עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור
אבן העזר · סימן ב
א
מה שהשבתי לרב גדול א' בענין מה שנהגו להשליש גט בהיתר נשתטית שישא אשה אחרת והמ"ל בפ"ו ה' גירושין דין ג' כתב בשם חכמי קושטאנטינא דאסרו מלסמוך על הגט הזה לכשתשתפה מטעם דכל מידי דלא מצי עביד לא משוי שליח וכן כתב הנו"ב במ"ק סי' ג' שהביא לדברי המל"מ הנ"ל וכת"ר כתב להחמיר בזה עוד מטעם אחר דהוי מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה כמו פסול מחובר. וכש"כ בשוטה דהוי מחוסר מעשה רבתי של שיפוי' כדאי' בגיטין ד' ע' והאריך כת"ר בזה והנני להשיבו דלדעתי ברור ופשוט דאין זה מקרי מחוסר מעשה כיון דאינו מחוסר מעשה בגופו של גט וכמש"כ הר"נ בפ"ב דגיטין במשנה דהאשה כותבת את גיטה כו' ובעינן דוקא דומיא דקציצה דהוי בגופו של גט:
וכן מוכח מהא דיבמות ד' נ"ב דאמרו לאשה דעלמא אינו גט מפני שאין בידו לגרשה ליבמתו מהו כו' והתוס' בנזיר ד' י"ב ד"ה באשה שאין לה בת כו' כתבו בסה"ד להוכיח מהך דיבמות דאף דבידו לבא עלי' בע"כ ולגרשה מ"מ כיון דהשתא מחוסר מעשה אינו יכול לעשות שליח דזהו בכלל מידי דלא מצי עביד לא משווי שליח ועיין בתשובת רע"א זצ"ל סי' קמ"א ויש להאריך הרבה בדברי התוס' הזה ואכ"מ ועיין מזה במל"מ פ' ט' ה' אישות ה' ו':
ב
וחזינן דהתוס' בנזיר כתבו דהך דיבמות מקרי מחוסר מעשה כ"ז דלא בא עלי' וכן הוא מסברא דודאי זהו הוי בשם מחוסר מעשה רבתי ואמרו התם ביבמות ד' נ"ב לאשה דעלמא אינו גט מפני שאין בידו לגרשה וקשה הא אף בלא הטעם דאין בידו כו' יפסול הגט משום מחוסר מעשה הקידושין בין כתיבה לנתינה וכן ביבמתו יהי' פסול בפשיטות משום שמחוסר מעשה הביאה בין כתיבה לנתינה ובמה דאמרו למפסל משום מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה הא בזה אף מידי דהוי בידו ג"כ פסול מחובר דמפסל משום מחוסר קציצה בין כתיבה לנתינה אף דהוי בידו לתלוש כמו דאמרו בקידושין ד' ס"ב ע"א. דכל שבידו לתלוש לאו כמחוסר מעשה דמי ואפ"ה בפסול מחוסר מעשה הקציצה בין כתיבה לנתינה אמרו דפסול אף דבידו לתלוש וע"כ מוכח דמה דאינו מחוסר מעשה בגופו של גט לא פסלו משום מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה וכן מוכח מן מש"כ התוס' שם ביבמות ד' נ"ב ע"ב ד"ה ולאשה בעלמא אינו גט כו' דכתבו דזהו למ"ד אין אדם מקנה דשלב"ל:
אבל למ"ד אדם מקנה דשלב"ל הוי גט דבידו לגרשה כמו בשחרור דמהני לוקח עבד ע"מ לשחררו וכתב לו לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו כו' וגט אשה וגט שחרור שווים לכל דבר כו' ואי נימא דזה מקרי מחוסר מעשה למפסל משום מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה א"כ קשה דאף למ"ד אדם מקנה דבר שלב"ל יהי' פסול משום מחוסר מעשה הקידושין בין כתיבה לנתינה וכן בלוקח עבד ע"מ לשחררו וכתב לו לכשאקחך כו' יהי' פסול השחרור משום מחוסר מעשה הקני' של העבד בין כתיבה לנתינה והא גם בגט שחרור מיפסל אם הוי מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה כמו דאמרו בגיטין ד' ט' דמיפסל מחובר בשיחרור ג"כ. וע"כ מוכח מזה דמה דלא הוי מחוסר מעשה בגופו של גט לא מיפסל משום מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה ושפיר הא דחזינן דלא חשו האחרונים לחומרא זו:
ג
ויש לי עוד מה להאריך ולהוכיח כן אך באמת אין אנו צריכין לראיות בזה כי ברור ופשוט דמה דלא הוי בגופו של גט אין זה מיפסל משום מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה וכמש"כ הר"נ בלשונו בפ"ב דגיטין כנ"ל וע"כ לא כתבו האחרונים להחמיר מטעם זה רק דהחמירו בזה משום דמה דלא מצי עביד לא מצי משווי שליח וכמש"כ המל"מ והנו"ב ולפ"ז יש לדון לכאורה בזה דיהי' מצי השליח למסור לה הגט כשתשתפה בתורת זכי' דהא אומדנא דמוכחא הוי דוודאי רוצה הבעל שיגרשה השליח בתורת זכי' כדי דלא יהי' נכשל בחדר"ג על שתי נשים וכן דיהי' מיפטר ממזונותי'. וגם הא לא גרע השלשת גט מן גילוי דעתו דמבואר כה"ג באה"ע סי' ל"ה סעי' ד' דאם גילה בדעתו שהוא חפץ באשה פלונית והלך השדכן וקידשה לו דהרי זו מקודשת א"כ כש"כ בנ"ד דהוי לכה"פ גילוי דעתו דרוצה בנתינת הגט לידה וגם הא הוי זכות לגבי' שלא יכשל בחדר"ג ע"כ וודאי יש לדון במה דיתן השליח הגט לה בתורת זכיי' אף דלא הי' מצי עביד אז הבעל וכמש"כ כה"ג הדגול מרבבה ליו"ד סי' ש"ה סעי' י' גבי פדיון הבן דאם עושה שליח לפדות בנו בתוך שלשים יום שיפדנו בזמנו דאף דלא מהני בזה דין שליח משום דלא מצי עביד השתא מ"מ יכול השליח לפדות בנו לאחר שלשים יום בתורת זכיי' דזכין לו שלא בפניו ע"ש:
הגה"ה
ובעיקר דברי הדגול מרבבה הזאת העירותי מכבר במק"א מהא דקיי"ל דמחוסר זמן לאו כמחוסר מעשה דמי וכמש"כ המל"מ בפ"ד ה' אישות דין ז' ובפרק ו' ה' גירושין דין ג' ע"ש וכעין זה מצינו בגיטין ד' כ"ט ע"ב דאמרו שם כיון דבתר תלתין יום מצי מגרש כשליח שניתן לגירושין הוא. והוא הדין בזה כיון דבתר תלתין יומי מצי לפדות ע"כ מצי עביד מקרי והטעם הוא ע"פ סברת המל"מ הנ"ל דמחוסר זמן לאו כמחוסר מעשה הוי וע"כ מהני השליחות שיהי' יכול השליח לפדות הבן לאחר ל' יום אף דנעשה לשליח בתוך שלשים יום ודלא כהד"מ בזה והארכתי בזה במק"א ע"כ הג"ה:
ד
אך באמת הנכון עם האחרונים שתמהו על השלשת הגט הנ"ל משום דמידי דלא מצי עביד השתא לא מצי משווי שליח משום דתורת זכיי' לא מהני בזה לפמש"כ התוס' בקידושין ד' כ"ג ע"ב ד"ה מהו שיעשה שליח כו'. בהא דאיבעי' להו אם עבד יכול לעשות שליח לקבל גיטו מיד רבו או לא והא דמבואר במתניתין דשטר ע"י אחרים בתורת זכות יש לחלק דמיגרע גרע היכא שבא בתורת שליחות וא"ל לך וקבל גיטי כו' ע"ש וכוונתם משום דדוקא היכא שלא א"ל שיעשה שליחותו אז שפיר מצי זכי עבורו בתורת זכות אבל היכא שא"ל בפי' שיעשה שליחותו אז הוי כמו קפידא דיהא חל בו דיני שליחות ולכן בא"ל לך וקבל גיטי דאי נימא דלא מצי משווי שליח אז אינו מועיל תורת זכיי' בזה וכה"ג כתבו התוס' בגיטין ד' ס"ו ע"ב ד"ה הא כתב ידן כו' דאף דמכשיר ר"מ במצאו באשפה עכ"ז בעשאום שלוחים לכתוב הגט אינן יכולין לצוות לאחרים לכתוב משום דמילי לא ממסרי לשליח שזה גרע ממצאו באשפה משום דכיון דציוה לכתוב צריכים לעשות ציווי שלו עכ"ל התוס' ועפ"ז מתורץ מה שהקשה הקצה"ח בסי' רמ"ג ס"ק ה' על מש"כ ביו"ד דיכולים להפריש חלה בלא רשות הבעה"ב משום תורת זכיי' דא"כ קשה על מש"כ התוס' בנזיר ד' י"ב לדון בהא דאשה עושית שליח להפריש חלה והא הוי דשלב"ל כיון דעושית שליח מקודם הלישה כו' ואי נימא דלא בעינן דעת הבעה"ב כלל רק בתורת זכות אתו עלה כו' א"כ לא גרע מה שעושית שליח מאילו לא עשתה שליח כלל אע"כ מוכח דלא כסברת התה"ד כו' עכ"ד הקצה"ח:
ה
אכן לפי מש"כ בשם התוס' קידושין ותוס' גיטין הנ' מתורץ קושיות הקצה"ח הנ"ל משום דשאני היכא דעשתה לשליח בפי' אז גרע וע"כ שפיר הקשו התוס' בנזיר על הפרשת חלה דאיך יכולה לעשות שליח לחברתה מקודם הלישה והא הוי דשלב"ל ודין זכיי' לא שייך בזה כיון שציוותה בתורת שליחות ע"כ מיגרע גרע ועיין במל"מ פ"א ה' שלוחין ה"א ובנתיבות סי' קפ"ב ס"ק י' וקצרתי. וכן מוכרח מן הא דאה"ע סי' ל"ה סעי' ו' דס"ל לחד דיעה דאין שליח עושה שליח בקדושין וקשה דיהא מועיל שליחות השני בתורת זכיי' כמש"כ שם לעיל סעי' ד' דאם גילה בדעתו כו' והלך השדכן וקידשה כו' כנ"ל אכן לפמש"כ א"ש דהיכא דבא בתורת שליחות אז גרע דאם אינו מועיל ע"פ דיני שליחות כן לא מהני בזה ע"פ דין זכיי':
ולפ"ז מוכח דלא כמש"כ הדגול מרבבה דאף דאינו מועיל שליחותו במה שעשה לו לשליח בתוך שלשים יום לפדות בנו דמ"מ מהני בזה בתורת זכיי' דלפמש"כ הא מוכח דהיכא דעשהו לשליח בפירוש אז אינו מועיל בזה דין זכיי' כלל ולפ"ז הנכון עם דברי המגי' במל"מ פ"ו ה"ג שכתב בשם חכמי קונשטאנטינא לאיסור משום מידי דלא מצי עביד לא מצי משווי שליח ובתורת זכיי' לא מהני בזה כיון דעושהו לשליח ע"כ גרע דכיון דלא מהני בזה תורת שליחות ע"כ לא שייך בזה דין זכיי' כלל ועכ"ז י"ל עצה בזה דנכון להתנות בפי' עם הבעל דיאמר בפיו בפירוש דאף דלא שייך בזה דין שליחות מ"מ מגלה דעתו דרוצה דיזכה לו השליח את נתינת הגט לידה לאחר שתשתפה בתורת זכיי' דבזה לא שייך להחמיר ע"פ הסברא שכתבתי דהיכא דאתי עלה בתורת שליחות אז גרע דהוי כמו קפידא דהא חזינן דאומר בפי' דאינו מקפיד בזה ואדרבה רוצה בכך ע"כ שפיר יש לדון בזה דין זכיי' וכל זה אמרתי מכבר:
ו
שוב ראיתי דיש להעיר בזה אי נימא דמן דין שליחות לא שייך בזה רק בתורת זכיי' אתינן עלה. דלפ"ז יהי' גט מוקדם כשימסור לה השליח לאחר שתשתפה לאחר זמן דדוקא בגט ע"י שליח לא חשו לגט מוקדם כמבואר בגיטין ד' י"ח. ואף דגם בנ"ד שייך סברת הש"ס בגיטין שם דהנהו קלא אית לי' מ"מ וודאי לא מחלקינן כן אם לא הוי ע"י דין שליח אך אפשר גם עצה לזה דיכתבו שבוע או שנה דבכה"ג כשר הגט ולשי' רש"י אף לכתחילה כשר לכתוב כן ולשי' הרמב"ם דמשמע דרק בדיעבד כשר אבל לא לכתוב לכתחילה כן וכמש"כ הגט פשוט בסי' קכ"ז ס"ק כ"ג בשם הב"י ע"ש:
עכ"ז י"ל דבנ"ד גם להרמב"ם הי' מותר לכתוב לכתחילה כן. וכעין זה כתב הב"ש בסי' קל"ו ס"ק ז' וע"ש ובמג"א סי' של"ט ס"ק ט' והנה המרכבת המשנה בפ"ו ה' גירושין הביא בשם גדול א' דכתב לדון דין זכיי' גבי השלשת גט בנשתטית ודחה זה המרכבת המשנה משום דלא מצינו דין זכי' רק במזכין חפץ לפלוני אבל להוציא חפץ מרשות הנותן לא דיינינן לפי דזכין מאדם לא אמרינן עכ"ל בקצרה ובספרי באר יצחק ח' או"ח סי' א' העליתי בעז"ה להוכיח דגם דין זכי' להוציא החפץ מרשות הנותן ג"כ דיינינן דגם זכין מאדם אמרינן שם בספרי ע"כ שפיר יש לדון דין זכי' בהך דהשלשת גט וכפי שכתבתי להסביר זה בטוב טעם כי המרכבת המשנה קיצר בזה ולפי מה שכתבתי לא מהני הזכי' אם לא יתנה הבעל בפיו בפירוש כן. אלא יתנה הבעל בפירוש בעת השלשת הגט ויאמר דאף דלא יהי' מועיל דין שליחות דמ"מ מסכים הוא על הזכיי' דיזכו עבורו למסור לה הגט כשתשתפה וכנ"ל:
ז
אכן בעיקר מילתא דנא במש"כ לדון דין זכי' בזה דז"א אלא לפי שיטת התו' דס"ל דלכן אם כתב גט לאשה דעלמא פסול משום דמה דלא מצי עביד עכשיו לא מצי עביד שליח אבל לפי דברי הרמב"ם פ"ג ה' גירושין דין ו' שכתב דלכן באמר כתוב גט לכשאשאנה אגרשנה אינו גט מפני שלא היתה בת גירושין אז ונמצאו שנכתב גט זה שלא לשם גירושין עכ"ל ועיין מזה במל"מ פ"ט ה' אישות ה' ו'. ובמל"מ פ"ו ה' גירושין ה' ג'. ולפי טעמו דהרמב"ם הדין נותן גם בכתב גט לאשתו שוטה דאף דנשתפית לאח"ז דפסול הגט דכיון דלא היתה בת גירושין בעת שנכתב ע"כ הוי כמו שנכתב שלא לשם גירושין ולפ"ז לא מהני זכוי של הגט למסור לה הגט בתורת זכות להבעל כשתשתפה כיון דנכתב הגט בעת שהיתה שוטה ואין לנו להכריע נגד דעת הרמב"ם בטעמו:
ח
ולענ"ד יש לדון באשה היודעת לשמור גיטה ואינה יודעת לשמור עצמה דבזה כשר הגט אף. לפי טעם הרמב"ם הזה דהא שיטת הרמב"ם בפ' יו"ד ה' גירושין ה' כ"ג דביודעת לשמור גיטה ואינה יודעת לשמור עצמה דבדיעבד ה"ז מגורשת וכמש"כ הראב"ד שם וגם הרמב"ם ס"ל כן וכמש"כ המ"מ שם וכן פסק המחבר באה"ע סי' קי"ט סעי' ו' ולפ"ז לא שייך בזה סברת הרמב"ם שכתב הטעם דהוי כמו דנכתב שלא לשם גירושין דהא כיון דדיעבד מגורשת א"כ לא שייך למידן בזה להך סברא:
וידעתי למש"כ המל"מ ה' ביאת מקדש פ"ב ה' ו' דבמידי דרבנן אף במה דלא מצי עביד דמצי משוה שליח אך לפי דהמל"מ לא כתב זה בהחלט רק בלשון אפשר ע"כ אין אני רוצה להכניס ולדון ע"פ סברא זו וע"כ אבאר באופן אחר בהך דיודעת לשמור גיטה וא"י לשמור א"ע בענין נתינת הגט לידה מן השליח לכשתשתפה. והוא דיש להוכיח דהיכא דבדיעבד מהני אף אם אסור לכתחילה באיסור תורה דמ"מ מקרי בידו והא אי' ביבמות דף צ"ב ע"ב דהוכיחו מקודם דאין קידושין תופסין ביבמה לשוק מהא דתנן האמ"ל לאחר שיחלוץ לך יבמיך אינה מקודשת ודחי' לי' דמתניתין ר"ע כו'. וקשה דהא י"ל הטעם דלכן אינה מקודשת משום דכיון דאין בידו לקדשה עכשיו בהיתר דהא לכ"ע הוי יבמה לשוק באיסור לאו גם בקידושין לחודה וכמבואר ביבמות דף מ"ט בתוס' ד"ה אי כרב כו' וע"כ מוכח מזה דאף באיסור מה"ת כיון דאם עבר ועשה מועיל הקידושין ותפסי ע"כ מקרי זה לדבר שבידו ולא מקרי דבר שלא בא לעולם דמבואר בקידושין דף ס"ב דעיקר מילתא דדשלב"ל תלוי במה דהוי דבר שבידו ע"ש וע"כ שפיר הוכיחו בש"ס יבמות שם דלא תפסי קידושין ביבמה לשוק כנ"ל:
ט
וכעין זה אי' בגיטין דף פ"ד ע"א וברש"י שם ד"ה אמר לך רבא כו' דבשר חזיר בידה לקיימו באיסור ומוכח דאף במה דאסור מה"ת מקרי דבר שבידו:
וכש"כ באיסור מדרבנן היכא דמועילים מעשיו דמקרי זה בשם דבר שבידו ועפ"ז כתבתי בספרי באר יצחק ח' או"ח סי' ט"ו ענף ה' לתרץ דברי הרמב"ם שפסק גבי הדס בענבי' מרובה מעליו דעבר ומיעטן כשר ולא מחלק בין אשחור מעיו"ט או לא ע"ש והא דכתבו התוס' בזבחים דף ל"ד ע"ב ד"ה כל שבידו כו' דענבים מרובים מעליו אין זה בידו כיון דאין ממעטין ביו"ט כו' והובא בספרי שם יש לחלק וקצרתי ועיין בקידושין דף ס"ד דאמרו שם והרי בידו להשיאה לממזר ופי' רש"י דביד האב להשיאה לו בעבירה כו' ובכל הסוגיא שם והדברים ארוכין ולפ"ז ברור דאיסור דרבנן מקרי ודאי דבר בידו וממילא מקרי בשם מצי עביד אף דאסור לו לעשות מדרבנן דכיון דדיעבד מהני מעשיו. וע"כ מצי עביד שליח באשה היודעת לשמור גיטה וא"י לשמור עצמה למסור לה הגט לכשתשתפה ולשיטת הרמב"ם וסייעתו דבעבר וגירשה מגורשת אף לשיטת התוס' דאתו על הך דיבמות משום מידי דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח. וכש"כ לטעם הרמב"ם בפ"ג ה' גירושין ה' כ"ג דזהו מפני דנכתב הגט שלא לשם גירושין כנ"ל. דהא כיון דביודעת לשמור גיטה כו' אם עבר וגירשה מגורשת לשיטת הרמב"ם עצמו ובוודאי דמקריא בת גירושין ע"כ הגט כשר אף לכתחילה שיתן לה השליח אחר שתשתפה:
י
ואף דיש סוברים גם ביודעת לשמור גיטה כו' דאף בדיעבד אינה מגורשת וכמבואר שיטתם בסי' קי"ט סעי' ו' בהרמ"א שם ואף דלפ"ז יש מקום לדון ולהחמיר דגם בכה"ג מקרי לא מצי עביד דאף דאינו רק מדרבנן מ"מ כיון דגם בדיעבד לא אהנו מעשיו לכן מקרי גם כזה בשם לא מצי עביד ואינו יכול לעשות שליח דהא גם המל"מ בפ"ב ה' ביאת מקדש ה' ו' לא כתב להחליט בזה וכמש"כ לעיל מ"מ הא העליתי לעיל דבתורת זכוי עבור הבעל יכול השליח למסור לה הגט כשתשתפה אך העליתי דצריך הבעל להתנות ע"ז בפירוש שמסכים על הזכוי וכמש"כ לעיל ועיקר מה דיש להחמיר בזה הוא לפי דברי הרמב"ם בטעמו על הך דיבמות דף נ"ב דלכן אינו גט לפי דהוי כמו דנכתב שלא לשם גירושין ע"כ ביודעת לשמור הגט וא"י לשמור עצמה יכול השליח למסור לה הגט כשתשתפה בתורת זכות עבור הבעל היכא שהתנה הבעל בפירוש שמסכים על הזכוי ואינו מקפיד על השליחות דוקא וכנ"ל ועיקר החומרא מה דיש להחמיר בזה הוא לפי שיטת הרמב"ם בטעמו דנכתב שלא לשם גירושין הא לשיטת הרמב"ם דס"ל דעבר וגירשה מגורשת ביכולה לשמור גיטה א"כ לא שייך להחמיר מטעם זה ע"כ יכול השליח למסור לה הגט כשתשתפה כנ"ל:
יא
ויש לדון דהשליח יכול למסור לה הגט אף בע"כ של האשה לאחר שנשא הבעל בהיתר אשה אחרת דבכה"ג אין בזה חרדר"ג ואף להנו"ב דחידש לדון דאף בזמן הש"ס אינו יכול השליח למסור לה הגט בע"כ של האשה דה"ל כמו תופס לבע"ח במקום דחב לאחרים. לפי דבכה"ג גם הנו"ב מודה דמצי השליח למסור לה בע"כ דכיון שנשא כבר אשה אחרת בהיתר ע"כ בעמוד והוצא קיימא הך איתתא:
וגם הא בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' י"ד סוף ענף ה' הוכחתי דלא כהנו"ב וכן מוכח מן הר"נ בפ"ק דגיטין במשנה דזו מן הדרכים ששוו גיטי נשים לשחרורי עבדים כו' גבי עבד שפעמים שהאדון שולח לו בע"כ כו' דמוכח מזה דאין זה בכלל תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים וכמש"כ הקצה"ח בסי' קפ"ב סוף ס"ק ב' לבאר זה בטוב טעם ע"ש וכן יש להוכיח מן ב"מ דף ק"א ע"ב בעובדא דההוא דזבן ארבא דחמרא כו' אזל קדשה יהבה לי' דוכתא כתב לה גיטא שדר לה אזלא איהי אגרא שקולאי אפיקתי' כו' א' רב הונא ברי' דרב יהושע כאשר עשה כן יעשה לו כו' ולך לא ניחא לי דדמית עלי כי אריא ארבא עכ"ל הגמ' ואי נימא דבעל אינו יכול לעשות שליח לגרש בע"כ וכמש"כ הנו"ב משום דה"ל כמו תופס לבע"ח כו' והא רב הונא ברי' דרב יהושע ס"ל בכתובות דף פ"ד ע"ב דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה כדקיי"ל וכיון דהשליח לא היה יכול למסור לה הגט בע"כ רק מרצונה. ע"כ אין סברא לומר בזה דדמית עלי כארי' ארבא דהא בלא רצונה לא הי' יכול למסור לה הגט ע"י השליח ואי דנתרצית א"כ לא שייך לומר בזה כאשר עשה כו' ויש לומר דלכן שלח לה הגט ע"י שליח משום דהא בלתי רצונה לא יהי' יכול ליתן לה הגט ולכן פשט הסוגיא מורה דאף בע"כ יכול השליח למסור הגט ודוחק לומר דאף בנתרצה לקבל הגט שייך לומר דדמית עלי כי אריא כו' כיון דבדעתו לגרשה אם תתרצה דזהו דוחק. וכן יש לדון בזה לפי מש"כ הנו"ב במ"ת סי' ק"י דארוסה שאני ע"ש. א"כ י"ל דשא"ה בהך דב"מ דהוי בארוסה. וקצרתי לפי דאין זה שייך כ"כ לענינינו:
יב
והנה הנו"ב במ"ק סי' ג' כתב דצריך הבעל ליתן גט חדש להאשה בעת שתשתפה כי אינה רשאה להנשא ע"י סמך גט המושלש רק כן הי' תקנת רגמ"ה שלא להתירו לישא אשה רק ע"י השלשת גט ע"ש ובאמת אינו מובן דאיזה תועלת יש לנו מן הגט המושלש כיון דלדינא אין לסמוך עליו א"כ למה הצריכו להשליש הגט אבל לפי מה שנתבאר דביודעת לשמור גיטה וא"י לשמור א"ע דיכולה להתגרש ע"י הגט המושלש א"כ שפיר מה דהתקינו להשליש הגט בעת ההיתר לפי דרבותינו הגאונים ז"ל השתדלו בעצת מי שנשתטית אשתו שלא יכשל באיסור שתי נשים וכמש"כ הב"ש בסי' א' ס"ק כ"ג דאחר שתתרפא חייב לגרשה מיד כדי שלא יהיה לו שתי נשים. ובכל רגע ורגע מיד שתהי' ראוי' לקבל הגט מוזהר הבעל להשתדל בכל האפשרות לפקח שלא יעמוד אף רגע א' באיסור חר"ג ואם לא הי' משליש הגט מוכן והיה צריך לכתוב גט חדש וצריך הכנה וזמן לזה וגם אולי יארע איזה סיבה שלא יהיה אז ביכולתו לזה וע"כ התקינו שיהיה הגט מוכן ביד השליח למסור לה הגט בעת שתהיה ראוי' ע"פ דין לקבל הגט משום דכ"ז דאינה ראוי' ע"פ דין לקבל הגט אז אין לנו שום עצה והוי אנוס דרחמנא פטרי']. ולא יתמהמה כלל וכל מה דאפשר להשתדל בתקנתו להצילו ממכשול איסור חר"ג עבדינן כל טצדקי דמצינו למיעבד:
ולכן הצריכו שיהי' גט כתוב וחתום ביד השליח שימסור לה מיד שתתרפא וגם בע"כ יכול למסור לה כנ"ל ואף דבאשה שא"י לשמור גיטה נתבאר דאינה ניתרת לשוק ע"י גט המושלש מ"מ לא חילקו בזה בתקנתם להצריך להשליש הגט כיון דיהיה תועלת עכ"פ אם יודעת לשמור גיטה ודעת ר' שמחה דהובא בחלקת מחוקק סי' קי"ט ס"ק י"ג דלענין שמירת גיטה דשוטה לא בעינן דעתא צילתא כולי האי כו' ע"ש ושייך בגזירתם ג"כ לומר לא פלוג וכמו בכל גזירות חז"ל כעין זה כל זה כתבתי להסביר דברי הראשונים במה שהצריכו להשליש גט דיש מזה תועלת לדינא וע"פ תורת זכות שיתנה בפירוש דאף דלא יהיה דין שליחות מ"מ מסכים בדעתו על הזכיי' כנ"ל:
ולמעשה להתירה להנשא לשוק וכן לצאת מחשש חר"ג צריך הבעל לכתוב גט חדש וליתן לידה כשתתרפא וכמש"כ הנו"ב והאחרונים למעשה וגם אין לנו לזוז מן מה שכתבו גדולי הפוסקים להשליש גט ביד השליח ולהתנות עם הבעל שמסכים על הזכי' ויהיה בהסכם מאה רבנים וגם בראוים להוראה סגי וכמש"כ הנו"ב והחתם סופר:
וכעין הא דנדרים דף ח' דאמרו שם דיהי' עשרה דתני הילכתא והכא גזרו דיהיה דוקא מאה והם יהיו שלוחים להתיר לו חר"ג באופן זה: