עטרת צבי· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]
פתיחה · פרק שני
עד כה דברנו בראיות מנחיצת למוד הגמרא לספר משנה תורה, ועתה אראך לא לבד שלא רצה להשכיח את המשנה והתלמוד רק הטיל עלינו לחובה את למוד הגמרא, וז"ל סוף פ"ד מהל' יסודי התור' אע"פ שדבר קטן קראו אותם חכמי' שאמרו דבר קטן הוויות דאביי ורבא, אעפ"כ ראויים להקדימם שמישבים דעתו של אדם תחילה, ועוד שהם הטובה הגדולה שהשפיע הקב"ה לישוב עולם הזה ע"ש, והויות אינו הלכות פסוקות בספר מ"ת שלו, רק ענין הפלפול ומו"מ של הלכה, דאמרו על ר' יוחנן בן זכאי שהי' יודע הלכות והויות (סוכה כ"ט ב"ב קל"ד) מזה מוכח דהויות לאו הלכות פסוקות הם, וכן אמרו (ברכות כ' ע"א) הויות דרב ושמואל חזינא הכא ראינו לדעת הרמב"ם, גם דרך דרשות וסברות נחוצות ללמדם ואפילו להקדימם ללמוד הפרד"ס, וביותר מזה כתב פ"א מהלכות ת"ת הי"א וי"ב חייב אדם לשלש תלמודו שליש בתורה שבכתב, וג' שעות מתבונן בדעתו, להבין אחרית דבר מראשיתו וכו', ויבין המדות שהתורה נדרשת בהן, עד שידע איך הם עיקר המדות, ואיך יוצא דבר האסור והמותר בדברים שלמדנו מפי השמועה, וזה הנקרא גמרא בד"א בתחלת למודו, אבל לכשיגדל ולא יהי' צריך ללמוד תורה שבכתב ולתורה שבעל פה, יפנה כל ימיו לגמרא לבד לפי רוחב שיש בלבו וישוב דעתו עכ"ל, ראינו שביאר לנו רבינו ענין תורה שבעל פה היינו דברים שלמדנו מפי השמועה, כגון הלכות מסיני גוד ולבוד ודופן עקומה, אשר אין להסמיכם למקרא, או פירושי המקראות ועבדו לעולם היינו יובל, אך ביום הראשון היינו ערב פסח וכדומה לאלפים, והגמרא תתעסק להודיע לנו מאין באו לנו הלכות ופירושים אלו, פעם אמרו הלמ"מ הם ועל קצתם הראו כי דרך, המדות הנדרשות המקובלות באו, או מעומק פירושי המקראות או דרך הסברא ידעו זאת, הרי בפירוש הטיל עלינו חוב' להתעסק כל היום רק בגמ' לבד לכשיגדיל, אשר אין לפרש על ספר מ"ת שלו, כי אי אפשר ללמוד מספרו, כללי תורה י"ג מדות דר' ישמעאל ול"ב מדות דר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי ושאר כללי תורה אשר יבאו בש"ס מפוזרים אנה ואנה אפי' ספר המצות שהקדים לספרו, לא יספיק ללמד אותנו כל הכללים המבוקשים ונכללים לדעת רבינו בתור' שבעל פה אשר יתעסק אדם כל ימיו, ואם הברייתו' המתעסקו' באלו ענינים נעלמו מאתנו, ילאה כל א' להגיע לדבר עד תכונתו מספרו לבד. אשר אינו בא בראשי' וראשונ'. רק דרך חבור וקצת הטעמים לא באו בספרו רק דרך גררא להטעים קצת. ובכלל הניח שילמדו דרכי הכללים ממשנה וברייתא ותלמוד. וכבר כ' הרא"ש כלל ל"א סי"ט, שהמורים מדברי הרמב"ם ואינם בקיאי' במשנה ותלמוד, טועים להתיר איסור ע"ש - ומובא בהקדמ' מרן הכ"מ בדלוג קצת - ועתה צא ולמד אם אמרו כן בהוראה ודינים, שהמה הלכות פסוקות, ובכל זה אין למורה להורות מספרו לבד, אם אינו יודע מקודם דרך משא ומתן של הגמרא, ק"ו בן בנו של ק"ו, בלמוד עיקר חכמת התורה הנקרא גמרא בפי רבינו, שאין לבוא אל תכליתה רק לחכם העוסק במשנה וברייתות והויות חז"ל, אשר המה חרשו זרעו קצרו ודשו בשדה התורה, והעיון וההקף בכל הענינים שבאו בספרים אלו, זו הוא הנקרא גמרא ולא ספר משנה תורה לבד, ועתה לדעת הטוען גזר רבינו לכלות כל ספרי ישראל - כאשר גזר הקאליף אוימער לשרוף בית עקד הספרים באלכסנדריא, באומרו כיון שיצא ספר דתם הקויראן לאור, הנה כל הספרים שנמצאו עתה אך למותר, וכן לדעתו רצה רבינו לנהוג כן עם כל ספרי חכמי ישראל, לולי שהרמב"ם עצמו במכתבו להדיין ר' פנחס הקדימו, וז"ל וכי אני צויתי או עלתה על לבי שאשרוף כל הספרים שנעשו לפני מפני חיבורי - ורצה להשכיח כל המחלוקת שנתהוו פעם בענין ד"ת מה זה שהטיל חובה עלינו שלא יפנה אדם כל ימיו רק לתורה שבע"פ, ומה הוא גמרא, אצלנו לא נמצא אחר תורה שבכתב זולת ספר משנה תורה לדעת הטוען:
והנה ראיתי שכבר תפסו משכיל א' מדברי הרמב"ם בהלכות ת"ת ופי' הטוען דברי רבינו שיעסוק כל ימיו בפרד"ס, שגם הוא בכלל גמרא לדעת רבינו ולא יעסוק לכשיגדיל לא בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה, רק לעתים מזומנים ועיקר ישים עיונו רק בשאר חכמות הנקראות פרד"ס, כמו שאמר הרמב"ם ופרד"ס בכלל גמרא, והנה חוץ מזה שענין שאמר שילמוד האיסור והמותר במדות שהתורה נדרשת, אשר הוא בכלל גמרא לדעתו אי אפשר להתפרש בשום אופן על פרדס, שאין זה דבר הנלמד במדות שהתורה נדרשת וג"כ אין נופל בו איסור ומותר, ואפילו נניח דגמרא כולל שניהם, ענין מ"ת שלו, וענין הפרד"ס, אולם כל זה הי' לו לרבינו לפרש ולא לסתום, ובפרט שכ' בסוף פ"ד מה' יסודי התורה שהויות קודמים ללמוד פרד"ס, ובהלכות תלמוד תורה אמר דבתחלת למודו ילמוד תורה שבכתב ושבעל פה וגמרא, וגמרא היינו פרד"ס לדעתו ראינו שדעתו, שילמוד ביחד ולא קדימה זמניות לתורה שבעל פה על גמרא, ובפרט שרבינו הרמב"ם בעצמו בפירוש המשנה פרק כ"ג דשבת מ"ב, כ' כי לבד ספרי הנבואות ופירושיהן אסור לקרות בשבת ויו"ט, אפי' הי' אותו הספר בחכמה מן החכמות ע"ש, הרי מבואר דעתו דשאר חכמות ואפי' פרד"ס חול המה נגד ספרי ישראל תנ"ך ומשנה ותלמוד: