
אכן באמת מוכח מחגיגה דף ט"ו הנ"ל דאף נגד הרוב נאמנת דהא אמרו התם דשמואל לא שכיח וחיישינן שמא באמבטי עיברה והא הך דבאמבטי עיברה הוי ג"כ מילתא דלא שכיחא וכמש"כ המל"מ בפרק ט"ו ה' אישות ה"ד ומשמע דזה הוי רוב גמור ואפ"ה אמרו התם דנאמנת לומר בתולה אני אף דהרוב הוא כנגדה. וע"כ מוכח דשאני בהטיי' דזהו לא שכיחא כלל ואפשר דזהו כוונת הרא"ש בנדה פ' תינוקת דין א' שכתב דלכן בועל בעילת מצוה ופורש דחשו שמא חיפהו ש"ז דבהטיי' לא תלינן דמילתא דלא שכיחא הוא עכ"ל הרא"ש די"ל דכוונתו ג"כ לפי דהך דשמואל לא שכיחא כלל ועדיין יש לדון בזה ע"פ דברי התוס' דכתובות דף ו' ע"ב ד"ה רוב בקיאין הן כו' והובא במעדני יו"ט שם אות צ' וקצרתי]. או יש לומר דבחשש שמא הטה ובא עלי' דבזה הוי הברי שלה ברי גרוע דעדיין יש להסתפק דשמא אינה יודעת היטב אם בא עלי' בהטיי' או דשמא בא עלי' בביאה גמורה ושיבר בתולי' ומה דלא מצאה דם בתולים על הסדין י"ל דהי' מעט דם בתולים וחיפהו ש"ז וע"כ אין זה ברי גמור כ"כ. אך אם הי' שכיחא הך דשמואל לא היינו חוששין לזה כ"כ משום דחזקת היתר מסייע לה אך כיון דשמואל לא שכיחא ע"כ חיישינן שמא טעתה ואינה יודעת בברי היטב אלא הא דבאמבטי עיברה דבזה הוי ברי שלה ברי גמור דהא אומרת ברי דלא נזקק לה איש מעולם ע"כ נאמנת משום ברי גמור ואוקי אחזקת היתר אף דזהו לא שכיחא א"כ מהך סוגיא דחגיגה אדרבה סייעתא לדברינו דאף נגד הרוב גמור נאמנת וכמש"כ הסדרי טהרה בסי' קצ"ג ס"ק ג'. ובמק"א כתבתי לבאר דכוונת הסוגיא דחגיגה דהחשש דשמא באמבטי עיברה הוא משום דמצרפינן שני מיעוטי היינו מיעוט דאמבטי ומיעוט הך דשמואל וע"י הנך שני מיעוטי הוי כפלגא ופלגא אבל יש לסתור לזה הכלל מכמה דוכתי ואכמ"ל יותר בזה ומוכח מזה שכתבתי דשפיר יש להסתפק דשמא הי' דם בתולים וחיפהו ש"ז וע"כ הדין נותן דנאמנת לומר ברי לי דלא נבעלתי לשום אדם ומה דלא נמצא דם זהו לפי דחיפהו ש"ז ומותרת לבעלה הכהן ולכאורה יש לסתור זה ע"פ הא דנדה דף ה' ע"א דאמרו מהו דתימא שמא תראה דם כחרדל וחיפהו ש"ז קמ"ל אבל באמת שא"ה דעיקר מה דהחמירו התם לטמא למפרע בקדשים זהו רק מצד חומרא ע"כ כולי האי ליחוש שמא חיפהו ש"ז לא החמירו משא"כ היכא דיש להסתפק מצד הסברא והדין שאני:
יח
וכן יש להעיר בהך דקידושין דף ע"ג ע"א בתוס' ד"ה מאי איכא כו' שכתבו דנאמנת לומר שבא עלי' ע"י שם כו' והובא באה"ע סי' ד' סעי' י"ד ועיין בח"מ שם ס"ק ח' וב"ש ס"ק ט"ז מה שכתבו מזה ואף דהוי מילתא דלא שכיחא אפ"ה נאמנת והטעם הוא דע"י ברי וחזקת היתר סמכינן להיתירא אף דהוי נגד רובא ועיין במל"מ פ' ט"ו ה' אישות ה"ד ובפרק י"ז ה' איסורי ביאה ה' י"ג ובספר בני אהובה על הרמב"ם פ' ט"ו ה' ו' וקצרתי ומכל הני מוכח דאף היכא דלא הוי המיעוט לפנינו דג"כ נאמנת בברי וצירוף חזקת היתר וזהו עדיפא ביותר מן מש"כ הסדרי טהרה בסי' קצ"ג ס"ק ג' הנ"ל להוכיח כן בשם הרא"ש דכתובות פ"א סי' י"ח כנ"ל ולכן הדין נותן בנ"ד דנאמנת לומר דהייתי בתולה ולא נבעלתי לשום אדם ומה דלא נמצא דם יש למתלי דהי' דם מעט דהא אין שיעור לדם בתולים דהא גם בנמצא דם מעט דמעט ג"כ לא מספקינן כלל לחוש שמא זינתה וע"כ י"ל דהי' דם מועט וחיפהו ש"ז רק בחשש זנות דא"א תחת בעלה החמירו חז"ל בזה דלא להסתפק בזה כלל ודינה כמו דידוע דלא נמצא דם כלל על הסדין כ"ז דלא נבדק ע"י בקיאים אבל בחשש אסורי כהונה בזה שפיר מספקינן למתלי בזה ונאמנת בטענת ברי שלה לומר דלא נזקק לה שום איש מעולם:
יט
ומ"מ למעשה אין אני מחליט דעתי להיתירא מטעם הזה רק בבוגרות כמו בנ"ד דעתי מסכמת להקל מטעם זה דאף דהשו"ע בסי' ס"ח סעי' ג' סתם לדינא דאף בבוגרות יש טענת בתולים אף דיש פלוגתת ראשונים בזה והובאו בב"ש שם ס"ק ג' עכ"ז אנו שומעין לפסק השו"ע דהא לא הביא כלל לדיעה החולקת ע"ז מ"מ בבוגרות יש לנו לסמוך להיתירא על מה שנתבאר דהא בוגרות אין לה רק מעט דם בתולים וכמש"כ התוס' ביבמות דף נ"ט ד"ה פרט לבוגרות שכלו בתולי' וכעין זה בנדה דף ס"ד דבוגרות נותנין לה רק לילה הראשונה משום דדם בתולים שלה היא מועטת ע"כ שפיר יש להסתפק גבי חשש פסולי כהונה באיסור זנות שאינו תחת בעלה דשמא הי' דם וחיפהו ש"ז כיון דהדם שלה הוי דם מועט וגם יש לצרף להיתירא שיטה הסוברים דבבוגרות אין לה טענת בתולים דאף שלא הובא דעתם בשו"ע מ"מ לסניף יש לצרפם ולכן דעתי מסכמת לדעת כת"ר שלא תצא מתחת בעלה הכהן ומותרת לישב תחתיו ובדברי מעכ"ת דנשען להיתירא על דברי האבני מילואים בסי' ו' ס"ק ח' דהשיג על הצ"צ בסי' צ' והאריך כת"ר בזה הנה לדעתי יש לי מה דלדון בזה אך מפני חולשתי וטרדתי אין לי כח לעיין הרבה ולבא בכתובים מזה. כי לדעתי העליתי ב"ה היתר מורווח בזה: