אור ברסלב
עין יצחק חלק א אבן העזר › סימן לח

עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור

אבן העזר · סימן לח

סימן לז

נשאלתי ע"ד עגונא אשר בעלה נטבע בנהר ויש גב"ע מן ע"א שהעיד שהכירוהו היטב בטב"ע עם סימנים שהיה חוטמו ארוך וכל שער ראשו היה מגולח כו', וכת"ר הורה כי מותרת להנשא לפי דה"ל כמו קברתיו ע"י הזזה וטלטול ממקום למקום וכמש"כ הפוסקים והכרת העד הי' בעוד המת מונח במים והביא לדברי הצ"צ דידע הטביעה לא הוי כראה הטביעה וגם הא עיקר החשש בנ"ד אינו רק מדרבנן כיון דנטבע בוודאי אף דלא היה עדים ששהו עליו כו' מ"מ הא האידנא שאני וכמש"כ החתם סופר סי' נ"ח דבזה"ז לא הוי רק חשש דרבנן ועוד סברות נכונות להיתירא וביקש כת"ר ממני להזדקק לזה:

א

והנני להשיבו כי דעתי מסכמת להיתירא ויש לנו לסמוך על דברי הצ"צ סי' מ"ה. וביותר יש לדון בזה ע"פ דברי התוס' ביבמות דף קט"ו ע"ב ד"ה וקאמרי סימנים כו' בסה"ד א"נ מהני ע"פ טב"ע עכ"ל. וכוונתם דאף ע"י סימנים שאינם מובהקים סמכינן להיתירא ע"י צירוף טביעת עין. ואף היכא דלא מהני הטב"ע לחודה מ"מ ע"י צירוף הסימנים אף דאינם מובהקים סמכינן להיתירא וכמש"כ הב"ש בס"ק פ"ז וס"ק פ"ח וכעין זה כתב העבה"ג בתשובה סי' ע"ב להקל ע"י טב"ע גרוע לאחר ג' ימים בצירוף סימנים שאינם מובהקים משום דבדרבנן יש לסמוך על סימן אמצעי וכמש"כ הנו"ב במ"ק סי' ל"ב והביא שם לדברי העבה"ג הנ"ל ומן דברי התוס' יבמות הנ"ל בתי' השני סייעתא לדבריהם וי"ל דכוונת התוס' דס"ל בתירוצם השני דע"י טב"ע בצירוף סימנים שאינם מובהקים מהני. טעמם משום דס"ל דהא דצריכים שם לסימנים זהו משום דעל טב"ע לחוד אין לסמוך לפי דיש לחוש לבדדמי וכמש"כ התוס' בד"ה הזה. והנה עיקר חשש בדדמי אינו רק מדרבנן וכמש"כ הב"ש בס"ק קמ"ג. וע"כ כתבו בתירוץ השני דמהני כה"ג סימן אמצעי משום דבדרבנן מהני אף ס"א. ובאמת אף חד סימן אמצעי מהני והא דנקטו שם דאמרי סימנים לשון רבים. זהו לפי דמיירי שם הכל בלשון רבים דאמרו שם ואסקינהו קמן וחזינהו לאלתר וקאמרי סימנים כו' וכ"כ התוס' שם בתי' הראשון דמיירי בסימנים מובהקים אף דחד סימן מובהק מהני ושם קאי על שני ת"ח שנטבעו והשיא ר' נשותיהן וזה פשוט:

ב

והנה בספרי נחל יצחק סי' ס"ה סעי' יו"ד העליתי לחזק סברת הפמ"א והעבה"ג והבגדי כהונה ושארי אחרונים דשני סימנים גרועים מצטרפים להיות נחשב לסי' אמצעי וכן הבאתי שם בשם תשובה להרמב"ם שהובא בתשובת מהר"ם אלשקר סי' ס"ז שכתב להתיר שם ע"י צירוף שני סי' גרועים דהיה בינוני בקומה וזקנו שחור:

והעליתי שם בטעם הרמב"ם דס"ל דשני סימנים גרועים מצטרפי להיות סי' אמצעי והארכתי שם הרבה בזה וזהו תועלת רב בעז"ה בענין תקנת עגונות וע"כ בנ"ד דיש הרבה סימנים גרועים מה שאין דרך של בני אדם כן וכפי שכתב כת"ר וע"כ אף דכ"א בפ"ע לא נחשב לסי' אמצעי. מ"מ נחשבים כל הסימנים גרועים הללו ביחד להיות נחשב לסי' אמצעי ולכן אף אם נימא לחוש בנ"ד דיעיד העד בדדמי בנ"ד משום דהוי כמו ראה הטביעה כיון דידע הטביעה וכדס"ל כן להרבה פוסקים וכמש"כ הב"ש בס"ק פ"ז ודלא כהצ"צי, מ"מ כיון דיש סימן אמצעי ע"י הנך סי' גרועים הרבה ע"כ אף דנימא לחוש בנ"ד לבדדמי מ"מ כיון דיש ס"א ע"י סי' גרועים יש לנו לסמוך על תי' השני של התוס' יבמות הנ"ל דבטב"ע גרוע ובצירוף סי' אמצעי דבזה אין לחוש לחשש בדדמי והטעם הוא משום דבדרבנן ובכה"ג מהני ס"א וכמו שכתבו האחרונים מזה בכ"ד ואף דלתי' קמא של התוס' שם אינו כן מ"מ בדרבנן יש לנו לסמוך על תי' השני וגם יש לדון דבנ"ד גם התוס' בתי' קמא יודו להיתירא וקצרתי ובפרט דיש לנו שיטת הצ"צ שהובא בקרבן נתנאל להרא"ש יבמות פ' ט"ו סי' ג' אות י' דידע לא הוי כראה הטביעה ויש לנו ספק ספיקא דדינא וגם לצרף מש"כ כת"ר בשם החתם סופר סי' נ"ח דבזה"ז יש להקל ביותר וע"כ עיקרו אינו רק מדרבנן משום דלע"ע נשתנו הזמנים דעתה קביע בו דואר במתא בכל המדינות כו' ועוד סברות נכונות וכמש"כ כת"ר וע"כ על צירוף כל הסברות הללו דעתי מסכמת להתיר האשה מכבלי העיגון וכמש"כ כת"ר דעתו להיתירא ויושיב ב"ד של שלשה ויתירוה. ויש לי להאריך בכל הפרטים הללו רק עת לקצר:

תוכן העניינים

עין יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה