אור ברסלב
עין יצחק חלק א אבן העזר › סימן ד

עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור

אבן העזר · סימן ד

סימן ג

נשאלתי בא' ששהה עם אשתו יותר מעשרה שנים ולא ילדה כלל אם מתירין לו לישא אשה אחרת וגם אומר הבעל שידוע לו בבירור שאשתו יש לה סי' א' מן סי' איילונית המבואר ביבמות דף פ'. והבעל מוחזק לאדם כשר וי"א וגם הראו לפני כתב ע"פ בד"צ דמחנם איך שגמרה האשה הנ"ל עם בעלה זה יותר משתי שנים דאם כשתהיה עם בעלה עוד שתי שנים ולא תלד כלל אז התחייבה לקבל ג"פ מבעלה או דאז יהיה מותר לו לקחת אשה אחרת בלא מוחה כלל ועכשיו דכלו כבר שתי שנים והיא מתחרטת מכל זה ונשאלתי אם להתיר לו לישא אשה אחרת ע"פ מאה רבנים כד"ת:

ענף א

א

תשובה בעז"ה ובקצרה. והוא כי זה מבואר באה"ע סי' א' סעי' י' בהג"ה ובדרכי משה שם דהרבה ראשונים ס"ל דאף האידנא דיש חדר"ג מ"מ בשהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה יש להתיר לו לישא אחרת והביא כן בשם המרדכי והריטב"א והנ"י והמהר"מ פאדוואה וראיתי בתשובת מהר"ם פאדוואה סי' י"ג שהביא שם בשם הנ"י ליבמות פ"ו על משנה דנשא אשה ושהה עמה כו' שכתב שם מתחילה דלאותן שקיבלו חדר"ג שלא לישא אשה אחרת השתא נמי אינו יכול כו' ובסוף הדיבור שם כתב בזה"ל דאע"פ שהחרים ר"ג ז"ל שלא ישא אשה על אשתו בכי הא לא תיקן רבינו ז"ל, וכ"כ רבני צרפת בתשובת הריטב"א ז"ל עכ"ל א"כ סתרי דבריו מן רישא לסיפא והעלה בתשובת מהר"ם הנ"ל דבעל הנ"י חולק ע"ז אמנם בטלה דעתו נגד הריטב"א ורבני צרפת ותשובת הרשב"א כו' עכ"ל ולענ"ד אין זה קשה כלל דבתחילה מיירי הנ"י בילדה זכרים או נקבות דמדינא דש"ס אין כופין לגרשה ע"כ ס"ל דבזה שייך חדר"ג דאינו רשאי לישא אשה אחרת ובסיפא מיירי באין לו בנים כלל דכופין ע"ז לגרש ע"כ אף בזה"ז דיש חדר"ג מ"מ מותר לו לישא אשה אחרת דבמקום מצוה רבה כזה לא תיקן ר"ג א"כ ג"כ דעת הנ"י עצמו להתיר בזה וזהו ע"פ סברת התוס' דב"ב דף י"ג דפו"ר במקום דיש שבת יצרה דאין לו בנים. כלל דהוי מצוה רבה ע"כ בוודאי לא תיקן ר"ג בכזה לתקנתו. וזה פשוט למעיין בנ"י שם ואין מקום לקושיות המהר"ם הנ"ל:

ב

וכן מצאתי להרדב"ז ח"א סי' קכ"ו שכתב בפשיטות דבשהה עשר שנים ולא ילדה לא החרים ר"ג ז"ל ומותר לו לישא אחרת הרי קמן לכל הנך פוסקים דס"ל דמותר לישא אשה אחרת אף לאחר חדר"ג והד"מ והרמ"א שם כתבו בפי' דהיכא דמן הדין הוא לגרשה יש להתיר לו לישא אשה אחרת אם אינה רוצית לקבל גט. ע"כ אין לנו להחמיר בזה. אך אין להתיר בלא מאה רבנים וכמש"כ הח"מ שם ושארי אחרונים אבל ע"י מאה רבנים אין לנו להחמיר כלל וכן מצאתי להרדב"ז ח"ב סי' ת"ש שכתב כן והביא להנימוקי יוסף הנ"ל ופי' בקצרה כעין מש"כ ע"ש ואפשר לומר עדיין בזה דהא עיקר ההיתר של הדרכי משה והרמ"א שם הוא לפי שהביא שם לדברי הגהות מרדכי דכתובות שכתב דעיקר גזירת ר"ג שלא לישא שתי נשים לא הי' משום דררא דאיסורא רק משום קטטה ואינה רק תקנה בעלמא ובשל סופרים הלך אחר המיקל כש"כ בתקנה בעלמא כו' וע"כ במקום ספק דפלוגתא אי תיקן ר"ג במקום מצוה יש להקל והב"ש כתב שם בס"ק כ"א הטעם משום דס"ל להבית יוסף והד"מ שם דר"ג לא החרים רק עד סוף אלף החמישי ומכאן ואילך אינו אלא מנהג שנהגו להחמיר וע"כ במקום ספק דפלוגתא מעמידין על דין תורה אבל לפי מה דכתב המהרש"ל בתשובה סי' י"ד והיש"ש יבמות פ"ו דר"ג החרים עד עולם א"כ לפי זה יש להחמיר בספק דפלוגתא דאף דהנו"ב במ"ת סי' ח' וביו"ד סי' קמ"ו העלה דספק חרם ספיקו להקל דלא עדיף מן ספק הלמ"מ דספיקו להקל ע"ש אכן בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' א' העליתי דספק הלמ"מ וספק חרם הוא להחמיר ע"ש א"כ לשיטת היש"ש דר"ג החרים עד עולם. ע"כ כיון דפליגי בי' רבוותא וס"ל להרבה פוסקים דאף במקום מצוה תיקן ר"ג ע"כ מבעי להיות ספיקו להחמיר:

ג

אכן באמת ז"א דהא כיון דהמחבר והרמ"א הכריעו בפשיטות דלא החרים ר"ג רק עד סוף אלף החמישי וכן כתב הב"י בשם הראשונים ע"כ אף דהיש"ש חולק בזה עכ"ז לכה"פ הוי זה גופא ספיקא דדינא וכן כתב הרדב"ז בח"ב סי' ת"ש שמסתפק בזה גופא ע"ש. וידוע מש"כ הש"ך ביו"ד סי' ק"י בכללי הס"ס ס"ק ט"ז דהיכא דאיכא ס"ס דמותר מה"ת אלא שאסור מדרבנן ואיכא ספיקא דרבנן דמותר כמו בספק ציר דגים אי יש בהם שמנונית כו' וה"ה בנ"ד דאף דנימא דהוי ספק השקול בפלוגתת הראשונים אי גזר ר"ג במקום מצוה או לא:

דעכ"ז הא מה"ת יש ס"ס להקל דאין בו איסור מה"ת היינו ספק שמא לא החרים ר"ג רק עד סוף אלף חמישי. ואת"ל דהחרים עד עולם אכתי ספק שמא במקום מצוה לא תיקן. א"כ הוי ס"ס להקל מה"ת וספק א' בדרבנן דספיקו להקל ע"כ שפיר יש לנו לסמוך על דברי הרמ"א להקל בנ"ד וכן מצאתי בתשובת מהרשד"ם ח' אה"ע סי' ע"ח שכתב לדון ע"פ ס"ס באותן המקומות שנולד ספק אם גזר שם ר"ג כן וכתב דהוי ספק א' שמא לא החרים רק עד סוף אלף החמישי ואת"ל דגזר עד עולם אכתי ספק שמא הוא לא מאותן המקומות כו' ע"ש שכתב דאף דהאשכנזים נהגו איסור בכל מקום ובכל זמן מ"מ מידי ספק לא נפקא כו'. ע"כ שפיר יש לדון לס"ס הנ"ל ושפיר כתב הב"ש בס"ק כ"א להקל בזה משום דבמקום ספיקא מעמידין על דין תורה משום דאף דנימא להחמיר מצד ספיקא שמא עדיין לא כלה הזמן דחדר"ג. מ"מ הא איכא ס"ס מה"ת וספק א' בדרבנן דקיי"ל להקל ואף דאין זה בכוונת הב"ש למי שרואה בדבריו מ"מ לדינא נכונים דברי הב"ש וכנ"ל:

ד

ובלא"ה כיון דכללא הוא בידינו שאנו נגררין תמיד אחרי דבריהם הקדושים של רבינו ב"י והרמ"א ומימיהן אנו שותין והם תמיד לנו לעינים וכיון דהם כתבו דר"ג לא החרים רק עד סוף אלף החמישי וגם הרמ"א כתב להדיא בספרו ד"מ ובהגהות רמ"א להקל בזה בוודאי אין לנו להחמיר כלל בזה וגם הא בתשובת מהר"ם מרוטנבארג בסופו גבי התקנות של חדר"ג שלא לישא שתי נשים כתבו שם בזה"ל דאין לישא שתי נשים רק ע"י היתר מאה רבנים כו' וכשיראו טעם מבורר להתיר ע"ש הרי דהתקנה היתה בפי' דאם יראו טעם מבורר להתיר דיתירו. ובנ"ד אין לך טעם מבורר יותר מזה דהא פו"ר הוי מצוה רבה וכופין עבור זה לשחרר עבדו ויעבור האדון על איסור קל בשביל שיקיים העבד מצוה רבה כש"כ דבכה"ג דזה מקרי טעם מבורר וודאי דמתירין ע"י ק' רבנים דבכה"ג לא החמירו וגם מצאתי בעז"ה בתשובת הרדב"ז ח"ב סי' תשל"ד שכתב דשבועה חל לבטל חדר"ג מכש"כ דכיון דשבועה חל על דרבנן וכש"כ דחייל לבטל לתקנתא דר"ג אלמא דס"ל בפשיטות דחדר"ג קיל אף מכל דרבנן. ואף דבח"ב סי' ת"ש מסתפק הרדב"ז גופא אם החרים עד עולם או לא מ"מ ס"ל דזה קילא מדרבנן. ע"כ וודאי לדעתו יש להקל בספק חדר"ג ואף לשי' הר"ן בתשובה סי' ל"ח דמבואר שם דלא כהרדב"ז אלא משמע דס"ל דחדר"ג חמור יותר מן איסור דרבנן ולא חל שבועה ע"ז עכ"ז י"ל דלא כתב הר"ן כן רק גבי תקנת ר"ג שלא לגרש בע"כ אבל בחדר"ג שלא לישא ב' נשים דקילא ביותר כאשר יבואר להלן בזה אף הר"נ מודה להרדב"ז ע"כ אין לנו להחמיר בזה:

ענף ב

ה

אמנם הנו"ב ח' אה"ע במ"ק סי' א' כתב דידוע דהרבה פוסקים ס"ל דלא שייך האי דינא דשהה עשר שנים בחו"ל דעון חו"ל גורם א"כ קשה לעשות מעשה וכמו שהאריך השב יעקב בזה וכ"כ הנו"ב במ"ת ח' אה"ע סי' ק"ב דאם שהה עשר שנים יכול לגרשה בע"כ וקל וחומר שיכול לישא אחרת כו'. אמנם מה שלא אירע בכמה דורות להתיר משום שחשו לדעת קצת פוסקים שאין דין זה נוהג בחו"ל וכמש"כ בנו"ב סי' א' כו' עכ"ל הנו"ב. אמנם לדינא נראה לי כיון דהטושו"ע כתבו בסי' קנ"ד להך דינא דשהה עם אשתו דכופין לגרשה ומשמע דאף בחו"ל ג"כ הדין כן. וכן הוא שיטת רוב פוסקים ודחו להשיטה דס"ל לחלק בין חו"ל לא"י בזה וכמש"כ בארוכה הרא"ש והיש"ש וש"פ והנימוקי יוסף והמרדכי שם וכמש"כ הנו"ב שם דרוב פוסקים רוב בנין ורוב מנין ס"ל דזה נוהג אף בחו"ל ע"כ כיון דכללא הוא בידינו דקיי"ל כהרוב ואחרי רבים להטות באיסורים ואף בד"נ לכן כש"כ במקום מצוה רבה דפו"ר דאף במקום ספק מצוה רבה שרינן לאיסור קל כמש"כ בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' א' ענף ג' ע"ש ובוודאי במקום דיש רוב גמור של הפוסקים הנ"ל דמוטל חיוב להשתדל להתיר לו אשה אחרת כדי שיקיים פו"ר:

ו

וכן העלה בתשובת מעיל צדקה סי' ל"ד דהעיקר לדינא כשיטת רוב פוסקים דאף בחו"ל נוהג זה וגם דחה למה שכתב הרמ"א באה"ע סי' א' סעי' ג' בשם הריב"ש דלא נהגו לכוף לגרשה אע"פ שלא קיים פו"ר כו'. אלא ע"פ דין החיוב לכוף למבטלים מצות פו"ר וגם העלה דע"פ דין יש להתיר לו לישא אשה אחרת בשהה עשר שנים. אך אין נוהגין כן מחמת שאנו דרים בין האומות ויש בזה חששות ע"כ לא שמענו שיעשה כזה עכ"ל אלמא דלפמש"כ המעיל צדקה אין ראי' ממה שלא שמענו להתיר לישא אשה אחרת בשהה עשר שנים דאין זה מפני חשש איסור וכמש"כ הנו"ב דבאמת וודאי אין בזה חשש איסור ואדרבה מצווה הבעל להשתדל בכל האפשריות לקיים מצות פו"ר אלא הא דלא שמענו בזה הטעם הוא כמש"כ המעיל צדקה מחמת שאנו דרים בין האומות א"כ היכא שיעשו זה ע"פ רשיון הממשלה וודאי דהחיוב להתיר לו לישא אחרת וכן ראיתי להגר"א זצ"ל בביאורו לאה"ע סי' א' ס"ק י' שהביא שם לדברי המרדכי פ"ו דיבמות שכתב דלא נהגו לכוף בזה ודחה שם כל דבריו. והא דספ"ג דב"ב קאי שם באותן שקיימו פו"ר וכמש"כ התוס' שם וגם דכ"ז הוא בגזירת המלכות דוקא ע"ש בביאור הגר"א זצ"ל:

ז

נחזור לענינינו דדברי הנו"ב הנ"ל שכתב דלכן לא נהגו להתיר לישא אשה אחרת בשהה עשר שנים לפי שחששו לשיטת קצת פוסקים דס"ל דזה אינו נוהג בחו"ל דדבריו צ"ע דהא אזלינן בתר רובא ואף דלא נהגו לכוף בזה כמש"כ הרמ"א בסי' א' והריב"ש והמרדכי הנ"ל. עכ"ז מי שנגע יראת ה' בלבו וירצה לקיים מצות פו"ר בוודאי מצוה לעזור לו וכמש"כ המעיל צדקה כנ"ל ואפשר לומר בסברת הנו"ב הנ"ל ע"פ מש"כ הסדרי טהרה בסי' קפ"ז ס"ק ט"ו דאף דהתוס' כתובות דף ט' כתבו דמיעוטא לא נצטרף לס"ס משום דמיעוטא כמאן דליתא דמי. מ"מ הא התוס' בנדה דף י"ח ד"ה שליא כו' כתבו דאמרינן סמוך מיעוטא לפלגא וה"ה בכל ס"ס דאף דבספק א' הוי מיעוטא עכ"ז כיון דבספק השני ה"ל ספק השקול אמרינן סמוך מיעוטא לפלגא וה"ל רובא וכ"כ הפנ"י לכתובות דף ט' ובקונטרס אחרון שם על תוס' ד"ה ואבע"א כו' דכמו דס"ל לר"ת בבכורות דף כ' דקיי"ל כרשב"ג דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ולא אמרינן דמיעוט כמאן דליתא דה"ה דאמרינן סמוך מיעוט לפלגא ע"ש:

ח

ולפ"ז י"ל דשפיר כתב הנו"ב דלכן לא נהגו להתיר למי ששהה עשר שנים דחשו למיעוט דס"ל דבחו"ל אינו נוהג זה. והטעם דהא כבר נתבאר דפליגי הראשונים אי שייך חדר"ג במקום מצוה או לא והא דכתב הרמ"א והד"מ להתיר בזה היינו משום דספק פלוגתא בדרבנן להקל וכמש"כ הד"מ והב"ש שם. ע"כ כיון דיש מיעוט פוסקים דס"ל דזה אינו נוהג בחו"ל א"כ אמרינן סמוך מיעוטא לפלגא היינו לספק פלוגתא דפליגי אי שייך חדר"ג במקום מצוה ג"כ וכיון דס"ל להרבה פוסקים דאף במקום מצוה תיקן ר"ג לגזירתו ע"כ הוי רוב פוסקים דס"ל עכ"פ דאין להתיר לו לישא אחרת וע"כ אף דנימא דחדר"ג לא הוי רק ככל תקנות דרבנן עכ"ז הא ג"כ בדרבנן אמרינן דהיכא דאיכא רוב קיי"ל להחמיר ודוקא בספק השקול אמרינן להקל וכמבואר בעירובין דף ס"ד דאמרו ש"מ הולכין אחר רוב דרכים ועיין במל"מ פ"ד הלכות בכורות דהעלה דאף בס"ס מחמרינן בדרבנן ולכן שפיר כתב הנו"ב דלכן לא נהגו להתיר לישא אחרת משום דאמרינן סמוך מיעוט פוסקים לפלגא והוי רוב להחמיר. כן י"ל בדברי הנו"ב אף דלא משמע מדבריו בסי' ק"ב כן ע"ש:

ט

ומ"מ לדינא גם זה אינו דהא כבר כתבו הש"ך והפר"ח בכללי הס"ס וכן ביו"ד סי' קפ"ז כתבו הפוסקים דלא מצרפינן מיעוט לפלגא לדון בזה מצד ס"ס דזה לא מקרי רובא והא דתוס' נדה דאמרינן סמוך מיעוט לפלגא כבר כתב החוו"ד בכללי הס"ס ס"ק י' דשא"ה דהוי דבר ההווה ורגיל ולא במקרה כו' וכבר הקדימו בתשובת הריב"ש שכתב ג"כ לחלק דשאני דבר ההווה בטבע והובא בסדרי טהרה שם וגם הא ידוע הכרעת הש"ך בח"מ סי' כ"ה ס"ק י"ט דלא מקרי רוב להקל בדאוריי' אם אין הרבים לפנינו היכא דאין מסכימים מטעם אחד. ועיין מזה בספרי באר יצחק ח' או"ח סי' ז' וע"כ בנ"ד כיון דע"י הרוב הנ"ל מתבטל ממצוה רבה דפו"ר דהוי מה"ת ע"כ לא סמכינן על הך רוב להקל בזה ובוודאי מחוייב הבעל להשתדל לקיים מצוה מה"ת ומתירין לו לישא אחרת. והך רובא דנתבאר לא הוי מטעם א' דהא שיטת הסוברים דלא להתיר לו חדר"ג אף במקום מצוה לא הוי מטעם א' אם מיעוט דס"ל דזה אינו בחו"ל ע"כ לא נחשב זה לרובא ועיין ביו"ד סוף סי' רמ"ב בחדושי רע"א זצ"ל במש"כ שם לעיין בתשובות אחרונים בהך דאם אין הרוב מסכימים מן טעם א' ואכמ"ל]. ואפשר דהנו"ב לטעמי' אזיל דס"ל דרוב אף דאין מסכימים מטעם א' נחשב רוב וכפסק הרמ"א בח"מ ודלא כהש"ך וכמש"כ הנו"ב במ"ת ח' ח"מ סי' ג' ועכ"ז הא חזינן דרמ"א באה"ע סי' א' הכריע להתיר לישא אחרת בשהה עשר שנים ובאה"ע סי' קנ"ד לא חילק כלל בין א"י לחו"ל ואף דס"ל בח"מ דרוב אף אם אין מסכימים מטעם א' הוי רוב בע"כ מוכח דטעמו דס"ל דהך מיעוט הסוברים דזה אינו נוהג בחו"ל לא מצרפינן ליה לפלגא כנ"ל משום דמיעוט כמאן דליתא דמי וכמש"כ הש"ך בכללי הס"ס הנ"ל וע"כ אנו דגרירין בתר דברי הרמ"א בכל מקום אין לנו לחלק עליו בזה ולהיות בטל ממצות פו"ר דהוי מצוה רבה מה"ת:

ענף ג

י

ועוד י"ל דבנ"ד אף הנו"ב מודה דמתירין לישא אשה אחרת דהא בנ"ד אומר הבעל דיש לה סי' איילונית ולדבריו דיש לה סי' איילונית וודאי דמחוייב לגרשה בלי קיום פו"ר כמבואר ביבמות דף ס"א דגם ישראל מופקד דלא ישא איילונית וכן מבואר בסוטה דף כ"ד מה"ט דאיילונית אינה שותות משום דמקרי אשה אינה ראויי' לקיימה למי שלא קיים פו"ר ועיין באה"ע סי' כ"ג סעי' ה' ובח"מ ס"ק ד' שם וכן מבואר באה"ע סי' א' אלא דלא נהגו לכוף על זה אף דמדינא ראוי לכוף ע"ז וכמש"כ הרמ"א בסי' א' סעי' ג' בשם הריב"ש מחמת חשש קטטות שיוכל להיות בזה אבל בוודאי הבעל בעצמו ראוי לו להיות חושש לנפשו שלא להכשל ח"ו במצוה רבה מה"ת כמש"כ המעיל צדקה וגם הוא בכפיי' כמבואר בביאור הגר"א זצ"ל סי' א' ס"ק י' הנ"ל. וכן כתבו כמה פוסקים בפרט היכא דליכא גזירת השמד וכמש"כ המעיל צדקה והגר"א שם וע"כ כיון דמן הדין אסור לישא איילונית כנ"ל וכ"כ בביאור הגר"א זצ"ל באה"ע סי' א' ס"ק ט' בשם התוספתא דאסור לישא איילונית ע"כ לדינא חמור זה יותר מן שהה עשר שנים דדוקא התם דניסת לו בהיתר בזה ס"ל להרבה פוסקים דשייך בזה חדר"ג אבל באיילונית דהוי נישואין באיסור י"ל דלכו"ע לא שייך בזה חדר"ג דהא מן הדין לא הי' רשאי לישאנה והוי כמו נושא נשים באיסור אף מדרבנן דכ"ע ס"ל דכופין ע"ז כמבואר בסי' קנ"ד ס"כ ובב"ש שם ס"ק ל"ה ואף דנהגו שלא לכוף בזה כיון דלא נאסרה לו מחמת איסור בעצם מ"מ כיון דלכתחילה הי' עליו איסור שלא לישאנה ע"כ אף עכשיו אם רוצה לתקן האיסור מכאן ולהבא וודאי דאין מוחין בידו ואסור למחות לו אלא אדרבה מצוה לסייע לו במה דאפשר וגם שוגג צריך כפרה בפרט במילתא דאורייתא ועיין בנתיבות סי' רל"ד ואכמ"ל [ועיין בדרוש וחדוש של רע"א זצ"ל בתשובות בסופו בהתשובה אודות אשה שזינתה דכתב שם באמצע התשובה דמה"ט אם כפו הב"ד בזה"ז ליתן גט למי שלא קיים פו"ר לא מקרי מעושה שלא כדין כיון דע"פ דינא דגמ' כופין ע"ש ע"כ וודאי ברור ופשוט דבנישואי איילונית לכ"ע ליכא בזה חדר"ג לפי דאין סברא דחדר"ג ינעול הדלת בפני עושי מצוה ולתקן העבר ופשוט וא"צ להאריך בזה:

יא

ולא שייך לומר בנ"ד דלא נאמין להבעל במה שאומר דהיא איילונית כדמצינו בסי' קע"ח דבזה"ז דאיכא חדר"ג אינו נאמן הבעל לומר דזינתה אשתו דז"א דהא ברגלים לדבר נאמנת אף האשה לומר טמאה אני לך כמבואר בסי' קט"ו וכש"כ בהבעל ובנ"ד הא יש לנו רגלים לדבר דהיא שהתה עשר שנים ולא ילדה וכעין דברי התוס' ביבמות דף ס"ה ד"ה שבינו לבינה כו' ובאה"ע סי' קנ"ד סעי' ו' ובב"ש ע"ש וגם הא זה הוי בגדר מילתא דעביד לגלויי ואחוי דקידושין דף ס"ו שלח ואחוי ובח"מ סי' ל' ש"ך ס"ק י"ג וגם הא יש להבעל כתוב מן הדאקטער דהמניעה אינו ממנו וע"כ אף האידנא נאמן הבעל בזה וכיון דלדבריו אסור לבא עלי' כמבואר בתוספתא דאסור לישא איילונית ובכלל הנ"ל א"כ גם בזה שייך שוויי' נפשי' חד"א וזהו מטעם נאמנות דאדם נאמן ע"ע:

כמו שהעלה הקצה"ח סי' ל"ד ואכמ"ל ע"כ לדבריו מצווה הוא לישא אחרת כשאין אפשריות בידו לגרשה והוא בעמוד ועשה לקיים מצות פו"ר ע"כ בוודאי לדבריו והוא עומד בדבריו עדיין ואינו חוזר בו וודאי יש להתיר לו לישא אחרת ואדרבה מצווים אנחנו לעזור לו במה דאפשר כי הא דלא נהגו לכוף להפרישן כנ"ל היינו כעין הא דח"מ סי' י"ב סעי' א' דנוהגין עכשיו שלא למחות בעוברי עבירה כו':

וכמבואר ביו"ד סי' של"ד בסופו וכן בזה מפני חשש קטטות ואימת המלכות שיכול להיות וכמש"כ הריב"ש והיש"ש והמעיל צדקה כנ"ל אבל אם הבעל עומד ומתחנן להתיר לו ולהפרישו מאיסורא וודאי דהחיוב על ב"ד לעזור לו ולכה"פ להתיר לו לישא אחרת ולא למחות בידו בזה ובזה אין לחלק בין א"י לח"ל לכ"ע ובזה אף החולקים בסי' א' מודים להתירו כנ"ל:

יב

ואף דאומר שיש בה סי' א' מן סימני איילונית המבואר ביבמות ד' פ' ובזה פליגי רבוותא דשיטת הרמב"ם דבעינן דוקא כל סי' איילונית וסריס שאני. אבל הרא"ש והטור והיש"ש ביבמות שם פסקו דאף בסי' א' הוי איילונית וכמו בסריס והובא פלוגתא זו באה"ע סי' קע"ב סעי' ד' מ"מ כיון דכבר נתבאר דאף בספק השקול אם להתיר לו לישא אחרת ג"כ סמכינן להקל וכמש"כ הד"מ והב"ש וכנ"ל בטוב טעם להסביר דבריהם לדינא ע"כ בנ"ד דלדבריו הוי בספק איילונית כי שמא הלכה דאף בסי' א' הוי איילונית ובפרט דרוב פוסקים ס"ל כן ואז מותר לו לישא אחרת ואדרבה מצווה ועומד לישא אחרת מחמת מצוה רבה דפו"ר ע"כ כיון דעיקר איסור חדר"ג הוי כמו ספק תקנה דלהקל כנ"ל לכן מותר לו לישא אחרת ובפרט דיש בזה לומר ולצרף לזה הספק עוד דשמא הלכה כהסוברין דבשהה עשר שנים מתירין לו לישא אחרת ואף דכתבתי לעיל דיש לצרף המיעוט דס"ל דבח"ל אין כופין להפלגא החולקים וס"ל דחר"ג נוהג אף במקום מצוה וה"ל רובא להחמיר וכמש"כ לעיל לפרש לדברי הנו"ב. עכ"ז הא לפ"ז גם בנ"ד איכא רובא של דבריהם מותר לו לישא אחרת ואדרבה מחויב ועומד בזה דהא לפי שיטת הסוברים דבחד מסי' איילונית הוי איילונית וודאי דמחויב לישא אחרת וניסת לו באיסור ועמוד והוצא קאי לגרשה ואם אין באפשריות לגרשה יתירו לו וישא אחרת כדי שיקיים פו"ר ומצרפינן מיעוטא דס"ל בשהה עשר שנים דמותר לישא אחרת דאף דנימא סמוך מיעוטא לפלגא כנ"ל אפ"ה ה"ל מיעוט דס"ל להתיר בשהה עשר שנים א"כ סמוך מיעוטא לפלגא דס"ל דמשום סי' איילונית יש להתיר לו וה"ל רובא דס"ל להתיר לו לישא אחרת ומחויב בזה למען קיום מצוה רבה דפו"ר ואף ספק איילונית מקרי ניסת באיסור דהא הי' אסור לו לישאנה מחמת חשש ביטול מצוה רבה דאורייתא ובפרט במקום ספק מצוה רבה דפו"ר דהוכחתי בספרי באר יצחק דמותר לו לעבור על איסור קל כדי שיקיים ספק מצוה רבה הנ"ל כנ"ל וע"כ אף לפמש"כ לעיל בכוונת הנו"ב דלכן לא נהגו להתיר לו לישא אחרת משום דאמרינן סמוך מיעוט לפלגא א"כ גם לפ"ז בנ"ד אדרבה מה"ט יש להתיר לו לישא אחרת דה"ל רובא להתירו לישא אשה אחרת כנ"ל ובפרט דרוב פוסקים ס"ל דבסי' א' הוי איילונית כנ"ל וע"כ נ"ד אף הנו"ב מודה דיש להתיר לו לישא אחרת וגם י"ל בקצרה דכיון דהוי ספק איילונית עכ"פ לפי דבריו דנאמן ע"ע כנ"ל א"כ אף דנימא לחוש להמיעוט ולחלק בין א"י לחו"ל עכ"ז הא הוי ספק מיעוט דהא בחשש איילונית אין לחלק בין א"י לחו"ל:

יג

נחזור לענינינו דיש להתיר לו לישא אחרת וכמש"כ הרמ"א והב"ש והמעיל צדקה בשם כמה פוסקים וכמו שכתב הנו"ב במ"ת סי' ק"ב בשם תשובת ב"י בסי' י"ד שהתיר לישא אחרת בשהה עשר שנים והסכימו עמו המבי"ט ושארי גאוני זמנו. והוא שכתב הב"ש בסי' א' ס"ק ז' דבשהה עשר שנים יכול לגרשה בע"כ וכמש"כ עוד הב"ש כן בסוף סי' קנ"ד היינו באם לא ישיג לישא אחרת כ"ז שהראשונה אגודה בי' אבל אם יכול לישא אחרת וודאי דזה עדיף להתירו יותר מלהתיר לגרשה בע"כ וכמש"כ הנו"ב במ"ק סי' א' ובמ"ת סי' ק"ב דחדר"ג שלא לגרש בע"כ חמור יותר מן חדר"ג שלא לישא ב' נשים לפי שחרם ר"ג שלא לישא ב' נשים קבעו זמן עד סוף אלף חמישי ואילו שלא לגרש בע"כ לא מצינו שקבעו בו זמן ואדרבה ראיתי באיזה תשובה מפורש שלא קבעו בו זמן עכ"ל הנו"ב:

ובאמת ראיתי בגט פשוט סי' קי"ט ס"ק כ"ב שכתב להסתפק דגם תקנת ר"ג שלא לגרש בע"כ אולי הוי ג"כ ע"ס אלף חמישי כמו בתקנה שלא ישא ב' נשים כו' וכן הב"ש בסי' קט"ו ס"ק זיין כתב בתקנה שלא יגרש בע"כ די"ל דכבר כלה זמן החרם הרי דאין זה דבר פשוט כ"כ דברי הנו"ב הנ"ל שכתב בפשיטות דלא קבעו זמן בחרם שלא לגרש בע"כ. ואפ"ה י"ל דחרם שלא לגרש בע"כ חמור יותר דהא חרם שלא לישא ב' נשים כתב המחבר והב"י בסי' א' בפשיטות דכלה הזמן עד סוף אלף חמישי ואילו לגרש בע"כ יש להסתפק דלמא לא כלה הזמן דהא הב"ש והג"פ מסתפקים בזה וע"כ יותר טוב לעבור על הספק מן לעבור על הוודאי כידוע וכ"כ הנו"ב במ"ק סימן פ"ד דחר"ג שלא לגרש בע"כ לא כלה הזמן:

ענף ד

יד

ולענ"ד להוכיח דאף דשיטת המחבר והב"י בשם הרשב"א והמהרי"ק והד"מ בסי' א' דר"ג לא החרים רק עד סוף אלף החמישי שלא לישא ב' נשים. מ"מ ס"ל דתקנת ר"ג שלא לגרש בע"כ הוא עד עולם:

וראי' לזה מהא דכתב הרמ"א בסי' קע"ח סעי' ט' דבזה"ז שיש חדר"ג שלא לגרש בע"כ אינו נאמן הבעל לומר שמאמינה או שמאמין לדברי העד וזהו שיטת המהרי"ק וי"א דכופין לו ומשמש עמה בשם מרדכי פ' האומר כו' ועיין בתשובת נו"ב במ"ת סי' י"א דהגאון ר' טבלי ז"ל מליסא פלפל בדברי הרמ"א הנ"ל והעלה דבאומר שראה שזינתה כ"ע מודו דאינו נאמן והנו"ב חולק עליו והביא שם לדברי הרמ"א בתשובה. ובתשובת רע"א סי' פ"ח הביא בשם המרדכי פ' האומר והגהות מיימוני ודעת הרשב"א והרמב"ן דס"ל דאף באומר שראה שזינתה אינו נאמן לומר שטמאה היא בתר חדר"ג ע"ש ואי נימא דר"ג לא החרים שלא לגרש בע"כ רק עד סוף אלף חמישי א"כ קשה על שיטת הסוברים דאף באומר שראה שזינתה אינו נאמן הבעל בזה"ז הא הר"ן בסוף נדרים הקשה בהא דטמאה אני לך דאינה נאמנת והא שוויי' נפשי' חד"א ותירצו משום דמשועבדת לבעלה אי דאפקעינהו לקידושין:

טו

ולפ"ז באומר הבעל שראה שזינתה תקשה אמאי אינו נאמן הא שוויי' נפשי' חד"א אכן אי נימא דחדר"ג הי' עד עולם ע"כ שייך בזה ג"כ לומר דמחמת חדר"ג הא משועבד הבעל לה וגם שייך בזה אפקעינהו רבנן לקידושין מחמת כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש משום דחרם הא עדיפא מדרבנן ודינו כמו הלמ"מ כנ"ל בשם הנו"ב אבל אי נימא דלא החרים רק עד סוף אלף החמישי ורק מצד מנהג בעלמא הוא שנהגו להחמיר ואין אתה רשאי להתיר בפניהם וכמו הא דנדרים ד' ט"ו ופסחים ד' נ' א"כ תקשה דהא כיון דשוויי' הבעל נפשי' חד"א דאיך יכולים להקל ע"י מנהגא בעלמא שנהגו שלא לגרש בע"כ וזה קילא מדרבנן ולעקור להא דשוויי' נפשי' חד"א דהוי איסור מה"ת כידוע. ובוודאי אין סברא לומר דכיון דנהגו שלא לגרש בע"כ הוי כמו הא דאה"ע סי' א' סעי' ט' דבמקום שנהגו שלא לישא אשה על אשתו אינו רשאי לישא אחרת דהוי כאילו התנה:

דשא"ה דהוי כחמר שאינו רשאי לעשות גמל וכמש"כ הנ"י והובא בח"מ שם משא"כ בתנאי שלא לגרש בע"כ וודאי דמקודם חדר"ג דאף בהתנה בעת הנישואין שלא יגרשה בע"כ לא מהני זה וקנין אינו חל על זה דהוי קנין דברים וגם קנין לגרש לא מהני כמבואר בסי' קל"ד וכש"כ קנין שלא לגרש דוודאי לא חל א"כ תקשה כנ"ל:

טז

ובאמת אפשר לומר להסוברים דבאומר הבעל שראה שזינתה נאמן רק במאמין להעד בזה אינו נאמן הבעל י"ל אפשר דטעמם ג"כ משום מש"כ דכיון דכלה החדר"ג א"כ לא מקרי משועבד לה כ"כ וכן אפקעינהו לקידושין לא שייך בזה אלא באומר דמאמין להעד. דבזה י"ל כיון דז"א אלא מצד חיוב לצי"ש כמבואר בטור אה"ע סי' קט"ו ובב"י שם. או משום לזות שפתים כמבואר שם ע"כ הקילו בזה אבל באומר שראה שזינתה אשתו לא שייך כן ועיין בבית מאיר לסי' קט"ו שהביא דברי מהר"י הלוי שכתב דבמאמין להעד אין כופין להוציא ומש"כ שם הב"מ:

ועיין עוד מזה בתשובת בגדי כהונה סי' ג' מזה ובתשובת ברית אברהם סי' פ"ו שהעלה דאף באומר שמאמין להעד ג"כ כופין בדיני אדם ובתשובת ח"ס שהביא להצ"צ דסי' ק"ד דס"ל דאסורה לו ע"פ דין גמור רק דיש חשש גט מעושה והובא הכל בפתחי תשובה סי' קט"ו ס"ק ל"ז ואכמ"ל:

יז

אבל לפי שיטת כמה מהראשונים ובתוכן הרשב"א בתשובה כמובא הכל בתשובת רע"א זצ"ל סי' פ"ח כנ"ל דאף באומר שזינתה אינו נאמן הבעל לאחר חדר"ג והא המהרי"ק בתשובה סי' ק"א כתב בשם הרשב"א דר"ג לא תיקון שלא לישא ב' נשים רק עד סוף אלף חמישי א"כ קשה איך כתב הרשב"א בתשובה דבאומר שראה שזינתה אינו נאמן מצד חדר"ג ולדמות זה לטמאה אני לך דאינה נאמנת וע"כ מוכח מזה דדוקא בחדר"ג שלא לישא ב' נשים ס"ל להרשב"א דכלה זמן החרם משא"כ חדר"ג שלא לגרש בע"כ. החרים עד עולם ואפי' נימא דהרשב"א דהובא במהרי"ק סי' ק"ח הוא רשב"א אחר כמש"כ בחדושי הגהות לאה"ע סי' א ס"ק י"ב דהוא ר"ש בן אברהם ולא ר"ש בן אדרת ע"ש עכ"ז מוכח דס"ל להני ראשונים דר"ג החרים לחרם זה עד עולם וכש"כ להאחרונים דס"ל דאף באומר שמאמין להעד כופין להוציא וודאי דמוכח כן ממה שכתבו דבאומר דמאמין להעד אינו נאמן בזה"ז. דמוכח מזה דחרם שלא לגרש בע"כ הוא עד עולם ואילו בחדר"ג שלא לישא ב' נשים לא מצינו רק להרש"ל דס"ל דהוי עד עולם ולא לשארי פוסקים וכמש"כ המחבר והב"י והד"מ:

יח

וכן יש להוכיח מן הראשונים הנ"ל דס"ל דאף באומר הבעל שזינתה אינו נאמן בזה"ז דמוכח מזה דאף בעבר וגירשה בע"כ בזה"ז אין הגט כלום ואינה מגורשת כמבואר בהתקנות שהובא בסוף תשובת מהר"ם מרוטינבורג ע"ש והובא בנו"ב מ"ת סי' קכ"ט בשם מהר"ם מינץ ע"ש. דאי נימא דבדיעבד היא מגורשת אף בעבר וגירשה בע"כ תקשה דאמאי באומר שראה שזינתה אינו נאמן לאחר חדר"ג:

הא יש לו מיגו דבידו לגרשה עדיין וכעין מש"כ התוס' בכתובות ד' ס"ג ע"ב ד"ה אבל אמרה מאיס כו' דכתבו דתהא נאמנת לומר טמאה אני לך במיגו דמאיס עלי ע"ש. וכש"כ ע"י מיגו דבידו לגרשה ולעשות מעשה ואף במקום איסורא אמרינן מיגו דבידו כמבואר בקדושין ד' ס"ד דאמרו והרי בידו להשיאה לחלל וממזר דיהא נאמן האב במיגו דבידו אף דהוי ע"י איסור ועיין בהר"נ שם. וכעין מש"כ התוס' קידושין ד' ס"ד ע"ב ד"ה רבי סבר כו' דכיון דדיעבד מהני חשוב שפיר מיגו ע"ש וכן מוכח מן יבמות ד' צ"ב ע"ב דאף מה דבידו ע"י איסור מקרי שפיר בידו כמש"כ בספרי באר יצחק ח' או"ח סי' ט"ו ענף ה' מזה ע"ש והא דאמרו פ"פ מצאתי נאמן ולא אמרינן דהא משועבד לה כמו בהיא אומרת טמאה אני זהו משום דבידו לגרשה והא דכתובות ד' ע' דכיון דמשועבד לה היכי מצי מדירה שאני התם ואכמ"ל. ע"כ בזה"ז דאין הגט כלום אף בדיעבד ע"כ אינו נאמן לאחר חדר"ג אבל אי נימא דהגט מהני דיעבד תקשה עדיין דהא בידו לגרשה בדיעבד ואינו משועבד לה ואמאי כתבו דאינו נאמן ומוכח מזה דס"ל דאף דיעבד אינה מגורשת בזה"ז בע"כ ויש לי להאריך ואכמ"ל ובמק"א העירותי בהא דבידו לגרשה מהא דגיטין ד' י"ב אי בעי זריק גיטא ערק ואזיל כו' ואכמ"ל:

יט

וגם עפ"ז יש להוכיח דחדררג שלא לגרש בע"כ חמור יותר מן חדר"ג שלא לישא ב' נשים דהא בחדר"ג שלא לישא ב' נשים אם עבר ונשא אשה אחרת חלין הקידושין. כמש"כ המרדכי ריש פ"ג דקידושין ובמהרי"ק סי' פ"ד דאין כח בתקנתא להפקיע הקידושין ועיין בתשב"ץ ח"ב סי' ה' מזה ואילו בחדר"ג שלא לגרש בע"כ אף דיעבד לא מהני. וע"כ מוכח דהחמירו בחרם זה יותר ואפשר לומר דשאני קידושין. דהא קידושין תופסין אף חייבי לאווין מה"ת כדאמרו בתמורה ד' ה' ע"ב דחילולין עושה ואינו עושה ממזרין. א"כ אין לנו להחמיר בחדר"ג יותר מן הכתובה בתורה אבל בחדר"ג שלא לגרש בע"כ הא מצינו בגירושין דאמרינן אי עביד לא מהני כמש"כ התוס' בתמורה ד' ו' ד"ה והשתא דשנינן כו' דדוקא בנשבע שלא לגרש דבדה האיסור מלבו כו' ויש לעיין במש"כ התוס' בתמורה ד' ה' ד"ה מיתיבי אונס שגירש כו' דאיתקש גירושין למיתה ועיין מזה בקצה"ח סי' ר"ח ובנו"ב מ"ת סי' קכ"ט וקצרתי:

כ

ועוד דהא מבואר בסי' א' דתקנת ר"ג שלא לישא ב' נשים לא פשטה התקנה בכל הארצות ואילו בחדר"ג שלא לגרש בע"כ כתב הר"נ בתשובה סי' ל"ח דפשט איסורו בכל ישראל וכ"כ הרשד"ם בתשובה סי' ע"ח. ע"כ יש להחמיר בחדר"ג שלא לגרש בע"כ ביותר מן תקנה שלא לישא ב' נשים והטעם נראה דהחמירו בה יותר לפי שתקנה שלא לישא ב' נשים הוא משום קטטה תיקן ולא משום דררא דאיסורא וכמש"כ בהג"מ והובא בד"מ וב"ש סי' א' ס"ק כ"א משא"כ תקנה שלא לגרש בע"כ הא הוי בי' דררא דאיסורא דהוי סייג לתורה דהא אינו רשאי לגרש אשתו בלא מצא בה ערות דבר כמבואר בסי' קי"ט וכמש"כ הב"ש בסי' ע"ז ס"ק ו' ובסי' ע"ט ס"ק ד' והתקנה דהוי סייג לתורה חמור יותר מן תקנה שאינה סייג לתורה כמבואר ברמב"ם פ"ב ה' ממרים ה"ג ע"ש וכמבואר בתוס' יו"ט פ"ד סוטה משנה ג' ד"ה איילונית כו' דמה"ט נישואי איילונית חמור ביותר ממעוברת משום דהוי סייג לתורה והוי בכלל ושמרתם עשו משמרת למשמרת כו' ע"ש ומזה הטעם א"ש במה דס"ל להמחבר והב"י וד"מ דקבעו זמן לחדר"ג על שתי נשים ולא בלגרש בע"כ משום דידוע מש"כ הרמב"ם פ"ב ה' ממרים ה"ט והרמב"ן על התורה פ' ואתחנן ד' על לא תוסיפו כו' דמה דגזרו משום סייג לתורה לא הוי משום בל תוסיף דזהו בכלל משמרת למשמרת ע"כ בחדר"ג לגרש בע"כ דהוי סייג לתורה יכולים לגזור עד עולם משא"כ ב' נשים דלא הוי סייג לתורה כנ"ל יש בו חשש בל תוסיף ע"כ לא גזרו רק על זמן ואז אין בו משום בל תוסיף וקצרתי:

ענף ה

כא

נחזור לענינינו דוודאי הנכון עם הנו"ב ושארי אחרונים דס"ל דחדר"ג לא לגרש בע"כ חמור ביותר מן חדר"ג על ב' נשים. ע"כ יש לנו להדר בנ"ד להתירו לישא אחרת ולא נצטרך להדר להתירו לגרש בע"כ. שוב ראיתי בתשובת משכנות יעקב סי' א' שכתב ג"כ הטעם הסוברים דר"ג לא החרים עד עולם כעין הטעם שכתבתי. ובתשובת משכנות יעקב שם צווח ככרוכיא על מורה א' שהתיר למי ששהה עשר שנים לישא אחרת וכתב דהא הרש"ל כתב להחמיר אף במקום מצוה כו' וגם מה שנשענו להקל בזה על הסוברים שר"ג לא החרים עד עולם הוא הרש"ל וש"פ דס"ל דהחרים עד עולם והאריך בזה ע"ש אכן לפמש"כ דאף דהרש"ל וש"פ ס"ל דהחרים עד עולם עכ"ז הא שאר פוסקים בפרט דהמחבר והב"י והד"מ והב"ש והנו"ב ושארי אחרונים כתבו בפשיטות דלא החרים עד עולם. ע"כ לכל הפחות ספיקא דדינא הוי א"כ הא דבמקום מצוה פליגי בה רבוותא אם תיקן ר"ג או לא דזה דומה להא דספק ציר דגים אם יש שומן וספק נמלחו כנ"ל דכיון דהוי ס"ס לצאת מן חשש דאורייתא וספק א' להקל בדרבנן סמכינן להקל כמבואר ביו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס א"כ ה"ה בנ"ד כנ"ל בארוכה:

כב

ובמש"כ המשכנות יעקב בשם הרש"ל להחמיר במקום מצוה כבר כתב הצמח צדק בסי' ס"ז דאף הרש"ל דמחמיר היינו בלגרש בע"כ החמיר:

אבל לישא אחרת לא מצינו שהחמיר וה"ט דלגרש בע"כ אפי' כשהיא חלומה איכא למ"ד דמדינא אסורה כו' ע"ש וכה"ג כתב הנו"ב במ"ת סי' ק"ב באמצע התשובה בד"ה ויותר מזה תמוה מ"ש הר"י מינץ כו' באה"ד שם דאף להמהרש"ל בתשובה שהחמיר מאד ג"כ לא מצינו בדבריו איסור נישואי אחרת ולא מיירו שם להתיר לו אשה אחרת כו' ע"ש הרי דכתבו גדולי האחרונים הנ"ל דאין ראי' ממהרש"ל לאסור לישא אחרת אך אף להמשכנות יעקב שהחמיר בזה עכ"ז הא כתב בעצמו שם דעיקר איסורו הי' לפי שהתיר המורה בלא הסכם ק' רבנים. אבל ע"י מאה רבנים הסכים ג"כ להתיר וג"כ כתב שם בהא דהקשו הגדולים איך יגזור הצדיק לדבר מצוה הרי תשובתו בצידו דהא מבואר דנתנו רשות להתיר ע"י מאה רבנים אם יראו טעם מבורר להתיר ואין לך טעם מבורר מזה שהוא דבר מצוה והרשות נתונה להתיר ע"י קיבוץ חכמים ושליחותא דר"ג קא עבדי עכ"ל. ע"כ ע"י הסכם ק' רבנים גם המשכנות יעקב הסכים להתיר וע"כ בנ"ד אם יסכימו מאה רבנים ג"כ המשכנות יעקב מודה להתיר לו והמשכנות יעקב לא הזכיר כלל לחוש לקצת פוסקים דס"ל לחלק בזה בין חו"ל לא"י ע"ש:

כג

ולכאורה יש לצדד היתר בנ"ד עוד ע"פ הכתב שגמר עם אשתו זה ב' שנים העברו שאם לא תלד רשות לו לישא אחרת וכפי שכתב הכנה"ג סי' א' בשם כמה פוסקים דס"ל דרשותה מהני וגם יש לדון בזה אי אפשי בתק"ח כמבואר אבל באמת ז"א דהא מבואר בח"מ וב"ש סי' א' ס"ק כ' דמשום חדר"ג לא מהני ריצוי שלה והא דמצינו בב"ש סי' קט"ו ס"ק ז' שכתב דאם תשבע האשה שאם תעשה עוד מחוייבת לקבל גט ממנו כו' נראה דהשבועה חל דהא חדר"ג הי' לטובתה שאל יגרש אותה בע"כ והיא יכולה למחול מכש"כ בזה"ז די"ל כבר כלה החרם עכ"ל הב"ש י"ל שאני התם דנשבעה האשה ע"ז אבל אם לא נשבעה אף דקיבלה ק"ס ע"ז לא מהני דהוי זה כקנין דברים ובנתנה לו רשות מחילה על עונה כבר כתב המל"מ פ"ו ה' אישות ה' י' דאם חזרה יכולה לחזור וגם באומרת איני ניזונית כו' ס"ל לכמה פוסקים דיכולה לחזור ושא"ה באיני ניזונית אף להסוברים דאינה יכולה לחזור כמש"כ הח"מ והב"ש בסי' ס"ט ועיין בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' א' ענף ב' וע"כ אף להסוברים דרשותה מהני היינו כ"ז שהאשה אינה חוזרת אבל אם חוזרת וודאי מהני חזרתה כ"ז דלא נשבעה ע"ז אך בשבועה שאני דהא מחוייבת לקיים שבועתה. ובנ"ד דלא הי' שבועה ע"כ אין לצרף זה להיתירא:

כד

אך בלא זה כבר נתבאר דאף הנו"ב דמחמיר קצת בזה מ"מ מודה בנ"ד דלדבריו הוי נישואי איסור דאיילונית וכבר כתב התויו"ט בסוטה פ"ד משנה ג' דאיילונית חמירא ביותר ממעוברת ומניקת משום דאיילונית הוי גזירה סייג לתורה משא"כ מעוברת ומניקה כמו שהאריך שם התויו"ט. וכש"כ האידנא דאינו יכול לישא אחרת דוודאי חמירא איסור איילונית ואילו במעוברת ומניקת מצינו בסי' י"ג דמנדין אותו אם נשאה וגם בניסת בשוגג כ"ע ס"ל דמפרישין ויש מהם דס"ל דמגרש אף בשוגג כמבואר שם. כש"כ באיילונית דחמירא וודאי דמוטל חיוב להפרישן ע"י גט:

כיון דהוי איסור עולמית וע"כ אף דהאידנא נהגו שלא לכוף כנ"ל מ"מ וודאי חיוב מוטל על הבעל להשתדל להנצל מן איסור זה וע"כ יש להתיר לו לישא אחרת ולדעתי מהראוי להשתדל שיבדקו נשים את האשה אם יש לה סי' איילונית כיון דנתבאר לצרף להיתירא בנ"ד מחמת סי' איילונית אף ע"י סי' א' וכיון דאיכא לברורי מבררינן הואיל ונפק מפומי' דהנו"ב לחוש לחלק בין א"י לחו"ל וכעין הא דנדה דף מ"ח דכל הנבדקות נבדקות ע"פ נשים ובאה"ע סי' קנ"ה סעי' ט"ו אך אם לא תתרצה האשה להניח לבודקה נאמן האיש בזה כנ"ל וגם הא הוי מילתא דעביד לגלויי בקל וכמו הא דקידושין דף ס"ו שלח ואחוי ובח"מ סי' ל' כנ"ל ע"כ דעתי מסכמת להתיר לו לישא אחרת וע"פ הסכם ק' רבנים כד"ת וע"פ רשיון מהממשלה דאז אין לחוש וכמש"כ המעיל צדקה כנ"ל:

כה

ואח"ז בא הבעל ואמר לי שהיא בחשש שיש להאשה הא דמבואר באה"ע סי' כ"ג סעי' ה' דכשמשמש עמה היא זורה מבחוץ דמבואר שם דאסורה לו וזהו בוודאי מקרי מקום עבירה לכ"ע דבזה לא תיקן ר"ג מהני לכ"ע דבזה לא שייך לחלק בין א"י לחו"ל כנ"ל וכמש"כ ע"כ וודאי יש להתיר לו בנ"ד ובוודאי נאמן בזה ולא שייך בזה הא דמבואר בסי' קע"ח. דאחר תקנת ר"ג אינו נאמן שטמאה היא דהא במקום רגלים לדבר נאמנת לומר טמאה אני כמבואר בסי' קט"ו כש"כ בבעל דאינו רק מצד תקנת ר"ג:

וכיון דשהה עמה עשר שנים ולא ילדה הוי רגלים לדבר. וכמש"כ התוס' ביבמות דף ס"ה ע"א ד"ה שבינו לבינה היא נאמנת כו' ובאה"ע סי' קנ"ד סעי' ו' וב"ש ס"ק י"ב ע"כ נאמן הבעל בזה א"כ לדבריו דמשווי אנפשי' חד"א דאסורה לו וודאי דמתירין לו ע"פ ק' רבנים וע"פ רשיון הממשלה כנ"ל ואח"כ נגמר בדעתי שנאמן ע"ז וא"צ לברורי בפרט דעיקר לדינא הוא דלא כהנו"ב בזה וע"כ יכולין להתיר לו ע"י מאה רבנים ואחר שישיג היתר ע"פ רשיון הממשלה כד"ת כנ"ל:

תוכן העניינים

עין יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה