אור ברסלב
עין יצחק חלק א אבן העזר › סימן מח

עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור

אבן העזר · סימן מח

סימן מז

ב"ה יום ב' י"ט אייר תרל"ה.

נשאלתי ע"ד עובדא בישא באלמנה אחת שתבעה א' קאפ' מאיש א' בעד איזה דבר שקנה ממנה זה איזה ימים ואמר לה שיש לו מטבע שני קאפ' ורוצה א' קאפ' רעסטא וכאשר קיבל ממנה הקאפ' נתן לה מטבע שני קאפ' ובעת הנתינה אמר לה הרי את מקודשת לי ועדים שמעו הדבר ואחרי הגב"ע כדין אמר המקדש שאמר בטבעת זו וכיוון לשחוק והיתול והעדים אינם יודעים מזה אך אינם מכחישים זאת. והאשה א"י אם אמר בטבעת זו או לא אמר כלום אך זה יודעת שאמר לשון הקידושין לה אך כשקיבלה המטבע אמרה בזה"ל:

עס איז דאך ניט קיין זילבערנע מטבע וטוענת שלא קיבלה לקידושין רק עבור חובה והאיש הלז יש לו אשה ובנים וכתב כת"ר לדון בזה כי זה תלוי בהא דמבואר באה"ע סי' מ"ב סעיף א' ברמ"א שכתב היה חייב לה מעות ואמרה לו תן לי מעותי כו' דכתב הגר"א זצ"ל שם ס"ק י' דאפילו לא זרקה אינו כלום וסברתו דכיון דתבעה המעות ממנו ונתן לה מיד הוי זה כמו דאמר לה כנסי סלע שאני חייב לך דאינה מקודשת] א"כ לפ"ז יש להקל בנ"ד אך לפי מש"כ הב"ש שם ס"ק ד' דבעינן דוקא זרקה משום דהא לא הזכיר לה החוב והוי זה כמו כנסי סלע זו בלבד א"כ יש להחמיר בנ"ד וגם לפי דעת הגר"א יש להחמיר בנ"ד לפמש"כ הב"ח בח"מ סי' ס"ז סעי' י"ג דמי שמכר חפץ ג"כ דיינינן בי' סתם הלואה שלשים יום א"כ הוי כמו בתו"ז דכה"ג א"י לומר על חובי שקלתי כמבואר בסי' כ"ח סעי' ג' והאריך כת"ר בכ"ז בדברים נכונים וביקש ממני לעיין בזה:

ענף א

א

תשובה בעז"ה. כי מש"כ כת"ר בשם הב"ח דמכירת חפץ הוי כמו הלואה דדיינינן בי' סתם הלואה ל' יום הנה באמת הובא זה הדין בשם הב"ח בגש"ע דהגרע"א זצ"ל ובפ"ת לח"מ סי' ע"ג ס"ק א' אך אף לדברי הב"ח הנ"ל נלע"ד דעכ"ז יש לדון גם בכה"ג דיכולה לומר על חובי לקחתי. דשאני תו"ז מזה לפי מש"כ האו"ת בסי' ס"ז ס"ק ט"ז דבסתם הלואה שלשים יום אע"ג דאינו יכול לתבוע בתוך ל' יום עכ"ז אי תפס המלוה מהלוה בתוך ל' לא מפקינן מיני' משא"כ בקובע זמן דלא מהני תפיסתו בתו"ז כו' ע"ש:

ע"כ יכולה לומר גם בחוב במשך זמן דסתם הלואה דקבלה על החוב כיון דיכולה לתפוס ומהני תפיסתה. ובתשובת הרשב"א סי' א' רכ"ז גבי הך דינא דהובא באה"ע סי' כ"ח סעי' ג' בקש ממנה שתלוה לו מעות על משכון ונתנה לו המעות וכאשר נתן לה המשכון אמר לה התקדשי לי בו כו' כתב הרשב"א לחלק דשאני בכנסי סלע שאני חייב לך והתקדשי לי בו דאם קדמה ותפסה משל הלוה זכתה משא"כ במשכון כו' ע"ש וכוונתו דאע"ג דבעת שנתן לה הסלע א"ל שנותן לה לפרעון חוב ולקידושין עכ"ז הא אף דאינו נותן לה לפרעון החוב לבד רק לשם קידושין ג"כ מ"מ הא מהני תפיסתה אף בלא רצון והסכמת הלוה משום דבמעות מהני תפיסה אף בע"כ של הלוה כמבואר בח"מ בסי' ע"ב סעיף י"ז ובסי' ק"י ש"ך ס"ק ה' וכיון דעיקר הטעם דיכולה לומר על חובי קבלתי הוא משום דמהני תפיסתה בהמעות כמש"כ הרשב"א א"כ ה"ט שייך אף בתוך סתם הלואה כו' ובאמת ראיתי בספר טיב קידושין להגאון ר' אריה ליב צינץ בעהמ"ח ספר גט מקושר באה"ע סי' כ"ח ס"ק י"ח שכתב להסתפק בחוב בסתם הלואה אם דיינינן ליה כמו חוב בתו"ז דאינה יכולה לומר על חובי קבלתי ע"ש:

ולי נראה כמו שכתבתי דיכולה לומר בסתם הלואה דקבלתי על חובי:

ב

ועוד נלע"ד לדון בעיקר דברי הב"ח שכתב דגם בחוב מכירה דיינינן ביה סתם הלואה שלשים יום דנלע"ד דלאו כ"ע מודו בי' דהנה בטור ח"מ סי' ס"ז סעיף י"ט בב"ח שם הביא לדברי הבית יוסף שם דמחלק בין הקפת חנות דאינה משמטת להא דהשוחט את הפרה וחלקה כו' דמשמט וכתב ע"ז הב"ח בשם הר"נ פ' אע"פ דלא קיי"ל כההיא דהשוחט את הפרה דמוקמינן לי' בירושלמי דאתיא כר' יהודא ואנן קיי"ל כרבנן דבמלוה הדבר תלוי כו' וכן הוא שיטת התוס' כתובות דף נ"ה ע"א ד"ה ולשביעית כו' דאינה משמט אלא חוב מלוה כו' ע"ש וכ"כ האו"ת בסי' ס"ז ס"ק ט"ו להשיג על הב"י והסמ"ע שם. ולפ"ז יש לדון לפי מש"כ הריטב"א למכות דף ג' ע"ב להכריע כשיטת רש"י דבשאלה לא דיינינן לומר סתם הוא שלשים יום לפי דעיקר מילתא דסתם הלואה שלשים יום זהו נלמד מן קרבה שנת השבע שנת השמיטה דיש לך שמיטה אחרת שהיא כזו כו' כמבואר במכות שם א"כ דמיא לשמיטה דאינה משמטת אלא חוב מלוה כו' וה"ה להך סתם הלואה דאינו רק במלוה ולא בשאלה ע"ש. ע"כ יש למילף דכמו דשמיטה אינה משמטת חוב מכירה לשיטת הר"נ והתוס' הנ"ל. דה"ה דלא דנינן לומר סתם הלוואה שלשים יום רק בחוב מלוה ולא בחוב מכירה ולדינא הא קיי"ל כשיטת רש"י בשאלה כמבואר בח"מ סי' שמ"א סעי' א' ואף דכתבו שם הטעם לחלק דשאני שאלה דהדרא בעיני' עכ"ז הא כתבנו בשם הריטב"א דכתב הטעם דבעינן דומיא דשמיטה כנ"ל. ע"כ י"ל דחוב מכר לא דיינינן בי' לסתם שיהיה ל' יום ולכה"פ ה"ל ספיקא דדינא א"כ מהני תפיסת התובע לומר קים לי דלא דיינינן בחוב מכר שיהיה שלשים יום וכיון דמהני תפיסתה עכ"פ ע"כ ממילא יכולה לומר על חובי קבלתי וכנ"ל ולכן אפילו נימא דלא כהאו"ת שכתב דמהני תפיסה בכל סתם הלוואה כנ"ל. עכ"ז בל"ז מהני תפיסה בחוב מכר משום דהוי ספיקא דדינא ולא שייך לומר דהא הוי ספיקא באיסור א"א דיהא להחמיר דזה אינו דהא כיון דעכ"פ מהני תפיסתה יהיה מאיזה טעם שיהי' ע"כ ממילא יכולה לומר על חובי קבלתי:

ג

והנה בספרי נחל יצחק סי' ע"ו ס"ק ב' כתבתי בזה"ל וכתב הבאר הגולה בס"ק ד' עלה דמבואר שם היו שנים תובעים אותו כו' צריך ליתן לכ"א מנה. דלא דמי ללקח מקח מן ה' וא"י דמניח דמי המקח משום דשא"ה דסתם מקח יש לו תובעים מיד משא"כ פקדון דמפקדין לזמן רב וכן סתם הלוואה ל' יום וה"ל למידוק נמוקי יוסף עכ"ל הבא"ג וכן כתב הש"ך לקמן בסי' רכ"ב בס"ק ד' בשם הנמו"י וכן כתב הסמ"ע בסי' ש' ס"ק י"א בשם הנ"י כו' והנה הב"ח בטור ח"מ בסי' ס"ז סעי' י"ג דעתו שם דהך סתם הלוואה ל' יום דיינינן כן גם בקנה חפץ דאינו יכול לתבוע דמי המכירה בתוך ל' יום והובא זה בגשו"ע דהגר"ע איגר זצ"ל בח"מ סי' ע"ג סעי' א' ע"ש והכא מוכח דדווקא בחוב הלואה אמרו דסתם הלואה ל' יום אבל בלקח מקח אין הדין כן דאם כדברי הב"ח דגם בחוב מכירה אמרינן כן א"כ תקשה על מה שפסקו הכא בחוב הלואה דא"י למי דצריך ליתן לכ"א דמ"ש זה מלקח מקח כו'. ועיקר החילוק הוא דסתם מקח יש לו תובעים מיד משא"כ בהלואה דהוי ל' יום כנ"ל אבל לדברי הב"ח תקשה עדיין דמ"ש זה מן לקח מקח כו' ומוכח מזה דלא כהב"ח אלא רק בהלואה אמרו דסתם הוי ל' יום משא"כ בחוב מכירה [ועיין בשבת דף קמ"ח ובתוס' ד"ה שואל אדם כו' וברא"ש פ"ק דמכות ובח"מ סי' ע"ג ובסי' שמ"א סעי' א' וקצרתי ועיין בפלפולא חריפתא בפ"ג דב"מ ס"ק נ' וס"ק ש']. ויש לחלק דדוקא היכא שלא התנו שיהיה מכירת החפץ בהקפה כלל אז אמרו דסתם מקח יש לו תובעים דלפי שעה רוצים הדמים וכמש"כ הנ"י אבל היכא שאמרו דמוכרין בהקפה בזה שפיר כתב הב"ח דהוי ג"כ כמו סתם הלואה ל' יום ולפי הטעם דכתבו דלכן בלקח מקח וא"י למי דמניח דמי המקח משום דסתם מקח יש לו תובעים מיד ולא ה"ל למידק א"כ לפי מש"כ הבית יוסף סי' ס"ו סעי' י"ט עלה דהקפת חנות אינה משמטת דהקפת חנות דרך להקיף שנה ושנתיים כו' וכ"כ הסמ"ע לעיל סי' ס"ז בס"ק כ"ו וכ"כ התוס' יו"ט בפ"י לשביעית משנה ב' כו' עכ"ל בספרי נחל יצחק שם:

ד

א"כ לפי מה דהעליתי בספרי דהיכא דלא אמרו בפירוש שיהיה מכירת החפץ בהקפה בזה אמרו דסתם מקח יש לו תובעים מיד וכמש"כ הנימוקי יוסף ושארי פוסקים הללו א"כ בנ"ד אם הי' כן ודאי דלא שייך למידן בי' להך דסתם הלואה ל' יום כיון דלא הי' הקפת חנות וזולת כל זה הא המג"א בסי' ש"ז ס"ק י"ד כתב דנוהגים במדינתינו דתובעים סתם הלואה תוך שלשים יום ע"ש ע"כ לפי כל זה אין לדון בנ"ד כלל להך סתם הוי לשלשים יום אלא יכולין לתבוע מיד בכה"ג דנ"ד:

ענף ב

ה

ועוד דהא חזינן דאמרו בקידושין דף י"ג פריך רב אחאי אטו כולהו נשי דינא גמירא כו'. ודיינינן כן להקל מה"ט אף בחשש איסור א"א כמבואר שם דכיון דעיקר הוכחה על הקידושין שם הוא מן ההוכחה דאמרו דאם איתא דלא ניחא לה לישדינהו כמו דאמרו שם בשם רב הונא בריה דרב יהושע וע"ז פריך רב אחאי דאין זה הוכחה כיון די"ל אטו כולהו נשי דינא גמירי. ע"כ ממילא מספיקא בעלמא אין אנו מוציאין אותה מחזקת פנוי' שיש לה והוי כמו קידושין בלא עדים וכעין דברי הפני יהושע שם וסברת רב הונא ברי' דרב יהושע דלא ס"ל לדון לסברת רב אחאי דאטו כולהו נשי דינא גמירי. טעמו דכיון דזהו דין פשוט דהיכא דלא קיבלה בתורת פקדון אינה חייבת באחריות ע"כ לא שייך לומר בזה אטו כולהו נשי דינא גמירי אבל היכא דמצינו פלוגתא באיזה דין אף דלדינא קיי"ל כדיעה חדא עכ"ז אמרינן דיש לומר דטעה וכמו דכתבו התוס' בסנהדרין דף נ"ג ע"א ד"ה הא כו' שהוכיחו דבחייבי כריתות לכ"ע לא תפסי קידושין מדאמרו אדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו כו' וכ"כ התוס' בב"מ דף ט"ו ע"ב וכן מבואר בח"מ סי' מ"ב סעי' ט' ברמ"א דהיכא דאפשר שטעה הנותן כו' וכמש"כ הש"ך שם ס"ק כ' וס"ק כ"ב. וכמש"כ בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ט"ז ענף א' ובספרי נחל יצחק סי' י"ז סעי' י"ב יע"ש. ע"כ בנ"ד בהך מילתא שכתב הב"ח דבחוב מכר ג"כ דיינינן לסתם הלואה שלשים יום דלפי מש"כ אין זה ברור כ"כ לדינא לכ"ע ע"כ שפיר י"ל דטעתה בזה ובפרט דלפי מש"כ הוי זה לכה"פ לספק השקול בדינא בלא שום הכרעה ע"כ בוודאי י"ל דסברה דהדין הוא דלא שייך בזה דין סתם הלואה כו' ובפרט דחזינן דתבעה אותו על החוב:

[וגם י"ל דלא ידעה כלל להך דין דסתם הלואה ל' יום כלל]. והנה עיקר הסברא דהיכא דלא אמר כנסי סלע שאני חייב לך אינה יכולה לומר על חובי קבלתי הטעם מבואר בחידושי הרשב"א לקידושין דף י"ג דכיון דלשם קידושין יהיב לה ושתקה חזקה למאי דקאמר שקלה כו' ע"ש ברשב"א וע"כ אתי שפיר פסק הגר"א זצ"ל שכתב דהיכא דתבעה אותו ע"ד החוב לא בעינן זרקה משום דבזה לא שייך לומר מדשתקה כו' דהא י"ל דלכן שתקה משום דסמכה על דיבורה הראשון דתבעה אותו להחוב וע"כ שתקה. לכן מסתברים כדברי הגר"א הנ"ל ואין ממש בהקידושין דנ"ד כלל אך אם נימא דידעה הדין של הב"ח וסברה כהב"ח דבכה"ג ג"כ שייך לדון לסתם הלואה ל' יום א"כ אז יש לנו הוכחה מדקיבלה להמטבע בעת שאמר לה ה' מקודשת לי דמסתמא נתרצתה לזה. אבל כיון די"ל דסברה לומר דלא שייך בכה"ג לדון לסתם הלואה ל' יום ובפרט דיש לומר כן לפי האמת כנ"ל א"כ ממילא אין לנו הוכחה ברורה להוציאה מחזקת פנוי' לכן יש לנו מקום להקל לפי שיטת הגר"א זצ"ל דלא בעינן זרקה בכה"ג דנ"ד:

ו

ועוד נלע"ד לומר דאף לשיטת הב"ש דס"ל בכה"ג דנ"ד דבעינן דוקא זרקה. עכ"ז י"ל דבנ"ד יש להקל אף להב"ש והוא דהא בנ"ד דהא אמר לה שיש לו מטבע שני קאפ' ורוצה א' קאפ' רעסטא ולאחר שקבל ממנה א' קאפ' נתן לה מטבע שני קאפ' וא"ל ה"א כו' א"כ דומה זה להא דאמרו בכנסי סלע שאני חייב לך והרי את מקודשת דכיון דאמר לה כנסי סלע כו' אינה מקודשת משום דדוקא בלא הזכיר לה החוב כלל אז שפיר מוכיחין מדשתקה מסתמא נתרצית להתקדש לו וכמש"כ הרשב"א בחי' שם. אבל היכא דאמר כנסי סלע שאני חייב לך והתקדשי לי בו אינה מקודשת דאף דשתקה מ"מ י"ל דכיון דהזכיר לה החוב עכ"פ ע"כ שתקה ואף דאמר בפי' והתקדשי לי בו דנותן לה עבור החוב והקידושין ביחד מ"מ י"ל דסמכה על דיבורו לחצאין דלמה שהזכיר את החוב נתרצית ועל מה שאמר לקידושין לא נתרצית וה"ה י"ל בנ"ד דנתן לה מטבע שני קאפ' חציו עבור הרעסטא שקיבל ממנה כעת. ואמר לה מקודם שנתן לה שתתן לו א' קאפ' רעסטא:

ויתן לה שני קאפ'. א"כ בחצי המטבע שנתן לה דומה כאמר לה בפירוש כנסי חצי המטבע עבור הרעסטא שקיבל ממנה כעת וחצי השנית עבור הקידושין א"כ י"ל דהא דשתקה משום דקיבלה המטבע עבור חוב הרעסטא כפי שנתן לה עבור חוב הרעסטא וכפי שאמר לה תיכף מקודם שקיבל ממנה הרעסטא סמוך ממש לנתינתו לידה ועל מה דאמר לה ה"א מקודשת לי בחצי המטבע השנית לא נתרצית וזה דומה ממש להא דאמר לה כנסי סלע שאני חייב לך והתקדשי לי בו וכנ"ל וע"כ י"ל דבכה"ג מותרת להנשא לכ"ע ואין בזה חשש קידושין:

ז

והנה ראיתי בתשובת הרשב"א סי' אלף רכ"ז גבי הא דאמר לה הלוני דינר על משכון זה כו' דהובא ברמ"א לאה"ע סי' כ"ח סעי' ג' ובח"מ ס"ק י"א ע"ש שכתב באמצע התשובה בזה"ל ואפי' את"ל על משכון נמי נתן מ"מ אם שוה פרוטה יותר למשכון ולקידושין נותן ורשאי דשלו הוא ואין לאשה במשכון הזה כלום כו' עכ"ל. הרי דמשמע לכאורה מן הרשב"א דלא כמש"כ דהא לפי מה שכתבתי לדון דהיכא דא"ל כנסי מטבע זו חציו על החוב וחציו על הקידושין דאינה מקודשת משום דיכולה לומר דכוונתה היה לקבל עבור החוב להחצי מטבע ונקטה דבור אחד משני דיבורים שהיה מדבר לה א"כ לפ"ז ה"ה אף במשכון ששוה פרוטה יותר מן החוב שאמר לה קבלי למשכון והמותר לקידושין ג"כ הדין נותן שאינה מקודשת ואפ"ה כתב הרשב"א שהיא מקודשת בכה"ג וזהו לכאורה דלא כמש"כ ועכ"ז נראה לי דהעיקר כמש"כ ומן הרשב"א אינו התירה לדברי. דהא הרשב"א מסיים שם הטעם דרשאי דשלו הוא ואין לאשה במשכון הזה כלום כו' א"כ שאני התם דגוף המשכון הוא שלו דלא קנתה לו מקודם דמשכה וע"כ אינו דומה לכנסי סלע שאני חייב לך דאינה מקודשת דשם עכ"פ מהני תפיסתה וכמש"כ לעיל לבאר דברי הרשב"א ע"כ שפיר יכולה לומר דנקטה לדיבור אחד מדבריו ואף שאינו מסכים אלא לקידושין ג"כ מ"מ כיון שהזכיר לה עכ"פ את החוב ע"כ ממילא יכולה לתפוס המעות אף בלא רצונו כנ"ל משא"כ במשכון שהוא חפץ דאינה יכולה לתפוס בע"כ ולא מהני תפיסתה בלא דעתו ע"כ כיון שאומר בפירוש שנותנו לה למשכון והמותר לקידושין א"כ אם אינה מתרצית להתקדש לו אז אינה יכולה לתפוס להמשכון שלא מרצונו כיון שלא הסכים להמשכון רק באופן שתקבל המותר לקידושין ע"כ בוודאי נתרצית להתקדש לו כן יש לחלק וע"כ שפיר כתבתי דבנ"ד שנתן לה חציו עבור חוב הרעסטא שקיבל ממנה וחציו על הקידושין דאינה מקודשת לדברי הכל:

וכוונתה היה להציל את חוב הרעסטא שנתנה לו ע"מ להשתלם מיד ולא בתורת חוב:

ח

וגם י"ל לסניף דכיון דאמרה מיד שקיבלה הקידושין דאס איז דאך ניט קיין זילבערנע מטבע ע"כ הוי זה אמתלא טובה על מה ששתקה בעת שנתן לה המטבע דהא עיקר הטעם הוא כמש"כ הרשב"א בחי' לקידושין דמדשתקה מסתמא נתרצית להקידושין אבל בנ"ד דהשיבה כן חזינן דטעתה וסברה לומר כיון דאינו מטבע של כסף ע"כ אינה יכולה להתקדש במטבע נחושת ולכן שתקה משום דסמכה ע"ז האמתלא דטעתה וסברה כן ואטו כולי נשי דינא גמירי ולא איכפת לה כלל בזה וע"כ סמכה ושתקה ובפרט דחזינן בפירוש דטענה דטעתה כן. ע"כ יש לצרף זה לסניף דאינה מקודשת מה"ט לד"ה ובפרט דמסתברים דברי ההגר"א זצ"ל דהיכא דתבעה ממנו החוב מתחילה אם אף דשתקה בעת קבלת המטבע אפ"ה אינה מקודשת משום די"ל דהא דשתקה זהו משום דסמכה על דיבורה הראשון וגילתה בדעתה שרצונה לתבוע ממנו החוב וכמו דאמרינן בכמה דוכתי דכל העושה ע"ד הראשונה עושה ויש לי הרבה להאריך עוד בכ"ז אך אין בכחי כעת להאריך יותר:

ט

והעיקר הוא מה שיש להקל בנ"ד כיון דהמקדש אומר שהיה כוונתו לשחוק והיתול וגם אמר שסיים בטבעת זו ועיין בסי' כ"ז בפ"ת ס"ק ג' בשם שב יעקב דכה"ג הוי אומדנא שהי' לשחוק והיתול:

ובנ"ד יש לנו אומדנא דמוכחא שהי' כוונתו לשחוק והיתול כיון דיש לו אשה ובנים ואף שבתשובת חכם צבי סי' קל"ה כתב דאף דיש לו אשה ובנים אין זהו אומדנא ברורה כו':

מ"מ נלע"ד להוכיח דזה הוי אומדנא ברורה דהא באה"ע סי' מ"ה סעי' א' גבי חשש סבלונות דכתב הרמ"א שם דהיכא שיש למיחש שעשה איסור כו' וכתב הב"ש שם ס"ק ט"ו דה"ה אם נשא אשה מוכח דלא קידש את זו דאל"כ היה עובר על חר"ג כו' הרי דמה שיש לו אשה זהו הוכחה ברורה ומקילינן עפ"ז במקום חשש דסבלונות:

י

ואף דסבלונות הם אינם רק חשש ספק קידושין אפ"ה הא חזינן דהחמירו בחשש דסבלונות אף לפי' רש"י גם במיעוט מקדשי והדר מסבלי וכמש"כ הב"ש שם ס"ק ד' בשם הרמ"ה והמהרשדים ע"ש ואפ"ה הקילו במקום אומדנא זו. א"כ עכ"פ מוכח דהיכא דיש לו אשה דלא חיישינן שמא קידשה דא"כ היה עובר על חר"ג ואף דשם כתבו אם נשא אשה אח"כ כו' מ"מ מוכח דה"ה בנשא אשה מקודם ג"כ דיינינן כן ואזלינן בתר טעמא ואדרבה זה עדיף ביותר וקצרתי ועיין באבני מלואים סי' מ"ה ס"ק י' ובבית מאיר שם וכיון דמצינו דסמכינן ע"ז האומדנא בחשש סבלונות אף דהחמירו גם בחשש סבלונות לחוש למיעוטא בע"כ מוכח דזה הסברא עדיפא ביותר ע"כ אף דנימא דבקידושין ניחוש אף במקום אומדנא זו ונחלק בין קידושין לסבלונות עכ"ז הא זה אינו רק מדרבנן וכמו שכתב החתם סופר סי' פ"ה בשם תשובת מיימוני ה' אישות סי' א' דבמקום אומדנא ברורה אין לנו להחמיר רק מדרבנן וכיון דמצינו דזה הוי אומדנא ברורה דהקילו מטעם זה בסבלונות עכ"פ ע"כ ממילא יש לנו להקל בנ"ד מצד ספיקא דדינא שמא הלכתא כהכרעת הגר"א זצ"ל דהיכא דתבעה החוב לא בעינן זרקה דהא במקום ספיקא דפלוגתא בדרבנן מקילינן וכיון דנ"ד אין חשש דאורייתא רק מדרבנן ע"כ יש לנו להקל בנ"ד דלא הוי רק ספיקא דפלוגתא ובפרט דנתבאר דיש מקום להקל בנ"ד לדברי הכל לכן דעתי מסכמת להקל ומותרת האשה להנשא בלא חשש כן הוא לפי דעתי ואם כת"ר יסכים ג"כ להיתירא אזי יכול כת"ר להתירה בלא גט כלל ויתבטל מעשה ידי רשע ולא יהיה בנות ישראל כהפקר ח"ו יותר אין ביכולתי להאריך ויקבל החוה"ש מאת ה':

תוכן העניינים

עין יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה