אור ברסלב
עין יצחק חלק א אבן העזר › סימן כג

עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור

אבן העזר · סימן כג

סימן כב

ב"ה יום ד' כ"ח תמוז תר"מ פה בירשטאן.

נשאלתי ע"ד איש אחד מן עיר דווין שהי' לו אח שנלקח מעיר אחרת לצבא בעת שהי' חוק פאימנעס:

ונתקבל לצבא בעיר קאברין ולפי הגדת בני העיר היה בעת ההיא שנלקח לצבא בערך ט"ו שנים וגדול הקומה ושמו היה נחמי' שלאמאוויטש. ואחר איזה שנים נשא זה הנשאר בפה אשה אחת ג"כ מעיר דווין ובליל היחוד למחרתו נודע להכלה כי יש לו חולי נופל רח"ל ובעת היחוד בא עליו החולי והעידו רבים כי גם מקודם הי' חולה. ובעוד איזה ימים נסעו לעיר אחרת סמוכה להתגרש ובבואם הלכו לצדיק מפורסם א' ואמר לה שלא להתגרש כי ישוב לאיתנו והאמינו ונסעו לביתם והי' קירוב ביניהם איזו שבועות ערך חמשה או ששה ובא עליו החולי בלילה א' ולמחרתו שחל"ח. והאשה יושבת עגונא זה ט"ו שנה והן עתה באה האשה ובידה תכריך כתבים ובהכתבים נזכר שהי' קירוב איזו שבועות והיא אמרה שלא נבעלה לו אח"כ יען כי היתה מתפחדת ממנו להיות ביחד אמנם בהכתבים שבידה מהרבנים הגאונים שהיו אז נראה מדבריהם שלא אמרה להם אז כן יען כי בדבריהם משמע שנבעלה לו אח"כ רק נושאים ונותנים דסמכה על הבטחת הצדיק:

והרב הגאון מקאברין זצ"ל טרח הרבה למצא את היבם ולא מצאו רק בתוך הכתבים נמצא כעת גב"ע א' מישראל אשר הי' ג"כ בצבא מעיד אשר בעודו באפסקאוו הי' שם א' שמו נחמי' שלאמאוויטש והיה כבן עשר שנים והמיר דתו שם:

והן עתה איזו שבועות בא לק"ק בריסק א' שהיה, ג"כ מאנשי הצבא ומעיד שגם הוא נתקבל בעיר קאברין והלכו הרבה ביחד משם לכמה עיירות עד שבאו לפ"ב ובתוכם הי' א' עלם כבן ט"ו ונקרא אבראמאוויטש ובבואם לפ"ב נחלה ומת שם והוא בעצמו ועוד יהודים אחרים קברוהו. וקודם מיתתו שאלו לו על ביתו ואמר להם שהוא מעיר דווין ולאביו יש לו בית על הזאמד ויש לו בביתם אח חולה וכל הסימנים הללו הוא ממש בהיבם הזה הנאבד בלא שינוי רק שמשנה שמו והנה חקרו בקאברין בהקניגעס במשך השנים הללו שנלקחו ולפי הנראה לא נמצא שם בהקניגעס א' שנלקח בשם אבראמאוויטש ונשאלתי לחוות דעתי ע"ד היתר עגונא זאת:

תשובה בעז"ה בקצרה

ענף א

א

והוא כי הנני כעת בכפר בירשטאן בעסק רפואתי ב"ה ואין שם אף ש"ס ושו"ע כלל ועכ"ז הנני לחוות דעתי בזה והוא כי אין דעתי מסכמת לדון בהיתירא משום מום ח"נ שנודע לה שהיה מקודם ולבטל עי"ז הקידושין דזהו דבר קשה מאוד לדון כן באשה דאמרו בה טב למיתב טן דו ויעוין במהרי"ט ח"א סי' קי"ג מזה ובתשב"ץ. וגם הא משכחת רפואה בזה ואין רצוני להזדקק בהיתר הזה. ויעוין מזה בסי' קנ"ד סעי' ה' ובחתם סופר סי' קט"ז והדברים ארוכין:

ב

ומה שיש לדון בהגב"ע שמעיד שהמיר דתו ג"כ קשה להתירה דהא מבואר בסי' קנ"ז דאם היה מומר בפס בעת שנשאת לאחיו יש מי שמתיר ואין לסמוך עליו וגם יש לדון דאין ע"א נאמן להעיד שהמיר דתו דדוקא בע"א במיתת היבם נקטינן להקל משום דהוי עביד לגלויי משא"כ בהמרת הדת דאין זה עביד לגלויי כ"כ וגם הא יש חזקת כשרות הסותרו וחזקת כשרות הוי חזקה אלימתא כמבואר בכמה דוכתי וגם הא מעיד שהיה בן עשר שנים אז והנה כל בני העיר אומרים כי היה אז בן ט"ו שנים וע"כ אין לנו תועלת כלל מהגב"ע הזאת:

ג

והעיקר מה שיש לנו לדון בהיתירא ע"פ הגב"ע שכעת אשר א' מעיד שאיש א' אנ"ח היה נקרא אבראמאוויטש ובבואם לפ"ב נחלה ומת שם ושאלו לו על ביתו והעיד כנ"ל הנה ממה שאמר להם קודם מיתתו נראה ברור שזהו האיש שאנו דנין עליו כי לא נמצא בעיר דווין איש אחר שיהיה לו בית על הזאמד שהיה לו בן חולה בח"נ ויהי' לו עוד בן שנלקח לצבא ולא יהיה לו ידיעה ממנו זולת אותו האיש שנודע לנו שהוא בעיר דווין שהוא אבי האיש שאנו דנין עליו. ע"כ לפי דברי הע"א הזה הוי כמעיד בפירוש שהיבם מת וידוע דנקטינן להקל דע"א נאמן במיתת היבם וכמבואר בב"ש סי' קנ"ח דבעת הדחק ועיגון מקילינן בזה ולכן אף דנימא דכל אלו הסימנים הוי כעין סימנים גרועים מ"מ הא כיון דלא נמצא בעיר דווין עוד א' שנסתפק בו ע"כ הוי זה כמעיד בפירוש שאותו היבם מת:

וכעין זה הוא ברשב"ם דף קע"ב ע"א דאם היו משולשים וכתבו סי' דכתב הרשב"ם שם דסי' ארוך או גוץ הוי סי' גבי חשש שני יוב"ש וכ"ז פשוט:

אבל דא עקא במה שאומר שהי' נקרא אבראמאוויטש:

ובאמת היה שמו שלאמאוויטש א"כ מוכח מזה דאין זה האיש שאנו דנין עליו והעד משקר בעדותו או האותו איש הנפטר שיקר בדבריו שאמר קודם מיתתו שהוא מעיר דווין ואביו יש לו בית שם על הזאמד ואחיו חולה כו':

דהא איש שיקרא בשם אבראמאוויטש עם כל הסימנים הללו לא הלך לצבא משם בעת הזאת ולכן קשה לנו להתירה ע"פ עדות הגב"ע הזאת:

ד

ואתחיל בעז"ה לדון בהיתר העגונה הזאת דהר"ן בתשובה סי' ל"ג כתב להיתירא באחד ששינה שמו דכיון דהעדות מספיק מצד עצמו אלא שיצא לו ריעותא מסימן אחר שנראה ממנו שאינו הוא ואותו סי' עשוי להשתנות אין מטילין מחמתו שום ספק בדבר אלא תולין אותו בשינוי שהוא עשוי להשתנות ויש ראי' לזה מב"ב פ"ט במעשה דבני ברק כו' עכ"ל אך מדברי הר"ן הנ"ל קשה לבא להיתירא בנ"ד דשם בעובדא דהר"ן מבואר שהועד בפניהם שכשיצא מעירו אמר שירחיק נדוד וישנה שמו כדי שתהי' אשתו עגונא:

וע"כ מקרי זה בשם שעשוי להשתנות משא"כ בנ"ד והנה בתשובת משאת בנימין סי' ק"ט כתב כעין זה וז"ל ואע"ג דחזינן בה תיהא קצת שהעידו הגוים שהנהרגים שניהם הי' להם מו"מ עם הדוכס ושניהם נשבו ונפדו וזה שקר גמור שהבן לא היה לו עסק מעולם עם הדוכס כו' נראה דאין לנו לתלות זה לעדות שקר אלא לטעות ולבדדמי כמילתא דלא רמיא עלי' דאינשי שהגוים לא דקדקו כ"כ כו' או אפשר שהגוים הגידו האמת והעד טעה בדבריהם דבכה"ג עבידי אינשי דטעו וכל מילי דעבידי דטעו תלינן בטעות ולא בשקרא וכדאשכחן ע"א אומר בדיוטא העליונה כו' וה"נ אמרינן ע"א א' ב' בחודש כו' וכה"ג אשכחן טובא בתלמודא דכל היכא דאיכא למתלי בטעות תלינן בטעותא ולא בשקרא ועוד י"ל דאף דמחזקינן להו בשקרא כו' עכ"ל המ"ב הרי דס"ל להמ"ב למתלי דהעד טעה בדבריהם אף דהתם לא שייך סברת הר"ן הנ"ל ודברי הר"ן והמ"ב הנ"ל הובאו בתשובת חתם סופר סי' ע"א ובתשובת הגאון מוהרי"מ מבריסק סי' י"ט ונתכוונו שם לדבר אחד בראי' לזה מר"ה יעו"ש:

ה

וכמו כן יש לדון בנ"ד דהא כיון דהגיד להם הנפטר שהוא מעיר דווין וכל הסימנים הללו ולא נמצא שם אחר להסתפק בו ע"כ וודאי זה הוא האיש שאנו דנין עליו וכמבואר בסוף יבמות ביוחנן בן יונתן ארי' דמכפר שיחיא כו' דהשיא ר"ע אשתו ואף בפעם אחד שאמר להם כך כו' וכמש"כ המהרי"ק בתשובה סי' קע"ה. ובפרט בעת מיתתו יש להאמינו ביותר כדמצינו בתוס' יבמות ד' קט"ו ד"ה או דלמא כו' דבשעת מיתה יש להאמין יותר ועי' ביבמות דף קכ"ב ובסי' י"ז סעי' כ"ג ובשא"ד ויש להאריך עפ"ז בדברי המהרי"ק ואכ"מ כן אין לנו לחוש לעיר דווין אחרת בנ"ד דהא מעיד שהלכו ביחד מן עיר קאברין וכו' ובלא"ה לא שייך לחוש לזה אך העומד נגדינו מה שאמר הע"א שהי' נקרא אבראמאוויטש ובאמת הי' נקרא שלאמאוויטש אכן לפי דברי המ"ב יש לדון גם כאן דיכול להיות דהעד טעה ונתחלף לו שם שלאמאוויטש בשם אבראמאוויטש וכמש"כ המ"ב דתלינן דהעד טעה בדברי הגוים ואף דיש מקום לחלק דנ"ד גרע דהוי בשמו משא"כ התם הוי הטעות בהעסק שלו עם הדוכס. עכ"ז נבאר ב"ה דגם בנ"ד יש לנו למתלי בטעות ובמילתא דלא רמיא עלי' כ"כ והוא:

ו

דנקדים דברי התוס' ישנים בכריתות דף י"ב ע"ב א' אביי כו' דאי בעי אמר לא נתכוונתי לעדות מכאן אמר רבי וכן דן הלכה למעשה דעדים ששמעו הדבר מפי בעלי מעשה אך לא נתכוונו להעיד ולא הובאו שם לשם עדות אין בעדותן כלום אם באים אח"ז להעיד בפני ב"ד עכ"ל התו"י וכ"כ בפסקי תוס' שם ובספרי נחל יצחק סי' ל"ו סעי' א' ענף א' הארכתי בזה הרבה והקשיתי ע"ז מר"ה דף כ"ד ומצאתי כן בטורי אבן לר"ה שם שהקשה כן על הסוגיא דכריתות הנ"ל והתו"י ובחידושי לח"מ שם ענף ב' כתבתי בעיקר הענין הזה דיש לדון לדינא ולחלק בין ע"א לשני עדים לפי סברת הנתיבות בסי' ל"א והפני יהושע בגיטין דף ב' בתוס' ד"ה הוי דבר דבערוה כו' דלכן ע"א אינו נאמן משום דחיישינן דיאמר בדדמי וכן הוא בתשובת מיימוני לספר משפטים סי' מ"ד כו' ואף היכא דמועיל עדות ע"א מ"מ אם לא נתכווין לעדות יש לחוש ביותר בע"א דיאמר בדדמי משא"כ בשני עדים דלא חיישינן כלל לבדדמי כדמצינו כעין זה ברא"ש ליבמות פ' ט"ו סי' ג' ובב"ש סי' י"ז ס"ק קנ"ג ע"כ אתי שפיר הא דר"ה דף כ"ד הנ"ל לפי דהתם מיירי בשנים ומהני עדותן של שנים אף בלא נתכוונו לעדות ואינו קשה מהך דר"ה על הך סוגיא דכריתות דף י"ב דהתם בכריתות מיירי בע"א:

אך התו"י בעצמו ס"ל כן אף בשני עדים ואינו מחלק בין ע"א לשני עדים אך לולא דברי התו"י הנ"ל הייתי מחלק כן בין ע"א לשני עדים. עוד יש מקום לחלק דשאני בענין קרבן שבועה לחייבו דבזה בעינן נתכווין להעיד וקצרתי:

ז

ובספרי נחל יצחק שם ענף ד' כתבתי בכוונת התו"י הנ"ל דס"ל לחלק דדוקא בבאו אחר זמן להעיד בזה י"ל דבלא נתכוונו להעיד לא מהני עדותן דיש לחוש שמא שכחו הענין ואומרים בדדמי בהיפך ולכן כתבו התו"י שם בלשונם דאין בעדותן כלום אם באים אחר זמן להעיד בפני ב"ד אבל בבאו להעיד בזמן קרוב מראייתם לא חיישינן שישכחו הענין ויעידו להיפך וכעין דברי הר"ן בשבועות פ"ז על משנה שכנגדו חשוד על השבועה לחלק בין זמן קרוב לזמן רחוק גבי ענין דיאמר שכחתי וכמש"כ הש"ך בסי' צ"ב ס"ק א' ובסי' ל"ד ס"ק ח' משא"כ בנתכוונו לעדות אז אף בסהדותא דששים שנה אמרו בכתובות דף כ' דכיון דרמיא עלי' אף טובא נמי ויעוין בפי' רש"י שם ובח"מ סי' כ"ח סעי' י"ג ובית יוסף שם וכעת ראיתי דכעין זה מחלק הט"ז ביו"ד סוף סי' ק"צ סעי' נ"ב גבי אומרת ברי לי שלא באתי למקום שנמצא הדם כו' דבזמן קצר שפיר יודעת כו' אבל בזמן רב אחר שכיבתן גם החיצונה טמאה מטעם דאמרינן מילתא דלא רמיא עלי' דאמר ולאו אדעתי' וכמבואר בח"מ סי' ע"ט סעי' י"א וע"ש בנקודות הכסף ובאחרונים שם וביו"ד ריש סי' צ"ד ובנו"ב במ"ת ח' יו"ד סי' ט"ז וכעת כי אנכי בברישטאן ואין לי הספרים הללו:

ח

ובספרי שם הבאתי להך דשבועות דף מ"א דא"ל פרעתיך בפני פלוני ופלוני אתו פו"פ וא"ל להד"ם ומסקי עלה ג"כ דמילתא דלא רמי' עלי' לאו אדעתי' ופי' רש"י וש"פ דקאי על הלוה אכן הרמב"ם ה' טוען פ"ו ה"ד כתב מנה הלויתיך א"ל והלא פרעתיך בפני פו"פ ובאו עדים ואמרו להד"ם לא הוחזק כפרן שאין העדים זוכרין אלא דבר שהם עדים בו כו' ופי הכ"מ דכיון דלא ייחדן לעדים ע"כ י"ל אף בעדים מילתא דלא רמיא כו' ואינם זוכרין וכ"כ הלח"מ שם ה"ה. והובא כ"ז בח"מ סי' ע' סעי' ב' ובש"ך ס"ק ו' שהאריך בזה והעלה דלדינא הלכה כשיטת הרמב"ם וסייעתו דמפרשי להך מילתא דלא רמיא עלי' כו' קאי שם על העדים ולכן בלא הזמינן להעיד י"ל אף בשני עדים דאינן זוכרין א"כ מוכח מהתם דה"ה בכל עדות דלא נתכוונו להעיד בשעת ראיי' דדיינינן בזה דהוי מילתא דלא רמיא ולא דייקי כ"כ. ומשמע התם דאף דהעדים מעידים דיודעים בבירור שלא פרעו בפניהם דאמרינן בזה ג"כ מילתא דלא רמיא ואינן זוכרים וכעין סוגיא דכריתות הנ"ל ותקשה מן דברי הרמב"ם ה' טוען הנ"ל על מש"כ הרמב"ם פ"ה ה"ע ה"ה והובא בח"מ סי' ל"ו סעי' א' דאף בלא נתכוין בעת ראי' להעיד ג"כ מהני עדותן וכתבתי בספרי שם לחלק דדוקא היכא דמעידין על ענין הנעשה בפניהם דאף דלא כוונו אז להעיד מ"מ מהני עדותן כיון דמעידין דכוונו אז לראות היטב את הענין המעשה שנעשה בפניהם משא"כ במעידים דלא נעשה בפניהם הענין שאומר הנטען. בזה דיינינן דהוי מילתא דלא רמיא ואינן נאמנים משום די"ל דנשכח מהם הענין כו' ובספרי שם העירותי מהא דח"מ סי' כ"ט סעי' ג' ובסי' למ"ד סעי' ד' ומהא דע"י הזמה שאומרים עמנו הייתם יעו"ש וכן יש לדון בכוונת התו"י דשם דכתב בעדים ששמעו מן בעלי מעשה כו' משום די"ל דבעדותן על ראיות המעשה בעצמן שאני ועפ"ז יש לתרץ להרבה קושיות שיש על התו"י ואכמ"ל:

ט

א"כ בע"א לאחר זמן רב ואינו מעיד על מעשה דנעשה בפניו י"ל דלדינא נקטינן בזה כשיטת התוס' ישינים דאינו נאמן כיון דלא נתכווין בעת ראי' להיות עד ע"ז והוי זה בכלל כל מילתא דלא רמיא וחיישינן דנשכח ממנו ומעיד עכשיו להיפוך דבכה"ג לא מצינו בכה"ג חולק על שיטת התו"י והא דח"מ סי' כ"ח סעי' י"ג דמבואר שם דכ"ז שזוכר האדם יכול להעיד כו' [ועיין בסמ"ע ובבית יוסף ובפי' רש"י לכתובות דף ך'] י"ל דמיירי בנתכוין להיות עד אף דלא הזמינו הבע"ד להיות עד. או די"ל בע"א דמיירי במעיד על איזה מעשה דנעשה בפניו ומעיד דכיוון היטב לראות ענין המעשה כנ"ל ובסוגיא דכתובות דף ך' שם גבי תלוליות הוי ג"כ כמו נתכווין להעיד על מקום טומאה אי' הוא וראיתי בפתחי תשובה לאה"ע סי' מ"ב ס"ק י"א שהביא בשם החתם סופר שמחלק ג"כ לדינא בלא נתכוונו להעיד דאם באו זמן רב אח"כ להעיד בדבר ההוא אין מקבלין עדותן כו' ואין ת"י כעת ספר הח"ס וכבר כתבתי לעיל אשר כעין זה כתב הט"ז ביו"ד סוף סי' ק"צ לחלק כן גבי מילתא דלא רמיא עלי' ובאמת כיון דלא מצינו בכה"ג חולק על הך דינא של התו"י ע"כ וודאי יש לנו למנקט כן לדינא בזה:

י

הן אמת דבהיתר עגונא יש לסמוך על עדות ע"א אף דלא נתכוין להיות עד דהא לא גרע מנכרי מסל"ת וכן בהכרת שם המגרש או שם הלוה כמבואר בח"מ סי' מ"ט סעי' ב' ובאה"ע סי' ק"ך סעי' ג' ובסי' קנ"ז סעי' ב' דבכל אלו אף אם לא הי' נתכוין להיות עד ע"ז ג"כ מועיל עדותו לכ"ע אך התם שאני דהא לא בעינן בי' דיהא על המעיד דין תורת עדות דהא אף אשה וקרוב נאמנין בזה משום דזהו רק בגדר גילוי מילתא בעלמא וע"כ אף דבלא נתכוין להעיד דשייך בזה לומר דהוי מילתא דלא רמיא מ"מ מועיל בזה כיון דא"צ רק גילוי מילתא בעלמא וכמו דאיתא ביבמות דף ל"ט ועי' ביבמות דף ק"ו ע"א תוס' ד"ה ורבא דידי' כו' בסה"ד אבל היכא דבעינן דין תורת עדות אז שפיר דיינינן בלא נתכוין להיות עד ובע"א ולאחר זמן רב ואינו מעיד על מעשה הנעשה בפנינו דבכה"ג אין דין תורת עדות כלל על הע"א ויש לדון בי' כל מלתא דלא רמיא עלי' כו' ומילתא דכדי לא דכירי אינשי כמבואר בסנהדרין דף כ"ט ובח"מ סי' פ"א ופי' רש"י דברים של חנם דהא בכה"ג ג"כ הוי בעת ראי' ושמיעה כמו דברים של חנם והיכא דיש לנו עדים הסותרים זה את זה בעדותן רק ע"א הי' נתכווין להעיד והשני לא הי' נתכוון להעיד ואינו מעיד על איזה מעשה וכנ"ל. נראה ברור דיש לנו להאמין להעד דנתכוון להעיד משום דאין כח להעד דלא הי' מתכוון להעיד לסתור אותו העד דמתכוין להעיד משום די"ל מלתא דלא רמיא כו' ואיני נאמן בתורת עדות כלל משום דחיישינן שנשכח ממנו כל הענין כיון שהוא זמן רב אחרי העדות שהוא מעיד עכשיו וזהו כש"כ מהא דח"מ סי' כ"ט דמתרצינן העדים שלא יהי' מכחישין זא"ז ובסי' למד שם אף באופן רחוק קצת וכמש"כ הנו"ב הנ"ל וכש"כ בנידון כזה דאין עליו דין תורת כלל והא דעדי הזמה דפסלינן להעדים כתבתי מזה בספרי שם וספר שער משפט אין ת"י כעת לעיין בו מזה:

ענף ב

יא

ונשובה עכשיו לנ"ד במה שאמר העד כי הי' נקרא בשם אבראמאוויטש דהא בעת שהי' נקרא בשם כזה לפי דבריו הא לא נתכוין אז להיות עד ע"ז לאח"ז והוי זה אז בגדר מילתא דלא רמיא עלי' ומילתא דכדי דלא דכירי אינשי ועיין ביו"ד סי' צ"ד גבי הגדתו על תחיבת הכף עד כמה תחבו ובפתחי תשובה ס"ק א' מה שהביא בשם הנו"ב והחולקין וכן בנ"ד דהא לא הי' לו אז שום ענין דיעלה על דעתו להיות זוכר ויודע היטב איך הוא שמו של אותו האיש שאנו דנין עליו עכשיו ובודאי לא נתכוין אז להיות עד ע"ז לאחר זמן וגם הא אז לא הי' לו מזה שום נפ"מ לאיזה ענין ע"כ הוי זה בגדר מילי דכדי דכללא הוא בכזה דלא דכירי אינשי וכדאמרו בסנהדרין דף כ"ט כעין זה וכבר נתבאר דלדינא יש לנו לסמוך על דברי התוס' ישנים דכריתות בכה"ג היינו בע"א היכא דאינו מעיד על איזה מעשה דנעשה בפניו וגם הוא לאחר זמן רב דיש לנו כל הנך סברות ביחד בנ"ד ובפרט כמו בנ"ד דהוא ביותר מן שלשים שנה מן עת ההיא עד היום ע"כ ודאי אין על דברי העד בזה דין תורת עדות כלל ואינו נאמן בזה משום דהוי מילי דכדי ומילתא דלא רמיא עלי' וכן בנ"ד הא אינו מעיד על איזה מעשה הנעשה בפניו דהא לא הוי שום מעשה כלל בהענין דמספר לנו מזה ובפרט זה משך זמן רב למאוד ולכן יש לנו למיתלי דנשכח ממנו שמו ונתחלף לו שם שלאמאוויטש על שם אבראמאוויטש ובפרט דרוב שמו בהאותיות האחרונים שווין המה וידעתי מה שיש לחלק קצת במה שהובא לעיל בשם הרמב"ם פ"ו ה' טוען ה"ד שהובא בח"מ סי' ע' סעי' ב' דשא"ה דהעדים אומרים שלא הי' אז שום מעשה כלל משא"כ בנ"ד דאומר שהי' נקרא בשם אבראמאוויטש. אך באמת שפיר כתבתי דהא במה שמעיד על שמו אין זה מקרי מעשה ואין לנו להרבות במחלוקת על התו"י וקצרתי]:

יב

והנה במה דמעיד דקודם מיתתו שאלו לו על ביתו ואמר להם שהוא מעיר דווין ולאביו יש לו בית על האזאמד ויש לו בביתם אח חולה וכל הסימנים הללו ועל אלו הדברים נתכווין אז להיות עד א"כ אף במשך זמן רב למאד ג"כ מהני עדותו ויש עליו דין תורת עדות ממש וגם בסהדותא על ששים שנה מסקינן בכתובות דף ך' דכיון דרמי עלי' אף טובא נמי ופי' רש"י שם שעשאוהו עד בדבר כו' הא בנ"ד הוי כמו שעשאן לעדים ע"ז שיודיעו ממיתתו לאביו בעיר דווין וזה מועיל אף ביותר מן ששים שנה ומכש"כ דהא נ"ד הוי פחות מן ששים שנה דזה מועיל אף היכא דלא עשאוהו לעד ע"ז וכמבואר בסוגיא דכתובות שם וגם הא בח"מ סי' כ"ח סעי' י"ג מבואר דאף בלא נעשה מהבע"ד להיות עד מועיל עדותו לעולם כיון דנתכוין מעצמו להיות עד ע"ז וכמש"כ לעיל וע"כ בוודאי יש לנו לסמוך על עדותו בזה בפרט בזמן פחות מן ששים שנה כמו בנ"ד ואין לסתור עדותו ע"י מה שאמר כי שמו הי' אבראמאוויטש דהא בהגדת שמו לא נתכוון מעולם להיות עד והנפסר לא הזכיר כלל משמו להם קודם מיתתו כי באמת הי' מספיק אמירתו במה שהגיד להם אז קודם פטירתו דיהי' יודעים מקומו אי' הוא כדי שיהי' היכולת בידם להודיע כ"ז לאביו בעיר דווין ועיקר ידיעת שמו להם מכבר הי' בעת שהי' אז מילי דלא רמיא עלייהו ומילי דכדי ע"כ שייך בזה ג"כ לומר שבשתא כיון דעל על דלישנא נקט ואתאי ובעצם שמו איך הוא נקרא באמת לא נתכוון מעולם להיות עד ע"ז. ואין לנו לסתור עדותו שהעיד עכשיו לפנינו במה שנתכוין להיות עד ע"י מה שהעיד עוד במה שלא נתכוין מעולם להיות עד דהא זהו עדיף מן הנידון המשאת בנימין בסי' ק"ט דהעידו שם דמשמע מן הגוים שנהרגו אב ובנו מעיר פלונית ושהיו נושאים ונותנים עם הדוכס ונשבו ונפדו ובאמת הבן לא נשבה ונפדה מעולם ולא הי' לו מעולם שום עסק עם הדוכס והעלה די"ל דהעד טעה בדבריהם כו' יעו"ש ובאמת הא אכתי יש לחוש דכמו דטעה העד בדברי הגוים במה שאמר כן כ"כ אפשר דטעה ביתר דבריהם הנוגעים בעיקר ההיתר העגונא ועכ"ז דעתו של המ"ב דבמה דאין צורך כ"כ תלינן דטעה ומקילינן ומכש"כ בנ"ד דיש לנו להקל בפשיטות דהא במה שנתכוון להיות עד ודאי לא חיישינן דטעה ובמה שלא נתכוון להיות עד מעולם י"ל דטעה משום דהוי מלתא דלא רמיא כו':

יג

וכן יש לדון ה"ט ג"כ אף דנימא דלא כמו שכתבתי. ולדינא נקטינן אף בכה"ג היכא דיש לנו כל המעלות הללו דלא כהתו"י. משום דנימא דגם בזה חולקין על התו"י הנ"ל דנאמן העד לעולם אף דלא נתכוון מעולם אף בזמן רחוק ולא על מעשה שנעשה בפניו דגם בזה נאמן. מ"מ בנ"ד שפיר יש לנו לסמוך ולהקל משום דהדין נותן דלכ"ע אין לסתור עדותו במה שנתכוין להיות עד ע"י מה שהעיד עוד במה שלא נתכוין מעולם להיות עד דהא מה שנתכוין להיות עד לכ"ע עדיף מן מה שמעיד על דבר שלא נתכוין להיות עד ועפ"ז מתרצינן דבריהם ולקיים העדות שמעיד על מה שנתכוין להיות עד וכמבואר בחו"מ סי' כ"ט ובסי' ל' דקי"ל דמתרצינן דבריהם בכל מאי דאפשר למתלי. וכמש"כ המ"ב שם ויעוין בחו"מ סי' כ"ג סעי' א' דשני דיינין נאמנין לעולם אפילו יש שני עדים המכחישין אותם משום דמתרצינן ותלינן דטעו בשמועתן וקצרתי וכיוצא בזה מבואר בחו"מ סי' מ"ב סעי' ה' דמתרצינן דברי השטר במה דסותרים זה את זה אף ע"י פי' דוחק וכמש"כ הסמ"ע שם ובדברי הש"ך שם כתבתי לדון ע"ז במקום אחר] ובפרט בנ"ד די"ל דלא נצרך לנו כ"כ לבא להך דמתרצינן דבריהם משום דהא נתבאר בלא"ה מה שיש לדון להיתירא כיון דאין שם תורת עדות כלל על עדותו במה שאומר איך הי' נקרא בשמו וכמו דנתבאר על פי דברי התו"י הנ"ל וכפי מה שבארנו בנ"ד לא מצינו על התו"י חולק בזה וע"כ מכל הטעמים הללו אין לסתור למה שהעיד על דבר שנתכווין להיות עד ע"י מה שהעיד בדבר שלא נתכוון להיות עד וכמו שנתבאר כ"ז בטוב טעם בעז"ה:

ענף ג

יד

ועכשיו נשובה לדון בעיקר הכלל של הר"ן בתשובה סי' ל"ג דכל שהעדות מספיק מצד עצמו אלא שיצא לו ריעותא מסי' אחר שנראה ממנו שאינו הוא ואותו סי' עשוי להשתנות דאין מטילין מחמתו שום ספק בדבר אלא תולין אותו בסי' שעשוי להשתנות והביא ראי' לזה מב"ב דף קנ"ה גבי סי' העשוי להשתנות לאח"מ ומוציאין ממון עי"ז. כש"כ בערוה שהיא קלה כו' והאריך בזה הח"ס סי' ע"א וכן הובא זה באבני מלוחים בתשובה בסוף ח"א. והנה בעיקר ראייתו מהך דב"ב יש לדון טובא לולי דבריו הקדושים ולענ"ד נראה להוכיח כעין זה מכתובות דף כ"ד דאמרו מהו להעלות משטרות ליוחסין כו' דכתיב בי' אני פלוני כהן לויתי מנה מפלוני וחתימי סהדי כו' רב הונא ורב חסדא ח"א מעלין וח"א אין מעלין ומבואר בתוס' גיטין דף פ' ובהרא"ש דבהך דכתובות כשר השטר אף דכתבו כהן על אינו כהן ונתברר שאינו כהן ובח"מ סי' מ"ט סעי' ז' בהרמ"א שם הביא שיטת הרשב"א דס"ל דהך סוגיא מיירי בכתב כהן על אינו כהן שהוא בלשון הבע"ד שכתב אני פלוני כהן לויתי מנה מפלוני אבל בלשון העדים אמרינן אכולי מילתא קמסהדי ושיטת הרמב"ם דאף בלשון העדים ג"כ מספקינן בהכי וע"ש בש"ך ס"ק ט"ו בארוכה דיש לו שיטה אחרת בכ"ז ובאה"ע סי' ג' סעי' ב' בב"ש ס"ק ח' ובתומים שם ס"ק י"ז מזה והדברים ארוכים ואכמ"ל:

טו

עכ"פ למדנו מלשון הגמ' דכתובות הנ"ל דאף היכא דכתוב בלשון הבע"ד אני פב"פ הכהן לויתי מנה דאפי' נתברר דהוא אינו כהן מ"מ השטר כשר כמו דמבואר בתוס' גיטין דף פ' ובר"ן שם ושיטת התוס' בגיטין ובכתובות שם דלא כהש"ך בסי' מ"ט דכתב דאף דלאו אכולי מילתא קמסהדי בתורת בירור הדבר אבל בחזקת כהן הוי כמש"כ הש"ך שם והב"ש באה"ע סי' ג' אלא ס"ל דאף דלא הוי בשום חזקת כהן מעולם אפ"ה משמעות הסוגיא דהשטר כשר והוכיחו מזה דשינה בדבר שא"צ לכתוב דהגט כשר:

טז

וכן הקשו התוס' בכתובות שם מהא דב"ב דאם הי' משולשין יכתבו כהן משום דלא ס"ל לסברת הש"ך הנ"ל ומבואר בסי' מ"ט ברמ"א ובטור שם פלוגתא אם צריך לכתוב שם העיר של הלוה בשטר משום דבלא כתב שם העיר יש לחוש ליוב"ש אחר ויכול לטעון לאו אנא לויתי כמבואר שם בתומים ס"ק י"א ושיטת הרמב"ן דלא יכול לטעון כן והובא שם בב"י ובש"ך ובתומים אבל בכתבו שם העיר לכ"ע אינו יכול לטעון כך ולכאורה קשה דאמאי כשר השטר בכתבו כהן על אינו כהן ומשמע דאף בטוען לאו אנא לויתי ג"כ אינו נאמן. הא כיון דאיירי הסוגיא שם בכתוב בי' אני פב"פ לויתי מנה מפלוני כמבואר התם להדיא רק דס"ל דה"ה בכתוב בלשון עדים ג"כ אמרינן דלאו אכולי מילתא מסהדי א"כ בשלמא בכתוב בלשון עדים י"ל דאף דאין חותמין כו' אא"כ קראוהו כמו שהקשה הש"ך בסי' מ"ט מ"מ ס"ל להתוס' דכיון דאין עיקר השטר תלוי בזה י"ל דטעו העדים בזה והוי זה כמו מילתא דלא רמיא עלייהו בעת שחתמו בהשטר אבל היכא דכתוב בלשון הבע"ד אני פ' הכהן לויתי מנה דהא הבע"ד בעצמו יודע אם הוא כהן או לא ועכ"ז כתב אני כהן כו' א"כ לא שייך לומר דטעה. ומשמע דאף היכא דידוע בבירור דהבע"ד בעצמו כתב כן בכתב ידו כדמשמע בפשטיות הלשון דבגמ' שם. א"כ כיון דהבע"ד בעצמו אמר כן מקודם חתימת העדים ובתכ"ד של הודאתו דמודה ע"ע באודיתא דלוה מעות מן פ' ודאי נאמן לפרש דבריו דהלוה הוא כהן א"כ מוכח מתוך השטר דיוב"ש שלפנינו לא לוה המעות אחר הוא דאיתרמי דשמו ג"כ יוב"ש והוא כהן דהא על יוב"ש שלפנינו הנידון אי להסתפקן בו כיון דהוא אינו כהן וכשטר נכתב יוב"ש הכהן ומוכח מזה דיוב"ש מן עיר אחרת לוה המעות ואף היכא דנכתב שם העיר בהשטר ג"כ ניחוש לשני שוירי כיון דמוכח מן השטר דהלוה הי' יוב"ש הכהן ואותו שאנו דנין עליו אינו כהן א"כ נראה דהיוב"ש שלפנינו לא לוה אלא אחר הי' הלוה. דאף דבנכתב שם העיר לא חיישינן לשני שוירי כמבואר בסי' מ"ט בח"מ הנ"ל עכ"ז הא כיון דכתב אני כהן כו' זה הוי כמו דנכתב להדיא בהשטר דלאו איהו לוה רק יוב"ש כהן מעיר אחרת לוה המעות ולכל הפחות הא הוי ריעותא גדולה בהשטר שנכתב כהן כיון דהוא אינו כהן והדין נותן דיהי' נאמן כשיטעון כן ובאמת משמע דלא מצי למיטען כלל על השטר ואין נאמן כלל לטעון דאין אני הלוה אלא אחר הוא וקשה דאמאי לא יהי' נאמן בטענתו כן דהא מוכח וכתוב דהשטר לא נכתב עליו כיון דהוא אינו כהן:

יז

ואף דנימא דאולי עשה הלוה כן בערמה כדי שלא יגבו ממנו וכמו דכתב הרמ"א בח"מ סי' מ"ט סעי' ז' ע"ש מ"מ הא נאמן ע"ז כיון דנכתב כן בתכ"ד של הודאתו ומקודם חת"י העדים ובמקום ריעותא גדולה כזו אין להוציא ממון מהמוחזק וגם הדין נותן דאף כשיהי' מודה דהשטר נכתב עליו דמ"מ לא יהי' לו דין שטר לגבות ממשעבדי דהא במקום דחב לאחרים אינו נאמן בהודאתו משום חשש קנוניא ובפרט במקום ריעותא גדולה כזו וכמבואר בכמה דוכתי וגם הא לא הוי השטר מוכח מתוכו דהא שיטת התוס' בגיטין ד' כ"ד וב"מ ד' י"ח דלר"מ דס"ל ע"ח כרתי בעינן שיהי' מוכח מתוכו ועיין מזה בר"נ בגיטין שם ובח"מ סי' מ"ט סעי' ז' ובתומים שם והנה מבואר בגיטין ד' פ"ו דרב הונא אמר בשם רב דאין הלכה כר"א בשטרות. ובשבת ד' קכ"ח ובתוס' ב"ב ד' קנ"ג ד"ה שלחו לי' כו' דרב הונא עביד בכל מילי כרב ע"ש ורב חסדא אמר ג"כ בגיטין שם דאין הלכה כר"א בשטרות א"כ ס"ל לרב הונא ור"ח דבשטרות הלכה כר"מ דע"ח כרתי וממילא בעינן שיהי' השטר מוכח מתוכו לשיטת התוס' וסייעתם א"כ בכתב כהן על אינו כהן הלא נתבטל המוכח מתוכו מן השטר הזה ואדרבה מוכח להיפך דהשטר לא נכתב על יוב"ש זה דלפנינו ובלתי הודאתו הא אינו מוכח מן השטר עצמו דאיהו הלוה. ואפ"ה משמע מן הסוגיא דכתובות שם דהשטר כשר וגם גובה ממשעבדי ושם בסוגיא דמעלין משטרות ליוחסין קאי ומיירי שם רב הונא ורב חסדא אף דס"ל לר"ה ור"ח דבעינן מוכח מתוכו בשטרות:

יח

וגם לשיטת הר"נ והרא"ש דס"ל דלא בעינן מוכח מתוכו והובא שיטתם בתומים סי' מ"ט ס"ק י"א בסופו וע"ש מ"מ קשה הא כיון דכתבו התוס' והפוסקים בגיטין ד' פ' להוכיח מסוגיא דכתובות דמעלין משטרות כו' הנ"ל דשינה בדבר שא"צ לכתוב כשר ומשמע דהשטר כשר ואינו נאמן הבע"ד לטעון דאין אני הלוה אלא השטר נכתב על יוב"ש מעיר אחרת דהא אף דלא חיישינן לשני יוב"ש ולשני עיירות כ"ז דלא הוחזקו כמבואר מ"מ הא כיון דנכתב בהשטר דיוב"ש הכהן לוה המעות והוא אינו כהן א"כ ממילא הוי כמו דנכתב מפורש בהשטר דהלוה הי' יוב"ש הכהן מן עיר אחרת ולא זהו שאנו דנין עליו ואפ"ה השטר כשר ואינו נאמן לטעון כן ואם הי' נאמן בטענתו כן א"כ לא שייך לומר דהשטר כשר ובאמת משמע דגובה גם ממשעבדי בשטר כזה דאל"כ לא שייך למסתם ולומר דהשטר כשר ובחשש גביות ממשעבדי אף במודה ג"כ יש לחוש לקנוניא ובפרט במקום ריעותא גדולה כזו דנכתב הכהן והוא אינו כהן וכנ"ל:

יט

וכן יש להעיר בהא דגיטין ד' פ' הנ"ל דכתבו התוס' והרא"ש והר"ן וש"פ דשינה מקום הלידה הגט כשר והוכיחו כן מהך דכתובות הנ"ל ובגט בעינן דיהי' מוכח מתוכו לשיטת התוס' וסייעתם וכן ספר כריתות דיהי' ספירות דברים כתב בהגט בעינן לכ"ע וכמ"ש הר"ן בפ"ב דגיטין. וכן קיי"ל באה"ע סי' קכ"ח דשינה מקום לידה כשר הגט. והא הגט הוא לשון הבעל והוא בעצמו אומר אני פב"פ שנולדתי במקום פ' בשקר והוא בעצמו יודע מקום הלידה שלו ומשמע דאף שכתב הבעל בעצמו להגט בשינוי מקום לידתו דג"כ כשר הגט ועי' בסי' קכ"ג. ועכ"ז מכשרינן וכמבואר בבית יוסף אהע"ז סי' קכ"ח בשם הרשב"א בתשובה שכתב בזה"ל דנולדתי במקום פ' בשקר ואפ"ה הכשירו וה"ה במקום עמידת הבעל דאם שינו דג"כ מבואר שם דכשר וקשה כנ"ל דהא נתבטל עי"ז הספירות דברים והמוכח מתוכו:

ענף ד

כ

ומכל זה יש להוכיח להך כללא שכתב הר"ן בתשובה סי' ל"ג דכיון שהעדות מספיק מצד עצמו אלא שיצא לו ריעותא מצד אחר שנראה ממנו שאינו הוא דאין מטילין מחמתו שום ספק בדבר אלא תולין אותו בשינוי שהוא עשוי להשתנות וראי' לזה מב"ב ד' קנ"ה כו' ע"ש בהר"ן. וכמו כן הכא בכתובות כיון שנכתב השטר על יוב"ש מן עיר פ' והדין הוא דלא חיישינן לשני יוב"ש ולשני עיירות שוות ואינו נאמן לטעון לאו אנא כנ"ל ע"כ אף דיש ריעותא בהשטר דנכתב כהן והוא אינו כהן. עכ"ז מתרצינן במשמעות רחוקה. כדי שלא נסתור הכלל דקי"ל לדינא דלא חיישינן לשני יוב"ש ולשני שוירי ולא חילקו גם בכה"ג אף דיש לנו ריעותא והוכחה מן השטר עצמו דלא זהו שאנו דנין עליו עכ"ז מכשרינן השטר ומתרצינן ותלינן באיזה אמתלאה אף ע"י משמעות רחוק ומוציא ממון ממנו אף דאמר הלוה ברי להכחיש להיפוך אלא תלינן מדעתינו ואמרינן דעשה הלוה זה לאיזה כוונה דרצה להיות מוחזק בשם כהן כדי ליטול מתנות כהונה וכה"ג או אף היכא דאין לומר ולחושדו בזה עכ"ז אמרינן אולי הי' לו כוונה אחרת באיזה טעם בעולם במה שכתב כהן ע"ע א"כ כש"כ היכא דאין לנו טענת ברי נגדינו להכחיש דוודאי תלינן באיזה אמתלאה בעולם כיון דנראה מתוך הענין כי זהו האיש שאנו דנין עליו ואף דיש לנו איזה ריעותא מצד אחר עכ"ז מתרצינן אף ע"י משמעות רחוק וכעין סברת המ"ב בסי' ק"ט הנ"ל והחתם סופר פקפק על דברי המ"ב בזה:

כא

אכן לפי מה שנתבאר יש להוכיח מהך דכתובות דגם בכה"ג תלינן דזהו האיש שאנו דנין עליו ומפרשינן אף ע"י דבר רחוק ומתרצינן אף דהלוה טוען להכחיש את הענין של השטר כנ"ל ומקרי השטר בשם מוכח מתוכו וכן מכשרינן מה"ט את הגט גם בשינו מקום לידתו. וע"כ ה"ה בנ"ד כיון דמתוך דברי העד נראה דזהו האיש שאנו דנין עליו וע"כ אף דאמר בשמו דהי' נקרא בשם אבראמאוויטש ובאמת זה האיש דנראה דזהו האיש שאנו דנין עליו הי' נקרא בשם שלאמאוויטש. דתלינן דטעה ונשכח ממנו במשך כמה שנים ונתחלף לו בשם אבראמאוויטש וכמו דכתב המ"ב דתלינן בטעות ולדעתי נראה דהאמתלא דתלינן בטעות בענין מילתא דלא רמיא עלי' ולאו אדעתי' וכמו בנ"ד דזהו יותר שכיחא מן האמתלא דתלינן במה שכתב בעצמו עליו כהן על אינו כהן בהשטר מקודם חת"י העדים ובכת"ד של ההודאה והנה בעדים דכתבו כהן על אינו כהן דלאו אכולי מילתא קא מסהדי הטעם הוא דתלינן דטעו ולא נתנו על לב לדקדק בזה לפי דזהו אינו מן הנצרך כ"כ להשטר וטעו בעת שחתמו אבל בבע"ד עצמו שכתב כהן על אינו כהן בע"כ הטעם הוא כמו שנתבאר בעז"ה וזהו יסוד גדול וסייעתא לדברי הר"נ והמ"ב:

כב

והנה מן הר"נ משמע דרק בדבר העשוי להשתנות תלינן וכפי ראייתו שהוכיח כן מהך דב"ב ד' קנ"ה. אכן לפי מה שכתבתי להוכיח כן מכתובות ד' כ"ד מוכח לפ"ז דגם על משמעות רחוקה מתרצינן כדי דלא נסתור למה דמוכח מתוך השטר זולת הריעותא וממילא הוי כמו שטר בלא ריעותא כי מסלקינן הריעותא לגמרי ונידון דידן וכן נידון הר"נ והמ"ב הוי כש"כ מן הך דכתובות דהא בהך דכתובות טוען הלוה ברי להכחישו וגם הא בהך דכתובות אף דלא נימא לתרץ זה ע"י האמתלא דתלינן מ"מ לא נסתור את השטר לגמרי דהא רק מספקינן שמא נכתב השטר על יוב"ש מן עיר אחרת משא"כ בנ"ד דאם לא נתלה דטעה א"כ נחזיק את העד למשקר דהא בעיר דווין לא הי' שום אנ"ח אחר דיהי' לו כל הסימנים אשר אביו הוא על הזאמד ואחיו חולה כו' דיהא נקרא האנ"ח בשם אבראמאוויטש:

וגם הא אין לנו שום ברי שיכחיש זה ע"כ ודאי יש לנו לסמוך על דברי המ"ב ולומר דטעה כיון דהוי מילתא דלא רמיא עלי' וכנ"ל בארוכה וע"פ כל זה כתבתי בקונטרס אחד במק"א לדון הרבה בגט שכתבו כהן על אינו כהן והארכתי בדברי הנו"ב ותשובת רע"א זצ"ל מזה ואכ"מ:

כג

והא דלא כתב הר"ן בתשובה סי' ל"ג להוכחה הנ"ל מהך דכתובות נלע"ד דהר"ן לטעמי' אזיל דפב"ב דכתובות בר"ן שם מסיק בשם הרמב"ן דכתב דשאני בהך דכתובות דהוי בחזקת כהן לכה"פ וכשיטת הש"ך בחו"מ סי' מ"ט והביא שם שיטת הר"ן הנ"ל וכן הובא דברי הר"ן והש"ך הנ"ל באה"ע סי' ג' בב"ש ס"ק ז' ע"ש א"כ לפי הך שיטה אין מקום כלל למה שהוכחתי מהך דכתובות הנ"ל וע"כ לא הביא הר"ן בתשובה לההוכחה הנ"ל אכן לפי שיטת התוס' והרשב"א דלא ס"ל כן והוכיחו מזה לדינא בגיטין ד' פ' להכשיר הגט בשינוי מקום לידתו וכן פסקינן באה"ע סי' קכ"ח וגם הר"ן גופי' פסק כן בגיטין ד' פ' הרי דתפסו כולם דעיקר הך סוגיא דכתובות ד' כ"ד הנ"ל מיירי אף דלא הוי בחזקת כהן כלל ולכן למדו מזה להכשיר בשינו מקום לידתו בהגט ע"כ יש לנו לסמוך לדינא על הך דכתובות דמוכח משם כפי עיקר הכלל של הר"ן בתשובה דכיון שהשטר מספיק בעצמו מצד הדין אלא שנמצא בו איזה ריעותא שנראה מזה שאינו הוא דאין מטילין מחמתו שום ספק בדבר אלא תולין ומתרצינן מעצמינו באיזה אמתלא בעולם כדי שלא נסתר את השטר או את העדות ואף ע"י משמעות רחוק וכדברי המ"ב והחתם סופר בתשובה דמתרצינן דבריו כו' כמו שנתבאר דהא התם הוי שינוי שאינו עשוי להשתנות כ"כ ומ"מ מתרצינן כו' ובפרט דיש לומר דנ"ד מקרי דבר העשוי להשתנות מצד דהא הוי מילתא דלא רמיא עלי' ולא נתכוין בעת ראי' להיות עד וכמו שנתבאר לעיל דהא בשעת שמיעת העד על שמו איך הי' נקרא לא נתכווין אז מעולם להיות עד ע"ז לאח"ז ועדיף זה מעובדא של המ"ב דהא בעובדא של המ"ב נתכוין העד להעיד בעת ששמע מן הגוים איך שהאב ובנו נהרגו והי' להם עסק עם הדוכס כו' ומסיק המ"ב ע"ז דהוי זה מילתא דלא רמיא כו' וכמו א' אומר ג' בחודש כו' דטעו ותלינן בטעות ולא בשיקרא כו' ופלגינן דיבורא כו' עכ"ל ובנ"ד דלא נתכוין להיות עד ע"ז מעולם א"כ אף דנימא דהחולקים על התוס' ישנים בכריתות דחולקים גם בכה"ג שכתבתי לעיל לדון דכ"ע מודו בכה"ג להתו"י אלא ס"ל דבכל גווני נאמנים להעיד אף דלא נתכוונו להעיד דעכ"ז במקום אמתלא יש לנו להעיד למנקט לכ"ע לסברת התו"י דכיון דלא נתכוין להיות עד יכול להיות דשכיח דיטעה בזה וכיון שהעדות מספיק ונראה ממנו שזה הוא שאנו דנין עליו רק דנולד ריעותא מצד עדותו על מה שלא נתכוין להעיד דאין סותרין מזה לעדותו שהעיד על מה דנתכוין להעיד ותלינן דנשכח ממנו וטעה דנתחלף לו שם שלאמאוויטש על אבראמאוויטש:

ומקרי זה בשם שינוי שעשוי להשתנות ואף להר"ן בתשובה דנקט בשם שינוי שעשוי להשתנות דגם נ"ד הוי שינוי שעשוי להשתנות במשך הזמן רב בכמה שנים שעברו מאז עד היום דזהו דבר המצוי כן למטעי בכזה:

ענף ה

כד

והנה לכאורה יש לדון בהראי' שכתבתי מהך דכתובות דהא איסורא מממונא לא ילפינן כמבואר בב"מ דף כ' ובתוס' שם אבל באמת זה אינו דהא חזינן בתשובת הר"ן סי' ל"ג דיליף כעין זה מהך דפרק מי שמת דאמרו גבי ממונא דסימנים עשוין להשתנות לאח"מ דלמד מזה דה"ה בהיתר עגונא כנ"ל הרי דאינו מחלק בזה בין איסורא לממונא משום דבנידן כזה אין לחלק בין ממונא לאיסורא כיון דעצם עדותו מועיל להתיר בעריות רק דנולד לנו ריעותא מצד אחר בזה שפיר ילפינן מממונא דתלינן לתרץ דלא יהא סתירה מזה למה דהי' מוכח מתוך עיקר העדות אם לא היה הסתירה כלל ומסלקינן להריעותא והוי כמאן דליתא להריעותא כלל מעולם ומתירין להאשה כו' וכן י"ל במה שהוכחתי מהך דכתובות אף דמיירי התם בממונא ושפיר הוכחתי ועוד דהא התוס' בגיטין דף פ' וכל הראשונים שם כתבו להוכיח מהך דכתובות דשינה בדבר שא"צ לכתוב דהגט כשר ולא חילקו בין ממונא לאיסורא דבגט יש להחמיר ביותר משום לעז וכמש"כ התוס' בב"מ דף כ' דבאיסורא החמירו ביותר משום חשש לעז וע"כ מוכח דבכה"ג לא שייך לחלק בין ממונא לאיסורא:

כה

ועוד דהא נ"ד דמיירינן באיסור יבמה לשוק בזה י"ל דקילא דהא התוס' בב"מ דף כ' ד"ה איסורא מממונא כו' כתבו דבא"א החמירו דמשאל"ס לא תנשא לכתחילה ועוד כו' והנה ביבמות דף ל"ו ע"ב תוס' ד"ה הא לא שהא ספיקא הוי כו' כתבו דמשום ערוה החמירו במשאל"ס ומשמע דיבמה לשוק לא מקרי דבר שבערוה ולא החמירו בכזה ועיין בחמדת שלמה סי' ט"ו שכתב לדון ביבמה לשוק אי הוי דבר שבערוה ואכמ"ל וכעין זה אי' בח"מ סי' רפ"ד דמשום איסור כרת החמירו גבי משאל"ס. וכן הוא בהרמב"ם. א"כ בחשש איסור יבמה לשוק דליכא בי' כרת שפיר ילפינן בזה מממונא אכן זה נסתר מהך דב"מ דף כ' הנ"ל דהא אמרו שם היכי פשיט מר איסורא מממונא וא"ל שטרי חליצה ומיאונין תנן ומייתי ראי' מזה שם עלי' דההוא גיטא דאשתכח ב"ד דרב הונא כו' הרי מבואר להדיא שלא לחלק בין איסור א"א ובין איסור יבמה לשוק וכמו דמבואר בב"ב ד' קל"ה ע"א דאמרו אם הקלנו בשבוי' נקל בא"א וכפירוש הרשב"ם שם. אף דהתם מיירי בחשש איסור יבמה לשוק ועיין בהגהת הב"ח שם מצידו ובחי' הרמב"ן ושמ"ק שם ובתוס' קידושין דף י"ב ובכתובות דף כ"ג. ובתשובת רע"א זצ"ל סי' ק"ד ובגליון המשניות לגיטין פ"ג משנה ג' אות כ"ו ולכן גם בחשש איסור יבמה לשוק יש לדון ג"כ דגם בזה שייך לדון להך כללא דאיסורא מממונא לא ילפינן ועיין ביבמות דף צ"ד דלאיסור כרת התרת לאיסור לאו לא כש"כ וקצרתי]. אכן העיקר כמו שכתבתי לעיל להוכיח מן דברי הר"נ בתשובה הנ"ל וכן מן התוס' והראשונים דגיטין דף פ' הנ"ל דבכה"ג אין לחלק בין איסורא לממונא וכמו שנתבאר לעיל ולכן שפיר כתבתי להוכיח ביסוד דהיתירא בנ"ד מן הך דכתובות דף כ"ד הנ"ל:

כו

והנה מתחילה היה בדעתי לדון בנ"ד דאפשר לנו למתלי אולי האיש האחר שנלקח לאנ"ח היה כינוי משפחה שלו בשם אבראמאוויטש וע"כ נקרא גם האנ"ח זה שנלקח עבורו ג"כ בשם אבראמאוויטש וכפי שהי' הדרך והנהוג בעת חוק הפאימניעס וכיוצא או אולי יכול להיות כי המיר דתו ובעת המרתו קראו לו אז בשם אבראמאוויטש כי כן דרכן, אך ראיתי כי אין אפשר לדון כן בנ"ד מחמת כמה טעמים ולכן העיקר בפשטות הענין לענ"ד לדון ולמתלי כ"ז בטעות העד כי נחלף לו שם שלאמאוויטש בשם אבראמאוויטש כיון דעברו יותר מן שלשים שנה מאז עד היום וגם רובא דשמא מן האותיות האחרונים שווין המה. ובב"ב ד' קס"ו ע"ב אמרו להך רוב דשמא על ענין אחר ע"ש וראיתי בתשובת בית אפרים על אה"ע סוף סי' ז' שהביא ג"כ לדברי תשובת משאת בנימין סי' ק"ט הנ"ל:

ובנ"ד דהוא יותר משלשים שנה ודאי דזה מקרי עבידי למטעי ולמתלי זה בטעות כיון דלא נתכוין להיות עד ע"ז לאח"ז לכן יש לנו לסמוך ע"ז ולהתירה מכבלי העיגון וגם יש מקום לצרף לסניף קצת מה דיש מקום לדון בעיקר הקידושין שלה בנ"ד דהוי כמו מום ומקח טעות בעיקר הקידושין אף דקשה לסמוך ע"ז מ"מ לסניף קצת יש לצרפו:

כז

ולכאורה היה מקום לדון עפ"ז דין ספק ספיקא היינו ספק א' בעיקר הקידושין ונישואין שלה וספק שני מה שיש לדון ע"פ היתר הגב"ע הנ"ל והי' לי מקום לדון בארוכה בכ"ז אך אין רצוני בזה מטעם דהא בעינן גבי דין ספק ספיקא דיהי' חלין ביחד וכמבואר ביו"ד סי' ק"י סעי' ט' ובמג"א סי' תל"ט ס"ק ג' וכן מוכח ביבמות דף קי"ג גבי אשת חרש דאי אמרת עתים חלים ועתים שוטה קידושי מצי מקדש גירושי לא מצי מגרש ולא דיינינן התם ספק ספיקא ספק א' שמא הי' בעת הקידושין בעתים שוטה ואת"ל דהי' אז חלים אכתי ספק שמא עכשיו בעת הגירושין הוא בעתים חלים. וע"כ מוכח מזה דכיון דהספיקות לא נולדו ביחד אלא הספק הראשון היה בעת הקידושין והספק השני הי' לאח"ז בעת הגירושין דלא מהני ס"ס כזה וכן העיר שם בדרוש וחידוש של רע"א זצ"ל ליבמות שם ע"כ אין לדון גם בנ"ד ספק ספיקא הזה. דהא הספק הראשון הי' בעת הקידושין ונשואין שלה והספק השני נולד אחר זמן ע"כ לא רציתי להאריך ולדון ע"פ ספק ספיקא הזה. וגם הי' בדעתי לדון ספק ספיקא ע"פ מה דיש להעיר במומר יבם דפליגי הראשונים אם הי' מומר בעת הנשואין אם זוקק ליבום או לא אך בנ"ד הא נתבאר לעיל דאין להאמין להעד הראשון שאמר שהמיר דתו וגם הא מן הגב"ע השני דמעיד דיהודים קברוהו א"כ מוכח מזה דלא היה מומר דאם הי' מומר לא הי' מניחין ליהודים לטפל בקבורתו כידוע וע"כ חדלתי מן היתר זה וכעת ראיתי באה"ע סי' מ"ז בבאר הטיב ס"ק ג' שכתב בשנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה ואח"כ באו שנים ואומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה מותרת מטעם ס"ס עיין כנה"ג עכ"ל אכן לפי מש"כ יש לדון בזה דהא לא הוי שני הספיקות בבת אחת ואכמ"ל וכן ראיתי כזה בהרשד"ם וקצרתי:

כח

והעיקר כפי יסוד דהיתירא שהעליתי מקודם ב"ה דמה שהעיד שהי' נקרא בשם אבראמאוויטש זהו בגדר מילתא דלא רמי' כו' ומילי דכדי כו' ויש לנו למיתלי דטעה ונתחלף לי' שם שלאמאוויטש על שם אבראמאוויטש כיון דאז לא נתכוין להיות עד ע"ז לאח"ז ובפרט דזהו יותר מן שלשים שנים עד כעת וידעתי מה דיש לדון ולחלק דדוקא בעד המעיד על איזה מעשה או על מה ששמע מאחרים. בזה מצינו דיש לדון דהוי מילתא דלא רמיא עלי' וכו' וכמו הנידון של התו"י בכריתות דכתב כן בעדים ששמעו מן בע"ד וכו' יעו"ש אבל בנ"ד דאמר דהוא בעצמו קרא לו בשם אבראמאוויטש אפשר דבכה"ג לא תלינן לומר דזהו מילתא דלא רמיא עלי' וכעין זה מחלק הנו"ב במ"ת ח' יו"ד סי' ט"ז וכתב דבדבר שאדם עושה בעצמו לא שייך לומר כן והובא בפ"ת ליו"ד סי' צ"ד ס"ק א' אבל באמת אין לחלק בזה כמבואר שם באחרונים גבי תחיבת כף וכעין זה בט"ז יו"ד סי' ק"צ סעי' נ"ב והביא שם להך דח"מ סי' ע"ט סעי' י"א ובשבועות דף ל"ד דלא עברתי בצד עמוד פ' ובאו עדים שעבר בצידו דאמרינן דהוי מילתא דלא רמיא כו' וכן באומרת זמן רב אחר שכיבתן שלא באתי למקום שנמצא הדם דיש לומר דבאת כו' ומילתא דלא רמיא עלי' כו' ונשכח ממנה ועיין בנקודת הכסף שם. הרי דאף במה שעשה בעצמו מצינו דכיון דהוי מילתא דלא רמיא אמרינן דנשכח כו' ובפרט דאין זה מעשה רק דיבור דיש לחלק בזה וקצרתי ובב"ב דף ל"ט אמרו לי' לא מפקינן שותא רב הונא ברי' דר"י אמר מילתא דלא רמיא כו'. הרי דאף במה דאמרו בעצמם כן מ"מ דיינינן בזה דהוי מילתא דלא רמיא וכו' אך מהך דב"ב אינו ראי' דהא הרשב"ם פי' שם בזה"ל כלומר אינו נותן אל לבו שקבל הדבר לכסותו כו' וע"כ אינו ראי' מהתם לנ"ד]:

כט

אך בנ"ד אין אנו צריכים לכל זה דהא לא אמר העד שהי' קורא לו בעצמו בשם אבראמאוויטש רק העיד שהי' נקרא בשם אבראמאוויטש א"כ יכול להיות גם בנ"ד ששמע מן אחרים שהיו קורין לו בשם אבראמאוויטש או מן האנ"ח האדונים של הנפטר שהיו קורין לו בשם זה כפי עדותו ובאמת מוכח מן הגב"ע הזה שלא הי' מקורב כ"כ עם הנפטר וראי' לזה דהא העיד כי קודם מיתתו שאלו לו על ביתו מה יצוה קודם מותו להודיעם. ומשמע דמקודם מיתתו לא ידעו כלל ממנו ומנין הוא ואי' מקומו ע"כ יש לנו למתלי ולתרץ דברי עדותו דלא יהיו סותרים דבריו אהדדי:

והוא דהעד בעצמו לא היה מקורב עם הנפטר שאנו דנין עליו ומה שמעיד שהי' נקרא בשם אבראמאוויטש הוא ע"פ מה ששמע מן אנ"ח אחרים שקראו לו כן ולכן יש לנו לדון דזהו כעין כל מילתא דלא רמיא עלי' וכמו הך דסנהדרין דף כ"ט דאף דהודה בעצמו מתחילה מ"מ אמרו בזה דזהו מילתא דכדי דלא דכירי אינשי וכנ"ל וה"ה בנ"ד כיון דחזינן דלא הי' מקורב עמו כ"כ הוי זה בכלל דברים של חינם ודברים של מה בכך דלא דכירי אינשי ולכן אף דיגיד כעת העד בתורת עדות שנית דהי' מקורב עמו והי' קורא לו הרבה פעמים בשם אבראמאוויטש וזוכר זאת בבירור:

עכ"ז דיינינן בכה"ג דאינו חוזר ומגיד לסתור עדותו הראשונה:

כיון דבעדותו הראשונה יש לנו לפרש ולמתלי כנ"ל דלא יסתור דברי עצמו. ע"כ זהו בכלל כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד:

ענף ו

ל

והנה המשאת בנימין בסי' ק"ט כתב להוכיח דתלינן בטעות מהא דע"א אומר בדיוטא עליונה וא' אומר בדיוטא תחתונה כו' וכן בע"א אומר ב' בחודש וע"א א' בג' בחודש דאמרינן דטעו בעבורא דירחא כו' והנה מע"א אומר ב' בחודש כו' אינו הוכחה אלימתא כ"כ דשא"ה דרובא דאינשי טעו בעבורא דירחא כמבואר בסנהדרין דף ס"ט. וכן מן ע"א אומר בדיוטא עליונה כו' אינו מוכח מהתם רק בדבר שאין צורך ואין מזה שום נפ"מ לגוף העדות כלל וביותר יש להוכיח כן מן ע"א אומר מאתים וא' אומר מנה או דע"א אומר דמי יין וע"א אומר דמי שמן דמצרפין עדותן כמבואר בח"מ סי' למ"ד משום דעבידי למטעי וכמש"כ התוס' בב"ב דף מ"א ע"ב ד"ה אתא לקמי' דרב יהודה כו' הרי דמצינו דגם בענין שנוגע לגוף העדות מ"מ מתרצינן כדי שלא יסתרו להדדי ותלינן דטעו א"כ כש"כ בנ"ד דלא נתכוין מעולם להיות עד ע"ז לאח"ז ובוודאי יש לנו למתלי דטעה ונשכח ממנו כדי שיתקיים עדותו במה שמעיד על מה שנתכוין להיות עד ובפרט דבאמת רובא דהאותיות של שלאמאוויטש ואבראמאוויטש שווין המה באותיות האחרונים רק בשני אותיות הראשונים של שלאמאוויטש נתחלף לו בזה שכיח הטעות כי אינם רחוקים כ"כ שני שמות הללו וכיוצא בזה מצינו בגיטין ד' ס"ג ע"ב ההיא דהוי קרי לה נפאתה אזל סהדי וכתבו תפאתה משום דטעו בשמה והתם בוודאי אמר להם הבעל שיכתבו לשם אשתו נפאתה והעדים טעו בשמועתן וסברו דתפאתה שמה. וחזינן דכה"ג הוי דבר המצוי לטעות והתם הי' הטעות באות הראשונה של התיבה וכעין זה מצינו בנדרים דף ב' ובנזיר דף ב' גבי כינויי נזירות כנזירות דנזיר נזיק נזיח פזיח ה"ז נזיר ופי' הר"נ שם דזהו לשון שנשתבש בו. והובא בתוס' יו"ט לנדרים פ"א משנה ב' ובנזיר פ"א משנה א' בשם לשון הרמב"ם שהעלגים כו' היו משבשין לשון נזיר על צד שינוי לשונם ואח"כ נעתק זה אל ההמון ונפסד הלשון לפי דיבורם עד שהיו אומרים בשביל נזיר נזיק נזיח פזיח עכ"ל וכן הוא בפי' המשניות להרמב"ם. הרי מצינו כי בהמשך הזמן נשתבש הלשון מן נזיר לפזיח אף שאין להם השתוות כלל רק באות ז' שבאמצע התיבה כמו כן יש לנו למתלי בנ"ד דמחמת המשך זה זמן רב וברבות השנים ערך יותר מן שלשים שנה נשתבש השומע וטעה מן שם שלאמאוויטש לשם אבראמאוויטש. בפרט דרוב האותיות מן שמו שווין המה:

לא

וכעין זה מצינו בעירובין דף נ"ג ע"ב בני גליל דלא דייקי לישנא מאי היא דההוא בר גלילאה דאמר להו אמר למאן אמר למאן א"ל שוטה חמר למירכב או חמר למישתי עמר למילבש או אימר לאתכסאה. ופי' רש"י דלא היה ניכר אם עמר אם חמר אם אימר הרי מצינו דיש לחול הטעות להשומע בין חמר לעמר או אימר ועיין בח"א שם וכעין זה מצינו בעירובין דף ע"ה ע"ב דאמר רב יוסף רבים ברבי אחלף לי' וכמו כן בנ"ד ברבות השנים מצי לחול טעות להעד השומע מן שלאמאוויטש לאבראמאוויטש כיון דברוב אותיות שווין המה ועיין בחגיגה דף ט"ו גבי הא דא"ל ולרשע כו' אשתמע כמה דאמר ולחלישא כו' ובקידושין ד' כ"ה ע"א וקצרתי ומן כל הלין טעמים נ"ל לפענ"ד דאף אם הי' מתכוין בנ"ד להיות עד על שמו בעת ראי' ושמיעתו דיש לנו ג"כ לדון להיתירא ולמתלי לתרוצי דברי העד דלא יסתרו דברי העד להדדי די"ל דטעה בשני אותיות הראשונים וכמו בע"א אמר מאתים ואחד אומר מנה ובדמי יין ודמי שמן דמתרצינן דבריהם דלא יסתרו אהדדי ותלינן דטעה אף דהוי זה בעיקר הענין מן עדותו. וה"ה במה דסתרי דברי העד בעצמו אהדדי וכמש"כ המ"ב:

ובפרט לפי מה שנתבאר דמצינו כעין זה בש"ס. והנה לעיל כתבתי דלכאורה יש לחלק בנ"ד במה שהעיד על שם הנפטר ובין נידן המ"ב דכתב דתלינן דטעה במה שאומר כי הי' לאב ובנו עסק עם הדוכס כו' דשא"ה דאין זה עיקר מן העדות דאין זה שייכות כ"כ להענין דהתם משא"כ בנ"ד במה שהעיד על שמו אכן באמת מוכח מהך דמנה ומאתים ודמי יין ושמן אף בזה הוי עיקר הענין לעדותן. עכ"ז היכא דסתרי אהדדי מתרצינן דטעה ועיין בב"ב דף נ"ו בתוס' ד"ה אלא מעתה אחד אומר אכלה שלישית כו' וכמו כן היכא דסתרי דברי העד בעצמו דבריו להדדי דמתרצינן אף ע"י פי' דוחק וכמש"כ הסמ"ע כעין זה בסי' מ"ב סעי' ה' והעיקר כשיטת הסמ"ע דשם ואכ"מ להאריך בדברי הש"ך דשם ועיין בגיטין דף פ"ח ע"א וברש"י דבור המתחיל הרי את מלמטה כו' שכתב דבתכ"ד ליכא למימר דמימלך. וה"ה בנ"ד דבתכ"ד לא יסתור דבריו:

לב

וגם הא נ"ד לא הוי פירוש דוחק דהא במשך שלשים שנה מצוי לטעות בין שלאמאוויטש לאבראמאוויטש וכנ"ל וזהו יותר מצוי לטעות בכזה מן מה דאמרו לתלות בטעות העדים במנה ומאתים ובדמי יין ושמן כנ"ל ובדמי יין ושמן הא אף בנתכוונו להעיד בעת ראייתן וגם ייחדן לעדים. ג"כ תלינן בטעות ועיין ברש"י לסנהדרין ד' ל"א ע"א ד"ה לדמי זה אומר בפני הודה לו דמי יין וזה אומר בפני הודה דמי שמן ע"ש והודאה הא הוי ייחדן להיות עדים וכמבואר בסנהדרין דף כ"ט ע"א וברש"י ד"ה בפנינו משמע שעשאנו עדים עכ"ל וכן הוא בח"מ סי' פ"א דהודאה הוא דא"ל אתם עדיי או בהודאה גמורה דהוי כמו אתם עדיי ואפ"ה אמרינן דטעו בדמי יין ושמן משום דמתרצינן דברי עדותן דלא יסתרו אהדדי ותלינן דטעו בעת שמיעתן שהודה לו על דמי שמן ודמי יין וכן במעידים דראו ההלוואה של מנה ומאתים דתלינן דטעו בעת ראייתן אף בנתכוונו להעיד מדסתמו בזה וגם הא מוכח כן מהך דהודה על דמי יין ושמן כנ"ל א"כ כש"כ בנ"ד דלא נתכווין להיות עד בעת ששמע קריאת שמו של האותו האיש שאנו דנין עליו דודאי תלינן דטעה בעת שמיעתו ובפרט זה משך שלשים שנה ודיינינן כן בכדי שלא נסתור מן דבר אחד בקריאת שמו למה שהעיד על הרבה סימנים שאמר להם הנפטר מקודם מיתתו שהוא מעיר דווין ולאביו יש לו בית על הזאמד ויש לו בביתו אח חולה דיותר יש לנו למתלי הטעות במה שלא נתכוין להיות עד ע"ז לאח"ז בכדי שנקיים כל דברי עדותו על הרבה סימנים ושהי' נתכוין להעיד על כל הסימנים הללו שאמר להם קודם מיתתו דהוי כמו ייחדן לעדים ע"ז כנ"ל דאם לא תלינן בטעות בשמיעתו יתבטל כל דברי עדותו לגמרי:

לג

וכבר כתבתי לעיל דאף בהיה מעיד שהוא בעצמו קרא לו בשם אבראמאוויטש דג"כ אין לחלק בזה ובפרט דיש לפרש דברי עדותו דהעיד דזה היה במה שנקרא בשם זה בפי אחרים וטעה העד בשמיעתו וכמו הך דמי יין ודמי שמן דתלינן דטעה בשמיעתו להודאת הבע"ד כנ"ל וכן כתבתי לעיל דאף אם יבא העד הזה היום ויעיד להכחיש כל זה דהדין נותן דאינו נאמן להיות חוזר ומגיד ואין זה נקרא פירוש לדברי העד [ועיין בח"מ סי' כ"ט ובסנהדרין ד' מ"ד ע"ב אלא סותר לדברי עדותו שהגיד בראשונה כיון דע"י זה יסתור כל דברי עדותו לגמרי. דהא בשם אבראמאוויטש ומן עיר דווין ויהיה לאביו בית שם על הזאמד ויהיה לו בן חולה כו' דזהו דבר שלא הי' כלל ביחד בכל הסימנים הללו ואין לנו סתירה יותר מזה. וע"כ אינו נאמן העד אף אם יגיד שנית כהיום לשנות ולסתור דבריו הראשונים:

לד

היוצא לנו לדינא בנ"ד דיש לנו יסודות נכונות להיתירא ב"ה היינו ע"פ דברי התוס' ישנים בכריתות דף י"ב דאם לא נתכוין להעיד אין ממש בעדותן ובנ"ד דהוי ע"א וגם הא אינו מעיד על איזה מעשה שהיה בפניו רק על הדיבור איך היה נקרא בשמו ולא נתכוין אז להיות עד ע"ז לאח"ז וזה יותר מן שלשים שנה מאז עד היום כיון דהיכא דיש בהצטרפות כל הענינים הללו ביחד לא מצינו חולק בפירוש על התוס' ישנים בזה וגם אף דנימא דאף בכה"ג חולקים על התו"י אלא בכל גווני מהני עדותן וכדסתמו בח"מ סי' כ"ח סעי' י"ג ובסי' ל"ו סעי' א' [ובאמת אינו ראי' מהתם וכמש"כ לעיל וספר חתם סופר אינו ת"י בפה בירשטאן כעת. אך ראיתי בפ"ת ח"מ סי' ל"ו ס"ק ג' ובאה"ע סי' מ"ב בפ"ת ס"ק י"א שהביא בשם חתם סופר מזה עכ"ז הא לכל הפחות יש לנו למתלי במה שמעיד על מה דלא נתכוין להיות עד דטעה בזה דהוי זה כאמתלא המועיל ובכדי לקיים כל עיקר עדותו ולא יובטלו. דהא במה שמעיד שהיה שמו בשם אבראמאוויטש ויש לו אב בעיר דווין ויש לו בית שם על הזאמד ואחיו חולה וכל הסימנים כו' דכל דברי העדות הללו אינו יכול להיות ביחד וע"כ מוכח דטעה באיזה דבר מן עדותו וע"כ יש לנו למתלי הטעות במה שלא היה מתכוין אז בעת שמיעתו שיהי' עד ע"ז לאח"ז וזהו באחד מן עדותו שהעיד על שמיעתו שהיה נקרא בשם אבראמאוויטש בכדי שיקויים כל הנך דברים הרבה מן עדותו שהי' מתכוין להעיד ע"ז וזהו על כל הנך סימנים הללו ביחד דיש בהם דברים וענינים רבות ולכל הפחות יש לנו לסמוך על סברת ודברי התוס' ישנים שיהי' זה לאמתלא המועיל לכ"ע:

לה

וגם נתבאר לעיל דיש לדון דאף אם הי' מתכוין להעיד על קריאת שמו לאח"ז דגם בזה יש למתלי דטעה בשמיעתו לקריאת שמו וכמו בהודה על דמי יין ושמן לפני העד דתלינן דהעד טעה במה שמעיד על הודאת הבע"ד לפניו וכיוצא בזה וגם הא בנ"ד דלא היה מקורב העד עם הנפטר כ"כ דהא קודם מיתתו שאלו לו על ביתו מאין הוא והשיב להם כי הוא מן עיר דווין וכל הסימנים הללו ובפרט דברובא דשמי' שווין המה שם אבראמאוויטש לשם שלאמאוויטש. ובמשך זמן רב כזה הוי זה דבר המצוי לטעות בין שם שלאמאוויטש לשם אבראמאוויטש וכמו שנתבאר לעיל דמצינו כיוצא כאלה ולכן כיון דעיקר העדות מספיק להיתירא מצד עצמו ע"כ אף שיש בי' ריעותא בדבר אחד מן כל הענינים שמעיד דהדין הוא דאין סותרין עי"ז לדברי עיקר עדותו אלא תלינן בדבר העשוי להשתנות וכדברי הר"נ והמשאת בנימין דהא גם נ"ד הוי דבר העשוי להשתנות דזהו ג"כ דבר המצוי לטעות במשך שלשים שנה בשם שלאמאוויטש דנתחלף לו שם זה על שם אבראמאוויטש כיון דרובא דשמי' שווין המה כנ"ל בארוכה וע"כ יש לנו לדון ביותר דטעה בשני אותיות הראשונים של שמו ולקיים כל ענין דברי עדותו במה שמעיד על כל הענין בארוכה וכפי המבואר בהגב"ע מן העד הזה:

ויש לי עוד מה דיש לדון בכ"ז עוד אך מחמת חולשתי וגם מחמת מניעת הספרים להשיגם פה בירשטאן ע"כ כאן שבתה קולמסי וסיומא דפיסקא כי דעתי מסכמת להיתירא והנני נמנה עם כת"ר להתירה מכבלי העיגון ומותרת להנשא. כה דברי ידידו דו"ש הבא על החתום יום ב' ד' מנחם אב שנת תר"מ לפ"ק פה בירשטאן:

תוכן העניינים

עין יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה