אור ברסלב
עין יצחק חלק א אבן העזר › סימן ז

עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור

אבן העזר · סימן ז

סימן ו

שאלה בזוג א' שנפל קטטה ומריבה ביניהם זה שנים רבות ונפרדו זה מזו והאשה דרה בפ"ע כמה שנים והבעל הי' דירתו במרחק מקום במדינה אחרת ואחר זמן רב נסעה האשה למקום מגורת הבעל ואחר עבור שנה ילדה האשה בן וטוענת האשה כי ילדתו מבעלה כי הי' עמה בביתה איזה פעמים לפי דברי' והבעל אומר כי הולד אינו ממנו כ"א מאיש אחר ולפי דבריו באומדן דעתו כי הוולד אינו מזרע יהודים ונשאלתי לחוות דעתי אם הולד כשר לבא בקהל או לא:

ענף א

א

תשובה מקור דין זה הוא בשו"ע אה"ע סי' ד' סעי' כ"ט דאב האומר על בנו שאינו בנו נאמן לפוסלו והוא ממזר ודאי כו' ובתשובת מרן הגאון ר' עקיבא איגר זצ"ל סי' קכ"ח בעובדא כזה העלה להיתירא ע"פ שלשה צדדי היתר א' דעת בה"ג דנאמן לומר אינו בני רק ע"י הכרת בכורה שאומר על הקטן שהוא בכורו וממילא הגדול ממזר והובא בב"ב בתוס' דף קכ"ז ד"ה כך נאמן לומר כו' וברא"ש שם וביבמות ד' מ"ז בתוס' ד"ה והלכתא כו' בשם ר"ת ובחידושי הרמב"ן לב"ב ד' קכ"ז ובהגהות מיימוני פ' ט"ו ה' איסורי ביאה והובא כאן בבית יוסף ב' דעת תוס' רי"ד דנאמן לומר אינו בני רק היכא דהיא אינה מכחישתו אבל במכחישתו אינו נאמן [והובא בהריטב"א לקידושין פ"ד ד' ע"ח ג' דעת הריא"ז הוא בש"ג ובמכריע סי' ס"ד דנאמן רק באומר שהוא בנו והוא ממזר או ב"ג אבל לומר שאינו בנו והוא ממזר אינו נאמן [והוא בשלטי גבורים לקידושין פ"ד על מתניתין בני זה ממזר כו' שם ד' ע"ח כו'] וסוף דבריו דע"פ ג' צדדי ההיתר משוי לן לספיקא דדינא וא"כ הוי ס"ס ספק כהנך רבוותא ואינו נאמן כלל דאינו בנו וספק שמא מנכרי כו' עכ"ל ר"ע איגר שם:

ב

והנה בעיקר הך דינא אם נאמן האב אם אשתו מכחישתו כבר העיר בזה הש"ך ביו"ד סי' ש"ה סעי' י"ח ס"ק כ"ז וסיים דצ"ע לדינא בזה והשער המלך פ' ט"ו ה' איסורי ביאה ה' י"ז בד"ה ואם הכחישה הארוס כו' הביא לדברי הש"ך הללו וכתב לתמוה עליו דאשתמיט מיני' שיטת הפוסקים דהביא שם דס"ל דאף במכחישתו נאמן האב זולת התו' רי"ד בקדושין והעלה דבנידון שלו פטור מפדיון הבן דהא דעת הבה"ג ור"ת דדוקא באיכא הכרת בכור נאמן האב אבל בלאו הכי אינו נאמן וגם דעת ריא"ז בשה"ג דדוקא באומר בני זה וממזר הוא נאמן אבל באומר איני בני אינו נאמן וע"כ מצד כל הנך רבוותא יש להסתפק ומצי למימר קים לי כהנך רבוותא והממע"ה כן נ"ל להלכה כו' עכ"ל השער המלך הרי דאף דהמחבר בשו"ע סתם לדינא דבכל גווני נאמן האב עכ"ז מצד כל הנך צדדי הספק משווינן זה לספיקא דדינא עכ"פ ומזה סייעתא לדברי הגאון רע"א זצ"ל דמשוינן זה לספיקא דדינא ולצרפו לספק ספיקא ותמהני עליו שלא הביא לדברי הש"ך ביו"ד והשער המלך דיש לצרף זה לדון דין ס"ס וכן נראה לענ"ד לחזק שיטת הסוברים דאינו נאמן האב לומר דאינו בנו והוא דבירושלמי לקידושין פ"ד ה' ז' איתא תמן תנינן האומר בני זה נאמן כו' דלמא על דר' יהודה איתאמרת דר' יודה אומר נאמנין עלי' ר' אבוה בשם ר' יוחנן לתת לו אבל לא ליקח ממנו פירושו דדוקא בלתת לו אם חלק בכורה או שלא ינתן לבנו רק חלק פשוט בזה ס"ל לר' יהודה דנאמן כיון דמעיד על בנו אם הוא בכור או פשוט וה"ה במעיד על בנו שהוא ממזר שנולד מחייבי כריתות אבל באומר אינו בנו ואז לא יהי' לו שום זכות ירושה כלל זה מקרי לוקח ממנו ואינו נאמן כלל אף לר' יהודה ואמרו עוד בירושלמי שם אמר ר' חזקי' עוד היא מתניתא כי את הבכור בן השנואה יכיר הי' מוחזקין בו שהוא בנו ובשעת מיתה אמר אינו בנו איני נאמן כו' וזהו מסייע כשיטת השלטי גבורים דבאומר אינו בני אינו נאמן אף לר' יהודה ואח"ז אמרו שם בירושלמי עוד איתתניי תני על קדמייתא נאמן ר' חזקי' בשם ר' הונא הי' מחזיקין אותו שהוא משפחתו נאמן כו' ופירש הפני משה בד"ה ר' חזקי' דלכן נאמן לומר שלא שחררה ואין זה בנו משום דלא מפיק לי' מחזקתו לגמרי אלא שטעו וקסברי שהוא שחררה כו' וזה דוחק:

ג

ע"כ נ"ל לפרש החילוק הוא דדוקא באומר שהוא בנו משפחתו בזה נאמן משום דאף דגם בכה"ג הוי אינו בנו דהא אינו מתייחס אחריו. עכ"ז כיון דבאמת הוא בנו אף דמצד הדין אינו בנו שהולד אזיל בתרה. ע"כ נאמן לומר שלא שחררה דהא עכ"פ אביו הוא אבל לומר אינו בנו כלל לא הימני' רחמנא אף לר' יהודה ומיירי היכא דאם לא הי' מעיד אביו שלא שחררה הי' נחשב לבנו משום דמיירי ביש שטר שחרור יוצא מת"י השפחה אך דאומר דכתב ליתן ולא נתן לידה רק דבא לידה השטר שחרור שלא מדעתו דאז אם לא הי' אומר אינו בני הי' נחשב ע"פ דין לבנו דהא אינו נאמן לומר על השטר שחרור נפל ממני ומצאתה או אמנה ותנאי וכה"ג:

אך מצד דס"ל לר' יהודה דהתורה האמינו לאב האומר אינו בני ע"כ נאמן גם בכה"ג לומר שלא שחררה ואילו ביש עדים המעידים דשחררה בזה וודאי אינו נאמן האב להכחיש לשני עדים וכמש"כ המשנה למלך ה' נחלות פ"ב ה' י"ד דלא מהימן האב להכחיש העדים ע"ש. ע"כ ההכרח לפרש דמיירי בכה"ג דאין לפנינו עדים המעידים דשחררה רק ע"י תפיסת השטר שחרור דיוצא ת"י השפחה דאף דאינו נאמן על השפחה עצמה לטעון דלא שחררה אבל על הוולד עצמו נאמן כדס"ל לר' יהודה דנאמן על בנו כו']. ועיין במראה הפנים לב"ב פ"ח ה' ז' במש"כ שם וחזינן דאף להתנא דתני על קדמייתא נאמן דזהו רק באומר שנולד לו משפחה אבל באומר אינו בנו כלל אינו נאמן לר' יהודה א"כ אין כאן שום פלוגתא כלל בירושלמי אליבא דר' יהודה וס"ל בפשיטות לירושלמי שם דגם לר' יהודה אינו נאמן לומר אינו בנו וכיון דאין לנו הוכחה ברורה מן הש"ס דילן דחולק בזה על הירושלמי ע"כ יש לנו לסמוך על הירושלמי דבאומר אינו בני אינו נאמן כלל אף לר' יהודה וע"כ אין להזניח שיטת השלטי גבורים והמכריע ולכל הפחות יש לצרף שיטה זו לדין ספק ספיקא:

ד

וכן מצאתי ראיתי בים של שלמה לקידושין פ"ד דין ט"ו דהעלה לדינא דאין האב נאמן לומר שאינו בנו אף לר"י וכדמשמע לישנא דמתניתין בני זה ממזר הוא ולא קאמרי האומר על בנו שהוא ממזר כו' ויש לנו סיוע גדול מן שיטת היש"ש דפסק כן לדינא וע"כ לכה"פ יש לנו לדון ע"פ כל זה לדון ספק ספיקא וכמש"כ השער המלך ור"ע איגר אך לא הביאו דברי הירושלמי והיש"ש הנ"ל ודברי השלטי גבורים הנ"ל הובא בקצרה בב"ש סי' ד' ס"ק מ"ה שכתב ועיין בש"ג פ' יו"ד [ועיין בקצה"ח סי' רע"ז ס"ק ב']. וראיתי באבני מלואים סי' ד' ס"ק ך' שהביא ראי' להסוברים דנאמן לומר אינו בנו מהך דיבמות דף מ"ז מעשה בא' שאמר נתגיירתי ביני לב"ע כו' נאמן אתה לפסול עצמך כו' ופריך ומי א' ר"י הכי והתניא יכיר כו' והתם מיירי בבא על ישראלית וא"כ מאי קושיא הא הכא דאומר שאינו בנו כלל דהא הולד כמותה ע"כ שפיר ס"ל לר"י דאינו נאמן ומדלא משני כן מוכח דנאמן לומר אינו בנו עכ"ל האבני מלואים אכן לפי מה שכתבתי לעיל לפרש להירושלמי דקדושין דס"ל דאינו נאמן לומר אינו בנו כלל דמ"מ נאמן לומר דהוא בנו משפחתו שלא שחררה דכיון דהוא בנו רק מצד דאמרה תורה דבנו משפחה הולד כמותה ע"כ בכה"ג נאמן לר' יהודה. ע"כ מה"ט אתי שפיר בפשיטות הך דיבמות בש"ס דילן דאמרו דלר' יהודה יהי' נאמן לומר דבנו הוא מישראלית דבא עלי' מקודם שנתגייר כדין דבכה"ג כיון דהוא בנו רק מצד דאמרה תורה דא"י הבא על הישראלית הוולד מתייחס אחרי' ע"כ מה"ט יהי' נאמן לר' יהודה והקשו שפיר בש"ס ביבמות ומי אמר ר"י הכי כו' והוכרחו לתרץ דלדבריך נכרי אתה ואין עדות כו' ורבינא מתרץ בתירוץ אחר ונדחה ראיות האבני מלואים הזה:

ה

והנה התוס' בכתובות דף י"ד ע"א בד"ה חדא דקא מודה כו' כתבו דהכא לא איירי לאוסרה עליו אלא להכשיר הוולד והשתא הוי ועוד כפשוטו דאפי' לא יודה ולאו דקאמר דלאו מיני' דבהא לא מכשר ר"ג כיון דהוי ברי וברי כדאמר בר"פ ב' אלא כגון דליתא קמן כו' והרא"ש שם בכתובות דין כ"ט כתב ג"כ כדברי התוס' וכתב עוד ע"ז דהא קיי"ל כר' יהודה דאם אמר על א' מבניו שהוא ממזר נאמן כו' ולפ"ז יש להעיר על התוס' דאמאי לא כתבו ג"כ להקשות כן אלא הקשו דהא בזה לא מכשר ר"ג כיון דהוי ברי וברי כו' ואין סברא לומר דרב יוסף הכא בכתובות לא ס"ל כר' יהודה דהא לדינא קי"ל כר' יהודה וכמבואר בסוגיות הש"ס וע"כ נ"ל להוכיח מן שיטת התוס' בכתובות הללו דס"ל ג"כ כשיטת הסוברים דבמכחישתו לא הימני' רחמנא או כהסוברים דבאומר אינו בנו כלל אינו נאמן או כשיטת בה"ג דרק ע"י הכרת בכור קיי"ל כר' יהודה ואף דהתוס' בב"ב דף קכ"ז ובקידושין דף ע"ד וביבמות דף מ"ז משמע להיפך. עכ"ז כאן בכתובות משמע מדברי התוס' הללו דס"ל דלאו בכל גווני נאמן האב וידוע מש"כ היש"ש בהקדמתו לב"ק דאין להקשות דברי התוס' אהדדי ע"ש. והוי מדברי התוס' הללו סייעתא לשיטת הסוברים דלאו בכל גווני מהימן האב ועיין בשלטי הגבורים סוף פ"ק דכתובות על ההוא ארוס וארוסתו כו' ובשער המלך פ' ט"ו ה' איסורי ביאה ה' י"ז ד"ה ואם הכחישה הארוס כו' דהקשה בסתירת השלטי גבורים הנ"ל למש"כ השה"ג בקידושין פ"ד אמתניתין דזה בני ממזר כו' ותירץ זה בטוב טעם ע"ש וקצרתי:

ענף ב

ו

נחזור לענינינו דיש לנו לסמוך על דברי הגאון ר"ע איגר זצ"ל לדון בכה"ג דין ס"ס ספק שמא מבעלה וספק שני שמא מנכרי וכמו שכתבתי בשם הש"ך ביו"ד סי' ש"ה והשער המלך פ' ט"ו ה' א"ב. וע"פ דברי הירושלמי לקידושין פ"ד ועל הספק לדינא שפסק היש"ש לקידושין פ"ד כנ"ל וכמו כן בנ"ד יש לנו ס"ס הזה ספק שמא מבעלה וספק שני שמא מנכרי וע"כ יש לנו להתירו לבא בהקהל אכן אכתי יש להעיר בזה לפי דברי הב"ש בסי' ד' ס"ק נ"ב בשם הטור דאם לא אמרה מנכרי נתעברתי לא אמרינן שמא מנכרי נתעברה אך הרמב"ם ס"ל באמר הבעל על הוולד שאינו ממנו דהוא בחזקת ממזר משום די"ל שמא מנכרי נתעברה כו' עכ"ל והשער המלך פ' ט"ו ה' א"ב ה' י"ז ד"ה עוד יש לדקדק על מש"כ ה"ה כו' הביא לדברי הב"ש הזה והשיג עליו דגם לדעת הרמב"ם אם טוענת ממנו נתעברה התם ודאי לא תלינן לומר שמא נתעברה מנכרי כיון שטוענת בהיפך כו' ע"ש, וכ"כ הב"ש שם ס"ק מ"ד בשם הפרישה דהולד ספק ממזר שמא מנכרי נתעברה אך כשהיא כאן ואינה אומרת שהוולד מנכרי אז הוא ממזר וודאי ע"ש ועיין שם בב"ש ס"ק מ"ג ולפ"ז בנ"ד ובנידון של תשובת רע"א הנ"ל דכתב לדון ספק ספיקא הזה. אכתי יש להעיר דהא לשיטת הטור לא מספקינן כלל שמא נבעלה לנכרי וגם לדעת הרמב"ם כיון דלא טענה כן רק טוענת ההיפוך א"כ ודאי לא מספקינן לתלות בנכרי ע"כ לכאורה יש לתמוה על הגאון רע"א בזה וממילא נסתר היתר זה גם בנ"ד. עיין בתשובת חמדת שלמה סי' בד"ה אמנם יש לצדד כו' דהביא לדברי הב"ש סי' ד' ס"ק מ"ג בשם מהרי"א דלא תלינן בנכרי והטעם הוא דמחמת שינוי הדתות שבין ישראלים לנכרים אינם מקורבים כ"כ ע"כ לא חיישינן לנכרים ע"ש:

ז

אכן באמת עיקר סברתם שכתבו דהיכא דלא טענה דמנכרי נתעברה לא מספקינן כלל בנכרי מדלא טענה כן יש לתמוה ע"ז מדברי התוס' כתובות דף ט' ד"ה ואי בעית אימא כו' שכתבו בסה"ד דאם איתא דמוכת עץ היא היתה טוענת דאין גנאי בכך כמו בביאת אונס ומדלא טענה אין להסתפק בכך עכ"ל הרי דהיכא דהוי גנאי לה לטעון כך אז אין לנו שום הוכחה לומר מדלא טענה כן. משום דלכן לא טענה כן דמתביישת בזה א"כ כש"כ בנ"ד דאין לנו שום הוכחה לומר מדלא טענה דמנכרי נתעברה כו':

דהא בודאי מתביישת להודות דמנכרי נתעברה וע"כ טוענת דמבעלה נתעברה כדאמרו בכתובות דף ע"ה כולן מזנות ותולות בבעליהן. ע"כ אין לנו שום הוכחה ממה דלא טענה כן ובלא"ה אין סברא כלל לדון ההוכחה מדלא טענה כו'. דהא אין האם נאמנת לפוסלו כמבואר בסי' ד' סעי' כ"ט. וע"כ אין לנו שום ראי' כלל ממה דלא טענה כן דלא יהא עדיף ממה דאומרת האם דבנה ממזר דאינה נאמנת כלל וכעין זה העיר ההפלאה בכתובות שם על דברי התוס' הנ"ל שכתבו דלכן לא מספקינן שמא מוכת עץ משום דאי איתא דמוכת עץ היא היתה טוענת. דלא יהי' זה עדיפא מאלו מודות דאסורה לבעלה הא אינה נאמנת לומר טמאה אני לך ותירץ דהא ביש רגלים לדבר נאמנת ופ"פ הוי כרגלים לדבר ע"ש אבל בנ"ד לא שייך כן ע"כ אין סברא כלל לדון מדלא טענה דמנכרי נתעברה כו' דלא יהי' עדיפא מן היתה מודות בפירוש דהוולד ממזר אינה נאמנת ובפרט דגנאי הוא לה לטעון כן ומה שהכריח להב"ש והשער המלך לומר כן יש לי הרבה דרכים לפרש דאין הכרח להוכחתם כלל וכן מוכח מכתובות דף י"ג ע"ב דאמרו דבחורבא דדברא רוב פסולים אצלה ופי' רש"י דרוב העולם עכו"ם הן כו' הרי דמספקינן ג"כ בנכרים ומצאתי ראיתי בבית מאיר סי' ד' סעי' כ"ז שהשיג על הב"ש בזה ופירש דאין הכרח מן הטור והרמב"ם כלל ולדינא מספקינן דשמא נתעברה מנכרי והנכון עמו וכמו שכתבתי ובאמת יש לתמוה על דברי רע"א זצ"ל בסי' קכ"ח דכתב לדון ס"ס ספק שמא מבעלה וספק שמא מנכרי. דהא ה"ל להביא עכ"פ לדברי הב"ש והשער המלך דאם היא אינה טוענת דמנכרי נתעברה לא מספקינן כלל דמנכרי נתעברה ועיין בפני יהושע לכתובות דף ט' ובדרוש וחדוש לרע"א שם ד"ה גמ' ל"צ לאשת כהן כו':

ח

שוב ראיתי כי רע"א זצ"ל בסי' ק"ו בד"ה וביותר לדעתי הקלושה כו' הביא לדברי הב"ש הזה והשיג עליו והביא כן בשם המהרי"ט סי' ט"ו וע"כ שפיר יש לנו למנקט לדינא להתירו בקהל ע"פ הך ס"ס וכמש"כ רע"א בסי' קכ"ח ואחר כותבי כל זה ראיתי בתשובת חתם סופר סי' י"ג שהביא ג"כ להך עובדא דבתשובת רע"א סי' קכ"ח והעלה ג"כ להיתירא ע"פ הך ס"ס והביא ג"כ להירושלמי דקדושין ובקצרה וכמו שכתבתי לעיל להוכיח מהירושלמי כהסוברין דלאו בכל גווני נאמן האב ולכן בנ"ד יש לנו לסמוך ולהתירו בקהל משום הך ס"ס ובפרט דבנ"ד הי' רגלים לדבר דנתעברה מנכרי ע"כ גם לדברי הב"ש יש לנו לסמוך ולהסתפק דשמא נתעברה מנכרי והעיקר הוא דלא כדברי הב"ש והשער המלך בזה ועיין בתשובת רע"א סי' רכ"א אות ג' ובסי' רכ"ב אות י"ב ואין העת גורם להאריך בזה:

ט

ועוד יש לדון להיתירא בנ"ד דאף דנימא כהכרעת השו"ע והטור בסי' ד' סעי' כ"ט דנאמן האב לומר דאינו בנו כלל אף שאינו במקום הכרת בכור ואף במכחישתו האם עכ"ז יש לנו להקל מטעם אחר והוא דהא בסי' ו' סעי' י"ח הובא דעת הטור דס"ל דאף בנתעברה בעיר תנשא לכתחילה במקום דאיכא רוב העיר ורוב סיעה כשרים וסתמא שאינו ידוע מי הלך למי תנשא לכתחילה. ובספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ו' ענף ט' הבאתי דברי הרשב"א והריטב"א לקדושין דף ע"ג שכתבו דהיכא דהוי ספק אזלא לגבי' יש להקל משום ס"ס ספק דילמא אזלי אינהו לגבה ואת"ל דאזלא איהי לגבייהו אכתי ספק שמא לכשר נבעלה כו' וקרא אתי היכא דה"ל מחצה על מחצה ואף דהוי ס"ס משם א' וגרע מהך דכתובות דף ט' עכ"ז העליתי שם לבאר דזה הוי ס"ס מעליא וכעין דברי התוס' עירובין דף ו' ע"א ובחולין דף כ"ח בשם ה"ר שמעי' לדון ס"ס ספק שמא עומד מרובה ואת"ל דלא נפיש אכתי ספק שמא שוו כי הדדי משום דספק מחצה ספק רוב הו"ל ס"ס מעליא והארכתי שם בזה והבית יוסף באה"ע סי' ו' על דברי הטור דאם אין ידוע מי הלך למי תנשא לכתחילה וע"ז כתב הב"י דהרשב"א חולק על הטור והב"ש שם ס"ק ל"ד כתב דאינו מוכרח דהרשב"א חולק ולפי מש"כ בשם הרשב"א לקידושין מוכרח דהרשב"א ס"ל ג"כ כהטור כיון דספק רוב מותר מדין ס"ס וס"ס הא ה"ל רובא לשיטת הרשב"א א"כ אף באינו ידוע ג"כ תנשא לכתחילה משום תרי רובא רוב סיעה ורוב העיר דהוי ס"ס וכמו רוב וכן מש"כ הב"י שם דהריטב"א ג"כ חולק על הטור וס"ל כהרמב"ם דאם אינו ידוע לא תנשא לדעתי אינו כן דהא הריטב"א בקידושין כתב ג"כ דספק רוב הוי ס"ס ולכן ברור לדעתי דהרשב"א והריטב"א אינם חולקים על הטור בזה ועיין בספרי באר יצחק שם שהארכתי קצת בזה וכן בספרי נחל יצחק סי' ל"ח ענף ג' כתבתי מזה והפרישה לאה"ע סוף סי' ו' וכן היש"ש לכתובות סוף פ"א כתבו טעם אחר על דברי הטור הזה משום דמן הסתם הנואף הלך אלי' כו' אכן העיקר כמש"כ ע"פ דברי הרשב"א והריטב"א הללו דלפ"ז א"ש דברי הטור בפשיטות. ואפשר דלזה נתכווין הב"י שם וקיצר בזה ובאמת לדעתי אין מוכרח דהרמב"ם יחלוק ע"ז ואם ניסת לכהן דכתב גם הרמב"ם דלא תצא אם יש שני רובי היינו רוב סיעה ורוב העיר אף שנבעלה בעיר ואינה טוענת ברי וכמש"כ הרמב"ם פ' י"ח ה' א"ב ואין הכרח שם דאם אינו ידוע מי הלך למי דתצא אלא סתם הרמב"ם בזה. וי"ל דמודה להטור דעכ"פ אם ניסת לכהן דלא תצא ואין לנו הכרח מהרמב"ם על דיעבד:

י

ובפרט לשיטת הרמב"ם דפסק דפיתוי קטנה רצון וע"פ הוכחה של המ"מ מהך דכתובות דף ט' דלא דיינינן ס"ס ספק שמא בקטנותה כו' וכמו שכתבו התוס' שם להוכיח מזה דס"ס משם א' לא מהני וע"כ כתבו בכמה פוסקים דהרמב"ם ס"ל לדון אף ס"ס משם אחד דמהני לכן בוודאי לפי שיטת הרמב"ם הדעת נוטה כדברי הרשב"א והריטב"א הנ"ל שכתבו לדון ס"ס הזה דספק אזלי לגבה וספק ב' שמא לכשר נבעלה ובפרט דכתבתי בספרי לפרש דס"ס זו עדיפא מן ס"ס משם א' וכ"ע מודו דיש לדון ס"ס זו וע"כ אין לנו הכרח מהרמב"ם דיחלוק על דיעבד ואפשר לומר דאם ניסת לכהן דגם הרמב"ם מודה דלא תצא אם יש שני רובי אף דאינו ידוע מי הלך למי:

יא

והנה בנ"ד יש שני רובי המסייעים להכשיר את הוולד דידוע אשר דירת האשה יש שם רוב העיר הם נכרים וכן רוב עוברים ושבים האורחים שם הרוב נכרים ובמקום דאיכא תרי רובי אף דאינה טוענת ברי לשיטת הטור דתנשא לכתחילה לכהן ואף באינו ידוע מי הלך למי. ע"כ בנ"ד אף לשיטת הטור דפסק בסי' ד' דנאמן האב לומר אינו בנו. א"כ לשיטתו אין לדון הס"ס בנ"ד ואין לנו ההיתר של רע"א זצ"ל והחתם סופר הנ"ל עכ"ז יש לנו להתירו בקהל אף לשיטת הטור מטעם אחר לפי מה דנתבאר לעיל בשם הבית מאיר בסי' ד' דאף להטור מספקינן דנבעלה לא"י וכמש"כ רע"א בתשובה סי' ק"ו כנ"ל וכש"כ בנ"ד דיש מכתבי חיבה מהא"י אלי' וכמש"כ לעיל א"כ יש לנו יסוד היתר בנ"ד מטעם אחר אף זולת הספק ספיקא שכתב רע"א זצ"ל הנ"ל דנראה לי דלשיטת הטור דס"ל דאף באינו ידוע מי הלך למי דתנשא לכתחילה במקום דאיכא רוב העיר ורוב סיעה א"כ ה"ה בנ"ד יש שני רובי כנ"ל וכש"כ בנ"ד דנחשב כדיעבד וכמש"כ רש"י והר"נ לכתובות דף י"ד והמגיד משנה ה' ח"ב פ' י"ח ה' י"ג דהיכא דפוסלו מקהל נחשב כדיעבד ודין הוולד כדין האשה שנשאת והובא בתשובת הרמ"א סי' כ"ג ע"ש וכבר נתבאר דאין הכרח דהרמב"ם יחלוק ע"ז כיון דזה הוי כמו דיעבד דאין לנו להרבות במחלוקת וזהו היתר מורווח לדברי הכל:

ענף ג

יב

ועוד יש לנו יסוד דהיתירא בנ"ד ונקדים לדברי הנו"ב במ"ק ח' אה"ע סי' ד' בפנוי' דילדה ולא נבדקה ממי נתעברה והולד נתגדל ובין כך מתה האם ושקיל וטרי מה דינו של הולד אם מותר לבוא בקהל כו' והעלה דדוקא היכא דיש לדון על האם עצמה אז יש לדון שמא אזלא איהי לגבייהו וה"ל קבוע וכמעמ"ד אבל היכא דמתה האם ואין דנין עכשיו רק על הוולד בזה אף דנימא דאזלא איהי גבייהו דמ"מ תינוק זה שנמצא בשוק ה"ל פירש וכל דפריש מרובא פריש וע"כ אם רוב מסייע להיתר סמכינן ע"ז להתירו בקהל והאריך בזה. והבית מאיר בסי' ד' הביא לדברי הנו"ב הללו והקשה עליו מדברי התוס' כתובות דף ט"ו ד"ה דילמא כו'. והשב שמעתתא שמעתא ד' פ' י"ז הביא לדברי הנו"ב והבית מאיר הללו ודחה לראיות הבית מאיר מן התוס' הנ"ל בטוב טעם והנה הקהלת יעקב להגאון מליסא בחידושיו לאה"ע סי' ו' סעי' י"ח הביא לדברי הנו"ב הללו והשיג עליו דכיון דבעת שנבעלה נולד אז הספק על האשה ועל העובר שבתוכה לספק קבוע דהעובר ירך אמו כ' ואפילו האשה גרושה מכבר כו' מ"מ יש עלי' להיות ספק אם היא אסורה לכהן גם משום זונה כו' עכ"ל. ובחמדת שלמה סי' א' הביא לדברי הנו"ב הללו והעיר דלפ"ז הולד מגרושה וחללה דאין לדון על האם כלל שלא יהי' הולד הנולד ממנה בכלל שתוקי כיון שאין דנין על האם כו'. אבל הקהלת יעקב מליסא כבר הרגיש בזה כנ"ל ולפ"ז בנ"ד דהאשה היא אשת איש ואין על האשה עצמה שום נפ"מ אם נבעלה לישראל או לנכרי ועיקר הספק הוא רק לגבי הולד אם נבעלה לישראל אז הוולד ממזר ואם נבעלה לא"י הוולד כשר ע"כ אין זה מקרי נולד הספק במקום קבוע דכיון דלהאשה עצמה אין שום הספק נוגע אליה כלל ואז בעת שנבעלה הוי הולד רק בשם עובר בעלמא וגם בשם עובר אינו אז בעת שנבעלה ורק כמיא בעלמא. ואף עובר ממש קודם מ' יום הוי מיא בעלמא כדאמרו ביבמות דף ס"ט ע"ב ובח"מ סי' ר"י בסמ"ע ס"ק וש"ך שם ס"ק ב' ומבואר ביו"ד סי' ק"י סעי' ג' ובש"ך ס"ק י"ח דלקחו קטן במקום הקביעות דינו כבשר הנמצא דאזלינן בתר רובא וכש"כ בנ"ד דגרע מקטן דהא עובר מקרי דשלב"ל ולכן בעת שנתגדל הוולד אז הוי נולד הספק אצלו אם מותר בקהל או לא והוי אז כפריש ואזלינן בוודאי בתר רובא וכמו בבשר הנמצא:

יג

והא דיו"ד סי' ק"י סעי' ג' ברואה שהא"י לקחו ממקום הקביעות הוי כאילו לקחו משם בידו וכמבואר בתוס' ובפוסקים זהו משום דלמי שראהו לוקח ממקום הקביעות מקרי נולד הספק בקביעות אם מותר לו ליקח ממנו ולאכול או לא אבל בנ"ד לא שייך אז בעת שהעובר במעי אמו לדון אם מותר הוא לבא בקהל או לא דהא אף בקטן שלקח בשר ממקום הקביעות אין דינו כקבוע כש"כ בהעובר ובפרט דבעת הביאה אין עליו אף שם עובר כלל רק מיא בעלמא כנ"ל וגם לא שייך אז להסתפק אם מותר לבוא בקהל דלאו בר ביאה הוא כלל אז ולענין קידושין בלא ביאה לבד מה דקיי"ל קידש ולא בעל אינה לוקה כמש"כ הרמב"ם פ' ט"ו ה' א"ב זולת זה הא לא מהני קידושין בעובר ואף לדעת הרמב"ם אינו רק בהוכר העובר כמבואר באה"ע סי' מ"ם סעי' ח' ועוד דהא לא שייך בקידושי קטן ועובר רק ביש לה אב משא"כ היכא דאין האב לפנינו וע"כ פשוט דאין לדון כלל לידת הספק לאחרים על העובר ומכש"כ בעת שנבעלה כנ"ל וע"כ אין זה דומה כלל להך דתשעה חנויות כו' דמי שראהו לוקח ממקום הקביעות דמקרי נולד הספק במקום הקבוע וכמעמ"ד דשא"ה כנ"ל וכן אין לדמות נ"ד להך דפסחים דף ט' ובתוס' ד"ה היינו תשעה חנויות כו' דתשע צבורין של מצה ואחד של חמץ דהיינו ט' חנויות ובלא ביטל הוי ספיקא דאורייתא למי שראהו שלקח מן הקבוע וכמבואר באו"ח סי' תל"ט ואף קודם הפסח הדין כן אף דאז לא שייך לידת הספק כיון דהי' אז זמן היתר ומשום חובת בדיקת חמץ דזה הוי רק מדרבנן אין שייך לומר ולדון משום זה דיהיה ספיקא דאורייתא דשא"ה דבערב פסח אינו רק מחוסר זמן וזמן ממילא אתי וכמש"כ המל"מ ה' אישות פ"ד ה' ז' וכיוצא בזה כתב הר"נ לנדרים ד' צ'. משא"כ בנ"ד דמקרי דבר שלא בא לעולם כלל אז מקודם שהוכר העובר לדברי הכל וע"כ אין זה דומה להך צבורין חמץ ומצה קודם פסח דהא הצבורין הי' עכ"פ בעולם משא"כ בנ"ד דלא שייך לומר דכיון דנולד הספק במקום הקביעות אז בעת שנבעלה במקום הקבוע כו' דהא לא הי' אז בעולם כלל להוולד עצמו דישנו עכשיו וע"כ ברור ופשוט לענ"ד דכיון דלא היה מעולם לידת הספק על האם עצמו למי נבעלת דאין זה מקרי נולד הספק ולכן הוולד עצמו מקרי פירש ודיינינן ביה כל דפריש מרובא פריש ואם יש רוב המכשירו בקהל סמכינן ע"ז להיתירא וכמו שכתבתי גבי ט' צבורין מצה וא' חמץ כנ"ל יש סעד לדברינו מן מה שכתב המג"א בסי' תמ"ז ס"ק כ"ד גבי חמץ דלא דיינינן בי' נ"ט ב"ר נ"ט דהיתירא משום דחמץ שמו עליו כו' ואף החולקים שם יודו דבנ"ד שאני וכן אין להעיר מהך דכתב הר"נ בתשובה לדון דחמץ קודם פסח הוי היתר בהיתר ומזה באו"ח סי' תמ"ז סעי' ד' ובפר"ח ומקור חיים שם דאין זה דומה כלל למה שכתבנו וכן מש"כ המג"א בסי' תל"ט ס"ק ג' דכיון דלא חל איסור חמץ עד שעה ו' כו' כל זה שאני ופשוט:

יד

ועוד דהא בנ"ד בעת שנבעלה לא ראו אז שום איש את הבעילה כידוע ע"כ לא שייך לדמות זה להך דיו"ד סי' ק"י דמבואר שם דבראה שלקח הקטן מהחנות דמקרי נולד הספק במקום הקבוע כנ"ל דהא בנ"ד לא ראה זה שום אדם ע"כ אין זה דומה כלל לדהתם ומהאשה עצמה כבר נתבאר דלגבי דידה אין שום לידת הספק ממי נבעלה דליכא שום נפ"מ גבה כיון דהיא א"א ולגבי הוולד עצמו לא הי' שום לידת ספק שייך אצלו מעולם רק עכשיו שנולד ונתגדל ואז דינו כפריש דאזלינן בתר רובא ועדיפא זה מהך דנמצא בשר ביד הקטן דמבואר ביו"ד סי' ק"י דהוי כמו פריש ועיין באה"ע סי' ו' סעי' י"ח דכתבו שם ראוה שנבעלה כו' וכן הוא לשון הרמב"ם והטור אך אף אם היה הבעילה בפני אנשים ג"כ נתבאר דזה מקרי דלא נולד הספק אז בעת הבעילה משום דהי' אז כמו דשלב"ל וכמו שנתבאר ולגבי דידה עצמה לא הוי שום נפ"מ בנ"ד כנ"ל [ואין סברא לומר דהא גם לגבי האשה עצמה הוי לידת הספק היכא דהיתה אומרת אינו ידוע למי לענין אם מותרת לקלקל העובר בבטנה בא"א שזינתה דזה אינו דהא כתב בשו"ת שאילת יעבץ בסי' מ"ג דאין לחלק בזה ע"ש ובלא"ה אין סברא כלל לומר כן בנ"ד מכמה טעמים הפשוטים]. ואין לומר דנפ"מ לגבי הך דהוריות דף י"ג דישראל קודם לממזר דהא כ"ז שהוא במעי אמו לא שייך לדון זה כלל ובפרט קודם שהוכר העובר וקודם מ' יום ומכש"כ בעת הבעילה עצמה דאז עיקר מקום לידת הספק ועיין בח"מ סי' תכ"ה סעי' ה' וקצרתי והא שכתב החמדת שלמה להוכיח מהרמב"ם דכתב דאף אם לא נבדקה האם עד שמתה הולד שתוקי כו' י"ל דשא"ה דבעת הבעילה הי' לידת הספק על האם עצמו וע"כ מקרי נולד הספק במקום הקבוע משא"כ בנ"ד דלא היה חל מעולם הספק על האשה עצמה כלל בנ"ד כנ"ל:

טו

והארכתי בזה לפי דראיתי בשב שמעתתא שמעתא ד' פ' י"ח דכתב דדין האם על העובר יש לה דין לוקח על העובר וה"ל כלקחה העובר ממקום קביעות וכיון דהאשה לפנינו אסור לכ"ע כו' ע"ש ועיין בהפלאה לכתובות דף ט"ו גמ' ד"ה לא צריכא כו' ובחמדת שלמה סי' א' ע"כ הארכתי לבאר דבנ"ד נראה ברור ופשוט דהוי הוולד כמו פריש ואזלינן בי' בתר רוב. ולהיתירא. ויש לנו לסמוך על דברי הנו"ב בכה"ג ואף דהנו"ב העלה בסי' ז' שם דלא סמכינן על חד רובא במקום דלא שייך חזקה בודקת ומזנה כמו שהוכיח זה מן מש"כ הרמב"ם היתה אלמת או חרשת ובשו"ע סי' ו' סעי' י"ח ובאמת ראייתו יש לדחות בפשיטות. אך אף לדבריו הא במקום דאיכא שני רובי ס"ל להכשיר ולא החמירו חז"ל בזה משום מעלת יוחסין. אך דחיישינן שמא אזלא איהי לגבייהו לשיטת הרמב"ם. אבל כמו בנ"ד דאף דאזלא איהי גבייהו אין דינו של הוולד כמו קבוע רק כמו פריש ע"כ אף לשיטת הרמב"ם יש לנו להתיר במקום דיש שני רובי רוב העיר ורוב סיעה אף דאינו ידוע מי הלך למי משום דדין הוולד בנ"ד כמו פריש וסמכינן בוודאי על תרי רובי ואף חשש מדרבנן דמשום מעלת יוחסין ליכא בזה וידוע הסכמת האחרונים דא"י שבא על בת ישראל הוולד כשר וא"צ כו' כלל וכמש"כ החמדת שלמה בסי' ב' ג' והנו"ב מ"ת סי' ק"נ והובא בפ"ת סי' ד' ס"ק א' וידעתי למה שכתב הבית שמואל בסי' ו' ס"ק ל"א דכשיש לישראלים שכונה בפני עצמה ואין דרך הא"י מפסיק אז הוי כעיר בפני עצמה וכאילו לא הי' דרים שם א"י וכמו ביו"ד סי' קכ"ט כו' אך לפי הנראה אין בהעיר שדרה האשה שם לישראלים שכונה בפני עצמה ושלא יהי' דרך הא"י מפסיק שם ויחקור כת"ר ע"ז ויודיעני. ויש לי להאריך עוד בכ"ז ולדינא דעתי מסכמת כי הוולד מותר לבא בקהל בלא פקפוק כלל:

תוכן העניינים

עין יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה