עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור
אבן העזר · סימן מז
ב"ה יום א' ט' אדר תרל"ו לפ"ק.
נשאלתי באשה אחת דהיה רצונה להנשא לאיש א' אנ"ח ותיכף לקחה לביתו לעיר ראסטאוו ודר עמה ביחד כדרך איש ואשתו בלא חופה וקידושין וכאשר רצה לישאנה כד"ת לא ניתן לו רשיון מהרב דממשלה לפי כי באסטאווקא שלו נכתב שיש לו אשה ונסעו משם לעיר וואראנעז ודרו שם בחזקת איש ואשה בלא חופה וקידושין ובני העיר לא ידעו מזה כי חשבו שהיא אשתו כדמו"י ובהיותה שם כתבה מכתב לאביה שנישאת לבעל וטוב לה מאד ואח"ז ברח ממנה וכתבה מכתב לאביה כי רע ומר גורלה שבעלה ברח ממנה וגנב את כל אשר לה. ושבה לבית אביה למאריופאל ובירח שבט העבר שנת תרל"ה ילדה בן ויהי בהקשותה בלדתה אמרה לה המילדת ראה מה שחטאת וענתה לה כי הילד הזה הוא בן כשר כי נשאת לו כדמו"י רק הוא ברח ממנה ועיגנה ומה תעשה. וזולתה לא נשמע הדברים האלה מנהגה עם האיש הלז בראסטאוו שדרו ביחד בלא חופה וקידושין כנ"ל נודע מפי כמה אנשים ומנהגה בווארענאז שהחזיקה א"ע בפני כל שהיא אשתו כדמו"י הודית ע"ז היא בעצמה אך טוענת כעת שבאמת רצה לישא אותה ולא ניתן להם רשיון ודרו ביחד בלא קידושין ומה שאמרה בפני המילדת זהו מחמת הבושה אמרה כן אולם עתה בראותה כי אנשי העיר אינם מאמינים לה והבושה במקומה עומדת לכן אומרת האמת וכן המכתבים שכתבה לאביה שנישאת לבעלה זהו ג"כ מחמת הבושה שנתביישה להודיע לאבי' איך שהיא מתנהגת מעשה מופקרת והאשה היא עניה ביותר ואין לה מי שיפרנסנה. ואסר אותה כת"ר כעת שלא תנשא עד שיוצא הענין להיתירא הן מחמת חשש איסור א"א והן מחמת חשש איסור מניקת. וביקש כת"ר ממני להזדקק בענין חמור הזה ולחוות דעתי בזה:
א
והנני להשיבו בקצרה כי קשה עלי כעת לבא בארוכה והוא כי אילו לא היה כאן הודאתה. וכן למה שהוחזקו בעיר וואראנעז לאיש ואשתו יותר משלשים יום אז בוודאי אין לנו להחמיר בנ"ד אף דהיתה משודכת אליו וכמבואר באה"ע סי' קמ"ט סעי' ב' דאם נתייחד עם המשודכת לא חיישינן אף דגייסי אהדדי כ"ז דלא בא עלי' בפני עדים והב"ש כתב שם דאף בבא עליה ג"כ לא חיישינן והרדב"ז ח"ד סי' רט"ז ובח"ג סי' תקמ"א החמיר בזה. כן הרמ"א כתב שם להחמיר כנ"ל אכן בנ"ד דיש לו אשה אחרת דמבואר בהרמ"א באה"ע סי' ל"ג סעי' א' דביש לו אשה אחרת לא דיינינן להחזקה א"א עושה בעילות זנות. ע"כ ה"ה בנ"ד יש להקל אילו לא היה בנ"ד הודאתה והחזקה. וגם הא הוחזק בזנות עמה בעיר ראסטאוו ומבואר באה"ע סי' ל"ג דבכה"ג יש להקל ועכשיו נדבר במה שהאשה כתבה מכתב לאביה כי נשאת לו וכן הודית בפני המילדות שנישאת לו כדמו"י והוא כי י"ל דע"ז נאמנת לומר האמתלא שאמרה כן מחמת הבושה ואף שבאמרה נתקדשתי לפלוני אינה נאמנת כמבואר בהר"נ לכתובות פ"ב וברמ"א סוף סי' מ"ז. עכ"ז הא כבר כתב הנו"ב במ"ק סי' ס' דיש מקום להקל היכא דלפי האמתלא שלה היתה צריכה לומר דנתקדשה לו וגם מה שלא אמרה כן בפני ב"ד או בעדים ע"פ אמירת אתם עידי א"כ ה"ה בנ"ד ועוד נלע"ד להקל מטעם אחר דהא עיקר סברת הר"נ הוא משום שאינה יכולה לחוב לו ולהפקיע א"ע ממנו כמבואר זה בהר"נ וברמ"א שם. א"כ בנ"ד דברח ממנה וגנב את כל חפצי' הרי נראה דאינו חפץ בה כלל ואין זה מקרי לחובתו אדרבה הא ניכר דזהו זכותו מה שמפקעת א"ע ממנו בפרט דיש לו אשה ע"כ הי' מקום לומר ולהקל בנ"ד:
ב
אך עדיין יש מקום להחמיר בנ"ד ע"פ המבואר בשו"ת חוט השני סי' י"ז והובא בפתחי תשובה לאה"ע סי' ו' ס"ק א' דהיכא דהאמתלא הוא שעושה איסור לאו כל כמיני' לומר שעשה איסור ע"ש א"כ ה"ה בנ"ד כיון שאומרת ע"י האמתלא דנבעלת לו באיסור ע"כ אינה נאמנת. וגם י"ל בכה"ג דאין אדם משים א"ע רשע וע"כ א"נ על אמתלא זו אכן מצאתי בשו"ת פני יהושע ח"א ח' אה"ע סי' א' שכתב להדיא דנאמנת באמתלא זו ולומר דמה שאמרה מתחילה נתקדשתי לו. זה היה מפני הבושה לומר שנתעברה ממנו בזנות וע"כ אמרה כי נתקדשה לו והאריך שם לבאר זה הרי דנקט לי' הפני יהושע בפשיטות דכה"ג הוי אמתלא מעליא ודברי הפני יהושע בכל השקלא וטריא שם נעלם מן האחרונים ויש להסביר דלא שייך בזה הך דאין אדם משים א"ע רשע דהא כתבו התוס' בב"מ דף ג' ע"ב בסה"ד מה אם ירצה לומר כו' דהיכא די"ל דאומר כן לטובתו דלא יבא מכשול איסור על ידו היינו שלא יביא חולין בעזרה דכה"ג נאמן ועיין מזה בסדרי טהרה סי' קפ"ה ס"ק ב' מזה ולפ"ז י"ל דהא בנידון הפ"י מיירי התם בניסת כבר האשה לאחד ועכשיו דנין לאוסרה ע"פ מה שאמרה מתחילה קודם שניסת לו דנתקדשה לאחר וע"ז שפיר כתב הפני יהושע שם די"ל הך אמתלא דאמרה אז כן מחמת הבושה ואף שלדבריה עשתה איסור דבעילת זנות עכ"ז י"ל דכוונתה עכשיו לאוקמי על הדין דלדבריה דאומרת עכשיו א"כ ניסת להשני בהיתר והיא משועבדת להשני כדין אשה לבעלה על כל עניני אישות וע"כ אומרת האמת לפי דברי' כעת כדי שתוכל לקיים כל החיובים שמוטל עלי' לעשות לבעלה וכפי הד"ת ע"כ לא שייך בזה הך כללא דא"א משים א"ע רשע ואף דיש לחלק דשאני בנידון הא דב"מ דיהי' איסור חולין בעזרה ע"י בקום ועשה משא"כ התם בנידון הפנ"י דע"י שב ואל תעשה יהיה מה שלא תוכל לקיים החיובים שמוטל עליה לעשות לבעלה עכ"ז י"ל דלא ס"ל להפ"י חילוק הלז משום דאזלינן בתר טעמא דהא עכ"פ מצוה קא משתדלת לעשות דעי"ז תקיים החיובים שיש לבעלה עליה ע"פ דין לפי דברי' עכשיו:
ג
וכעין זה אפשר לדון גם בנ"ד אף דעדיין לא ניסת לשום אדם. ע"פ סברא אחרת דהא לכמה פוסקים ס"ל דאשה מצווית על שבת יצרה ומוכרין ס"ת בשביל להשיא יתומות כמבואר במג"א סי' קנ"ג ס"ק ט' בשם הר"מ אלשקר ובאה"ע סי' א' בב"ש ס"ק ב' בשם הרד"ך א"כ אף כ"ז דלא נישאת י"ל דכיון דלא קיימה עדיין מצוה דלשבת יצרה ע"כ י"ל דלפי דבריה דלא ניסת לעולם לשום בעל א"כ עדיין היא פנויה ומצווית להשתדל להנשא לאיש כדי שתקיים מצות דשבת יצרה ואף שיש לה בן מ"מ כיון דאין לה בת דכמו דלענין פריה ורבי' בעינן בן ובת ה"ה לענין שבת יצרה דהא יש דיעה דס"ל דאפילו יש לו בנים ימכור ס"ת בשביל לישא אשה בת בנים כמבואר באה"ע סי' א' סעי' ח' בשם י"א דעיקרו הוא בשביל שבת יצרה כמבואר במגילה דף כ"ז וב"ב דף י"ג תוס' ד"ה שנא' לא תהו בראה כו' אבל כ"ז דלא קיים פ"ו ה"ה דלא קיים לשבת יצרה לכ"ע וכיון דמוכרין ס"ת בשביל מצות שבת וזהו קום ועשה בוודאי זהו נחשב לטובה מה שאומרת לפי דבריה את האמתלא שלא נתקדשה מעולם כדי שתוכל לקיים מצות שבת ותנשא לאיש וגם הא מבואר באה"ע סי' א' סעי' י"ג דאשה לא תעמוד בלא איש. ע"כ לא דיינינן בכה"ג להך כללא דא"א משים עצמו רשע דאדרבה די"ל דמשתדלת לאפרושי מאיסורא עי"ז. ותהי' מקיימת המצוה דשבת יצרה עפ"ז. ובאמת יש להאריך בכ"ז אך אין צורך להאריכות בזה כיון דמבואר בשו"ת פ"י דזה נחשב לאמתלא ע"כ שפיר יש לדון בנ"ד דנאמנת ע"פ האמתלא זו:
ד
ועוד י"ל בנ"ד דהא מבואר בשו"ת פ"י זו דכתב דאם האשה אמרה זה בעלי ואני אשתו דאפשר לומר דקידשה בלא עדים וכמבואר להדיא באה"ע סי' ט"ו סעי' ל' וכמש"כ הבית יוסף בסי' מ"ז א"כ ה"ה בנ"ד במה דכתבה מכתב לאביה שנישאת לבעל י"ל דקידשה בלא עדים א"כ אין ממש בהקידושין והנישואין. ומה דאמרה להמילדת דקידשה כדת משה וישראל א"כ אף דמזה מוכח דקידשה בעדים עדיין י"ל דתהי' נאמנת לומר האמתלא זו דמפני הבושה אמרה כן במיגו דאי בעיא היתה מכחשת להמילדת. ודוקא מיגו להכחיש לשני עדים פסולים לא אמרינן כמבואר בכללי מיגו של הכנה"ג והאו"ת בס"ק י"ח ובקצה"ח סי' פ"ב ס"ק ט"ו. אבל מיגו להכחיש לע"א פסול בוודאי אמרינן דדוקא בנסכא דר' אבא דע"א נאמן לחייב שד"א לא אמרינן מיגו שהיה יכול להכחישו וכמש"כ התוס' בב"ב דף ל"ד. אבל בע"א פסול שפיר אמרינן מיגו א"כ בנ"ד דליכא אלא ע"א פסול שפיר י"ל דנאמן לומר אמתלא זו במיגו וגם מצינו ביו"ד סי' קס"ט סעי' כ"ה דבמקום שיש לו מיגו נאמן אף בטענה דמשים א"ע רשע ועיין בש"ך שם ס"ק ע"ט ובדרוש וחדוש של הגאון רע"א זצ"ל לכתובות ד' י"ח ע"ב מזה ויש להאריך בזה אך כבר כתבתי לעיל דבל"ז א"ש דלא שייך בנ"ד לדון להך דא"א משים א"ע רשע:
ה
ואחר כותבי כ"ז ראיתי בשו"ת חמדת שלמה סי' נ"ט שהביא לדברי הפני יהושע הלז והעיר עליו אם מהני אמתלא הואיל דאיתרע חזקתה דזנות לא שכיח וכיון דצריכין לברי שלה י"ל דאמתלא לא מהני רק לבטל דבריה הראשונים אבל לא לקבל דברי' האחרונים אם צריכין להעדאתה וראי' לזה מן תוס' יבמות דף קי"ח ד"ה טעמא ולמש"כ שם המהרש"א עכ"ל הח"ש וכעין זה כתב רע"א בתשובה סי' פ"ה בד"ה אולם יש לדון כו' דאמתלא מהני רק לדונו בשתיקה מתחילה ועד סוף אבל היכא דבעינן דיבורו כו' לא מהני אמתלא ואח"ז כתב שם לחלק דשאני היכא דלא בעינן דין עד לדבריו כו' ע"ש ולפי דבריו אין מקום לדברי החמדת שלמה בהכלל שלו:
ו
ולענ"ד נראה להוכיח דלא כעיקר הכלל הזה מן הא דח"מ סי' מ"ז במלוה שאמר על שטרו שהוא אמנה או פרוע כו' ואם אחר שאמר אמנה פרע לבע"ח ובא לגבות מהלוה רואים אם כשבא בע"ח לגבות מזה השטר א' אמנה לא הי' כוונתו אלא לדחות בע"ח חוזר וגובה בו כו'. ומוכח מזה דאמתלא טובה מהני אף בממון וכשיטת הסוברים דגם בממון מהני אמתלא ועיין בקצה"ח סי' פ'. ומוכח מזה דגם היכא דבעינן לאמירתו דאומר עכשיו דגם בכה"ג נאמן ע"י אמתלא דהא במלוה האומר על שטרו שאינו יודע אם מגיע לו החוב מהלוה הדין הוא דאין גובה בו וכמבואר בסי' נ"ט ועכ"ז נאמן המלוה ע"י האמתלא ולבטל למה דהודה בתחילה דהוא אמנה אך יש לדחות לפי די"ל דהך דסי' נ"ט במלוה שאומר על שטרו שמא והלוה אומר ברי דהוא פרוע דכיון דשטר עומד לפרעון ע"כ מרעינין להשטר ע"י מעלת הברי והמוחזקות של הלוה. משא"כ באמנה דאין השטר עומד לכך ע"כ אף דאומר המלוה שמא ג"כ גובה בו וכמש"כ הש"ך כזה בסי' קכ"ב ס"ק י"ז ע"ש וא"כ לפ"ז אין מקום להוכחה זו:
ז
אבל באמת הא הך דסי' מ"ז. הדין כן הוא גם באומר הלוה פרוע וכן הדין הוא גם אם המלוה הודה מקודם דהוא שטר פרוע ואח"כ אומר המלוה להאמתלא זו דמה דאמר מקודם דהוא שטר פרוע דזה היה כדי לדחות לבע"ח דהדין הוא דיכול לגבות בו וכמש"כ הקרבן נתנאל בהרא"ש פ"ב דכתובות ס"ק כ"ד ע"ש וכ"כ הב"ח בטור סי' מ"ז בד"ה ואם לאחר שאמר אמנה פרוע כו' וכן משמע בסמ"ע ס"ק ה' שם וכן נראה מהט"ז בסי' ל"ז סעי' י"ז. וכ"כ הע"ש שם להדיא דגם על טענת פרוע הדין כן ואין לחלק ביניהם וכמש"כ כן בספרי נחל יצחק סי' מ"ז ס"ק ב' ע"ש. והא בטענת הלוה דהשטר פרוע והמלוה אינו אומר ברי דאינו פרוע הדין בזה דאינו גובה בו כמבואר בסי' נ"ט א"כ בזה אם היה שותק המלוה ודאי דאינו גובה בשטרו שת"י דהא כיון דהלוה אומר ברי דפרעתי א"כ הא הדין הוא דכל זמן דאינו אומר המלוה ברי להכחישו אינו גובה בו וכדקיי"ל לדינא בסי' נ"ט. והא לדברי החמדת שלמה דכתב לכללא דלא מהני אמתלא אם צריכין להגדתו דכעת ולא מהני שתיקתו דבה"ג לא מהני אמתלא א"כ תקשה דאמאי מהימן התם בסי' מ"ז לומר האמתלא דלא הי' כוונתו אלא לדחות לבע"ח הא כיון דבעינן שיאמר היום בפירוש שהשטר אינו פרוע ובפרט היכא דאמר בעצמו מקודם דהשטר הוא פרוע וודאי דבעינן שיגיד היום בפירוש ברי שאינו פרוע ומדחזינן דנאמן על האמתלא זו מוכח מזה דלא כהכלל של הח"ש וסייעתו בזה אלא בכל גווני מהימן באמתלא:
הגה"ה
והנה התוס' בב"מ ד' ב' ע"א ד"ה וזה נוטל רביע כו' כתבו וההיא דח"ה ד' ל"ב כו' והימני' רבה במיגו להוציא במיגו דאי בעי אמר שטרא מעליא התם ה"ט משום דאף אם הי' שותק רק שלא הי' מודה שהוא מזוייף הי' נאמן כו' עכ"ל התוס' ויש להעיר ע"ז דבשלמא בהנך עובדא קמייתא דבב"ב שם דטען הלוה טענת מזוייף ע"כ אף דלא הי' טוען המלוה ברי ג"כ הי' גובה בו וכמש"כ לעיל דדוקא בטענת פרעון דהשטר לפרעון עומד בזה בעינן דיטעון המלוה ברי אבל בטענת מזוייף וכיוצא א"צ לטעון ברי' וע"כ בזה שייך שפיר סברת התוס' הזאת אבל בהעובדא דההוא ערבא דב"ב שם דטען הלוה פרעתי ומשמע בסוגי' דב"ב שם דגם בזה פליג רבה וס"ל דנאמן המלוה במיגו להוציא ושם הא לא שייך סברת התוס' דכתבו דאף דהי' שותק הי' מועיל. דהא בטענת פרעתי בעינן דיטעון המלוה ברי להכחישו וכנ"ל. וע"כ תקשה דברי התוס' בזה. ואפשר לומר לכאורה דיהי' מוכח מזה דהתוס' ס"ל כשיטת החולקים על הך דין דח"מ סי' נ"ט הזה דהב"י שם הביא בשם בעה"ת דהביא פלוגתת הפוסקים בהך דין דהמלוה טוען שמא על שטרו דחד שיטה ס"ל דגובה בו וע"כ שפיר כתבו התוס' בב"מ ד' ב' כן אכן לדינא אין לדון לסברת התוס' הזאת וע"כ בב"מ לקמן ד' קט"ז בתוס' ד"ה והא רבא אפיק כו' כתבו בסה"ד ומיהו למ"ד בחז"ה דאמרינן מיגו להוציא כו' ע"ש דמוכח דלא ס"ל לחלק ע"פ סברת התוס' דב"מ ד' ב' הנ"ל משום די"ל דס"ל לדינא כמו הך דח"מ סי' נ"ט. וע"כ בעינן התם ג"כ דיטעון ברי ולכן לא נחתי שם התוס' לחלק כן ויהי' ראי' מן התוס' דב"מ ד' קט"ז דס"ל כמו דמבואר בח"מ סי' נ"ט. וע"כ שפיר כתבתי לעיל להוכיח דלא כהח"ש לפי המבואר לדינא בסי' נ"ט כן הי' מקום לומר לכאורה:
אבל באמת אין זה קשה כלל דהנה ראיתי בשמ"ק לב"מ ד' ב' ע"א שהביא לדברי התוס' שם שכתבו דהתם ה"ט משום דאפילו הי' שתיק וכו' וכתב פירוש אחרי שכבר טען הא שטרא אם הי' שותק והי' מחזיק באותה טענה די אבל הכא צריך לטעון שום דבר עכ"ל השמ"ק וכוונתו דכיון דמבואר שם דטען הערב ואמר להלוה הב לי זוזי דפרעתי למלוה עלך והא שטרא הוי זה כמו דטען כבר ברי דחייב לו על השטר הזה וכן אמרו שם בעובדא הקודם דאמר לי' הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך והא שטרא וע"כ אין צריך לטעון יותר. ולכן אין מקום לקושייתי כלל אבל בהך דסי' מ"ז דא' המלוה כבר דשטרו הוא פרוע ועכשיו אומר דאמר כן כדי לדחות לבע"ח דכיון דלא אמר מעולם דמגיע לו מעות מהלוה ע"כ וודאי צריך עכשיו לומר בפירוש דברי לי דמגיע לי מעות מהלוה ומה שאמר כן הי' זה לדחות לבע"ח וכיון דאם הי' שותק מתחילה ועד סופו לא הי' יכול לתבוע מן הלוה כלל כיון דהלוה אומר ברי דפרעתי ואפ"ה מהני האמתלא שלו במה דטוען עכשיו ברי לו דהשטר אינו פרוע ע"כ שפיר מוכח מזה דלא כהכלל של החמדת שלמה וכמו שנתבאר ע"כ הגה"ה:
ח
ונתבאר להוכיח דמצינו דמהני אמתלא אף היכא דצריכין לאמירתו ולא הי' מהני בשתק מתחילה ועד סופו וידעתי מה דיש להתעקש ולדון דאפשר דבהך אמתלא דח"מ סי' מ"ז הנ"ל טוענים הב"ד עבורו וע"כ עדיפא זה דאף דבשארי אמתלאות לא מהני היכא דלא מהני שותק כו' אבל באמת ז"א סברא לחלק בזה וגם הא משמע מן הפוסקים בסי' מ"ז שם דצריך לטעון הבע"ד בעצמו להאמתלא דהתם והעיקר כמו שכתבתי להוכיח כן ולכן כיון דמצינו דאמתלא מהני אף היכא דבעינן עכשיו לאמירתה א"כ לפ"ז מוכרחים לומר דאין ראי' מן התוס' יבמות ד' קי"ח הזה וכפי החילוק של רע"א זצ"ל דשאני התם דיש לדברי' דין עדות גמורה מתוך חומר שהחמרתי כו' אבל היכן דלא בעינן דין עדות שאני:
ט
ועוד נ"ל בכוונת התוס' דשם דדוקא האמתלא דתמות נפשה עם פלשתים. דזה לא הוי אמתלא טובה בזה אמרו דאינה נאמנת ע"י אמתלא גרוע כזה אבל אמתלא טובה שפיר מהני אף היכא דצריכין לאמירתה עכשיו וכוונת התוס' במש"כ ולא דמי להך דכתובות ד' כ"ב באומרת א"א אני וחזרה ואמרה פנוי' אני דנאמנת כשנתנה אמתלא לדברי' כוונתם להאמתלא דאמרו שם מפני שקפצו עלי' ב"א שאינם מהוגנים דזהו אמתלא נכונה בזה אמרו דנאמנת ע"י אמתלא אבל בהך אמתלא דתמות נפשה עם פלשתים דהוי אמתלא גרוע אינה נאמנת וכן משמע מדברי הנימוקי יוסף דקאי שם על הך אמתלא דתמות נפשה כו' בזה האמתלא אינה נאמנת אבל אמתלא טובה י"ל דנאמנת אף היכא דצריכה עכשיו לאמירתה ואין לחלק בזה וכן יש להוכיח מן ב"ב ד' קכ"ז ובח"מ סי' רע"ט סעי' ב' באמר עבדי וחזר ואמר בני נאמן לומר דמה דאמר עבדו דמשמשו כעבד והא התם בעינן שיאמר עכשיו שהוא בנו ואפ"ה מהימן ע"י אמתלא הרי דמצינו דבכל גווני מהימן ע"י אמתלא ודלא כהכלל של החמדת שלמה וידעתי מה דאפשר לחלק בזה ע"פ סברת הש"ש שמעתא ו' פ' ח' אבל באמת זהו סברא דחוקה והעיקר כמו שכתבתי.
י
וע"כ הנכון עם הפני יהושע דלא נחת לסברת החמדת שלמה שהשיג עליו גם יש לומר דבלא כל זה אתי שפיר דברי הפני יהושע דהא שם מיירי בידוע דנתחברה לאיש בליעל מתחילה ודרו ביחד ע"כ לא שייך סברת החמדת שלמה כ"כ שם. וה"ה בנ"ד דידוע דבעיר ראסטאוו דרו ביחד זמן רב בדרך אישות בלא חופה וקידושין ע"כ לא שייך סברת החמדת שלמה הלז דבה"ג אינו מעכב אמירתה דכעת כ"כ ובפרט לפי מה דנתבאר בעז"ה וקצרתי. וראיתי בפתחי תשובה סי' מ"ז ס"ק ב' שהעיר על דברי הפני יהושע מדברי הרמ"א דסוף סי' מ"ז דבאמרה נתקדשתי לפלוני לא מהני אמתלא ונשאר בצ"ע תמהני עליו דהא מבואר להדיא בתשובת פני יהושע שם שהעיר ג"כ מהא דכתב הרמ"א והר"נ דבנתקדשתי לפלוני לא מהני אמתלא. ותירץ דשא"ה דגם איהו מודה לזה ע"ש וזה גרם לו שלא ראה היטב בגוף תשובת פ"י אך בנ"ד כבר נתבאר דאין מקום להחמיר ע"פ דאמרה להמילדות ולאבי' דנתקדשה לו כיון דברח ממנה וחזינן דאין חפץ בה וגם יש לו אשה אחרת וע"כ לא מקרי זה לחובתו כנ"ל:
יא
אבל העיקר מה דיש להחמיר בנ"ד ע"פ מה דהוחזקו בעיר וואראנעז לאיש ואשתו יותר משלשים יום דהיכא דהוחזקו כן לא מהני אמתלא לעקור להחזקה ולכאורה י"ל דאף אם ליכא עדים ע"ז אך היא בעצמה הודית שהוחזקו שם לאיש ואשתו דג"כ יש להחמיר דאף דיש לה מיגו עכ"ז הא מיגו במקום חזקה לא אמרינן כמבואר בקידושין דף ס"ד דהיכא דמוחזק לנו באחי דאינו נאמן לומר דאין לו אחים אע"ג דיש לו מיגו דאי בעי פטר לה בגיטא וכדקיי"ל כר' נתן שם וכמש"כ הרא"ש שם ובאה"ע סי' קנ"ז סעי' ז' אך י"ל דבנ"ד אם אינו ידוע ע"פ עדים מן החזקה שהוחזקו בעיר וואראנעז לאיש ואשתו רק היא מודית ע"ז א"כ הוי זה מיגו בעיקר החזקה וכה"ג מהני המיגו. דברי ההפלאה לכתובות דף י"ט בתוס' ד"ה אימא כו' דאף דלא אמרינן מיגו במקום עדים עכ"ז מיגו בעיקר העדים אמרינן וכעין מה דמבואר חילוק כה"ג בח"מ ריש סי' ע"א גבי מיגו בעיקר הנאמנות ע"ש א"כ ה"ה וכש"כ דיש לדון כן בהך דמיגו במקום חזקה דהיכא דאינו ידוע לנו כלל מן מה דהוחזקו שם לאיש ואשתו רק מה שהיא בעצמה הודית ע"ז א"כ מקרי זה כמו מיגו בעיקר החזקה דנאמנת לומר דעשתה כן מחמת הבושה. ועכשיו שאין לה עצה אחרת מחמת שברח ממנה מוכרחת להגיד האמת לפי דברי' ונאמנת על כל זה ע"י המיגו שיש לה בעיקר החזקה והוי זה בגדר הפה שאסר כו'. ועיין בש"ך ח"מ סי' ק"ח ס"ק ז' מזה וקצרתי ואף שכתב שם ההפלאה דלשיטת התוס' מוכח דאינם מחלקים בין מיגו במקום עדים למיגו בעיקר עדים עכ"ז הא העלה שם דשיטת רוב פוסקים אינו כן וגם י"ל דאף להתוס' היינו במיגו בעיקר עדים דהא עדים עדיפי מהחזקה אבל בהחזקה י"ל דמודו דאמרינן מיגו בעיקר החזקה:
יב
ולכן נלע"ד בנ"ד דאם יהיה עדים ויעידו דהוחזקו בוואראנעז לאיש ואשתו אז אין לי שום עצה להיתירא כלל ואף אם לא יהיה עדים כשרים רק עדות נשים ע"ז. ג"כ אין מקום להקל דהא מבואר בכללי מיגו של הכנה"ג והאו"ת דאינו נאמן במיגו דאי בעי הי' מכחיש לעדים פסולים כנ"ל ולכן יחקור רומעכ"ת ויכתוב לעיר וואראנעז שיעשו שם חקירה ודרישה אחר כל זה דאם יש שני עדים הן כשרים והן עדים פסולים כמו קרובים או נשים וכה"ג ואם יבורר לכת"ר מן ב"ד דוואראנעז ע"פ גב"ע כן אז דעתי להחמיר ואם יבורר משם שאין עדים להעיד על החזקה זו אפשר להקל ואם ע"פ הקול דבעיר וואראנעז הוא שהוחזקו שם לאיש ואשתו ג"כ יש להחמיר דהא כיון דעיקר נאמנותה שלה הוא ע"פ הך מיגו א"כ הא קיי"ל דלא אמרינן מיגו דאי בעי הי' מכחיש להקול כמבואר בב"ב דף ל"ג ובח"מ סי' קמ"ט סעי' כ' ובסי' ק"נ ובכללי מיגו של הכה"ג ובאו"ת ס"ק ל"ה מזה וגם יש מקום להחמיר בזה ע"פ המבואר באה"ע סי' מ"ו סעי' ב' בהג"ה דאם הקול הוחזק בב"ד דרואין שיש ממשות בהקול דיש להחמיר וה"ה בנ"ד וכיון דהוי קלא קודם הנישואין ע"כ חיישינן ושאני הך נידון המבואר בפ"י הנ"ל:
דהאשה כבר נישאת לבעל והוי קלא דבתר נישואין דלא חיישינן אך בעינן שיהיה קול דהוחזק בב"ד כמבואר בגיטין דף פ"ט ובסי' מ"ו סעיף א' ובסי' ב' שם:
יג
וגם ידעתי דיש מקום להקל בנ"ד אף שהוחזקו בוואראנעז לאיש ואשתו ע"פ דברי הפ"י שכתב שם סברא דהיכא דנתחברו מתחילה שלא בתורת קידושין דאז אף שהוחזקו לאח"ז בעיני כל בתורת אישות דעכ"ז יש מקום להקל ע"ש אך לדעתי קשה לסמוך על זה הסברא די"ל דהפ"י דמיקל עפ"ז הוא לפי דמיירי שם בנישאת כבר. אבל היכא דלא נישאת עדיין קשה לפי דעתי לצרף זה הקולא וכיון דבעיר וואראנעז דבאו שם הוחזקו שם לאישות ביניהם ע"כ. אף דבעיר ראסטאוו דרו ביחד בלא קידושין מ"מ קשה לבטל להחזקה דהוחזקו שם מתחילה ועד סוף לאישות ביותר משלשים יום ויש לי הרבה לדון בזה הפרט. ואין העת גורם לכתוב כעת יותר ולכן דעתי כן דאם אחר החקירה היטב בעיר וואראנעז לא יהי' עדים הן כשרים והן עדים פסולים וכן אף קול ליכא שהוחזקו שם לאיש ואשתו אז נאמנת לומר כי בזנות נתעברה ממנו ואף שאומרת שהוחזקו שם לאישות עכ"ז הא יש לה מיגו כנ"ל אכן אם יהיה שם עדים אף פסולים או קול שהוחזקו שם לאיש ואשתו בעת שדרו שם בזה אין דעתי מסכמת להיתירא. וצריכים חקירה ודרישה היטב על כל זה בעיר וואראנעז. וכ"ז דלא יבורר כ"ז אין להקל כלל עד שיבורר כ"ז ע"פ כת"ר ושני רבנים גדולים הסמוכים שיחקרו ע"ז היטב ואז הנני מצטרף לדעתם להיתירא ע"פ פרטים הללו וע"ד איסור מניקת כבר מבואר בהרמ"א סי' י"ג סעי' י"ז דבמופקרת לזנות יש להקל במזנה ומבואר בנו"ב סי' כ"א דבעינן שתתן הוולד למניקת. או בזונה שלא התחילה להניק ונתנה למינקת ונשבעה המינקת וכמש"כ הקהלת יעקב להגאון מליסא והובא בפ"ת שם ואין בכחי כעת לכתוב יותר בזה: