אור ברסלב
עין יצחק חלק א אבן העזר › סימן ו

עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור

אבן העזר · סימן ו

סימן ה

ב"ה יום ד' ט"ז סיון תר"ל לפ"ק. אל כבוד הרב הג' וכו':

מכתבו הגיעני בשאלתו ע"ד האשה ששהתה עם בעלה שנים עשר שנים ולא ילדה ואח"ז יצא עלי' קול שיש לה אהבה לפועל א' וראו העדים איך שהפועל הי' משחק עמה ויש ע"א המעיד על היחוד של הפועל עם האשה הזאת ואח"ז ילדה וולד א' ובעלה אמר שהודית לו כי הוולד אינו ממנו ונתגרשה כבר ואח"ז נשא בעלה אשה אחרת ומת בלא בנים ונשאלתי אם צריכה חליצה דשמא הוולד אינו ממנו רק מן הפועל או דאמרינן דהוולד הוא מבעלה של האשה הראשונה וע"כ א"צ השניי' חליצה וכת"ר כתב להחמיר ע"פ המבואר בסי' ד' סעי' ט"ו א"א שיצאה עלי' קול שהיתה מזנה והכל מרננים אחרי' אין חוששין לבני' שרוב בעילות תולין בבעל אבל בנ"ד ששהתה שנים עשר שנים ולא ילדה לא שייך הרוב בעילות אחר הבעל וכמש"כ הצ"צ בסי' נ"ג והאריך כת"ר בזה ע"פ דברי התוס' דיבמות דף ל"ז ע"א ד"ה וזו הואיל ולא הוכר כו' שכתבו דבשהו עם בעליהן כמה שנים ולא ילדו לא שייך בזה לדון להא דרוב נשים מתעברות ויולדות כו':

א

והנני להשיבו בקצרה כי מש"כ כת"ר לדמות זה להך דהתוס' ביבמות דף ל"ז ד"ה וזו הואיל כו' אין זה דומה כלל דשאני בהא דרוב מתעברות ויולדות דכיון דשהו עם בעליהן כמה שנים ולא ילדו שפיר כתבו התוס' דלא שייך לדון להך רוב הנ"ל אבל בהך רוב דאמרו דרוב בעילות תולין בהבעל וודאי שייך אף באותן ששהו עם בעליהן ולא ילדו דהא מ"מ רוב בעילות הם של הבעל וזה פשוט:

ואין לבנות יסוד על סברא קלה בלא ראי' ברורה ולדחות למה דאמרו בגמ' בכללא לומר ישא בת דומה ולא חילקו בזה בין שהתה זמן רב עם בעלה ולא ילדה או לא שהתה כו'. והצ"צ לא אמר זה רק במקום סידור תשובה על החטא אבל לדינא אין סברא לומר כלל ולחוש בנ"ד על הוולד שהוא בחשש ממזר. ובדברי הנו"ב במ"ק סי' ס"ט במה שכתב שם יש לדון הרבה וקצרתי ועיקר מילתא דידן בלא"ה נראה לי דזה דומה להא דסי' ו' סעי' ט"ז ביצא עלי' שם מזנה דאין חוששין לה וכמבואר בגיטין דף פ"ט והטעם הוא דפריצותא בעלמא הוא דחזי לה וכפי' רש"י שם פשיחקה בשוק או מיעך כו' והט"ז בסי' ד' ס"ק ז' כתב לפרש דשאני הא דסי' ד' סעי' ט"ו שיצא עלי' קול ורינון של ניאוף ע"כ אסורה האשה עצמה משא"כ בהך דסימן ו' סעי' ט"ז דיצא עלי' קול מחמת שראו ששחק עמה וכפי' רש"י בגיטין ע"כ אף האשה עצמה מותרת לכהן כו' עכ"ל הט"ז ולפ"ז ה"ה בנ"ד דראו העדים שהפועל שחק עמה ע"כ הוציאו עלי' קול שזינתה ולכן אף האשה עצמה אין עלי' חשש איסור זונה לכהן וכש"כ על הוולד דאין עליו חשש איסור ממזר כלל וכן אין שייך בנ"ד הא דסי' ד' סעי' ט"ו דהכל מרננים אחרי' דכתב הב"ש שם בס"ק כ"א דהכל מרננים אחרי' גרע טפי כו' וכ"כ הח"מ סי' ו' ס"ק י"ד דלפי הנראה ממכתב כת"ר נראה דבנ"ד לא היה כן. וע"כ אין שום מקום להחמיר גם על האשה עצמה וכש"כ על הוולד דאין לחוש עליו בחשש ממזר וזה פשוט:

ב

ומש"כ כת"ר לדמות זה להא דסי' ד' סעי' י"ד דבראו דבר מכוער לא אמרינן אישתהי אין זה דומה כלל דשא"ה דהך דתולין באישתהי זהו נגד הרוב משום דלא שכיח זה ע"כ בראו דבר מכוער דיצאתה מחזקת כשרות ע"כ לא תלינן במידי דלא שכיח וכמש"כ הח"מ שם בס"ק י"א והב"ש בס"ק י"ח אבל בנ"ד דיש לנו רוב בעילות דתולין בהבעל אף בזינתה בוודאי א"כ כש"כ בראו בה דבר מכוער וזה פשוט מאד וזולת זה הא כתב בתשובת ר' עקיבא איגר זצ"ל סי' צ"ט דבשביל יחוד לא אבדה חזקת כשרותה. רק דכוונת הרמ"א בסי' ד' סעי' י"ד הנ"ל להכיעור דבסי' י"א ע"ש ומה"ט אין אוסרין על היחוד ולקמן בסי' י"א בב"ש ס"ק ד' כתב על מש"כ הח"מ שם ס"ק ג' להסתפק באם מצאו אותם מנשקים זא"ז ויודעים שלא היה אז טומאה דכתב הב"ש דזה לא מקרי כיעור ולא חיישינן שמא בא עלי' בפעם אחר א"כ ה"ה בנ"ד במה שאומרים העדים שראו אותן משחקין ביחד כיון שאז לא הי' טומאה ע"כ זה לא מקרי כיעור ומה שהעיד ע"א על היחוד בעת שהלכו לסליחות. הא ע"א לא מהימן על הכיעור כמבואר בסי' י"א סעי' א' ברמ"א ובב"ש ס"ק י"ד דאף דמהימן לי' כבי תרי מ"מ מותרת וכ"כ הב"ש בסי' קט"ו ס"ק כ"ה ע"ש א"כ לפ"ז בנ"ד דלא היה כיעור המבואר בסי' י"א ע"כ לא איתרע כלל חזקת כשרותיה ולכן אף דנימא בזה לסברת הצ"צ דכתב דבשהה עשר שנים ולא ילדה לא שייך בזה לתלות בתר רוב בעילות אחר הבעל כיון דאיתרעי הבעילות של הבעל. עכ"ז הא שייך בזה לדון חזקת כשרות כמש"כ התוס' בחולין דף י"א ד"ה כגון שהי' אביו ואמו חבושין כו':

ג

והא מצינו בכתובות דף י"ג בראוה מדברת כו' ומאי מדברת נבעלה וקיי"ל דלדברי המכשיר בה מכשיר אף בבתה משום דחזקת כשרות של האם מהני אף להבת כמש"כ התוס' בכתובות דף כ"ו ע"ב ד"ה אנן אחתינן כו'. והא דכתבו התוס' בכתובות ד' י"ד ע"א ד"ה אלמנת עיסה כו' דבת העיסה אין לה חזקת כשרות כבר פי' זה היטב בדרוש וחדוש של רע"א זצ"ל שם ע"ש אלמא אע"ג דנבעלה בוודאי ועשתה איסור עכ"ז דיינינן להכשירה ולהכשיר הוולד משום חזקת כשרות וכה"ג כתבו התוס' בגיטין ד' י"ז ע"א ד"ה משום בת אחותו כו' דכתבו ועוד אדרבה אוקמה בחזקת כשרות שלא נבעלה כשהיא א"א. אף דגם אי נבעלה בעודה פנויה עשתה איסור עכ"ז דיינינן מחמת החזקת כשרות דלא עשתה איסור חמור א"כ כש"כ בנ"ד דאע"ג דשחקה עם הפועל אף דזהו מילתא דאיסורא מ"מ דיינינן חזקת כשרותה דלא נבעלה להפועל מעולם:

ד

וזהו דומה קצת לכל נשים שבעולם שיולדים בנים לאחר עשרה שנים ששהו עם בעליהן ולא ילדו עד הנה דוודאי כשרים הבנים וח"ו להרהר אחריהם וע"כ אף דנימא לסברת הצ"צ דכיון דשהו עם בעליהן ולא ילדו זמן רב דלא שייך בזה רוב בעילות אחר הבעל עכ"ז מכשירין להוולדות משום חזקת כשרות ויותר מזה כתב בתשובת שיבת ציון סי' ע"ג דאף דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה. עכ"ז כשרים הבנים משום דאיכא תרי חזקות היינו חזקת כשרות וחזקת היתר לבעלה ע"ש. וכש"כ בנ"ד דלא שייך בזה לדון הרוב הסותר להכחיש לרוב בעילות אחר הבעל ובאמת האשה עצמה בנ"ד היתה מותרת לבעלה דאף לפי דברי הבעל אשר האשה עצמה הודית לו כי הוולד אינו ממנו עכ"ז הא קיי"ל דאשה האומרת טמאה אני לך אינה נאמנת אף בהודית דרך תשובה כמבואר בתשובת האחרונים:

ודווקא בידוע שנתייחדה עם א' בזה כתב הב"ש בסי' קט"ו ס"ק כ"ג דנאמנת לומר טמאה אני אבל בע"א מעיד שנתייחדה לא מהני להאמינה ודוקא בע"א מעיד שזינתה מקרי רגלים לדבר להאמינה וגם בעיקר מילתא אי יחוד מקרי רגלים לדבר חלקו האחרונים על הב"ש בזה וע"כ וודאי שייך בנ"ד ג"כ הנך תרתי חזקות כמש"כ השיבת ציון להכשיר את האשה ואת הוולד:

ה

ובאמת בלא"ה נראה לי ברור דאף בשהתה עשר שנים ולא ילדה שייך בזה הך רובא דרוב בעילות אחר הבעל ודוקא רוב מתעברות ויולדות לא שייך בשהה עשר שנים כו' וחייב לגרשה בשהה עשר שנים וכו' כדאמרו ביבמות דף ס"ד דשמא לא זכה להבנות ממנה:

וזהו כעין מש"כ דבשהה עשר שנים איתרע לי' הך רוב נשים מתעברות ויולדות וה"ל ספיקא על להבא אם תוליד שוב או לא וכ"ז בלא ילדה אבל בילדה אף לאחר עשר שנים אז וודאי שייך הרוב בעילות אחר הבעל דמצוי אצלה ביותר. ואף בפרוצה ביותר שי' הרא"ש בב"ב פ' יש נוחלין סי' כ"א דאף בפרוצה ביותר שייך רוב בעילות אחר הבעל אף באומר האב לפסול את הוולד ולשיטת בה"ג והובא בב"ש סי' ד' ס"ק כ"ו והביא כן בשם רוב פוסקים ע"ש ואף דיש חולקים בזה היינו בפרוצה ביותר ויש עדים ע"ז אבל כ"ז דלא נתברר זה אף דנימא דזינתה לפרקים מ"מ וודאי שייך הך רוב בעילות אחר הבעל אף בשהתה עשר שנים ולא ילדה. והא ליכא שום רוב הסותרו לזה וגם הצ"צ כתב שם בסי' נ"ג בזה"ל דבשהתה עשר שנים גרע כח הרוב שתולין רוב בעילות אחר הבעל כו' היינו דגרע בזה אבל מ"מ רובא איכא ואפשר דהוי בזה כמו רוב שאינו גמור דכתבו התוס' בכתובות דף ט' בסוגיא דפ"פ ואף זה מהני אם ליכא מה דסותרו לזה וגם כבר נתבאר דאף דנימא דליכא רוב בעילות אחר הבעל בנ"ד מ"מ כיון דהוי לכה"פ ספק השקול א"כ מהני בזה חזקת כשרות שלה וחזקת היתר לבעלה כמש"כ השיבת ציון כנ"ל וכבר נתבאר דמחמת הקול דהכל מרננים אחרי' דנ"ד אין לחוש כלל דזהו כמו הא דסי' ו' וגיטין דף פ"ט וה"ה בנ"ד דמחמת דראו בה ששחק עמה הפועל יצא הקול:

ו

ועוד נלע"ד דאף דנימא דנ"ד דומה להא דסי' ד' סעי' ט"ו דאם הכל מרננים אחריה יש לחוש לבניה שהם ממזרים אם ליכא רוב בעילות אחר הבעל. מ"מ יש לדון דאין לחוש בזה והוא דהא מצינו בגיטין דף פ"ח ע"ב דאם יצא הקול דזרק לה קידושי' ספק קרוב לה דבכה"ג לא חיישינן לקלא וכן מבואר בסי' מ"ו סעי' ג' דבקידושי ספק קרוב לו או אם יש להסתפק אם היה בקידושין ש"פ וכה"ג דבכה"ג לא חיישינן לקלא והטעם הוא כיון דע"פ דין תורה לא מהני קלא כלל ומה"ט קיי"ל בח"מ סי' ל"ד דאין אדם נפסל ע"פ קול זולת לעדות אשה וגם זהו רק מדרבנן כמבואר באה"ע בסי' מ"ב בח"מ ס"ק י"ד ובב"ש שם ומה"ט בקלא בתר נישואין לא חיישינן וכ"כ הרא"ש בגיטין פ"ט סי' י"א דמיחש לקלא חששא דרבנן ובשל סופרים הלך אחר המיקל ע"ש וכיון דעיקר מילתא הא דהחמירו בקלא אין זה רק חומרא מדרבנן ע"כ לא החמירו רק היכא דלדברי הקול הוי איסור וודאי אבל היכא דגם לדברי הקול אין זה איסור וודאי רק ספק איסור בזה לא תקנו לחוש להקול וכה"ג כתב הפני יהושע בגיטין ד' פ"ט ע"א בתוס' ד"ה בעולה אין חוששין לה כו' ועיין בב"ש סי' מ"ו ס"ק י"א וס"ק י"ב מזה:

ז

וה"ה בנ"ד אף ביצא קול והכל מרננים אחרי' ג"כ אף אם נימא לסברת כת"ר דלא שייך בזה לומר רוב בעילות אחר הבעל מחמת דשהתה עשר שנים ולא ילדה וכמש"כ הצ"צ משום דהך רוב בעילות של הבעל סותר להך רובא דיש לנו מדלא ילדה עשר שנים שוב אינה יולדת והוי רובא הסותר להרוב השני וכדמצינו בכתובות דף ט"ז ובחולין דף נ"ג בהך דרוב אריות דורסין כו' דאדרבה רוב שוורים מתחככין כו' איכא למימר הכי כו' אוקי מילתא אחזקי' וה"ל ספק כו' עכ"ז הא ה"ל לכה"פ ספק השקול בנ"ד אם הוולד מהבעל משום דרוב בעילות אחר הבעל או שמא הוולד מן הפועל א"כ אף לפי דברי הקול ה"ל ספק בנ"ד. והא היכא דלא הוי איסור וודאי רק ספק איסור לא חיישינן בזה לקול אף מדרבנן ומוקמינן על הדין. ומן הדין הא אזלינן בתר חזקת היתר לבעלה וחזקת כשרות כנ"ל והא דאמרו באה"ע סי' ד' סעי' ט"ו בא"א שיצא עלי' קול והכל מרננים אין חוששין לבני' שרוב בעילות תולים בבעל באמת הוא דאף אם לא הי' לנו רובא לברר ג"כ אין חוששין לבני' משום דהא ה"ל רק ספק איסור ממזר דלא חיישינן לקול בכה"ג כנ"ל והא דנקטו שם הך טעמא זהו להורות לנו דאף אם זינתה בוודאי ג"כ בני' כשרים משום רוב בעילות כו' וכמש"כ הב"ש ס"ק כ"ב והח"מ ס"ק י"ד אבל בקול אף אם לא היה לנו רובא לברר על היתרא רק ה"ל ספק השקול ג"כ אין חוששין בכה"ג לקול אף בהיה עלי' קול של ניאוף וכנ"ל לכן אף לפי סברת הצ"צ ג"כ אין לנו להחמיר בנ"ד:

ח

ובענין הזה יש להעיר בפסחים ד' פ"ז ע"א דאמרו שם א"ר יוחנן תחלה כו' אמר הקב"ה לך וקח לך אשה זנונים ותוליד לך בנים זנונים כו' שנאמר ויאמר ד' אל הושע קח לך אשת זנונים וילדי זנונים כו' ופי' רש"י שתלד לך בנים זנונים ספק שלך ספק של אחרים וכו' א"ל הקב"ה ומה אתה שאשתך זונה ובניך זנונים ואין אתה יודע אם שלך הן אם של אחרים הן כו' וקשה הא יש לומר דרוב בעילות של הבעל וה"ל שלו וע"ז י"ל דכיון דהיתה פרוצה ביותר דאז חוששין לבני' ע"פ דין ואכתי תקשה בהא דאיבעי' לרב עמרם בסוטה דף כ"ז היתה פרוצה ביותר מהו כו' כי תיבעי לך אליבא דמ"ד אין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה מאי כיון דידע בה נטורי מנטר לה או דילמא כו' וקשה דה"ל למיפשט זה מהך דר' יוחנן דפסחים הנ"ל והא ר' יוחנן ס"ל בנדה ד' ל"א ע"ב דאין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילה ואפ"ה אמר דה"ל ספק שלו ספק של אחרים ומוכח דבפרוצה ביותר לא דיינינן להך רובא:

ט

וראיתי בחכמת שלמה שם שהעיר בזה ותירץ דשאני בזקן דלא דיינינן להרוב בעילות אחר הבעל וזהו מילתא חדתא שלא העירו מזה בהפוסקים. ובחדושי אגדות של המהרש"א שם העיר מזה בקצרה וז"ל דהושע חשב דבניו הוא כדאמרינן רוב בעילות אחר הבעל וא"ל הקב"ה ובניך זנונים הם ואין אתה יודע אם שלך הן ר"ל שאין אתה יודע בודאי אם שלך הם דיש לחוש למיעוט בעילות מאחרים עכ"ל ולפי דברי המהרש"א בח"א אין מקום להוכיח להחילוק של הח"ש הזה ונ"ל להסביר ביותר לדברי המהרש"א בח"א והוא דהנה בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' ט"ז ענף ד' הבאתי לדברי השמ"ק לב"מ דף ז' שכתב דהא דהולכין בתר הרוב אינו אלא ספק מגזה"כ דגזרה התורה דצד הספק דהרוב נוטה לו כן יקום ועכ"ז אינו אלא ספק כו' ע"ש שהארכתי בזה ולפ"ז שפיר אמרו כאן בפסחים דבניך זנונים ואין אתה יודע בוודאי אם שלך הם או של אחרים וכפי' רש"י ספק שלך ספק של אחרים משום דאף דהרוב מברר לנו לדינא דהם כשרים מ"מ שם ספק עליהם וע"כ אין מקום להוכחות החכמת שלמה לחלק דזקן שאני ולזה אפשר דנתכוין המהרש"א בח"א ואף דנימא דלא נתכוין לזה מ"מ י"ל כן מעצמינו ע"פ דברי השיטה מקובצת הזה וזולת זה יש לומר עוד דכיון דא"ל הקב"ה דבניו יהי' ילדי זנונים ופי' רש"י שיהיה ספק שלך ספק של אחרים א"כ מסתמא הי' באופן דלא הוי מצי הושע למינטרה דהרבה סיבות ושלוחין למקום ובודאי נתקיים דיבורו של השי"ת וע"כ אין מקום לקושיות הח"ש. והארכתי קצת בזה לברר דהנכון עם הפוסקים דאינם מחלקים בין זקן לאינו זקן וכהחילוק של הח"ש וכפי הנראה מן המהרש"א דלא נחת לחלק כסברת הח"ש וע"כ בנ"ד אף אם הי' זקן ג"כ שייך למידק הך רובא דרוב בעילות אחר הבעל:

י

ומה דאמר הבעל בנ"ד דהאם הודית לו שהולד אינו ממנו. הא האשה אינה נאמנת על בנה לפוסלו רק האב אם אומר ברי לי הימני' רחמנא משום יכיר וגם י"ל דאמרה כן משום דעיני' נתנה באחר ע"כ לדעתי האשה אינה צריכה חליצה והולד כשר לבא בקהל:

תוכן העניינים

עין יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה