אור ברסלב
עין יצחק חלק א אבן העזר › סימן טו

עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור

אבן העזר · סימן טו

סימן יד

כבוד הרב הנ' וכו'

מכתבו הגיעני ע"ד עובדא בישא בעו"ה שאירע בקהילתו, והוא כי א"י א' אנס את בתולה המשודכת ונתעברה ממנו ועדיין היא מעוברת והמשודך רוצה לישאנה באופן שלא יצטרך להמתין משך כ"ד חודש ואם יצטרך להמתין כ"ד חודש מעת לידתה לא ישאנה ויתבטל השידוך ח"ו ויש בזה ח"ו חשש רב להנערה ופגם משפחתה הרמה. וביקש ממני כת"ר שאזדקק לענין השאלה הזאת:

א

והנני להשיבו כי בנודע ביהודה מ"ת סי' ל"ח העלה להתיר למעוברת מן א"י להנשא אף בתוך ימי עיבורה משום דלשון הגמ' דלא ישא מעוברת חבירו ומינקת חבירו משמע דחבירו דוקא ולא א"י כו' והנה בתשובת רע"א זצ"ל סי' צ"ה כתב בשם חכם א' שרצה לומר כן. ודחה זה ע"פ הא דשבת ד' ק"נ דמוקי הך דלא יאמר לחבירו בא"י וכן התוס' שם ד"ה אומר אדם לחבירו דל"ש א"י ול"ש ישראל כו' יע"ש ורע"א שם לא הביא לדברי הנו"ב הנ"ל שכתב כן בפשיטות ובאמת לפי דברי התוס' בשבת הנ"ל והתוס' עירובין ד' ל"ב ע"א ד"ה האומר לחבירו כו' והתוס' סוכה ד' ל"ט ע"א ד"ה הלוקח לולב כו' משמע לכאורה כדברי רע"א דלשון חבירו קאי גם על א"י ודלא כהנו"ב. אכן מצינו להגהת אשרי ביצה פ"ג סי' ט' שכתב על הא דאמרו שם לא יאמר לחבירו כו' אבל אומר לו כו' דה"מ ישראל לישראל אבל ישראל לא"י אסור כו'. וכ"כ הגהת אשרי לע"ז ד' ו' עלה דאומר לחבירו בשבת הנראה שתעמוד עמי לערב לעשות מלאכה דלא לא"י והובא שיטת הגהת אשרי זו בשו"ע או"ח סי' ת"ק סעי' א' בשם יש אומרים ועיין במג"א שם ס"ק ג' הרי דמצינו דיעה דהובא בשו"ע הנ"ל דס"ל דחבירו לא מצי קאי על א"י וכעין שיטת רש"י בסוכה ד' ל"ט דחבירו לא מצי קאי על עם הארץ וכש"כ על א"י ומה שהקשה שם התוס' על שיטת רש"י כבר תירץ זה הכפות תמרים בטוב טעם ועיין בחידושי החתם סופר על סוכה שם א"כ מצינו שיטת הגהת אשרי בשני המקומות הללו ושיטת רש"י בסוכה דס"ל דלשון חבירו משמע למעוטי א"י דאינו נכלל בלשון חבירו א"כ לדבריהם שפיר כתב הנו"ב לחדש הך דינא דה"ה הכא דאמרו מעוברת ומינקת חבירו דמשמע דרק בחבירו תקנו כן אבל במעוברת מן א"י לא תקנו כן ואף דלפי שיטת התוס' אינו כן מ"מ יש הכא בנ"ד ספק ספיקא להיתירא היינו ספק א' שמא הלכה כשיטת הר"ש וסייעתו דבגרושה לא תקנו להך תקנתא משום דאינה משועבדת להניק א"כ ה"ה בזונה כיון דאינה משועבדת להניק לבנה וכמש"כ הנו"ב שם בסי' ל"ח וודאי אין עלי' איסור להנשא ואף את"ל דהלכה כהחולקים על שיטת הר"ש ואוסרים אף בגרושה וממילא ה"ה בזונה עכ"ז אכתי ספק שמא הלכה כשיטת רש"י והגהת אשרי דאין א"י נכלל בלשון חבירו א"כ ה"ה הכא לא תקנו להך תקנתא במעוברת מן א"י ויש לנו ספק ספיקא מעליא להיתירא ואף ספק ספיקא דפלוגתא הוא ספק ספיקא מעליא לסמוך ע"ז להיתירא כידוע:

ב

ועוד נלענ"ד לדון דאף לשיטת התוס' דס"ל דגם א"י נכלל בלשון חבירו עכ"ז י"ל דבנ"ד אף התו' מודו והוא דהנה התוס' יו"ט פ"ד דדמאי משנה ב' כתב דהא דקרי לי' חבירו משום דגייס בי' כו' והתם דמיירי במזמינו לאכול אצלו שייך לומר כן דמשום דגייס בי' ע"כ מזמינו לאכול ושייך ע"ז לשון חבירו וכן בהך דאומר אדם לחבירו לשכור לו פועלים ומוקי לה בחבר א"י זהו ג"כ משום דאי לאו דגייסי אהדדי לא הי' אומר לו לשכור לו פועלים. וכן בהך דסוכה ד' ל"ט הלוקח לולב מחבירו דנותן לו אתרוג במתנה דאי לאו דגייס עמו לא הי' נותן לו אתרוג במתנה. וכן בהך דעירובין ד' ל"ב דאומר לחבירו צא ולקוט לך תאנים מתאנתי כו' וכעין דברי החתם סופר בחידושיו לסוכה ד' ל"ט שם אבל הכא במה דאמרו לא ישא מעוברת חבירו ומינקת חבירו לא שייך בזה לומר דלשון חבירו דאמרו הכא הוא משום דהדרך הוא כן דבשביל דגייסי אהדדי כו' דהא במה דנושא מעוברת ומינקת חבירו אין זה שייכות כלל דגייסי אהדדי. דהא הדרך הוא לישא אשה אף דלא הי' גייס עם בעלה בחיותו וע"כ שפיר יש להוכיח מזה דלכן תני שני פעמים חבירו א' גבי מעוברת וא' גבי מינקת ולא תני מעוברת ומינקת חבירו אלא אמרו חבירו אצל מעוברת לבד. ועוד חבירו אצל מינקת דזהו להורות דדוקא בחבירו ישראל תקנו להך תקנתא אבל במעוברת מן א"י וכן במינקת לולד מן א"י לא תקנו כן וע"כ אין להזניח לדברי הנו"ב הנ"ל. ועכ"ז בעודה מעוברת אין דעתי מסכמת להקל דעדיין יש להחמיר בזה לשיטת הרמב"ם דהביא הטעם משום דחסא. ועיין באה"ע סי' י"ג בב"ש ס"ק כ' ובשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ק"ח וידעתי מה דכתב הנו"ב בסי' ל"ח שהרגיש בזה. ועכ"ז אין דעתי מסכמת להתירה להנשא בעודה מעוברת. רק לאחר שתלד ולא תתחיל להניק את הוולד רק ליתנו למינקת והמינקת תשבע שלא תחזור בה אז דעתי מסכמת שתוכל להנשא להמשודך שלה וכן ראיתי בספר קהלת יעקב להגאון מליסא זצ"ל שכתב להיתירא במזנה באינה מתחלת להניק וליתן למינקת באם שתובע המינקת יע"ש:

ג

ומה שהחמיר הכנסת יחזקאל ליתן דוקא למינקת פנוי' ולא לנשואה כבר כתבתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' א' ענף י' דאין לחוש לחומרא זו אך במינקת נשואה ישבע בעלה מתחילה ע"ד רבים שלא יפר לה ואח"ז תשבע המינקת שלא תחזור מההנקה ומסמוס ביצים וחלב להוולד וכעין דברי ר' ע"א זצ"ל בסי' צ"ה ע"ש ואם באפשרי שישליש הבעל במזומן מעות מה שיצטרך ליתן שכר המינקת מה טוב אכן אם אין זה באפשרי לכל הפחות יראו שיתחייב הבעל ע"פ כתב המועיל לפי נימוסי המדינה שיהי' מחוייב לשלם שכר עבור המינקת כל משך כ"ד חודש וכן יכתבו כתב התחייבות של המינקת על חיוב הנקתה כל כ"ד חודש הכל בכתב המועיל ע"פ נימוסי המדינה ואז יהי' מועיל מה שתשבע המינקת שלא תחזור בה ואם יש לה בעל ישבע הבעל מתחילה שלא יפר לה כנ"ל ואז תהי' מותרת להנשא להמשודך תיכף לאחר לידתה ולא תתחיל להניקו רק למסור להמינקת אחר שיתחייב המשודך בכתב המועיל על חיוב תשלומי שכר המינקת כל משך כ"ד חודש ואחר כל זה אז דעתי מסכמת להתיר להמשודכת להנשא להמשודך בלא חשש איסור כלל:

תוכן העניינים

עין יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה