אור ברסלב
עין יצחק חלק א אבן העזר › סימן כ

עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור

אבן העזר · סימן כ

סימן יט

שאלה ע"ד עגונא א' שבעלה ר' שמואל ב"ר משה עפשטיין אשר נאבד האיש הנ"ל בחודש מ"ח העבר מהמקום אשר הי' יושב שם להתרפאות מחוליו אשר הי' יוצא מדעתו ר"ל והי' איזה זמן אצל הטאטער במלון הנקרא סאריק טאטאר ואח"כ נאבד מהם וחפשוהו שם בהנהר ההולך סביב המקום ההוא הנקרא נהר ביאלע-וואקא ולא נמצא עד כה וקודם חג שבועות העבר יצא הקול בק' ווילנא כי נמצא האיש הנ"ל כעת סמוך להמלון הנ"ל בהנהר הנ"ל וקרוב לאותו דרך שראו אותו הולך ותועה אז שם ומיד בדקוהו אותו וראוהו כי הי' לבוש בכל בגדיו ובתוכן ארבע כנפות עם ציצית וגם מצאו אצלו ביכעל אחד עם הרבה מכתבים מונחים בו וגם מצאו אצלו מפתח קטן של תיבתו עם טבעת קטנה מברזל שהי' המפתח תלוי על הטבעת הזאת וגם מכתבים הרבה אשר כתבו אליו מיודעיו וקרוביו על שם האיש הנ"ל שמואל עפשטיין וגם מכתב מאשתו ובכת"י ממש וגם מכתב מגיסו וגם וויזיט קארט שלו על שמו בכתב אשכנזי ועוד בהפנקס שלו נרשם בכת"י ממש איזה חשבונות שהי' לו בביתו וגם מה שרשם בכת"י איזה אותיות בכתב ערבי ובגופו לא נמצא איזה סי' כי כבר נשחת כל תואר פניו ואיש א' ממכיריו אמר כי ע"פ קומתו ובנין גופו נראה אליו בלא ספק שהוא ר' שמואל הנאבד וגם בעת קבורתו מצאו על הכתונת שלו והמכנסים רשום שמו שמואל עפשטיין והשערות של הראש הי' שחורות גם מצאו סביב טיבורו הרבה שערות שהיו מקיפות שם סביב כמו שהי' להאיש הנאבד. וגם נמצא סביב צוארו הקמיע אשר נתן לו הטאטער לרפאותו מחוליו ועל הקמיע הי' כתוב שמו ושם אמו שמואל בן חי' שינא:

ונשאלתי אם להתירה מכבלי העיגון:

ענף א

א

תשובה בעז"ה ובקצרה כי ידוע שיטת הרבה פוסקים דס"ל דבהרבה בגדים לא חיישינן לשאלה ומכש"כ בהכרת הציצית כידוע והמכתבים שלו וכהנה והמפתח אך מה דיש לחוש בנ"ד לפי דהי' שוטה. וידוע מש"כ הנו"ב במ"ק סי' נ"א באמצע התשובה בד"ה וכבר הארכתי בתשובה הקודמת להוכיח דעת מהר"ל מפראג כו' דבשוטה לא שייך לסמוך על הכרת הבגדים דהא יש לחוש לאבידה מדעתו ואיזהו שוטה המאבד כו' וע"כ קשה לסמוך בנ"ד על הכרת בגדיו וחפציו ולומר אולי לא הי' בשם שוטה המאבד כו' זהו לא ברירא כ"כ:

ב

וע"כ נלענ"ד לדון מטעם אחר והוא דהא נמצאו בגופו סימנים גרועים היינו שערות שחורות וקומתו כפי שהי' בחייו וטב"ע דגופו וגם שערות מוקפות סביב לטבורו דאף דכל א' בפ"ע הוי סי' גרוע עכ"ז יש לדון דלכה"פ כל הנך ביחד הוי סי' אמצעי והנה הפמ"א ח"ג סי' ב' כתב לדון דשני סי' גרועים ביחד הוי סי' אמצעי. ונלע"ד להוכיח כדברי הפמ"א הנ"ל מן התוס' ב"מ ד' כ"ה ד"ה ש"מ כו' דהקשו דאמאי לא הוכיחו מלעיל דף כ"ד דתני מצא מחרוזות ובדי מחטין כו' דשנים שנים חייב להכריז דאלמא דמנין הוי סימן כו' א"נ דמצי למדחי דמנין ומחרוזא הוי סימן עכ"ל ע"ש הרי להדיא דס"ל דאף דנימא דמנין לא הוי אף ס"א מדלא מחזירין אבידה עפ"ז. מ"מ סי' מנין בצירוף חרוזא דלא הוי כל אחד רק סי' גרוע:

דבהצטרפם שניהם ביחד המה חשובים לסי' אמצעי א"כ מוכח מתי' הב' של התוס' הנ"ל כשיטת הפמ"א ואף לתי' הא' של התוס' שם אינו מוכח דיפלונו על כל זה משום די"ל דלכן התוס' בתירוץ הא' לא ניחו להו בסברא זו משום דס"ל בתי' הא' דחרוזא לא הוי אף סי' גרוע כלל וכמש"כ כה"ג הנו"ב בסי' נ"א דארוך וגוץ סתמא לא הוי אף בגדר סי' גרוע כלל רק ארוך וגוץ הרבה וכ"כ התה"ד בכתביו בסי' קס"א אבל לעולם י"ל דגם לתי' הא' יודו לעיקר הכלל של תי' הב' דמצרפינן סי' גרועים ביחד להיות חשוב ס"א עכ"פ ועוד י"ל דלכן התוס' בתי' קמא לא ניחו להו בסברא זו משום דהא אי' שם דף כ"ד ע"א דבדי מחטין שנים חייב להכריז א"כ תקשה דאכתי הוי מצי להוכיח דמנין הוי סימן ובדי מחטין אף סי' גרוע לא הוי דהא דרך המחטין להניח בבדים וזהו העיקר דאילו לפי תירץ הא' שכתבתי דס"ל לתי' הא' של התוס' דחרוזא לא הוי אף סי' גרוע יש לפקפק בזה מהא דחולין דף צ"ה דבשר בחרוזין הוי סי' לגבי בשר שנתעלם והקילו אצל בשר שנתעלם ועיין בב"מ דף כ"ג ע"ב תוס' ד"ה מחרוזות של דגים והארכתי בזה הרבה בסוגיא דב"מ דף כ"ד הנ"ל ואכמ"ל עכ"פ זהו העיקר דאפושי פלוגתא לא מפשינן ע"כ י"ל דבעיקר הכלל של התוס' בתי' הב' דמצרפינן שני סי' גרועים דגם תי' קמא מודה לזה וע"כ אין להזניח סברת הפמ"א הנ"ל זה הקונטרס כתבתי מקודם שדפסתי בעז"ה ספרי נחל יצחק כי בספרי נחל יצחק ח"א סי' ס"ה סעי' י' הארכתי הרבה בזה ב"ה:

ג

ובנ"ד וודאי דנחשב כל א' בפ"ע עכ"פ לסי' גרוע דהא ידוע מש"כ הפוסקים לדון ע"פ טב"ע דגופו לשי' הר"ת אף בלא פניו וע"כ לכה"פ לכ"ע נחשב זה לסי' גרוע ועוד מה שנמצאו שערות מוקפים סמוך לטבורו דיש לדון בזה דהוי סי' אמצעי ולכה"פ הוי זה בשם סי' גרוע דהא זהו לא שכיח כ"כ ובצירוף גם מה שהשערות הי' שחורות. ע"כ לפי מה דנתבאר בעז"ה דיש יסוד גדול כהפמ"א מן התוס' הנ"ל. לכן בנ"ד כל הסימנים הללו נחשבים כולם ביחד לסי' אמצעי וע"כ לא מבעיא לשי' החכם צבי דס"ל דבס"א דגופו לא חיישינן לשאלה משום דהוי שאלה דיחיד. ואף דשאלה הוי חשש דשכיח לשאולי להנך דס"ל לחוש לשאלה. ועכ"ז במקום שאלה דיחיד ס"ל דלא חיישינן משום דאיך יזדמן שיקרה שישאל ממנו אותו האיש שיש לו ס"א כמותו וע"כ ה"ה בנ"ד דאף דנימא כיון דהי' שוטה הוי מידי דשכיח שיפשיט א"ע ערום מכל בגדיו. דמ"מ איך יזדמן שימצא אותו האיש דיש לו ס"א כמותו לכל הבגדים שלו וחפציו וילביש את עצמו בהם א"כ לשי' החכם צבי וודאי יש להקל בנ"ד. ואף להחולקים על החכ"צ בזה עכ"ז הא העלה הנו"ב שם בסי' נ"א דאם יש ס"א בגופו לא חיישינן אף בשוטה להחשש דנאבד ממנו משום דהא יש בזה חזקה דמה שת"י הוא שלו ואם נימא דמצאן א"כ הא בשוטה דלא הוי הפקירו הפקר א"כ הא יש לפנינו החזקה דמה דת"י הוי שלו דמזה מוכח דהוי שלו והא דחיישינן לשאלה זהו משום חזקת א"א. ע"כ אם הוי ס"א דאיתרע לי' חזקת איסור אז ממילא סמכינן על חזקה דח"י הוא שלו ולכן מהני ס"א בהכרת הבגדים אף בשוטה כ"ז העלה הנו"ב בקצרה שם:

ד

ולכן בנ"ד דנתבאר דהעיקר כהפמ"א דמצרפינן שני סי' גרועים להיות חשוב לס"א ע"כ סמכינן ע"ז לצרפו למה דהכירו כל בגדיו וחפציו וכש"כ לפמש"כ במק"א ליישב קושיות האחרונים על החכ"צ הנ"ל וכן יש להוכיח כהפמ"א הנ"ל מהא דכתב המהר"ם אלשקר סי' ס"ז בשם הרמב"ם דכתב דמצרפינן סימנין גרועין להדדי ע"ש:

אכן מן תשובת הרא"ש כלל נ"א סי' א' שכתב ונידון מה שהעידו שהי' בינוני. פניו אדומים עיניו שחורים דזה הוי סי' גרועים. ואף אי נימא סי' דאורייתא מ"מ לא מצטרפי הנך סי' גרועים ולא הוי בגדר סי' אמצעי ע"ש וכ"כ המשאת בנימן בסי' ס"ג. הרי דס"ל דלא כהפמ"א בכ"ז. לכן אף דנתבאר דדברי הפמ"א יש לו מקום מן התוס' בב"מ הנ"ל. אכן לשי' הרא"ש ננעלו דלתי ההיתר בנ"ד:

ענף ב

ה

ומ"מ אפשר לדון דבנ"ד אפשר לומר דמה דנמצאו שערות מוקפין סמוך לטבורו דאפשר דזהו כמו ס"א אך זה אינו ברור כ"כ והעיקר מה דיש לדון להיתירא בנ"ד אף לשי' הרא"ש מטעם אחר בפשיטות. והוא דהא בנ"ד דנמצא הקמיע קשור בצוארו ונתברר דבקמיע הי' כתוב שמו ושם אמו ובזה כתוב בתשו' מהרי"ט ח"א סי' קל"ט דבנמצא קמיע אצלו לא חיישינן לשאלה משום דלא מהני לי' לאידך מידי כיון שהיא כתובה על שמו של זה והיכא דמזכיר שמו ושם אמו אינו מועיל אלא לשם האיש ההוא כו' ומדקדקין לכתוב שם אמו לפי שהיא וודאית טפי מהאב וכיצד יועיל לאחרים הילכך ליתא בשאלה עכ"ל המהרי"ט והובא בקצרה בבאר היטב ס"ק ע"א א"כ לא מבעיא אם נימא דאם נכתב שם האיש ואמו דזה לא יועיל לאיש אחר כלל אף דיהי' שמו ושם אמו ג"כ כשם האותו האיש שנכתב בהקמיע וכדמשמע בהמהרי"ט א"כ לפ"ז וודאי דיש להתיר בנ"ד דנמצא הקמיע אצלו והי' כתוב בו שמו ושם אמו וכמש"כ המהרי"ט:

ו

ואף דנימא דיכול להיות דטבע הקמיע יכול להיות מועיל לאיש ששמו ושם אמו היא ככתובה בהקמיע:

א"כ לפ"ז יש עדיין לחוש שמא נאבד ממנו הקמיע כדרך השוטים לאבד מה דיש לו ומצאו משוגע אחר ששמו ושם אמו כשמו ושם אמו אך גם לזה אין לחוש דהא מבואר שיטת הרא"ש בכלל נ"א והמהרי"ק והובא בסי' י"ז סעי' י"ח דסמכינן להקל על שמו ושם אביו אף דלא הזכירו שם עירו. א"כ לפ"ז כיון דעיקר החשש הוא דשמא איתרמי איש ששמו ושם אמו בשם הכתובה בהקמיע. ע"כ הא לא חיישינן לזה:

וכיון דלדינא העלה הב"ש בשם מהרשד"ם שם ס"ק ס' דלהלכה סמכינן על שמו ושם אביו אף בלא שם עירו וגם לפי מה דכתב הח"מ שם ס"ק ל"ח והובא בב"ש ס"ק מ' דדוקא כשיש רגלים לדבר דזהו כגון דידוע דפלוני הלך לאותו מקום וזה מת סמוך לעיר זו דבזה סמכינן להקל א"כ ה"ה בנ"ד דידוע דהלך על אותו הדרך וגם יש רגלים לדבר בצירוף אומדנות רבות ע"כ וודאי סמכינן להקל על שמו ושם אמו דיש בנ"ד כפי דברי המהרי"ט א"כ נתבאר דאף דנימא דלא כהפמ"א אלא כשיטת הרא"ש דס"ל דלא מצרפינן סי' גרועים להיות חשוב לס"א עכ"ז יש לשיטתו היתר מרווח ביותר בנ"ד. וע"כ י"ל דבנ"ד לכ"ע מותרת כי יש יסוד גדול להקל בנ"ד:

ז

ועוד יש לדון בנ"ד כיון דסגולת הקמיע הלזו הוא לרפאות מן הדעת שהיה לו בראשו והנה מצינו בקידושין ד' ע"ט ע"ב דאמרו דכ"ע בחזקת בריאים קיימא מאן דקא מפיק נפשי' מחזקה עליו להביא ראי' ע"כ בנ"ד כיון דכ"ע בחזקת פקחים קיימי ומאן דקא מפיק נפשי' בלא ראי' לא חיישינן והא זה ברור דאם א' הזיק לחבירו ומת דוודאי אינם נאמנים היורשים לומר שהי' שוטה ושוטה שהזיק פטור ובוודאי עליהם להביא ראי' ומוציאין מן היורשים כ"ז דלא הביאו ראי' דבעת שהי' שוטה הזיקו וכעין הא דכתובות דף כ' גבי בר שטיא וע"כ הטעם הוא דאף דאין הולכין בממון אחר הרוב להוציא מהמוחזק עכ"ז לחוש שמא הי' שוטה זהו מיעוט דמיעוטא דלא חיישינן לזה ולכן בב"ב ד' קנ"ה ע"ב בההוא פחות מבן עשרים דזבין נכסי' דאמרו לו קרוביו זיל אכול תמרי שדי קשייתא כו' בזה הי' מקום לבטל המכירה אבל כ"ז דלא נתברר לא חיישינן שמא הי' שוטה והא בסי' מובהק אין מוציאין ממון כמש"כ התוס' בחולין דף צ"ו ע"א ועיין מזה בספרי באר יצחק סי' ו' ואפ"ה בחשש שהי' שוטה לא חיישינן כ"ז שלא נתברר אלמא דזהו עדיף מן סי' מובהק א"כ כיון דסמכינן על סי' מובהק להתיר א"א כש"כ דסמכינן להתיר א"א על הסברא דלא חיישינן שמא אתרמי משוגע אחר דהי' לו ג"כ טירוף הדעת כמו אותו האיש שאנו דנין עליו ולבש אותה הקמיע לפי שהיה שמו ושם אמו ג"כ כפי שכתובה בהקמיע:

דלזה לא חיישינן כ"ז דלא נתברר ועדיף זה מן סי' מובהק דלא חיישינן לזה כלל [ועפ"ז יש לעיין בתשובת גאוני בתראי סי']:

ח

ועוד דהא החמדת שלמה סי' ל"ו כתב דאם נתברר איכות החולה איך הוא דזה הוי כעין סי' אמצעי ע"ש ועיין בק"ע סי' קי"ח בשם תשו' בית יוסף דסי' חולה לא הוי סי' כלל [ואין כעת תשובת ב"י ת"י לעיין בו] אך י"ל דשאני התם דלא הזכירו איכות החולי בפרטות. ע"כ לא הוי סי' כלל אבל היכא שהזכירו איכות החולי בפרטות. בזה שפיר י"ל דהנכון עם החמדת שלמה דזהו חשוב לסי' אמצעי וכן הדעת והסברא נוטה דהא מבואר בסי' י"ז סעי' כ"ד ברמ"א שם דרושם בגוף או באחד מאבריו הוי סי' מובהק והב"ש כתב שם דזהו דוקא בצמצם המקום ע"ש והמ"ב בסי' ס"ג כתב דרושם אף דלא צמצם המקום הוי סי' אמצעי וכן מבואר בתשובת גאוני בתראי סי' כ"ה. ואדרבה צידד להקל דרושם יהי' סי' מובהק באם הרושם הוא גדול. אבל עכ"פ זה ברור בוודאי דרושם הוי סי' אמצעי אף בלא צמצום המקום א"כ לפ"ז ה"ה בסי' חולי בפרטות זה לא גרע מן רושם מבחוץ דזהו הוי ס"א לכה"פ:

א"כ כש"כ חולי בפרטות דזה הוי כמו רושם דמה לי אם הרושם הוא מבחוץ או דהוי הרושם מבפנים א"כ ה"ה בנ"ד בלבול המוח שלו דהוי זה כש"כ מן רושם מבחוץ דוודאי הוי זה ס"א דלא גרע מרושם וכמש"כ החמדת שלמה בסי' חולה כנ"ל ע"כ בנ"ד דידוע מהקמיע שהיה תלוי על צוארו שהי' לו בלבול בהמוח שלו א"כ מה לי אם הרושם מבחוץ על ראשו ומה לי אם הרושם בפנים המוח דזהו בלבול מוחו ועכ"פ ידעינן איכות החולי שלו והוי ס"א:

ט

א"כ לא מבעיא אי נימא כהחכ"צ דשאלה דיחיד לא חיישינן אף דנימא דחיישינן לשאלה דהוי מידי דשכיח לשאולי עכ"ז לשאלה דיחיד לא חיישינן א"כ ה"ה בנ"ד דהוי לכה"פ ס"א כנ"ל וודאי דלא חיישינן ואף אי נימא דלא כהחכ"צ עכ"ז הא כתב הנו"ב בסי' נ"א דיש להתיר על סי' אמצעי בהכרת הבגדים אף בשוטה כנ"ל אך באמת עיקר דברי הנו"ב שם במש"כ להקשות דמפני מה חיישינן לשאלה דאמאי לא נימא חזקה מה שת"י הוא שלו ומזה הוכיח דינו הנ"ל וכ"כ בסי' ל"ז. ובסי' מ"ג אבל באמת עדיין לא הספיק בתירוצו ליישב זה הקושיא דמה דתירץ דלכן לא סמכינן על חזקה מה דת"י הוא שלו משום דיש נגדו חזקת א"א דעדיין יש להקשות דהא חזינן דחזקה מה שת"י הוא שלו עדיפא מחזקת א"א דהא נגד חזקת א"א מהני מיגו כמבואר בכמה דוכתי ואילו נגד חזקה מה דת"י הוא שלו לא מהני מיגו כמבואר בח"מ סי' צ"ט בש"ך שם:. וע"כ מוכרח לומר דלא אמרינן החזקה דמה דת"י הוא שלו רק היכא דשייך לומר הסברא דכיון דהוא מוחזק בהחפץ ע"כ אין להוציא ממנו ורשות הנתבע הוי כרשות התובעים ממנו:

אבל היכא דלא שייך לומר הסברא דהוי מוחזק אז לא אמרינן הך כללא דחזקה מה דת"י הוא שלו וראי' לזה דהא הש"ך בסי' ע"ה ס"ק מ"ג כתב בשם הראשונים דס"ל דנאמן לומר דידי חטפי במיגו וכ"כ הש"ך בסי' צ' ס"ק ד' דגזלן נאמן לומר דידי נטלתי במיגו דהחזרתי וקשה דהא הש"ך העלה בסי' צ"ט דאינו נאמן לומר של אחרים הוא במיגו משום דהוי מיגו במקום חזקה כו' וע"כ מוכח דעיקר ההסבר דאמרו להחזקה דמה דת"י הוא שלו דלא מהימן במיגו נגדו דזהו משום דהוי מוחזק בהחפץ ומה דהוי הלוה מוחזק בהחפץ זהו חשוב כמו בע"ח שלו תפוסים בהחפץ ומה"ט צריך שבועה כמש"כ הש"ך בסי' צ"ט ס"ק י"ג. והאו"ת שם סוף ס"ק ד' דהוי כמו דמוציא ממשועבדים וכמו דמוציא מחזקת המלווים. והוי זה כמו מיגו להוציא דלא אמרינן. דע"י המיגו רוצה להוציא מחזקת הבע"ח. ע"כ לא אמרינן מיגו בזה אבל היכא דהגזלן הוי מוחזק וודאי דנאמן לומר שלי הוא במיגו אף דהוי נגד חזקה דת"י הוא שלו ומה"ט באומר על השטר דת"י דהוא אמנה נאמן במיגו דלהד"ם כמש"כ הש"ך בסי' מ"ז ס"ק ו' ובסי' צ"ט ס"ק ו' לחלק דשאני תפיסת גוף החפץ:

משא"כ בתפס שט"ח דלא הוי כתפס הממון ע"ש והטעם הוא הכל כמש"כ דשאני היכא דהוי תפיס גוף הממון זהו הוי כמו מיגו להוציא מחזקת הבע"ח דלא אמרינן אבל בתפס שט"ח דלא הוי תפוס בהממון דהא שט"ח העומד לגבות לא הוי כגבוי ע"כ לא מהני בזה חזקה מה דת"י הוא שלו:

י

ולכן א"ש מה דמהימן הגזלן לומר דידי חטפי במיגו כמו בהא דנסכא דר' אבא דהא כיון דהוי הגזלן עכשיו מוחזק ע"כ מהימן במיגו להחזיק גוף החפץ ת"י אבל גבי הא דסי' צ"ט דרוצה הלוה להוציא מחזקת הבע"ח דהא נכסיו הם עומדים בחזקת הבע"ח ע"כ שפיר אמרו דאינו נאמן במיגו להוציא מחזקתם וזהו מוכרח ולפ"ז אתי שפיר קושיות הנו"ב הנ"ל במה דהקשה במה דחיישינן לשאלה דהא יש לנו חזקה דמה דהי' ת"י בעת שלבשן מחיים דהי' שלו:

דלפמש"כ אין זה קשה דהא עיקר מעלת הך חזקה הנ"ל הוא משום מעלות מוחזקת וחזקת ממונא ואין מוציאין ע"י המיגו מן חזקת ממונא והנה הנתיבות בסי' ל"ד ס"ק ט' כתב דחזקת ממונא לא הוי חזקה המבררת רק אין לנו כח להוציא החפץ מן המוחזק וכ"כ הקצה"ח בקונטרס התפיסה ע"ש. ע"כ לא שייך הך חזקה זו רק במה דאנו דנין על החפץ להוציאו מחזקת התופסו ואזלינן בתר המוחזק אבל מ"מ לא הוי זה חזקה המבררת לברר לנו הספק שנולד לנו על האשה אם היא אסורה באיסור א"א או לא דהא זה לא הוי המבררת על ענין אחר רק על החפץ עצמו אמרינן הממע"ה:

יא

וכן כתבתי לדון מה"ט בקונטרס עגונות אשר לי על מש"כ הח"מ בסי' י"ז ס"ק מ"ב דלאו דוקא לשאלה חיישינן אלא גם למכירה חיישינן והקשיתי דהא מוכח בכ"ד דחזקת מרא קמא הוי חזקה אלימתא אבל האמת הוא הכל ע"פ סברא הנ"ל דחזקת מ"ק הוי בגדר חזקת ממונא כמש"כ בקונטרס הספיקות של הקצה"ח בכלל א' ס"ק ה' ובכלל ו' ס"ק י"א וע"כ אף דחזקת מ"ק הוי חזקה אלימתא עכ"ז עיקר תוקפה של מעלת חזקת מ"ק הוא משום מעלת חזקת ממונא כנ"ל וע"כ לא מהני מעלת חזקת מ"ק לברר למה שנולד לנו ספק בענין איסור דא"א ועוד יש לדון בכ"ז ע"פ הא דמצינו באה"ע סי' ל"ה ב"ש ס"ק ל' בשם הרמב"ן דחזקת קרובות לא מהני לזו ע"ש וכה"ג כתבו התוס' בכתובות ד' ע"ו ד"ה רישא מנה לאבא בידך כו' דחזקת אשה לא מהני לגבי האב וכה"ג כתבו הפוסקים ביו"ד סי' ק"י בחצי חתיכה דפריש מקודם שנודע התערובות דהחצי השנית ממנה אחר דנולד תערובת אסורה משום דאף דאידך חציו מכשירין משום כל דפריש מרובא כו' עכ"ז אין מוכיחין מזה על הב' אלמא דמצינו דחזקה והרוב לא מהני לברר רק במה דהוי בי' החזקה והרוב אבל לא להוכיח ממנו במה דאין בו החזקה והרוב א"כ ה"ה בהך חזקת מ"ק והחזקה דמה דת"י הם שלו זה לא מהני לברר רק על החפץ דיש בו הנך חזקות אבל לא מהני זה להוכיח ממנו על ענינים אחרים כנ"ל וכן י"ל בטעם הדבר דחשו לשאלה ולא אמרו בי' חזקה דכאן נמצא כאן הי' משום דלפמש"כ א"ש הכל על נכון ובקונטרס עגונה אחת הארכתי בכ"ז הרבה ולכן מתורץ על נכון קושיות הנו"ב הנ"ל ולפ"ז נסתר ההיתר של הנו"ב שכתב להתיר ע"י סי' אמצעי ובהכרת הבגדים וכנ"ל:

ענף ג

יב

ועכ"ז י"ל בפשיטות ולהיתירא לפי מה דנתבאר דשני סי' גרועים מצרפינן להיות ס"א כמש"כ הפמ"א דיש יסוד לזה מהתוס' ב"מ הנ"ל א"כ בנ"ד דהוי סי' גרועים הרבה היינו דאי ניחוש שמא אתרמי משוגע אחר והלביש את הקמיע זו לפי דהי' שמו ושם אמו כשם האיש שאנו דנין עליו א"כ הא שמו ושם אמו אף לפי הסוברים דחיישינן לשני יוב"ש כ"ז דלא הזכירו שם עירו מ"מ מכלל סי' גרוע לא נפק וגם עוד סי' גרוע מן מה שנמצאו שערות מוקפין סביב לטבורו והיו שחורות שערותיו וגם סי' טב"ע דגופו בקומתו א"כ כל אלו סימנים גרועים מצרפינן והוי כ"ז ביחד לכה"פ ס"א ועוד סי' אמצעי דבלבול מוחו כנ"ל דמה לי רושם בגופו או רושם בתוך ראשו דהוי כ"ז כמו שני ס"א. דידוע כמה שיטות הפוסקים דס"ל דע"י שני סי' אמצעים מצרפינן דהוי כמו סי' מובהק ויש לי הרבה הוכחות דמצרפינן שני ס"א להיות סי' מובהק ומן התוס' ב"מ הנ"ל דכתבו דמצרפינן שני סי' גרועין להיות ס"א אלמא אף מה דלא מועיל נפרד עכ"ז מועיל להיות מחובר א"כ ה"ה שני ס"א מצרפינן להיות ס"מ ע"כ יש לסמוך בכ"ז להקל בנ"ד. והא שכתב הרמ"א בסי' י"ז סעי' כ"ד דאפילו ק' סימנים שאינם מובהקים אינם כלום הכוונה הוא בסי' גרועים לא מהני להיות סי' מובהק אבל סי' אמצעים מצרפינן ביחד להיות נחשב סי' מובהק וכמש"כ הב"ש שם ס"ק ע"ג בשם המ"ב והט"ז:

יג

ועוד נלע"ד לדון ולהיתירא בנ"ד ע"פ הא דיבמות ד' קכ"ב ע"א דמעשה בקולר של בני אדם שמתו והשיאו נשותיהן ושוב מעשה בששים ב"א שהי' מהלכין לכרכום ביתר ומתו והשיאו נשותיהם ופי' רש"י קולר חבורה והיבא באה"ע סי' י"ז סעי' י"ז בח"מ ס"ק ל"ז וכתב דס"ל לרש"י דמנין בלחוד הוי סי' וקשה דאמאי מהני סי' מנין הא סימן מנין לא הוי סי' מובהק אלא סי' אמצעי כמש"כ הב"ש בס"ק נ"ה והט"ז וכן מוכח בכמה דוכתי ודחו למש"כ המ"ב דמנין הוי סי' מובהק והנלע"ד דעיקר הטעם דסמכו על ס"א בזה והוא דהא הובא בק"ע סי' רכ"א בשם המבי"ט דכתב דאם נאבד יהודי בדרך שהלך ואח"כ נמצא שם הרוג דמה"ת תלינן שזהו שנאבד ודוקא בנטבע במשאל"ס איכא למימר הים פלטו לאי רחוק וע"כ מהני בזה סי' מנין ע"ש. וכה"ג כתב הנו"ב במ"ק סי' מ"ו לדון במי שנטבע בנהר ונמצא מת שם די"ל בזה קבר שאבד קבר שנמצא וכמש"כ השב יעקב. ודוקא בנפל לים חיישינן משום דאנן סהדי דכמה ספינות נטבעו בים והוי כמו דידוע שיש שם אנשים אחרים אבל מי שנפל לנהר שאין ספינות שכיחי בו אמרינן בזה דזהו שנאבד זהו שנמצא ומש"כ הנו"ב שם בזה השיג ע"ז השיבת ציון בסי' ע"ט וכ"כ הקהלת יעקב בתשובותיו בסי' ז' ובסי' ח':

ולפ"ז א"ש מה דסמכו ביבמות בהנך עובדי להתיר ע"י סי' מנין אף דזה לא הוי ס"מ משום דהא מה"ת אמרינן זהו שנאבד זהו שנמצא הן מחמת סברת המבי"ט והן מחמת סברת הש"י והנו"ב והקהלת יעקב הנ"ל אך אסורה מדרבנן. ובדרבנן הא סמכינן על ס"א ויהי' מזה סייעתא לסברתם:

יד

והרמב"ם פ' י"ג ה"ג ה' כ"ו והובא במחבר סעיף י"ג כתבו בזה"ל דאם יצאו עשרה ב"א ממקום למקום והם אסורים בקולר או נושאים גמלים כו' ואמר שעשרה אנשים שיצאו ממקום פ' והם נושאים כך וכך מתו משיאין נשותיהם עכ"ל א"כ חזינן דס"ל להרמב"ם דע"י סי' מנין לחוד אין מתירין רק ע"י סי' מנין בצירוף מקום היציאה ומקום הליכה וגם הם נושאים כך וכך אזי מתירין [ועיין בח"מ שם ס"ק ל"ז ובב"ש ס"ק נ"ה מזה וקשה הא סי' מקום היציאה ומקום הליכה הוי סי' גרועים כידוע וגם הסי' דנושאים כך וכך ג"כ הוי סי' גרוע א"כ איך סמכינן ע"ז לצירוף. וע"כ מוכח מזה דס"ל להרמב"ם דסי' גרועים מהני להצטרף להיות ס"א וכמש"כ הפמ"א כנ"ל וע"כ סי' מקום יציאה וסי' מקום הליכה ביחד הוי סי' גרוע משום דסי' מקום יציאה לחוד לא הוי אף סי' גרוע וכעין מש"כ הנו"ב על סי' ארוך וגוץ דאם לא הי' ארוך וגוץ הרבה זהו לא נחשב אף לסי' גרוע וכ"כ התה"ד ע"כ י"ל דה"ה בסי' מקום היציאה לחוד דזה לא נחשב אף לסי' גרוע כלל. רק מקום היציאה בצירוף מקום הליכה ביחד זה הוי סי' גרוע עכ"פ וכן הסי' דנושאים גמלים או דנושאים כך וכך זה ג"כ הוי סי' גרוע וע"כ שני סי' גרועים ביחד מצרפינן והוי כמו ס"א ולכן התירו בהנך עובדי משום דסי' מנין דהי' שם דהוי ס"א וכן עוד שני סי' גרועים הנ"ל ביחד דנחשב לס"א א"כ הוי שני ס"א וס"ל להרמב"ם והמחבר דמצרפינן שני ס"א ביחד והוי זה כמו ס"מ וכדס"ל להרבה פוסקים כן וכנ"ל וע"כ שפיר סמכו להתיר ע"ז ועיין בק"ע ס"ק רע"ג מזה ובעובדא דיבמות שם בששים ב"א שהיו מהלכין לכרכום ביתר דמשמע דסמכו על סי' מנין לחוד אף בלא צירוף הסי' דנושאים כך וכך י"ל דס"ל להרמב"ם דשא"ה דכיון דהי' זה בעת המצור של ביתר. א"כ הוי זה כשעת החירום דזהו כמו הא דאין שיירות מצויות דסמכינן על ס"א לחוד בזה כיון דידוע דהלך במקום הזה וכמו בשני יוב"ש דלא הוחזקו ואין שיירות מצויות כמבואר בגיטין ד' כ"ז. וב"מ ד' י"ח דלכ"ע מתירין:

טו

א"כ מוכח מן הרמב"ם דס"ל דמצרפינן שני סי' גרועים להיות נחשב לסי' אמצעי ויהי' ממנו סייעתא למש"כ הפמ"א הנ"ל דמצרפינן סי' גרועים כנ"ל וכן מצאתי בתשובת מהר"ם מלובלין סי' נ"ז בסופו דכתב לצרף סי' גרועים היינו געלין בארט אונ איין שטופליק פנים ע"ש ולפ"ז י"ל דמה דכתב המהר"ם אלשקר בסי' ס"ז בשם הרמב"ם להתיר באיש א' שהי' מעיר מנית זפתא ושמו כלף והי' בינוני בקומה וזקינו שחור דהעלה דסמכינן על שמו ושם עירו בצירוף אלו שני סי' גרועים וזה הובא לעיל וי"ל דהרמב"ם לטעמי' דס"ל הכא בעובדא דיבמות הנ"ל דעיקר ההיתר הי' לפי דמצרפינן שני סי' גרועים להיות כמו ס"א כנ"ל ע"כ שפיר כתב להקל בשמו ושם עירו בצירוף ב' סי' גרועים ומשמע דהתיר זה בלא חיפוש בהעיר ועיין מזה בסי' י"ז סעי' י"ט שהוא מהתוספתא ועיין בב"ב ד' קע"ב ע"א ברשב"ם ד"ה יכתבו סימן כ"ו שהוא גוף כו' שהוא ארוך כו' אך שא"ה ופשוט לכל הרואה שם וקצרתי משום דטעמו דכיון דמוכח לשיטתו דמצרפינן שני סי' גרועים להיות ס"א כמו מקום יציאה ומקום הליכה להיות כמו ס"א וע"כ ה"ה בנ"ד בכלף ובשם עירו שהי' לו שני סי' גרועים דהוי זה כמו ס"א א"כ הא כתב הנו"ב במ"ת סי' נ"ה דסמכינן להקל בשמו ושם עירו בצירוף סי' אמצעי דס"א עדיף מן שם אביו ע"ש ואף בלא חיפוש העיר כנ"ל וע"כ שפיר כתב הרמב"ם בתשובה להקל בזה ע"פ שיטתו בפסקיו וזהו סייעתא רבתי להסוברים דמצרפינן שני סי' גרועים להיות סי' אמצעי וכן לצרף שני ס"א להיות סי' מובהק:

טז

ולפי כל הנך שיטות יש לנו יסוד גדול להקל בנ"ד. דלשי' רש"י דמוכח דס"ל דאם נמצא בדרך שהלך סמכינן על ס"א משום דעכ"פ מה"ת תלינן דזהו שנאבד זהו שנמצא רק מדרבנן יש להחמיר בזה ע"כ מועיל בזה ס"א. א"כ ה"ה בנ"ד דידוע דהלך באותו הדרך סמוך למלון הנ"ל:

והנהר שנמצא בו הוא נהר קטן ולא שייך בי' לומר דכמה נטבעים איכא בים כמש"כ האחרונים הנ"ל או לסברת המבי"ט הנ"ל ע"כ מה"ת תלינן דזהו שנאבד שם זהו שנמצא כעת ולכן מהני בזה ס"א דסי' חולה מן בלבול מוחו כנ"ל דוודאי מי שאין לו מיחוש הנ"ל לא ילבוש להקמיע עליו כיון דעיקר סגולת הקמיע הוא למיחוש טירוף הדעת ר"ל:

וגם י"ל דהסי' דנ"ד חשוב לכה"פ כמו סי' מנין דהא מספר כל סי' שלו שנמצאו בכמות ואיכות:

יז

ואף לשי' הרמב"ם דנתבאר דס"ל דבעינן עוד שני סי' גרועים בזה א"כ הא בנ"ד דיש כמה סי' גרועים וקרובים להיות חשובים ס"א כמו דנתבאר ע"כ לכ"ע יש לנו היתר ברור ואף לפי שיטת הסוברים דבשמו ושם אביו לא סמכינן להקל בלא שם עירו עכ"ז יש לנו היתירא דנא המורווח בעז"ה לכ"ע וגם יש לדון דאף המחמירים בשמו ושם אביו עכ"ז בצירוף ס"א מודו להקל:

וכעין מש"כ הנו"ב בסי' נ"ה במ"ת כעין זה להקל בשמו ושם עירו בצירוף ס"א כנ"ל אך בזה הפרט יש לדון הרבה אך אין אנו צריכים לזה וכש"כ לפי הכרעת המהרשד"ם דלהלכה סמכינן להקל על שמו ושם אביו לחוד וכמש"כ הב"ש ס"ק ס' ובשם הח"מ בידוע דהלך לאותו המקום ומת סמוך לעיר זו וכמש"כ הרמ"א בסעיף י"ח להקל בשמו ושם אביו לחוד במקום אומדנות כו' א"כ בנ"ד שיש לנו הרבה אומדנות וצירוף הכרת הרבה בגדיו וחפציו דאף דנימא להחזיקו בחשש שוטה המאבד כו' עכ"ז הא אומדנא מיהא הוי לצרפו לשארי אומדנות דיש לנו בנ"ד וזה ברור דמי שאין שמו ושם אמו כפי שכתובה בהקמיע לא ילבשנו לרפואה וכמש"כ המהרי"ט כנ"ל ע"כ כיון דנמצא סמוך להדרך שהלך לכן יש לנו להקל ולהתיר להאשה בפשיטות לכ"ע וגם יש בזה קורבה דמוכחא דבארתי זה במקום אחר הרבה דיש לצרפו להיתירא:

יח

ונתבאר בקונטרס הזה כמה ענינים להיתירא בעיגונא דאיתתא אשר כל היתר והיתר בפני עצמו יש לסמוך ע"ז וכתבתים בקונטרס הזה שיהיה לתועלת ולהתלמד על מק"א אף שלא יהיה כל הנך ביחד וכפי ראות עיניו של הרב המורה ותן לחכם ויחכם כו':

תוכן העניינים

עין יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה