עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור
אבן העזר · סימן מב
נשאלתי ע"ד אשה צעירה בימים שזה ערך שתי שנים שנסע בעלה בשלום ממנה לדרך המסחור שלו במדינת רוסיא עם סחורות מיעחאוואיע לפ"ב ומאסקווא ולעיר קאסטראמא ויערסלאוו כדרכו בהמסחר שלו בהמקומות הללו זה כמה שנים וממאסקווא כתב מכתב לאשתו שיסע משם לקאסטראמא ואח"ז ליערסלאוו ומעת כתיבת המכתב הלז נאבד זכרו זה ערך שתי שנים ובתוך כך בא גב"ע לפה מן עיר קאסטראמא שאמר לפניהם איש א' מה ששמע מן האריסטאנטין אינם יהודים שישבו שם בבית האסורים שספרו לו במסל"ת כפי המבואר בארוכה בהגב"ע איך שהרגו לאיש א' שהיה צעיר לימים בערך אותו הזמן שהי' בקאסטראמא בנסיעתו על הדרך ליערסלאוו שהיה עמו סחורות מיעחאוואיע ואח"כ טלטלוהו להיער סמוך להכפר. ואח"כ באתה האשה שם לחפשו ומצאתו סמוך להכפר איש אחד נהרג שנשחת צורת פניו וכל גופו ונשאלתי אם מותרת להנשא:
ענף א
א
תשובה הנה זה ברור דא"י שאמר במסל"ת הרגתי לפלוני דמשיאין אשתו כמבואר באה"ע בסי' י"ז סעיף ז' ולא חיישינן שאמר כן כדי לאיים וכמש"כ הב"ש ס"ק כ"א ומה שלא אמר קברתיו מבואר בב"ש ס"ק נ"ד דלא קיי"ל כהרמב"ם ואצ"ל קברתיו וכ"כ בק"ע ס"ק קט"ו בשם התה"ד דמסקנא דמילתא שלא נהגו העולם כלל לומר קברתיו ועוד דהא בנ"ד דאמרו הרוצחים דלאחר שהרגוהו טלטלוהו והוליכו אותו להיער א"כ בכה"ג אף להרמב"ם אצ"ל קברתיו וכמש"כ הר"נ והריב"ש דטלטול והזזה הוי כמו קברתיו והובאו בק"ע ס"ק קט"ז אך מה נעשה כי בעיקר אמירתם של הרוצחים לא אמרו את שם הנהרג לא שמו ולא שם אביו ושם עירו ואף שמו לבד לא הזכירו:
א"כ עדיין יש לחוש שמא היה איש אחר יהודי שמסחרו ג"כ עם סחורות מיעחאוואיע והרגוהו וזה האיש שאנו דנין עליו נסע לאיזה מקום אחר ומה שאמרו שנסע עם סחורה מיעחאוואיע זה בוודאי לא נחשב לסימן כלל דגם סימן אומנות דשכיחי לא נחשב לסימן כלל כמש"כ מזה בספרי נחל יצחק סי' ס"ה סעי' י' ענף ח' וכן בנ"ד אין סברא לומר דמסחור מיעחאוואיע מקרי מידי דלא שכיח. ומה שמבואר בנ"ד בהגב"ע דקאסטראמא שהעידו הרבה אנשים דידענו בבירור גמור דבעירינו תמיד ידוע מכל הנוסעים דרך שם אשר ע"כ ידענו ולא שמענו משום אדם כי מאז נסע הנהרג דרך קאסטראמע עד העת שהובאו הרוצחים שם דלא נסע שם אדם עם סחורה כזו מן קאסטראמא ליערסלאוו כו' על זה לבד קשה לבנות יסוד ההיתר דהא אינם מעידים שלא זזה ידם דעמדו תמיד בהשער העיר יום ולילה ויכול להיות כי נסע איזה איש בסחורה כזו בלילה או ביום שלא עמד כלל בתוך העיר וע"כ אינם יודעים מזה וידיעתם הוא כי אותן העומדים בתוך עירם לנוח מעט כדרך כל הנוסעים דיודעים מי המה אבל אותן שנוסעים דרך שם ואינם עומדים שם כלל מזה יכול להיות שאין להם שום ידיעה כלל והא מצינו ביבמות דף קט"ז ע"א דאמרו דחיישינן דילמא בגמלא פרחא אזל פי' רש"י הולך מהר כו' ועיין בתוס' שם ואף לשיטת הרשב"א שם בשם הראב"ד דלגמלא פרחא לא חיישינן מ"מ בנ"ד שפיר יש לחוש שמא נסע כדרך כל הנוסעים אך לא עמד שם בתוך העיר ולכן לכאורה ננעלו דלתי ההיתר בנ"ד:
ב
ועכ"ז אפתח בהצלה בעז"ה ונקדים דברי המבי"ט שהובא בק"ע ס"ק רכ"א אם נאבד יהודי בדרך שהלך ממקום פלוני למקום אחר ואח"כ באותו הדרך נמצא הרוג מדאורייתא תלינן שזהו הנאבד דאם אי' שהנאבד הי' ניצול היה נודע מקומו וע"כ אם ניסת לא תצא יותר מן הנטבע במשאל"ס כו' עכ"ל ונראה לי להביא ראיה לדבריו מיבמות דף קכ"ב במעשה בקולר של ב"א שהיו מהלכין לאנטוכיא ובא נכרי א' ואמר חבל על קולר של ב"א שמתו וקברתים והשיאו נשותיהם ושוב מעשה בששים ב"א שהיו מהלכין לכרכום ביתר ובא נכרי ואמר חבל על ששים ב"א שמתו והשיאו נשותיהם ופי' רש"י קולר חבורה ושיטת הרמב"ם לפרש שהם אסורים בקולר או נושאים גמלים וכיוצא כו' והובא במחבר סי' י"ז סעי' י"ז והב"ש שם ס"ק נ"ה וכן הח"מ שם ס"ק ל"ז דלשיטת רש"י מוכח דמנין עשרה בלחוד הוי סימן ובק"ע ס"ק קפ"ג כתב דמעובדא דקולר שמעינן דסי' חבורה לחוד אף דלא אמר סי' מנין שלהם ג"כ מהני וכ"כ בק"ע ס"ק רע"ג בשם הרא"ש. ובאמת צ"ע לכאורה דאמאי מהני סי' מנין וכן סי' חבורה אף בלא סי' מנין דהא סי' מנין לא הוי סי' מובהק כמש"כ הט"ז להוכיח כן מן ב"מ דף כ"ה דהש"ס שקיל וטרי להוכיח דש"מ מנין הוי סימן ודחי לי' א"כ חזינן בוודאי דסי' מנין לא הוי סי' מובהק א"כ אמאי מהני סי' מנין לחוד שם בשלמא לשיטת הרמב"ם דפי' דהם אסורים בקולר או נושאים גמלים וכיוצא בזה י"ל דטעמו דס"ל דשני סימנים אמצעים מצטרפין להיות סימן מובהק כדס"ל כן להרבה פוסקים אבל בשיטת רש"י קשה אכן לשיטת המבי"ט דס"ל דאם נמצא באותו דרך שהלך דיצתה מה"ת מחשש א"א אתי שפיר דהא ס"ל לכמה פוסקים דבדרבנן מהני סי' אמצעי ע"כ מהני התם סי' מנין או חבורה לחוד דזה הוי לכה"פ סימן אמצעי א"כ הוי מסוגיא זו סייעתא לדברי המבי"ט ומן דברי הרמב"ם דמצריך עוד סי' לסי' מנין י"ל דס"ל כשיטת הסוברים דאף בחשש דרבנן לא מהני סי' אמצעי וכדס"ל כן לכמה פוסקים ואכ"מ:
ג
ויש לי להאריך בדברי המבי"ט ובקצרה הוא כי עיקר סברתו שכתב דאם איתא שהנאבד הי' ניצול הי' נודע מקומו כו' כעין זה הוא ברש"י כתובות דף כ"ב ע"ב ד"ה באומרת ברי כו' שאילו היה קיים היה בא עכ"ל. ויש לי מה לדון בזה טובא אך באמת עדיין אין מזה תרופה לנ"ד דהא אף לדברי המבי"ט עדיין לא יצאנו מחשש דרבנן בנ"ד אף לדברי המבי"ט ואף דסיים המבי"ט שם דאפשר לצדד להתיר אף מדרבנן כו' היינו כמו שכתב שם דמאחר שלא נתעלמו רק אלו הג' כו' א"כ זה אינו רק היכא דהוי סי' מנין אבל בנ"ד דלא הוי רק אחד לא שייך כן וכמש"כ בק"ע ס"ק רע"ג דיש לחלק בין קולר לאדם אחד א"כ עדיין אין לנו היתר ברור בנ"ד:
ד
אכן נראה לי לדון באופן אחר להיתירא בנ"ד והוא דנקדים דברי המהר"י בן לב המובא בק"ע ס"ק ע"ז בזה"ל יהודי אחד היה קונה שוורים ובאו עכו"ם והעידו שהיהודי הקונה שוורים נהרג ונתברר ע"פ החקירה שלא הוחזקו שני יהודים קונים שוורים באותו הזמן וקודם לו ואחריו שאילו היה איש אחר היה נודע להם למה שהוא דרך הקונים שוורים לסבוב מעיר לעיר ולהכריז במקומות המיוחדים שכל שרצונו למכור שוורים יבואו אצלו באופן שהוא נמנע שיתעלם מהם אם היה איזה יהודי קונה שוורים ועם כל זה אין זה ראיה מספק דחוששין למיעוט דאולי בא איש אחד ומיד שבא נזדמנו לו לקנות שוורים כו' וזהו שנהרג וחוששין למיעוט כמו במשאל"ס ובמגוייד עכ"ל הרי שכתב דכיון דהמנהג היה שם כי כל הקונה שוורים יכריז כו' ולכן לא חיישינן מה"ת שמא אירע איזה סיבה שלא עשו כן ועיין בכתובות דף ט"ז ע"ב דאמרו דהאי דלא עברו קמאי אתניסי הוא דאיתניסו ובתוס' שם דמיירי דאיכא מיגו כו' ועיין בש"ך ח"מ כללי מיגו ס"ק ב' א"כ ה"ה בנ"ד דאנשי עיר הדרים בעיר קאסטראמא מעידים שיודעים בבירור גמור דבעירם תמיד ידוע מכל הנוסעים דרך עירם וידענו ולא שמענו משום אדם כי מאז נסע הנהרג דרך עירם כו' לא נסע שום אדם עם סחורה מיעחאוואיע כו'. א"כ מסתמא ידוע להם כי הדרך מן כל הנוסעים דרך עירם לעמוד ולנוח בתוך עירם לחפש אחר קונים סחורה זו כי זהו עיקר חפץ הנוסעים ברוסיא עם סחורה זו הבא מן חו"ל להובילם למדינת רוסיא להשיג קונים שם. ע"כ דרכם של אותן שיש להם מסחר זה לעמוד בתוך העיר כמו עיר קאסטראמא שהיא עיר גדולה שישיגו שם פדיון ע"ז וכן אמרו לי היודעים דרכי המדינה דשם דאינם מצויים שם יהודים בהכפרים שישיגו מאכלים כשרים רק בהעיירות הגדולות שנמצאים שם יהודים א"כ זה הנוסע דרך עיר קאססרמא ליעראסלאוו דרכם להעמיד שם לאכול שם ע"כ שפיר כתבו בהגב"ע שנודע להם בבירור גמור שלא היה שם יהודי אחר עם סחורה כזו זולת אותו האיש שאנו דנין עליו לכן שפיר יש לדון בנ"ד דזה דומה לעובדא של המהר"י בן לב דכתב דהיכא דע"פ הנהגת הקונים שוורים הוא כך וכך ובאמת לא היה כן דכה"ג יצתה מה"ת מן חשש א"א ואין לחוש בזה רק מדרבנן כמו במשאל"ס דחשו למיעוטא וה"ה בנ"ד דע"פ המנהג הוא שיעמדו בעירם סוחרים במסחור מיעחאוואיע. ובאמת לא היה שם איש אחר בסחורה זו זולת האיש שאנו דנין עליו דאם היה עומד שם זה בוודאי היו יודעים ע"כ יצתה מה"ת בנ"ד מחשש א"א ואין לנו רק חשש דרבנן לחוש למיעוטא שמא נסע איש אחר בסחורה זו דרך העיר ולא עמד לנוח שם כלל ואין זה רק חשש דרבנן אף בלא דברי המבי"ט הנ"ל:
ענף ב
ה
ועכשיו שנתברר לנו כי בנ"ד אין לנו רק חשש מדרבנן לכן יש לדון בהיתירא בנ"ד והוא דנקדים דברי השב יעקב בסי' י"א שכתב לדון בדברי המבי"ט בנמצא הרוג באותו הדרך שהלך ממקום פלוני למקום פלוני דזהו כמו הא דפסחים דף י' בשדה שנאבד בה קבר ונמצא בה קבר דס"ל לרבי דאמרינן קבר שאבד הוא קבר שנמצא ולא חיישינן שמא הוא קבר אחר והלכה כרבי מחבירו כו' והאחרונים השיגו עליו דיש לחלק דשאני בשדה שאבד קבר דהוחזק לנו מתחילה אותו השדה שאין שם קבר אחר כלל וע"כ תלינן שפיר בנמצא הקבר דאין שם קבר אחר רק זהו הקבר שנאבד שם משא"כ בנמצא הרוג בדרך דאין לדון כן שהרי הדרך מקום מעבר לרבים ע"כ אין לנו לומר זהו שהלך שם כו' כמו שהאריך בזה הנו"ב במ"ק סי' מ"ו והמראות הצובאות ס"ק ס"ו. ועוד הקשו על השב יעקב דאף דהראב"ד והבעה"מ פסקו כרבי. אכן הטור באו"ח סי' תל"ט פסק כרשב"ג דלא אמרינן קבר שאבד הוא קבר שנמצא ויעיין מזה בשו"ע או"ח סי' תל"ט סעי' ב' ועוד יש להקשות בעיקר דברי השב יעקב דמנלן לדון הך סברא דזהו שנאבד זה הוא שנמצא היכא דיש לנו חזקת איסור א"א המנגדתו כמו בנ"ד דהא שם בשדה שאבד קבר לא הוי חזקה המנגדתו וע"כ לדינא קשה לסמוך על סברת השב יעקב הנ"ל ומה דיש להעיר בעיקר דברי השב יעקב מיבמות דף קט"ו בעובדא דאתלי נורא בי גנני העיר מזה הנו"ב בסי' מ"ו וכתב לחלק דשא"ה משום פסתא דידא דשדיא וכ"כ הב"ש ס"ק ק"ס בשם הרמ"ה דעובדא דאתלי נורא בי גנני היה מוכח דהיד אין זה מהאיש הנשרף ע"ש וקצרתי:
ו
אבל בנ"ד לפי מה שנתבאר דזהו כמו רוב המברר לנו דלא הי' שם איש אחר דזהו כמו משאל"ס כמש"כ המהר"י בן לב על הנידן דכיוצא בו כנ"ל א"כ ממילא נסתלק בנ"ד החזקת איסור א"א דהא מה"ת רובא עדיף מחזקה ומש"כ הריב"ש דשאני היכא דיש שני חזקות:
כבר סתר זה הנו"ב ובפרט בנ"ד דנמצא א' מת וקצרתי]. ואף דחשו חז"ל למיעוט מ"מ החזקה נסתלק ע"י הרוב א"כ לא הוי בנ"ד שום חזקת איסור כלל וכן אין שייך בנ"ד סברת הנו"ב דשאני היכא דהוי מקום מפולש ומעבר לרבים דהא בנ"ד אינו מצוי שיהיה שם על אותו הדרך באותו הזמן שאנו דנין איזה יהודי אחר עם סחורה מיעחאוואיע דהא זהו לא שכיח כנ"ל רק מה דחיישינן למיעוט שמא נסע איזה איש יהודי בסחורה כמותו ע"כ שפיר מהני מה דמעידין האנשים דעיר קאסטרמא דיודעים דהאיש שאנו דנין עליו נסע אז משם ליערסלאוו על אותו הדרך שאמרו הרוצחים שהרגו שם לאיש יהודי שהיה לו סחורה כזו. ותלינן דאותו האיש שהרגוהו על אותו הדרך דזהו האיש שאנו דנין עליו דידעינן דהלך אז דרך שם וכן אין להקשות בזה דהא שיטת הטור למפסק הלכתא כרשב"ג ודלא כרבי דהא דוקא בדאורייתא פסק הטור כרשב"ג אבל היכא דביטל החמץ מודה הטור דא"צ לבדוק ותלינן דזהו שנמצא א"כ ה"ה בנ"ד דלא הוי רק חשש דרבנן משום דלא שכיח דיהי' שם איש אחר בסחורה מיעחאוואיע באותו העת שאנו דנין שלא יהי' להם ידיעה ממנו ועיקר החשש בנ"ד רק מדרבנן וכיון דאף אם לא נודע לנו שהי' נוסע האיש שאנו דנין עליו בהדרך ההולך מקאססרמא ליערסלאוו ג"כ אינו רק חשש מדרבנן ולכן שפיר יש לדון לכ"ע ע"פ הידיעה מעדות אנשי קאסטראמא שהיה נוסע האיש שאנו דנין עליו משם להדרך ההולך משם ליערסלאוו דעכשיו דנמצא איזה הרוג על אותו הדרך דתלינן לכ"ע דזהו שנאבד על אותו הדרך הוא שנמצא דהא בדרבנן לכ"ע מקילינן מסברא זו ושאני בנטבע דהרבה נטבעים יש בים כמש"כ הפוסקים והנו"ב בסי' מ"ו והקהלת יעקב בסי' ז' על דברי הרשב"א:
ז
ועוד יש לדון בנ"ד לפי המבואר בבכורות דף כ"ה ע"ב דטעמי' דרשב"ג דס"ל בשדה שאבד בה קבר דתיבדק כל השדה משום די"ל דהא דרכי' למיקבר בי' כו' וכן בבעל מום שנתערב דאגב דמנגחי אהדדי שכיח בהו מומא הרי דדוקא היכא די"ל דשכיח אחר כמותו בזה חשו לומר דלא אמרינן זהו שאבד הוא שנמצא והא דפסחים דף י' במה דאמרו על ובדק ואשכח דפלוגתא דרבי ורשב"ג כו':
מוכח לומר דגם זהו מקרי מידי דשכיח לפי דשכיחי עכברים. עכ"פ מוכח מסוגיא דבכורות דדוקא במידי דשכיח בזה ס"ל לרשב"ג דלא תלינן דזהו שאבד זהו שנמצא א"כ בנ"ד דלא שכיח איש אחד בסחורה זו באותו העת כנ"ל ע"כ לכ"ע תלינן דזהו שנאבד על אותו הדרך ולא חיישינן שמא הוא איש אחר ובפרט דהוי מידי דרבנן ע"כ לכ"ע תלינן לומר דזהו שנאבד שם:
ענף ג
ח
אך לכאורה יש לפקפק בנ"ד דעיקר ההיתר הוא ע"פ עדות הא"י הרוצחים במסל"ת דהרגו על אותו הדרך איש יהודי בסחורה מיעחאוואיע משום דמה שנמצא שם סמוך להכפר הרוג א' אין מזה שום התחלת ההיתר כלל דהא יכול להיות אף דנימא דהי' ניכר להם שהוא יהודי. מ"מ הא דוקא מצד דהיהודי שהרגוהו הי' מוליך להסחורה מיעחאוואיע בזה יש לדון לעדות האנשים דקאסטרמא שע"פ החקירה נודע להם כי איש סוחר עם סחורה כזו לא הי' שם באותו העת אבל בלא עדות הרוצחים רק מצד שנמצא הרוג שם בזה לא שייך שום תועלת מן עדות אנשים ישראלים הנ"ל והא עדות מסל"ת לכ"ע אינו מועיל רק מדרבנן ודוקא בע"א ישראל ס"ל להרבה פוסקים דמהני מה"ת אבל לא בעדות מסל"ת דלכ"ע הוא מדרבנן א"כ נסתר לכאורה עיקר יסוד דהיתירא בנ"ד:
ט
אכן באמת שפיר כתבתי דנ"ד מקרי רק חשש מדרבנן:
משום דלאחר שהתירו לסמוך מדרבנן ע"פ עדות במסל"ת להאמינו כעין סברת התוס' ביבמות דף פ"ח ד"ה מתוך חומר כו' או ע"פ סברת רש"י שבת דף קמ"ה דלכן נאמן עד מפי עד בעדות אשה משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש כו' א"כ לאחר דהימנוהו חז"ל ממילא דינו ככל עד כשר מה"ת דמקרי אופן כזה רק חשש מדרבנן אם הוי רובא וראי' לזה מהא דמבואר בסי' י"ז סעי' ל"ד גבי משאל"ס דאם ניסת לא תצא משום דכיון דאינו רק חשש דרבנן אם הי' שני עדים מעידים שנטבע ע"כ הקילו חז"ל אף בע"א וה"ה בעדות מסל"ת דאם ניסת לא תצא וכמבואר זה ביבמות דף קכ"א ע"ב ולא אמרינן דבעדות מסל"ת כיון דעיקר נאמנות שלו אינו רק מדרבנן דיהי' דינו חלוק בזה מן ע"א כשר דלא שייך בעדות מסל"ת לומר דניסת לא תצא ולהעמידו על דין דאורייתא דהא עיקר נאמנותו אינו רק מדרבנן ואפ"ה לא אמרינן הכי וע"כ מוכח דאמרינן דלאחר דהימנוהו חז"ל לעדות מסל"ת דדינו כמו כל עדות ששנים מעידין דכמו דבשני עדים מעידין אמרינן דניסת לא תצא היכא דאמרו כן במידי דרבנן כמו משאל"ס דה"ה אף היכא דעיקר נאמנות העד הוא רק מדרבנן דגם בזה שייך לומר דכ"מ שהימנוהו רבנן דינו כשנים גבי זה א"כ ה"ה בנ"ד דאף דעיקר נאמנות שלו הוא מדרבנן מ"מ דינו כמו אם הי' נאמן מה"ת. וכן מוכח מן מש"כ בתשובת מהר"י ב"ל המובא בק"ע ס"ק ע"ז גבי עובדא דיהודי קונה שוורים הנ"ל דעיקר העדות שמת הי' שם ע"י הגדת מסל"ת כמבואר שם ואפ"ה כתב שם דדומה למשאל"ס ומגוייד דאינו רק דרבנן ע"ש ומוכח כמש"כ:
י
ועוד יש לדון יסוד להיתירא בנ"ד ע"פ מה שכתבתי בספרי נחל יצחק סי' מ"ו סעי' ד' לדון בדבר הספק שנסתפק החמדת שלמה בסי' מ"ג במה דאזלינן בתר קרוב אם גם במקום דאיכא חזקה הסותרו אזלינן בתר קרוב דקרוב עדיף מן חזקה או לא ואנכי כתבתי בספרי שם בעז"ה להוכיח בפשיטות דקרוב עדיף מן חזקה וכן הוכחתי שם מן הא דכתוב מפורש בתורה והי' העיר הקרובה כו' יע"ש א"כ בנ"ד דידוע דהי' האיש שאנו דנין עליו בעיר קאסטרמא והלך בהדרך שהולך ליערסלאוו ונאבד שם דיש בזה מעלת קורבא דמוכחא דהא מדחזינן דלא נמסר המכתב שנשלח ע"י לאיש א' מיערסלאוו מוכח מזה דנהרג והוי בנ"ד קורבא דמוכחא טובא אך דיש לנו רובא דעלמא המנגדתו להקורבא דהא יש לנו לומר דזה הנמצא הרוג הוא פריש מרובא דעלמא ורוב עדיף מקרוב כמבואר בב"ב דף כ"ג א"כ לפי המבואר בב"ב שם דאם יושבת בין ההרים אזלינן בתר קרוב ופי' רש"י לפי שאין דרך רוצחים לבא ממקומות אחרים לכאן א"כ ה"ה בנ"ד לפי עדותן של האנשים דעיר קאסטרמא דחקרו ודרשו דלא הי' שם באותו העת איש אחר בסחורה זו משום דדרכן של הסוחרים להעמיד שם בתוך עירם א"כ עיקר החשש בנ"ד הוא רק מצד דיש לחוש מדרבנן למיעוטא א"כ ממילא דומה זה להך דיושבת בין ההרים דכמו דהתם כיון דלא שכיח רוצחים שיבואו שם ע"כ אזלינן בתר קורבא ה"ה בנ"ד כיון דלא שכיח איש סוחר בכזה שיהי' על אותו הדרך שלא יהי' מתחילה בתוך העיר להעמיד שם א"כ כיון דלא שייך בזה לדון דפריש מרובא דעלמא ע"כ ממילא אזלינן בזה בתר קורבא:
יא
ואף דיש בנ"ד חזקת א"א וחזקת חי המנגדתו להקורבא הא העליתי בספרי נחל יצחק שם דמעלת קורבא עדיפא ממעלת החזקות הנ"ל והא דמצינו דהחמירו חז"ל לחוש למיעוטא בחשש ערוה ולא אזלינן בתר רוב דעדיף מקרוב הא בארתי בספרי שם דדוקא במה שאינו כתוב מפורש בתורה החמירו חז"ל ורובא דליתא קמן לא מצינו מפורש בתורה כמבואר בחולין דף י"א אבל בקורבא דמפורש בתורה לא החמירו חז"ל וגם הא מוכח ומפורש בתורה דאף נגד החזקה אזלינן בתר קרוב כמבואר בספרי שם. ע"כ מהני קרוב לסמוך עליו בהיתירא דעגונא אף מדרבנן ואין מדמין תקנת חז"ל להדדי רק היכא דמצינו מפורש דחז"ל החמירו בי' וכמש"כ מזה בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' י"ח ענף ח' ע"ש. ע"כ בנ"ד דיש מעלות קורבא. ובנ"ד לא הוי רובא דעלמא המנגדתו ע"כ הוי זה יסוד גדול בנ"ד להיתירא לסמוך עליו והא דס"ל לכמה פוסקים לחוש לשני יוב"ש דהוחזקו אף במקום דאין שיירות מצויות ולא אמרינן כיון דידוע לנו דזה יוב"ש הלך על אותו הדרך א"כ יש לנו מעלת קורבא משום דשא"ה דאף דאין שיירות מצויות ידוע לנו דהלכו על זה הדרך איזה אנשים ע"כ שפיר יש לדון שם דכל דפריש מרובא דעלמא קא פריש ורובא הא עדיף מקרוב אבל בנ"ד דמחמת דלא שכיח דיסעו יהודים דרך קאסטרמא שלא יהי' להם ידיעה מהם זהו לא שכיח א"כ מחמת הרוב מחזקינן דלא נסע אז שם איש אחר בסחורה זו. דומה זה להך דיושבת בין ההרים הנ"ל דכיון דלא שייך התם רובא דאזלינן שם בתר קרוב וה"ה בנ"ד ויש לי להאריך בזה טובא:
ענף ד
יב
ועוד יש לנו מקום להקל בנ"ד דהעידו אנשי קאסטראמא כי איש א' מסר להנידון מכתב שימסור לאיש א' ביעראסלאוו והי' מכתב נחוץ ור' ליב הנהרג הבטיחו שימסור המכתב שם ונודע כי לא הגיע המכתב שם ומחמת זה יש לנו הוכחה שר' ליב נהרג דהא יש לנו חזקה שליח עושה שליחותו וגם בדאורייתא ס"ל לכמה פוסקים דסמכינן על החזקה שליח עושה שליחותו כמבואר בעירובין דף ל"ב. וביו"ד סי' של"א סעי' ל"ד. ואף דכתבו התוס' בעירובין שם דהטעם הוא לפי דחבירו סמך עליו ויכול לבא לידי מכשול איסור עכ"ז ה"ה בממון דאמר לו המשלח שזה המכתב נחוץ הוא א"כ אפשר דזהו מקום פסידא וכיוצא והי' לו להעלות ע"ד לחוש להשתדל למסור המכתב לאיש שנשתלח לו ביעראסלאוו דרך נסיעתו וזהו הוכחה רבתא שנהרג ואין לחלק דשאני היכא שנשלח במיוחד לילך שם לעשות שליחותו משא"כ היכא שהולך שם בלא"ה לצורכו דזה אינו דהא עיקר סברת הטעם דאמרו חזקה שליח עושה שליחותו הוא כמש"כ רש"י חולין ד' י"ב דהטעם הוא כיון דנתרצה על עשיות השליחות ע"כ מחזקינן לי' שעשה:
יג
ונראה לי הטעם הוא דמצינו דסמכינן על הסברא דשארית ישראל לא יעשו עולה ולא חיישינן לחזרה כמבואר בפסחים דף צ"א ובב"מ דף מ"ט דישראל שאמר כור מעשר יש לך בידי רשאי לעשותו תרומת מעשר כו' משום דסמכינן על סברא דשארית ישראל כו' אף דאיכא שם חזקת טבל המנגדתו. וכן מצינו בח"מ סי' קי"ב במה שכתב האו"ת שם לתרץ קושיות הש"ך שם ס"ק ב' ועיין בנתיבות שם. והא דקידושין דף מ"ה דס"ל לרבא דחיישינן לחזרה היכא דלא טרח בסעודה י"ל דשא"ה דהא קיי"ל במתנה מרובה יכול לחזור ואין בו משום מחוסר אמנה א"כ ה"ה בקידושין שהבטיח אבי הבת ליתן בתו לו לאשה וודאי זה מקרי מתנה מרובה כמבואר באה"ע סי' קל"ד דאין דמים לאשה. וע"כ שפיר חש רבא לחזרה התם משום דלא שייך התם שארית ישראל כו' אבל היכא דלא הוי מתנה מרובה דאסור לו לחזור שפיר י"ל דלא חשו לחזרה משום שארית ישראל כו' וטעם הסוברים דבדאורייתא לא סמכינן על חזקה שליח עושה שליחותו אף דהבטחתו על עשיות השליחות הוא מתנה מועטת ויש בזה לדון דשארית ישראל כו'. י"ל דטעמו דיש לנו לומר דלא עשה שליחותו ומוקמינן על חזקתו דלא עשה המעשה בקום ועשה אלא היה בשב ואל תעשה וכעין דברי הסמ"ע בח"מ סי' רמ"א ס"ק כ"ג:
יד
ואחר כותבי זה ראיתי במחנה אפרים ה' שלוחין סי' כ"א שהקשה כן על הא דקידושין ד' מ"ה הנ"ל אכן העיקר הוא כמש"כ ועיין מזה בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' א' ענף ה' ובספרי נחל יצחק סי' ע"ח סעי' א' השליחות שהבטיחו לעשות דמסתמא נהרג דאל"כ אמאי לא נעשה השליחות דהא לא שכיח שיארע איזה סיבה לומר דלא היה יכול לעשות השליחות דלאיזה אונס שלא הוחזק לנו לא חיישינן וכמש"כ התוס' בכתובות דף ג' ע"א ד"ה וסברה דאניס דלא חיישינן לאיזה אונס משום דלא שכיחא:
ואף בחשש א"א דיינינן לסברא זו התם ע"ש]. וכיון דחזינן דע"כ אירע איזה סיבה לר' ליב הנאבד שלא הי' יכול לעשות השליחות דאל"כ אמאי לא נעשה השליחות ע"כ תלינן הקלקלה שנהרג המקולקל שנאבד לנו ולא תלינן בסיבה אחרת שלא הוחזק לנו רק הסיבה שיש לפנינו שנמצא הרוג לפנינו:
ואף דבדאורייתא הוי ספיקא בפלוגתא דרבוותא אי אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו כמבואר ביו"ד סי' של"א סעי' ל"ד ובמל"מ פ"ד ה' בכורות מזה עכ"ז הא בשל סופרים לכ"ע אמרינן חזקה שליח כו' להוכחה דנעשה השליחות ה"ה בנ"ד דנתבאר דיצאנו מחשש דאורייתא ע"כ שפיר יש לנו להוכיח מן החזקה דשליח עושה שליחותו דכיון דלא נעשה השליחות מסתמא נהרג ועיין בק"ע ס"ק תכ"ז בשם הצ"צ דסמכינן בהיתר ענוגות על הסברא דאין השואל רשאי להשאיל לאחר אך בנ"ד באמת אין דומה לדהתם דשא"ה דהוי בקום ועשה ע"כ לא חיישינן שמא עבר והשאיל לאחר שלא כדין משא"כ היכא די"ל דהיה בשב ואל תעשה ולא עשה שליחותו עדיין י"ל דחיישינן לזה דהיה בשב ואל תעשה. ע"כ אין נ"ד דומה לדברי הצ"צ בסי' ק"ו הנ"ל אך מ"מ יש לצרף זה לסניף דהיתירא עפ"י הסברא שכתבתי לדון משום דחזקה שליח וכו' ובדרבנן סמכינן ע"ז:
טו
ועוד יש לדון בנ"ד ע"פ המבואר בסי' י"ז סעי' ט"ו דהיכא דהוי אומדנות המוכיחות אפי' בלא עדות כלל דדינו כמו משאל"ס דאם ניסת לא תצא וכמש"כ התה"ד בפסקיו סי' קל"ט כה"ג דזה כמה שנים שנשתקע שמו ואבד זכרו ונפק קלא דלא פסיק שנהרג כו' ועכשיו בגלותינו דאנו מפוזרים ואילו היה חי ברחוק מאתים או שלש מאות פרסה היה נודע ונשמע לנו וכה"ג מקרי רובא אע"פ שאינו בא אלא מכח סתמא כו' עכ"ל התה"ד. וה"ה בנ"ד שנפרד בשלום לעסקיו מתוך ביתו ואשתו ובניו ע"ד לבוא לביתו על חג הפסח וכן היה לה מכתב ממנו ממאסקווא שיסע משם לקאסטראמא ואח"ז ליערסלאוו ומשם יבא לביתו על חג הפסח וכן מן מה שלא נמסר המכתב שנשלח ע"י מאיש א' מקאסטרמא ליערסלאוו דכל אלו הוי אומדנא דמוכח שהוא אותו הנמצא נהרג על אותו הדרך שמקאסטרמא ליערסלאוו וכמש"כ כה"ג החתם סופר סי' ס"ה יעי"ש ונאבד זכרו זה ערך שני שנים ובנ"ד יש עוד רובא המבררת לנו דזהו האיש שנמצא נהרג כיון דלא שכיח שיהיה איש אחר בסחורה מיעחאוואיע על אותו הדרך שמקאסטרמא ליעראסלאוו שלא יהיה לאנשי העיר שום ידיעה ממנו כנ"ל. א"כ יש לנו תרי רובא המבררת לנו שזהו האיש שאנו דנין עליו:
וכבר כתבתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' י"ח דהיכא דאיכא תרי רובא המבררים לנו שמת ובעת לידת הספק בפנינו יש לנו הך תרי רובא ביחד דכה"ג לא גזרו חז"ל ע"ש. ע"כ יש לנו מזה יסוד להקל בנ"ד וידעתי מה דיש לחלק בנ"ד דשאני הכא דנגד רוב הראשון יש לנו לדון דהנמצא נהרג הוא פריש מרובא דעלמא ולא זהו האיש שאנו דנין עליו א"כ לא נשאר לנו רק חד רובא השני אך זה אינו ברור כי יש לדחות זה. ובאמת אין אנו נצרכים לזה כי כבר נתבאר בל"ז מה שיש להקל בנ"ד ומצרפינן כ"ז לשארי אומדנות המוכיחות דיש לנו בנ"ד כיון דכבר נתבאר דהיכא דיש לנו הרבה אומדנות המוכיחות דהוי כמו משאל"ס כמש"כ הב"ש ס"ק נ' ואין להחמיר בזה רק מדרבנן ע"כ שפיר יש לנו להקל בנ"ד ולסמוך על כל מה שנתבאר להיתירא בנ"ד ומ"מ לחומר הענין אין אני מסכים להיתירא עד שיסכימו לזה עוד שני רבנים גדולים ומפורסמים אז אני נמנה עמהם להתירה. ויש לדון בכ"ז ע"פ דברי הרשב"א בחי' ליבמות דף קכ"א ע"א ד"ה מתניתין מעשה בעשיא כו' ובדברי הב"ש סי' י"ז ס"ק צ"א ובשו"ת שיבת ציון סי' ע"ט וסי' פ' ובשו"ת קהלת יעקב להגאון מקארלין סי' ז' וסי' ח' ובספר קהלת יעקב להגאון מליסא סי' י"ז סעי' י"ח וקצרתי:
ענף ה
טז
ואחר כ"ז באת האשה העגונה לפה וספרה לנו כי היתה בעצמה בקאסטראמא לחקור על בעלה שנאבד ואמרו לה כי הרוצחים בעת שסיפרו זה המעשה במסל"ת אמרו אז כי היה תואר פניו של הנהרג נוטה לשחור ושני שיניים היו חסרים מלפניו בשורה תחתונה וגם אמרו שם דלא שכיח במחוז קאסטראמא שיסע איזה יהודי בסחורה מיעחאוואייא:
יז
ואחר ששמעתי כ"ז ראיתי לפתוח בהיתירא דאיתתא דנא בהרווחה ב"ה והוא כי לכאורה נראה דסימן שיניים חסרים זהו סי' גרוע דכמה בני אדם נחסרו השיניים אצלם ומ"מ י"ל דזהו כמו סי' מנין דאף דמבואר בב"מ דף כ' ע"ב דשטרא מכריז ובעינן דוקא תלתא אבל תרי לא היינו כמש"כ רש"י שם דכיון דמכריז שטרות מצאתי ומיעוט שטרות שתים כו' וכן אמרו לקמן דף כ"ד דשנים שנים חייב להכריז משום דמנין סי' וכמש"כ הסמ"ע בסי' רס"ב ס"ק כ"ה וס"ק ל"ב ועוד דהא איכא בנ"ד סי' מקום דאף דאינו מצמצם מקום שנחסרו השיניים ממש מ"מ הוי סי' מקום נחשב לסי' אמצעי א"כ יש בנ"ד שני סימנים אמצעים שנצטרפו ביחד היינו סי' מנין וסי' מקום וכמו שכתבתי מכבר בכוונת רש"י לכתובות ד' פ"ה ע"ב גבי ההוא גברא דאפקיד שב מרגניתא דציירי בסדינא כו' ועוד הא קיהיב סימנא ופי' רש"י ד"ה סימנא דאמר צרורות הם בסדין והם שבע. משמע דס"ל דמנין לבד לא הוי סימן מובהק אלא סימן אמצעי דזה לא מהני התם כמבואר בח"מ סי' רצ"ז ע"כ פי' רש"י דזה הוי סימן מובהק כיון דאמר בסדין הם צרורות והוי סי' מקום וסי' מנין ביחד:
וס"ל לרש"י דאף דכ"א בפני עצמו לא מהני אפ"ה שניהם ביחד מצטרפי להיות ס"מ ועיין בב"ש סי' י"ז ס"ק נ"ה ובט"ז שם. וזה דומה לנקב בצד אות פלוני דכתבו האחרונים הטעם אף אי נימא דצמצום מקום לא הוי סימן מובהק. מ"מ כיון דנקב מצד עצמו הוי לכה"פ ס"א וע"י סי' מקום דהוא בצד אות פלוני דשני הסימנים ביחד שהם תכופים וסמוכים אף להסוברים דשני סימנים אמצעים לא מצטרפי להיות סי' מובהק מ"מ אם הם תכופים וסמוכים ביחד מודו דנחשבים להיות ס"מ ובפרט לפי מה שהוכחתי בספרי נחל יצחק סי' ס"ה סעי' י' ענף ה' דשני סי' אמצעים מצטרפי להיות סי' מובהק א"כ יש בנ"ד סי' מובהק:
ועוד דאף דנימא דכ"ז לא הוי רק ס"א מ"מ הא לפי שנתבאר לעיל דבנ"ד יצאנו מחשש דאורייתא א"כ הא בדרבנן ס"ל לכמה פוסקים דמהני ס"א לחוד וכמו שהארכתי בכ"ז במקום אחר:
יח
ועוד יש לומר דעצם חסרון שינים מלפניו נחשב לכה"פ לסימן אמצעי כי אמרו לי אנשים היודעים כי אינו שכיח שיחסרו השינים מלפניו. ע"כ לכה"פ נחשב זה לסי' אמצעי ע"כ בהצטרפות סי' חסרון השיניים בעצם וכן סי' מנין כמה שינים נחסרו וסי' מקומם והם בשורה תחתונה ומלפניו כל אלו ביחד נחשבים להיות סי' מובהק ועוד י"ל בנ"ד דמה שאמרו שהי' עוסק במסחור מיעחאוואייע זה נחשב לסי' אמצעי וכמש"כ בספרי נחל יצחק סי' ס"ה סעי' י' ענף ח' בשם תשובות גאוני בתראי סי' כ"ה דאומנות במידי דלא שכיח נחשב לסי' אמצעי והעיר בזה מהא דיבמות דף קכ"א ע"ב ווי לי' לפרשא זריזא כו'. וה"ה בסימן מסחרו כמש"כ שם בשם תשובת מהר"ם אלשיך יע"ש. א"כ ה"ה בנ"ד דאמרו דלא שכיח בעיר קאסטראמא ובהסביבה שיסע איש יהודי שמה במסחור מיעחאוואייע מחמת גודל הרציחות המצוי שם וע"כ נחשב זה גופא לכה"פ לסי' אמצעי א"כ יש הרבה סי' אמצעי בנ"ד היינו סי' חסרון השיניים ומנינם ומקום החסרון וסי' מסחור שלו בסחורה מיעחאוואייע:
יט
ונ"ד עדיף ביותר מן המבואר בק"ע ס"ק ר"כ בשם המבי"ט דמיירי שם שהי' נותנים שם שלשה סי' היינו שהיה שמו אברהם והוא אדום הפנים ושהיה מוכר טפוש כו' וכיוצא בזה כתב בק"ע ס"ק רכ"ד דכתב לצרף סי' כובע ארוך ומוכר שום כו' א"כ בנ"ד דכיוונו חסרון השיניים כמה נחסרו ומקומן דזה עדיף מן סי' שמו אברהם בלא שם אביו כידוע וא"צ להאריך בזה וכן מה שכיוונו מסחרו בסחורה מיעחאוואייע. והיה מראהו נוטה לשחור דכל אלו ביחד הוי סי' מובהק וכש"כ לפי מה דכתב המהר"ם אלשקר סי' ס"ז בשם הרמב"ם בתשובה דצירוף שני סי' גרועים דהיה בינוני בקומה וזקינו שחור לס"א וכמש"כ בספרי נחל יצחק סי' ס"ה סעי' י' ענף א' בשיטת הרמב"ם דשני סי' גרועים מצטרפי להיות ס"א וע"כ מהני זה התם לשמו ושם אביו יעי"ש וכן י"ל דזהו כוונת הרמב"ם והמחבר באה"ע סי' י"ז סעי' י"ז דכתבו דמהני סי' מנין וסי' מקום יציאה והליכה והם נושאים כך וכך כו' ואף די"ל דכ"ז הוי סי' גרועים אפ"ה מצטרפים כ"ז לסי' מנין משום דמקום יציאה והליכה חשוב לחד סי' גרוע וסי' דנושאים כך וכך לסי' גרוע ב' והוי הנך ב' סי' גרועים לס"א וע"י סי' מנין הוי שני ס"א דמהני זה והוכיחו כן מהא דיבמות דף קכ"ב:
כ
ונ"ד דומה להא דסי' י"ז סעי' י"ז הנ"ל דכתבו הרמב"ם והשו"ע דסי' מנין עם סי' מקום היציאה וסי' מקום ההליכה והם נושאים כך וכך דמהני הגדת מסל"ת להתירה וה"ה בנ"ד סי' חסרון השני שיניים באיזה מקום דזה עדיף מן סי' מנין שבהרמב"ם שם. דהא בסי' מנין ליכא רק סי' א' והכא בחסרון השני שיניים במקומן יש הרבה סימנים היינו חסרון עצם השיניים וסי' מקום וסי' מנין כולם ביחד הוי סי' אמצעי לכה"פ ויותר נוטה דזה הוי ס"מ וכן סי' מקום יציאה והליכה שבנ"ד וכן סי' מה שהי' מסחרו במסחור מיעחאוואייע שזהו לא שכיח במחוז עיר קאסטרמא דזה דומה למה שכתבו שם להצטרף לסי' מה דנושאים כך וכך וידעתי מה דיש לחלק דשא"ה דכולם היו נושאים כך וכך אבל בנ"ד יש לנגדו סי' אחרים עוד וכן סי' גרוע שמראהו נוטה לשחור והיה צעיר לימים ולכה"פ ה"ה בנ"ד מחמת כל הטעמים שכתבתי לעיל דלא שכיח שיתעלם מאנשי העיר קאסטראמא איזה איש שיסע בהדרך דהולך ליעראסלאוו מקאסטרמא ולא יהיה להם ידיעה כלל ממנו. ע"כ בוודאי נ"ד דומה להא דסי' י"ז סעי' י"ז דיש להתיר בנ"ד ולסמוך על כ"ז בפשיטות. וכש"כ לפי מה שהעליתי בספרי נחל יצחק שם לחזק דברי הפמ"א דשני סי' גרועים מצטרפי להיות נחשב לסי' אמצעי כמו שהארכתי שם. א"כ בנ"ד דיש לנו לכה"פ הרבה סי' גרועים היינו סי' חסרון השיניים במספרם ומקום החסרון וסי' מסחרו וסי' מראהו נוטה לשחור וצעיר לימים כל אלו ביחד בוודאי נחשב בפשיטות לסי' אמצעי א"כ בנ"ד דנתבאר דעיקר החשש הוא רק מדרבנן א"כ הא בדרבנן מהני סי' אמצעי ועוד הא י"ל באמת דחסרון השיניים מלפניו במניינם ומקומן הוי זה סי' מובהק כפי מה שאמרו לי היודעים היטב בזה ע"פ החקירה והדרישה בזה:
כא
ומהא דסי' י"ז סעי' י"ט דכתבו שם דאם אמרו כך וכך צורתו וכך סימניו דאין אומרים באומד הדעת פלוני הוא כו' י"ל דמיירי התם דהסימנים לא הוי אף סי' אמצעי או בסי' צורתו לא היה שם אף שני סימנים גרועים אבל היכא דמעיד על צורת פניו בשני סי' גרועים וסי' אמצעי בגופו דכל אלו נחשבים לס"מ לפי מש"כ דשני סי' גרועים מצטרפי להיות נחשב לס"א. ולכן כיון דיש עוד ס"א א"כ יש לנו ס"א דמצטרפי להיות ס"מ כנ"ל ע"כ אין מזה שום סתירה למה שהעליתי בספרי נחל יצחק הנ"ל להוכיח דמצטרפים שני סי' גרועים להיות נחשב לס"א ושני ס"א מצטרפי להיות נחשב לס"מ ויש לי להאריך עוד בכ"ז. אך בנ"ד אין אנו צריכים לכ"ז כיון דנתבאר דבנ"ד יצאנו מחשש דאורייתא ובדרבנן בוודאי יש לנו לסמוך על כל הנ"ל דלכה"פ נחשב כ"ז לסי' אמצעי כנ"ל:
כב
ועוד דנ"ד דומה לשני יוב"ש דלא הוחזקו ואין שיירות מצויית דהא זה ברור דשני ס"א עדיפי מן שמו ושם אביו ועיין מזה בנו"ב במ"ת סי' נ"ה וקצרתי ע"כ כיון דבנ"ד מקרי אין שיירות מצויות דהא לא שכיח דיהי' נוסע איזה איש במחוזות הללו בסחורה כזו ולא יהי' להם ידיעה ממנו ע"כ מקרי זה אין שיירות מצויות. ובשני יוב"ש ואין שיירות מצויות סמכינן בהיתר עגונות א"כ ה"ה בנ"ד. ויש לנו יסודות גדולות בנ"ד על מה לסמוך להתירה והחכם צבי בסי' קל"ד כתב להתיר ע"פ ס"א במקום שאין שיירות מצויות וכמש"כ המראות הצובאות סעי' י"ז והקהלת יעקב סי' י"ז סעי' י"ח וכש"כ בנ"ד דנתבאר דיש לנו שני ס"א כנ"ל. וע"פ כל הטעמים שנתבארו דעתי מסכמת להיתירא ויושיב כת"ר ב"ד של שלשה ויתירוה:
כג
ומה שכתב כת"ר בשם רב גדול א' שכתב להעיר להיתירא בחסרון השיניים ע"פ המבואר ברמ"א סי' י"ז סעי' כ"ד בשם תשובת הרא"ש המובא בטור אה"ע סי' קי"ח דאם חסר או יתר באחד מאבריו הוי סימן מובהק וה"ה בחסרון השיניים הוי ס"מ אבל לדעתי אינו כן דהא בתשובת הרא"ש שם כתב בזה"ל שהיה חסר באחד מאבריו:
וכן הוא לשון הרמ"א וי"ל דנקטו כן לדיוק דדוקא מה שנקרא בלשון אבר דאם חסר הוי ס"מ א"כ הא השיניים לא מקרי בשם אבר וכמבואר באהלות פ"א משנה ח' דמנו שם לחשבון האברים דיש באדם ואילו השיניים לא נחשבו התם ואינם מטמאים בטומאת המת כמבואר באהלות פ"ג מ' ג' וכמבואר ברמב"ם ה' טומאת מת פ"ב ה' ז' דמונה שם חשבון האברים וסיים שם דאין השיניים מהמנין ועיין בנדה דף נ"ה וכיון דהשיניים אין שם אבר עליהם ע"כ י"ל דלא נקראים בשם לשון אבר גם בנ"ד בהיתר עגונות. ואף דיש לחלק מ"מ אפשר לדון כן ואין ראי' מן תשובת הרא"ש והרמ"א לנ"ד לבנות יסוד דהיתירא ע"ז ועיין חולין דף קכ"ח ולכן לא כתבתי לדון דחסרון השניים יהי' ס"מ משום די"ל דגם לזה אין שם אבר עליו רק כתבתי לסמוך להיתירא ע"פ חסרון השניים מצד סי' מנין וסי' מקום וסימן עצם החסרון להשניים וקצרתי סיומא דפסקא דמותרת האשה דנ"ד להנשא ויושיב ב"ד ויתירוה: