אור ברסלב
עין יצחק חלק א אבן העזר › סימן טז

עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור

אבן העזר · סימן טז

סימן טו

נשאלתי ע"ד אשה גרושה שניסת לבעל אחר שלשה חדשים ונמצאת מעוברת אם יגרשה השני או דיהי' סגי בהפרשה ואיך יהי' זמן ההפרשה אם יכול להיות עמה אחר שתלד או אינו יכול להיות עמה עד אחר זמן הנקת הוולד ושקיל וטרי כת"ר בזה הרבה:

א

הנני להשיבו כי דעתי כאשר הבעל הי' שוגג בעת שכנסה ולא ידע דהיא מעוברת וכמש"כ כת"ר. א"כ יש לסמוך על הב"ש בסי' י"ג ס"ק ל"ד דבשוגג א"צ לגרשה וכן מבואר בתה"ד בשם אור זרוע ואף דהמשנה למלך פ' י"א ה' גירושין ה' כ"ח כתב להוכיח מן הרא"ש ס"פ אע"פ דגם בשוגג צריך לגרשה. עכ"ז יש לסמוך על הב"ש בזה ויש לפלפל בדבר המל"מ הרבה ומש"כ כת"ר דהא האשה היא מזידה. זה אינו ברור כ"כ ועוד דהא אף היכא דהיא מזידה מ"מ הא מוכח בתה"ד סי' רי"ז והובא בב"ש שם ס"ק ט"ז דשוגג מקרי מה דלא ידע הבעל דמת בעלה תוך ג' חדשים אף דהאשה פשעה מ"מ כיון דהבעל ה"ל שוגג אין אוסרין עליו אשתו דאין לנו יכולת להפסיד זכות השעבוד שיש להבעל על אשתו ומקריא שדה של הבעל ומש"כ כת"ר להעיר דהא אמרו חז"ל בלשון דלא ישא מעוברת כו' דמשמע דעיקר האיסור בזה אינו רק על הבעל אין לזה הכרח דהא בכתובות דף סמך אמרו דלא תנשא ע"ש ועיין בנו"ב במ"ק סי' י"ז שהעיר בזה:

ב

ובעיקר מילתא דנא ידוע שיטת הר"ש הזקן דגרושה מעוברת מותרת להנשא וכמש"כ הרא"ש ביבמות פ"ד סי' כ"ו ובנימוקי יוסף ביבמות דלשיטתו גם גרושה מעוברת מותרת להנשא משום דלמסקנא עיקר הטעם מה דאסרו מעוברת משום דלמניקה קיימא וגרושה דאינה משועבדת להניק לא אסרו. א"כ לשיטתו ודאי דמותרת בנ"ד דהיא גרושה אכן יש לדון אף לשיטת הר"ש דהא כתב הצ"צ בסי' נ"ה דדוקא היכא דיש האב לפנינו אז התיר הר"ש הזקן וע"כ במזנה דליכא אב לפנינו גם הר"ש לא התיר ע"ש א"כ בנ"ד יש לומר דלא מהימנא לתבוע מזונות הילד מבעלה הראשון דהא רוב נשים עוברה ניכר לשליש ימי' וזו מדלא הוכר עוברה כו' וכמבואר ביבמות דף ל"ז א"כ יש לפנינו רוב המברר דזינתה אחר הגירושין משום דאם הי' מבעלה הראשון הי' ניכר העובר בשלשה חדשים הראשונים מצד הרוב דניכר לשליש כו' א"כ לא תוכל לתובעו כלל ע"פ דין ואפשר לדון לפי מש"כ הרא"ש בכתובות פ"א סי' י"ח ובשם ר' יונה דבטוענת ברי ובצירוף חזקת כשרות דמוציאה מחזקת ממונא ואף דאיכא רוב לנגד ומה"ט באומרת משארסתני נאנסתי נאמנת אע"ג דאיכא רוב ברצון וגם חזקת ממונא ועיין באה"ע סי' ס"ח וקצרתי:

ג

א"כ לפ"ז ה"ה בנ"ד דאומרת ברי דהוולד הוא מבעלה הראשון ובצירוף חזקת כשרות שלה דיכולה לתבוע מזונות עבור הוולד מבעלה הראשון משום דחזקת כשרות שלה מבררת דלא זינתה ואף דעכשיו דניסת לבעלה השני בעודה מעוברת איתרע חזקת כשרותה מ"מ הא זה אינו איסור חמור כמו איסור זנות וכמבואר באה"ע סי' כ"ו דאיסור זנות בפנוי' הוי מה"ת וכדמצינו כעין זה בגיטין דף י"ז בתוס' ד"ה משום בת אחותו כו' דכתבו דאוקמה אחזקת כשרות דלא נבעלה כשהיא א"א ע"ש אף דאיתרע חזקת כשרותה כיון דעכ"פ זינתה עכשיו מ"מ כיון דאיסור א"א חמור ביותר דיינינן בכה"ג לחזקת כשרות וה"ה בנ"ד כעין זה ועוד דהא עד העת דניסת לא איתרע חזקת כשרותה. וחזקה דמעיקרא עדיפא וכמבואר בח"מ סי' ל"ד סעי' כ"ג דאם אין יודעים אם עבר מקודם או לא מוקמינן לי' אחזקת כשרות דמעיקרא וכן הוא ביו"ד סי' א' גבי שוחט ע"ש וזולת זה יש עוד לדחות להסברא שכתבתי לדון דאיתרע עכשיו כשרותה וקצרתי. א"כ לפי כל זה הי' מקום לדון דתהי' תוכל לתבוע מבעלה הראשון חיוב מזונות עבור הוולד:

ד

אך לדינא קשה להוציא המזונות עבור הוולד מבעלה הראשון דאף דאומרת ברי דהוולד הוא ממנו מ"מ אין זה נחשב לברי וכמש"כ התוס' בכתובות דף ע"ו בד"ה רישא מנה לאבא בידך כו' דברי שלה לא מהני לגבי האב דהוי כמנה לאחר בידך דב"ב דף קל"ה ע"ש א"כ ה"ה בנ"ד דהא הוולד עצמו אינו יכול לטעון ברי והברי של אמו לא מהני לגבי הוולד וע"כ אינה יכולה לתבוע עבור מזונות הוולד מבעלה הראשון אכן אין אנו צריכים לזה כלל לפי מה דכתב ר"ע איגר זצ"ל בתשובה סי' צ"ה בד"ה ואף די"ל דזיל בתר איפכא כו' דרובא דרבוותא ס"ל בשיטת הר"ש הזקן דאף היכא דליכא אב ג"כ גרושה מניקה מותרת להנשא ע"ש. א"כ לשיטת הר"ש יש להקל בנ"ד אף דנימא דלא תוכל לתבוע ממנו [ועיין באה"ע סי' ד' בב"ש ס"ק מ"א ובריב"ש המובא שם וקצרתי וראיתי במשכנות יעקב סי' ה' דמיקל אף לכתחילה לסמוך על הר"ש בגרושה ולא התחילה להניק. וכתב שם דגם שיטת רש"י בכתובות דף סמ"ך דכתב שם רק במת ואלמנות דמוכח דס"ל כהר"ש תמהני עליו דהא מבואר בסוטה דף כ"ד ברש"י ד"ה מעוברת חבירו כו' דגם בגרושה אסורה ע"ש ובמק"א הארכתי בזה ואחר זמן רב הגיע לידי ספר נחלת יעקב להגאון מליסא זצ"ל וראיתי בתשובותיו סי' ז' דכתב להקל בגרושה ולא התחילה להניק ע"ש]:

ה

וכיון דחזינן דרבים מקילים לכתחילה לסמוך על שיטת הר"ש ע"כ ברור דבדיעבד אם כנסה דאין להוציאה ולא לאוסרה עליו וכמבואר כה"ג ביבמות דף כ"ד דבספק חלוצה לא גזרו רבנן לאפוקי מספק וכן מבואר באה"ע סי' ו' סעי' א' א"כ כש"כ איסור מעוברת ומינקת חבירו דיש לי ראי' להוכיח דהך איסור דמעוברת ומינקת קילא מכל איסורי דרבנן וכמש"כ התוס' יו"ט בסוטה פ"ד משנה ג' בד"ה איילונית כו' ובשם הרמב"ם ע"ש וכמו שכתבתי בספרי באר יצחק סי' א' ויזכני ד' להוציאו לאורה כי בעת כותבי זה לא הדפסתיו עדיין וע"כ בכנסה כמו בנ"ד אין לאוסרה עליו לכן יש להקל אם יתנו הוולד למינקת ותשבע המינקת דהא רבים סוברים דבנשבעה המינקת מהני ולא תצא. וכמבואר באה"ע סי' י"ג סעי' י"א ברמ"א שם בשם יש אומרים ע"ש:

ו

ובמק"א כתבתי להקשות על הך דיעה דס"ל דבנשבעה המינקת וכנס דלא תצא דהא אי' בסוטה דף כ"ד דבנשא מעוברת ומינקת חבירו ס"ל לחכמים דשותה משום דמקרי אשה הראוי' לו דיכול להפרישה ולהחזירה לאח"ז הא בלא"ה י"ל דמקרי אשה הראוי' לו משום דיכול ליתן הוולד למינקת ותשבע המינקת דאז לא תצא ובלא"ה יש להקשות על כמה אמוראי דרצו למיעבד עובדא להתיר בנתנה בנה למינקת כמבואר בכתובות דף סמ"ך. דהא יש להוכיח מהך משנה דסוטה דלא מהני נתנה בנה למינקת דאם הי' מותרת בנתנה בנה למינקת א"כ בלא"ה מקריא אשה הראוי' לו ע"י נתינתו למינקת וע"כ מוכח מהך משנה דסוטה דהיכא דנשא באיסור כ"ע מודו דאסורה אף בנתנה בנה למינקת וגם נשבעה:

ז

ויש לדחות משום די"ל דזה לא הוי בידו כ"כ שישיג מינקת דיכול להיות דלא ישיג מינקת ובפרט דתשבע זה לא הוי בידו וכמש"כ התוס' כעין זה בכתובות דף כ"ב ד"ה מנין לאב שנאמן כו' דכתבו דאין בידו כ"כ דשמא לא ימצא מי שיקדשה. וכעין זה במינקת דיכול להיות דלא ישיג וע"כ לא מקרי זה בידו וע"כ הוכרחו לומר הטעם דמקרי ראוי' לו דיכול להפרישה ולהחזירה לאח"ז וע"פ זה יש ליישב קושיות התוס' יו"ט בסוטה שם דהקשה דאמאי לא ס"ל לרבנן התם כסברת ר"א דשם דאמר דיכול לישא אשה אחרת כו' ולפי מש"כ אתי שפיר דס"ל לרבנן דזה לא הוי בידו כ"כ דשמא לא ימצא למי שישאנה ודוקא יכול להחזירה לאח"ז אמרינן משום דזה הוי בידו וביד אשתו ולא צריכין לזולתן. ואף דעכשיו לא יוכל להחזירה עכ"ז הא מחוסר זמן לא הוי כמחוסר מעשה וכמש"כ המשנה למלך בפ"ד ה' אישות וע"כ נדחה ראייתי מהך דסוטה ושפיר יש לצרף להיתירא להך דיעה דס"ל בנשבעה המינקת דבכנסה לא יוציאה:

ח

אך באלמנה חלילה לצרף דיעה זו לדון להיתירא אבל בגרושה מינקת ובכנסה כמו בנ"ד שפיר יש להקל דלא יוציאה ותהי' מותרת לו לאחר שתלד ויתנו הוולד למינקת ותשבע שלא תחזור כל ימי הנקתו וגם הבעל יתן בטחונות על תשלומי שכר המינקת או שישבע הבעל ג"כ ואז יש להתירה לו לאחר שתלד וגם יש לדון בנ"ד דהא ניסת לו בהיתר לאחר ג' חדשים ודרכי' דרכי נועם ומה ה"ל למיעבד והי' לי עוד מה להאריך ולדון עוד אך לפי שהשליח נחוץ לדרכו ע"כ יספיק הקיצור:

תוכן העניינים

עין יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה