עטרת צבי· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]
פתיחה · פרק ששי
ובענין הנפש אשר חשד הטוען, כי לדעת רבינו הוא כח הכנה לבד, גם בזה מצא רבינו סמך מדברי חז"ל מסכימים לזאת הסברא, ראה דברי המורה פרק ע' לראשון, מה שאמרו חגיגה פ"ב ערבות שבו נשמותן של צדיקים, ונשמות ורוחות שעתידין להבראות, ראינו דיש הבדל בין נשמותן של צדיקים שכבר חיו פעם בעולם, והשלימו נפשם לעשות שכל נקנה, ובין אותם נשמות ורוחות שעתידין להבראות, ולא היו רק היולי לבד, ולא חיו עדיין בפועל, ועיין בעל עקידה שער ו' ושער ס"ח שהביא שדבר זה במחלוקת שנויה, בין קצת חכמי הגמרא, ובין בעלי קבלה, ועיין בעקרים מאמר ד' פכ"ט, שפלוגתתם בש"ס אם טוב לו לאדם שנברא או שלא נברא (עירובין י"ג) תלוי ג"כ בזה שהאומר נוח לו שנברא יסבור שהנפש אינו רק היולי לבד, ורק כח והכנה וכשמוציא מכח אל הפועל יותר טוב, והאומר נוח לו שלא נברא יסבור שהנפש עצם רוחני וקיים ועומד בפני עצמו כמלאך ושכל נפרד טרם שנכנס לגוף, וכבר מבואר במדרש רבה פ' ויחי פ' ע' על הקרא, כי ה' אלהים הוא עשנו ולא אנחנו, חד אמר הוא עשנו ולא אנחנו בראנו נפשנו, והיינו כדיעה זאת שהנפש הוא ענין נבדל בפ"ע, בצביונה ושלימותה מתחילת ברייתה, וא"כ השי"ת עשה הנפש כלה, ולא אנחנו בראנו נפשותינו, כי אין לנו חלק בשלימותה, רק עיקר טרחתינו שלא תאבד הנפש, ע"י אשר נתנה משכנה בחומר עכור, וחד אמר הוא עשנו ולו אנחנו משלימים נפשותינו, היינו הנפש עשינו אנחנו ושלנו היא, ומתחילה בעת באה לגוף לא היה רק כח הכנה לבד, ואנחנו עשינו שכל פועל משכל נקנה, וא"כ השי"ת עשה והבין רק כח היולי לבד, ואליו אנו משלימים את נפשותינו, הנפש אשר עשנו אנחנו, ע"י ההשתדלות לקיים ככל דברי התורה הזאת, ופלוגתתם שזה דריש הקרי וזה דורש את הכתיב, וגם המאמר של ר"ל בריש סוטה אין אדם חוטא אלא א"כ נכנסה רוח שטות בו, ג"כ סובר שנפש שתעשה המצות תעשה ג"כ העבירות, רק המדמה אשר מצייר לנו הדברים להיתר הוא ראשית הטרידה, וזה הוא רוח שטות ששכלו איננו שלם, ועיין ג"כ (יומא כ"ח ע"א) הרהורי דעבירה קשה מעבירה ג"כ הולך עד"ז, שאם חוטא בהרהר מורה ששכלו איננו שלם, ונתקלקלה דעתו ומחשבתו, ואם יתמיד ח"ו במרי ובענינים אלו, אזי יוליכוה ממדרגה למדרגה עד שישיב למורד, אולם המעשים אינם נקשרים זה בזה ואם חטא באחד עדיין יוכל לקיים ולהחזיק הנשארות, ואם חטא במחשבה, אזי כל התורה והמצוה קשורי' זה בזה, ולהרב במורה פ"ח לשלישי דרך אחר בזה, עכ"פ גם קצת מחז"ל הסכימו שנפש אחת תטהו לטובה ולרעה, ע"י הקנין שקנתה לעצמה בעולם הזה, ועיין בתשובת הרמב"ם שכ' "לפיכך כשיאבד הגוף, לא תאבד הנפש אלא עומדת בפ"ע כמו המלאך, ונהנית ורואה באורו של עולם, והוא עולם הבא ע"ש, אע"ג שמתחילה לא היתה רק הכנה לבד, מ"מ אחר התקשרה בגוף זמן רב, שבה להיות שכל נפרד כמלאך: אולם כ"ז אם נחליט שדעת רבינו כשיטת אלכסנדר הפרדוסי, שהנפש איננה רק כח לבד, אבל לא הטיבו בזה הראשונים והאחרונים כי לשונו פ"ג מהל' יסודי התורה מורה שהשכל נברא וענין צלם אשר ביאר במור' פ"א ופ"ב לראשון אינו נופל על כח לבד, כי לשון יצירה ובריאה מורה על ענין נמצא במוחלט לא על כח, ולשון הגמרא שהביא רבינו פרק ע' לראשון, ערבות שבו נשמות ורוחות שעתידין להבראות, מורה שנמצאים שמה עצמיים נפרדים, אולם לא השלימו עצמם עדיין בכל הצורך, ונבדלים הנפשות זו מזו, אע"פ שאלו ואלו נמצאים היו בפועל טרם שבאו לגוף, מ"מ הנשמות של צדיקים אשר כבר חיו בעולם השפל ושכנו בחומר, המה במעלה עליונה מאותן שלא עמדו בבחינה ולא נמצאו זכאים, ולשון רבינו מורה פכ"ז לשני מורה ג"כ ע"ז וז"ל, וכן נפשות הצדיקים והחשובים הם לדעתינו נמצאים ולא יעדרו כלל וע"ש, וכן מורה דבריו בפי' משנה פ"ב דחגיגה "כל שלא חס על כבוד קונו, כ' כל מי שלא יחוס ויחמול על שכלו, כי השכל הוא כבוד קונו, ושא"י שיעור זה הדבר שניתן לו, נמשל כבהמות נדמה, ואמרו מי שלא חס על כבוד קונו זה עובר עבירה בסתר, ואמרו אין המנאפין מנאפין עד שנכנס בהם רוח שטות, וזה אמת, כי בעת התאוה אין השכל שלם" ועיין מורה פ"ז לראשון בביאור ויולד כדמותו וכצלמו, כתב "כי השכל והמחשבה שהי' מוכנים לו להגעת השלימות, ישתמש בהם בתחבולות שונות לרעתו, מה שאין בכח בעלי חיות הטורפות, כמו האדם שאינו הולך אחר הצלם אלהי אשר ניתן בו" ובכל אלו הורה רבינו כי השכל ניתן לו ממרומים, אשר א"א לפרשו על כח הכנה שאינו נופל לשון נתינה ובריאה ויצירה במ"ש המורה פ"י לשלישי שההעדר לא יצטרך לפועל, ואמנם הפעולה הוא שצריכה לפועל בהכרח, וזה מה שרציתי לבאר, אע"פ שבהרבה דברים קדמני גם הר"מ אלשקר, בכ"ז אדמה כי גם אנכי הבאתי הרבה דברי' חדשים של טעם:
טרם אכלה לדבר אמרתי להסיר מעל רבינו, דיבת עם חדשים וגם ישנים, אשר יחשובו כי רבינו התריס לפעמים נגד רבותינו, והנה מן מה שהעתקתי לעיל יראה הרואה למדי, דרכו והליכתו בקודש, כי לא זז בשום פנים לכנותם רק בשם חכמים באמת, אולם בשלשה פעמים מצאתי בספרו המורה אשר יוכל הבע"ד לתלות טעותו, היינו מורה פרק נ"ט לראשון בביאור דברי חז"ל, ההוא דנחית לקמי' דר"ח ואמר האל הגדול הגבור והנורא האדיר והחזק והאמיץ וכו', כ' רבינו בזה הלשון ואני מביא לך מאמרם ז"ל, אשר מי יתן והיו כל המאמרים כמותו ע"ש, אולם אין הכוונה ח"ו שנתן גרעון בקצת מאמרי חז"ל, רק דעתו שמי יתן שיהי' שאר מאמרי חז"ל מבוארים לכל מעיין ומתחיל, שלא יוכלו בעלי הכת השנית שהזכיר במשנת חלק ובהקדמתו למורה, להסביר בהם פי' זרים רחוקים מן מרכז האמת, עוד מ"ש רבינו פרק כ"ז לשני נגד התנא ר"א הגדול "שדעתו של ר"א יבלבל בעלי הדת היודע אמונתו מאוד" הנה ח"ו לא הקיל בכבודו, כי במה שסיים רבינו ולא התבאר לי בו פי' מספיק, כבר בטל וסלק כל מערער ממנו, כי ח"ו לא נתן את התנא ר"א למאמין בקדמות, אפילו על דרך שהאמין אפלטין שהיה נמצא מאז חומר ראשון בלתי נברא, וכבר כ' רבינו פ"ג מה' תשובה ה"ז שהאומר שאין האל לבדו הראשון, ורק הוא צייר ומצא סממנים ומהם עשה מה שעשה, אין לו חלק לעוה"ב, עיין פי' הראב"ד, וח"ו ליחס סברא זאת אליו, ומפ"ז אמר רבינו בהכנעה נאותה, שאין מבין דברי ר"א הגדול, ותולה החסרון בעצמו כי לא מצא פי' מספיק, ובכ"מ הרגיל לבאר דברי ר"א שיתכנו עם יסודי האמונה בדרך נעים, ועיין פס"ו לראשון שפי' דברי ר"א בפרקיו, עד שלא נברא העולם הוא ושמו בלבד, ועיין פרק ל' לשני בענין השטן בארוכה פי' שם דברי ר"א בפרקיו באופן נאות, וכאן לא מצא דרך לברר דבריו, ובאמת לדעת רמב"ן ריש בראשית יתבארו דברי ר"א לנכון וח"ו לא האמין ר' אליעזר הגדול שהחומר קדום בלתי נברא כדעת אפלטון, רק סובר שתחילת הבריאה נתהוה ברצונו של השי"ת מאפס מוחלט חומר א', נקרא היולי ובלשון תורה בשם בוהו, כולל כל הכחות הנבראות ומזה נשתלשלה היצירה, ונתפרדו הצורות הנראות לעינינו עתה, כמו שמשלו במדרש רבה משל לאחד שזרע הרבה מינים בבת אחת, וצמחו בזמנים שונים עיין פרק ל' לשני ועיין רש"י (פסחים ב' ע"א) קריא דרחמנא לנהורא "קרא לבריאה הבריאה שברא מהוד מעטה לבושו" ע"ש, ולכאורה אין הכנה לדברי רש"י, אולם האמת דברי רש"י אלו נובעים מפרקי דר' אליעזר, שהביא שהשמים נבראו מאור לבושו של הקב"ה, והמה נמתחין והולכין כמ"ש עוטה אור כשלמה, והיינו לא חומר קדום בלתי נברא, רק חומר מחודש מאפס מוחלט כולל כל היסודות, ועיין מורה פרק כ"ח לראשון בביאור הקרא, ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, שעולם התחתון נשתלשלה מחומר א' קדום בזמן, והחומר הזה נתחדש ברצונו ובאותן פ' עצמו הוציא יקר מדבריו שהי' ב' חומרים נפרדים, מכל מה שנתהוה תחת גלגל הירח, חומר אחד מונח לו ליסוד, ומה שלמעלה מזה חומר אחר ע"ש, עכ"פ דברי ר"א נתבארו ג"כ באופן זה ששואל שמים מהיכן נברא, היינו על איזה דרך נתגלגלה היצירה מן חומר הקדום, עד שנתהוה תמונה זאת הנראית לעיננו, ועיין תשב"ץ ח"ג סימן נ"ז בביאור דברי הרב פרק כ"ו לשני, ומה שבא לחלק על הכספי שהעמיס פי' זרים בדבריו, וכן דרכם של המפורשים להעמיס ענינים מרים בדברי רבינו אשר מעולם לא עלו על דעתו, והידועים המה הנורבני, כספי הר' יצחק אלבלג ר"ח סרסה, ר' אבנר, ור"ש סרסה בעל מקור חיים, כל אלו גלו פנים בתורת רבינו משה שלא כהלכה, וכבר מהרי"א בפי' ליהושע בהך דשמש בגבעון דום הכה על קדקדם די והותר, ועיין מאור עניים א"ב פ"ה שהביא דעת הר"י מסיר ליאון - בן ה' אברבנאל אשר נקרא לעאן העברי והלך בעקבות הפלאטוניים החדשים - להתנצל בעד הרמב"ן, נגד ההגמון שתפס עליו, מדוע ערבב בפי' לתורה ענין היולי, כאלו גם הוא נטה לדעת אפלטון, וכ' הוא ג"כ שדעתו ודעת אפלטון רחוקים זה מזה כרחוק מזרח למערב, דעת אפלטון כי חומר קדום בלתי נברא וזה כפירה, אולם דעת הרמב"ן שחומר קדמון מחודש מאפס מוחלט ע"ש:
ומ"ש רבינו פרק ל' לשני על דברי ר' סימון במדרש בראשית רבה מכאן שבנה עולמות ומחריבן, ור"א אמר מכאן שהי' סדר זמנים קודם לכן, וכ' במורה שזה מגונה מאוד, אין הכוונה ח"ו נגד האומרים ר"א וריבר"ס, רק אמר שדיעות הללו שהי' סדר זמנים קודם לכן או בונה עולמות ומחריבן והי' עולמות אחרות קודם הבריאה, וזה נוטה לדעת הקדמות, ומגונה מאוד בפי איש ישראל לאמור דברים כאלה, ובע"כ מוכרחים אנו לפרש דבריהם באופן אחר, וכבר כ' רבינו במורה לחכמי מרסיליא אין ראוי להניח דברים שכבר נתאמתו ויתלה ביחיד מן היחידים שאפשר שנעלם ממנו זה או אמרם לפי שעה, ומעשה שהי' בלבד, ועיין מורה פרק כ"ט לשני שקרא למאמר שית שני הוי עלמא מאמר יחיד על צורה אחת, הרי שהחליט רבינו כי אם דברי היחיד מתנגדים לאמונה שנתאמתה אצל האומה, אין אנו אחראין לדברי היחיד, וגם כאן דבריהם בראשית השקפה יסתרו אמונה שהעולם נברא, לכן צריכין לחפש אופנים אחרים להבין דבריהם:
סליק