אור ברסלב
עין יצחק חלק א אבן העזר › סימן מג

עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור

אבן העזר · סימן מג

סימן מב

ב"ה יום ה' י"ד אב תרכ"ו. אל כבוד יד"נ הרב הגאון וכו':

מכתבו הגיעני בשאלתו ע"ד האשה שהי' לה בעל וניסת כהיום לבעל אחר בטעות דסברה דהיא מותרת כבר דבעלה מת ובאמת לא הי' גב"ע בבירור שמת בעלה רק הי' הגב"ע אשר עלם א' בן י"ג שנה שלא נבדק אם הביא שתי שערות העיד ששמע מפי א"י מסל"ת אשר איש אחד ששמו ר' יהושע תפסוהו הריקים ביחד עם איש אחד ששמו מאיר ליב שהי' ידוע להם ר' מאיר ליב הזה והוליכו אותם ליער והי' שם בעת שהרגו לר' יהושע עם ר' מאיר ליב הזה. ושם ר' מאיר ליב ידוע להם על איזה איש הי' אומר ועל ר' יהושע הזה לא נודע להם על איזה איש הנקרא יהושע סיפר הא"י וגם כתוב בהגב"ע כמה סימנים גרועים של ר' יהושע בעל האשה הנ"ל ומעכ"ת צידד להיתירא בזה כנכון וכמצווה עלינו לחפש בתק"ע ובפרט בנ"ד שכבר ניסת לבעל וביקש ממני לעיין בזה:

ענף א

א

והנני להשיבו ומתחילה יש לעיין במה שהעד לא נבדק אם הביא שתי שערות א"כ הא בכה"ג אינו נאמן לעדות כמבואר בח"מ סי' ל"ה סעי' א' ועכ"ז יש להקל בנ"ד דהא דעת הטור באה"ע סי' י"ז סעיף י"ג ובב"ש ס"ק ל"ד דקטן שיש לו דעת והגיע לעונות הפעוטות דנאמן אף במכווין להעיד כמבואר בט"ז שם וכן מצינו להר"נ בכתובות בסוגיא שם ד' כ"ז דחולק על הרמב"ם וס"ל דאף קטן נאמן בעדות אשה גבי שבוי' כמבואר בברייתא שם דעדות תינוק ותינוקות כו' וכן הוא שיטת הרב המגיד והובא באה"ע סי' ז' סעי' א' וכן מבואר להדיא בירושלמי פ"ב דכתובות הלכה ט' בזה"ל ואפילו קטן ואפילו קרוב נאמן בעדות שבוי' כמבואר שם במראה הפנים ד"ה ואפילו קטן וקרוב דכתב דמשמע דאפילו מתכווין להעיד נאמן הקטן עיי"ש. וזה ברור דמה דמהני בעדות שבוי' כש"כ דמהני גבי עדות אשה להעיד שמת בעלה הא גבי א"י מסל"ת הובא שם בס"י בשם הרא"ש דפסול לעדות שבוי' משום דשאני עדות מיתה דהיא עצמה נאמנת משא"כ בשבוי' דאינה נאמנת ע"ש. אלמא דהחמירו בעדות שבוי' יותר מעדות מיתה ולכן כיון דלשיטת הר"נ והמגיד נאמן קטן אף במתכווין להעיד ה"ה וכש"כ גבי עדות מיתה דנאמן הקטן אף במתכווין להעיד וא"כ הרי יש לפנינו שיטת הטור והר"נ והמגיד דס"ל דקטן שיש לו דעת נאמן אף במתכווין להעיד ואף שיש לפנינו שיטת כמה חולקים עליהם עכ"ז גם לדעתם יש להקל בנ"ד עפ"י מה שראיתי בבית מאיר סי' י"ז סעי' י"ג דהביא שם בשם הנו"ב דמחליט דצריך דווקא שערות ובבדיקה. והבית מאיר כתב שם דמסתבר יותר דאין צריך שערות כלל אך לא הביא ראי' לזה:

ב

ולפענ"ד יש להביא ראי' לזה מחו"מ סי' ' ג' דדעה קמייתא ס"ל דאינו ראוי לדון אלא מבן י"ח ומעלה והביא שתי שערות ודעה בתרייתא ס"ל דמבן י"ג ומעלה כשר אפי' לא הביא שתי שערות. והובא שם בטור בשם הירושלמי דמבן י"ג ומעלה ראוי לדון אפילו לא הביא שתי שערות ע"ש וראיתי בתומים סי' ז' ס"ק ד' שכתב בכוונת הירושלמי דאמרו קטן כשר לדון היינו שיש שני גדולים עמו א"כ דבר תורה חד כשר והוי רק מילתא דרבנן ומיירי בדלא בדקוהו אם הביא שתי שערות ובדרבנן סמכינן אחזקה דרבא כו' עכ"ל אבל לדעתי אין לומר כן דהא מבואר בירושלמי פ"ד דסנהדרין סוף ה' ז' בזה"ל ר' אבוהו בשם ר' יוחנן אף פחות מבן עשרים שלא הביא שתי שערות כשר בדיני ממונות. והא מבואר בש"ס דילן בריש סנהדרין דר' אבוהו ס"ל שנים שדנו אין דיניהם דין וגם מבואר בירושלמי ריש סנהדרין דר' יוחנן ס"ל שנים שדנו אין דיניהם דין והובא בתוס' ריש סנהדרין וכן ס"ל לר' אבוהו שם בירושלמי ריש סנהדרין וכיון דס"ל בשנים שדנו אין דיניהם דין וזה ברור ופשוט שם דמאן דס"ל שנים אין דיניהם דין דס"ל דמה"ת בעינן תלתא או מטעם עירוב פרשיות או מטעם משפט אחד יהי' לכם כמבואר בתוס' סנהדרין ד' ב' ע"ב ד"ה ד"ה כו' א"כ לר' אבוהו ור' יוחנן הוי זה מידי דאורייתא א"כ נסתר מש"כ התומים דהא בדאורייתא לא סמכינן אחזקה דרבא וע"כ מוכח מהירושלמי דמכשיר בן י"ג שנה אף שלא הביא שתי שערות בבירור דמ"מ כשר לדון ועיין בהשמטות בתשובת רע"א זצ"ל בסי' י"ג שכתב שם בשם הטור דפסק דבן י"ג שנה ולא הביא שתי שערות כשר לדון ומסקנת האחרונים נראה שכן עיקר לדינא ע"ש משום דדעה קמייתא דסי' ז' בח"מ בשם יש אומרים שאינו ראוי לדון אלא מבן י"ח ומעלה כבר כתב התומים שם ס"ק ג' שזהו אינו רק לכתחילה אבל אם דן דינו דין ע"ש. וכיון דמצינו בירושלמי מפורש דאף בלא הביא שתי שערות כשר לדון אף דהוי מידי דאורי' כנ"ל בוודאי אין לנו לחלוק על הירושלמי ועיקר ראיית דעה ראשונה שם משבת ד' נ"ו ע"ב מכל דין שדן יאשיהו כו' כבר כתב בביאור הגר"א בח"מ שם ס"ק י"ג דלפירוש רש"י בשבת שם אין זהו הוכחה ע"ש ועיין מזה בספרי נחל יצחק סי' ז' סעי' ג':

ג

וכיון דמצינו דקטן בן י"ג אף שלא הביא שתי שערות כשר לדון והנה אשה פסולה לדון כדקיי"ל לדינא בח"מ שם סעי' ד' וכמבואר בירושלמי גופא פ"ד דסנהדרין ה"ט בזה"ל הרי למדנו שאין האשה דנה ולא מעידה וכן מבואר בירושלמי פ"ד דשבועות ה' א' וכיון דחזינן בשיטת הירושלמי דאשה פסולה לדון וכן קיי"ל ואפילו הכי הכשירו בקטן בן י"ג שלא הביא שתי שערות אלמא דקטן בן י"ג שלא הביא שתי שערות עדיף מאשה וכיון דאשה נאמנת להעיד שמת בעלה אף במתכוין להעיד כש"כ דקטן בן י"ג שלא הביא שתי שערות דיהי' נאמן להעיד שמת בעלה אף במתכווין להעיד ועפ"ז יש לדון בסוגיא דב"ק ד' פ"א וקצרתי והוי מזה סייעתא לדברי הבית מאיר הנ"ל ובפרט דמצינו כמה ראשונים דס"ל דאף קטן פחות מבן י"ג נאמן בעדות אשה אף במתכווין להעיד ע"כ אין לנו להרבות במחלוקת די"ל דאף החולקים בזה מודים דבן י"ג ולא הביא שתי שערות נאמן להעיד בעדות אשה לכ"ע כמו שמצינו כה"ג גבי דיינים. וכש"כ בנ"ד שלא נבדק אם הביא שתי שערות וגם כבר ניסת האשה בנ"ד א"כ יש לדון בזה מטעם אחר דנאמן הקטן דהא מבואר בנו"ב מ"ק ח' אה"ע סי' ס"א דהביא בשם התוס' דב"ב ד' קנ"ד דס"ל להתוס' שם דחזקה דרבא מהני אף להוציא ממון היכא דאין בידינו לברר וחזקה זו עדיפא מרובא שהרי אין הולכין בממון אחר הרוב וחזקה זו מועיל להוציא ממון ע"ש ואף דבנו"ב במ"ק ח' ח"מ סי' ד' כתב שם פי' אחר בפירוש התוס' דב"ב ד' קנ"ד הנ"ל. עכ"ז העיקר הוא במש"כ הנו"ב באה"ע סי' ס"א הנ"ל וכמש"כ בעל המחבר מראות הצובאות בספרו אגודת אזוב בדרוש עמק הלכה לבר מצוה דהעיקר הוא כפירוש קמא של הגאון נו"ב הנ"ל:

ד

וכיון דהך חזקה דרבא עדיפא מרובא משום דהמיעוט שלא הביא שתי שערות הוי כמו מיעוט דמיעוטא:

א"כ זה דומה למים שאין להם סוף שכתבו התוס' בבכורות דף ך' והרא"ש שם. דלכן לא אמרינן גבי מים שאין להם סוף סמוך מיעוטא לחזקה משום דהוי מיעוט שאינו מצוי ולכן אם ניסת לא תצא ע"ש א"כ ה"ה בקטן שהגיע לי"ג שנים ולא נבדק אם הביא שתי שערות דעפ"י חזקה דרבא הוי כמו רוב גמור והמיעוט הוי מיעוט דמיעוטא ע"כ הא בכה"ג קיי"ל אם ניסת לא תצא ולא גזרו בכה"ג היכא שכבר ניסת בשוגג ואף לשיטת הרא"ש בתשובה המובא שם בנו"ב ח' אה"ע סי' ס"א דחולק על דברי התוס' עכ"ז י"ל דס"ל דחזקה דרבא הוי לכה"פ כמו רובא וכמו שכתבו התוס' בנדה דף מ"ה ע"ב ד"ה ר' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרווייהו כו' דכתבו התוס' שם דרוב מביאין שתי שערות בזמנם היינו בני י"ג ויום אחד ועיין מזה בבינת אדם שער בית הנשים סי' י"ח מה שפלפל שם עם הגאון בעל בית מאיר זצ"ל עי"ש. ואף שכבר ידוע בכמה תשובות אחרונים דפלפלו הרבה בזה אם חזקה דרבא הוי מצד רובא או רק מצד ספק עכ"ז העיקר לדינא דחזקה דרבא הוי כמו רובא כמו שפסק בשו"ע ח"מ סי' ל"ה דאם בדקוהו לאחר זמן ונמצא שתי שערות מחזקינן לי' בגדול למפרע ומהני עדותו אף להוציא ממון ולא חששו לשיטת הרמב"ן המובא בב"י אה"ע סי' מ"ג דחולק על הרא"ש בזה וע"כ הטעם דחזקה דרבא הוי כמו רוב דאל"כ הא חזקה דהשתא לא מהני להוציא מחזקת ממון ואף להרמב"ן החולק שם טעמו דזה לא מהני להוציא ממון משום דחזקת ממון אלים וכמו באומר שכ"מ הייתי דג"כ מסייע להתובע רובא דרוב עלמא בריאים ועכ"ז לא מהני להוציא ממונא וכמש"כ בתשובת רע"א זצ"ל בפסקים סי' ז' ועיין בש"ש שמעתא ה' פ' ט"ז והדברים ארוכים ועיין באגודת אזוב בדרוש עמק הלכה הנ"ל מש"כ בשם הרא"ש בקידושין פ"ג סי' ט' מזה ויש להאריך בכ"ז והעיקר הוא דחזקה דרבא הוי בוודאי לכ"ע בתורת רובא ולא כדמשמע בדברי קצת מהאחרונים בזה:

ענף ב

ה

והנה גבי מים שאין להם סוף דאסורה לכתחילה אם ניסת לא תצא ועיין בבית שמואל סי' י"ז ס"ק ק"ב שכתב דהוא הדין בכ"מ שעפ"י רוב הוא מת דלא תצא אם ניסת עפ"י חכם או בטעות ועיין במראות הצובאות סעי' ל"ד שכתב לשיטת הרי"ף והרא"ש דאף דס"ל כהתוס' ביבמות דף ל"ו דטביעה במים שאל"ס הוי מיעוט דשכיח וכ"כ התוס' בעו"ג דף מ' ע"ב ואפ"ה לא תצא בדיעבד אך לשיטת ר"ת והריב"ש והרשב"א דדוקא במשאל"ס בדיעבד לא תצא משום דהוי מיעוט דמיעוטא אבל היכא דהוי מיעוט דשכיח אפי' בדיעבד תצא משום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ע"ש וכן כתבתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' י"ח ענף י' מזה והבאתי שם דברי המרדכי דסוף יבמות בתירוץ קמא שכתב דלכן לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דמשום עגונא הקילו ע"ש. א"כ לפ"ז ה"ה בחזקה דרבא דהוי כמו רובא לכה"פ א"כ אם ניסת לא תצא דהא לרוב פוסקים הדין בזה דאם ניסת לא תצא. לא מבעיא לשיטת התוס' דב"ב המובא בנו"ב הנ"ל דס"ל דחזקה דרבא מהני אף להוציא ממון בוודאי אם ניסת לא תצא דהוי כמו מים שאין להם סוף דהוי מיעוט שאינו מצוי ואף להסוברים דחזקה דרבא לא מהני להוציא ממון מ"מ הא לדינא הוי חזקה דרבא כמו רובא לכה"פ וכמו שפסק בח"מ סי' ל"ה דאם נמצא לו שערות השתא מחזיקין למפרע וכמו שכתב בתשובת רע"א הנ"ל כנ"ל. ואנו גרירין בתר שיטת השו"ע דלא הביא כלל החולקין ע"ז וכבר נתבאר דלשיטת כמה פוסקים הדין הוא דבכל רובא אם ניסת לא תצא ואף דיש פוסקים החולקים וס"ל דדוקא במיעוט שאינו מצוי אם ניסת לא תצא. עכ"ז הא יש כמה פוסקים דס"ל דחזקה דרבא הוי רוב אלים והמיעוט הוי מיעוט שאינו מצוי ולפ"ז ודאי דאם ניסת לא תצא וכמו במשאל"ס א"כ יש לנו עכ"פ רוב פוסקים דס"ל בנ"ד דאם ניסת לא תצא הן מטעם דחזקה דרבא הוי רוב אלימא או מטעם דבכל רובא הדין הוא דאם ניסת לא תצא ולא אמרינן סמוך מיעוט לחזקה לפי דבעיגונא הקילו וכמש"כ המרדכי כנ"ל:

ו

ואין לומר דהא מבואר בח"מ סי' כ"ה בש"ך שם דאם אין הרוב מסכימים מטעם אחד לא מהני הך רובא א"כ ה"ה הכא דלכמה פוסקים הטעם חזקה דרבא הוי כמו רוב גמור והמיעוט הוי מיעוט שאינו מצוי ולכמה פוסקים הטעם דאף במיעוט המצוי ג"כ אם ניסת לא תצא א"כ הא אינם מסכימים מטעם אחד דזה אינו דהא גם זה מקרי מטעם אחד דהכל הוא מטעם רובא ועוד הא מבואר שם בח"מ דבדרבנן סמכינן ארובא אף אם אין מסכימים מטעם אחד והכא הא הוי מידי דרבנן דאף להפוסקים בכל רובא אם ניסת תצא עכ"ז אינו רק מדרבנן משום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דזה אינו רק מדרבנן וכמו שכתבו התוס' והראשונים בכמה דוכתי:

ז

והא שכתבו בשם הריב"ש דלכן אם ניסת תצא משום דהוי תרי חזקה חזקת א"א וחזקת חי ידוע מה שכתב הנו"ב בסי' מ"ג להשיג ע"ז וגם אנכי הקשיתי ע"ז מהא דב"ב דף כ"ד דמוכיח הש"ס דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב מהא דדם הנמצא בפרוזדור שורפין עלי' התרומה ע"ש. עיין בתוס' נדה דף י"ז ע"ב ד"ה ואין שורפין עליו את התרומה דלמ"ד דאין שורפין עליו את התרומה דלא חשיבא חזקה וקורבא לגבי רובא אלא כפלגא ופלגא עכ"ל אלמא דישנו שם גם חזקה ואפ"ה למאי דקיי"ל דשורפין עליו התרומה דמוכיח הש"ס מזה דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב א"כ הא התם הוי קרוב וחזקה וכבר כתבתי במק"א להוכיח דקרוב עדיף מחזקה ואפ"ה רוב עדיף מקרוב וחזקה א"כ מוכח מזה דרוב עדיף אף משני חזקות ובלא"ה ידוע מש"כ הנו"ב דהך שני חזקות חזקת א"א וחזקת קיים נגררין אחת בתר חברתה ואינם נחשביס אלא לאחת ובמק"א הארכתי בזה ולכן כיון דעיקר מילתא מה דיש לחוש ולומר ברובא דאם ניסת דתצא זהו משום דנאמר סמוך מיעוט לחזקה וכיון דעיקר מילתא דסמוך מיעוט לחזקה אינו רק מדרבנן א"כ הא בדרבנן דיינינן לסמוך על רוב פוסקים אף דאינן מסכימים מטעם א':

ח

ואין לומר דהא כיון דבנ"ד עדות הקטן הוי מה ששמע מן א"י מסל"ת דנאמנותו אינו רק מדרבנן לכ"ע א"כ אין זה מקרי מדרבנן. דזה אינו דהא מצינו גבי הך דמשאל"ס דאם ניסת לא תצא משום דבניסת מוקמינן אדאורייתא ומבואר באה"ע סי' י"ז סעי' ל"ד דאף בעדות מסל"ת הדין דאם ניסת לא תצא והטעם הוא דכיון דהאמינו למסל"ת ממילא דינו כמו דאורייתא א"כ ה"ה במה שכתבתי דלא מקרי רק דרבנן ובדרבנן סמכינן על רוב פוסקים אף דאינן מסכימים מטעם א' ובעיקר מילתא דכתבתי דאי נימא דחזקה דרבא הוי רוב אלים דדינו כמו משאל"ס דניסת לא תצא אין לחלק דשאני משאל"ס דהרוב מברר על עצם הענין דמת בעלה משא"כ בהך חזקה דרבא דמיירינן רק בהעד אם נאמינו לעדותו דז"א סברא לחלק כלל דהא כיון דהרוב אלימא מבררת לנו דנאמן בעדותו א"כ ממילא הדין הוא דניסת ל"ת כנ"ל ובפרט לפי המבואר בבכורות דף מ"ו וכפי שיבואר לקמן:

הגה"ה

ובספרי באר יצחק ח' או"ח סי' ו' כתבתי להוכיח מן התוס' נדה דף נ"ד ע"א בד"ה ולמאי דמשנה הש"ס כו' דמוכח משם דאף היכא דאין הפוסקים מסכימים מטעם א' וזה חולק על טעמו של זה ואף דהתם הוי חשש איסור דאורייתא עכ"ז כיון שכולן מסכימים מטעם א' להקל דמקילינן ומוכח כהרמ"א בח"מ סי' כ"ה סעי' ב' וכן הוכחתי שם מירושלמי סנהדרין פ"א ה' ב' גבי עיבור השנה דחד אמר לעבר השנה מטעם א' וח"א טעם אחר דמעברין על פיהם ומקשה הירושלמי והא אין מודין מצד א' ומשני דכיון דאילין מודין לאילן ואילן מודין לאילן כמו שכולן מודין מצד אחד דמי עכ"ל ואף שזה חולק על טעמו של חבירו עכ"ז כיון שבעצם הענין מסכימים לדבר א' סומכין עליהם וה"ה באו"ה וד"מ ונכונים דברי הרמ"א הנ"ל ואף דמפסחים דף כ"א במאי דאמרו שם דאין הכרעה שלישית מכרעת פירשו שם משום דהוי בטעם אחר ועיין בתוס' שם וב"ק דף קי"א בתוס' שם ומהתם מוכח דהיכא דאינן מטעם א' אין לסמוך על הך רובא עכ"ז יש לחלק דיש לומר דוקא היכא דיש מיעוט החולקים ואוסרים אז לא סמכינן על הך רובא להקל כיון שאינן מסכימים מטעם א' ע"כ אין רוב כזה יכול להכריע את המיעוט וכמו הך דהכרעה שלישית דאינה מכרעת משא"כ היכא דליכא שום דעה חולקת לאסור ולכל הדיעות יש להקל לכן אף שזה חולק על טעמו של זה סומכין להקל כדמוכח מתוס' נדה וירושלמי הנ"ל ולפ"ז מוכח דלא כהרמ"א בח"מ שם דכתב דאף בשם הרוב מהני אף דאינן מסכימים מטעם א' זהו קוטב דברי ספרי באר יצחק שם וכעת ראיתי דיש לדחות ראייתי מהירושלמי סנהדרין הנ"ל לפי מש"כ הש"ך בח"מ סי' כ"ה שם דאם הם לפנינו שאני א"כ שם בירושלמי הי' לפנינו וע"כ מהני לסמוך עליהם אף דאינן מסכימים מטעם א' ועכ"ז שפיר כתבתי בספרי שם דהלא כבר השיג הבית אפרים על הש"ך בזה בקונטרס הראיות ליו"ד סי' ל"ט ס"ק י"ג בשם המהרי"ט ח"ב סי' ט' דאינו מחלק בזה. ועיין בירושלמי הוריות פ"א ה"א וקצרתי ע"כ הגה"ה:

ט

ועוד יש לדון בנ"ד לפי מה דמבואר בבכורות דף מ"ו ע"ב דאף דבעדות אשה החמירו בה רבנן כמו בהכרת פדחת וכה"ג ומקשו הגמ' ומי החמירו הא תנן הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד מפי אשה מפי עבד מפי שפחה ומשני הגמ' כי הקילו רבנן בסופו בתחילתו לא הקילו רבנן אלמא דמצינו דבדיני עדות אשה מה שאנו דנין על עצם העדים דבזה לא החמירו רבנן ואדרבא הא מצינו דעקרו לדאורייתא בזה כמו בעדות אשה ועבד ושפחה ועד מפי עד כמבואר בכמה תשובות אחרונים דזה אינו מדאורייתא רק מדרבנן כש"כ די"ל היכא דבעצם מה שאנו דנין על העדים דנאמן מה"ת משום חזקה דרבא אף דיש מקום לומר סמוך מיעוטא לחזקה עכ"ז כיון דזה אינו רק מדרבנן והא לא החמירו בסופו ודוקא היכא דאנו דנין בתחילתו בזה י"ל דהחמירו חז"ל א"כ לפ"ז יש לומר דכיון דיש חזקה דרבא דהוי כמו רובא מה"ת ע"כ לכ"ע נאמן העד בעדות מיתה. וכבר נתבאר דאף בנ"ד דמעיד הקטן בשם א"י מסל"ת דג"כ דינו כדאורייתא לאחר דהאמינו חז"ל לעדות מסל"ת וכמש"כ לעיל להוכיח כן:

ענף ג

י

ועוד נלע"ד לדון מילתא חדתא בעז"ה ולהוכיח כדברי הט"ז באה"ע סי' י"ז סעי' י"ג שכתב דבקטן שהגיע לכלל פעוטות וכל חד לפום חורפי' דבזה אף הרמב"ם ס"ל דנאמן אף במכוין להעיד על מיתת בעלה וכשיטת הטור שם והט"ז לא הביא ראי' לזה והאחרונים חולקים על הט"ז בזה ולענ"ד נראה להוכיח בשיטת הרמב"ם דהיכא דהקטן הוא חכם ונבון דגם הרמב"ם ס"ל דנאמן בעדות מיתה דהנה זה לשון הרמב"ם בפ"ד מה' יבום ה' ל"א דאפילו אשה או עבד או קטן שהוא מכיר ונבון נאמנים לומר זה פלוני אחי פלוני וזו היא יבמתו וחולצין על פיהם משא"כ בשאר עדות של תורה בין בעדות ממון בין בעדות איסור שזה דבר העשוי להגלות הוא כו' כעין שבארנו בסוף ה' גירושין עכ"ל. וכן פסקו באה"ע סי' קס"ט סעיף ח'. ובאמת חידוש בעיני על מה דבחו"מ סי' מ"ט סעיף ב מבואר שם דאף אשה וקרוב נאמנים לומר כך שמו של המלוה והלוה והמקור הוא מהך דיבמות דף ל"ט דהלכתא בקרוב ואשה נאמנים משום דהוי גילוי מילתא בעלמא וכמש"כ הראשונים והבאר הגולה שם וכיון דפסק הרמב"ם והשו"ע באהע"ז דאף קטן נאמן אם הוא מכיר ונבון א"כ ה"ל לפרש בחו"מ שם גבי הכרת המלוה והלוה דאף קטן נאמן היכא שהוא מכיר ונבון] ועיין בספרי באר יצחק ח' אהע"ז סימן ח' ענף ב' בדברי המתחיל וידוע שיטת התשב"ץ והנו"ב כו' דס"ל בשיטת הרמב"ם שלא לחלק בין הך עביד לגלוי' דעדות מיתה ובין שאר עביד לגלוי' ולא ס"ל כשיטת הריב"ש דמחלק בינייהו וכמו שכתב בתומים סימן מ"ט ס"ק ד' באורים שם וכו' ומבואר ברמב"ם הנ"ל דכתב דלכן מהימן קרוב ואשה וקטן בהכרת אחיו משום דעביד לגלוי' כמו שבארנו סוף ה' גירושין ומדציין הרמב"ם הך דיני' להא דהלכות גירושין מוכח דטעם אחד להם דלכן מהימן בהכרת אחיו משום מילתא דעביד לגלוי' משום תקנות עגונות ולכן מדמה הרמב"ם זה להא דסוף ה' גירושין משום דטעם אחד להם עיי"ש בספרי ולכן מוכח מזה דכמו דנאמן הקטן באם הוא מכיר ונבון בהכרת אחיו והיבמה דה"ה דנאמן הקטן היכא שהוא חכם ונבון אף בעדות מיתה דהא הרמב"ם מדמה זה להדדי א"כ יש לנו שיטת הרמב"ם והשו"ע בסי' קס"ט הנ"ל דהיכא דהקטן הוא מכיר ונבון דנאמן אף בעדות מיתה וזהו מילתא חדתא בעז"ה מה שלא העלו האחרונים בזה ועיין בתשובת רע"א זצ"ל סי' צ"ב שכתב לדון דעמפ"ע לא יהיה נאמן בהכרת אחי המת אף דבעדות מיתה נאמן ועיין באה"ע סי' קנ"ז ב"ש ס"ק ב' א"כ כש"כ דמה דנאמן בהכרת האח כש"כ דנאמן בעדות מיתה ומוכח כמו שכתבתי בעז"ה ועיין בנו"ב ובבית מאיר בסי' י"ז. וראיתי בספר קהלת יעקב מהגאון מליסא זצ"ל באה"ע סי'. י"ז סעי' י"ג שתמה שם על הט"ז בזה אבל באמת העיקר כמו שכתב הט"ז כנ"ל:

יא

אך בנ"ד דהקטן אינו מפי עצמו רק מה ששמע מפי א"י מסל"ת בזה י"ל דאין הקטן נאמן כיון דעיקר הטעם דהקטן נאמן בהכרת אחיו משום דזה הוי עביד לגלוי'. א"כ הא ידוע מש"כ הנו"ב דאף בשיטת הרמב"ם דעד אחד נאמן בעדות מיתה מה"ת עכ"ז בעד מפי עד אינו נאמן מה"ת משום דזה לא הוי עביד לגלוי':

א"כ ה"ה בנ"ד דאינו מעיד מפי עצמו אלא מפי הא"י א"כ הא לא שייך בזה עביד לגלוי' ולטעם זה אינו נאמן בנ"ד. אכן כבר נתבאר בטעמים אחרים דהקטן נאמן בנ"ד כיון דהוא בן י"ג שנים אף דלא נבדק אם יש לו שתי שערות כנ"ל בארוכה וכעת ראיתי בספר חמדת שלמה סי' י"ג שכתב ג"כ להקל ע"פ עדות בן י"ג אף דלא נבדק אם הביא ב"ש ע"ש:

יב

ולפי מה שנתבאר בשם הרמב"ם ה' יבום דקטן נאמן היכא דעביד לגלוי' אם הוא חו"נ ועפ"ז יש לישב על נכון דברי הירושלמי דפ"ד דסנהדרין סוף ה' ז' דאמרו דפחות מבן עשרים ולא הביא שתי שערות כשר בדיני ממונות דבאמת קשה דהא שיטת הירושלמי בעצמו פ"ג דסנהדרין ה"ט ובשבועות פ"ד דאין אשה דנה לפי דאינה מעידה והובא הירושלמי בתוס' נדה דף נ' עי"ש א"כ מפני מה לא נגמר גם לענין קטן דאינו יכול לדון מן עדות דאינו מעיד כנ"ל ועיין בתשובת רע"א זצ"ל בהשמטות שם וע"כ נלפענ"ד לפרש הירושלמי דמיירי בלא נבדק אם הביא שתי שערות אך לענין עדות לא סמכינן אחזקה דרבא משום דאין הולכין בממון אחר הרוב משא"כ לגבי דין שאני דהא ע"כ לענין נאמנות על הטענות בוודאי אינו נאמן דהא קטן כ"ז שלא נבדק אם הביא שתי שערות פסול לעדות ורק לענין דין אמרו דכשר וע"כ מיירי באינם מחולקים על עצם הטענות או דיש עדים בזה דנתקבל עדותן בב"ד. ואין אנו דנין רק על עצם הדין בלבד א"כ על עצם הדין בוודאי נאמן הקטן אם הוא חו"נ כמו דכתב הטור בח"מ סי' ז' גבי קטן דיין דמיירי בחכם ומפולפל דהא עצם הדין הוא עביד לגלוי' וכמו דמצינו קושיות הגמרא בקידושין דף ע"ד גבי נאמן דיין לומר כו' דמקשה הגמרא נהדר ונידייני' ומשני הגמ' בשודא דדיינא א"כ עצם הדין הכא הוי עביד לגלויי' אם הדין הוא כמו שאומר הקטן וזה יכול להתברר בקל ונאמן ע"ז ועיקר הספק מה דיש לחוש האיך יכול הקטן לירד לנכסי פלוני ולהחליט הנכסים ולכוף אותו לשלם הא בעינן ב"ד לעישוי וכמבואר בגיטין דף פ"ח דפסול קטן בזה כמו דגבי אשה ילפינן בזה מעדות ע"ז י"ל כיון דלדברי הקטן דמעיד דכך הדין הוא נאמן משום עביד לגלוי' דעצם הדין יוכל להתברר רק דהספק הוא אם יש לו שתי שערות אם יכול לכוף חבירו ולירד לנכסיו או לא. ע"ז י"ל דכה"ג מהני חזקה דרבא מצד רובא ואף דאין הולכין בממון אחר הרוב משום דהא כתב במל"מ פ' ט"ו מטוען שהביא בשם מהראנ"ח דכל מילתא דלחזרה קאי אפי' במטלטלין דמוחזק בהם המחזיק כל ספק דאיתיליד אוקמינן ליה בחזקת התובע וכמו שכתבו התוס' בב"ב דף ס"א ד"ה ארעתא תרתי כו' והובא בקצה"ח סימן מ"ב ס"ק ב' ואף להקצה"ח דהשיג ע"ז שם היינו משום דסופו לחזור לאחר זמן ולא עכשיו אבל היכא דידוע לנו הדין דעומד לחזרה מיד משום דעפ"י דין מחוייב הנתבע לשלם מיד בוודאי נקרא התובע מוחזק על כל מה שיהיה נולד בספק בזה וכמו שמצינו בסוטה דף כ"ה בתוס' ד"ה ב"ה סברי שטר העומד לגבות כו' דכתבו התוס' שם דלכן בהמקבל דף ק"י אמרינן דכיון דלגוביינא קיימא כמאן דגבוי דמי דכתבו לחלק דהיכא דהחוב הוא ברור אז כ"ע מודו דכגבוי דמי עי"ש ואף שכתבו התוס' בגיטין דף ל"ד דדוקא בשעבוד מפורש בשטר אמרינן כגבוי דמי לב"ש וגם זה אינו רק ביש בו אחריות נכסים כמבואר בגיטין דף ל"ד שם. עכ"ז י"ל דזה אינו אלא בספק בהחוב וכמש"כ התוס' בסוטה כנ"ל:

יג

והא דגיטין דף ל"ז שם דאמרו גבי שביעית דלאו כגבוי דמי אף דאין שם ספק בעצם החוב. כבר כתבתי בספרי נחל יצחק סי' י"ב להעיר בזה ואכמ"ל. וכיון דבכה"ג לכה"פ אף דנימא דלא מקרי המלוה מוחזק גם בזה אבל עכ"ז לכה"פ מחזקות של הנתבע איתרע ג"כ ולא דיינינן בזה אין הולכין בממון אחר הרוב כיון דלא הוי מוחזק גמור כמו שמצינו בח"מ סי' רצ"ב גבי שנים שהפקידו טבעיות אצל אחד דהתם מהני רובא ואף שכתבו התוס' ריש ב"מ דהנפקד תופס בחזקת שניהם עכ"ז לא מקרי מוחזק גמור ומהני בזה רובא וכדמצינו בתוס' סוף פרק א' דכתובות גבי מוצא מציאה דמהני התם רובא אף דהמוצא מציאה מקרי מוחזק לכמה דברים עכ"ז לענין רובא דבעינן מוחזק גמור ע"כ מהני התם רובא. וה"ה בנ"ד כיון דהדיין נאמן דהממון שמחזיק הלוה עומד להחזיר להתובע ע"כ לא הוי הלוה מוחזק גמור ומהני בזה רובא. ולכן כיון דיש להדיין חזקה דרבא דהוי כמו רובא:

ע"כ ממילא יכול הדיין לכוף חבירו ולהוציא ממנו הממון משום דמחמת רוב סמכינן דיש לו תורת דיין ובכה"ג הולכין גם בממון אחר הרוב והיכא דהוי שודא דדיינא אף דבכה"ג לא שייך לומר דהוי עביד לגלוי' כמבואר בקידושין דף ע"ד:

עכ"ז כיון דסוף סוף האי ממון נפק מרשותו דבעלים רק שאינו ידוע לאיזה טובי' יתנו או לשני שטרות היוצאים ביום אחד דבכה"ג וודאי מהני רובא כיון דאין כאן חזקת ממונא כנגדו כמו שכתבתי כה"ג בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ו' בענף ד' ע"ש והעיקר הוא בקצרה כיון דאינם מחולקים בהטענות והעדים לפנינו א"כ לפי העדות של הדיין על עצם הדין איך הוא הוי עביד לגלוי' דהממון עומד להחזיר ליד הבעלים דהוי המלוה מוחזק או בשודא דדיינא כיון דלא הוי הלוה מוחזק ע"כ סמכינן בזה אחזקה דרבא דהוי בתורת רובא וכבר נתבאר דמוכח בח"מ סי' מ"ט סעי' ב' דאף בממון סמכינן על עדות הפסול היכא דהוי עביד לגלוי' אף היכא דלא הוי תק"ע ואתי שפיר דברי הירושלמי:

ענף ד

יד

והנה רציתי לדון בדברי הירושלמי הנ"ל ע"פ דברי התוס' דב"ק דף כ"ז ע"ב ד"ה קמ"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב שכתבו וליכא למימר גבי דיינים כן משום דהא ב"ד מפקי מיני' ופירש הקצה"ח בקונטרס הספיקות כלל ו' אות ג' דכוונת התוס' הוא כיון דכח ב"ד מפקינן מחזקת מרי' דאידך תו הוי כדבר שאין בו חזקת ממון ע"ש אבל באמת אין זה דומה להא דקטן דדוקא התם דיש לו תורת דיין בוודאי אמרינן כן משא"כ היכא דאנו מסופקים שמא לא הביא שתי שערות ואין לו תורת דיין בכה"ג וודאי שייך ג"כ לומר דאין הולכין בממון אחר הרוב ולכן העיקר כמש"כ בכוונת הירושלמי כנ"ל יהי' איך שיהיה עכ"פ מוכח מהירושלמי דקטן בן י"ג שנה שלא נבדק אם הביא שתי שערות דשייך בזה חזקה דרבא דהוי תורת רובא בזה. א"כ בנ"ד עפ"ז הדין הוא דאם ניסת לא תצא וכמו שנתבאר ולכאורה יש להעיר מהרשב"א דהובא בשמ"ק לב"ק דף קי"ד דפי' להירושלמי שם דאמרו על נאמן הקטן לומר מכאן יצא נחיל זה דפורח ופי' הרשב"א בתינוק פורח וכמו בברכות דף מ"ז דפורח פירשו שם דהביא ב"ש] אבל קודם שהגיע לכלל פורח אינו נאמן ולפ"ז ה"ה בעדות אשה דהש"ס מדמה אותן להדדי שם בב"ק נראה דאינו נאמן כ"ז שלא הגיע לכלל פורח אך באמת כיון שלא הביאו הפוסקים לדינא דברי הרשב"א הנ"ל ע"כ העיקר כפי' הפני משה דפי' שם ובפורח הכוונה כ"ז שהם מפריחים אבל נחו על האילן אינו נאמן. כי כן מבואר להדיא בירושלמי כתובות ספ"ב וז"ל שם ובלבד במפריח אבל בשוכו לא וזהו מורה כפי' הפ"מ דכוונתו כ"ז שהם מפריחין ולא נחו על שוכו של חבירו ומסתמא כן הוא כוונת הירושלמי בב"ק והעיקר כפי' הפ"מ לדינא:

טו

ועכשיו שנתבאר דהעד מהימן בנ"ד. ע"כ נבאר בקצרה בעצם דברי העד ששמע מפי א"י מסל"ת שמעיד שנהרג ביער ר' מאיר ליב עם ר' יהושע. ור' מאיר ליב הי' ידוע לו על איזה איש הוא אומר רק על ר' יהושע אינו אומר רק שמו ולא שם אביו ולא הי' ידוע להם על איזה מהם הוא אומר עכ"ז כיון שמבואר במכתב כת"ר שזה ידוע להם בבירור אשר ר' יהושע הלזה נתפס עם ר' מאיר ליב ביחד ביום אתמול מקודם שהרגוהו כפי אמירת הא"י ונתפסו ביחד להיער שאומר הא"י המסל"ת. א"כ לפי דברי המשאת בנימן בסי' מ"ד המובא בב"ש ס"ק נ"ה דכתב דאם הא"י מכיר א' מהם ומעיד שנהרגו כל החבורה אמרינן מסתמא אותו חבורה היה ולמד כן המ"ב מתשובת הרא"ש. וכה"ג ראיתי בצמח צדק סי' מ"ב שכתב ג"כ להקל מטעם זה עפ"י דברי המשאת בנימן הנ"ל משום דלא חיישינן דילמא אזיל האי לעלמא ואינש אחרינא נתלווה בהדי' עי"ש א"כ לפי דבריהם יש להקל בנ"ד כמש"כ כת"ר דכיון שידוע שנתפסו ביחד ר' מאיר ליב עם ר' יהושע בהיער. ע"כ כיון שידוע שר' מאיר ליב הידוע להם נהרג ע"כ תלינן דאותו ר' יהושע שנתפס עמו דנהרג ג"כ עמו. ולא חיישינן דילמא האי ר' יהושע ניצל מהם ויהושע אחרינא נתפס להם. אף תמהני על כת"ר איך לא העיר במה שמבואר בהט"ז שם סעיף י"ז דחולק על המ"ב בזה א"כ נסתר יסוד ההיתר בזה ואפשר לומר בנ"ד גם הט"ז מודה להקל:

טז

והעיקר הוא לדעתי להיתירא עפ"י מה שראיתי בנו"ב מ"ת סוף סי' נ"ה שכתב דסימן אמצעי עדיף משם אביו לחוד שהרי סימן אמצעי לחוד מהני להרבה פוסקים ושם אביו לחוד וודאי לא מהני כלל ע"ש. א"כ ה"ה בנ"ד וודאי אמירת הא"י שאומר שנהרג ר' יהושע עם ר' מאיר ליב שזה הסימן דנהרג עם ר' מאיר ליב עדיף משם אביו כמו דברי הנו"ב הנ"ל שהרי שם אביו לחוד לא מהני לכ"ע ואינו מה דאומר דנהרג אחד מהחבורה וידעינן על איזה מהם הוא אומר ע"כ תלינן דאותו כל החבורה נהרגו כמו שפסק בתשובת הרא"ש והמ"ב והצ"צ. הרי דזה עדיף משם אביו לחוד דבשם אביו לחוד לא מצינו למי שיקל בזה ע"כ הוי בנ"ד כמו שמו ושם אביו אף דלא הזכיר שם עירו ג"כ סמכינן להיתירא וכמו שכתב כן בשם תשובת מהרשד"ם וכעין דמות ראי' זו ראיתי בתה"ד בפסקיו סוף סי' קל"ט שכתב ראיה כזו שם דמתכוין להעיד עדיף ממשאל"ס דהא איכא מ"ד דשרי במתכוין להעיד ע"ש וכיוצא בו אמרו בעירובין דף י"א ע"א מה ליותר מעשר האוסר במבוי שכן לא התרתה בו אצל פסי ביראות לר' מאיר תאמר בפרוץ מרובה על העומד האוסר בחצר שכן התרת אצל פסי ביראות לדברי הכל עכ"ל א"כ ה"ה בהך סברת הרא"ש והמ"ב והצ"צ הנ"ל דס"ל לסמוך על סברא זו להקל אף דהט"ז חולק ע"ז ונידון זה עדיפא מהך דתה"ד והגמ' עירובין הנ"ל וע"כ ודאי עדיפא זה לד"ה מן שם אביו לחוד כנ"ל:

יז

וגם הא כתב הרמ"א שם בסעי' י"ח דבמקום שיש אומדנות והוכחות שזה הוא יש להקל ולסמוך אמ"ד דלא בעינן שיזכיר שם עירו וגם החלקת מחוקק כתב שם דהיכא דיש רגלים לדבר דזה הוא כגון דידוע דפלוני הלך לאותו מקום עי"ש א"כ בנ"ד דיש כמה אומדנות והוכחות דזה יהושע שאנו דנין עליו דנתפס בידי הלסטים עם ר' מאיר ליב והוליכו שניהם להיער ביום אתמול מיום אמירת הא"י שנהרגו שם ביער בוודאי יש לסמוך ולהקל דסגי בכזה דנתבאר ומה דלא אמר קברתיו כבר כתב כת"ר בשם הרמב"ם והמחבר בסעי' ל"ג דאם ניסת לא תצא. אף במלחמה ולא אמר קברתיו ועוד דהא כתב הצ"צ בסי' נ"ט באמצע התשובה בזה"ל הרי מבואר כל שלא נהרג במלחמה ממש אע"ג דהיתה שעת מלחמה לא חיישינן בדדמי ובנ"ד לא נהרג במלחמה ממש אע"ג דשעת מלחמה הוי וגם יצאו להלחם אם יפגעו בשונאיהם מ"מ בשעה שנהרג דלא הי' מלחמה להם לא חיישינן לבדדמי ולא הוי אלא כמו שנהרג ע"י לסטים ובלסטים אפי' אשה נאמנת לומר הוא מת ואני ניצלתי כיון דאינה בסכנה נטרא וחזיא ליה דאשה כלי זיינה עלי' כדמסיק ריש פרק האשה שלום ומכש"כ ישמעאל זה שהוא היה חבר אצל הרוצח ההוא ולא היה כלל בסכנה וודאי דעל דבר ברור הוא מגיד ולא אמר בדדמי עכ"ל הצ"צ ובנ"ד ג"כ דומה ממש להך דהצמח צדק הנ"ל:

יח

ועוד י"ל בנ"ד. דהא העליתי בספרי נחל יצחק סי' ס"ה סעי' י' דמצרפינן כמה סימנים גרועים ביחד דנחשב לסימן אמצעי ע"ש א"כ ה"ה בנ"ד דאמר כמה סימנים גרועים על האיש יהושע דנחשב לס"א וכבר כתב הנו"ב דסימן אמצעי עדיף מן שם אביו א"כ יש לנו שמו ושם אביו ויש לסמוך גם ע"ז ולהתירה:

סיומא דפסקא כי דעתי מסכמת לדעת כת"ר דבנ"ד דניסת ע"פ טעות דלא תצא ולדינא דעתי דקטן שהוא חכם ונבון והגיע לעונת הפעוטות דהעיקר הוא כשיטת הט"ז דנאמן בעדות מיתה וע"כ אף בלא ניסת יש להתירה להנשא לכתחילה וכש"כ בנ"ד דניסת כבר:

תוכן העניינים

עין יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה