אור ברסלב
עין יצחק חלק א אבן העזר › סימן כא

עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור

אבן העזר · סימן כא

סימן כ

ב"ה יום ב' אייר תרכ"ב לפ"ק.

שאלה בעגונא א' מכמה שנים שבעלה נטבע בנהר בנסיעתו על העגלה דרך שמה וכפי המבואר בהגב"ע ושהו עליו שיעור שתצא נפשו וגם כתוב בהגב"ע כי ראו העדים שבעת שהתחיל לטבוע ראו אשר הסוס הכה להנטבע בבהילתו ובחמתו ברגליו הראשונים בהפאטקעווס שלו במכות נוראות על ראשו של הנטבע ואח"ז הפילו לעמקי מצולה ומאז והלאה זה יותר משנה שנאבד זכרו ולא נמצא כלל ונשאלתי אם יש מקום להתירה מכבלי העיגון:

ענף א

א

תשובה והוא כי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' י"ח כתבתי להקל בנטבע א' שהי' בו דין נפולה והארכתי שמה בזה אך זהו בנפולה דיש בו חשש לכמה אברים הפנימים משא"כ בנ"ד שאין בו חשש כי אם על הראש לבד ובאמת מבואר ביו"ד סי' נ"ח סעיף ב' דאם נפל דבר קשה על בהמה אם הוא דבר שיש לחוש בבהמה דינה כדין נפולה א"כ כש"כ בהכאת הסוס בחמתו במכות נוראות דזה גרוע מאילו נפל דבר קשה על הבהמה דלא בא ההכאה בכוונה והכלל דהי' הכאת הסוס בכוונה להורגו:

וידוע מאמר חז"ל דהסוס הורג בעליו במלחמה וכיון דהי' הסוס בסכנת מות ונתכוון להציל א"ע עי"ז בוודאי גרע זה מנפל דבר קשה על אבר אחד דמבואר שם דדינו כדין נפולה. והנה בר"ן בחולין דף נ"א מבואר שם בבהמה שהכו אותה על השדרה דחיישינן שמא נפסק החוט וכתב הר"ן שם דצריכה שהיי' ובדיקה כדין נפולה וכל מה דאתמר התם דחוששין דינה כדין נפולה גמורה עכ"ל הר"ן והובא בקצרה בט"ז סי' ל"ב ס"ק ד' וכיון דכתב הר"ן דאף היכא דליכא למיחש כ"א לאבר א' דינו כדין נפולה ובנפולה העליתי שמה בספרי דכ"ז דלא נבדקה היא בחזקת מרוסקת ע"פ רוב:

והא דאמרו לשון חוששין אין זה דקדוק כמו שהארכתי שמה א"כ ה"ה בנ"ד דחששא הוא דלמא נתרסק ראשו מחמת הכאת הסוס על ראשו ומבואר ביו"ד סי' נ"ח סעיף ג' דשיטת הרמב"ם והמחבר הוא בנפולה דצריך לבדקה מקדקוד הראש עד ירך. א"כ גם קדקוד הראש הוא בכלל חשש בדוקה. וכיון דבלא נבדק הראש הוא בחשש נפולה ודינו כמו כל נפולה דהוא בוודאי טריפה דהוא בחזקת שנתרסקו אבריו עפ"י הרוב וה"ה היכא דאיכא למיחש באבר אחד בחשש ריסוק דינו ג"כ כמו נפולה גמורה דהוא בחזקת טריפה ודאית עפ"י רוב א"כ כבר העליתי שמה דעפ"י תרי רובא לא מחמרינן בא"א ומתירין אותה ה"ה בנ"ד בפרט דעפ"י חו"ד אמרו לי דבמכת הסוס בפאטקעוועס שלו מיקרי הכאה כדי להמית. ובפרט דהיו מכות נוראות וכמה פעמים וזהו כעין אגרוף מיוחד שמסור לעדה ולעדים דמבואר בב"ק דף צ' ועיין ברמב"ם פ"ג ה' רוצח דאם נגפו בראשו והמיתו דמשערינן כח המכה כו' וכש"כ בכח הסוס המכה בחמתו כמה פעמים שהיו מכות נוראות לפי דברי העדים:

ב

ובספרי שמה בענף ו' העליתי דאף לשיטת הפוסקים דאין מדמין טריפות בהמה לטריפות אדם. כמוזכר שיטה זו בתוס' בכמה סוגיות ובחדושי הרשב' ביבמות דף ק"ך כתב בשם הרמב"ן בזה"ל דבטריפות מן הארכובה ולמעלה כיון דסי' טריפה הוא אע"ג דכל טריפות שמנו חכמים בבהמה אין כנגדן באדם כיון דארכובה בזה ובזה נשנית הוא סי' טריפה באדם כו' עכ"ל ועיין בתב"ש סי' ל"ב ופר"ח סי' ל"ג שפלפלו בענין זה הרבה עי"ש ומה"ט כתב הרשב"א לגיטין דף ע' ע"ב דכתב דטריפות נחבסה הגולגולת וניקב קרום המוח ליתי' באדם יעו"ש ועכ"ז בטריפות דריסוק אברים בזה אף באדם ג"כ מיטרף כמו בבהמה והוכחתי זה שם מהא דריסוק אברים מבואר ברש"י בביצה דף ל"ד דקים להו לחז"ל דאינו חי מעל"ע אבל שארי מיני טריפות חי כל יב"ח וכ"כ הר"ן בסוגיא דנפולה בחולין א"כ כש"כ הוא מן טריפות דמן ארכובה ולמעלה דזהו מיטרף אף באדם ויכול לחיות עד יב"ח כמו שהארכתי הרבה שם א"כ כש"כ ריסוק אברים דאינו חי מעל"ע דוודאי מיטרף אף באדם ושיטת הרמב"ם הובא שם בב"י לטור יו"ד סי' נ"ח ובפרמ"ג ליו"ד סי' נ"ח בט"ז ס"ק ג' וס"ל להרמב"ם דגם חשש טריפות ריסוק אברים יכול לחיות יותר מן מעל"ע רק דאחר מעל"ע דווקא מועיל בדיקה ולא מקודם משום דאמרינן דלא מינכר עדיין בתוך מעל"ע ואחר מעל"ע איגלי בהתייהו וכ"כ הרשב"א כפי שהובאו שם כ"ז א"כ לשיטת הרמב"ם והרשב"א נסתר ראייתי דהוכחתי דטריפות דריסוק אברים שייך אף באדם ויש עדיין לומר דגם בזה אין מדמין טריפות אדם לבהמה:

ג

ושיטת הרמב"ם נלענ"ד לומר דס"ל ג"כ כשיטת הסוברים דאין מדמין טריפות אדם לטריפות דבהמה דבפרק יו"ד הל' אסורי ביאה ה' י"א כתב נברא ושט שלו אטום או שהי' חסר מטבורו ולמטה אין אמו טמאה לידה והוא בנדה דף כ"ג ופסק הרמב"ם כר' יוחנן דקאמר כן משום ר"י בן יהושע והכ"מ הקשה שם דהא בגמרא שם אמרו דמ"ד דס"ל עד מקום טבורו הוא משום דס"ל טריפה חי' וגם ס"ל ניטל ירך וחלל שלה ניכר אינו נבלה א"כ לשיטת הרמב"ם דפסק דטריפה אינה חי' וגם ס"ל דניטל ירך הוי נבלה א"כ אף באינו חסר עד טבורו רק מן הארכובה ולמעלה ה"ל למיפסק דאמו טהורה יעו"ש ומגודל התמי' של הכ"מ הנ"ל נלענ"ד להוכיח דהרמב"ם ס"ל כשיטת הרשב"א והרמב"ן דס"ל דאין מדמין טריפות אדם לטריפות בהמה. ע"כ אף דמן ארכובה למטה הוי בשם טריפה וקיי"ל טריפה אינה חי' עכ"ז באדם אינו טריפה בזה או דטריפות כזה באדם חי יב"ח והא דביבמות דף קכ"א דמן הארכובה ולמעלה תינשא שא"ה דמיא מרזי מכה כמבואר שם דף ק"כ וכמש"כ בספרי שם בד"ה ולשיטת ר"ת יש לתרץ כו' וע"כ אף בושט דווקא בושט אטום פסק הרמב"ם דטהורה לידה אבל בושט נקוב משמע דטמאה לידה. אף דפסק הרמב"ם ידוע דנקובת הושט ה"ל נבלה וכמבואר ביו"ד סי' ל"ג עכ"ז בע"כ מוכח דס"ל דשאני באדם דבדידי' איכא למימר דנקובת הוושט לא ה"ל טריפה או דאיכא למימר דטריפת כזה באדם חי יב"ח ועיין בפר"ח סי' ל"א והובא בספרי שם דכתב דאף ר"ת מודה דמה דהוי טריפות באדם אינו חי יב"ח וגם אנכי הוכחתי כן שמה. עכ"ז י"ל דבזה אינו טריפה באדם כלל כ"א בבהמה והוכיח הרמב"ם כן מן קושיית התוס' בנדה דף ך"ג ע"ב בד"ה ושטו נקוב:

דהקשו על מה דקאמר הש"ס שם לרבא בושטו נקוב אמו טמאה משום דטריפה חי' ובפ"ק דבכורות אמר רבא דטריפה אינו חי' ולשטת הסוברים לחלק בין טריפות אדם לטריפות דבהמה יש לחלק דדוקא בטריפות בהמה ס"ל דטריפה אינו חי' משא"כ בטריפות דאדם י"ל דחי' וכמש"כ הכ"מ בפ' י"ג הל' גירושין הל' ט"ז ודלא כהפר"ח ועיין מזה בספרי תחלת ענף ו':

ד

ולפ"ז יש עדיין לדון לשיטת הרמב"ם והרשב"א הנ"ל דאף בטריפות דריסוק אברים לא מיטרפא באדם בזה כיון דאין מדמין אותם להדדי ואף שלשיטת הר"ן דס"ל דריסוק אברים אינו חי מעל"ע מוכח כמש"כ בספרי דגם בזה מיטרף באדם ג"כ וה"ה בריסוק אבר אחד אינו חי מעל"ע דהא מה"ט בעי שהיי' ובדיקה לשיטת רש"י והר"ן כנ"ל עכ"ז יש להחמיר עדיין בנ"ד דהא מבואר בסוגיא דנפולה בחולין שיטת הר"נ דס"ל בנפולה דא"צ לבדוק הקדקוד והמוח דהם אינם בכלל החלל וא"צ בדיקה והובא שיטתו בב"י ובט"ז ס"ק ה' שם ובפר"ח יעו"ש רק שיטת הרמב"ם וכפסק המחבר שמה דאף הקדקוד הוא בכלל הבדיקה דאף בהו חיישינן לרסוקת אבר כמו בנ"ד ולהרמב"ם הא נסתר הוכחתי הנ"ל דהא ס"ל דיכול לחיות יותר מן מעל"ע ונסתר הראי' דמן הארכובה כו':

ה

ועכ"ז יש לומר דמוכח דלכ"ע מוכרחין אנו לומר דבחשש ריסוק שוה טריפת אדם לטריפה דבהמה כמו שהוכחתי שמה בספרי מן קושיות הגמ' בב"ק דף נ"א על ר"נ דס"ל יש חבט בפחות מעשרה מהא דמעקה ומן בית הסקילה וכמו דהקשו התוס' שם בד"ה נעביד פחותה מעשרה וכו' וע"כ מוכח מהתם דבחשש ריסוק לכ"ע שוה אדם לבהמה ואף להסוברים לחלק בין טריפות אדם לבהמה וכמו דס"ל להרמב"ם כנ"ל ולהר"ת דמחלק ביניהם וכמש"כ התוס' שם ובשא"ד לפי דמוכח מהך דב"ק דריסוק גרע ביותר מן טריפות דעלמא והא חזינן בשיטת הרמב"ם המובא ביו"ד סי' נ"ח סעי' ג' שכתב דאף אבר שאם ניטל כולו כשר עכ"ז באם נתרסק טריפה וכמש"כ הרמב"ם והובא בב"י שם שריסוקו מכאיבו יותר מנטילתו. הרי דריסוק גרע מן ניטל וחסר ומצינו דגם באדם שייך טריפות בראשו כמו הך דאהלות פ"ב משנה ג' בגולגולת שחסרו דכדי שינטל מן החי וימות ובחולין דף מ"ב ודף נ"ז באחד שנפחתה גולגלתו דכיון שעברו עליו ימי צינה מת ועיין במנחות דף ל"ז ובתוס' ד"ה שומע אני א"כ כש"כ בריסוק בראשו. והעיקר כיון דמצינו בב"ק דף נ"א הנ"ל דחשש ריסוק הוי אף באדם דמיטרף בי' א"כ ה"ה בחשש ריסוק בראשו. ואין לחלק דשא"ה בב"ק דהוי חשש ריסוק בכל האברים משא"כ בחשש ריסוק באבר אחד דהא כיון דכתב הר"ן בפ"ג דחולק בהכו על השדרה דדינו כנפולה גמורה לשהיי' ובדיקה דבכל מה דאמרו שם דחוששין דינו כנפולה גמורה וכמש"כ הט"ז בשם הר"נ ביו"ד סי' ל"ב ס"ק ד' א"כ חזינן דלא מחלקינן ביניהם וזולת זה אין סברא לחלק בזה ועיין בפר"ח סי' ל"ב ס"ק ח' שהשיג על המהר"ם מלובלין בסי' צ"ד ובתב"ש שם ס"ק ו' וקצרתי] ולכן כיון דפסק המחבר ביו"ד סי' נ"ח דאף קדקוד והמוח הוא בכלל הבדיקה דצריך לבדוק א"כ יכולין לסמוך בנ"ד על המחבר בזה ובמשאל"ס דעיקרו רק חשש דרבנן ובדרבנן אזלינן בתר המיקל ועיין בפר"ח ליו"ד סי' נ"ח מזה ובפרט בנ"ד שהכה הסוס בהפאטקעוועס על ראשו במכות נוראות די"ל דכ"ע מודו בזה דשייך ריסוק בראשו:

ענף ב

ו

ובעיקר הך מילתא בנ"ד יש עדיין לעיין לפמש"כ בספרי באר יצחק סי' י"ח דלכן דעתי מסכמת להקל במשאל"ס ובנפולה ביחד משום דבתרי רובא יש להקל וכמש"כ שם והא דאמרו ביבמות דף קכ"א דל"ש איש אחר ול"ש צורבא מרבנן אף דשייך למימר אם אי' דסליק קלא אית לי' עכ"ז מחמרינן משום דהתם נולד הרוב אחד מקודם והרוב הב' דצורבא מרבנן אם אי' דסליק קלא אית לי' זה לא נתברר כי אם לאח"ז דחזינן דלא יצא הקול ובזה צריך שהות להמתין עד שיבורר שהי' שהות שיצא הקול ממנו אי' הוא וכיון דלא נשמע הקול ממנו אז הרוב שני מברר לנו שלא ניצול מן המים א"כ השני רובי לא באין בבת אחת. ועפ"ז ניחא הא דלקמן דף קכ"א ע"ב בטבע חסא דאמר רב אשי ש"מ במשאל"ס אם ניסת לא תצא וקשה הא רב אשי גופא מקיל בכל צורבא מרבנן אף לכתחילה במשאל"ס כמבואר שם ע"א משום דאם איתי' דסליק קלא אית לי' דלא מצינו דרב אשי הדר בי' אכן לפי מש"כ ניחא דרב אשי דמיקל בצורבא דרבנן לכתחילה א"כ הא צריך שהות בזה לחקור אם נפק הקול והתם בהך דחסא לל"ק דשם ביבמות י"ל דהי' העובדא דאינסבא בתוך זמן דלא הי' עדיין שהות להיות נפק קלא דסליק ע"כ הוכרח רב אשי לומר הטעם דבמשאל"ס ניסת לא תצא וע"כ שפיר העליתי בספרי שם להקל היכא דהשני רובי נודעו ביחד דיש לסמוך ע"ז משום תק"ע:

ז

והנה בהעובדא דנ"ד דהגב"ע נודע להאשה בתוך משך שנה לאחר שנטבע יש עדיין לפקפק דהא בזה לא נודעו השני רובי ביחד אך לשיטת הר"נ דס"ל דריסוק אבר אינו חי מעל"ע ע"כ לאחר מעל"ע לאחר שנטבע נודעו הך שני רובי בהדדי היינו הרוב נטבעין דאינן נמלטים ורוב השני דהוא בחזקת שנתרסק ראשו עפ"י רוב וכמו בכל נפולה משא"כ לשיטת הרמב"ם דריסוק אבר יכול לחיות מעל"ע ויותר עד יב"ת א"כ לא נולדו שני רובא להדדי לכן עדיין יש להחמיר לשיטת הרמב"ם וכיון דעיקר היסוד להקל בנ"ד הוא לשיטת הרמב"ם דס"ל דצריך לבדוק מקדקוד והמוח כנ"ל ולהרמב"ם הא לא נולדו ונודעו שני רובי ביחד א"כ עדיין לכאורה יש מקום להחמיר:

ח

ועכ"ז ראיתי דלשיטת הרמב"ם ג"כ יש להקל והוא דהא שיטת הרמב"ם בפ' י"ג ה' גירושין ה' ט"ז בזה"ל במי שנטבע והעלו ממנו אבר שא"א שינטל מן החי ויחיה ה"ז מעידין עליו שמת והשמיט הרמב"ם והטור מה שמבואר בירושלמי על מתניתין דמן ארכובה ולמעלה משיאין אשתו דנותנין לו שהות כדי טריפה היינו יב"ח וכמו דפסק המחבר בסעי' ל"ב הרי דס"ל להרמב"ם והטור דהא דתנן מן הארכובה ולמעלה משיאין אשתו דמיד מתירין אותה:

וכמש"כ היש"ש ביבמות פ' האשה בתרא סי' ז' בזה"ל דהא מן הארכובה ולמעלה תנשא אשתו דשיערו חכמים שימות מהר ובפרט ע"י מים דמרזו מכה והובא במראות הצובאות סעי' ל"ב ס"ק קכ"ד והב"ש שם ס"ק צ"ז כתב דקים לחז"ל דטריפות דמן הארכובה ולמעלה א"א שיחי' האדם יב"ח:

א"כ משמע מדבריו דדוקא בטריפות דמן הארכובה ולמעלה. וכמש"כ התוס' בבכורות דף ג' והובא בספרי שם אבל ברמב"ם והטור לא הוזכר לשון דמן הארכובה רק כתבו סתמא דאם ניטל ממנו אבר שא"א שינטל מן החי ויחיה משמע דבכל מידי דמיטרף בי' האדם דבזה אם נטבע מתירין מיד ולא בעי יב"ח משום דמיא מרזו מכה היינו להמכה דמיטרף בי' ושיערו חז"ל שימות מהר והך סברא דמיא דמרזו מכה מבואר ביבמות דף ק"כ ע"ב. א"כ כש"כ בחשש ריסוק דהא חזינן דזה גרוע יותר מכל מיני טריפות דהא אף מידי דאם ניטל כשר מ"מ אם נתרסק טריפה כמבואר ביו"ד סי' נ"ח:

כש"כ במה דניטל וניקב טריפה דוודאי בנתרסק גרע ביותר. א"כ כיון דחשש ריסוק גרוע מכל מיני טריפות דניטל או חסר ע"כ בוודאי כמו דחזינן דמיא מרזו מכה דניטל האבר ומת מהר כש"כ בנתרסק בעודו במים דוודאי מיא מרזו מכה ומת מהר דכיון דלולא המים ג"כ הי' מיטרף ע"כ במים מת מהר דמרזו מכה לכן בנתרסק בעודו במים אמרו דמיא מרזו מכה ומת מיד א"כ נולדו שני רובי בבת אחת ויש לנו לסמוך ע"ז להיתירא:

ט

והא דפסק הרמב"ם והטור ושארי פוסקים דלא כהירושלמי דכתב דלא תנשא עד י"ב חודש וכמש"כ היש"ש נלענ"ד דהיש"ש לשיטתו כאשר אבאר ע"כ מוכח דהא דהתירו מן הארכובה ולמעלה דאין זה בגדר טריפה רק בגדר מיתה והרשב"א והרמב"ן דפסקו כהירושלמי דמשום טריפה אתו עלה ע"כ לא התירו רק לאחר י"ב חודש ג"כ אזלי לטעמייהו דהנה הש"ך ביו"ד סי' נ"ז ס"ק מ"ח הביא שיטת היש"ש דכתב דהא דטריפה אינה חי' היינו ע"פ רוב אבל מיעוטא חיין והרשב"א כתב דא"א לשום טריפה לחיות בשום אופן רק ע"פ נס. ועי' בפר"ח שם בסי' נ"ז ובכרתי ופלתי בסי' נ"ז ס"ק יו"ד דמוכח מדבריהם דהקשו על היש"ש מן תוס' חולין דף י"א ד"ה אתיא כו' דס"ל דהך רוב טריפות אינן חיין לפי דברי היש"ש הוי זה כעין כל רובא. אך הפרמ"ג שם בסי' נ"ז ובסי' ל' כתב דרק מיעוטא דמיעוטא חיין משום דזה אינו מיעוט המצוי ובאמת כן נראה מדברי הש"ך שם שכתב בשם היש"ש דמיעוט דמיעוטא חיין אבל הפר"ח והכרו"פ לא נחתו לחלק כן בכוונת היש"ש:

י

והנה בספרי באר יצחק סי' י"ח כתבתי להוכיח מהא דיבמות דף קכ"א דל"ש בין צורבא מרבנן ואינש דעלמא דאין מתירין משום דאף על תרי רובי אין סומכין להיתירא היכא דלא נולדו בבת אחת א"כ לפ"ז תקשה אמאי סמכו להקל במן הארכובה ולמעלה דהא אין זה בירור גמור כי אם מצד רוב דרוב טריפות אינן חיין יב"ח ורוב ראשון דרוב הנטבעים אינן נמלטים כבר נדחה בעת ששהו עליו עד שתצא נפשו ופסקו חז"ל דלא לסמוך ע"ז א"כ אף דנולד לאחר י"ב חודש עוד רוב שני עכ"ז הא לא סמכינן בזה ג"כ משום חומרא דא"א לפי מאי דקיי"ל דלא כרב אשי שם אך לפי דברי הפרמ"ג ומשמעות לשון היש"ש שהובא בש"ך יו"ד סי' נ"ז הנ"ל דרק מיעוט דמיעוטא חיין יש לחלק בין הך רוב ובין הך רוב דצורבא מרבנן כו' אכן לפי דברי הפר"ח והכרו"פ הנ"ל דלא נחתי לחלק בזה תקשה כן ומזה הוכיח הרמב"ם והטור וכפי שכתב היש"ש בכוונתם דאף בתוך י"ב חודש סמכו להקל במן הארכובה ולמעלה משום דמיא מרזו מכה דלא מקרי זה בגדר טריפה רק בשם מיתה דמיד שתצא נפשו שיערו חז"ל דימות מיד וזהו לא בגדר רובא רק בגדר בירור בוודאי דמת מיד ומזה הוכיחו כן והירושלמי דלא סמך להקל רק לאחר י"ב חודש. י"ל דס"ל כרב אשי דמיקל בתרי רובא אף שלא נולדו בב"א ע"כ אף דלא ס"ל לחלק דשאני היכא דמיא מרזו מכה עכ"ז מקילינן שם לאחר יב"ח. משום דהך מן הארכובה ולמעלה תנשא דבמשנה יבמות דף קכ"א ע"א קאי שם היכא ששהו עד שתצא נפשו דהי' שם תרי רובא ובפרט לפמש"כ בשו"ת משכנות יעקב סי' ח' בשם הירושלמי דס"ל דבמשאל"ס אף היכא דלא שהו כדי שת"נ ג"כ אם ניסת לא תצא א"כ יש שם לעולם תרי רובי במן הארכובה ולמעלה אבל לדידן דקיי"ל דלא כרב אשי שפיר הוכיחו הרמב"ם והטור והיש"ש דמן הארכובה ולמעלה אין זה בגדר טריפה כ"א בגדר מיתה ע"כ לא בעינן בזה יב"ח רק היכא שא"א שינטל מן החי ויחי' ה"ז מעידין עליו שמת משום דמיא מרזו מכה והרשב"א דפסק כהירושלמי דבעי יב"ח י"ל דאזיל לטעמי' דפסק דהא דטריפה אינה חי' דזהו בגדר בירור בוודאי משום דאף מיעוטא דחיין ליכא ע"כ שפיר סמכו להקל במן הארכובה ולמעלה לאחר יב"ח:

יא

והנה הפר"ח סי' ל"א ס"ק ז' כתב להוכיח מהרמב"ם פ' י"ג הלכות גירושין דס"ל אדם טריפה אינו חי יב"ח ולפמ"ש אינו מוכרח דשא"ה דמיא מרזו מכה וכמו דאמרו סברא זו ביבמות דף ק"כ ע"ב וכמש"כ היש"ש כנ"ל וכדמוכח להנך דס"ל בנדה דף כ"ג גבי אדם דבחסר מן הארכובה ולמעלה אמו טמאה לידה משום דס"ל דטריפה חי' וע"כ הא דמתניתין דיבמות דף קכ"א דמן הארכובה ולמעלה תנשא אשתו ובלא שום חולק שם אף דיכול לחיות י"ב חודש וע"כ מוכח דשאני התם דמיא מרזו מכה ואין זה בגדר טריפה רק בגדר כעין מיתה ולכן לא הזכיר הרמב"ם שם דליבעי יב"ח רק שיערו חז"ל דמיד תצא נפשו וימות ומן כ"ז הוכיח הרמב"ם דלא כהירושלמי דס"ל דבעי שיעור יב"ח משום דמש"ס דילן מוכח דשאני זה מן כל טריפה לפי דמיא מרזו מכה ואילו מצד טריפה הא פסק הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה דבילדה ולד דנחסר מן ארכובה ולמעלה אמו טמאה לידה משום דמן הארכובה ולמעלה יכול אדם לחיות ולפ"ז מוכח דשאני הכא ביבמות לפי דמיא מרזו מכה דאין זה מטעם דמיטרף בכך דהא בשם טריפה מצינו דיכול האדם לחיות אף ביב"ח ויותר ומוכח דס"ל להש"ס דילן דאין זה בגדר טריפה רק בגדר מיתה וכמש"כ בספרי שם:

יב

ונתבאר דלשיטת הרמב"ם דס"ל דבמידי דמיטרף בי' האדם דבנטבע אמרינן מיא מרזו מכה ומעידין עליו מיד א"כ יש לנו בנ"ד תרי רובי היינו רוב נטבעין אינן נמלטים ורוב שני דהוא בחזקת הרוב דנתרסק ראשו וכמו בכל נפולה דביארתי בספרי שם דיש בי' הרוב הזה וכיון דהרוב מברר דנתרסק ראשו א"כ ממילא קרינן בזה דנודעו הנך תרי רובי ביחד להאשה משום דגם הרוב שני מברר לנו דמת מיד לשיטת הרמב"ם והטור והיש"ש ואף לפי מה דפסק המחבר באה"ע סי' י"ז סעיף ל"ב במן הארכובה ולמעלה דדוקא לאחר יב"ח. עכ"ז י"ל דפסק כן מצד ספיקא לחומרא אבל באמת הוי זה ספיקא דדינא אם הלכה כהסוברים דוקא לאחר יב"ח או כשיטת הרמב"ם וסייעתו דמעידין עליו מיד דתנשא. והנה ביו"ד סי' נ"ח בבית יוסף שם הביא לשיטת הר"נ בחולין דכתב דבריסוק אינה יכולה לחיות מעל"ע וכן הביא שם לשי' הרמב"ם דס"ל דגם בריסוק יכולה לחיות מעל"ע וכן הפמ"ג שם בסי' נ"ח הביא לשיטת הר"ן והרא"ה ולשיטת הרמב"ם הנ"ל א"כ יש לנו ספק ספיקא דדינא דמבררת לנו דיש לנו בנ"ד תרי רובי היינו ספק אחד שמא הלכה כשיטת הר"ן והרא"ה דס"ל דבריסוק אבר אינה יכולה לחיות מעל"ע ואם תמצא לומר דהלכה כשי' הרמב"ם דס"ל דבריסוק יכולה לחיות מעל"ע הא הרמב"ם וסייעתו ס"ל דבמידי דמיטרף בי' אם נטבע במים מעידין עליו לאלתר א"כ לשני צדדי הספק הנ"ל עפ"י ס"ס נתברר לנו דיש לנו תרי רובא הנולדים בב"א ונודעה להאשה בב"א להיתירא וכבר ידוע דסמכינן בהיתר עגונא עפ"י ס"ס דדינא ובפרט בנ"ד במשאל"ס ולכן בנ"ד דהיה הכאת הסוס במכות גדולות על הראש ובהפאדקיוועס שברגליו ובחמתו בבהילות כפי המבואר בהגב"ע וכעת ראיתי בהגב"ע שכתוב שם שהסוס בעת שבא במים עמד על רגליו האחרונים והכה אותו בהשתי הרגלים שלפניו ולפי השערת העדים הי' שהסוס הרגו ולכן עכ"פ יש לנו בוודאי תרי רובי שיש לסמוך ע"ז להיתירא:

ענף ג

יג

והנה בחולין ד' מ"ה ע"ב איתא נתמסמס המוח פסול נתמזמז כשר כו' איני והא לוי הוי יתיב חזייא לההוא גברא דטריי' לראשו אמר נתמזמז מוחי' דדין לאו דלא חיי לא לומר שאינו מוליד ופי' הערוך אשר הובא שם בצדו בגמ' דטריי' לראשו דנפל למרחץ והכה ראשו בכותל או בקרקע ונתנדנד מוחו הרי דמסקנת הגמ' דלא מיטרף שם אף שהכה במוחו על הארץ או בכותל בשלמא דין נפולה י"ל דלא הי' בי' משום דהי' חבט פחות מעשרה אבל במה שהכה את מוחו וראשו קשה אמאי לא חיישי לריסוק המוח והראש לפי שיטת הרמב"ם והמחבר דאף הקדקוד בכלל חשש ריסוק ודוחק לומר דכיון דמבואר ביו"ד סי' נ"ח דמשערין לפי כובד המכה והאבן אם יש בו כדי להמית ושם לא הי' שיעור מכה דמטרף בי' משום ריסוק דא"כ איך אמרו שם דנתמזמז מוחו דדין ואפשר דהיו בקיאים בזה להכיר כזה דאל"כ אמאי לא חשש דלמא נתמסמס מוחו ולכאורה הי' מקום להוכיח מזה הסוגיא כשיטת הר"ן וסייעתו דאף בבהמה לא חיישי לקדקוד והמוח כי אם לכל החלל זולת הקדקוד משום שהוא קשה כמו גבי סימנים כו' והוזכר זה בט"ז סי' נ"ח ס"ק ה' אכן שיטת הרמב"ם והמחבר דאף הקדקוד וה"ה המוח כמש"כ הפר"ח והכ"מ שם ובכלל חשש ריסוק הם ג"כ. א"כ יש להעיר דלמה לא חיישי התם בהאי גברא שמא נתרסק ראשו ולפי דברי הפר"ח שם ס"ק ו' בשם הכ"מ תמוהין הם דברי הט"ז ביו"ד סי' נ"ח ס"ק ה' דעירב הך דיעה על המחבר שם וקצרתי ואפשר לומר דהעובדא בהאי גברא דחולין הי' דהלך מיד אחר דטריי' לראשו ומבואר בחולין ד' נ"א וביו"ד סי' נ"ח דהלכה א"צ בדיקה משום דאם אי' דנתרסק לא הי' יכול לילך וכמש"כ הר"נ בחולין בסוגיא דנפולה דבהכה ואית בה קיטרי חיישינן דבהלכה כשרה וא"צ בדיקה ואיכא מ"ד דאף בהלכה בכה"ג בעיא בדיקה בחוט השדרה עכ"ל הר"נ והדגול מרבבה בסי' ל"ב הכריע כשיטת הר"נ דבהלכה א"צ בדיקה אף היכא דאין החשש ריסוק רק בחד אבר וכדמוכח מן הראי' שהביא הד"מ שם מזבחים ד' ע"ד:

יד

א"כ לפ"ז י"ל דכיון דהלך מיד אחר דטריי' לרישי' ע"כ לא חשו בי' לחשש ריסוק ואף לשיטת איכא מ"ד דס"ל דאף בהלכה צריכה בדיקה כיון דהוי רק בחד אבר י"ל דז"א רק חשש מדרבנן ולא משום חשש ריסוק רק מחשש שמא נפסק או ניקב אותו אבר ואף ז"א רק מדרבנן וכמש"כ בשאגת ארי' בסי' ס"ד דכתב כעין זה בהא דשהתה מעל"ע דהבדיקה אינו רק מדרבנן והובא בספרי סי' י"ח ענף א' אך אין אנו צריכים לזה כיון דעיקר דברינו כעת הוא לשיטת הרמב"ם דכתב דהקדקוד והמוח בכלל חשש ריסוק. א"כ י"ל בקצרה דס"ל כהך שיטה דס"ל דאף בחשש אבר א' מהני הלכה וכמו שהכריע הד"מ כנ"ל. ע"כ י"ל דהתם הלך וכנ"ל ובסוטה ד' מ"ח ע"א שהיו חובטין אותו במקלות ואמרו עד מתי אתם מאכילין טריפות כו' שמא ניקב קרום של מוח וי"ל דה"ה חשש ריסוק והא דאמרו שמא דהי' מספקא להו אי הי' הכאה גמורה או לא ועיין בגיטין ד' מ' בתוס' ד"ה חיישינן שמא כו' דהוי ודאי כמו חיישינן שמא במי מילין כתבו וכמש"כ לעיל כזה:

טו

ומכבר הבאתי ראי' להכלל שכתבתי דהיכא דיש תרי רובי לא החמירו אף בחשש א"א. מהא דגיטין דף כ"ט על מתניתין דהיוצא ליהרג בל"ב דרב יוסף דבישראל כיון דנפק דינו כו' בתר גמ"ד לא חזו לי' זכותא ופי' רש"י דלא שכיח הילכך לא מספקינן בהכי:

והתוס' שם ד"ה אבל בב"ד כו' דאע"ג דמבואר בסנהדרין דאחד רוכב על הסוס מצאו לו זכות כו' מ"מ לא שכיח עכ"ל הרי דאף דהחמירו לחוש למיעוטא במשאל"ס משום חומרא דא"א מ"מ הכא הקילו לסמוך על הרוב והנה לפי שיטת התוס' ביבמות דף ל"ו דבמשאל"ס הוי מיעוט המצוי יש לחלק דשאני הכא ביוצא ליהרג דהך חשש שמא מצאו לו זכות הוי זה מיעוט שאינו מצוי אכן לפי שיטת התוס' בבכורות דף כ' דבמשאל"ס הוי מיעוט שאינו מצוי ואפ"ה החמירו רבנן בע"כ מוכח מזה דלאו בכל רובי החמירו חז"ל רק היכא דמצינו בפירוש דהחמירו החמירו ושיטת הרמב"ם בספ"ו ה"ג והובא ברשב"א לגיטין שם בסוגיא זו ובאה"ע סוף סי' קמ"א בב"ש ס"ק ק"ט כהך לישנא בתרא דרב יוסף דלקולא ותנשא דסמכינן על הך רובא ואף להפוסקים כל"ק דרב יוסף דשם י"ל דס"ל דזהו מיעוט המצוי ועיין בביאור הגר"א זצ"ל בסי' י"ז ס"ק קי"ז על המחבר שם סעי' ל"ו דכתב דגם דעת הרי"ף לפסוק כלישנא בתרא וכן הרש"ל פסק כלישנא בתרא ע"ש ועיין בב"ש שם ס"ק ק"ח וקצרתי ומזה הוי סייעתא דהיכא דהוי תרי רובי דבזה הוי מיעוט דמיעוטא וגם היכא דהוי רובא דלא מצינו בש"ס דהחמירו בי' חז"ל דבכה"ג אין להחמיר אף בחשש א"א ובפרט במשאל"ס כמו בנ"ד דהרוב שני הוא לפי דהרוב בנפולה הוי רובא דנתרסקו אבריו וה"ה בחד אבר וכמו שנתבאר לעיל ובפרט בנ"ד דהעידו דהי' הכאת הסוס במכות נוראות דודאי יש לדון הרוב דודאי נתרסקו ראשו והמוח ע"פ חזקת הרוב ובהך גוונא דהוי תרי רובי הנך ביחד דלא מצינו דהחמירו חז"ל בכזה דאנן מעצמינו אין לנו להחמיר ויש לנו לסמוך במשאל"ס דספיקו להקל בכמה דוכתי דה"ה בזה דיש לנו לסמוך על לישנא בתרא דרב יוסף הנ"ל ובפרט די"ל דגם ל"ק דרב יוסף מודה בזה וקצרתי:

ענף ד

טז

ועפ"ז אפשר ליישב סתירת הרא"ש דביבמות פ"ד סי' ה' כתב דלכן גבי משאל"ס וגוסס חיישי למיעוט משום דהוי מיעוט המצוי ואילו ביבמות פ' ט"ז סי' א' ובבכורות פ"ג סי' ב' כתב הרא"ש להקשות לפי המבואר שם דאמרינן לדינא סמוך מיעוטא לחזקה א"כ אמאי במשאל"ס בדיעבד לא תצא ותי' דבמשאל"ס הוי מיעוט שאינו מצוי. א"כ סתרי דברי הרא"ש להדדי ולפמש"כ ניחא משום דהא מן לישנא בתרא דרב יוסף בגיטין דף כ"ט הנ"ל מוכח דס"ל דבמיעוט שאינו מצוי משיאין אשתו א"כ אכתי תקשה לפי דברי רב יוסף בלישנא בתרא מהא דמשאל"ס וגוסס. ע"כ הוכרח הרא"ש לפרש ביבמות פ"ד דשאני במשאל"ס וגוסס דהוי מיעוט המצוי א"כ אתי שפיר לכ"ע אבל הכא ביבמות פ' ט"ז ובבכורות שם דמקשה לדינא דמבואר שם דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה א"כ תקשה דאמאי קיי"ל דבמשאל"ס אם ניסת לא תצא וע"ז הוכרח לתרץ דבמשאל"ס הוי מיעוט שאינו מצוי ואפ"ה החמירו חז"ל לכתחילה באיסור א"א והא דגיטין דף כ"ח ביוצא ליהרג הא פסק הרא"ש לדינא שם כלישנא קמא דרב יוסף דאין משיאין אשתו בב"ד של ישראל ע"כ שפיר י"ל לדינא דאף היכא דהוי מיעוט שאינו מצוי החמירו חז"ל וללישנא בתרא דרב יוסף דס"ל דהיכא דהוי מיעוט שאינו מצוי משיאין אשתו כדקאמרו שם לסיועי לי' מהא דתני כו' וע"כ מוכח אליבי' דמשאל"ס הוי מיעוט המצוי לא תקשה עליו דאמאי הקילו בדיעבד בניסת במשאל"ס ולא אמרינן סמוך מיעוט לחזקה די"ל דבאמת אף בניסת ס"ל לרב יוסף דתצא משום סמוך מיעוט לחזקה וע"כ אינו קשה לשיטת רב יוסף ולדידן דקיי"ל כרב אשי דאמר דמשאל"ס בדיעבד לא מפקינן כמבואר ביבמות דף קכ"א. שפיר תי' הרא"ש דבמשאל"ס הוי מיעוט שאינו מצוי ואפ"ה החמירו לכתחילה כיון דלא פסק הרא"ש כל"ב דרב יוסף דגיטין וא"ש דלא סתרי דברי הרא"ש להדדי וכמו כן נוכל לומר בדברי התוס' ביבמות דף ל"ו ועו"ג דף מ'. דלא סתרו לדברי התוס' בבכורות דף כ' ג"כ על הדרך שכתבתי לתרץ סתירת הרא"ש זולת מה שידוע כי אין להקשות בסתירת התוס' להדדי וכמש"כ היש"ש בהקדמתו לב"ק:

יז

ולשיטת הרמב"ם והרי"ף וסייעתם דנתבאר לעיל בשם הגר"א זצ"ל דס"ל כהך לישנא בתרא כרב יוסף לא תקשה דנימא סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר אף בדיעבד אם ניסת במשאל"ס. די"ל דס"ל כחד תירוצא דמתרץ המרדכי בריש פ' בתרא דיבמות דלכן אם ניסת לא תצא ולא אמרו סמוך כו' משום דבעגונא הקילו או דזה הוי מיעוט שאינו מצוי עי"ש במרדכי א"כ י"ל להרמב"ם והרי"ף דיסברו כתי' קמא של המרדכי הנ"ל אך מן הרמב"ם הלכות נחלות פ"ז ה"ב והובא בח"מ סי' רפ"ד סעי' ד' דכתבו שם שלא החמירו במשלא"ס וכדומה רק מפני איסור כרת כו' משמע דס"ל דלא הוי רק מיעוט דמיעוטא הניצולים ודלא כמש"כ וע"כ העיקר כמש"כ לעיל דמזה יהי' מוכח דלא בכל מקום החמירו חז"ל רק היכא דמצינו בפירוש שאני ולכן פסק רב יוסף בל"ב בגיטין דלא חיישינן שם שמא מצאו לו זכות משום דלאו בכל דוכתא החמירו חז"ל ומזה סייעתא למש"כ לעיל דלאו בכל דוכתא החמירו חז"ל וע"כ בנ"ד דיש לנו תרי רובי שנודעו בב"א להאשה יש לסמוך להיתירא:

יח

והנה עיקר מילתא דבעינן שיהי' התרי רובי נודעים בב"א הוא מן הא דיבמות דף קכ"א דאף בצורבא מרבנן החמירו אף דשם הוי תרי רובי בע"כ מוכח דשאני התם דלא נולדו בב"א וכמש"כ לעיל וכעת ראיתי בתה"ד בפסקיו סי' קל"ט שכתב דמה דאמרו שם ל"ש בין צורבא מרבנן לאינש דעלמא דזהו מטעם לא פלוג דראו חז"ל שלא לחלק בין איש לאיש עי"ש א"כ לפ"ז נדחה ההוכחה משם ועדיין י"ל דבתרי רובא אף דנולדו שלא בב"א ג"כ מהני אך מדברי התוס' ביבמות דף קכ"א בד"ה ולא היא כו' משמע דלא כהתה"ד בזה ובכוונת התוס' הנ"ל כתבתי מזה בספרי באר יצחק סי' י"ח ובעיקר הך מילתא בתרי רובי היכא דלא נולדו בב"א יש להביא ראי' לזה דלא מהני מהא דיבמות דף ק"כ ע"ב דמקשה הגמ' ומי מצית לאוקמי כרשב"א דאמר על המגוייד דאין מעידין מפני שיכול לכוות ולחיות והא קתני סיפא כו' מן הארכובה ולמעלה תנשא ומשני שאני מיא דמרזו מכה ולכאורה קשה דהא מצי הש"ס לומר דהא דס"ל לרשב"א דאין מעידין על המגוייד מפני שיכול לחיות היינו דס"ל לרשב"א דאף דאיכא רובא דאינן חיים רק כיון דאיכא מיעוטא שיכול לכוות ולחיות דחשו חז"ל למיעוטא משום חומר ערוה וע"כ התם בנטבע בים ואמרו חכמים דמן הארכובה ולמעלה תנשא משום דהי' שם תרי רובא:

היינו. רוב א' דרוב הנטבעים אינן ניצולים ומיירי דשהו שם עד שת"נ כמבואר שם במתניתין במעשה בסומא כו' ושהו כדי שת"נ כו' וכש"כ להסוברים בכל משאל"ס דאף דלא שהא כדי שת"נ ג"כ איכא רובא א"כ בתרי רובא לא החמירו ומדהקשה הש"ס כן והוצרכו לתרץ דשאני מיא דמרזו מכה מוכח דס"ל להש"ס דהיכא דלא נולדו התרי רובא בב"א דזה לא מהני. והנה התם רוב נטבעין דאינן נמלטים זה נודע מיד. והרוב השני נודע ונולד רק לאחר יב"ח דהא אף בין הארכובה ולמעלה יכול לחיות עד יב"ח כמו כל טריפות דהא עדיין לא ידעו מן הסברא דמיא מרזו מכה א"כ רוב השני לא נתברר לנו רק אחר יב"ח. א"כ היכא דתרי רובי לא נולדו בב"א זה לא מהני לכן שפיר הקשה הש"ס והוצרכו לתרץ שאני מיא דמרזו מכה:

ויהי' מוכח מזה כמש"כ לעיל דהיכא דהתרי רובא לא נולדו בב"א דלא מהני להיתירא רק היכא דנולדו ונודעו בב"א אז יש לנו יסוד לסמוך להיתירא:

יט

ואחר כותבי ראיתי בתשובת הריב"ש סי' שע"ט וסי' ש"פ שהעיר כזה להוכיח מהך דיבמות דף ק"כ דמקשה הש"ס ומי מצי מוקמת כרשב"א והא קתני סיפא מן ארכובה ולמעלה תנשא כו' דמוכח מזה דחשש מגוייד הוא מה"ת דאי נימא דהוי חשש מדרבנן א"כ במגוייד שנפל למשאל"ס לא מחמרינן אף מדרבנן משום דתרי חומרי לא מחמרינן ע"ש ולפ"ז נדחה הוכחתי הנ"ל ועדיין י"ל דתרי רובי אף דלא נולדו בב"א ג"כ מהני ולדברי התה"ד דכתב לחלק דלכן החמירו גם בצורבא מרבנן במשאל"ס דמשום שלא לחלק בגזירת חז"ל אתו עלה וכמש"כ לעיל והנה סברת הריב"ש דלא מחמרינן תרי חומרא מדרבנן שייך גם בנ"ד במשאל"ס דאינו אלא מדרבנן דהיכא דיש עוד רוב שני דלא מחמרינן תרי חומרי מדרבנן:

סיומא דפסקא כי דעתי מסכמת להיתירא וכמש"כ כת"ר ויושיב ב"ד של שלשה ויתירוה:

תוכן העניינים

עין יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה