אור ברסלב
עין יצחק חלק א אבן העזר › סימן י

עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור

אבן העזר · סימן י

סימן ט

נשאלתי ע"ד איש א' דמחמת חולי נפצעה לו ביצה הימנית ונעשה גדול כמו ככר וחתכו לו הרופאים את הביצה ונסתפקו אם מותר לו לדור עם אשתו או לא:

א

תשובה בקצרה כי דעת הר"ת להכשיר אף בנכרת לו ביצה אחת אך הטור כתב דדוקא אם הנשארת הוא של ימין אבל היש"ש הוכיח דלשיטת הר"ת אין לחלק בין של ימין בין של שמאל דבכל גווני כשר בנכרת א' מהם וכן ראיתי בתשובת הגאון מוהר"ח זצ"ל מוואלאזין שכתב לסמוך על דעת הרש"ל הנ"ל והוכיח כן בשם בעה"ת דלר"ת אין לחלק ביניהם. אך יש בזה פלוגתא דרבוותא דלשיטת הרמב"ם והרא"ש דמחמיר בנכרת א' מהם בידי אדם ע"כ אין מקום להקל לשיטתו בנ"ד:

עכ"ז יש לצרף עוד ספק בנ"ד לפי מש"כ היש"ש לפרש למה דאמרו בירושלמי מי שעלתה חטטין מי מחכך בה או מסיית וה"ה בידי אדם כמו שהוא בידי שמים. דאף דהגמר הוא ביד"א מ"מ כיון שמתחילה שלט ביה החולי עד שמחמת זה הוכרח לכורתו הו"ל כמו ביד"ש וכשר. ופירש כן לדברי הרמב"ם שכתב או שנולד בהן שחין והמסה אותו או שכרתו ה"ז כשר דהכוונה או שכרתו דאף אם כרתו בידי אדם מ"מ כשר ואף דנימא דפליגי בזה תנאי בירושלמי אם מקרי כה"ג ביד"ש או ביד"א מ"מ יש לפסוק להקל כיון דאמרו שם בירושלמי כולה דרבנן הרי שעלה חטטין כו' דמשמע דדוקא לרבנן אמרו כן אבל לר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן ב"ב מכשיר בזה. א"כ להסוברים כר' ישמעאל משום ששמע מפי חכמים בכרם ביבנה כמש"כ הראשונים שם א"כ שפיר יש לפסוק להקל בזה כר' ישמעאל והדברים ארוכים ויש לנו לדון ספק ספיקא בזה להתירא ספק א' שמא הלכה כר"ת ובפרט דהב"ח כתב דהסומך על הר"ת וסייעתו אין למחות בידו ועכ"פ יש לנו לצרפו לספיקא דדינא ואת"ל כהחולקים על הר"ת ומפרשים דר' ישמעאל מיירי ביד"ש דווקא אכתי יש לדון לספק שמא היכא דהותחל ע"י חולי אף דאח"כ שלט בו ידי אדם מ"מ נקרא בידי שמים וכשר דהא עכ"פ יש לדון בזה לספיקא דדינא א"כ ה"ל ספק ספיקא להקל:

ב

אך אכתי יש לפקפק בנ"ד ולומר דאף לשיטת הר"ת דהתיר בנכרת ביצה אחת מ"מ הא מבואר בטור דדווקא בנכרתה שלמה אבל נפצע ואח"כ ניטלה פסולה אף להר"ת ובפרט לפי מה דנתבאר בשם היש"ש דמפרש להירושלמי דבשלמין היינו שהיתה שלמה ולא של ימין א"כ בנ"ד דהיתה נפוחה וגדולה כמו ככר י"ל דמקרי כמו נפצעה דפסולה אף בנכרתה אח"ז ועכ"ז גם בזה יש לדון להקל לפי הכרעת הב"ח להלכה דע"י חולי הוי ביד"ש וכשר וכן כתב היש"ש להקל ע"י חולי:

וכן מצאתי בהגהות תוס' יו"ט אשר נדפסו בחמש שיטות להרשב"א סוף מסכת קדושין שכתב דלדינא יש להקל ע"י חולי וכן דעת הפר"ח ליו"ד סי' ל"ו וכן משמע בדעת הב"ש סי' ה' ס"ק י"ב וכן ראיתי בתשובת הגאון מו"ה חיים זצ"ל מוואלאזין שהכריע להקל דע"י חולי הוי כמו ביד"ש וכן בתשובת משכנות יעקב סי' ג' ובפרט לפי מה שכתבתי בקונטרס אחד לבאר בארוכה עפ"י דברי הלבוש מילתא חדתא שלא העירו האחרונים דדווקא באם אירע לו החולי בגופו ועי"ז נתקלקל ביציו או הגיד בזה יש מקום להחמיר ולומר דזה הוי כמו בידי אדם אבל היכא דהקלקול בא מיד בהתחלה לאברי הזרע ע"י איזה חולי בכה"ג גם הרא"ש מודה דכשר דזה מקרי ביד"ש:

והארכתי בעז"ה לבאר כ"ז בטוב טעם במק"א וקשה עלי מלאכת הכתיבה להעתיק כעת ע"כ בנ"ד שנתקלקלה הביצה ע"י חולי דהותחל בהביצה בכה"ג י"ל דגם הרא"ש מכשיר וע"כ שפיר מקרי בנ"ד ביד"ש ולכן אם נכרת הביצה אח"ז שפיר יש לנו להקל לשיטת הר"ת משום דדווקא בנפצע בידי אדם כיון שנפסל בזה כתבו דלא מהני מה שנכרת משום דאין פסול חוזר להכשירו משא"כ בכה"ג דמקרי כמו ביד"ש א"כ לא נפסל מעולם וע"כ שפיר יש לדון להספק ספיקא שכתבתי להתירא וכש"כ לפי מה שהעלה הגאון ר"ח זצ"ל מוואלאזין בשו"ת בשם בעה"ת דלשיטת הר"ת מקילינן אף בנפצע ביצה אחת וא"כ הרי הוא כשר מעיקרא:

ג

וגם יש לצרף לספיקא בנ"ד מה שכתב הבית מאיר להסתפק דאם נחלה עד שמוכרח להנטל ביד"א כדי שלא יחלה יותר עד שמכח זה עומד ליקצץ וניטל ביד"א דיש לדמות זה למאי דקיי"ל כר"ש דכל העומד ליגזוז כגזוז דמי וחשוב בידי שמים וכשר והחתם סופר סי' י"ז כתב סברא דאם כבר נתמסמס הביצה ונתבטל ע"י חולי והי' כלא היה ועומד להתבטל ולהתמסמס מאליו והרופא מיהר לעשותו בהא לית דין ולית דין דשרי להסוברים דע"י חולי מקרי ביד"ש וכדברי יש"ש בפשיטות כו' וכן משמע בפשיטות מדברי כל הגדולים כו' אלא דהם חשו להסוברים דחולי חשוב ביד"א כו' עכ"ל החתם סופר א"כ לפי מה שכתבתי לעיל דהכרעת הפוסקים הנ"ל להקל ע"י חולי ע"כ שפיר יש לנו לסמוך על סברת החתם סופר הנ"ל להקל בנ"ד. וכעין זה אי' ביו"ד סי' מ"ח סעי' ה' דנתמסמס חשוב כניטל וכמבואר בחולין דף נ"ב וה"ה בנ"ד דנעשה כמו בשר מת ולא הרגיש שום כאב בעת שחתכו הביצה כמו שאמר לי בעצמו וע"כ בוודאי חשוב כמו נתמסמס דחשוב כבר כמו ניטל אף מקודם שחתכו הביצה והוי לי' שפיר כמו עובדא דהחתם סופר דיש לדון לסברתו הנ"ל ועוד דאף אם לא הוי כ"ז רק לספק אחד ג"כ יש לדון להתירו לדור עם אשתו עפ"י מה שכתבתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ד' ענף א' לדון דספק פצוע דכא מותר לבא בקהל ומה שהקשה הנו"ב במ"ק סי' ו' ע"ז מירושלמי פ' הערל כו' תרצתי את זה שם בעז"ה בטוב טעם ע"ש. ע"כ הוי זה היתר נכון בנ"ד ובפרט דנשואה לו האשה מכבר כמו בנ"ד וראיתי בדרוש וחידוש של הגאון רע"א זצ"ל בהשו"ת בסוף הספר שכתב להעיר דספיקא דדינא אינו בכלל הספק דאף דנימא דספק פ"ד מותר בקהל מ"מ י"ל דספק בדין שאני ע"ש ולענ"ד נראה להוכיח דלא כדבריו אלא היכא דמיעטה התורה להספק דה"ה גם ספיקא דדינא או ספיקא דפלוגתא נתמעט דהא איתא בבכורות דף נ"ח אמר רבא לדברי בן עזאי נולדו לו בחמשה באב וה' באלול וחמשה בתשרי כונסן לדיר להתעשר ונוטל כו' והשאר פטורין כו' עשירי וודאי אמר רחמנא ולא ספק הרי להדיא דכיון דמיעטה התורה לעשירי ספק דה"ה ספיקא דדינא לבן עזאי דמספקא לי' אם הלכה כר"מ או כר"ש נתמעט וה"ה במה דממעטינן לספק פצוע דכא דגם ספק בדין נתמעט ויש לי להאריך בזה אך מפני חולשתי וטרדתי קצרתי:

ד

ולדינא בנ"ד נראה להתירו ולא להפרישו מאשתו וכפי שנתבאר ויש לנו לסמוך על דברי תשובת הגאון מרן מוה' חיים זצ"ל מוואלאזין שכתב להיתירא בעובדא כזה ונ"ד עדיף מדהתם דהא שם כתוב שנעשה כן לפי שנפל בדרך הליכתו לארץ ומחמת זה הוכה בביציו עד שהותחל להתנפח הביצה ימנית כו' ובנ"ד לא נעשה זה הסיבה מחמת ההכאה וכן ראיתי בספר ישועות יעקב ח' אה"ע סי' ה' ס"ק ג' שכתב ג"כ להקל בעובדא כזו דיש לסמוך על דעת המתירים בביצה א' ובצירוף דעת המהרש"ל דבדרך שהרופאים עושים כ"ע מודים ע"ש ובענין כזה מהראוי להקל ולא להחמיר ומצינו בירושלמי יבמות פ"ח ה' א' שאמרו רב אדא בר אחווא איתיליד לי' חד בר כי מסמס בי' מות כו' רבנן דקיסרין אמרין נעשה פצוע דכא ונתענה עליו שימות עכ"ל הרי מבואר דהיכא דאינו ראוי לבא בקהל טוב לו יותר שימות ועד היכן הדברים מגיעין וע"כ אין לנו לבקש חומרות בזה רק להדר ולהקל ויש לנו על מי לסמוך ולהיתירא:

תוכן העניינים

עין יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה