עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור
אבן העזר · סימן ח
ב"ה חודש שבט תרי"ח לפ"ק
נשאלתי אודות אשה אחת שנתגרשה זה כמה שנים והרתה לזנונים וילדה והאשה היא אילמת שומעת ואינה מדברת ולא נודע ממי נתעברה ובעירה אין שם ממזרים כי אם קרובים גמורים אם יש לחוש לפסול הולד מקהל או לא:
ענף א
א
תשובה בעז"ה והוא כי הנו"ב במ"ק סי' ז' העלה שם להתיר הוולד בפנוי' שזינתה ולא נבדקה עד שמתה משום דהא דבעי תרי רובא הוא דוקא כשבאנו לדון ג"כ על האם דבדידה שייך דלמא אזלא איהי לגבי' ע"כ גם לגבי הוולד בעי תרי רובא. משא"כ היכא שאין צריכין לדון על האם רק על הוולד סגי בחד רובא להכשירו לקהל ודוקא ליחוסי כהונה בעי תרי רובא כמבואר ספ"ק דכתובות ע"ש בנו"ב ולפ"ז בנ"ד דאין נפ"מ כלל נגד האם אם זינתה לפסול לה דהא בלא"ה נאסרה לכהונה משום גרושה ועיקר הספק הוא רק לגבי הוולד לבד אם נאסר לקהל בזה יש לדון דמקרי פירש וסגי בחד רובא לדברי הנו"ב הנ"ל ועיקר דברי הנו"ב הנ"ל לא נהירא לי דכיון דכבר נאסרה האשה משום קבוע כיון דנולד לה הספק במקום דאיקבע איסורא וממילא נאסרה הזרע שבתוכה דהא עובר ירך אמו א"כ מה בכך דעכשיו מקרי הוולד פריש דהא כבר נאסר בקבוע ודומה לבשר שנאסר משום קבוע אם לקח מהחנויות א' מוכרת נבילה וט' מוכרות בשר כשר ואח"כ נפרש חתיכה קטנה מן הבשר הנ"ל שנולד כבר עלי' הספק במקום הקביעות. בוודאי לא שייך לדון בזה כל דפריש מרובא פריש וכן על ציר היוצא מהבשר הנ"ל כיון דנאסר כבר וה"ה בנ"ד כיון דהאשה נאסרה כבר ממילא אף הוולד היוצא ממנה נאסר ואפשר לומר דשאני עובר דמקרי בכולי ש"ס דבר שלא בא בעולם א"כ עכשיו שנולד שפיר יש לדון דמקרי פריש דלא שייך לומר ע"ז שנאסר כבר, דהא זהו כש"כ ממש"כ הגהות ש"ד והובא בט"ז סי' ק"א ס"ק י"ד ובבינת אדם שער הקבוע סי' י' דמה שנשתנה הדבר כמו שהיה דנין בי' כל דפריש מרובא פריש ע"ש בארוכה וכש"כ בהוולד דמקרי לא הי' בעולם כלל בעת שהיה במעי אמו די"ל דמקרי פירש ולא נאסר רק מצד דנאסר אמו ולכן אם מתה האם שפיר כתב הנו"ב דיש לדון דמקרי פריש ויש להאריך בכ"ז. אך בנ"ד נראה דגם הנו"ב מודה דנאסרת דהא באילמת לא שייך חזקה בודקת ומזנה כמש"כ הנו"ב שם לאיסור באילמת. ועוד דהא יש לדון נפ"מ בנ"ד גם על האם אף בגרושה להיות נאסרת ג"כ משום זונה דהוי איסור מוסיף כמבואר בקידושין דף ע"ז הואיל ושם זנות פוסל בישראל ע"כ גם לדברי הנו"ב נאסר הוולד בנ"ד ואף דבזה"ז אינו נוהג דיני מלקות עכ"ז נפ"מ באיסור זונה גבי קבלת תשובה ואף בלא איסור מוסיף נפ"מ כמש"כ הנו"ב במ"ק ח' או"ח סי' ל"ה בסופו:
ב
וראיתי בחמדת שלמה סי' א' שכתב לדון לדברי הנו"ב להקל בוולד הנולד מגרושה לפי שאין נפ"מ כלל גבי האם ע"ש ולפמש"כ נדחין דבריו:
וגם כתב שם החמדת שלמה דבגרושה לא שייך חזקה בודקת ומזנה וממילא נאסרת אף באומרת ברי ויש לסתור דברי החמדת שלמה בזה מהא דיבמות דף פ"ה ע"ב תוס' ד"ה ולר' מתיא בן חרש כו' שכתבו דגם בגרושה פסול של זנות גנאי הוא לה כמבואר בקידושין דף ע"ז הואיל ושם זנות פוסל בישראל ועוד לא מרגלא לי' משום דאיכא תרי לאוי עכ"ל התוס' הרי להדיא דגם גרושה מקפדת על איסור זנות א"כ שייך גבה ג"כ הך חזקה בודקת ומזנה באומרת ברי אך בנ"ד שאין כאן טענת ברי קשה להקל אף לדברי הנו"ב הנ"ל דהא באילמת לא שייך חזקה בודקת ומזנה כדברי הנו"ב הנ"ל א"כ יש לחוש שמא נבעלת לקרובים ואף דפסול ממזר לא שייך בנ"ד כיון דלא קביע ממזר בעיר וכמש"כ הב"ש סי' ו' ס"ק ל"א ובסי' ד' ס"ק מ"ג דהיכא דליכא מיעוט פסולים בעיר לא חיישינן עכ"ז הא כתב הבית מאיר דבכלל פסולים גם קרובים בכלל א"כ יש לחוש שמא נבעלת לקרובים א"כ הוולד ממזר:
ג
וראיתי בחמדת שלמה שם בד"ה אך בזה יש לצדד כו' שכתב על דברי התוס' נזיר ד' י"ב דהקשו למה לא נימא דהוי קבוע דאוריי' ותירצו כיון דאין האיסור ניכר וצריך להבין דבריהם כיון דאחות של זו האשה ניכר למה לא הוי קבוע כיון דמקום הספק ניכר וצ"ל דאפ"ה לא הוי קבוע כיון דמצד עצמותה אין שם איסור עלי' כו' ולפ"ז נראה דבשתוקי אין לחוש כי אם למיעוט ממזרים דנקרא עליהם שם פסול מצד עצמותם ושייך לומר דהוי קבמעמ"ד אבל משום מיעוט קרובים נראה דלא מקרי קבוע כיון דאינן פסולים מצד עצמן עכ"ל ולענ"ד דבריו תמוהין דמנזיר אינו ראי' כלל דהא התם הוי ספק בעת שבא על איזה אשה דילמא היא אינה אחות אשתו דלא קידש השליח קרובותי' דאז בעת הביאה שלו לא ניכר לו האיסור כלל איזו היא אחות אשתו ע"כ לא שייך בי' שם קבוע כלל ומה שהי' ניכר להשליח בעת שקידשה זה לא מקרי קבוע כמש"כ החוות דעת סי' ק"י ס"ק ו' דהעיקר תלוי במה דאין אצלו בעת לידת הספק איסור והיתר ידוע במקומו זה לא מקרי קבוע ע"ש משא"כ באשה שזינתה דבעת דנבעלת ניכר אז מי הוא הבועל ע"כ שייך בי' שם קבוע על קרובים כמו על ממזרים וזה פשוט ובפי' מבואר ברש"י קידושין דף ע"ג להיפך דהנה שם בד"ה מיעוט פסולים פי' רש"י כגון ממזרים וקרובים ועיין שם ברש"י ד"ה רוב כשרים אצלה כו' אלמא דגם משום מיעוט קרובים אמרו שם דאם אזלא איהי גבייהו הוי קבוע דכמעמ"ד הרי להדיא דלא כהחמדת שלמה א"כ אין לנו יסוד להקל בנ"ד לכאורה:
ד
ואחרי התבונני בענין זה ראיתי לפתוח בהצלה בעז"ה ע"פ הא דקידושין דף פ"א ע"ב א' ר"י א' רב אסי מתיחד אדם עם אחותו ודר עם אמו ועם בתו ופי' רש"י דלא תקיף יצרי' עלייהו דאהנו ביה אנשי כנה"ג דלא מגרי בקרובותי' כמבואר בסנהדרין דף ס"ד ויומא דף ס"ט וערכין ד' ל"ב ועיין בפני יהושע שם שכתב דרש"י קאי ג"כ לפרושי עלה דמתייחד עם אחותו דאל"כ אין טעם להתיר יחוד באחותו ע"ש והרא"ש פסק שם כרב אסי הנ"ל וכ"כ החלקת מחוקק בסי' כ"ב ס"ק א' ע"ש הרי דמצינו באיסור יחוד דלשיטת התוס' הוי זה איסור מה"ת כמש"כ התוס' בסוטה דף ז' ובשבת דף י"ג וכמו דאמרו בע"ז דף ל"ו יחוד דאורייתא ושיטת הרמב"ן ג"כ דיחוד אסור מה"ת ואף דאמרו בלשון רמז ליחוד מה"ת מ"מ הוי מה"ת ממש ואפ"ה מצינו דהתירו חז"ל יחוד בקרובים משום דלא חיישי בזנות דקרובים. כש"כ בהא דאסרו בשתוקי דאינה רק גזירה דרבנן משום מעלת יוחסין דגזרו דלמא אזלא איהי גבייהו דוודאי י"ל דלא חשו בזה משום מיעוט קרובים ואין לנו להוסיף גזירה מדעתינו במה שלא מצינו לחז"ל בפי' דאסרו ואדרבה לשון המשנה דכתובות ד' י"ג דאמרו ה"ז בחזקת בעולה לנתין וממזר כו' ומשמע דלא חשו לקרובים וגם אמרו שם במשנה דף י"ד אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה ה"ז תנשא לכהונה ואף דקרובים ג"כ משיאין לכהונה מ"מ לא חשו לקרובים. וכיון דמצינו סברא מעליא לחלק בין זנות דקרובים לבין זנות ממזר ונתין גבי איסור יחוד דאורייתא כש"כ באיסור דרבנן בשתוקי דלא גזרינן משום חשש דקרובים ואף לשיטת הרמב"ם והמחבר דס"ל דאסור להתייחד ג"כ עם אחותו משום דלא פסקו כרב אסי וכמש"כ הב"ש סי' כ"ב ס"ק א'. י"ל דדוקא באיסור יחוד דהוי מה"ת שאני ואף לשיטת הרמב"ם דאיסור יחוד אינו אלא מהקבלה ואינו אלא אסמכתא כמש"כ הביאור הגר"א שם ס"ק ד' וכמש"כ הב"י שם. עכ"ז כיון דנסמך על הקרא חמור ביותר והגמ' קרי לי' דאורייתא משא"כ באיסור דרבנן דאין לו רמז מה"ת דאפושי פלוגתא לא מפשינן בין רב אסי לשמואל דפליג שם על רב אסי דמחלק ביניהם:
ה
ועוד י"ל דשאני התם אף לפי פסק הרמב"ם והמחבר דפסקו כשמואל דאסור להתייחד עם אחותו אלא עם אמו בזה פסקו דלא כשמואל משום דהב"ש שם הקשה דלמה לא פסק הרמב"ם כרב אסי להתיר יחוד עם אחותו כיון דהלכה כרב אסי במה דפליג עם שמואל ע"ש ולענ"ד נראה לתרץ זה משום דהא קיי"ל בביצה דף ה' דדבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו אף שבטל הטעם. ע"כ כיון דאיסור יחוד אף לדברי הרמב"ם דאינו אלא מפי הקבלה עכ"ז לא גרע מכל דבר שבמנין דאף דבטל הטעם נשאר באיסורו והך דמצינו דלא מגרי יצה"ר בקרובים היה זה בבית שני כמבואר בסנהדרין דף ס"ד וביומא דף ס"ט ואיסור יחוד היה מקודם בנין בית שני וגם יחוד דפנוי' כבר נאסר בב"ד של דוד כמבואר בע"ז דף ל"ו. ואז נאסר יחוד בקרובים דהא אז לא היה מקום לחלק ביניהם. ע"כ אף אח"כ דהשתדלו אנשי כנה"ג דלא מגרי בקרובים ובטל הטעם. עכ"ז צריך מנין אחר להתירו ואסרינן יחוד בקרובים זולת עם אמו ובתו דלא נאסרה מעולם ובאמת תמוה לכאורה סברת רב אסי דמיקל יחוד עם אחותו דהא לא גרע מכל דבר שבמנין וי"ל דלפמש"כ בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ט' אות ל"ט דכמה אמוראי לא ס"ל הך דדבר שבמנין כו', א"כ י"ל דרב אסי לא ס"ל ג"כ להך דבר שבמנין כו' אבל לדידן דקיי"ל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו אף שבטל הטעם. א"כ לא גרע הך איסור יחוד בקרובים מכל דבר שבמנין דאף שבטל הטעם צריך מנין אחר להתירו. ולכן פסקו כשמואל בזה רק יחוד עם אמו ובתו דלא נאסרו מעולם כמבואר בסתם משנה התירו והטעם בזה כדמצינו בסנהדרין דף ק"ג דאמרו בבא על אמו כלום הנאה יש לך ממקום שיצאת ממנו ע"כ לא נאסרו מעולם ואין זה מקרי דבר שבמנין כלל:
ענף ב
ו
ולפ"ז יש לומר לתרץ מה שנלע"ד להקשות ממש"כ רש"י בקידושין דף ע"ג דמיעוט קרובים ג"כ יש לחוש דהא פי' רש"י שם דמיעוט פסולים קרובים ג"כ בכלל וע"ז אמרו בגמ' שם דמעלה עשו ביוחסין דמשמע דאף דאזלי אינהו גבה דלא נאסר רק מצד גזירת דילמא אזלא איהי גבייהו כמו דכתובות דף ט"ו משום מעלת יוחסין דגם משום מיעוט קרובים ג"כ יש לחוש מדרבנן דאל"כ למה כתב רש"י כלל להך מיעוט קרובים כיון דלא קאי להמסקנא דמעלה עשו ביוחסין אע"כ מוכח דגם להמסקנא שייך לגזור משום מיעוט קרובים אף דליכא רק מעלת יוחסין ואילו בכתובות דאמרו במשנה ה"ז בחזקת בעולה לנתין וממזר דמשמע דאין לחוש לקרובים כנ"ל וכך אמרו שם אם רוב אנשי משיאין לכהונה כנ"ל דמשמע דלא חשו לקרובים דהא קרובים משיאין ג"כ לכהונה א"כ לכאורה תקשה מהמשמעות המשנה הנ"ל על מש"כ רש"י בקידושין לחוש לקרובים:
ז
והנלע"ד בזה דהא מבואר בקידושין דף ס"ט דעשרה יוחסין עלו מבבל כשעלו מהגולה ונאסר אז שתוקי וכדיליף שם בגמ' ד' ע' מקראי דנחמי' ז' פסוק אלה העולים מתל מלח תל חרשא כו' זה שקורא אבא ואמו משתקתו א"כ חזינן דנמנו לאסור שתוקי מקודם דביטלו הכנה"ג להיצה"ר דקרובים דהא הך מילתא דביטלו להיצה"ר דקרובים דרשו זה בסנהדרין דף ס"ד על סמך הפסוק ויזעקו אל ה' דנחמי' ט' ע"כ הדין נותן דנאסר הולד לקהל משום דהוי דבר שבמנין אף דבטל הטעם צריך מנין אחר להתירו כדקיי"ל כן לדינא וכיון דשתוקי נאסר מקודם ע"פ דרש דנחמי' ז' כנ"ל ע"כ אף דאח"ז בטל הטעם דהא ביטלו להיצה"ר דקרובים בעת בית שני כמו דדרשו כן על פסוק דנחמי' ט' כנ"ל עכ"ז כיון דנאסר שתוקי אף מחשש קרובים בעת שעלו מהגולה דהא אז לא ביטלו להיצה"ר ולא הי' אז מקום לחלק בזה ע"כ צריך מנין אחר להתירו ונשאר גם החשש פסול קרובים בהוולד משא"כ לפסול האשה לכהונה דיש לה חזקת כשרות בזה לא מצינו גזירת עזרא. כי אם אח"ז גזרו חז"ל לאסור אף האשה עצמה. וגזירה זו היה אחר שביטלו הכנה"ג ליצה"ר דקרובים ע"כ הדעת נותן דלא תקנו בעת גזירתם להוציא האשה מחזקת כשרות בשביל חשש דקרובים כיון דיש לדון להסברא דלא מגרי יצה"ר בהו דהיה כן אז בתחילת עיקר גזירתם על האשה עצמה. וכמו דמצינו דהקילו משום סברא זו גם גבי איסור יחוד דהוי מה"ת לכמה פוסקים משא"כ בפסול הוולד דנאסר מקודם הך דכנה"ג דביטלו להיצה"ר. והוי דבר שבמנין כו'. והתם בכתובות דף י"ג דאמרו ה"ז בחזקת בעולה לנתין וממזר ולא אמרו לחשש קרובים וכן אמרו שם דף י"ד אם רוב משיאין לכהונה כו' זהו משום דמיירי מתחילה לענין האשה עצמה ע"ש. ואף דבסיפא שם ד' י"ג אמרו היתה מעוברת דאמר ר' יהושע ה"ז בחזקת מעוברת לנתין וממזר אף דמיירי בהוולד ולא אמר לחשש קרובים ג"כ י"ל דכיון דברישא שם דמיירי לענין האשה עצמה לא אמר שם לחשש קרובים כנ"ל ע"כ אף לאח"ז שם דמיירי בהוולד ג"כ לא תני רק חשש ממזר לבד וכמו הלשון דתנו שם בהרישא וגם י"ל דהיכא דאומרת האשה ברי דלכשר נבעלתי דבזה אף לדברי ר' יהושע דמחמיר מ"מ אף לדידי' לא מצינו דהיה תקנת וגזירת עזרא בזה. ולא הי' בזה לדברי ר' יהושע רק גזירת חז"ל ולאחר הכנה"ג דביטלו להיצה"ר דקרובים ע"כ לא חשו מעולם לחשש קרובים בכה"ג ולא נאסרה האשה מעולם וכן הוולד באומרת ברי לי משום חשש קרובים וע"כ לא נקטו במשנה שם רק חשש דממזר ונתין משא"כ בהוולד היכא דאינה אומרת ברי לי דבזה נאסר מקודם שביטלו להיצה"ר. ע"כ נאסר אף האידנא משום חשש קרובים ג"כ וע"כ שפיר כתב רש"י בקידושין דף ע"ג גבי שתוקי דמשום מיעוט קרובים ג"כ חיישינן:
ח
ולפ"ז יש להחמיר בנ"ד אף מחשש קרובים משום דהוי דבר שנאסר במנין כפי שפי' בכוונת רש"י אכן אחר העיון יש להקל בנ"ד אף לפי' רש"י הנ"ל והוא דבספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ח' ענף ו' כתבתי להוכיח דבמקום עיגון יש להקל אף דבר שבמנין היכא שנתבטל הטעם משום דהאשה מצווה על שבת יצרה ולא שייך לבטל מצוה רבה הלז משום דבר שבמנין היכא שבטל הטעם וכ"כ בספר ברית אברהם ח' אה"ע סי' מ"א והעיר מזה על דברי הח"מ סי' י"ז ס"ק י"א במש"כ שם לדון דבזה"ז דאין נוהגין ביבום שאני וב"ש שם ס"ק י"ד ע"ש והוכחתי כן שם בספרי מן התוס' גיטין ד' י"ח ע"א ד"ה הנהו קלא אית לי' כו' שהקשו בזה"ז למה כותבין זמן בגט הא האידנא לא שייך שמא יחפה ולא תי' דשאני זה דנאסר משום דבר שבמנין ע"ש בספרי א"כ לפ"ז יש לדון בשתוקי דהא נאסר בקהל ואף שתוקית לא ישא כדקיי"ל הלכה כר"א דאוסר ספיקו בספיקו כמבואר בקדושין ד' ע"ה ע"כ לא שייך לאסור בשתוקי משום דבר שבמנין היכא שבטל הטעם. ומצינו בירושלמי יבמות פ"ח ה' א' ובירושלמי שבת פ' י"ט סוף הלכה ב' דחד בר נש נעשה כרות שפכה ונתענה רב אדא בר אחווה עלי' שימות אלמא דהיכא דאינו ראוי לבוא בקהל יותר טוב לו שימות לכן לא שייך לאסור לקהל משום דבר במנין היכא שבטל הטעם משום דזה הוי ענין גדול כנ"ל ולכן אין לחוש בפסול קרובים האידנא לאסור בשתוקי כדמצינו לרב אסי דמיקל איסור יחוד באחותו האידנא שביטלו כנה"ג יצה"ר דקרובים כנ"ל:
ט
והא שכתב רש"י בקידושין ד' הנ"ל בשתוקי דאף מיעוט קרובים ג"כ הוי שתוקי אינו ראי' משום דרש"י קאי שם על מתניתין דאלו הן שתוקי כל שמכיר וע"ז א' רבא ד"ת שתוקי כשר כו' ובמשנה הנ"ל שם ד' ס"ט תנן שתוקי וממזר ואסופי כו' כולן מותרין לבא זה בזה א"כ לפי שיטת המשנה הנ"ל לא הוי מקום עיגון בשתוקי דהא יכול לישא שתוקית. ע"כ שייך לאסור שתוקי משום דבר שבמנין משא"כ לדידן דקיי"ל כר"א דאוסר שתוקי בשתוקית א"כ הוי מקום עיגון דיאסר בקהל לכן לא שייך בי' דבר שבמנין כו' משא"כ איסור יחוד נאסר שפיר משום דבר שבמנין אף שבטל הטעם לכן פסקו בזה כשמואל דאוסר יחוד באחותו [ועיין ביבמות ד' ע"ח בתוס' ד"ה מצרי שני כו' שהקשו הא ישא שתוקית ותי' דשתוקית לא שכיחא א"נ דממזרת דלא אפשר אלא באיסור כו' ע"ש]. א"כ חזינן דהתוס' בקושייתם ובתי' הב' הנ"ל ס"ל דיכול לישא שתוקית וזהו מצוי ע"כ שפיר כתבתי בשיטת רש"י הנ"ל על המשנה דיכול לישא שתוקית ואין לומר דהא יכול השתוקי לישא גר וחרורי כדקיי"ל קהל גרים לא אקרי קהל. י"ל דזה אינו עצה לפמש"כ הב"ש סי' ד' ס"ק ל"ה דמכ"מ אסור להרבות ממזרים בישראל וכמש"כ התו' בב"ב ד' י"ב וגיטין ד' מ"א א"כ מוטל איסור על הגר שלא ישא שתוקית שלא ירבה ממזרים דהא יכול לישא כשירה ויש להאריך בזה עוד:
י
והנה הנימוקי יוסף ביבמות ס"פ אלמנה לכה"ג כתב על מימרא דשמואל דא"ל לרב יהודה הלכה כר"ג ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרין אצלה ופי' הנמוק"י כגון פנוי' ואיכא מיעוט פסולים כגון אחי' ואבי' ושארי קרובי' כו' אלמא דדוקא באומרת ברי מכשרינן דהא ר"ג מיירי באומרת ברי לכשר נבעלתי אבל באינו אומרת ברי חשו אף למיעוט קרובים א"כ לכאורה מוכח מהנימוקי דלא כמש"כ אמנם לפמש"כ לעיל ניחא ואינו ראי' לסתור דברי. משום דהא עיקר ההיתר מה שיש לסמוך בנ"ד להקל הוא ע"פ שיטת רב אסי דא' בקידושין ד' פ"א מתייחד עם אחותו ודר עם אמו אבל לשיטת שמואל דס"ל שם אסור להתייחד אף עם אמו אלמא דשיטתו דאף דביטלו יצה"ר דקרובים מ"מ האיסור במקומו עומד ולא מפלגינן ביניהם לכן לשיטת שמואל יש לחוש באיסור שתוקי אף משום קרובים. משא"כ לדידן דהרבה פוסקים פסקו כרב אסי שפיר יש לסמוך להקל בנ"ד וכיון דמצינו באיסור יחוד דלכמה פוסקים נאסר מה"ת משום חשש זנות ואפ"ה אח"ז דביטלו יצה"ר דקרובים פקע האיסור הנ"ל כש"כ בנ"ד דאינו אלא חששא דרבנן ואף להפוסקים שם כשמואל לאסור יחוד באחותו י"ל דפסקו לחומרא דהא איסור יחוד נאסר מה"ת לכ"פ. ואף לשיטת הרמב"ם דס"ל דנאסר מן הקבלה י"ל דשאני באיסור יחוד דמחמרינן דהא אף ספק דרבנן אין עושין לכתחילה כמש"כ הט"ז באו"ח סי' תפ"ט ס"ק ה' וגם כיון דיש לו סמך מן הפסוק חמירא כמש"כ לעיל משא"כ באיסור שתוקי דאינו אלא מדרבנן לכ"ע ע"כ ספיקא דרבנן לקולא ובפרט לאוסרו לקהל כנ"ל. לכן יש לנו לסמוך בזה על שיטת רב אסי הנ"ל דמיקל משום טעם דביטלו יצה"ר דקרובים באיסור יחוד אף דנאסר כבר מקודם כנה"ג כנ"ל ובוודאי אין לחלק דשאני יחוד דיש להם חזקת כשרות משא"כ היכא שזינתה לפנינו דמ"ש כיון דחזינן דהתורה אסרה ביחוד משום חשש זנות אף דיש להם חזקת כשרות ונאסר כבר מ"מ כיון דביטלו יצה"ר דקרובים פקע האיסור ה"ה בשתוקי כיון דנתבטל יצה"ר בקרובים פקע החששא מהם:
יא
וגם יש לדון דהיכא דליכא בעיר רק אבי' ובנה בוודאי לא חיישינן בשתוקי כיון דחזינן דגם הרמב"ם והמחבר פסקו בסי' כ"ב דמתייחד עם אמו ובתו ולא חשו לזנות בהו והא שכתב הנמוקי לאסור גם משום אבי' כבר כתבתי דהא מיירי שם אליבא דשמואל דא"ל לרב יהודה ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים כו' ושמואל הא ס"ל בקידושין דגם ביחוד עם אמו ובתו נאסר וחיישינן לזנות משום דבעת דגזר דוד על פנוי' גזר אז על יחוד אמו ובתו כמש"כ המקנה שם אליבא דר"מ א"כ מצינו דשמואל ס"ל דכיון דנאסר כבר איסור יחוד עם אמו ובתו מקודם כנה"ג:
ע"כ לא פקע איסורו אף אח"ז דביטלו יצה"ר דקרובים א"כ ה"ה בחשש גזירת שתוקי דכיון דנאסר כבר בעת שעלה עזרא מהגולה עמהם לכן לא פקע איסור אף אח"ז משא"כ לדידן דס"ל מתייחד עם אמו ובתו ולא נאסר מעולם משום דזנות לא שכיחא בהו אף מקודם דביטלו יצה"ר דקרובים ע"כ ה"ה דלא חיישינן בהו בגזירת שתוקי ג"כ משום דלחשש זה לא נאסר מעולם אף בעת הגזירה דגזרו על שתוקי אך כבר כתבתי דנלענ"ד להקל גם בשארי קרובים דלא חיישינן בהו משום גזירת שתוקי:
ענף ג
יב
ונראה לענ"ד להוכיח דלא חיישינן לזנות קרובים:
מהך דקידושין ד' ע"ו דאמרו שם דכותי לא ישא כותית וי"א לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות מאן י"א ר' אליעזר היא כו' ואלא הכא מאי אין בקיאין לפי שאין בקיאין בתורת קידושין וגירושין כו' עכ"ל הגמ' ואי נימא דיש לחוש לזנות קרובים תקשה דמאי פריך הגמ' הכא מאי אין בקיאין איכא הא מצינו עריות דלא כתיבן מפורש בתורה כמו אם חמיו ואם חמותו ובתו מאנוסתו דלא כתיבן ומן גז"ש אתיין וכמבואר בסנהדרין ד' ע"ה ובחגיגה ד' י"א ועיין בטורי אבן שם וגז"ש מקרי לא כתיבא דהא י"ג מדות דר"י קבלה מן הלמ"מ הוא ע"כ כותים דלא חיישי במה דלא כתיבא אף דאחזוקי וכמו ה' שחיטה שהי' דרסה כו' דגם ת"ק דר"א ס"ל דלא כתיבא ואחזוקי דאף דהוי הלמ"מ מ"מ לא סמכינן על כותים וחשודים ע"ז ומצינו בהוריות ד' ד' דהעראה הוי דבר דאין הצדוקים מודין בו כיון דנלמד מהיקש דר' יונה וכמש"כ הרמב"ם ה' פ' יוד ה' ט' ע"ש ע"כ ה"ה יש לחוש הכא אף לת"ק דר"א דשמא נשא הכותי מקרובות דלא כתיבן והוי הוולד ממזר וכמו דמתרץ שם דחיישינן דלמא נשא ערוה דא"א והוולד ממזר כמו כן יש לחוש דילמא נשא קרובות דלא כתיבן דהוולד ממזר ולא הי' צריך לומר מאן י"א ר"א דהא אף לת"ק דר"א יש לחוש כן וע"כ מוכח מסוגיא זו דלזנות ונישואי קרובים לא חיישינן ע"כ לא מתרץ הגמ' דלא בקיאין בדקדוקי איסור קרובים משום דחשש קרובים הוי חשש רחוק כי אם שם לקמי' דאמרו ממזר מאחותו וא"א נתערב בהם. דזהו לפי דהי' כבר מעשה זו וכדקאמר שם מעשה שהי'. אבל לחוש שמא אירע מעשה זו בקרובים וע"י זה נתהווה ממזרות לזה לא חשו מספיקא חז"ל וה"ה בגזירת שתוקי לא חיישינן לזנות דקרובים:
יג
ובספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ו' ענף ט' כתבתי בשם הרשב"א והריטב"א לקידושין ד' ע"ג שכתבו דבספק אם אזלי אינהו לגבה אי דאזלא איהי גבייהו דיש לדון ספק ספיקא להיתירא ספק דלמא אזלי אינהו לגבה והוולד כשר כיון דרוב כשרים ואת"ל אזלא איהי גבייהו אכתי ספק דלמא לכשר נבעלה ואף דהוי ס"ס משם אחד ואינו מתהפך עכ"ז הוי ס"ס מעליא כמש"כ בספרי שם להסביר זה ע"ש וכעת מצאתי בחידושי הרמב"ן לקדושין שם שכתב ג"כ כדבריהם ושיטת המ"מ המובא בב"ש סי' ד' ס"ק ל"ט מוכח דס"ל דאם ספק דלמא אזלא איהי גבייהו לא דיינינן ס"ס הנ"ל ובספרי שם כתבתי דזה תלוי בפלוגתת הרמב"ם עם הרשב"א וש"פ ביו"ד סי' ק"י סעי' ח' דהרמב"ם והמחבר ס"ל דדבר חשוב שנתערב בתערובות שני לא מקילינן משום ס"ס ובעי תערובות ג' וטעמו כמש"כ החוות דעת שם דכיון דקבוע כמעמ"ד והוי כחד בחד ואיתחזק איסורא לכן אינו יכול להצטרף לספק ב' ע"כ אי נימא דאזלא איהי גבייהו שוב אין יכולין להצטרף הספק דלמא לכשר נבעלה משום דכיון דקבוע כמעמ"ד הוי כחד בחד ולא דיינינן ס"ס:
והרשב"א אזיל לטעמי' דס"ל שם דתערובות הב' מותר כשאינו אוכל כולו כאחד ע"כ שפיר דיינינן לס"ס דאף דאזלא איהי גבייהו עכ"ז ספק דלמא לכשר נבעלה ולפ"ז כיון דהכריע הש"ך שם ס"ק נ' דבהפסד מרובה מותר התערובות הב'. ע"כ יש לדון הס"ס הלז א"כ מה"ת יש כאן רוב מעליא בנ"ד ובלא"ה הא ספק ממזר מותר מה"ת ואין בזה רק מעלת יוחסין מדרבנן לכן יש להקל בנ"ד שלא לחוש בקרובים:
וכפי ההיתר שכתבתי בעז"ה:
יד
ועוד יש לדון במה שכתבתי לעיל דלכאורה י"ל דגם בגזירת שתוקי שייך להחמיר משום דהוי דבר שבמנין כו' כיון דנאסר בעת שעלה עזרא מן הגולה מקודם דבטלו היצה"ר מקרובים. די"ל בזה לפי מה שכתבתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ח' ענף ו' ע"פ הכלל של התוס' בעו"ג דף ל"ה ד"ה חדא קתני קיבת שחיטת כו' במים מגולין כיון דבזמן הש"ס אינו נאסר רק היכא דמצוי נחשים לכן מותר האידנא ואין שייך להחמיר בזה משום דבר שבמנין כו' ע"ש בספרי באר יצחק ולפ"ז ה"ה בשתוקי כיון דבקרונות של ציפורי שהי' שם תרי רובא רוב סיעה ורוב העיר לא גזרו לאסור שתוקי הרי דבמקום שיש תרי רובא לא גזרו כלל מעולם. א"כ ה"ה לאחר שביטלו יצה"ר דקרובים והתירו יחוד בקרובים על סמך זה משום דלא שכיח זנות בהו לכן היכא דיש רוב העיר כשרים ובצירוף הרוב דלא שכיח יצה"ר בקרובים כיון דחזינן דהתירו יחוד דאורייתא משום זה א"כ יש לנו תרי רובא להיתירא ובכה"ג לא גזרו מעולם לאסור לשתוקי היכא דיש תרי רובא ולא שייך בזה משום דבר שבמנין כלל והא שכתב רש"י בקדושין דף ע"ג דאף משום מיעוט קרובים שייך גזירת שתוקי י"ל דרש"י כתב כן על המשנה דהתם דתנן עשרה יוחסין עלו מבבל וקחשב שם שתוקי ובעת שעלו מבבל מקודם דביטלו יצה"ר הי' אז נאסר שתוקי. אף בחשש קרובים ולכן פי' רש"י שם גם משום מיעוט קרובים שייך שתוקי דהא קאי שם על משנה הנ"ל משא"כ לאחר שביטלו יצה"ר י"ל דלא שייך שתוקי במיעוט קרובים רק היכא דיש מיעוט ממזרים ונתינים. וכמש"כ לעיל באריכות:
טו
וזה נלענ"ד ברור דאם אין בעיר רק קרוב א' דיש להתיר מטעם אחר והוא דבקדושין דף ע"ג ברש"י ד"ה שמא ישא אחותו מאביו כתב דאחותו מאמו ליכא למיחש כיון דמכירין חמותו שהיא בחזקת כשירה לא מספקינן לה במזנה לומר שהיה בנה והשליכתו עכ"ל. וכבר תמה המהרש"א והמקנה והפ"י שם על דברי רש"י הנ"ל דא"כ גם באחותו מאביו ליכא למיחש דהא מכירין אותו בחזקת כשר ונדחקו בכוונתו ולענ"ד נראה דברי רש"י הנ"ל פשוטים דהא מצינו בחולין דף י' דסכין אתרעי ובהמה לא איתרעאי ולא מחזקינן הריעותא דסכין לבהמה כיון שלא נמצא בה הריעותא ועפ"ז כתב התב"ש בחולין דף י' להתיר הגבינות אף דמטריפין הבהמה שנמצא בה ריעותא משום דהגבינות שהוחזקו בכשרות לא אסרינן להו משום ריעותא דבהמה אף דהגבינות יוצאין מהבהמה ע"ש:
ולפ"ז יש לדון כן התם דדוקא בהוולד שנמצא בו הריעותא דמושלך בשוק וכן האשה בעצמה דהשליכתו חוצה דנולד בהו הריעותא ע"כ מחזיקינן להו בזנות משא"כ באביו דלא נמצא בו הריעותא ע"כ לא מרעינן חזקת כשרותו של האב בשביל הריעותא הנמצא בהוולד והאשה דהא יכול האב לומר אטו בשביל האשה דהיא שוטה והשליכה בנה חוצה יאבד חזקת כשרותו של האב. ע"כ לא מרעינן כי אם הוולד והאם שבהם נמצא הריעותא וזה כוונת רש"י במש"כ לא מספקינן לה במזנה לומר שהי' בנה והשליכתו דלכאורה יש לדקדק דלמה לי' לומר שהי' בנה והשליכתו ולפמש"כ ניחא דכוונת רש"י הוא לומר דלא מספקינן לה במזנה ע"כ לא מספקינן בדידה כיון דמכירין אנו אותה בחזקת כשרות ואם נאמר דהוולד הוא שלה אז מוציאין אותה מחזקת כשרות משום הריעותא הנולד בה דהשליכה בנה ע"כ לא מספקינן לה במזנה. משא"כ גבי האב שפיר י"ל ולהסתפק דלמא הוא חמיו ונשא אחותו מהאב דהא אף דנימא דהוא אבי האסופי עכ"ז לא מרעינן חזקת כשרותו דהא לא נתהווה בי' שום ריעותא כלל:
וכיון דהאב לא איתרעאי ע"כ אף דנימא דהאסופי הוא בנו מ"מ לא מרעינן חזקת כשרותו דהא איהו לא איתרע ואפשר לומר איזו אמתלא על השלכתו חוצה כנ"ל לכן שפיר יש לומר ולחוש דלמא נשא אחותו מאביו כנלענ"ד ברור בכוונת רש"י ואף דע"כ אשה אחת זינתה מ"מ לא מרעינן אותה אשה שאנו מסתפקין בה כמו דכתבתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ה' ענף ז' בד"ה ובחשש קיום יש עדיין כו' לחלק דבאדם מבורר לא חיישינן לזיוף משא"כ בנמצא בשוק חיישינן לזיוף. ע"פ דברי התוס' בב"מ דף קי"ז וב"ב דף נ"ב ובשבועות דף מ"ו ע"ב דכתבו לחלק דדוקא באדם מבורר לא מחזיקינן בגנב. משא"כ באומר נגנבו ממני לא שייך זה דכמה גנבי איכא בשוקא ע"ש א"כ ה"ה בזה י"ל דדוקא באם אנו מסתפקין בדרך כלל ולא באדם מבורר אז שפיר יש לחוש לזנות בהו משא"כ באדם מבורר לנו שיש לו חזקת כשרות לא מספקינן לתלות בו הזנות. כן הוא הברור בדברי רש"י הנ"ל:
טז
א"כ לפ"ז נלענ"ד לדון דהיכא דליכא בעיר רק קרוב א' דאז יש להתיר משום דדוקא באם יש מיעוט קרובים דאז יש להסתפק על כ"א דלמא הוא שזנה עמה ולא מוציאין אדם מבורר מחזקת כשרותו דהא יש להסתפק על כ"א מהמיעוט שמא זה הוא ע"כ שפיר יש לחוש משא"כ באם אין בעיר רק קרוב אחד ואי נימא דהוא הי' המזנה. א"כ מוציאין אותו מחזקת כשרותו וכיון דמכירין אנו אותו שהוא בחזקת כשרות לכן לא חיישינן בדידי' לומר דעבר על חייבי כריתות [ועיין ב"מ דף כ"ו גבי ראה סלע שנפלה משלשה אי נקיטנא להאי כו' וקצרתי וזהו היתר ברור בעז"ה והא דמבואר בשו"ע סי' ו' סעי' י"ח במחבר בשם הרמב"ם דאף אם לא הי' בעיר אלא א"י אחד או חלל א' ועבד ג"כ חיישינן שמא זינתה עמהם. וכ"כ הב"ש בסי' ד' ס"ק מ"ג דאף לממזר אחד חיישינן ולפי מה שכתבתי יש לדון בזה בשלמא בא"י או עבד א' דלא שייך בהו חזקת כשרות שפיר יש לחוש משא"כ בחלל א' דאף דהוי חלל עכ"ז הא לא איתרע חזקת כשרותו א"כ יש לדון דמחמת חזקת כשרותו לא מספקינן בדידי' דשמא זנה עמה ואפשר לחלק דשאני בפנויה וודאית דהוי איסור קל דהא לכמה פוסקים איסור פנויה אינו אלא מדרבנן וכמו כן איסור ממזר לשיטת הרמב"ם לא נאסר בלא קדושין משא"כ התם בקדושין דף ע"ג בדברי רש"י דשם הנ"ל דאף דמספקינן ג"כ בפנויה כדאמרו התם איכא מיעוט פנויות ומיעוט מחמת רעבון. עכ"ז כיון דנולד ריעותא שם דחשו חז"ל שם לאיסור א"א דהוי איסור חמור בזה שפיר כתב רש"י דלא מספקינן להוציא אותו מחזקת כשרותו דזהו איסור חמור וה"ה בנ"ד בחשש קרובים דהוי איסור חמור שפיר כתבתי דלא חיישינן להוציאו מחזקת כשרותו אך זהו דוחק והעיקר נראה לפענ"ד בזה דהא יש לדקדק שם בלשון המחבר והרמב"ם שכתבו א"י א' או חלל א' ועבד דאמאי לא כתבו או עבד כמו דכתבו מתחלה שם או חלל ומזה נראה לע"ד לומר דבדקדוק כתבו לשון זה לפי דדוקא לא"י א' חשו משא"כ לחלל א' לא חשו להוציאו מחזקת כשרותו כי אם היכא דיש להסתפק בחלל ועבד דאז לא תלינן באדם מבורר בזה שפיר חיישינן משא"כ באדם מבורר שפיר כתבתי. והא שכתב הב"ש דאף לממזר א' ג"כ חיישינן י"ל דמיירי בממזר דאינו מוחזק בכשרות ובטור סוף סי' ו' הגירסא א"י א' או עבד א'. וחלל לא נזכר שם כלל ואפשר דזהו בכוונה מה"ט דהא חלל א' כיון דיש לו חזקת כשרות לא מספקינן בדידי' ודברי הטור המה מדוקדקין:
יז
אך כבר כתבתי דאף אם יש חשש בכמה אנשים רק כיון דאינם אלא מעט נגד הרוב כשרים ג"כ אין לחוש לאסור בפנויה הוולד משום גזירת שתוקי ולכן כיון דהאידנא לא קביע ממזר בהעיר ועיקר החשש לא הוי רק משום מיעוט קרובים לכן יש לסמוך להקל בנ"ד האידנא בפנוי' ומצאתי בשב שמעתתא שמעתא ד' פ' כ"ב שכתב ג"כ להקל בחשש קרובים אך לא מטעמא דידי רק מטעם אחר יעי"ש וכן מצאתי בהפלאה לכתובות דף י"ג בתוס' ד"ה ואין אוסרים כו' שכתב ג"כ דלא חיישינן לקרובים משום דבירושלמי כתובות אי' דלכן חייש ר' יהושע לפסולים משום דזנות רצה אחר הפסולים לכן בקרובים לא חיישינן יעו"ש ע"כ בנ"ד דעתי מסכמת להקל להתיר הוולד לקהל ולא לכהונה מחשש א"י בצירוף היסוד שכתבתי בעז"ה וכפי שיטת האחרונים הללו ולא מטעמייהו: