עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור
אבן העזר · סימן ט
ב"ה חודש אדר תרכ"א לפ"ק.
שאלה באיש אחד שנולד לו חולי בביצה הימנית ועסק ברפואות ונסע לע"מ ווין וראו הרופאים שם כי אין תרופה למכתו כי הביצה עלתה בה רקבון ונמסה וחתכו הביצה הימנית ושב ורפא לו ונשאלתי אם מותר לו לישא אשה:
ענף א
א
תשובה כי מבואר ברמב"ם והובא בשו"ע סי' ה' סעי' יו"ד בנולד בהם שחין והמסה אותן או כרתן ה"ז כשר לבוא בקהל שכל אלו בידי שמים ורש"י והרא"ש ס"ל דרק ע"י רעמים וברד או ממעי אמו מקרי ביד"ש אבל ע"י חולי חשוב בידי אדם ופסול וכתב הרא"ש דהכי משמע בירושלמי וראיתי להשלטי גבורים בשם הריא"ז דמפרש דהא דאמרו פ"ד ביד"ש כשר דזהו לקוי ממעי אמו אבל ע"י רעמים וברד פסול דהא לא הוי פצוע מעיקרו ע"ש ואפשר לומר דזה תלוי בהך דאמר רבא ביבמות דף ע"ה דלכן פ"ד ביד"ש כשר משום דקרינן פצוע ולא קרינן הפצוע וכמש"כ רש"י שם א"כ ממילא ע"י רעמים וברד דכיון דלא היה פצוע מעיקרו נפסל לבא בקהל דמקרי פצוע אבל להטעם דאמרו במתניתא שם דמה ממזר בידי אדם אף פ"ד בידי אדם. א"כ ע"י רעמים וברד דכיון דלא הי' ע"י אדם כשר לבא בקהל וראיתי בשם גירסת הב"ח דהי' לו גירסא אחריני שם אך מן רש"י שם משמע להדיא כגרסתינו:
ב
וראיתי לגאון א' מגאוני דורנו קשישאי שהקשה מנלן להראשונים לומר דע"י רעמים וברד כשר וכדנקטינן כן לדינא ולענ"ד נראה להוכיח כן מן יבמות דף פ' דאמר רב יוסף היינו דשמענא לאמי דאמר כל שממעי אמו לקוי ולא ידענא מאי היא ופי' רש"י בלישנא אחרינא ה"ג דלא ידענא אהיכא קאי אבל עכשיו ידענא דקאי על סריס חמה דמשנה עכ"ל ואי נימא דהך פ"ד ביד"ש כשר לא קאי רק על פ"ד ממעי אמו ולא ע"י רעמים וברד א"כ תקשה מנלן לרב יוסף דאמי שאמר כל שממעי אמו לקוי קאי על הך דינא דסריס חמה הא יש לומר אולי קאי אמי על הך דינא דמבואר בברייתא דף ע"ה דפ"ד ביד"ש כשר דאשמעינן אמי דרק אם הי' לקוי ממעי אמו זה מקרי ביד"ש וכשר אבל ע"י רעמים וברד כיון שאינו ממעי אמו פסול כיון דלא הוי הפצוע מעיקרו ומדלא נסתפק רב יוסף לאוקמי הך דאמר אמי כל שממעי אמו לקוי על הך דפ"ד מוכח דלכ"ע הוי ע"י רעמים וברד בכלל ביד"ש דכשר וכשיטת רש"י ורוב פוסקים ודלא כהש"ג ואף להטעם דאמר רבא כן מדלא קרינן הפצוע משום דס"ל דכמו דפ"ד מעיקרא כשר משום דהוי ביד"ש דלא שלטה בי' יד אדם דה"ה ע"י רעמים וברד כשר כיון דהוי ביד"ש ומזה הוכיח רש"י ורוב פוסקים דע"י רעמים וברד ג"כ כשר דילפינן זה מן פ"ד ממעי אמו:
ולכן שפיר כתבו לדינא דע"י רעמים וברד כשר:
ג
וע"י חולי הביאו בשו"ע שיטת הרמב"ם דמכשיר ע"י חולי ושיטת רש"י והרא"ש דפסול וכתב הרא"ש דהכי משמע בירושלמי דליקוי ע"י חולי חשוב בידי אדם. והנה בספרי באר יצחק סי' ד' כתבתי לפרש שיטת הסוברים דע"י חולי חשוב בידי אדם דטעמם עפ"י מש"כ הרמב"ם ה' דיעות ה' ט"ו כ' דרוב חלאים באים ע"י פשיעת האדם ברוב אכילה ותשמיש מה"ט מקרי ע"י חולי ביד"א וכדמצינו בכתובות דף ל' דצינים ופחים בידי אדם נינהו:
ובב"ב דף קמ"ד בחלה בפשיעה דהכל ביד"ש חוץ מצינים פחים וכו' וכן מצאתי כעת בתבואת שור סי' ל"ו ס"ק ע"ה שכתב כעין זה ולולי דברי הראשונים דכתבו להוכיח מן הירושלמי לדינא דע"י חולי הוי ביד"א הי' נ"ל דאין לזה הכרח לפי די"ל דהירושלמי אזיל לטעמי' והוא כי מבואר בב"מ דף ק"ז דרב ס"ל דרוב חלאים באים ע"י עין הרע ושמואל ס"ל ע"י רוח ופי' רש"י דיש לך אדם כי רוח פ' בשעה פ' קשה לו ור' חנינא ס"ל ע"י צינה וחד ס"ל ע"י צואה ופי' רש"י דרוח לאו היינו צינה דאמר ר"ח ובירושלמי שבת פ' י"ד ה' ג' אי' דר"ח ושמואל אמרין צ"ט מתין בצינה וא' מהם מת ביד"ש וסותר הירושלמי בזה לשיטת הש"ס דילן בשיטת שמואל והנה למאן דאמר דרוב חלאים באים ע"י רוח ודאי אין לומר בזה דזה בא ע"י פשיעת האדם דהא אין לך אדם שינצל מן הרוח וביבמות דף קכ א אמרו חיישינן שמא הרוח בלבלתו ולא אשכחו שם אלא בביתא דשישא. וכן למ"ד ע"י עין הרע ג"כ לא מקרי ביד"א דהא כתב שם התו"ח דכל זה הוא הטבע בהתנהגות העולם אלא למ"ד דרוב חולי בא ע"י צינה:
יש לדון דע"י חולי הוי כמו ביד"א כיון דבא ע"י פשיעתו וכמש"כ בספרי באר יצחק והתבואות שור כנ"ל אבל לכל הנך אמוראי ברור דחולי לא מקרי ביד"א וכדאמרו בכתובות שם וב"ב שם דהכל ביד"ש חוץ מצינים פחים וע"י עין הרע ורוח וצינה כ"ז נכלל בהך דהכל ביד"ש חוץ מצינים פחים אלא למ"ד ע"י צינה יש לדון דמקרי ביד"א וכנ"ל:
ד
שוב ראיתי לדון דאף למ"ד ע"י צינה יש לומר דלא מקרי ביד"א דהא חזינן דע"י ברד נקטו לדינא בפשיטות דכשר ומקרי ודאי ביד"ש כנ"ל והא אמרו סתמא ע"י ברד דמשמע אף בפושע והולך בשוק בעת שהיה יורד הברד ונלקה ע"י הברד דג"כ כשר דאל"כ ה"ל לפרש הרי דאף אם בא ע"י פשיעתו ג"כ מקרי ביד"ש כיון דעיקר החולי בא עליו ע"י הטבע דלפי דהולך בשוק ונלקה ממילא ע"י הברד א"כ ה"ה בפושע והולך בעת הקור או החום בחוץ דג"כ מקרי ביד"ש דמה לי אם נלקה ע"י ברד בפשיעותו או דנלקה ע"י הצינה והחום בפשיעתו וע"כ נלע"ד בשיטת הרא"ש דפוסל ע"י חולי דטעמו דס"ל כמש"כ הרמב"ם ה' דיעות פ"ד ה' ט"ו כ' וספר הברית ושארי ספרים דכתבו דרוב חלאים באים ע"י ריבוי מאכלות או ריבוי תשמיש ובזה הוי עיקר הליקוי ע"י מעשה אדם דמזיק א"ע ע"י מעשיו ודומה למש"כ התב"ש בסי' ל"ו גבי צמקה דאם נעשה ע"י תפיסת בן אדם דשיסה בה הכלב וכה"ג הוי כמו ביד"א וכיון דנעשה ע"י תפיסת ב"א א"כ דומה לממזר דמבואר בירושלמי יבמות בסוגיא זו דממזר הוי התחלה ביד"א וגמרו הוי ביד"ש ואזלינן בתר התחלתו. וה"ה בזה ניזל בתר התחלה דבא ע"י מעשה אדם בריבוי מאכלות ותשמיש וכה"ג:
וכעין זה אמרו בסנהדרין דף ע"ח לחלק בין גוסס ביד"ש לגוסס ביד"א דביד"ש לא איתעביד בי' מעשה וביד"א איתעביד בי' מעשה א"כ ע"י צינה הא לא איתעביד בי' עיקר הלקותא ע"י מעשה אדם רק ממילא נלקה ע"י פשיעתו בלא מעשה אדם. לכן לולי דברי הרא"ש הנ"ל יש מקום לדון לדינא דכיון דאמרו בש"ס דילן בב"מ דף ק"ז דחד מ"ד ס"ל דרוב חולי בא ע"י עין הרע וחד ס"ל ע"י רוח וחד ס"ל ע"י צינה או צואה א"כ לכ"ע מיבעי לן לומר דע"י חולי לא חשיב ביד"א משום דהוי כמו ע"י ברד דאף היכא דבא ע"י פשיעתו ג"כ סתמו דמקרי ביד"ש כנ"ל וזה ברור דאזלינן בתר רובא ולא חיישינן למיעוט ועוד דאף דנימא דלמ"ד ע"י צינה דכיון דבא ע"י פשיעתו דמקרי כמו ביד"א עכ"ז הא לרוב אמוראי בב"מ שם ודאי דמקרי חולי כמו ביד"ש וכמש"כ לעיל וקצרתי:
ה
ובירושלמי שבת פ' י"ד ה' ג' אי' דרבנן ס"ל דרוב חלאים באים ע"י פשיעה ופי' שם הקרבן עדה דבא ע"י ריבוי מאכלים ומשגל ופליגי על הנך דס"ל שם ע"י עין הרע וצינה ושרב ולכן אמרו שם אחרי דהנך אמוראי בלשון ורבנן אמרי בפשיעה ולהנך רבנן י"ל דע"י חולי מקרי ביד"א ופסול משום דבא ההתחלה ע"י מעשה אדם ודומה לממזר כנ"ל ולפ"ז יש לומר דהירושלמי ביבמות דפוסל פ"ד ע"י חולי אזיל לטעמי' דהביא להנך רבנן בשבת דהא כיון דאמרו שם בלשון רבנן אמרי הוי הם הרבים. דהא רב ושמואל ור"ח דשם הא פליגי כ"א על טעמו של חבירו ואין דנין בכה"ג בשם רבים כמבואר בח"מ סי' כ"ה וש"ך ס"ק י"ט ולכן אמרו בירושלמי יבמות דע"י חולי חשוב ביד"א ופסול ולדינא כיון דלא הובא להנך רבנן בב"מ בש"ס דילן יש לנו לומר לדינא דפ"ד ע"י חולי כשר משום דהנך דאמרו בב"מ בש"ס דילן בסיבת החולי ע"פ רוב דזה הוי כמו ברד דמקרי ביד"ש אף דבא ע"י פשיעתו מ"מ עיקר התחלת לקותא נעשה ביד"ש וכשר כן הי' נלע"ד לדון לולי דברי הראשונים ולולי דברי הרמב"ם בהלכות דיעות הנ"ל והרמב"ם עצמו דמכשיר ע"י חולי אף דס"ל בהלכות דיעות דרוב חלאים באים ע"י פשיעתו ברוב מאכל וכו' מ"מ ס"ל דזה אינו רק גרמא בעלמא ולא קרינן בזה מעשה ידי אדם ולא ס"ל כמש"כ לעיל ועיין בתבואת שור סי' ל"ו ס"ק ע"ה שכתב ג"כ בטעמו של הרמב"ם דס"ל דבעינן דומיא דממזר דע"י מעשה כו'. וכן ראיתי כעת בתשובת חמדת שלמה סי' מ"ה שהביא לדברי הרמב"ם ה' דיעות הנ"ל ע"ז ע"ש. וכן ראיתי כעת בבית מאיר סי' ה' ע"ש אך שקיצרו למאוד בזה:
ו
אכן הרא"ש הכריע דע"י חולי חשוב ביד"א ופסול וטעמו די"ל דס"ל כהנך רבנן דרוב חולי בא ע"י פשיעה ומעשה אדם וכהנך רבנן דירושלמי שבת הנ"ל וכמו שכתב הרמב"ם ה' דיעות ומירושלמי שבת הנ"ל מוכח כמש"כ הרמב"ם ה' דיעות ומבואר בדברי הפוסקים היינו היש"ש והקרבן נתנאל והפני משה ושארי אחרונים דאי נימא דע"י חולי פסול דה"ה אם נולד בו שחין פסול וע"כ צ"ע בנ"ד ואף לשיטת ר"ת דמכשיר בנכרת ביצה אחת ואף דנימא דה"ה בשלימין וכמש"כ היש"ש מ"מ הא מבואר בטור דדוקא בנכרתה שלימה אבל אם נפצעה ואח"כ ניטלה פסולה אף להר"ת ובפרט בנ"ד דהיא של ימין ומוכרחים אנו לפרש למאי דאמרו בירושלמי בשלימין היינו שהיתה שלימה וכמש"כ היש"ש והתוס' יבמות דף ע"ה א"כ בנפצעה ואח"כ ניטלה פסול וע"כ בנ"ד דעלתה בו רקבון ונמסה מקודם דנחתכה גרע טפי אף לשיטת הר"ת ואין לנו להקל רק לשיטת הרמב"ם דמכשיר ע"י חולי וידוע מה שכתב היש"ש ביבמות דף ע"ה דאף היכא דהגמר הוי בידי אדם מ"מ כיון שמתחילה שלט בו החולי דמחמת זה הוכרח לכורתו דה"ל כמו ביד"ש וכשר וכמש"כ לפרש עי"ז למה דאמרו בירושלמי מי שעלתה בו חטטין וכו' ופירש כן היש"ש שם לדברי הרמב"ם שכתב או שנולד בהם שחין והמסה אותן או שכרחן ה"ז כשר דהכוונה או שכרתן דאף בכרתן בידי אדם מ"מ כשר ואף דנימא דפליגי בזה תנאי בירושלמי שם אם מקרי כה"ג ביד"ש או בידי אדם מ"מ יש להקל כיון דאמרו שם בירושלמי כולה דרבנן הרי שעלה בו חטטין וכו' דמשמע דדוקא לרבנן אמרו כן אבל לר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן ב"ב מכשיר בזה. א"כ לשיטת הסוברים להקל ע"י חולי משום דס"ל כר' ישמעאל ששמע כן מפי חכמים בכרם ביבנה וכמש"כ הפוסקים ע"כ שפיר יש להקל בכה"ג אף בנכרת לבסוף ע"י אדם וכמש"כ היש"ש ורק בנפצע ביד"א ונכרתה אח"כ פסול משא"כ בנפצע ביד"ש וה"ה ע"י חולי לשיטת הסוברים דהוי כמו ביד"ש:
ז
וע"כ בנ"ד שנתקלקל הביצה מתחילה ע"י חולי יש לנו להקל לשיטת הסוברים להכשיר ע"י חולי אף בכרתן אח"כ וכמש"כ היש"ש וכ"כ החתם סופר בסי' י"ז דאם נתמסמס הביצה חשוב כמו שאינו וע"כ אף בחתכן הרופא יש להקל להסוברים להכשיר ע"י חולי ע"ש וכעין זה אי' ביו"ד סי' מ"ח סעי' ה' דנתמסמס חשוב כניטל וכדאמרו בחולין דף נ"ג ועיין בבית מאיר מזה אכן להרא"ש וסייעתו דכתבו להחמיר ע"י חולי אין לנו להקל בנ"ד ועכ"ז יש לדון להיתירא לפי הכרעת הב"ח לדינא דע"י חולי הוי ביד"ש והובא בב"ש סי' ה' ס"ק י"ב וכן משמע דעת הב"ש שם וכ"כ היש"ש להקל ע"י חולי וכן מצאתי בהגהות תוס' י"ט שנדפסו בחמש שיטות להרשב"א סוף מסכת קידושין שכתב דלדינא יש להקל ע"י חולי וכן דעת הפר"ח ליו"ד סי' ל"ו וכן ראיתי בתשובת הגאון מהו חיים זצ"ל מוואלאזין שהכריע להקל דע"י חולי הוי כמו ביד"ש וכן פסק בתשובת משכנות יעקב סי' ג':
ענף ב
ח
ועוד נלע"ד לדון יסוד להיתירא אף לשיטת הרא"ש. והוא כי ראיתי בלבוש אה"ע סי' ה' סעי' ב' שכתב בזה הלשון וכל זה אם נעשה בידי אדם או ע"י קוץ אבל בנולד כך ממעי אמו או ע"י רעמים וברד וכיוצא בה כגון שנולד בהם שחין והמסן או הסריחו ונימוקו ה"ז כשר לבא בקהל שכל אלו הוי ביד"ש ואם בא ע"י חולי שחלה בגופו ובטלו ממנו אברים אלו י"א דהוי כמו ביד"ש וכשר וי"א דהוי כמו ביד"א ופסול עכ"ל הלבוש והורה לנו רבינו הלבוש דרך אחרת בזה דאף לשיטת הרא"ש דפוסל ע"י חולי מ"מ זה אינו אלא בנולד החולי בגופו ואח"ז בטלו ממנו אברי הזרע ע"י חולי אבל בנימוקו או נימסו ע"י הולדת שחין באברי הזרע גם הרא"ש מודה דכשר וזהו שלא כשיטת האחרונים דלא חילקו בזה לשיטת הרא"ש הנ"ל אכן לכאורה דברי הלבוש תמוהים מאוד דהא עיקר הוכחת הרא"ש דפוסל ע"י חולי הוא מירושלמי ובירושלמי הא מיירי בנולדו בו חטטין ופוסל א"כ מוכח מהרא"ש דגם בנולדו בו חטטין על אברי הזרע פסול ושפיר סתמו האחרונים דלא חלקו בזה לשיטת הרא"ש הנ"ל א"כ דברי הלבוש תמוהין וגם גוף החילוק בין נעשה ע"י חולי גופו ובין אם נולד שחין על אברי הזרע ג"כ תמוה לכאורה:
ט
אמנם לאחר העיון הנכון עם הלבוש לפי דבאמת יש לתמוה על הרא"ש דהוכיח מהירושלמי דע"י חולי פסול דהא באמת מוכח ומבואר בירושלמי דע"י חולי כשר כמש"כ הפני משה שם דהא דאמרו בירושלמי דע"י חטטין פסול קאי שם אליבא דרבנן. ור' ישמעאל פליג שם עלייהו ואיפסיקא הלכתא שם כר' ישמעאל א"כ הרי להדיא דאף ע"י חולי כשר ועוד יש להקשות על שיטת הרא"ש דפסול ע"י חולי וכתב התב"ש בסי' ל"ו ס"ק ע"ה לחד טעמא לפרש כוונתו לפי דבא ע"י פשיעת האדם כנ"ל דנלע"ד להקשות ע"ז מהא דאמרו דע"י ברד כ"ע מודו דכשר:
ומשמע דאף בנלקה ע"י פשיעה ג"כ כשר וכמש"כ לעיל א"כ תקשה מ"ש חולי וכ"ז הכריח להלבוש לחלק כנ"ל והוא די"ל דכוונת הרא"ש דפוסל ע"י חולי הוא עפ"י סברת התב"ש שם שכתב עוד לבאר סברת הפוסלים ע"י חולי די"ל כיון דנסתרס ע"י חולי שבגופו ה"ל ע"י האדם שהרי ע"י גוף האדם באה לו עכ"ל התב"ש ויש להסביר זה ביתר ביאור דנחזי אנן אם נסתרסו אברי הזרע מחמת שנגע בהם איש אחד שיש לו חולי המדבק ומחמת זה נמוקו אברי הזרע דנראה דזה פסול משום דזה מקרי ע"י אדם דהא זה באה ע"י תפיסת יד האדם וגם גבי צמקה כתב התב"ש בסי' ל"ו בס"ק ע"ז דאף בנעשה ע"י גרמא בעלמא דשיסה בה כלב או שיסה בקנה שריפה המשמיע קול אף דלא הוי אלא גרמא בעלמא לנזקין מ"מ גבי צמקה טריפה דהא נעשה עכ"פ ע"י תפיסת האדם. א"כ ה"ה בחלה גופו וע"י החולי בגופו נתקלקל אברי הזרע הוי כמו דגוף האדם הזיק לו ודומה לאם בא אחר:
או אותו האיש וקלקל בידים את אברי הזרע ובאמת עיקר החולי אשר בא עליו י"ל דהוי כמו ביד"ש רק אחר שהגיע לגופו החולי ומתוך זה הגיע הלקותא לאברי הזרע הוי כמו דנלקה ע"י אדם ופסול:
י
וזהו כוונת הרא"ש שכתב דאם אירע לו חולי ונסתרס עי"ז פסול אבל בנולד באברי הזרע שחין ונימוסו גם הרא"ש מודה דכשר דהא עיקר הלקותא הגיע להם ע"י שמים והוי כמו דנתקלקלו ע"י רעמים וברד וה"ה ע"י שחין דהא ע"י הטבע בא עליו ביד"ש ואין לחלק בין פושע וכמו בברד דלא מחלקינן כנ"ל וכן יש לדון בברד דדוקא בנתקלקלו אברי הזרע ע"י הברד בזה כתבו דכשר אבל באם חלה גופו ע"י ברד או באונס אחר ומתוך זה הגיע אח"כ הלקותא לאברי הזרע ג"כ יש לדון דפסול לשיטת הרא"ש ולפ"ז אין אנו צריכין לחלק בין הגיע החולי ע"י פשיעתו או ע"י אונס כמו דסתם הרא"ש בזה. רק העיקר תלוי בין אם נתקלקלו אברי הזרע מתחילה ע"י שחין או דנתקלקלו ע"י חולי בגופו כנ"ל וי"ל דכן הוא כוונת המחבר בשו"ע במש"כ מתחילה או שחלה מחמת גופו ובטלו ממנו אברים אלו או שנולד בהם שחין והמסה אותן או כרתן ה"ז כשר לבא שכל אלו ביד"ש להרמב"ם. אבל לרש"י והרא"ש לא מקרי ביד"ש אלא ע"י רעמים וברד וממעי אמו אבל ע"י חולי חשוב ביד"א ופסול עכ"ל ולא סיים ע"י חולי או שחין דמשמע דעיקר פלוגתת הרא"ש אינו רק בנעשה ע"י חולי ולא בנלקה ע"י שחין דבזה מודה הרא"ש דכשר ולא הוצרך המחבר להזכירו משום דזה ידענא מן נעשה ע"י ברד דמודה הרא"ש דכשר דמה לי בנלקה ע"י ברד או ע"י טבע השחין אשר נולד עליהן ומורה לשון המחבר ג"כ כדברי הלבוש ולכן הרא"ש והטור לא הוזכרו לפסול בלקתה ע"י שחין אלא כתבו לפסול דנעשה ע"י חולי וכוונתם כמש"כ דנלק' ע"י חולי שבגופו דנולד מתחילה ואח"ז הגיע הלקותא להאברים:
יא
ולפ"ז מדוקדק היטב דברי הרא"ש במש"כ באם אירע לו חולי ונסתרס פסול וכן משמע בירושלמי דליקו שע"י חולי חשוב ביד"א עכ"ל הרא"ש כוונתו כמש"כ בארוכה דקאי אם אירע לו חולי ונסתרס עי"ז. משום דבאמת הירושלמי מיירי בנולד בו חטטין והמסן דלרבנן פסול ור' ישמעאל פליג עלייהו ומכשיר כמש"כ הפ"מ ואיפסק הלכתא שם כר' ישמעאל דמכשיר אך כוונת הרא"ש בהוכחתו מירושלמי הוא כמו שיבואר והוא דיש לדקדק על הרא"ש דכיון דמייתי ראי' מן הירושלמי דפוסל והירושלמי הא מיירי בנולדו בו חטטין א"כ אמאי לא הזכיר הרא"ש כלל הך דין דאם נולד בו חטטין. אלא כתב בלשון אם אירע לו חולי כנ"ל ולכן הדבר ברור לדעתי דגם הרא"ש ס"ל כדברי הפ"מ דלדינא מודה הירושלמי דנולדו בו חטטין כשר כיון דפסקו שם הלכה כר' ישמעאל אלא מדלא נקט הירושלמי שם לפרש להך ביד"ש דפליגי רבנן ור' ישמעאל אלא בנולדו לו חטטין:
ואמאי לא אמרו בירושלמי דזה מיירי בנלקה ע"י חולי והיה נכלל בזה שחין וחולי והוי בזה רבותא יתירא לאשמעינן כח דהיתירא למאי דפסקו שם הלכה כר' ישמעאל כדמצינו בכולי ש"ס כח דהיתירא עדיף ובאמת בנעשה ע"י חולי שאירע לו בגופו הוי בזה רבותא יתירא להכשיר לפי החילוק שנתבאר:
ומדלא נקטו בירושלמי בקצרה דמיירי בנעשה ע"י חולי וכמש"כ הרא"ש בקצרה דנעשה ע"י חולי מוכח מזה דגם הירושלמי ס"ל דאם נעשה ע"י חולי של גופו גם ר' ישמעאל דפליג על רבנן מודה וס"ל דפסול ורק בנעשה ע"י חטטין ס"ל לר' ישמעאל דכשר ולכן לא כתב הרא"ש דכן מבואר בירושלמי אלא כתב דמשמע בירושלמי משום דלהבנת המפרשים דהרא"ש לא נחת למה דפליג ר' ישמעאל על רבנן א"כ הא מבואר להדיא בירושלמי דס"ל לפסול אבל לפמש"כ דעיקר הוכחתו הוא מדלא נקטו בירושלמי בנעשה ע"י חולי אלא נקטו ע"י חטטין וע"ז שייך לשון דהכי משמע דאין זה אלא משמעות בעלמא א"כ שיטת הלבוש הנ"ל המה קילורין לעיינין לבאר דברי הרא"ש הנ"ל:
יב
ולפ"ז מתורץ מה שהקשו בסתירת דברי רש"י שכתב בדף כ' ולא מחמת חולי נסתרס. וכ"כ בסוגיא זו ע"א סריס חמה מחמת חולי כו' די"ל דהוכחת הרא"ש מדלא נקט רש"י ע"י חולי דזה הוי ביד"ש מוכח דס"ל לרש"י דאם אירע לו הלקותא באברי הזרע מחמת חולי שבגופו אשר אירע לו מתחילה מיפסיל אלא באם אירע להאברי הזרע החולי מיד בבת אחת בעת שאירע לו החולי בגופו מבעי להיות כשר וה"ה בלקה מחמת שחין ולא הוצרך רש"י להזכיר בנלקה מחמת שחין כשר משום דזהו ידענא מן ברד שכתב רש"י דאין לחלק ביניהם וכיון דאיכא גווני בחולי דיפסול לכן לא כתב רש"י זה דבזה הוי מבעי להאריך ולכן לא הזכירו רש"י כלל וכתב בקצרה ע"י ברד ורעמים וממעי אמו. א"כ רש"י לעיל דף כ' ובדף ע"ה ע"א מיירי בהנך גווני דהחולי הגיע מיד להאברי הזרע ולא ע"י חולי גופו וכן מש"כ הרא"ש פ' הערל סי' ב' על הא דבמקומה מבשלה כו' דע"י חולי ולקוי בא כו' מיירי ג"כ בנחלה גופו וע"י החולי לקוי אברי הזרע:
יג
ולפמש"כ מתורץ מה דהקשיתי בספרי באר יצחק סי' ד' על הסוברין לפסול ע"י חולי דהוי ביד"א מהא דסנהדרין דף ע"ח דאי' שם הכהו עשרה ב"א בזה אחר זה כו' א' רבא הכל מודים בהורג הטריפה שפטור:
בגוסס ביד"ש חייב לא נחלקו אלא בגוסס ביד"א כו' ופי' רש"י והרמב"ם בגוסס ביד"א זה שקרוב למות מחמת המכות ובגוסס ביד"ש פי' הרמב"ם פ"ב ה' רוצח דזהו שהי' חולי וגוסס ביד"ש הוי עיקר ע"י חולי ולא מצינו שם פי' אחר דיפליג עליהם אלא דבידי חולי מקרי ביד"ש אכן לפמש"כ בביאור הלבוש ניחא די"ל דבאמת עיקר החולי אשר בא על האדם מקרי ביד"ש אלא במה שמגיע אח"ז הלקותא לאברי הזרע זהו מקרי ביד"א דע"י גוף האדם באה לו וכמו שכתב התבואות שור א"כ בנ"ד דנולד החולי בהביצה ועלתה בו רקבון ונמסה כו' דבזה גם הרא"ש מודה דכשר ואף דמן האחרונים לא נראה כן עכ"ז לפי מה שפירשתי בעז"ה דברי הרא"ש לשיטת הלבוש הנ"ל יש לנו יסוד גדול להקל בזה בעז"ה:
יד
ולכאורה יש לדון עוד היתר בנ"ד ע"פ דעת הר"ת שהכשיר בנכרת רק ביצה א' ולסמוך על היש"ש דהעלה דאף בנכרת של ימין ג"כ יש להקל אכן באמת ליתא להיתירא דנא דהא היש"ש מפרש למאי דאמרו בירושלמי בשלימין דהיינו שהיתה שלימה אבל בנפצע מקודם אף דניטלה אח"כ פסול וכמש"כ התוס' והרא"ש והטור. ע"כ לא רציתי לדון להיתר זו דהא בנ"ד ג"כ נפסל מקודם בעת שנימסה הביצה ונולד בו הרקבון ע"כ העיקר לדון בנ"ד להיתירא רק ע"פ מש"כ מתחילה:
טו
ועוד דאף דנימא דהוי ספק פ"ד הא ידוע מש"כ האחרונים דספק פ"ד מותר לבוא בקהל ומה דהקשה הנו"ב ע"ז במ"ק סי' ו' מהירושלמי הנה בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ד' ענף א' כתבתי לתרץ קושית הנו"ב ע"ש וקשה עלי לאכפולי הדברים וראיתי בדרוש וחידוש של הגאון ר' עקיבא איגר זצ"ל בהשו"ת בסוף ספרו שכתב להעיר דבספק בדין אין להתיר בפ"ד ורק ספק במציאות ובמעשה בזה יש מקום להתיר בפ"ד ולא בספיקא דדינא ע"ש ולענ"ד נראה להוכיח דלא כדבריו מן בכורות דף נ"ח א' רבא לדברי בן עזאי נולדו לו חמשה באב וה' באלול וחמשה בתשרי כונסן לדיר להתעשר ונוטל כו' והשאר פטורין כו' עשירי ודאי אמר רחמנא ולא ספק וכו' הרי דלבן עזאי דמספקא לי' אם הלכה כר"מ או כר"ש דזהו בכלל עשירי ודאי ולא ספק. ה"ה בפ"ד דגם ספיקא דדינא נתמעט ודלא כדברי הגאון רע"א זצ"ל וקצרתי בכ"ז והנני מסכים לדעת כת"ר להיתירא דמותר לו לישא אשה ע"פ הטעמים שנתבארו בעז"ה: