אור ברסלב
עין יצחק חלק א אבן העזר › סימן ג

עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור

אבן העזר · סימן ג

סימן ב

נשאלתי באחד אשר תיכף אחר החופה נסע אשתו למרחקים לאחי' וזה ערך יותר משנה שלא באתה לבעלה ובעלה נסע אחרי' שמה ולא השיבה לו כלל. ויש גב"ע מע"א שהיא עוברת ע"ד משה ויצתה לתרבות רעה ומורדת על בעלה ובעלה טוען ברי שהיא מורדת עליו בלא טענה והקלא דלא פסיק הוא שיצתה לתרבות רעה ונשאלתי אם יש להתירו לישא אשה אחרת:

ענף א

א

תשובה כי ידוע שי' הב"ש בסי' ט"ו ס"ק כ' דעד אחד אינו נאמן להעיד שמתה אשתו מחמת חזקת איסורא וכ"כ הב"ש בסי' קנ"ח ס"ק א' אכן הנו"ב במ"ת סי' ח' השיג על הב"ש ודעתו להקל ע"י ע"א לפי דחר"ג אין דינו רק כדברי קבלה וספיקו להקל אכן בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' א' העליתי דספק חרם ספיקו להחמיר ודחיתי שם לראיות הנו"ב שם ובח' יו"ד סי' קמ"ו וע"כ אין רצוני להאריך כעת בפרט זה אך בקצרה דידוע מש"כ המהרי"ק והרשב"א והובאו בב"י סי' א' ובדרכי משה ובב"ש שם דאחר אלף החמישי כלה זמן החדר"ג ואינו אלא ספק תקנתא אך היש"ש כתב דלא כלה הזמן אף אחר אלף החמישי ואנכי לעצמי כתבתי בתשובה אחת דיש לדון בזה דכיון דהמחבר והרמ"א הכריעו בפשיטות דלא החרים רק עד אלף החמישי וכיון דהב"י והד"מ בשם הראשונים כתבו כן ע"כ אף דהיש"ש חולק בזה. עכ"ז לכה"פ הוי ספיקא דדינא וכן כתב הרדב"ז בח"ב סי' ת"ש להסתפק בזה גופא וכן מצאתי בתשובת מהרשד"ם סי' ע"ח שכתב לדון בספק ספיקא ולצרף זה לספק דלמא כלה הזמן כבר מחדר"ג ע"ש וידוע מש"כ הש"ך ביו"ד סי' ק"י בכללי הס"ס ס"ק ט"ז דהיכא דאיכא ס"ס דמותר מה"ת אלא שאסור מדרבנן ואיכא ספיקא דרבנן שמותר כמו בספק ציר דגים אי יש בהם שמנונית כו':

ב

וכיון דהא דע"א אינו נאמן באיתחזק איסורא הוי זה ספיקא דדינא כמש"כ התוס' בריש גיטין והרשב"א והנימוקי יוסף ביבמות ר"פ האשה רבה וכמש"כ כן הנו"ב במ"ק סי' נ"ד א"כ הוי בנ"ד ספק ספיקא לצאת מחשש תורה ספק א' דלמא הדין הוא דע"א נאמן אף באיתחזיק איסורא ואת"ל דהדין הוא דאינו נאמן מ"מ ספק שמא כלה כבר הזמן דחר"ג וא"ת דלא כלה הזמן מ"מ ספק שמא הלכה כהנו"ב דחרם לא חמור כדאורייתא וספק חרם הוא להקל. א"כ הוי שלשה ספיקות בכ"ז לצאת מחשש תורה ובדרבנן הא מהני ספק א' להקל דלמא הדין הוא דע"א נאמן אף באיתחזיק איסורא ולא שייך לומר בזה דהוי ס"ס נגד חזקה דידוע דבספיקא דדינא לא שייך לאוקמי אחזקה דבשביל החזקה לא ישתנה הדין כמש"כ הפוסקים האחרונים ואכמ"ל:

ג

ועוד י"ל דאף להב"ש דהחמיר בזה מ"מ י"ל דמודה בנ"ד להקל ע"פ מה שאומר הבעל ברי לי שהיא מורדת גמורה נגדי וידוע דבמורדת לא תיקן ר"ג לעגנו כמבואר בסי' ע"ז. והנה מבואר בפ' הנזקין ובפ' האומר בתוס' וברא"ש שם וביו"ד סי' קכ"ז גבי נתנסך יינך דאף דאין עתה בידו מ"מ כיון שהי' בידו למפרע נאמן בזה. ואף בע"ד נאמן באיסורין בכה"ג א"כ ה"ה בנ"ד דהא ידוע דהבעל שאמר גרשתי אשתי נאמן במיגו דבידו לגרשה וכן קיי"ל באומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה וקשה לכאורה לפמש"כ הר"נ סוף נדרים דאשה אינה נאמנת לומר טמאה אני מצד דמשועבדת לבעלה א"כ הא בעל נמי משועבד לה כדאמרו בכתובות ד' ע' כיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה ואמאי נאמן לאוסרה וע"כ מוכח דשאני בעל בזה כיון דבידו לגרשה שאני לגבי זה והא דכתובות דף ע' דאמרו כיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר כו' ע"כ מוכח לחלק וקצרתי וידוע שיטת הפוסקים בסי' קע"ח דבזה"ז אינו נאמן הבעל לומר דמאמין לדברי העד שזינתה וכן א"נ לומר דמאמינה וזהו שיטת המהרי"ק. וי"א דכופין לו ומשמש עמה בשם מרדכי ועיין בתשובת נו"ב במ"ת סי' י"א דהגאון ר' טבלי ז"ל מליסא כתב דבאומר שראה שזינתה כ"ע מודו דאינו נאמן והנו"ב חולק עליו והביא שם להרמ"א בתשובה דלא ס"ל כן ובתשובת ר"ע איגר סי' פ"ח הביא בשם המרדכי פ' האומר והגהות מיימוני והרשב"א והרמב"ן דס"ל דאף באומר שראה שזינתה אינו נאמן לומר שטמאה היא בתר חדר"ג ע"ש:

ד

ולכאורה יש להעיר דמוכח כהסוברין דבאומר שראה שזינתה נאמן אף בתר חר"ג דהא מבואר בסי' קי"ט באה"ע דאם עבר וגירשה בע"כ דמהני הגט אף בתר חר"ג וכמש"כ הנו"ב במ"ת סי' קכ"ט דבדיעבד הגט כשר ופי' שם למש"כ בתשובת מהר"ם מרוטינבערג בסופו ומהר"ם מינץ וכיון דבדיעבד הגט כשר א"כ אף בזה"ז הא איכא מיגו דבידו לגרשה דאף במקום איסורא אמרינן מיגו דבידו כמבואר בקידושין דף ס"ד דאמרו והרי בידו להשיאה לחלל וממזר דיהיה נאמן האב במיגו דבידו אף דהוי ע"י איסורא ועיין בהר"ינ שם וכעין מש"כ התוס' קידושין דף ס"ד ע"ב ד"ה ר' סבר כו' דכיון דדיעבד מהני חשוב שפיר מיגו ע"ש ושם הוא איסור דרבנן. ובאמת מוכח מיבמות דף צ"ב ע"ב דאף מה דבידו לעשות ע"י איסור מה"ת ג"כ מקרי בידו לעשות דהוכיחו שם מהא דהאומר התקדשי לי לאחר שיחלוץ לך אינה מקודשת דקידושין אין תופסין ביבמה הא י"ל דאף אי קידושין תופסין ביבמה מ"מ אינה מקודשת משום דאין בידו לקדשה עכשיו בהיתר דהא לכ"ע הוי יבמה באיסור לאו גם בקידושין לחודה כמבואר ביבמות ד' מ"ט ע"ב ד"ה אי כרב אי כשמואל כו' ועיקר דשלב"ל תלוי במה דלא הוי בידו כדאמרו בקידושין דף ס"ב דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה. ומוכח מזה דכיון דאי הי' תופסין הקידושין דיעבד אזי מקרי בידו לעשות עכ"פ ולכן מוכח שפיר דכיון דאמרו התקדשי לי לאחר שיחלוץ יבמיך אינה מקודשת דע"כ אין קידושין תופסין ביבמה א"כ מוכח מזה דאף דבר האסור מה"ת מקרי בידו ועיין בשבת דף מ"ג דאי' שם טבל מוכן כו' וביבמות פ"ה ברא"ש סי' ה' ובזבחים דף ל"ד בתוס' שם והדברים ארוכים ואכמ"ל:

ה

וכיון דנתבאר דאף מה דאסור מה"ת מ"מ כיון דדיעבד מהני חשוב שפיר מיגו דבידו כו':. א"כ לפ"ז מוכח כשיטת הסוברים דבאומר הבעל שראה שזינתה יהי' נאמן לאוסרה עליו ואין אנו יכולין לכפותו לשמש עמה משום דהא אף בזמן הזה דיש חדר"ג שלא לגרש בע"כ מ"מ חשוב זה דבר שבידו לעבור ולגרשה דבדיעבד הי' מהני כמש"כ הנו"ב הנ"ל ואף אם הי' מצטרך ליתן כתובה ג"כ חשוב בידו כעין מש"כ הרא"ש גיטין פ"ה סי' י"ג אך י"ל בשיטת הסוברים דאינו נאמן הבעל לומר שזינתה אשתו דהטעם הוא דאף דאיכא מיגו דבידו לגרשה אף בזמן הזה. מ"מ כיון דאם נימא להאמינו ע"י מיגו דבידו כנ"ל א"כ תיעקר לגמרי גזירת חר"ג דמה אהני לתקנתו הא עדיין יכול לומר דזינתה ולאוסרה עליו וע"כ וודאי הי' התקנות חר"ג דלא יהיה נאמן לומר טמאה היא ומזה הוכחתי במק"א דחר"ג שלא לגרש בע"כ לא כלה הזמן וכמש"כ הנו"ב ודלא כהב"ש סי' קט"ו ס"ק ז' והג"פ בסי' קי"ט דאל"כ תקשה איך יכולין לעקור ולומר דלא יהי' נאמן לומר דזינתה הא שוויי' אנפשי' חד"א ומצד תקנתא בעלמא ומנהג לא שייך לומר כתירוצם של הר"נ סוף נדרים ומזה מוכח דחר"ג שלא לגרש בע"כ לא כלה הזמן לכ"ע והוי דין חר"ג כדאורייתא משא"כ חר"ג שלא לישא ב' נשים והארכתי מזה במק"א להוכיח מזה דחר"ג שלא לגרש בע"כ חמור ביותר מן חר"ג שלא לישא ב' נשים ואכמ"ל:

ענף ב

ו

ולפ"ז י"ל דהיכא דהבעל אומר דיודע בבירור דאשתו היא מורדת עליו ולדבריו מותר לו לישא אחרת דהא בכזה לא תיקן ר"ג. אך דלא מהימן מצד דהא אינו יכול להפקיע לתקנת ר"ג דהא משועבד לה אבל היכא דהוי רגלים לדבר הא קיי"ל דנאמנת בזה לומר טמאה אני לך. ובנ"ד הא הוי ע"א דמעיד כן וכמבואר בסי' קט"ו ב"ש ס"ק כ"ג וביו"ד וכש"כ בנ"ד דאומדנא דמוכחא לכל דמרדה עליו וזה יותר מן שנה דעזבה לבעלה ונסעה עם אחי' שאינו הולך בדרך הטוב למדינה רחוקה ואין לנו לתלות שהלכה ברשות בעלה דהא אומדנא דמוכח לכל כי תיכף אחר החופה מקודם היחוד לא ירשה בעלה לילך ממנו למרחקים לאשתו האהובה לו ומחילה היא טענה גרוע כמבואר בח"מ ומכש"כ במחילת עונה דהוי צערא דגופא דאמרו דלא ניתן למחילה. ועיין במל"מ פ"ו ה' אישות דין יו"ד מזה ע"כ וודאי דלא תלינן במחילה א"כ הוי רגלים לדבר טובא דהיא עוברת על דת שהיא במקום ובמדינה של אנשים אינם מהוגנים כידוע לכל ומורדת על בעלה ע"כ וודאי נאמן אף האידנא לאחר חר"ג לומר שאשתו מרדה עליו ועברה ע"ד וכמו שהעיד העד:

ז

ולתלות באיזה אונס הוי מילתא דלא שכיח כידוע בכמה סוגיות דאונסא לא שכיחא וכמש"כ התוס' בכתובות דף ג' ד"ה וסברה דאניס כו' דלא חיישינן לאונס מה"ט. ומבואר בכתובות דף י"ב דאם איכא אוקי אחזקה בצירוף להברי שלו נאמן אף להוציא מחזקת ממון וכש"כ אם רובא מסייע לאמירת ברי שלו דהא רובא עדיף מחזקה וודאי דמהני רוב בצירוף ברי שלו להוציא מחזקת ממונא וכש"כ דמהני זה במקום איסורא [ובלא"ה הא רוב עדיף מן חזקה א"כ הוי כמו דלא אתחזיק איסורא דהא הרוב מבטל לחזקת איסורא ובנ"ד הא לא הי' שכיח לתלות באיזה אונס או בטענת מחילת רשות לה כנ"ל] וכן מבואר בח"מ סי' כ"א דלא מהימן לומר שהי' אנוס כ"ז דלא הביא ראי'. ועיין בשער משפט שם ובסי' רכ"ז סעי' ז' וקצרתי ע"כ וודאי נאמן לומר דמותר לו לישא אחרת כיון דלדבריו דהיא מורדת עליו א"כ לא נתקן בזה חדר"ג כלל מעולם ולא הי' עליו איסור חדר"ג וגם הא הוי בידו לגרשה א"כ הוי בידו להפקיע זכותה ואף דכעת היא מרחוק ממנו ואין יכולת בידו לגרשה בע"כ וכעין מש"כ הגט מקושר בסוף ספרו לדון במי שאמר גרשתי אשתי אם היא במרחק מקום ממנו דאז אין לו מיגו דבידה לגרשה וכן כתב הבית מאיר כה"ג בסי' קי"ט לדון הא דהיא במרחק מבעלה דאז אין יכולת ביד הבעל לגרשה א"כ איך יכול לעשות שליח הא הוי מידי דלא מצי עביד כו' ע"ש. ועכ"ז הא במקום איסור דאינו דבר בערוה הדין הוא דמהימן גם הבע"ד אף במה דאין בידו לעשות עכשיו אלא כיון שהי' בידו מתחילה ג"כ מהימן כמבואר ביו"ד סי' קכ"ז ובגיטין ברא"ש פ' הנזקין [ועיין בנו"ב במ"ת ח' אה"ע סי' ח' בד"ה ואמנם כאן כו']. וכל הטעמים דנאמרו בזה שייך ג"כ בהך מילתא ועיין בחוות דעת סי' קכ"ז שכתב הטעם דלכן בדבר שהי' בידו נאמן הע"א באיסורין אף במקום דאיתחזיק איסורא משום דהוי ע"י מה דבידו לעשות כן הוי זה כמו חזקה העשוי להשתנות דלא מקרי חזקה וכמש"כ התוס' בקידושין דף ס"ד כו' ע"ש וכן יתר הטעמים דנאמרו בזה דכיון דהוי בידו הוי כבעלים דנאמן באיסורין:

ח

א"כ כל זה שייך אף בנ"ד להאמינו מה"ט דהא מתחילה בעת דהיתה אשתו עמו ביחד הי' בידו לגרשה:

ע"כ הוי זה כדבר שבידו דנאמן בזה אף באיתחזק איסורא. ודוקא בדבר בערוה אינו נאמן הבעל לומר גרשתי אשתי למפרע כיון דמיגו למפרע לא אמרינן משא"כ היכא דנוגע לאיסורא נאמן אף במה שאינו בידו כעת רק שהי' בידו למפרע וכמש"כ השב שמעתתא שמעתא וא"ו פ"א מזה ע"ש:

ועיין בנתיבות בכללי מיגו מזה ואכמ"ל ע"ש וע"כ נאמן הבעל ע"ע אף דאיתחזק איסורא משום דהוי דבר שהי' בידו מעיקרא בעת שהי' אצלה במדינתה הרחוקה אחר מרידתה ומה"ט אף שי"ל דלא רצה לגרשה דיפסיד לעולם ואולי תחזור ומ"מ מקרי זה דבר בידו עכ"פ דאין זה מן דין מיגו וגם הא הוי רגלים לדבר ואומדנא דמוכחא בזה ע"כ וודאי מותר לו לישא אשה אחרת. ובמק"א ביארתי היטב מה דאמרו יש לי בנים נאמן אף דהבעל רחוק מהאשה ואכמ"ל [והנה להפטר מן חיובי האשה על בעלה במזונות וכיוצא אף דגם בזה"ז שייך לומר בידו לגרשה כנ"ל מ"מ הא כבר כתבו דבזה"ז אף דגירשה בע"כ דלא נפטר מחיובי שלה כמש"כ הנו"ב במ"ת סי' קכ"ט אך כל מש"כ הוא לענין דיהי' נאמן לישא אחרת וכן העירותי במק"א מהך דגיטין דף י"ב דאמרו שביק לי' ועריק ואזיל לעלמא וכמו כן י"ל גבי אשה וביארתי היטב מה דאמרו בכולי הש"ס דבידו לגרשה וקצרתי]:

ט

ועוד דהא ידוע שיטת הרשב"א והובא בפני יהושע לכתובות דף כ"ב דכתב דמעולם לא אמרה תורה דאזלינן בתר חזקה אלא למי שמסופק בדבר משא"כ אם אומר ברי לי נגד החזקה לא שייך גבי' לומר שהוא מוזהר על הספק מחמת החזקה כיון דאומר ברי לי דמותר אני בזה ונאמן על עצמו ובמק"א הארכתי בזה ולפי שיטה זו וודאי דנאמן הבעל ע"ע בנ"ד לומר שאין עליו איסור לישא אחרת. אך היכא שאין לנו הוכחות המסייעים לדברי הבעל אין סברא להאמינו כלל משום דאל"כ תיעקר לעולם התקנה דר"ג דכל אחד יהי' יכול לומר כן אבל בנ"ד דיש לנו רגלים לדבר והוכחות המסייעים לדברי הבעל יש לדון ולצרף סברא זו להיתירא והנה עיקר האיסור שלא לישא שתי נשים הוי רק מצד הבעל שמוזהר מצד התקנה שלא לישא שתי נשים אבל על האשה שנושא אין עליו איסור בעצם ומצד לפ"ע לא שייך כיון דנאמן ע"ע כנ"ל ע"כ לא שייך לדון בזה לאו דלפ"ע דהא לפ"ז אין כאן מכשול כלל וגם יש לצרף בנ"ד מה שהי' להבעל מכתב מה שהשיב לו הגאבד"ק טעלז דאבי האשה אמר לו שהי' לו מכתב מהאשה הנ"ל כי עוד משך שנה אחת תתעכב שם וזהו שלא ברשות בעלה ע"כ הוי אומדנא דמוכחי דהיא מורדת עליו לכן יש לנו על מה לסמוך ולהתירו לישא אשה אחרת ובכזה לא תיקן ר"ג והעיקר הוא בנ"ד להיתירא דיש לנו לסמוך על הע"א והאומדנות וההוכחות הללו המסייעים לדברי הבעל האומר ברי כנ"ל:

י

וע"ד אם צריך היתר מאה רבנים הנה ראיתי בתשובת שב יעקב סי' מ"ב שכתב בשם השבות יעקב דאשה שזינתה א"צ היתר מאה רבנים דע"ז לא הי' המנהג רק בנשתטית נעשה התקנה דבעינן מאה רבנים וכה"ג כתב החמדת שלמה סי' ד' והטעם כתב בשם המהרי"ק דכיון דאסורה עליו אין זה בכלל ב' נשים ע"ש ובאמת נפ"מ רבתא בין השב יעקב ובין החמדת שלמה דאילו להשב יעקב דס"ל דהיכא דפשעה א"צ מאה רבנים א"כ אף היכא דלא נאסרה עליו מ"מ כיון דזה בא מצד פשיעתה כמו בעוברת על דת או מורדת בזה לא בעי מאה רבנים ובכה"ג לא תיקן ר"ג כמבואר בסי' קט"ו והובא דברי השב יעקב בנו"ב מ"ק סי' א' וכעת אין ספר הנ"ל ת"י ואילו להחמדת שלמה הא טעמו דכיון דנאסרה עליו אין זה אשה הראוי' לו א"כ בעוברת ע"ד היכא דלא נאסרת עליו וכמבואר בסי' קט"ו צריך מאה רבנים וכמבואר להדיא בחמדת שלמה שם:

יא

ולפ"ז בנ"ד דאף לדברי הע"א שהעיד ששחקה מהגט וכה"ג מ"מ היא לא נאסרה משום זה לבעלה אם הי' שני עדים ע"ז וכה"ג אי' בסנהדרין דף ס"א דדיבורא לאו מילתא היא וכעין הא דכתובות דף ע"ב ע"א בתוס' ד"ה אי דידע כו' וכן אמרו בח"מ סי' ל"ד גבי אלך ואמסור דוקא אם אמר כן בפרהסיא כו' די"ל דחזר בו ולא מוציאין משום זה מחזקת כשרותו ועיין באה"ע סי' ז' סעי' י"א דגם בהמירה יש מקילין דלא חיישי שמא זנתה ועיין בח"מ וב"ש שם ובנתייחדה לשם זנות ב"ש שם ס"ק ל"ה דמקילין א"כ אף דהיא עוברת ע"ד בנ"ד דמעיד דנסעה עם אחי' למדינות הרחוקות החשודים. די"ל דלא נאסרה משום זה לבעלה אף לפי דברי העד א"כ טעמו של החמדת שלמה ליתא בנ"ד וע"כ אפשר להצריכו להיתר מאה רבנים לדברי הח"ש:

ענף ג

יב

שוב ראיתי די"ל דבנ"ד אף לדברי הח"ש יש להקל דא"צ מאה רבנים דהא עיקר דברי הח"ש הוא מתשובת מהרי"ק סי' קמ"א שכתב שם סברת הח"ש דלא מקרי שתי נשים אלא כשהראשונה מותרת לו ולא כשאסורה לו כו' ובאמת לכאורה מוכח גם מהמהרי"ק דדוקא כשנאסרה לו אז א"צ מאה רבנים אבל כשלא נאסרה לו בעי להדר אחר היתר ק' רבנים אכן לאחר העיון בתשובת מהרי"ק שם משמע דבמורדת יש להקל אף בלא מאה רבנים והוא דהא קוטב דברי המהרי"ק שם הוא כן דבמומרת כיון דבכה"ג לא תיקן ר"ג כלל לגזירתו ע"כ א"צ השלשת גט וממילא א"צ היתר מאה רבנים אך במקום שנתפשט המנהג דאף במומרת בעי ק' רבנים ע"כ בעי גט לזכות עבורה כדי להקל האיסור משתי נשים וכללא הוא דאם גזר ר"ג בכזה אז בעינן להדר אחר היתר ק"ר וכן אחר זכוי גט כדי להקל האיסור ואם נימא דלא גזר ר"ג בכזה כלל ולא חלה גזירתו כלל בכזה אז לא בעינן להדר אחר היתר מאה רבנים ואחר זיכוי גט כן הוא קוטב דברי המהרי"ק שם וכ"כ החתם סופר סי' ג' בכוונת המהרי"ק יעו"ש:

יג

הנה המהרי"ק כתב שם בתחילת הסי' בזה"ל דע לך שאין מנהגינו כן להשליש הגט בתורת זכי' דלמה נצרך לעשות כן דאי משום תקנת הגאונים שלא לישא ב' נשים פשיטא שלא הי' כוונתם אלא בנוהגת מנהג ישראל ודת משה ויהודית ולא לזו שהמירה בתורת משה דגדולה מזו כתב ראב"ן ומביאו המרדכי בכתובות פ' אע"פ וז"ל מורדת בבעלה דבדורות הללו שאין נושא ב' נשים דלא משהינן לי' אגיטא ואי משום שיוסרו כל הנשים קנסינין לה ושרינן לי' לישא אחרת והיא תשב ותתעגן ק"ו בזו שהמירה באביו שבשמים ואע"ג שיש קצת לדחות ראי' זו מ"מ הדעת מכרעת והסברא מוכחא שלא תקנו מעולם בכיוצא בזה ועוד דפשיטא דלא מקרי שתי נשים אלא כשראשונה מותרת לו אבל כשהיא אסורה עליו כגון זו שזינתה כו' פשיטא דאין זו אשתו לענין זה כו' עכ"ל המהרי"ק הרי דעיקר סמיכת דבריו הוא על ראייתו מהמרדכי וראב"ן הנ"ל דכתבו גבי מורדת דשרינן לי' לישא אחרת והיא תשב ותתעגן כו':

יד

וכוונתו בראי' זו דהא ע"כ מוכח בדברי המרדכי וראב"ן הנ"ל דבמורדות שרינן לי' לישא אחרת אף בלא השלשת גט כלל מדכתבו והיא תשב ותתעגן ואם הי' צריך להשליש גט א"כ לא תתעגן כלל דהא הגט הוא מושלש ת"י השליח עבורה ובכל עת שתתרצה לקבל הגט הרשות בידה אלמא דלא הצריכו לו להשליש הגט עבורה משום דבמורדת לא תיקן ר"ג כלל גזירתו וע"כ לא הצריכו להדר אחר היתר כלל משום דאם הי' גזירת ר"ג בזה ממילא היו צריכים להדר אחר איזה קולא וצד היתר היינו השלשת הגט כי במורדת כשמתירין לבעלה לישא אשה אחרת אז וודאי זכות הוא לה השלשת הגט כיון דמתירין לו לישא אחרת ובזה"ז שאסור לישא ב' נשים א"כ וודאי הוי חובה מאוד להאשה שתתעגן כל ימי' ולא תוכל להנשא לשום איש כלל כל ימי' עד שיתרצה הבעל ליתן גט ובכה"ג לא שייך טב למיתב טן דו. דהא אינה יכולה להיות תחת הבעל כלל כיון שנשא כבר אחרת ואין רשאי לדור עם ב' נשים בזה"ז כלל ואין לך חובה יותר מזה ובוודאי הוי זה זכות להשליש גט עבורה כדי שיהי' הזכות בידה בכל עת לקבל הגט וכיון דזה הוי זכות גבה א"כ הוי צד היתר על איסור ב' נשים כמו השלשת גט במומרת דהוי צד היתר מחמת הזכוי וכמש"כ המהרי"ק שם ולכה"פ הוי ספק זכות גבה בהשלשת גט ומבעי לן להדר ולהקל האיסור קצתו ומדלא הצריכו להשליש גט במורדת מוכח מזה דאינם צריכים להדר כלל אחר קולא והיתר במורדת משום דבמורדת לא תיקן ר"ג כלל לגזירתו וממילא א"צ היתר מאה רבנים להיתר בזה כיון דהכל חדא הוא וכמש"כ כנ"ל:

טו

א"כ זה ברור דבמורדת לא תיקן ר"ג כלל לגזירתו וכן אחר י"ב חודש הכריע הרמ"א כן בסי' ע"ז דמתירין לו לישא אחרת וכדברי המרדכי וראב"ן הנ"ל וחזינן דהמהרי"ק עיקר ראייתו על המרדכי וראב"ן הנ"ל להוכיח משם דכמו דבמורדת לא מהדרינן אחר איזה צד קולא על השלשת גט דה"ה במומרת וכתב שיש קצת לדחות ראי' זו וי"ל דכוונתו בזה משום דיש לחלק קצת ע"פ מה דמצינו בסי' קנ"ד סעי' א' דהובא שם פלוגתת ראשונים דחד דעה ס"ל דמומר כופין להוציא וחד דעה ס"ל דאין כופין להוציא משום דגם במומר שייך טב למיתב טן דו ואילו במורד מתשמיש הובא לעיל בסי' ע"ז סעי' א' דכופין אותו להוציא וגם הרמ"א אינו חולק ע"ז אלמא דס"ל להרמ"א דיש מקום לומר דמורד גרוע ממומר גבי זה דהא במומר אינו מורד לגבה עכ"פ ובמורד מתשמיש גרע זכותו משום דמבטל ענין אישות דהוא העיקר. אך החולקין ס"ל דבמומר גרע ממורד כמבואר הכל שם. ועכ"פ מצינו דשיטה חדא ס"ל דמורד גרע גבי זה מן מומר וי"ל דזהו כוונת המהרי"ק במש"כ דיש לדחות ראי' זו קצת. אבל עכ"פ במורדת גם המהרי"ק מודה דמוכח מהמרדכי וראב"ן דלא מהדרינן אחר היתר כלל כי בכה"ג לא גזר ר"ג כלל וקנסינן לה כמש"כ המרדכי וראב"ן כנ"ל וגם הא כתב בלשונו דיש קצת לדחות ראי' זו אלמא דס"ל לאמת דאין ממש בדחיי' זו. אך כיון דכתב דיש קצת לדחות ראי' זו ע"כ כתב המהרי"ק עוד טעם בזה כיון דנאסרה לו אין זה אשה הראוי' לו ולא גזר כה"ג אבל במורדת אף דאין שייך טעם זה אפ"ה מודה המהרי"ק דכה"ג לא גזר ר"ג כלל וכמבואר במרדכי וראב"ן הנ"ל והא אינו חולק על המרדכי בזה אלא משום דיש קצת לדחות ראי' זו כנ"ל:

טז

ע"כ ברור לדינא דמוכח ממהרי"ק דלדינא א"צ מאה רבנים והשלשת גט לזכות לאשה המורדת. וע"כ כיון דכתב החמדת שלמה דבמומרת יש להתיר בלא מאה רבנים ובלא השלשת גט והכל חדא הוא דלא מהדרינן אחר צד היתר כלל כי בלא"ה מותר לו לישא אחרת כי בכה"ג לא גזר ר"ג כלל ה"ה במורדת ואדרבה י"ל דאף להחתם סופר שכתב דהמנהג הוא שלא להתיר בלא מאה רבנים אף בנאסרה עליו י"ל דטעם המנהג הוא דס"ל כמש"כ המהרי"ק דיש קצת לדחות ראיה זו של המרדכי וראב"ן הנ"ל וכנ"ל אבל במורדת דמבואר בפי' במרדכי בשם הראב"ן כנ"ל ע"כ בזה י"ל דלא נהגו כן. וכ"ז דלא נתברר במדינתינו איך הוא המנהג ע"כ לא מבטלינן משום ספק מנהגא בעלמא להדין הברור וכמבואר בכ"ד ובפרט שהח"ש כתב להקל בפי' ומסתמא לא היה המנהג הנ"ל במדינתו וע"כ יש להקל במורדת ולהתיר אף בלא ק"ר וכש"כ כשהיא עוברת על דת ומורדת ביחד. וכן מצאתי בספר נחלת יעקב להגאון מליסא זצ"ל בסי' ה' שכתב בפשיטות להתיר בעוברת ע"ד בלא מאה רבנים כלל והסכים כן לדינא ע"כ כיון דלהמהרי"ק מבואר דבמורדת א"צ מאה רבנים עליו סמכינן ובפרט דכן פסקו השב יעקב והנחלת יעקב וכן להח"ש דסמך על המהרי"ק:

וכבר נתבאר דהמהרי"ק מודה במורדת להיתירא ע"כ אם היו ב' עדים בנ"ד היה דעתי מסכמת להתיר בלא מאה רבנים אך כיון דלא נתברר רק עפ"י ע"א ע"כ הבו דלא לוסיף עלה ובעי לכה"פ מאה רבנים שיסכימו להתיר:

יז

ויראו שהבעל ישליש בטחונות כי אולי תבא האשה למדינתינו ותתבע מן הבעל את כתובתה ושארי חיובים תברר כי לא הפסידה כתובתה והחיובים שלה באיזה טענה מעולה דאז יהי' בידם לכופו שיקיים הבעל כפי הד"ת והבטחונות ועל איזה סך כפי שיראו לעין וכפי ראות עיניהם וכן יראו שיהיה הכל ברשיון הממשלה כפי חוקי א' הקיר"ה. וידוע דבמה שנוגע לחיוב כתובה וכיוצא אין ע"א נאמן להפסידה אך לע"ע אנו מיירינן לענין להתירו לישא אשה אחרת דזהו בגדר איסורין דע"א מהימן וכמש"כ לעיל בשם הנו"ב ועיין בנו"ב במ"ת ח' אה"ע סי' ח' וקצרתי. ובפרט בנ"ד דיש רגלים לדבר אבל כשתבא האשה לתבוע ממנו אז יקוב הד"ת ביניהם וע"כ ישליש בטחונות כפי שיוכשר בעיניהם וישיגו רשות מן הממשלה וכעין דברי הנו"ב במ"ת סי' ז' וכנ"ל וע"פ מאה רבנים כנ"ל והנני נמנה עמהם להיתירא:

תוכן העניינים

עין יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה