עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור
אבן העזר · סימן ה
נשאלתי בא' שנשא אשה ותיכף אחר החתונה ראו שנשתגע האשה הנ"ל הרבה לעין כל בעלי החתונה ובעת החופה והקידושין לא הרגיש בה החתן כלל:
אך בעת היחוד אמר החתן שלא בא עלי' כלל כי בעת היחוד עמה על שארי דברים השיבה לו כהוגן ושארי דברים דיברה בדרך שטות ולמחר אחר החופה והיחוד נסעו כ"א לביתו ונפרדו זה מזה וגם נתברר בגב"ע איך שקודם החופה אירע לה זה שהיא במרה שחורה והיתה עתים חלומה ועתים שוטה. אך הבעל וקרוביו לא ידעו מזה לפי שמשפחת הכלה ואבי' הסתירו את הדבר וגם יש גב"ע איך שבעת החתונה ראו בהאשה סי' העליון המבואר בנדה דף מ"ח במשנה שם דבא העליון כו' ונשאלתי אם יש להתיר להבעל לישא אשה אחרת אף בלא מאה רבנים וע"ז דן מעכת"ר להקל ע"פ ס"ס ספק שמא בעת החופה היתה אז שוטה ולא חלו הקידושין כלל ואת"ל דבעת החופה היתה אז בעת חלומה עכ"ז ספק הוא שמא הוא מן המומין דסתם בני אדם מקפידין עליהם דהא בקידשה וכנסה סתם ונמצאו בה מומין אינה מקודשת רק מספיקא כמבואר בכתובות דף ע"ג ע"ב ובאה"ע סי' ל"ט סעי' ה' א"כ הוי ס"ס מעליא להתיר לו שישא אשה אחרת כה הוא קוטב דברי מעכת"ר:
ענף א
א
תשובה בעז"ה באמת יפה כתב מעכת"ר דדוקא בס"ס יש מקום להתירו מן חרד"ג. כי אף דמבואר באה"ע סי' א' דחדר"ג לא הי' רק עד סוף אלף החמישי והב"ש בס"ק כ"א כתב דבמקום ספיקא יש להקל עכ"ז הא מבואר בתשובת מהרש"ל וביש"ש דר"ג החרים עד עולם וכן כתב בארוכה בתשובת משכנות יעקב וע"כ אם לא הי' רק ספק א' הי' הדין ספיקו להחמיר ואף שהנו"ב במ"ת סי' ח' העלה דאם נולד ספק בחדר"ג הדין הוא דספיקו להקל דלא עדיף מכל הלמ"מ דספיקו להקל עכ"ז הא בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' א' הוכחתי דאף בספק הלמ"מ ספיקו להחמיר ע"ש אבל לענ"ד יש לדון בזה הרבה דהא בנ"ד דהעידו העדים דהי' בה סימן העליון בעת החופה דאין זה אלא סי' נערות ולא סי' בגרות ואף בראו בה דדין גדולים אין זה סי' בגרות כמבואר בנדה דף מ"ו בתוס' ד"ה איזהו סימני' כו' דאיזהו סימני' דמתניתין שם אבוחל קאי וכן הוא שיטת הרמב"ם ודלא כפי' רש"י שם. והובא בחלקת מחוקק סי' ל"ז ס"ק ו' והנה הב"י לאה"ע סי' מ"ג הביא דברי הרא"ש בתשובה דכתב דאם נמצאו בו עכשיו סימנים מחזיקין אותו לגדול למפרע דהא קיי"ל כרב דה"ה בוגרת לפנינו:
אבל הר"י דוראן והרשב"א חולקין ע"ז ולא מחזיקין לו בגדול למפרע ע"ש בב"י וטעמם דס"ל דאין להוכיח כן מן הא דקידושין דס"ל לרב ה"ה בוגרת לפנינו די"ל דשא"ה כמש"כ התוס' בקידושין דף ע"ט ע"ב ד"ה מי איכא למימר העמד הגוף על חזקתו כו' שהרי היום עשוי להשתנות כו' ור"י פי' דרגילות הן לבוא בבוקר ואין שייך חזקה דנערות עכ"ל וכבר האריך בזה הנו"ב במ"ק ח' ח"מ סי' ד' והביא שם דברי הרמב"ן והרשב"א והר"י דוראן דחולקים על הרא"ש והתוס' ב"ב דף קנ"ו ד"ה בודקין לקידושין כו' ודלא כהמחבר סי' ל"ה דהחליט לדברי הרא"ש הנ"ל וכן האריך בזה בתשובת רע"א זצ"ל סי' ז' ע"ש וכן האריך בזה בספר אגודות אזוב להגאון בעהמ"ח ספר מראות הצובאות בדרוש לבר מצוה והוכיח כן מהרא"ש לפסקיו לקידושין דחזר בו מן מש"כ הרא"ש בתשובה ע"ש וע"כ הוי זה ספיקא דדינא:
ב
ובספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' א' ענף ו' בד"ה וביותר יש להוכיח דספק הלמ"מ ספיקו להחמיר הוכחתי מהא דנזיר דף ל' דס"ל לרבי דאב מדיר בנו בנזיר עד שיביא ב' שערות ומסיק הש"ס דאי אייתי במיצעי מאי דלרבי ליכא תקנתא עד דיתיב דילי' ויתיב דאבוה:
ופי' רש"י שם דאי אייתי במיצעי ב' שטרות אחר שהדירו אביו קודם שבא לב"ד ולא ידעינן אי הני ב"ש הוי קודם שהדירו אביו או לא דימנה נזירות אביו מספיקא וגם נזירות שלו:
וכ"כ התוס' שם דאמתני' ליכא למיפרך דוודאי בדקינן במלאות ימי נזרו כו' ואי נימא דספק הלמ"מ הוא להקל א"כ אמאי חייב למנות נזירות אביו מספק הא אף אם האב מדירו אינו אלא הלמ"מ כו' ומוכח מזה דספק הלמ"מ להחמיר ועוד מוכח מזה כשיטת הרמב"ן והרשב"א דס"ל אם שהו לבודקו זמן רב ונמצאו לו ב"ש לאח"ז דלא הוי בחזקת גדול למפרע. דלשיטת הרא"ש דמחזקינן לי' למפרע לגדול א"כ אמאי אי אייתי במיצעי ב' שטרות ולא ידעינן אי אייתי למפרע חייב למנות נזירות אביו הא יש חזקה המבררת לנו שהי' גדול למפרע מחמת חזקה דרבא ובע"כ מוכח דלא מחזקינן לי' בגדול למפרע ואף דיש חזקה דרבא עכ"ז מוכח דכיון דיש חזקת קטנות הסותרו לא מחזקינן לי' בגדול למפרע ע"ש בספרי הנ"ל ולפ"ז בנ"ד דאף דנמצאו לה סי' נערות בעת החופה עכ"ז כיון דהוי ספיקא דדינא אי מחזקינן לה בגדולה למפרע מעת שהגיעה לי"ב שנים או לא. א"כ עדיין יש להסתפק דלמא היתה אז עדיין ברשות האב בעת החופה ולא יצתה מרשותו ועד העת דנתבררה דיצתה מרשות האב מוקמינן לה בחזקת האב ואם קידשה אבי' מקודשת ועיין בב"ש סי' ל"ז ס"ק ה' שכתב בשם הרשב"ץ שהובא בב"י כו' והב"י בסי' מ"ג כתב דהרשב"א חולק ע"ז עכ"ל הב"ש:
ג
והנה בזה הקונטרס בעת שהשבתי להרב הגאון השואל פלפלתי הרבה בענין היכא דנולד ספק אם יצתה הבת מרשות אבי' או לא דיש לדון בזה כעין חזקת מרא קמא שהי' להאב בזכות בתו מקודם לידת הספק וכמו שכתבתי מכבר בקונטרס א' לדון בעבד עברי דגופו קנוי לאדונו כמבואר בקידושין דף ט"ז. ואם נולד ספק אם יצא הע"ע מרשות האדון או לא דמבעי לן לדון ולהעמידו בחזקת מ"ק של האדון וכמו כן במה דאמרו דמעשה ידי הבת לאבי' דנפקא לן מן כי ימכור בתו לאמה דמה אמה מע"י לרבה אף בת כן וכמבואר בכתובות דף מ"ז. ע"כ גם בנולד ספק על בתו אם יצתה מרשות האב או לא דינה כמו אמה דמקרי האדון בשם מ"ק דאין להוציא מספק מן חזקת מרא קמא כמבואר כזה בכ"ד דמעמידין הספק בחזקת בעלים הראשונים ואף באמה העברי' אמרו דגופה קנוי לאדונה דאל"כ למה לה שטר לימא לה באפי תרי זיל וכמש"כ המקנה לדון בזה בקידושין דף ט"ז בד"ה זאת אומרת ע"ע גופו קנוי כו' והארכתי בזה הרבה:
ד
והנה בקידושין דף מ"ה ע"א דמוכיח הש"ס שם דבקטנה שנתקדשה שלא לדעת אבי' דחיישינן שמא נתרצה מהא דתני דמוכרה אלמנה לכה"ג האי אלמנה ה"ד אילימא דקידשה אבי' מי מצי מזבין לה כו' אלא לאו דקדיש איהי נפשה וקא קרי לה אלמנה וקשה דא"כ איך מצי למוכרה הא כיון דמספקינן בספק נתרצה האב:
א"כ אמאי יכול האב למוכרה כיון דיש לחוש דשמא נתרצה האב או דשמא אמר לה צאי וקבלי קידושיך וכמש"כ הרשב"א שם ואז אין יכול למוכרה דהא אין מוכרה לשפחות אחר אישות ובאמת התוס' שם בד"ה אלא לאו דקידשה כו' העירו בזה וכמש"כ הפני יהושע שם דכוונתם דמה דחשו לשמא נתרצה האב דאין זה רק מדרבנן דהחמירו באיסור אישות והפ"י שם תמה ע"ז ע"ש אכן לפי מה שכתבתי דזכות האב בבתו דהוי כמו כל זכות האדון בע"ע או באמה העברי'. ובספק אם יצתה מרשותו מעמידין ברשות האב דמקרי כעין חזקת מרא קמא ולכן בנולד לנו ספק דשמא נתרצה האב בקידושי' הדין נותן דמעמידין אותה ברשות אבי' דהוא כעין מ"ק ולא יצתה מעולם מרשות האב וע"כ יכול למוכרה משום דבממון מהני חזקת מ"ק וכמו בכל ספק בממון דמעמידין בחזקת בעלים הראשונים ולא יצא מעולם מרשותו אבל באיסורין בחשש א"א דשמא נתרצה האב בקידושי' לא מהני בזה חזקת מ"ק לברר זה וכמש"כ אחי הקצה"ח בקונטרס הספיקות דחזקת מ"ק לא הוי חזקה המבררת רק דבממון מהני חזקת מ"ק כמו כל חזקת ממונא דלא הוי חזקה המבררת רק דאין לנו כח להוציא מן המוחזק בלא ראי' גמורה וכמש"כ הנתיבות בסי' ל"ד ס"ק ט"ו ע"ש וכמו דמצינו כעין זה בקידושין דף מ"ה ע"ב דמודה רב שאם מתה אינה יורשה דאוקי ממונא בחזקת מרי' והעיקר הוא דכמו דאמרו בע"ע דגופו קנוי לאדונו כמבואר בקידושין דף ט"ז. וה"ה בזכות האב בבתו דהוקש לאמה כנ"ל ובמק"א הארכתי בזה ע"פ דברי התוס' בב"מ דף צ"ט ד"ה דלא קני לי' גופי' דהא דאמרו בקידושין דע"ע גופו קנוי היינו לענין שאין גרעונו מחול בע"פ אלא בשטר וביארתי זה היטב במק"א וקצרתי כאן ועיין מזה בספרי נחל יצחק סי' פ"ו ס"ק ב' ענף ד' שכתבתי שם קצת מעין זה וגם כתבתי אז במה דיש לדון בהך דקידושין דף מ"ה הנ"ל דהא התם האב אומר ברי לי שלא נתרציתי מעולם על הקידושין שלה כו' ודומה להך דכתובות דף י"ב דלכ"ע ברי בצירוף אוקי אחזקה מוציא מהמוחזק וה"ה במה דיש כעין חזקת מ"ק המסייע להברי.. והארכתי בכל זה בעת שהשבתי להרב השואל אכן כיון שכתבתי לעיל לפרש לסוגיות הש"ס דקידושין דף מ"ה ע"פ סברת אחי הקצה"ח דמעלת חזקת מ"ק אין זה חזקה המבררת וע"כ לא מהני זה באיסור אישות לכן לא העתקתי כעת כל מה שכתבתי בענין זה אז בארוכה והנה בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' י"ח כתבתי להוכיח מן יבמות דף ל"א גבי תרי ותרי כו' דמוכיח הש"ס מהא דבר שטיא כו' דמוכח מזה דחזקת בעלים הראשונים הוי כמו כל חזקות המבררות ודלא כדברי אחי הקצה"ח הנ"ל וקצרתי כאן:
ענף ב
ה
והנה במקור דברי ה"ר דוראן והרשב"א דהובא בב"י לאה"ע סי' מ"ג דמיירי שם בנתקדשה בעצמה לאח' והוי ספק שמא היתה אז קטנה בעת קידושי' ואח"ז נמצאו לה ב"ש דע"ז כתבו ה"ר והרשב"א דלא אמרינן להחזיק על למפרע אלא מספקינן דילמא השתא הוא דאייתי ב"ש וע"כ בפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר צ"ג משניהם ואפשר לומר לכאורה דדוקא התם דיש שני חזקות המבררות לנו דלא היתה אז ממש בקידושי' היינו חזקת פנוי' וחזקת קטנות ע"כ לא מחזקינן לה למפרע בדין גדולה בוודאי אף דאיכא חזקה דרבא אבל היכא דלא שייך לדון חזקת פנוי' רק חזקת לחוד עדיין י"ל דגם ה"ר דוראן והרשב"א מודו דמחזקינן לה למפרע לגדולה וכמו בנ"ד דמשום זה אמרינן דלא היתה אז בעת הקידושין ברשות אבי' ולא מהני הקידושין מצד אבי'. ועיין במחנה אפרים ה' אישות סי' א']. ואדרבה חזקת פנוי' מסייע לומר דהיתה בגרות בעת הקידושין ולא מהני קידושי אבי' [ועיין בנו"ב מ"ק ח' אה"ע סי' מ"ג מה שהביא בשם הריב"ש דמחלק דשאני ספק במיתה דיש שני חזקות וכעין הך דעירובין דף ל"ז ע"א כו' ומה שדחה הנו"ב שם והארכתי הרבה בעת שכתבתי הקונטרס הזה וכעת קצרתי] אכן מן הב"ש בסי' ל"ז ס"ק ה' משמע דלא מחלקינן כן לשי' הרשב"א וה"ר דוראן הנ"ל וגם בנידון היכא דקידשה אבי' ונמצאו לה אחר זמן סימני נערות דלשי' הרשב"א וסייעתו חיישינן לומר דילמא היתה מעיקרא בעת הקידושין ברשות אבי' ומהני קידושין של האב ולא מחזקינן לה בגדולה למפרע אף בזה וכן מוכח מן הפוסקים והאחרונים דלא מחלקינן כן לשיטת הרשב"א וסייעתו ודלא כמו שעלה על דעתי לחלק כן:
ו
וכן מוכח מהך דנזיר דף ל' הנ"ל דאמרו דאי אייתי במיצעי מספקינן דלמא לא אייתי ב"ש עד עכשיו ומספיקא חיישינן שמא חלו נזירות אביו ואף דהא יש לנו לומר אוקי אחזקה דלא חל נזירות דהא מקודם דהדירו אביו לא הי' נזיר וכדמצינו בנזיר דף כ' בשתי כתות מעידות אלו מעידים שנזיר חמש ואלו מעידים שנזיר שתים דהוי נזיר שתים מה"ט וכמש"כ בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' א' ענף א' ועיין במחנה אפרים ה' נדרים סי' י"ג וקצרתי וכיון דהוי ספק אי חל כלל נזירות אביו מעיקרא א"כ מבעי לן לאוקמי אחזקת היתר וכמו כל חזקת פנוי' וכה"ג וע"כ מוכח דאף היכא דליכא שני חזקות לברר מ"מ לא מחזקינן לי' בגדול למפרע. ורק כיון דאיכא עכ"פ חזקת קטנות לבד אמרינן מה"ט דחזקה קמייתא עדיפא ומאחרינן ליה לומר השתא הוא דאייתי ב' שערות או משום דכיון דהתורה זיכתה להאב להדיר בנו בנזיר ע"כ בנולד לנו ספק אי יצא מרשות האב לענין זה או לא דאמרינן דמספק אין להוציא מרשות האב דהוחזק ברשותו מקודם והוי כעין חזקת מ"ק דנתבאר מקודם אף דאין לו זכות בבנו רק על להדירו לבנו בנזיר ולא לשארי מילי כמו בבתו ועכ"ז מספקינן להעמיד לבנו ברשות האב לגבי מה דהוחזק ברשות האב א"כ ה"ה היכא דנולד לנו ספק אם היתה ברשות האב בעת הקידושין שקידשה אבי' כמו בנ"ד דספק לנו אם בעת הקידושין שקידשה אבי' היתה נערה או דשמא היתה בוגרת ויצתה כבר מרשות האב דמיבעי לן לחוש שמא לא אייתי סימני נערות עד זמן המאוחר והיא כעת נערה ולא בוגרת משום דמספק אין מוציאין מרשות האב דהוחזקה ברשותו מקודם ושפיר כתב הב"ש בסי' ל"ז ס"ק ה' דהא דכתב הרשב"ץ שהביא הבית יוסף דאם נראה בה סי' נערות אחר י"ב שנים אמרינן מסתמא הי' בה כעת שהיתה יב"ש וכתב הב"ש ע"ז דהרשב"א ור"י דוראן חולקים ע"ז עכ"ל הב"ש. משום דבאמת להרשב"א וסייעתו יש להסתפק ג"כ בזה והוי ספק מקודשת וזה דומה ממש להא דנזיר הנ"ל דאי אייתי במיצעי מספקינן לחוש שמא חל נזירות אביו דלא הביא אז ב"ש משום דהוחזק לגבי זה הבן ברשות האב. וה"ה וכש"כ בתו ברשות האב דזוכה בה לכמה דברים וכיון דנולד ספק אם יצתה מרשותו מוקמינן לה בחזקתו הראשונה וע"כ נסתר מחמת זה החזקה דרבא. ויותר נכון לומר כמש"כ לעיל הטעם בזה משום חזקת קטנות ולא משום חזקת מ"ק וכפי שביארתי לעיל בארוכה:
ז
ובאמת לכאורה יש לדון דנימא בזה תרתי לריעותא כמו גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר דכל הטהרות הנעשה ע"ג טמאות מחמת תרתי לריעותא ושיטת התוס' והרשב"א דתרתי לריעותא חשוב כוודאי והרמב"ם ס"ל דתרתי לריעותא לא הוי רק לספק כמש"כ בארוכה מזה הש"ש שמעתא ג' פ"א ופ"ב. ואי נימא דתרתי לריעותא הוי וודאי. א"כ ה"ה היכא דנולד לנו ספק אם בעת שקידשה אבי' היתה ברשותו וחלו הקידושין או שמא היתה בגרות ויצתה מרשותו אז דיש בזה חזקה דהשתא דכמו דנמצאו בה עכשיו סי' נערות כמו כן נמצאו בה מקודם ששה חדשים א"כ ממילא היתה בוגרת בעת הקידושין וגם יש חזקת פנוי' המבררת לנו דלא חלו הקידושין של האב וכיון דהוי תרתי לריעותא מבעי לן לומר דלא הוי כלל ספק מקודשת וכעין זה הקשו התוס' בכתובות דף ע"ה ע"ב ד"ה אבל היכא כו' דנימא חזקת פנוי' והרי מום לפניך והוי חדא במקום תרתי אכן באמת מוכח מהא דנזיר הנ"ל דאמרו דאי אייתי במיצעי מספקינן לחוש לנזירות אביו והא התם איכא ג"כ תרתי לריעותא היינו חזקה דהשתא דאייתי כעת ב"ש ומסתמא הביא כן מקודם וגם חזקה דמעיקרא דכמו דלא היה נזיר עד עת דהזירו אביו כמו כן הוא עכשיו אינו נזיר וכמש"כ לעיל ובספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' א' ענף א' כנ"ל. א"כ הוי תרתי לריעותא המבררת לנו דלא חלו עליו נזירות אביו ומדלא אמרינן כן מוכח מזה דלא דיינינן לי' בתרתי לריעותא:
ח
והטעם בזה די"ל דהא כתבו התוס' הנ"ל בכתובות דף ע"ה ע"ב בד"ה אבל היכא כו' בשם הרשב"א דחזקת פנוי' לא חשוב כלל חזקה גבי חזקת הגוף ועיין מזה בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' י"ח א"כ ה"ה הכא י"ל כטעם הסוברים דלא מחזקינן למפרע דהביא ב"ש מקודם משום דס"ל דחזקת קטנות דמעיקרא חשוב כמו חזקת הגוף וחזקה דמעיקרא עדיף מחזקה דהשתא ע"כ אמרינן דילמא השתא הוא דאייתי ב"ש וכן משמע הלשון דגמ' בקדושין דף ע"ט ע"ב דאמרו אבל הכא מי איכא למימר העמד הגוף על חזקתו ופי' ברש"י ובתוס' שם משום דהיום הוא עשוי להשתנות או משום דרגילות הן לבא בבקר א"כ משמע דהיכא דלא שייך הטעמים הנ"ל חשיבא זה כעין חזקת הגוף דאמרינן אוקי על חזקת הגוף דהשתא הוא דאייתי סימני בגרות א"כ ה"ה יש לדון לחזקת הגוף הנ"ל ולומר דהשתא הוא דאייתי סימני נערות אך מחמת חזקה דרבא מספקינן לומר דלמא אייתי מקודם והוי שפיר ספק השקול אבל עכ"פ הוי חזקת הגוף דהשתא הוא דאייתי ב"ש וע"כ לא דיינינן בזה תרתי לריעותא ובעיקר מילתא דנא אם שייך חזקת פנוי' בכה"ג יש להעיר מהא דיבמות דף קי"ג באשת חרש דחייב א"ת ולא מוקמינן שם בחזקת פנוי' ועיין מזה בפני יהושע לגיטין דף כ"ח וקצרתי כעת ועפ"ז הארכתי בדברי הבית שמואל בסי' ל"ז ס"ק ד' ובס"ק ה' וקצרתי:
ט
נחזור לענינינו דנתבאר דלדינא היכא דקידשה אבי' ובעת הקידושין נמצאו בה סי' נערות רק דנסתפקנו אם הביאה ב"ש לזמנן או לאח"כ ואם הביאה לזמנן א"כ ממילא היא בעת הקידושין בגרות ולא חל הקידושין של אבי' ואם הביאה לאחר זמן והיתה בעת הקידושין ברשות האב וחלו הקידושין של האב דלדינא כיון, דנתבאר דיש מקום ויסוד גדול לשי' הרשב"א והר"י דוראן הנ"ל ע"כ ממילא הוי חשש קידושין דאורייתא וכמו שציין הב"ש בסי' ל"ז לדברי הב"י בסי' מ"ג בשם הרשב"א הנ"ל. וגם הוכחנו דאף בספק הלמ"מ כמו בהא דנזיר יש להסתפק דילמא לא הי' גדול אז רק אח"ז ומחמרינן משום דגם בספק הלמ"מ מחמירין בספק הזה. א"כ כמו כן בספק חדר"ג דמבואר בנו"ב דאי נימא דהחרים ר"ג עד עולם הוי ספיקו אף דלא רק דברי קבלה מ"מ הוי כמו הלמ"מ אלא דדעתו דכיון דס"ל דבהלמ"מ ספיקו להקל ה"ה בחדר"ג אכן לפי מה שהוכחתי דבספק הלמ"מ מספקינן להחמיר דילמא לא הביא ב"ש בזמנן כנ"ל. א"כ ה"ה בספק חדר"ג לשי' המהרש"ל והיש"ש דהחרים ר"ג עד עולם א"כ מחמרינן לחוש שמא לא הביאה ב"ש בעודה י"ב שנים אלא השתא הוא דאייתי ובעת החופה עדיין לא היתה בוגרת אלא היתה נערה וקיימת ברשות אבי' לקידושין והי' חל קידושי' אף דהיתה שוטה בעת החופה מפאת קדושי אבי':
י
ונקדים הא דמבואר באה"ע סי' ל"ז סעי' ז' בהגהות רמ"א בזה"ל דכדי להוציא נפשו מפלוגתא יחזיק האב בידה כו' או יעמוד אצל בתו כשתקבל דהוי כאילו קיבל הוא בעצמו הקידושין והכי עדיף טפי כו' וזהו בשם התה"ד והאבני מלואים בסי' ל"ז ס"ק ח' העלה דהא דמהני עומד האב אצל בתו דזהו מהני מן דין ערב דהוי כמו אמר בפי' תן כסף לבתי ע"ש. וזהו נלענ"ד ברור דאף באמר תן מנה לחרש שוטה וקטן ג"כ שייך בי' דין ערבות ודבר זה למדתי מן הא דח"מ סי' קכ"א סעי' א' דאם אמר לו שלח לי ע"י חשו"ק ג"כ נפטר ואצ"ל שלח והפטר וכמש"כ הסמ"ע והש"ך שם ס"ק ד' וכ"כ הטור שם והוכיחו כן מן מש"כ הרמב"ם פ"ב ה' שלוחין דהאומר לחבירו שלחהו לי ביד פ' אפי' הוא קטן נפטר א"כ ה"ה שוטה והובא בב"י שם. ודברי הרמב"ם הנ"ל הובא בח"מ סי' קפ"ח סעי' ג':
והנתיבות בסי' ק"כ ס"ק א' ביאר זה בטוב טעם דלא דמי לזרוק מנה לים דלהרבה ראשונים ס"ל דלא שייך ביה ערבות כמבואר בח"מ סי' ש"פ סעי' א' ובאה"ע סוף סי' ל' ובב"ש שם ס"ק י"ח משום דבזה מקרי בא ליד אדם עכ"פ וע"כ אף דכתב המחבר בסי' ק"כ דזרוק לי חובי כ"ז דלא אמר והפטר לא מיפטר משום דהוי כזרוק לים אבל בתן לחשו"ק מיפטר אף דלא אמר והפטר והאריך שם הנתיבות בזה ודלא כהסמ"ע בסי' ק"כ וכ"כ הנתיבות בסי' קכ"א ס"ק ד'. וכ"כ הנתיבות לקמן סי' ש"מ ס"ק י"א דלפמש"כ השמ"ק לב"מ דף צ"ח דהא דמהני שלח ע"י בני דמהני דזהו מן דין ערב. ע"כ ה"ה בשלח ע"י חש"ו ג"כ מהני מן דין ערבות ע"ש ונכונים דבריו. ויש לי הרבה להאריך בזה ולפלפל עפ"ז בדברי הב"ש סי' ל"ז ס"ק ז' ואכמ"ל:
ענף ג
יא
וכיון דנתבאר דלדינא אף בתן לשוטה ג"כ שייך דין ערבות ע"כ בנ"ד כיון דנסתפקנו לדון שמא לא הביאה ב' שערות לזמן י"ב שנים אלא השתא הוא דאייתי ב"ש א"כ ממילא עדיין עומדת הבת ברשות אבי' בעת הקידושין והא דהאב עומד אצלה בעת הקידושין דמהני זה הוי משום ערבות כנ"ל א"כ זהו שייך אף בשוטה דהא תן לשוטה ג"כ מהני מן דין ערבות א"כ חלין הקידושי כסף מצד קידושי' אביו ולפ"ז נסתר ההיתר של ס"ס בנ"ד. דהא בספק שמא היתה שוטה גמורה בעת הקידושין יש עדיין להסתפק דילמא לא היתה בגרות אז וממילא חלין הקידושין של האב וזה דומה לדברי התוס' כתובות דף ט' ע"ב ד"ה אי למיתב לה כתובה כו'. דכתבו די"ל דלא חשיב ס"ס כה"ג משום דהאי ספיקא שמא באונס הי' לא חשוב ספיקא גמורה למיתב לה כתובה דאימור קודם שנתארסה נאנסה כו' עכ"ל התוס' וה"ה בנ"ד לא מחשב ס"ס מה"ט וע"כ אם נימא כהמהרש"ל סי' י"ד והיש"ש דר"ג החרים עד עולם לכן אין לדון להאי ספק ספיקא כנ"ל לפי דבהך ספק שמא היתה שוטה יש בזה ס"ס להחמיר ספק שמא לא היתה שוטה וספק שמא לא יצתה מרשות האב:
יב
ולכאורה י"ל בנ"ד דהא מום דשוטה הוי מום דבני אדם מקפידין עליו ע"כ מבטל הקידושין כמבואר בח"מ סי' רל"ב סעי' ו' ובפרט בשוטה דאמרו ע"ז אין דר עם נחש כו' וכמש"כ כת"ר אבל באמת אין לדמות מקח וממכר לקידושין דהא מצינו במכירה דדבר האסור אף מדרבנן מבטל המכירה באם הוא בעיני' ודבר האסור מה"ת אף באינו בעיני' מבטל כמבואר בסי' רל"ד ואילו בקידושין אף בחייבי לאווין שלא הכיר בה לא נתבטלו הקידושין וכמבואר בספרי באר יצחק בארוכה ח' אה"ע סי' ג' וסי' ד' ובחייבי עשה ושניות יש לה כתובה וכמש"כ בארוכה בספרי שם אלמא דאין לדמות אישות למכירה. וכללא אמרו בסתימות גבי מומין דכנסה סתם תצא שלא בכתובה אבל גיטא בעיא ע"כ אין לחלק בין המומין. וכמבואר בכתובות דף ע"ג ע"ב ע"ש וגם משמע דאף באומר ברי לי שלא נתרציתי מעולם על הקידושין אפ"ה צ"ג מצד ספיקא דאורייתא לשי' רבא ועיין ב"ש סי' ל"ז ס"ק ט"ז. ואין מעמידין בספק הזה על חזקת פנוי' וקצרתי וכמו הא דיבמות דף קי"ג ע"ש ושאני איילונית כמש"כ דאין אשה אלא לבנים וגם באיילונית ס"ל לכמה פוסקים דצריכה גט:
יג
אכן אפשר לדון בזה להיתירא דהא באמת דעת המחבר באה"ע סי' א' ובב"י שם בשם כמה פוסקים דס"ל דר"ג לא החרים רק עד סוף אלף החמישי וכן ס"ל להדרכי משה והב"ש שם. ע"כ אף דהיש"ש לא ס"ל כן. מ"מ מידי ספיקא לא נפקא כיון דהרשב"א והמהרי"ק וש"פ לא כתבו כן והובא בכנה"ג סי' א' בארוכה ע"ש. וכן ראיתי להרדב"ז ח"ב סי' ת"ש שמסתפק בזה והנה הש"ך ביו"ד בכללי הספק ספיקא ס"ק ט"ז כתב גבי ציר דגים דאם נולד ספק אם יש בהם שמנונית דכיון דמה"ת הוי ס"ס. ע"כ סמכינן להקל כיון דעל דרבנן יש לדון אף בספק א' לקולא ובנ"ד יש עכ"פ ספק א' בוודאי דהא בקידשה סתם ונמצאו בה מומין ה"ז מקודשת מספק דפסקינן כרבא דהוי ספק קידושין כמבואר בסי' ל"ט וב"ש ס"ק ט"ז והא דסי' קי"ז סעי' י' דבא על אשתו ושהה כמה ימים דחזקה אין שותה בכוס אא"כ בודקו. הא שיטת הרמ"מ דדוקא בא ושהה אבל בלא שהה אף דבא עליה עכ"ז הוי מום ואף דהכ"מ ס"ל דבא או שהה. עכ"ז הא בנ"ד דאומר דלא בא עלי' מהימן כמש"כ הרמ"א והב"ש שם וגם נראה דעיקר לדינא כדברי המ"מ וכמש"כ ההפלאה שם:
יד
ועוד י"ל דנ"ד דהוי בחשש עתים חלים ועתים שוטה לא שייך בזה הטעם דמדבא עלי' ולא בדק כו' דהא בנכפה דהוי מום קבוע לעתים לא שייך זה כמבואר שם וה"ה בנ"ד די"ל דאפשר דבעת היחוד היתה אז חלומה ולא יכול לבודקה ובפרט דאומר ברי לי דלא בא עלי' ע"כ בוודאי לא שייך כן וכן הא דח"מ סי' רל"ב גבי מומי מכירה דאם נשתמש במקח בדבר שהי' יכול להבחינו אמרינן דמחל אבל היכא דלא הי' יכול להבחינו לא דיינינן כן. וה"ה בנ"ד דהוי דבר דלא יכול להבחינו ומכש"כ דאומר דלא בא עלי' ע"כ וודאי הוי ספק השקול אם נתבטלו הקידושין או לא א"כ הוי בנ"ד ס"ס גמור מה"ת היינו ספק שמא הלכה כהסוברים דר"ג לא החרים רק עד סוף אלף חמישי ואת"ל דהחרים לעולם אכתי ספק שמא אינה צריכה גט במום דנשתטית משום דמקפיד עלי' א"כ הוי ס"ס על דאורייתא וספק א' על דרבנן ואזלינן לקולא וע"פ ס"ס שכתבתי יש להעיר על מש"כ המשכנות יעקב בסי' א':
אך נ"ד עדיף טפי דהוי חזקת היתר וחזקת פנוי':
טו
ולכאורה יש לדון בזה דלא שייך בזה לומר ספק דרבנן לקולא כיון דהספק נולד בדאורייתא גבי האשה עצמה אם צריכה גט וכן גבי האיש עצמו אם מותר לישא קרובת אשתו. דבזה הדין הוא דספיקא דאורייתא לחומרא ע"כ ממילא מחמרינן בספק זה אף לגבי ספק דרבנן אם מותר לישא אחרת אכן באמת זה אינו דהא מצינו כה"ג באה"ע סי' ל"ה סעי' י"א באומר לשלוחו צא וקדש לי אשה דאסור בכל הנשים שיש להם קרובות והעלה הח"מ והב"ש שם בשם רש"י נזיר דף י"א דלא נאסר רק בערוה ולא בשניות דלא הוי רק ספק דרבנן ודלא כהט"ז שם. אלמא דאף דדנין לספק זה אם נולד בחשש דאורייתא דהדין הוא להחמיר מ"מ גבי דרבנן דנינן להקל וכ"כ המל"מ פ"ז ה"א ה' כ' ופ"ט ה"ו ע"ש והטעם בזה די"ל דהא מצינו להפר"ח יו"ד בכללי ס"ס סוף ס"ק ח' דהוכיח דבשני גופים נפרדים אין להם שייכות כ"א לחבירו כמו בספק תרנגולת נבלה דאף דהתרנגולת אסורה מ"מ הביצה מותרת וכ"כ הש"ש שמעתא ג' פ' י"ח [ויש לעיין מזה ביו"ד סי' פ"ג וא"ש וקצרתי] א"כ ה"ה בנ"ד דאף דבמה דנולד הספק בקידושי האשה דבחשש דאורייתא כמו קרובותי' אסור מספק דאורייתא עכ"ז גבי מה דישא אשה אחרת דאין זה רק ספק דרבנן אזלינן לקולא משום דהוי זה כשני חתיכות וכה"ג כתב בתשובת רע"א זצ"ל בפסקיו סי' ס"ד והביא לדברי המל"מ ה"א הנ"ל ע"ש ועיין במהרשד"ם ח' אה"ע סי' ע"ח שכתב ג"כ לדון ס"ס בחדר"ג להקל ג"כ ע"ש ועל האשה שנושא יש לה שני הספיקות להיתירא מעולם והוי כמו ס"ס בבת אחת:
טז
ובאה"ע סי' קל"ו סעי' ו' ברמ"א דאם שמות המגרשים שוות אע"ג דאין שמות הנשים שוות מ"מ יכתבו סי' במגרש וכתב הב"ש שם ס"ק ה' והא דלא מהני שמות הנשים אף בזה"ז דאיכא חדר"ג מ"מ חיישינן שמא עבר על חדר"ג עכ"ל הב"ש וכבר הבאתי ראי' לזה ממנחות דף ג' ע"א דאמרינן ק"ק הוא ומיעבר עבר ושחט להו בדרום וע"פ מש"כ התוס' שם ד"ה ל"ש כו' בתי' הב' וקצרתי ולפמש"כ דבספק מקודשת אף דצריכה גט מ"מ מותר לו לישא אחרת א"כ בלא"ה י"ל דאף דאין שמות נשים שוות. מ"מ אין זה מקרי מוכח מתוכו עדיין. די"ל דלמא הי' ספק בקדושין של אשה זו והיא צריכה גט:
ומ"מ הי' יכול לישא אחרת וע"כ מחוייב לכתוב סי' במגרש:
ומדלא כתב הב"ש כן מוכח דלא כמש"כ אלא כיון דצריכה גט ממילא אסור להבעל לישא אחרת. אכן ז"א ראי' כלל די"ל דספק קידושין לא שכיח האידנא כעין המבואר באה"ע סי' מ"ה ב"ש ס"ק כ"א וקצרתי וע"כ שפיר הוצרכו לטעם אחר וכש"כ לשי' הרדב"ז ח"ב סי' תשל"ד דס"ל דחדר"ג קילא מן איסור דרבנן וודאי יש להקל בנ"ד ודעתי מסכמת כדעת כת"ר להתיר להבעל לישא אחרת אחר שיקיים הבעל כל החיובים שיש להאשה עליו ע"פ דין וכפי שיבורר על נכון לפני כת"ר וגם ישליש גט ובטחונות על גט חדש וכמש"כ הנו"ב בסי' ג' ויעשו זה ע"פ רשיון הממשלה הרוממה וכפי החוק ואז יכולים להתיר לו לישא אחרת אף בלא היתר מאה רבנים וכמש"כ כת"ר ועיין בתשובת מהר"ם מרוטונבורג החדש בסי' ט"ו: