אור ברסלב
עין יצחק חלק א אבן העזר › סימן ל

עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור

אבן העזר · סימן ל

סימן כט

נשאלתי אודות אשה אחת שהוחזקה בנשואה מכמה שנים ובאתה לפני הרב והבד"ל דשם ואומרת שנתגרשה מזמן כביר מבעלה וכיון דע"פ דין אינה נאמנת בזה"ז וגם בזמן הש"ס באומרת שלא בפניו אינה נאמנת כמבואר הכל בסי' י"ז וב"ש ס"ק ד' וסי' קנ"ב. ע"כ אינם יכולים להתיר לה עפ"ז. ואף דיש ע"א המעיד כן מ"מ הא בעינן ב' עדים דוקא ונשארת עגונה זמן הרבה ושוב כעת באתה האשה ואומרת דמת בעלה וכן בא ע"א להעיד שיודע שמת בעלה בתורת עד מפי עד זה ערך שני שנים:

ויש ע"א המעיד ששמע מבעלה שאמר שיש לו אח בפולין וע"א מכחישו ואומר אדרבה ששמע מבעלה המנוח שהי' מתאונן איך שאין לו שום אח ונשאלתי אם להתירה:

א

תשובה בקצרה כי לכאורה יש לחוש כיון דע"פ דין אינה נאמנת לומר גרשתני שלא בפניו וכש"כ בזה"ז א"כ הוחזקה בשקרנית. ע"כ לא תהי' נאמנת לומר מת בעלי כמבואר ביבמות דף קט"ז ובאה"ע סי' י"ז סעי' מ"ח בקטטה בינו לבינה אינה נאמנת. ואין לומר דיש סניף להקל בנ"ד מטעם ע"א בקטטה דס"ל להרמב"ם דניסת לא תצא. עכ"ז הא זהו דוקא בניסת ועוד דדוקא בע"א שמעיד שיודע בעצמו שמת. ע"כ שייך אז לומר דהוי מילתא דעביד לגלויי כו' משא"כ בנ"ד דהוי עמפ"ע דלא שייך בזה דה"ל מילתא דעביד לגלויי כו' כידוע רק עיקר ההיתר בזה משום דייקא כו' ע"כ אין מזה שום קולא:

ב

אכן באמת הב"ש בסי' י"ז ס"ק ק"מ כתב דדוקא הכחישוה אבל אם אין עדים דמכחישים אותה במה שאמרה גרשתני אינה מוחזקת למשקרת כשאומרת מת בעלה אף בזה"ז דא"נ לומר גרשתני ובאמת אנכי לעצמי כתבתי במק"א דאף בזה"ז שייך חזקה אין אשה מעיזה בדיעבד אם ניסת. ולא כדברי הח"מ והב"ש בריש סי' י"ז יע"ש:

אכן הב"ש דס"ל להחמיר אף בדיעבד בזה"ז וכמש"כ בריש סי' י"ז ס"ק ד' בשם ב"ה דהאידנא דהמנהג פשוט דגונזין הגט וודאי אינה נאמנת לומר גרשתני דמשמע דאף ניסת תצא מה"ט וזהו זולת הסברא דכתב הרמ"א דנפישי חוצפא האידנא ואפ"ה כתב הב"ש בפשיטות דנאמנת לומר מת בעלה אף שאמרה גרשתני ולא אמרינן כיון דהוחזקה שקרנית לומר גרשתני מצד דאין אנו מאמינים לה דה"ה לא תהי' נאמנת לומר מת בעלי וע"כ מוכח דס"ל להב"ש דכ"ז דלא הוחזקה בעדים לשקרנית לא נקראת בשם משקרת והא דאין מאמינים לה על גרשתני זהו מצד דכ"ז דאין לה בירור הדברים אין לה כח להוציא א"ע מחזקת א"א אבל בירור הדבר אין לפנינו:

ג

ובאמת כן מוכח מיבמות דף קט"ז דמוקי לי' הש"ס התם באומרת גרשתני והוחזקה שקרנית ע"י עדים וקשה הא ה"מ לאוקמי באמרה גרשתני שלא בפניו דמעיזה וא"נ ואף למאן דאית לי' דרב המנונא אף שלא בפניו כמבואר בכתובות דף כ"ג זהו דוקא גבי ניסת ואח"כ באו עדים כו' וכמש"כ התוס' בגיטין דף פ"ט ד"ה ואידך כי איתמר דרב המנונא כו' ועיין בתוס' יבמות ד' קט"ז ע"ב ד"ה באותה שעה ואכמ"ל או דה"מ לאוקמי בתובעת כתובתה דמעיזה ואינה נאמנת אף להנשא לחד דעה המובא בסי' י"ז סעי' ב' וכן יש הרבה גווני דא"נ לומר גרשתני וכמבואר בגיטין דף ס"ד ובסי' י"ז ב"ש ס"ק ו' דהיכא דמסייע לה ע"א מעיזה. א"כ ה"מ הש"ס לאוקמי בחדא מהנך גווני ובאמת הירושלמי ביבמות פ' ט"ו ה' א' אמר עלה דאיזה הוא קטטה ר' בא בשם ר"ח באמרה כו' קידשתני וגרשתני אלא שלא נתתה לי כתובתי ה"ז קטטה ע"ש אלמא דס"ל להירושלמי בפשיטות דבקאמרה גרשתני כיון דא"נ לומר גרשתני מחמת דתובעת כתובתה ממילא הוחזקה לשקרנית ואינה נאמנת לומר מת בעלי עכ"ז הא הש"ס דילן לא מוקי לי' כן ומהדר לאוקמי באופן דהוחזקה שקרנית בעדים דוקא א"כ הלכתא כש"ס דילן כידוע. וגם יש חד מ"ד שם בירושלמי דבתובעת להתגרש מקרי ג"כ קטטה ובש"ס דילן הקשו ע"ז בפשיטות כולהן נמי אמרו הכי א"כ מזה דמהדר ש"ס דילן לאוקמי דוקא דהוחזקה שקרנית בעדים מוכח מזה כמש"כ הב"ש הנ"ל:

ד

וכן מצאתי בתשובת רע"א זצ"ל סי' ק"ל שכתב דחידוש דינו של הב"ש הנ"ל הוא אף לדינא דגמ' באמרה שלא בפני' גירשה יע"ש. שוב מצאתי בתשובת מהרי"ק. שורש ע"ב שכתב כן דמה שאין אנו מאמינים אותה במקום דליכא חזקה דרב המנונא זהו מצד דאינה יכולה להוציא א"ע מחזקת א"א אבל לא נקראת שקרנית משום זה והובא דברי המהרי"ק במראות הצובאות לסי' י"ז ס"ק קע"א יע"ש וכעין זה מצינו בח"מ סי' ע"ט גבי הוחזק כפרן לממון זה דאינו נאמן לעולם ע"ז הממון דאם נתחייב על ממון זה מצד דהוי משואיל"מ כגון ע"י ע"א דמ"מ לא מקרי הוחזק כפרן על אח"ז ונאמן לומר פרעתי אח"ז כמש"כ הש"ך בסי' ע"ט ס"ק י"ט יע"ש וביותר מצינו כן בסי' ע"ח סעי' א' גבי תוך זמנו דאם הוחזק כפרן מחמת דבאו עדים דהוי חוב תו"ז דמ"מ נאמן לומר פרעתי אחר דיצא מן ב"ד שאמרו לו שאין נאמן לומר פרעתי תו"ז ודוקא קודם שיצא מב"ד א"נ לומר פרעתי תו"ז ודוקא קודם שיצא מב"ד א"נ לומר פרעתי משום מי יימר דמחייבי לי' רבנן וכמש"כ הנתיבות בסי' ע"ח ס"ק ב' להשיג על הקצה"ח שם דהא בכל פסק דין שחייבוהו לשלם מפני שאינו נאמן בדבריו ואפ"ה נאמן לומר פרעתי על פסק דין וע"כ מוכח דכיון דמצינו האי הוחזק כפרן בב"מ דף י"ז דאמרו כן גבי עדים מעידים שהוא חייב והוחזק כפרן ע"י עדים דוקא ע"כ אם הוחזק כפרן ע"י חזקה תו"ז וכה"ג לא נעשה כפרן כ"ז דלא נתברר בבירור גמור ע"י עדים דוקא. ה"ה בהך מילתא דהוחזקה שקרנית דאינה נאמנת לומר מת בעלי דמהדרי בש"ס לאוקמי דהוחזקה כפרן ע"י עדים דוקא לכן בעינן דוקא עדים וכ"ז דלא באו עדים דאינה נאמנת לומר גרשתני מ"מ לא נקראת בשם משקרת. וי"ל דגם זהו בגדר הוחזק כפרן דממון דא"נ וה"ה באשה מה"ט ויש לדון עפ"ז בשני הטעמים דבש"ס מפני שמשקרת או משום דאמרה בדדמי וקצרתי:

ה

ומה דהקשה בתשובת רע"א שם על הב"ש דהא הש"ס מקשה ולהימני' מדרב המנונא משמע דלולי דרב המנונא הוי א"ש אין זה הכרח די"ל דהש"ס עדיפא לי' פריך על מה דקאמר לעיל מיני' באומרת לבעלה גרשתני דמשמע מזה דמיירי באומרת בפני' וע"ז מקשה דליהמני' דזהו יותר קשה ואילו היה מקשה לי' דהא עפ"ז לא הוחזקה כפרן בעדים אפשר היה יכול לומר לו טעם אחר ולחלק וגם הא מתחילה לא ידעו הטעם רק לבסוף הקשה הש"ס מ"ט דקטטה כו' ע"כ מקשה בפשיטות ביותר ולהימני מדרב המנונא כו' אבל התרצן מדמוקי לי' דוקא בהוחזקה שקרנית ע"י עדים דוקא מוכח דס"ל להש"ס דילן דכ"ז דלא נתברר שמשקרת אף דלא נאמנת לומר גרשתני מ"מ נאמנת לומר מת בעלי וזה פשוט:

ו

וראיתי במראות הצובאות בסי' י"ז סעי' מ"ח שכתב להעיר על המהרי"ק הנ"ל ע"פ מש"כ התוס' והרשב"ם בב"ב דף קל"ד דלכן קיי"ל דאין הבעל נאמן לומר גרשתי משום דאם איתא דגירשה קלא אית לי' א"כ מחמת זה הוי כנתברר שקרה והאריך בזה א"כ עפ"ז יש עדיין להחמיר בנ"ד. ועדיין אפשר לומר כיון דיש ע"א דמעיד דנתגרשה הוי זה כמו קלא אבל זה אינו כמבואר בב"ב דף ל"ב וכתובות דף כ"ו דקול עדיף מעד א' ועוד הא אי' בכתובות דף ט"ז ע"ב דמקשה הש"ס אי כל הנשאת בתולה יש לה קול כי אתי עדים מאי הוי ופי' רש"י דכיון דחזקה דיש לה קול הרבה היו יודעין א"כ בנ"ד דליכא קלא הוי זה כנתברר שקרה כ"ז דלא הוי ב' עדים המעידים שנתגרשה:

ז

ומ"מ יש להקל בנ"ד מחמת דזה ערך ששה עשר שנים דנתגרשה אין ראי' ממה דליכא קלא די"ל דנשכח הדבר לאורך הזמן ובפרט דנשרפו הפנקסאות שהיו רשום שם הגיטין. וגם הא לפי מה דכתבתי לעיל בשם הנתיבות דאף בתו"ז לא נעשה הוחזק כפרן דאין זה דומה לעדים והנכון עם הנתיבות ה"ה בזה וקצרתי ועוד דהא שיטת הרמב"ם בפ' י"ב ה' גירושין והובא באה"ע ריש סי' קנ"ב דלכן בעל שאמר גרשתי אינו נאמן משום דשמא בגט פסול גירש וביאר הב"ש שם טעמו דמתרץ עפ"ז לקושיות התוס' דאמאי לא מהימן במיגו דמגרשה ולא ס"ל לסברת התוס' והרשב"ם דחשבו להא דאי גירשה קלא אית לי' ובאמת כן מוכח מהא דכתובות דף כ"ב ע"ב אמר רבא לעולם תרי ותרי וראה ר' יוחנן דבריו של ר' מנחם בר' יוסי בגירושין ולא ראה במיתה מ"ט מיתה אינה יכולה מכחישתו גירושין יכולה מכחישתו ולדברי התוס' והרשב"ם הא ה"מ הש"ס לחלק דשאני גירושין דאם אי' דגירשה קלא אית לי' וכן יש להעיר בסוף נדרים דמחלק הש"ס שם בין טמאה אני לך ובין גרשתני ולא מחלק כסברת התוס' והרשב"ם וע"כ י"ל דמזה הוכיח הרמב"ם לחדש סברא אחרת דאמאי לא אמרינן דיהא נאמן במיגו דמגרשה:

ח

אכן יש לדחות דהא בכתובות שם קאי אליבא דר' יוחנן ומצינו בב"ב דף קל"ד דר' יוחנן ס"ל בעל שאמר גרשתי אשתי נאמן א"כ לטעמי' ליכא לחלק בזה וכן בסוף נדרים הא רבא שקיל וטרי שם ומצינו בב"ב דף קל"ה לגי' הש"ס דילן דא' רבא למאי ניחוש לה הא אמר ר' יוחנן בעל שאמר גרשתי נאמן רק לבסוף אמר לי' חוש לה מצד חומרא וע"כ נדחה ראייתו הנ"ל. אכן אין לנו להאריך יותר בכ"ז כיון דהב"ש ס"ל דאף האידנא דאינה נאמנת לומר גרשתני זולת הטעם דחצופות כתב לעיל עוד טעם בשם בית הילל דכיון דהמנהג לגנוז הגיטין ע"כ אינה נאמנת אלמא דאף היכא דאיכא סברא והוכחה דלא נתגרשה מ"מ נאמנת לומר מת בעלי וכ"כ המהרי"ק ע"כ אין לנו לחלוק עליהם מסברא וכמש"כ לעיל לכן לדינא אני מסכים דבנ"ד נאמנת לומר מת בעלי וה"ה עד מפי עד נאמן בזה ובפרט בנ"ד דאומרת דזה כמה שנים שנתגרשה וגם נשרפו הגיטין ע"כ אין שום ריעותא ממה דליכא קלא ולא נמצאו הגיטין. ע"כ נאמנת האשה וכן העד מפי עד להעיד דמת בעלה:

ט

ואין לנו לחוש ג"כ למה שאמר ע"א ששמע מפי הבעל שהי' לו אח בפולין דהא מבואר בקידושין דף ס"ד דבעל שאומר יש לי אחים אינו נאמן וכן מבואר באה"ע סי' קנ"ז סעי' ו' דאפילו בא אחד ואמר אני אחיו א"נ ואפי' עד אחד מעיד שהוא אחיו א"נ ומה שהב"ש הוכיח שם מרש"י והר"נ לקידושין דבע"א יש להחמיר כבר כתב הבית מאיר שם להשיג על הב"ש בזה וכ"כ החמדת שלמה בסי' י"ב וכן כל המפרשים סתרו ראיות הב"ש הנ"ל מרש"י והר"נ וכתבו כולם דכוונת רש"י הוא אם יבא אחיו ויברר בעדים שהוא אחיו ובלא"ה י"ל דהא מש"כ רש"י בקידושין דף ס"ד דאי אתי אח ואמר אחוה דמיתנא אנא נאמן הא קאי שם לאביי ולאביי הא מצינו בקידושין דף ס"ו דס"ל באשתו זינתה בע"א ושותק ד"א דנאמן אף דהוי ע"א בערוה ע"כ שפיר כתב רש"י אליבא דאביי כן אבל לא לדינא למאי דקיי"ל כרבא התם:

י

אך בפשוטו העיקר הוא דדוקא באמר אני אחיו דהוי עביד לגלויי דיוכל להתברר שאינו אחיו ע"כ ס"ל לרש"י דנאמן וכן מש"כ הב"ש דע"א המעיד נאמן קאי על מש"כ המחבר דע"א מעיד דזהו אחיו ומציין מי הוא אחיו דזהו עביד לגלויי אבל באומר יש לי אח ואינו מציין באיזה מקום וודאי גם רש"י מודה דהבעל אינו נאמן כמבואר במשנה מפורשת וזה פשוט ובפרט בנ"ד דע"א מעיד ששמע מפי הבעל שאמר שהי' לו אח בפולין. א"כ הא ידוע מש"כ הפוסקים גבי עד מפי עד דזהו לא הוי מילתא דעביד לגלויי דיכול לומר דפלוני אמר השקר לו כיון שאינו מעיד שראה בעצמו. וע"כ כתבו בעד מפי עד במיתה דז"א רק מדרבנן ועיין בנו"ב סי' כ"ז וכ"ט וסי' ל"ג ובתשב"ץ ובשארי אחרונים מזה. ע"כ בנ"ד דרק ע"א מעיד ששמע מהבעל שאמר שהי' לו אח וודאי בזה גם הב"ש מודה להקל כיון דזה לא הוי עביד לגלויי כלל וכש"כ בנ"ד דהא יש ע"א המכחישו בשם הבעל דאומר דא"ל הבעל שאין לו שום אח כלל והוי זה כמו בע"א אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה דס"ל להמחבר באה"ע סי' מ"ז סעי' ג' דתנשא לכתחילה ובנ"ד אף המ"מ והרמב"ן שהובא שם בב"ש מודה וגם י"ל דלמא הי' כוונתו דהי' לו אח מן אם ולא מן אב וכמבואר בסוטה דף י"א סוף ע"ב דעהניאל בן קנז אחי כלב ואמרו דהי' אח מאמו ע"כ ברור דגם הב"ש מודה בנ"ד להקל ובפרט דכל האחרונים השיגו על הב"ש וכן הנו"ב בכמה תשובות וקצרתי:

סיומא דפסקא כי דעתי מסכמת להתירה ויושיבו ב"ד של שלשה ויתירוה:

תוכן העניינים

עין יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה