עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור
אבן העזר · סימן כח
נשאלתי ע"ד עגונא שנתעגנה מבעלה זה זמן רב ולא נודע לה מקומו וכהיום נשלח לעיר מגורי בעלה את הפאס שלו וכתבו ממקום רחוק כי מת שם ומצאו אצלו את הפאס הנשלח ובתוך הסימנין של הפרימעטעס שלו הי' סימן קרחה בראשו ועוד כמה סימנים גרועין. וכן בעלה הי' לו כל הסימנים גרועין והסימן קרחה בראשו ונשאלתי אם יש להתירה מכבלי העיגון:
א
תשובה בקצרה כי ידוע דברי האחרונים דהפאס נקרא מידי דלא שכיח לשאולי וכמש"כ הנו"ב במ"ת סי' מ"ו ורוב פוסקים ס"ל דבמידי דלא שכיח לשאולי לא חיישינן לשאלה וכ"כ השיטה מקובצת בב"מ דף כ"ז ע"ב בשם הרשב"א דכתב בזה"ל מהא דאמרינן כיס וארנקי וטבעת לא מושלי שמעינן דמעידין עלייהו אפי' למ"ד סימנין לאו דאורייתא ולא חיישינן לשאלה כלל בכל כי הא כו' וה"ה לעדי מיתה הרשב"א עכ"ל השמ"ק הרי להדיא דהרשב"א ס"ל דאף למ"ד סי' דרבנן מ"מ מהני מידי דלא שכיח דמושלי וכן מוכח מן התוס' יבמות דף ק"כ ע"א ד"ה אמר רבא כו' לשני תירוצי בתראי של התוס' שם ע"ש וזהו דלא כהבית דכתב להחמיר בזה וכן הכריע הב"ש לדינא אך בנ"ד יש להקל אף לשיטת הב"י לפי מה דהוכחתי במק"א דאף לפי מה שהחמיר הבית יוסף במידי דלא שכיח דמושלי אין זה רק מדרבנן כמש"כ הנו"ב במ"ק סי' ל"ז ובמ"ת סי' מ"ו ע"כ אם יש סימן אמצעי בגופו אז אף להבית יוסף יש להקל ולומר דהא בדרבנן מהני ס"א. ועוד דהא כבר כתבתי בספרי באר יצחק סי' וא"ו דהא דנסתפקכו דלמא סי' דרבנן זהו לפי דיש לנו לומר דפריש מן רובא דעלמא. ע"כ היכא דיש לנו רוב אחר הסותר להך רובא דעלמא מבעי לן לסמוך על סי' אמצעי אף למ"ד דהוי מדרבנן א"כ בנ"ד דהוי מידי דלא שכיח דמושלי דלכה"פ יש בו רוב הסותר להך רובא דעלמא לפי דהך רוב דלא שכיח דמושלי מבררת לנו דזהו של אותו האיש שאנו דנין עליו. והוי ספק השקול ע"י הנך רובי הסותרים זא"ז ע"כ היכא דיש ס"א ממילא סמכינן עליו לכ"ע. והארכתי בזה בחידושיי במה שהקשו בש"ס על הא דמצאו קשור בכיס כו' ניחוש לשאלה. ובמה שהקשה הב"ש מלקמן סי' קל"ב וכן הארכתי בדברי הב"י הנ"ל עפ"י שיטת החכ"צ דאם יש ס"א בגופו אז אף הב"י מודה דלא חיישינן לשאלה דיחיד במידי דלא שכיח דמושלי. וביארתי דאם יש ס"א בגופו דזה מוכח אף להב"י דלא חיישינן לשאלה במידי דלא שכיח דמושלי. ולכן א"ש מה דמחזירין חמור בעידי אוכף אף למ"ד סי' דרבנן. משום דמיירי היכא דיש ס"א בחמור דאז הוי שאלה דיחיד ולא חיישינן בזה לכ"ע במידי דלא שכיח דמושלי ואכמ"ל בכ"ז:
ב
ונקדים לדברי המשאת בנימין סי' ס"ג שכתב דחיסור או יתר אבר סי' מובהק וחשוב הוא דמדאורייתא הוא מום גמור לכל דבר שבעולם כו' עכ"ל ונראה דס"ל דמה דנחשב למום דזה הוי סימן מובהק בהיתר עגונא ויש להעיר ע"ז מהא דיבמות דף ק"כ וב"מ דף כ"ז דארוך וגוץ לא הוי רק סי' גרוע והנו"ב במ"ק סי' נ"א כתב דזהו ארוך וגוץ ביותר דאילו ארוך וגוץ דעלמא בזה לא הי' צריך התנא לומר לפי דאין זה נחשב לסימן כלל עכ"ל הנו"ב וכבר הקדימו התה"ד בסי' קס"א בזה ובבכורות דף מ"ה ע"ב איתא דקפח היינו גבוה הוי מום הפוסל בכהנים הרי דאף מה דהוי מום הפוסל בכהנים מ"מ לא הוי סי' אמצעי רק סי' גרוע ויש לומר דמזה אינו ראי' לפי מה דאמרו בגמ' שם דהש"ס מקשו והא הקב"ה משתבח בבעלי קומה ומתרץ באריכא שמוטה סגיא ופי' רש"י דארוך ודק שאינו עב לפי אורכו כו' וצ"ע על הרמב"ם פ"ח ה' ביאת המקדש ה' י"ד שכתב סתמא הארוך ביותר כו' נחשב למום ולא הביא למה דמבואר להדיא בגמ' דדוקא בדק שאינו עב לפי ארכו. והנה בפי' המשניות להרמב"ם פ"ז דבכורות על משנה דהקפח הוי מום כתב בזה"ל וקפח הוא הארוך הרבה עד שמואסים בני אדם ארכו וי"ל דכוונתו הוא ג"כ אם הוא דק שאינו עב לפי ארכו ומתוך כך מואסים בו בני אדם:
אבל הרמב"ם בהיד החזקה לא כתב כלל מזה רק בקצרה הארוך ביותר וקשה כנ"ל ואפשר דזהו כוונתו במש"כ הרמב"ם שם במה שסיים עד שיהי' מופלגין משאר העם. וי"ל דבמה שאינו עב לפי ארכו בזה הוי מופלג משאר העם וקיצר הרמב"ם בזה. וגם י"ל דנתכוין הרמב"ם לזה במש"כ הארוך ביותר דלכן הוי ארוך ביותר לפי שאינו עב לפי ארכו וכנראה כן מן דברי הכ"מ שם ע"ש. ולכן אין הכרח מזה לסתור לדברי המשאת בנימין בהכלל שלו. וי"ל באמת דהיכא דהוא גבוה ודק שאינו עב לפי ארכו דנחשב זה לסימן אמצעי לכל הפחות:
ג
אכן עדיין תקשה במה דאמרו בבכורות שם דהננס והוא הקצר ביותר וכמש"כ הרמב"ם שם ה' ביאת המקדש פ"ח ה' י"ד דזהו מום הפוסל בכהנים והא כתב התרומת הדשן בסי' קס"א בזה"ל דמה דאמרו בגמ' דארוך וגוץ לא הוי סי' כלל דלא איצטריך לאשמועינן רק אם הוי מופלג קצת באריכות ואפ"ה לא מהני לפי דרגילות הוא בהרבה ב"א שהם ארוכין וגוצין מבינוני ולכך אפילו אם הוא קצת בהפלגה לא מהני עכ"ל התה"ד וכ"כ הנו"ב במ"ק בסי' נ"א דאף ארוך ביותר וגוץ ביותר לא הוי סימן כלל ולכן אף דנתבאר דבקפח דהוא ארוך ביותר אין זה קשה כלל אכן עדיין תקשה מן סימן ננס על מה דמבואר דסי' גוץ ביותר לא הוי סימן כלל ודוחק לומר דכוונת הנו"ב הוא רק במה דנחשב למום מצד עצם המום ובין מה שאינו נחשב למום רק מצד שאינו שוה בזרעו של אהרן כדאמרו בבכורות דף מ"ג דזה דוחק אך באמת אין זה קשה כלל דהא התה"ד כתב בלשונו דאם הוא קצת בהפלגה לא מהני ומשמע דאם סי' גוץ וארוך הוא בהפלגה הרבה נחשב לסימן מעליא בהיתר ענונא. ע"כ י"ל דהך הננם שנחשב למום שכתב הרמב"ם ה' ביאת מקדש שם הארוך ביותר והקצר ביותר עד שיהיו מופלגין משאר העם דכיון דהם מופלגין הרבה דהא לא כתב מופלגין קצת כמש"כ התה"ד רק סתמא ע"כ י"ל כנ"ל ובמופלגין הרבה נחשב לסימן מובהק וכש"כ לסי' אמצעי ועוד דהא הנו"ב במ"ת סי' ס' העלה שם דבארוך וגוץ קצת בהפלגה הוי סימן אמצעי ע"כ בודאי אין לסתור לדברי המשאת בנימן. ועדיין יש לומר כדבריו דמה דנחשב למום דהוי לכה"פ סימן אמצעי אכן לפי מש"כ לעיל דבבכורות מיירי בארוך וגוץ בהפלגה הרבה יש לומר כדברי המ"ב דמה דהוי מום דהוי סימן מובהק ואין סתירה עליו מהך דבכורות:
ד
שוב ראיתי בשו"ת ברית אברהם סי' כ"ד דהביא לדברי המשאת בנימן הללו והקשה עליו מהך דארוך וגוץ דלא נחשב לסימן כלל ואילו גבי מומי כהנים נחשבו למומין כו' אכן לפי מה שכתבתי אין ראי' מוכרחת מהך דבכורות לנידון זה וע"כ עדיין י"ל כדברי המ"ב דמה דנחשב למום בכהנים דהוי סימן מובהק ולכל הפחות לסימן אמצעי וגם ראיתי בברית אברהם שם שכתב בשם התה"ד בפסקיו בסי' קס"א שהכריח דארוך וגוץ דהוי סי' גרוע מיירי במופלג באריכות דאל"כ פשיטא וע"ז מוכיח מן הרמב"ם פ' ה' ביאת מקדש ה' י"ד דכתב ארוך וקצר ביותר שיהיו מופלגים משארי העם הוא בכלל מומי הכהנים דמה דהוי מום בכהנים דמ"מ אינם סימנים כלל בהיתר עגונא. ותמיהני עליו דהא התה"ד כתב שני פעמים שם בלשון דארוך וגוץ דהוי רק סי' גרוע מיירי במופלג קצת באריכות כו' וקצת בהפלגה כו' א"כ משמע להדיא מן התה"ד דאם הוי ארוך וגוץ בהפלגה מרובה דזה הוי ס"מ ולכה"פ ס"א א"כ ממילא אין לסתור לזה מן הרמב"ם הזה די"ל כמש"כ לעיל והברית אברהם השמיט לדברי התה"ד שכתב בלשון קצת בהפלגה וע"כ הקשה כן אכן באמת אין מזה סתירה לדברי המ"ב ומה שהקשה הברית אברהם שם מן שומא קטנה שאין בה שער דלא הוי מום בכהנים ומ"מ פלפלו בגמ' אם שומא הוי ס"מ ז"א ראי' דהא המ"ב כתב דמה דהוי מום בכהנים הוי ס"מ אבל מה דאינו מום בכהנים יש מהם דהוי ס"מ או לא וע"כ אין הכרח מזה לסתור לדברי המ"ב כפי דנראה מדבריו וכמש"כ הברית אברהם ללמוד מדברי המ"ב דס"ל כן:
ה
ונשובה לנ"ד דיש סימן קרחה בראשו והנה משמע בנו"ב במ"ת סי' ס"א בסופו בד"ה והרושם שעל הכתונת קשה כו' שכתב בזה"ל והסימנים שבגופו הקרחה שבראשו זה שכיח מאד בהרבה ב"א והצפורן הנשחת כיון שכוונו האצבע שהוא סמוך לאגודל וביד שמאל אולי מקרי סימן כו' ועכ"פ סי' אמצעי מקרי בפרט בצירוף הקרחה שבראשו והשבר שבמתניו כו' עכ"ל הנו"ב ונראה מדבריו דסי' קרחה בראשו לא הוי סימן אמצעי רק סי' גרוע ולענ"ד נראה לדון דסי' קרחה היכא דהוי מום הפוסל בכהנים כמבואר בבכורות דף מ"ג וברמב"ם פ"ח ה' ביאת מקדש ה' א' דבכה"ג נחשב לכה"פ לסימן אמצעי לפי מה דמשמע מדברי המ"ב וכמו שכתב הברית אברהם דיש ללמוד מדברי המ"ב דמה דהוי מום דהוי ס"מ וע"כ לכה"פ הוי זה סימן אמצעי ולפ"ז בסימן קרחה שהי' השער שלו מקיף כל הראש סביב מלפניו ומאחריו ואין שם שער באמצע דהוי מום ופוסל בכהנים וכיוצא בזה וכפי שכתב הרמב"ם בפ"ח ה' ביאת מקדש ה' א' די"ל דזה הוי לכה"פ סימן אמצעי והיכא דמספיק לנו גם ס"א דאם הקרחה הוא בכה"ג דנחשב למום הדעת נותנת דבכה"ג הוי זה לס"א המועיל בהיתר עגונא כמו בנ"ד ולפי שלא כתבו אלי איך הי' הקרחה בראשו ע"כ הנני להודיעם דאם הי' הקרחה בכה"ג דנחשב למום ודאי דיש לנו לסמוך להיתירא. אך אף אם לא הי' הקרחה באופן דיהי' מום ג"כ לאחר זמן יש לנו להקל ע"פ מש"כ כעת שנדפס בספרי נחל יצחק סי' ס"ה סעי' יו"ד ענף ז' דמצרפינן כמה סי' גרועים להיתר הפאס הנמצא אצלו ויש לי עוד אריכות דברים בזה ועת לקצר ובאעה"ח יום ג' אייר תרכ"א לפ"ק נאווהרדק:
תשובה הזאת השבתי מקודם שזיכה ד' אותי בספרי נחל יצחק ומה שהובא לעיל למש"כ בספרי נחל יצחק זה הוא על מה שנדפס כעת ב"ה בארוכה מזה הענין בספרי נחל יצחק וע"כ קצרתי כעת בזה הפרט: